חגים, עונות, לא תמיד מתחשק לי להתאים את עצמי לכלל. אני יודעת שעכשיו חג, חול המועד, אביב וכולי אבל לא בא לכתוב לי עליהם. השבוע רוצה לתת לכם סיפור שלא קשור לכלום והדבר היחיד שמשותף לו ולשאר הטורים שלי הוא שאני כתבתי את כולם אז אני מקווה שתהנו ממנו ושגם את החג השני הבא עלינו לטובה תצלחו בקלות ובשמחה.
שנזכה לדפוק מופלטות כאילו אין מחר
מועדים לשמחה, חג שמח, שבת שלום ונתראה שבוע הבא שפויים יותר
גיבורת העל של יותם
יומיים אחרי שחזרה שכב יותם במיטה והתפלל שתלך. שתחזור לבית האחר שלה, התפלל ובכה.
הוא לא שמע אותה נכנסת ורק כשעמדה מעליו מוארת באור הירח ראה אותה וזז לכיוון הקיר, מפנה לה מקום .היא נכנסה ברווח שיצר.
הוא הריח את ריח הסיגריות שלה שלא היה כמו של אבא. פעם סיפרה לו שהסיגריות האלו הן לא סיגריות רגילות, סיפרה שהעשן שלהן הופך אותה לגיבורת על עם עור עבה שמגן עליה ואז היא לא מרגישה יותר בכאב שגר אצלה תמיד בלב. הוא ידע שאין כזו גיבורת על אבל לא אמר לה כי לא רצה שתתאכזב ותבכה. היא ליטפה את שערו והחלה לשיר אל צווארו, הוא אהב את הקול שלה שהיה כמו פעמון הרוח של עדנה השכנה השמנה.
כשנרדם ידע שתסתכל עליו כל הלילה.
רעש מכיוון המטבח העיר אותו, היא עומדת שם חשב, מכינה לו ארוחת בוקר וכריך לביה"ס, מורידה את הקשה מסביב ללחם, כמו שאהב כשהיה קטן והרגיש רע על שאתמול התפלל שתלך.
לפני שיצא היא התכופפה אליו ופניה שטופות דמעות, היא חיבקה אותו חזק חזק אמרה לו שהכול בסדר ושלא ידאג. כשהסתכל לתוך עיניה וראה כמה עצובות הן שאל אותה למה היא לא מעשנת סיגריה של גיבורת העל והיא אמרה שיש ימים שהכאב כל כך גדול שגם הסיגריות הקסם של גיבורת העל לא מצליחות לגדל לה עור.
היא הביטה בו שוב, אמרה לו שהיא אוהבת אותו ושלעולם יהיה התינוק שלה ואז חייכה ניגבה את הדמעות וזירזה אותו לצאת שלא יאחר.
למטה דנה חיכתה לו כמו בכול בוקר וכמו בכול בוקר הרגיש חום בבטן כשראה אותה. היא לא ידעה שהוא כל כך אוהב אותה, או אולי ידעה והתעלמה.
הם החלו ללכת לכיוון בית הספר כשמולם עברו יואל היפה והחבורה שלו. החום בבטן הפך לשורף כואב.
נו דנה שאל יואל, לא נמאס לך להסתובב עם הבן של המשוגעת או שאולי גם את רוצה לרוץ ברחוב בלי תחתונים אמר ופרץ בצחוק ביחד עם כל חבריו, סתום יא חתיכת מפגר סיננה לעברו, אני מעדיפה להיות עם מיליון משוגעים חיים שלמים מאשר דקה אחת איתך.
יואל, יואל אמר דני, ספר לבן של המשוגעת איך היה אתמול לגעת לה בציצי, הם הקיפו אותו ואת דנה במעגל, צוחקים ומספרים איזה קטעים היו ואיך נתנה להם לגעת בה.
יותם הרגיש בחילה עצם את עיניו וסגר בכפות ידיו על אוזניו מחכה שיתעייפו וילכו.
פתאום נהיה שקט. הוא חשב שהלכו, לאט פתח את עיניו והוריד את ידיו מאוזניו, היא עמדה מולו, לובשת את כותנת הלילה הלבנה שלה והשמש חדרה דרכה הופכת אותה לשקופה יותר.
הוא הביט בה, שומע מרחוק את קולו של יואל מספר שבטח באה לקבל עוד לקול צחוקם של כולם.
הוא הביט בדנה שהחזירה לו מבט
למה חזרת? צעק אליה, למה?
הוא ידע שהיום גיבורת העל היא ללא כוחות הקסם שלה, שאין לה עור שיגן עליה. ידע שהמילים שלו מכאיבות לה יותר מהכול אבל לא היה לו אכפת. הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב על המבט מלא הרחמים של דנה.
אני שונא אותך הלוואי שתמותי, אמר והחל לרוץ משאיר אותה, את דנה ואת החבורה מאחור.
הוא רץ ורץ ורץ עד שנגמר לו האוויר ואז עצר. הגיע אל החורשה נשכב על האדמה והחל לבכות עד שהתעייף ונרדם.
כשהתעורר עדיין הרגיש רע, ידע כי המילים שלו הכאיבו לה ,ידע שאין לה עור, שהיא לא גיבורת על היום.
עוד מעט ילך לשדה של החרציות החליט ויקטוף לה זר כמו שהיא אוהבת ויבקש ממנה שתשחק איתו בתופסת או דג מלוח אפילו שהוא כבר מזמן לא אוהב את המשחקים האלו. היום יעשה איתה כל מה שתרצה, רק שלא תבכה יותר.
הוא הרגיש טוב יותר, התרומם ניער את האדמה מעל בגדיו והחל הולך לעבר שדה החרציות.
הוא היה שקוע במחשבות, חשב שאולי אפילו ילכו לאכול גלידה אם תרצה והוא יתן לה להחזיק לו את היד. זה הצחיק אותו
כל כך היה שקוע במחשבות שלא שמע את הסירנות של ניידות המשטרה והאמבולנס עד שחלפו ממש לידו, מעניין מה קרה עכשיו חשב נקווה שאדון כהן לא קיבל שוב התקף לב
