בתאריך 9 בינואר 1968 יצאה הצוללת אח״י ‘דקר’ מבריטניה לכיוון נמל חיפה. כחמישה ימים לפני תאריך הגעתה המיועד לישראל, נעלמו עקבותיה ו-69 לוחמיה הוכרו כחללי צה”ל. בשנת 1999, לאחר שנים רבות של חיפושים אותרה הצוללת בעומק הים, על נתיב הפלגתה המקורי. גשר הצוללת הובא לישראל ונמצא כיום במוזיאון חיל הים בחיפה
מדברי סגן הרמטכ”ל, אלוף הרצי הלוי: “הבשורה הקשה באותו חורף סוער של 1968, אודות גורלה של הצוללת אח”י ‘דקר’, הכתה בחברה הישראלית והותירה אותה המומה. בשורה לאומית קשה מנשוא למשפחות המצפות – 54 שנה חלפו, רבים שהמתינו אז לאות החיים כבר אינם איתנו. גבורה היא הנכונות למקם את עצמך במצבי סיכון. שישים ותשעה הנופלים – כולם גיבורים היו מכוח נכונותם לבחור בעשייה הזו, ראויים היו לכל הערכה על השירות, על היציאה למשימה לחזק את כוחה של מדינת ישראל בהבאת צוללת נוספת ובעיקר על נכונותם להילחם באויב בעת הצורך. מורשת הנופלים, היא המחזקת את החיילים והמפקדים היום, להמשיך לעשות ולהצטיין, לרצות להגן על מדינת ישראל, לטיטול בשם כך סיכונים רבים, תוך ויתור על דברים אחרים שיכלו המשרתים לעשות. אלה שאנו כאן מצדיעים לזכרם, לוחמי הצוללת אח”י ‘דקר’, היו מיטב בניה של מדינת ישראל. גם היום יש לנו הזכות לקבל לשורותינו, לשורות זרוע הים, את הטובים ביותר לחשובה שבמשימות – הגנה על מדינת ישראל. הזיכרון כמו הים, אינסופי, לעולם לא נגמר. אנו אתכן משפחות יקרות, בהפלגה הקשה הזו, לא נוכל לשכך את הרוחות ולהנמיך את הגלים, אך אם נוכל להיות עוגן, מיתר או מפרש, להקל עליכן מעט, נהיה שם תמיד לצדכן״.
מדברי מפקד זרוע הים, אלוף דוד סער סלמה: “חלליה של הדקר הם אלה שמזכירים לנו מי אנחנו ומהי תכלית עשייתנו כאן. הם נותנים משמעות לערכים נשגבים – אהבת המולדת, נתינה, מסירות, אחדות גורל ומשמעותה של דרך. כמו כל אנשי שייטת הצוללות, כמו כל זרוע הים – הלוחמים מבינים היטב כי שורותינו החסרות הן הציווי להמשך. משימותיה של השייטת היו ונותרו עלומות, אנשיה אנשי צללים, דרכי פעולתם מאפשרות להימצא במרחבי הפעולה הקריטיים ביותר לזרוע הים ולצה”ל כולו”.
