השבת אנו מתחילים לקרוא בספר “במדבר”. “ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל , והיו לי הלויים. כי לי כל בכור…” [במדברג’12-13]. מעלה מיוחדת קיימת בבכור , שכן הוא הראשון שבו מצוי הביטוי של תכונות הוריו, כתרכיז המכיל את התכונות כולן. בבכור טבועה קדושה מלידה, ולכן הוטלה עבודת הקודש, בעיקר על הבכורות. משחטאו בני ישראל בחטא העגל , ניטל תפקידם מהם והועבר ללויים. לבכור במשפחה תפקיד של אחריות על המשפחה כולה , כך גם תפקידם של הלויים במשפחת העם. בחיר העמים הוא “בני בכורי ישראל”.

מכאן צא ולמד את תפקידו של עם ישראלבמסגרת אומות העולם. רבי יהודה הלוי, בספר “הכוזרי” , משווה את היחס שבין עם ישראל לאומות העולם, ליחס שבין הלב ואברי הגוף. כשם שתפקיד הלב הוא להזרים בעורקים את דם החיים לאיברים כולם, כך תפקידישראל בקרב אומות העולם. כשם שאין חיות בלי הלב , כך אין חיות לאנושות בלי העם היהודי.הלויים הם החוליה המקשרת בין שמים לארץ, “יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל…” [דברים ל”ג 10]. הם הנבחרים בעם ועליהם הוטלה עבדת הקודש. תפקיד הלויים פסק, אמנם , עם חורבן בית המקדש השני, אך הכמיהה עדיין נמשכת “והשב כהנים לעבודתם , ולויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנויהם.. “. [פרשה ארץ ישראלית, הרב אלקבץ משה].