לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד , לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.
בסימנא טבא אנו מתחילים את חומש ויקרא העוסק, ברובו, בנושא הקורבנות הכוהנים המשרתים במשכן. יש קורבנות שהם בגדר חובה ויש בגדר רְשות – בהתאם רצון המקריב וע”פ צרכיו. בפרשת ויקרא מדובר בסוגים אחדים של קורבנות. קורבן עולָה – קורבן שמביא אדם לרצונו, על פי החלטתו החופשית הקורבן הזה נשרף כולו על המזבח ולא נוֹתָר ממנו דבר. קרבן שְלָמים – קורבן שבחלקו נשרף לגמרי על המזבח, חלק אחר שלו ניתן לכהן, וחלק נאכל על ידי מקריב הקורבן. קורבן חַטָאת – קורבן שמביא כל מי שחטא בשגגה, או נטְמָא, מטרת הקורבן היא לכפר על החטא. קורבן אָשָׁם – קורבן שמביאים חוטאים המתחרטים על מעשיהם, או אנשים שיש להם סָפֵק האם חטאו או לא.
“אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה’ מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם”- שואל המדרש תנחומא: ולמה מקריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים?
בכל בהמה ועוף יש קשר בין ההורים לילדים לאחר שהם נוצרים, האם מאכילה ומניקה את ילדיה עד שהופכים הם לעצמאים. לעומת זאת אצל הדגים ברגע שהאם מטילה את הביצים היא אינה יודעת מי הם ומתי בקעו , ברוב המקרים היא גם תאכל אותן… בהמה, צאן ועוף יש קשר בין ההורים לילדים לכן מהם ניתן להביא כפרה. לעומתם דגים כיוון שאין חיבור בינם לבין ילדיהם – אין להביא מהם קורבן להשם.
אנו בשבת שלפני פורים בה נקרא בתורה את “פרשת זכור” העוסקת בחובה לזכור ולמחות את עמלק, כהכנה לפורים בו נהרג המן האגגי שהיה מצאצאי עמלק. המשנה ברורה כתב על טעם קריאתה: ”וקורין אותה בשבת שלפני פורים לסמכה למעשה המן שהיה מזרע עמלק וכדי להקדים זכירת מחיית עמלק לעשייתה וכדכתיב: “והימים האלה נזכרים ונעשים”
נסיים בסיפור חסידי לפורים.
לשתיין מקרקוב היה הסבר למה צריך לשתות במשך כל חודש אדר ולא רק בפורים עד כדי שרבי אברהם מסוֹכָטשוֹב זצ”ל היה מספר בכל פורים, את הקושיה והתירוץ של השתיין מקרקוב.. פורים חג שמחה של שתייה שההיגיון שלה הוא של “וְנַהֲפוֹךְ הוּא”. השתיין חוגג את השתייה כניצחון על כוחות הרשע, והסברו מצליח לקשר את השתייה המופרזת שלו להפרת כוונתו של המן. אפשר לראות את ההיגיון של ההיפוך גם במישור החברתי: בפורים, השתיין הוא מקור הסמכות והחידוש התורני, והרבי הוא שמספר את סיפורו.
שתיין אחד בקְרַקוֹב תמיד החל לשתות שבועיים לפני פורים ושבועיים אחריו. אותו שתיין טוען על המן: אם רצה להרוג ולהשמיד את כל היהודים למה קבע לעצמו רק יום אחד, הרי הפור נפל על חודש אדר ולא על יום מסוים בו, ואיך אפשר להרוג את כולם ביום אחד? הרי שהיהודים יכולים להתחבא.” על זה ענה השתיין: “המן ידע שאולי לא יצליח להרוג את היהודים והם יהפכו את זמן ההרג לזמן של שמחה ומשתה, והוא ברשעותו רצה שיהיה לנו רק יום אחד של שמחה ומשתה. וגם את הזכות הזאת רני לא מוכן לתת לרשע. לכן אני שותה מתחילת חודש אדר ועד סופו, כמו שצריך להיות לפי הפּוּר.”
יהי רצון שנהיה תמיד בשמחה ונודה על כל נס.
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך
פורים שמח
חזי ברזני
