הפרשה פותחת בפסוק: “וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן:

הפרשה מספרת אודות חלומות יוסף, מכירתו ע”י אחיו והורדתו למצרים, מעשה יהודה ותמר, קורות חייו של יוסף במצרים, הצלחתו בבית פוטיפר, האשמתו בהאשמות שווא על ידי אשת פוטיפר, מאסרו בכלא וחלומות שר האופים ושר המשקים אותם יוסף פותר.

1- שני חלומותיו של יוסף המתוארים בתחילת הפרשה, חלום האלומות בשדה וחלום השמש והירח והכוכבים משתחווים לו. בשני החלומות נרמז שיוסף יעלה גדולה, אך תוכנם של שני החלומות זהה..

גם בפרשה הבאה מסופר על שני חלומות פרעה מלך מצרים. גם כאן, החלומות ההם זהים בתוכנם; תחילה חלם על פרות רעות הבולעות פרות שמנות, ואחר-כך חלם על שיבולים צנומות הבולעות שיבולים מלאות וטובות.
אך אם נתבונן בדברים, נגלה הבדל רב-משמעות בין חלומות יוסף לחלומות פרעה. חלומו הראשון של יוסף עסק בעניינים חומריים (אלומות), ואילו חלומו השני עסק בעניינים רוחניים (שמש, ירח וכוכבים). לעומת זה, שני חלומותיו של פרעה עסקו בחומר, וההבדל שהחלום הראשון, ‘חלום הפרות’, מדבר על מין החי, ואילו החלום השני, ‘חלום השיבולים’, מדבר על דרגה פחותה יותר – על מין הצומח.

בכך בא לידי ביטוי ייחודו של כל יהודי. יהודי קשור לשני העולמות – לא רק לגשמיות העולם הזה אלא גם לרוחניות (‘שמים’). גם הסדר אצלו הוא מלמטה למעלה (תחילה החלום החומרי ואחר-כך החלום השמימי).

בעולמו של יהודי הגשמיות אינה מפריע לרוחניות , זאת אפילו מסייעת להתעלות מבחינה רוחנית.

2- יוסף שנשלח לבית האסורים פותר את חלומות שר האופים ושר המשקים.

“וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ” כְּשֶׁיּוֹסֵף פָּתַר לְשַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת הַחֲלוֹם, כָּתוּב: “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף”. אֲבָל עַל הַפִּתְרוֹן שֶׁל שַׂר הָאוֹפִים כָּתוּב: “וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר. “. לָמָּה נוֹסְפָה הַמִּלָּה “וַיַּעַן”?

משל יפה יש בעניין:
מר כהן היה חולה, ניגש לרופא כדי שיבדוק אותו. לאחר שבדק, רשם לו הרופא תרופות ואמר: “מר כהן, אני מבקש ממך שתקפיד מאד לקחת את התרופות ולשמע לכל ההוראות שלי, כדי שתבריא מהר”.

גם מר לוי היה חולה. בדק אותו הרופא ולא אמר לו כלום. “מה קורה עם החולה?” שאלו בני משפחתו של מר לוי “לא טוב, לא טוב”, אמר הרופא. “תקוו לרחמי שמים”.

כך היה אצל יוסף, מסביר לנו רבי משה לנדינסקי זצ”ל שכיהן כראש ישיבת ראדין: אצל שר המשקים ראה יוסף הצדיק שפתרון החלום שלו הוא טוב שהוא יחזר להיות שר בבית המלך, ולכן “ויאמר יוסף” – מיד ספר לו את הפתרון הטוב.

אולם, שר האופים – יוסף ראה שמצבו לא טוב והוא עתיד להיתלות על העץ, לכן העדיף לא לדבר כלל. רק כששר האופים שאל אותו, ענה ואמר לו את הפתרון. לכן כתוב: “ויען יוסף ויאמר” – כמו הרופא שלא דבר מעצמו במקרה של החולה האנוש, אלא ענה רק כששאלו אותו.

יסוד גדול מלמד אותנו יוסף הצדיק, לא למהר לספר בשורות לא טובות. ואם יש משהו בלתי נעים שצריך לומר– יש לומר אותו בנחת , שכן עשויה להיות בהלה ולכן צריך לבשר לאט ובזהירות.

יהי רצון שנזכה תמיד לבשר ולקבל רק בשורות טובות.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני