“ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל, ונחדש שם המלוכה” [שמואל א’ יא’ 14]. בהפטרת השבוע , ובהמשך פרקי ספר שמואל א’, נפרשת לעיני הקורא מסכת חייו הטראגית של המלך הראשון – שאול. שאול, בן לאחת המשפחות המבוססות בשבט בנימין , עולה מהבלתי ידוע היישר אל ראשות השלטון בלא הכנה מוקדמת. חוסר נסיונו הפוליטי היה לו לרועץ, אל מול שמואל הנביא, הניצב איתן על אדן הנבואה. בראשית שלטונו מנסה הואאת כוחו. הוא מצליח לללכד את בני ישראל לצאת למלחמה נגד יבש גלעד. לאחר נצחונו הראשון של שאול , והכריזמה שזכה בה , מקבל אותו העם הכמה לכוח מאחד , למלך. חינו של שאול סר בעיני שמואל , כאשר לא המתין לבואו בגלגל והקריב את הקרבנות בעצמו. שאול איש הצבא הכריזמתי, הבחין שרוחם של לוחמיו נופלת, בראותם את פרשי הפלישתים הרבים ואת חילם. הוא חש שכל רגע הוא קריטי, ומכיוון ששמואל התמהמה , חש לעשות מעשה. שמואל, החש שמעמדו נפגע, מנבא לשאול שממלכתו לא תתמיד. המתח בין הנביא ובין המלך מגיע לשיאו בעת ששאול נכנע לעם וחס על הבקר והצאן של העמלקים. שמואל הזועם לא מוכן למחול למלך , והוא חורץ את גורלו “קרע ה’ את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך” [שמואל א’ ט”ו 28]. דמותו הטראגית של שאול מתוארת רבות בספרות:ענוותו, יפי קומתו, ותהפוכות חייו , שבו את ליבם של משוררים רבים. בשירו “בען דור” מתאר שאול טשרנחובסקי את מסכת חייו של שאול: “מדוע מאחר הצן לקחתני, ולנגיד על עמך כיום הזה שמתני? עם פלשת סבוני, בעותי צלמוות הרוח הרעה תדכאני עד מוות, איש האלוהים! מה אל יענני? כי סר מעלי. מה אעשה? ענני”. [פרשה ארץ ישראלית, פיקל אורה].
