הסטיילייסטית גאלה רחמילביץ’, מכנה את עצמה “עוף מוזר” בתעשיית האופנה המשווקת נשים רזות וחטובות. בראיון מיוחד, היא מספרת בגילוי לב על הביקורות שהיא מקבלת בלי סוף כמו “יא, הנה לוויתן” ומציעה לנשים זווית ראיה חדשה על נשיותן
הסטיילייסטית גאלה רחמילביץ’, מכפר סבא, בעלת ביה"ס לסטיילינג GALASTYLE, העוסקת מזה שנים רבות בקידום מעמד האישה והעצמה נשית לנשים שאינן דוגמניות ושאינן מותאמות בדיוק לתבנית ‘אידאל היופי’, החליטה לצאת במאבק פומבי נגד האלימות הרוחשת כנגד נשים שנראות קצת אחרת.
בעוד נערות רזות זוכות לאהדה, נשים שלא נראות כמו האחות התאומה של ג’יזל זוכות למטחי סכינים, לגלוגים, הצהרות על בריאותן וחוסר אושרן, על עצלנותן וכיעורן.
רחמילביץ’ יזמה את ‘הסלפי הישראלי שכל כולו נשים אמיתיות ומהממות בבגד ים’, ופנתה לכל אישה, לא משנה מה גילה, משקלה, אם היא אחרי לידה או אחרי אוכל, אם היא נמוכה או גבוהה, אם היא בעלת קוביות בבטן או קוביות שוקולד בבטן, להגיע לסלפי שכולו כוח נשי מרהיב ויפהפה שזועק די "די לשפוט אותנו לפי המראה שלנו, די להתנהג אלינו כאל שק בשר או אובייקט מיני, די להערות ולטוקבקיסטים מלאי שנאה, תנו להעלות סלפי בשקט".
"שוטפים לנשים את המוח"
בתור ‘עוף מוזר’ בתעשיית האופנה המקומית, שהרי זה מאוד קשה לרבים מאנשי תעשיית האופנה להבין שגם מישהי שהיא לא רזה יכולה לעסוק במקצוע, היא נחשפת בלי סוף לביקורת על המראה שלה "מתוקף תפקידי כסטייליסטית אני נפגשת מדי יום עם נשים שהחברה שטפה להן את המוח, והן חושבות שהן שמנות מדי, מכוערות מדי ומכך גם לא שוות. פעמים רבות מדובר דווקא בנשים רזות שנואשות להיראות מושלמות כמו תמונה מרוטשת במגזין, דבר לא מציאותי בעליל. אין דבר שמפריע לי יותר מנשים שמלקות את עצמן בגלל המראה שלהן, ושחיות בסביבה שממש מתעללת בהן".
לדבריה, הנשים עסוקות במרדף יום יומי אחרי שלמות לא מציאותית; מרעיבות את עצמן, עושות ניתוחים פלסטיים בלי סוף, פוגעות בעצמן פיזית ונפשית.
כתוצאה מכך, גם הבנות שלהן גדלות כשהן מוקפות במאבק תמידי למראה ‘אחד’ מסויים- שהוא הנכון, לפי תפישת החברה.
המצוקה גברה עם תרבות הסלפי, כאשר מנתחים פלסטיים סיפרו שמספר הניתוחים גדלו, וכאשר התגובות ברשתות החברתיות הפכו לאלימות כלפי כל מי שהיא לא בת 16 וממש ממש רזה.
יוצאת למאבק
גאלה החליטה לקיים ‘סלפי נשים מהממות’- סלפי קבוצתי של נשים, ללא קשר לגיל ו/או המשקל שלהן, לצבע ו/או לגובה שלהן. פשוט נשים. "כשאנשים רואים קבוצה ולא אינדוודואל- יותר קל להם למצוא את היופי. כשאנשים רואים רק אדם אחד- הם ישר תוקפים. רציתי ליצור תמונה שתוכיח לא/נשים שכל אחת יפה כמו שהיא. שאנחנו לא צריכים חברה שבנויה מנשים משוכפלות, ושנשים בצורות שונות- זה הכי יפה. השוני בין כל אחת לשנייה- זה היתרון והחוזק, ושם טמון היופי".
ואכן זה עבד. מרבית התגובות שקיבלו היו חיוביות. נשים רבות העידו שהן מסתכלות על עצמן אחרת. פתאום האסימון ירד: לא צריך להיראות כמו שכפול של ברבי בשביל שיהיה לך טוב ותהיי מאושרת.
מנגד ראו, שבתמונות בהן כל אחת סלפי בנפרד, אנשים הרשו לעצמם להפוך לרופאים ולעדכן שהמראה לא בריא, הפכו לשופטים וקבעו מימדי כיעור וחוסר מודעות עצמית ולא חסכו בגידופים.
תני דוגמה
"לכתי השבוע לים. כשהלכתי לפני הסלפי, שמעתי בלי סוף הערות מיותרות כמו "יא הנה לוייתן" או "לא חבל עלייך? תעשי דיאטה, זה לא כזה קשה. זה לא בריא ככה". השבוע לא צעקו לי לוייתן או שאר פניני חוכמה כאלה. הם הוחלפו ב"יא, את זו מהסלפי- כל הכבוד" וב"אני מקנאה בך שטוב לך עם עצמך- הלוואי עליי". זה מראה שמשהו מתחיל להשתנות!
אנשים מבינים שאנחנו לא בובות שאמורות להיראות בצורה מסויימת, מבינים שיש לנו את הזכות להיראות כל אחת כמו שיהא נראת, וכן- שגם אם יש לי בטן/ יריכיים או אף עקום- זו זכותי ליהנות מהחיים מבלי לחטוף השפלות מילוליות בלי סוף. אנשים פתאום קצת מסתכלים על עצמם- הרי בואו נודה באמת, רוב האנשים שמרשים לעצמם "להיכנס" באנשים אחרים בגלל המראה שלהם, הם לא שכפול גנטי של קן".
עדיין מקבלות הערות?
,ודאי. אנחנו עוד לא בעולם מושלם, והערות כמו ‘דאבה’ ושות’ עדיין נשמעות, אבל עצם העובדה שגרמנו לכמה נשים להסתכל על עצמן אחרת, לקבל את עצמן ולאהוב את עצמן כמו שהן- זה הניצחון שלנו. ביום שאשב בבית קפה ולא אשמע את זוג הנשים לצידי מדברות על דיאטה בעודן אוכלות- אז אהיה בעולם מושלם. עד אז אמשיך להילחם ולנסות לשנות את התפישה החברתית המעוותת שמעודדת אנורקסיה ורזון בלתי מציאותי. אמשיך לעודד כל אישה לקבל ולאהוב את עצמה כמו שהיא, ולשנות דברים שמפריעים לה- רק בגלל שהיא רוצה, ולא בגלל שאמא שלה/חברה שלה או מישהו בסביבתה מציק לה על זה".
