אני לא בטוחה שסוקרטס היה בוחר בי כידידה שלו, אם כי, אני מקווה שכן. אני בכל אופן, רואה בו ידיד. ובכן, בידידי סוקרטס נזכרתי לאחרונה לא מעט פעמים, בהיותי עסוקה רבות במתרחש בעולמנו ובאווירה הקשה שיש בין בני האדם.

יצאתי לשאול מה אוכל אני, הקטנה, לעשות כדי לתקן את הפאזל של עולמנו.

אני מבינה לגמרי את הצורך לדעת. זהו צורך הישרדותי בריא. אך האם כל מידע וכל ידיעה שאנו מקבלים, אכן משרתים אותנו בצורה הרצויה והמועילה להמשך חיינו? נראה שלא. מידע שאינו נכון ומדוייק, עלול לפגוע ולהרוס. אז מדוע אם כן, יש לרובנו נטייה להמשיך ולהעביר הלאה מידע שהגיע אלינו, במיוחד אם הוא רכילותי ועסיסי?? מה "יוצא לנו מזה"?

ידע הוא כוח והוא מקנה ליודע יתרונות שונים על פני זה שאינו יודע (וגם זה, לא תמיד נכון…), כאשר פעמים רבות, הוא מנוצל למטרות אישיות כמו הרגשת עליונות "אני יודע מה שאתה לא", או למטרות סכסוך והעכרה של היחסים בין אדם זה לאחר וכיו"ב. תמיד, גם למספר וגם למקשיב "יוצא מזה" משהו. שווה לגלות מה…

עם יד על הלב, כאשר יש בידיכם אינפורמציה ‘חמה’, מהו פרק הזמן שעובר בין הרגע שהגיעה אליכם ועד לרגע ששוחררה הלאה, באמצעותכם???

עם יד על הלב, כמה פעמים התענגתם על תחושת הסיפוק מכך שאתם הייתם ‘בעלי המידע, הקרובים לעניינים’?

האם בדקתם את המידע ואת מידת אמינותו? האם שאלתם את עצמכם מדוע כל-כך נחוץ לכם להתהדר בו ולהעבירו הלאה? האם הוא באמת הולך לשרת את זה שלו אתם מספרים? הייתכן שכל שאתם עסוקים בו, הוא להיות ‘היודעים’? האם שאלתם את עצמכם איזה נזק הסיפור שלכם עלול להסב?

ועם יד על הלב, מן הפן האחר – כמה פעמים סירבתם להאזין לאינפורמציה ‘עסיסית’, או ‘ייחודית’, כזו ש’רק לך אני מספר את זה’? כמה פעמים האמנתם לדברים שנאמרו בתקשורת אודות מישהו, או משהו ורק לימים, הבנתם כמה אי דיוקים היו בהם?

טבעי שנרגיש מוחמאים כאשר מישהו בוחר בנו, כדי לספר, או לרכל. זה מקנה לנו תחושת ייחודיות ונכון הוא, שלא פעם אנחנו חושבים או מצפים, שייצא לנו מזה משהו. לא פעם, דווקא בשל כך אנחנו נגררים להאזין לדברים שייתכן ואינם מדוייקים, או שידיעתם רק תזיק ותקשה עלינו, שלא לצורך.

סוקרטס ידידי הזכיר לי את ערכת המסננות שלו ונראה לי כי דרכו להשתמש בהן, יכולה להואיל לכולנו:

יום אחד בא אל סוקרטס אדם אחד ואמר לו: "שמע סוקרטס, אני חייב לספר לך איך מתנהג חברך". "רגע", קטע אותו סוקרטס, "האם העברת את הדברים שאתה רוצה לספר לי דרך שלוש המסננות?"

האיש הביט בו מופתע. "מסננות???" שאל. "כן", אמר סוקרטס, "לפני שמדברים תמיד צריך להעביר את מה שרוצים לומר דרך שלוש מסננות. המסננת הראשונה היא מסננת האמת. האם בדקת אם מה שאתה רוצה לספר לי הוא האמת והדברים מדוייקים?"
"לא", השיב האיש, "שמעתי זאת ממישהו, שנראה לי יודע על מה הוא מדבר".

המסננת השנייה היא מסננת המידה הטובה. האם מה שאתה רוצה לספר לי הוא דבר טוב על חברי?"
"לא", השיב האיש. "לרוע המזל, הדברים אינם טובים כלל. להיפך".
"המממ", המהם סוקרטס, "בוא נבדוק בכל זאת גם את המסננת השלישית, מסננת התועלת. האם יש תועלת בדברים שאתה כל-כך רוצה לספר לי?"

"תועלת? לא ממש", השיב האיש. "אם כך, בוא לא נדבר על זה עוד", אמר סוקרטס. "אם מה שאתה רוצה לספר לי אינו בוודאות אמיתי, אינו טוב ואף אינו מועיל – איני מעוניין לדעת במה מדובר, וגם לך אני מציע לשכוח מהעניין".

האם אנחנו מסוגלים לעמוד בפיתוי לספר, או להקשיב? האם אנחנו מוכנים לאמץ את שלושת המסננות ולבחון לאורן את הנאמר והמתרחש סביבנו, לפני שאנחנו שופטים ומבקרים אחרים, נגררים לעלבונות ולכעסים מיותרים, או חלילה גורמים עוול למישהו?
האם זו האמת?

האם זה טוב?
האם זה מועיל?
ואולי צדק לב טולסטוי כשאמר "לעולם אל תאמין לאנשים שמדברים רעות על אחרים וטובות עליך".

תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי; מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות; הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.

טל’: 052-5054204 מייל: tamarachass@gmail.com