משה ממשיך את דבריו לישראל, מציין ומזכיר את הברכה התלויה בבני ישראל: באם ישמרו את המשפטים, החוקים והמצוות כפי שדיבר אליהם, מובטח להם ברכה, עושר, בריאות וינחלו ניצחונות על אויביהם. אך באם ישכחו עם ישראל את השם ואת אשר עשה להם בהוציאם ממצרים ומדבר והוליכם לא”י , לא יהיה השם מגן להם והם יאבדו בין העמים. ועל כן, משה ממשיך להזכירם את מאורעות המדבר: מעשה עגל הזהב, כעס השם, שבירת הלוחות ותפילת משה לה’ שיסלח להם והנחיה לעשות לוחות חדשים.
הפרשה מסיימת בהבטחות לפריון הארץ וגשמים בעתם – אם ילכו בני ישראל בדרך הטובה, אך בצורת וגלות יהיו מנת חלקם אם ירעו דרכיהם. ציווי נוסף המופיע, הוא ללמד את כל הדברים האלה לדורות הבאים ולחקק אותם על מזוזה בפתח בתיהם.
בפרשה זאת אנו לומדים את אחת המצוות החשובות והיא ברכת המזון – “וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.”
ר’ יעקב קראנץ זצ”ל זי”ע (המכונה גם המגיד מדובנא) שהיה דרשן גדול ומחבר ספרי מוסר, הסביר את גודל ענין ברכת המזון במשל: מעשה באלמן, שהיה לו בן יחיד מאשתו, והיה חביב עליו עד מאד. לימים נשא אישה, אלמנה אף היא, שהייתה לה בת מנישואיה הראשונים. היה הבעל חושד באישה, שמעניקה לבתה ודואגת לה לכל צרכיה, ומזניחה את בנו במאכלו ובבגדיו. מאידך האישה חושדת בבעלה, שהוא מאיר פניו לבנו ומעניק לו על פני בתה. לאמיתו של דבר צדקו שניהם, שכן אף בלא יודעין האדם קרוב אצל עצמו ובשרו, משום כך שררה מתיחות בביתם ושלום הבית הופר.
לימים גדלו הבן והבת, וההורים נדברו ביניהם להשיאם זה לזו. הקימו בני הזוג בית נאמן בישראל ודאגו האחד לרעהו. והוריהם דאגו לשניהם והרעיפו עליהם אהבה, ומאז שרר השלום במעונם. ואדרבה, ילדיהם – שהיו קודם לכן סיבה לפירוד הלבבות ביניהם – היו עתה הסיבה להידוק הקשר ולאחווה.
ומה הפשט?: הקב”ה ברא את האדם כשילוב של גוף ונשמה, גשמיות ורוחניות. אבל בין בני זוג אלו שוררת מתיחות מתמדת, כי הנשמה אוהבת את בני טיפוחיה, וחפצה להתעלות ולהזדכך בתורה ובמצוותיה, ואילו הגוף אוהב את מנעמי העולם. אבל קיימת דרך אחת להשכין ביניהם שלום ואחווה, והיא, אם ידע האדם, שכל מזונו וסיפוק רצונותיו ניתנים לו מאת הקב”ה, ויודה לו על מזונו תחילה וסוף, יהיה המזון גורם להכרת הטוב ולעבודת הבורא, או אז ישמחו בו שניהם כאחד! ועל כך באה ההודאה על הטובה המושלמת והכפולה שבנתינת המזון – ובהכרה כפי שבאה לידי ביטוי בנוסח של ברכת המזון : :” שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה”
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
