לפעמים שקט זה לא מחסור במילים, אלא עודף של רגשות

השבוע המילים שלי שורפות.
יושבת שעות מול המקלדת מנסה לכתוב מילים עמוקות והן רק צועקות.
השבוע המילים שלי כועסות ואז אחרי שהן נרגעות הן שותקות.
השבוע המילים שלי לא נגישות, לא מדברות.
השבוע אני לא יוצאת למסע ולא פוגשת בשום הבנה.
השבוע המילים שלי לא עצובות ולא שמחות, לא טובות ולא רעות.
השבוע המילים שלי שקטות
השבוע אני סוגרת את הדלת ומניחה את הראש.
השבוע אני עייפה.
השבוע אני כותבת שיר ולוקחת לי מנוחה.

אני השקט שלפניי,
ניצוץ בעין הסערה.
אני הקמט שבסוד,
האמת העירומה.
אני מצולות האושר המציף,
תהומות הרי החושך.
אני תשוקה בוערת מכלה,
פיתול בתוך גופך.
אני אישה נשארת מחכה,
דמי לחן נוודים.
אני דפיקת הלב לפניי האהבה,
נשימה קצובה שאחריה.
אני שלך,
כבר לא אני.

לפעמים שקט זה לא מחסור במילים, אלא עודף של רגשות.

שנזכה ללמוד להקשיב למה שמגיע אחרי השקט
שתהיה שבת של שלום