הטלוויזיה הקהילתית מציגה: את אחי אנוכי מבקש

               

                       מאין ולאן – גולים, מומרים ואנוסים

 

ראשיתו של הסיפור בגלות בבל וגלות אשור והמשכו בשינאת חינם ומלחמת אחים שהביאו לחורבן הבית השני, חורבן ארץ ישראל והגלות הגדולה.

 

בעקבות ההגליות האלה נפוץ עמנו לארבע רוחות השמים ועם השנים במצבים שזכו להגדרה “גלות בתוך גלות” הגיעו לכל יבשות העולם. הגלויות השונות נכנסו לתהליכים חברתיים והיסטוריים שונים.

 

היו ארצות שעל אף כל הרדיפות והפרעות למיניהן הצליחו לשמור על יהדות גלויה ולאור השמש. אחרים המירו את דתם משיקולי נוחות ושקט נפשי ועם השנים נטמעו באוכלוסיה שבתוכה חיו. את התהליך המעניין, המצמרר והבלתי ניתן להבנה עברו חברות יהודיות שהמירו את דתם כלפי חוץ בלבד והמשיכו לשמור על יהדותם בסתר. אחינו אלה חיו בעצם חיים כפולים, יהודים בביתם ונוצרים כלפי חוץ.

נדרש מאמץ נפשי אדיר לעמוד בלחץ הכרוך בחשש מתמשך שמא יתגלה שהם ממשיכים לשמור על יהדותם בסתר. אין ספק שחלקם של יהודי ספרד ובעיקר פורטוגל שחיו בשתי האימפריות הגדולות בתקופתם, הבזורות על פני ארבע יבשות, נשאו בנטל הכבד ביותר עם הקמת האינקויזיציה שרדפה אותם בכל רחבי העולם

 

קבוצות אלה שזכו לכינוי “אנוסים” הצליחו לשמור על יהדותם  בלב ליבה של החברה הנוצרית, במשך 500 שנה, מתוך אמונה והבנה שהם היהודים היחידים שנותרו בעולם.  

 

חשיפתם המקרית בשנת 1929, בעיירה בלמונטה בפורטוגל היתה אירוע מכונן בהיסטוריה של עמנו.

העובדות בשטח נראו כל כך מופרכות שלא היה קל לקבל את הסיפור ובעיקר לנוכח העובדה שלקח לא מעט זמן עד שהם החלו לעכל את המציאות החדשה שיש עוד יהודים בעולם ושהם אינם היחידים ששמרו על הגחלת.

בעקבות החשיפה הזאת  מתגלגלות שמועות שיש קהילות נוספות של יהודים בסתר באיזור הצפוני של פורטוגל, טראזוש מונטש, שפירושו. מעבר להרים. לשם נמלטו חלק גדול מיהודי פורטוגל כדי להתרחק מהבירה ליסבון, מקום מושבה של האינקויזיציה. אחרים נדדו למושבותיה המרוחקות של פורטוגל.

 

בסוף שנות ה-80 נחשפתי לראשונה לסיפור הזה ומאז שמתי לעצמי למטרה להגיע לבלמונטה כי אין טוב ממראה עיניים.

 שוטטתי בסימטאות בהן חיו משפחות היהודים. פגשתי כמה מהם ושוחחתי עימם. פגשתי גם את רב הקהילה וממנו למדתי על הקשיים של בני הקהילה בחזרה ליהדות גלויה. על אף שחלף יותר מיובל מחשיפתם ועל אף העובדה שהגיעו לשם נציגים של מדינת ישראל וחלקם, אלה שרצו בכך, עברו הליך של “השבה ליהדות”  עדין לא היה להם מובן מאליו שאפשר להיות יהודי לאור השמש.

בניית בית כנסת חדש וגלוי לעין כל הביאה לשינוי משמעותי בהבנת העידן החדש.

 

החשיפה של יהודי בלמונטה לא הביאה, כפי שניתן היה לצפות, לחשיפתן של קהילות נוספות בפורטוגל עצמה אך היא הפכה לזרז לגילוי של קבוצות נוספות במקומות שונים בעולם שנוהגות מנהגים שונים המעידים על שורשיהם היהודיים. כנראה צאצאי יהודים שנמלטו אל העולם החדש מאימת האינקויזיציה. עם השנים נטמעו בחברה שבה חיו אך שמרו על ניצוץ יהדותם בצורה לא מודעת.

 

בישראל הוקמה לפני כשלוש שנים, ביוזמתו של גיורא ברק, עמותת “הלפיד שבלב” שמנסה לחבר בין העם היושב בציון לבין אלה שבכורח הנסיבות נותקו מעמם ונטמעו בסביבה החברתית, הדתית והתרבותית שבה חיו.

סיפורו של עמנו הוא גם סיפורן של משפחות יהודיות שעברו גם הן תהליכים של נדודים, גלות בתוך גלות”, המרת דת ולפיזור המשפחה ברחבי העולם.

 

תקופת הקורונה הביאה אותי למסע חיפושים בעקבות משפחתי.

 

אני בן למשפחה רומניוטית. כך כונו היהודים שהגיעו לארצות הבלקן עם משוחררי הלגיונות הרומיים לאחר חורבן בית שני. יש קיום יהודי רצוף באיזור זה של אירופה  מאז סוף המאה הראשונה לספירה. 

 

במחצית השניה של המאה ה-19 עזבו כמה בתי אב ממשפחתנו והיגרו לסרביה. הסיבות לכך אינן ברורות לגמרי אך צריך לזכור שבבולגריה  ששוחררה מהכיבוש הטורקי לקראת סוף מאה ה-19 התפתחה אנטישמיות שהיתה יכולה בהחלט להיות אחת הסיבות להגירה האמורה.

 

בהמשך נפוצה משפחתנו מבולגריה ומסרביה והגיעה לאוסטריה, צרפת, הולנד, ברזיל, מקסיקו ולארצות הברית. יש כאלה  (בסרביה) שבכורח הנסיבות, נישואי תערובת והשואה, חיים היום כנוצרים והדור הבא כבר לא ידע דבר על מקורותיו היהודיים. כמעט כל המשפחה נרצחה בשואה ורק ארבעה מהם שרדו.

 

לסיכום תמיד עומדת ותעמוד השאלה איך שרדנו למרות הכל?

שבכל דור לדור קמים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם

תגובות

תגובות