מאת: חגית שחל
רגש ותשוקה מתניעים אותי, אתם אני מתחילה דרך שלא ברור לי מה יהיה בסופה. רק בהמשך נוצר התהליך שבמהלכו אני בוחנת את עבודתי במבטים שונים: מבט שכלתני, מבט אידיאולוגי, מבט אסתטי.
עבודה מתחילה כשמילה או משפט מנקרים בראשי במשך תקופה. זה יכול להגיע אלי מתוך ספר, סרט או שיחה. בדרך כלל המשפט מתלווה לעניין לא פתור בתוכי, מוביל אותי למבט פנימה, או למבט חדש החוצה, שם הוא “מתלבש” על דימויים המתקשרים אליו.
חומרי העבודה שלי מגוונים: צבעי שמן, פסטל, מים, צבעים תעשייתיים, אמצעי רישום שונים ובשנים האחרונות טכניקות רבות של הדפס, בעיקר תחריט, מונוטייפ וחיתוכי לינוליאום.
דימויים שכיחים בעבודתי הם דיוקנאות עצמיים, פריטי לבוש נשי, דימויי נשים במצבים פרובלמטיים ודיוקנאות. מאגר הנושאים המתמשך הזה חוזר על עצמו, אך זוכה לטיפולים שונים לאורך השנים.
עבודות חיתוכי הלינוליאום שלי מתארות נשים קשורות, אביזרי מין, נעלי סטילטוס ומחוכים, סצנות מתוך סרטוני פרסומת שוביניסטים ורקדניות עמוד בפעולה.
טכניקת החיתוך בסכינים חדים והשימוש בכוח רב, כוללת פציעות וחתכים, הן בחומר והן באצבעות גופי, קשורה לתכנים. התוצאה המתקבלת היא בוטה, חד-משמעית, אין אפורים או גווני ביניים, הכול שחור או לבן.
עבודות התחריט והמונוטייפ שלי מתארות סצנות מתוך סרטים, סדרות או שירים שנחרטו והדהדו בראשי והניעו אותי להגיב. בעבודות אחרות מופיעים פריטי לבוש שאינם שלי: השמלות הן אלה בהן אולי חשקתי פעם, הנעלים הן אלה שלא נעלתי. כולם בגדר דיוקן עצמי, פרידה מפנטזיה ומהדברים שלא יהיו לי.
אני מתענגת חושנית ויצרית מהאפשרויות הגלומות בטכניקה, מגששת בתוך האיזון הקשה בין תכנון המהלכים הטכניים-כימיים לבין הספונטניות והבלתי צפוי הקורה במהלך העבודה.
