“זכר ימות עולם, בינו שנות דר ודר, שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך” [דברים, האזינו ל”ב]. תרבות הזיכרון היהודית המובעת בפסוקי “האזינו”, ממחישה את יחס היהדות למימד ההיסטורי. ספורנו ניסח במפורש “אחר שהשלים הקדמת השירה… הואיל משה באר זה בהגדת העבר והעתיד, להודיע ראשונה, כמה היתה כוונת האל יתברך, להשיג זה התכלית בכל המין האנושי , בימות עולם ובשנות דור ודור. ואיך, כשלא עלה זה, הגדיל ה’ לעשות להעלות את ישראל אל גרם המעלות, כאשר יעשה באחרית הימים עם השרידים אשר יקרא”. לדעת ספורנו , מתאר משה בפרשת “האזינו” את תהליך בחירת עם ישראל. תיאור זה מסביר , כי בתהליך הפצת הרעיון המונוטאיסטי חלו תמורות, בעקבות ארועים שקרו בעולם. בחירתו של אברהם , כמוביל הרעיון, היתה בעת שהחלו להיווצר האומות והתרבויות בעולם. משום כך נבחרו אברהם והעם היהודי כאומה שתשמש דוגמא לעמים אחרים בתחום המוסר. משה מפרט את התהליך , ערבכניסת בני ישראל לארץ יראל , משום חששו מהתמורות שיעבור העם עם כניסתו לארץ ישראל. עם המדבר שהיה מורגל בניסים עלול , עם כניסתו לארץ וסיום הנס הגלוי, לחשוב שהקב”ה עזבו,לכן מדגיש משה את תהליךבחירת העם והארץ, לחיזוק בטחונם של בני ישראל בקשר עם הקב”ה. [פרשה ארץ ישראלית, צוקר חנן].
