“ברוך הגבר אשר יבטח בה’… והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו, ולא ירא כי יבא חם, והיה עלהו רענן , ובשנת בצרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי” [ירמיהו י”ז 7-8]. בהפטרת פרשת “בחקתי” נמשל הבוטח בה’ לעץ השתול על פלגי מים. מקורותינו מרבים להמשיל את עם ישראל לעץ ולפירותיו.

העץ מהווה סמל רב משמעות, המופיע כמוטיב חוזר בנבואה ובמקורות חז”ל. משורר ספר תהילים פותח את שירתו ב”אשרי האיש … והיה כעץ שתול על פלגי מים” [פרק א’ 1-3]. גם מכבר שיר השירים מכביר בדימויים לעץ ולמוצריו, “זאת קומתך דמתה לתמר”, המתפרש במסכת סוכה “מה תמר זה אין לו אלא לב אחד-אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים”. בירמיהו [י”א 16], נמשלו ישראל לזית “זית רענן יפה פרי תאר קרא ה’ שמך”.

במסכת מנחות בא ההסבר:”מה זית, אין עליו נושרין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית, לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא”, וכן:”מה שמן אין יכול להתערב במשקין אחרים, אף ישראל, ‘ואבדיל אתכם מן העמים”[ילקוט שמעוני ת”פ ]. בהושע [פרק ט’ 10], כענבים במדבר , מצאתי ישראל… “, אומר מדרש תנחומא :”מה הענבים יש בהם מאכל ומשתה, כך ישראל, יש בהן בני תורה, ויש בהן בני מעשים[טובים]”. בשיר השירים:”כפלח הרימון רקתך”, מפרשים במסכת עירובין:”אל תיקרי רקתך, אלא ריקתך, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצוות כרמון”.

הנביא ישעיהו מרבה להביא דימויים מן הטבע לעם ישראל:”כי כימי העץ ימי עמי”. הנבואות ודברי חז”ל נסמכים על ריאליה המוכרת להם בסביבתם הטבעית. עץ נטוע על פלגי מים , הוא עץ בטוח בגידולו, ועל כן נמשל לבטחון בה’. מול כל אלה ניצבים צמחים חסרי יסודות ובי ייסורים שהם “משענת קנה רצוץ”. המים הם מקור חיי העץ , והתורה היא מקור חייו של האדם”. [פרשה ארץ ישראלית, מירי אמיתי].