בפרשת “דברים” נזכרים אתרים רבים במסע בני ישראל. אתרים השונים במיקומם ובמיזגם. מדבר וערבה, חורב ונגב, הר שעיר, הר האמורי, השפלה וחוף הים. וגם, נהר פרת ונחל ארנון, היבוק וים הערבה[ים המלח]. דוד המלך מבטא בצורה פיוטית [תהילים כ”ג 2] את מסע בני ישראל ממצרים אל “נאות דשא” ו”י מנחות”. בהילוכם , דרך עם לועז במדבר השמם – בגיא צלמות, ראו בני ישראל מקומות היושבים על מי מנוחות. יחסי הקב”ה עם בני ישראל הם שבט ומשענת:השלו, טעימת המן ובאר מרים, קברות התאוה ורפידים, הם נחמה וציוני דרך לארץ ישראל – לשבתנו בבית ה’ לאורך ימים. השבת שלפני תשעה באב מכונה “שבת חזון”, על שום שמפטירין בה את הפרק הראשון שבספר ישעיהו, “חזון ישעיהו בן אמוץ”. השבת מכונה גם שבת איכה” , משום שבקהילות בבל הקדימו וקראו את מגילת איכה , כבר בשבת הקודמת לתשעה באב. בתימן כונתה שבת זו “שבת היגון”, ובקהילות אחרות כונתה “השבת השחורה”. בימי אב מגיע הקיץ לשיאו , ימים שבהם “מגלגלין חובה ליום חייב”, ומהות הזמן והטבע נצבעים בשחור ועוטים יגון. מגילת “איכה” היא מגילת הזמן, הצובעת את המילים בשחור, צבע המגילה כצבע הזמן, כצבע הטבע בשיאו של קיץ. בגבהי שמים “עלה אריה מסבכו” מלך בעלי החיים עולה בימים אלו במזלות השמים, ועומד בעמדת איום – על נחלת שבטו – יהודה וירושלים. נראה כי שמים וארץ חברו יחדיו , לצבוע את הזמן והטבע בשחור. [פרשה ארץ ישראלית. כהן מאיר]