התוצאה: בת שלוש לא תועבר לגן הקרוב למקום מגוריה כדי להקל על ייסורי הפרידה של אביה.

במהלך הליך גירושין מושך כל צד לכיוון שלו, ולא חסרים נושאים להיאבק עליהם. איך יתחלק הכסף, מי ייקח את המכונית, לאן ילך הכלב וכמובן סוגיית הילדים. המצב עד כה מבחינת הילדים היה די ברור – טובתם הינה שיקול עליון. מסתבר שלא תמיד.
עו"ד אלינור ליבוביץ’ הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה המבקשת בשמו של אב לא להרחיק את מקום לימודיה של בתו בת השלוש, בשל ייסורי הפרידה שלו.

כבוד שופטת בית המשפט לענייני משפחה, מרינה לוי, קיבלה את עמדת עו"ד ליבוביץ’, על אף שהילדה עברה להתגורר עם אמה מרחק עשרות ק"מ מיישובו של הגבר.

בכך קבעה כב’ השופטת לוי שבמכלול השיקולים יש לראות גם את טובת ההורים, או אחד מהם, וכי לא תמיד טובת הילדים הינה שיקול עליון. מדובר במקרה ראשון שבו בית המשפט לענייני משפחה מנמק את החלטתו בסתירה לטובת הילד.
פסק הדין של כב’ השופטת לוי עמד גם במבחן הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה.
כבוד השופט סארי ג’יוסי השאיר את פסיקתה של כב’ השופטת לוי על כנה, לא לפני שכתב: "השאלה שבה אנחנו דנים אינה פשוטה, ואין ספק כי קיימים יתרונות וחסרונות בשני המקרים – השארת הילדה שנה נוספת בגן הנוכחי או העברתה כבר כעת לגן מרוחק".

"אי אפשר להתעלם מהאב", מדגישה עורכת הדין "לא ייתכן שמיד לאחר פירוק התא המשפחתי, הילדה תתרחק כל כך מאביה. שינויים כאלה דורשים הסתגלות, והסתגלות אורכת זמן".

בני הזוג התגרשו בסוף 2013, לאחר נישואים שארכו חמש שנים, במהלכם נולדה להם בתם היחידה, בת השלוש. לאחר הפרידה עברה האישה להתגורר עם הילדה עשרות ק"מ מהיישוב בו חיה המשפחה. בעתירה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות דרשה האם להעביר את בתם לגן הנמצא ביישוב אליו עברו.

תסקיר רווחה שהזמינה כב’ השופטת לוי לא תמך בדרישת האם, והמליץ שהילדה תישאר למשך שנה נוספת בגן הנוכחי שלה, הממוקם ביישוב שבו מתגורר אביה. בשנה הבאה, הומלץ, תעבור הילדה לגן שביישוב המרוחק. המטרה, כפי שעולה מהתסקיר, היא להקל נפשית על האב ולאפשר לו להסתגל לריחוק הצפוי בהמשך. בנוסף, הומלץ כי המשמורת על הבת תהיה משותפת, לפחות באופן זמני.

לדברי עו"ד ליבוביץ’, שייצגה את האב, ההמלצות התקבלו על אף שהן אינן בהכרח לטובת הילדה, שכן היא תיאלץ לנסוע כמה פעמים בשבוע בין עשרים דקות לחצי שעה בכל כיוון. "האם לא קיבלה זאת וערערה לבית המשפט המחוזי", מספרת עו"ד ליבוביץ’, "בטענה כי טובת האב אינה רלוונטית". בתקופה שבה חווה הילדה טלטלה עקב הגירושין, טענה האם בערעור, יש לאפשר לה יציבות חינוכית.

"זה רק נראה שיקול זר"

עו"ד ליבוביץ’ טענה בערעור כי המלצות התסקיר נשענות על שיקולים רלוונטיים וראויים. כב’ השופט ג’יוסי מביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל את עמדתה, ולמעשה את עמדת כב’ השופטת לוי. "בית המשפט לענייני משפחה אימץ את טענות העובדות הסוציאליות, ומשכך, לאור ההמלצה למשמורת משותפת, אין לראות בבית האם את מרכז חייה של הקטינה", כתב כב’ השופט ג’יוסי.

כב’ השופט ג’יוסי הסביר שממבט ראשון אכן נראה ששיקול זר חדר להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, מכיוון שמופנה בו זרקור לטובת אחד ההורים ולא לטובת הקטינה. אלא שטובתה של הקטינה, ציין, אינה נבחנת בהכרח במנותק מטובת הוריה, גם אם מדובר רק באחד מהם. החלופה שנבחרה משרתת את טובת הקטינה וגם את טובת הוריה, הוסיף כב’ השופט ג’יוסי.
"זו הפעם הראשונה שבה נקבע כי טובת ילד אינה תמיד שיקול עליון", מוסיפה עו"ד ליבוביץ’, "מדובר בתקדים. הוחלט כי טובת ההורה נכנסת אף היא למכלול השיקולים, בעיקר כאשר הם משתלבים זה בזה".

"גם אם מדובר בציפייה ובתקווה כי עד למעבר הילדה לגן אחר בשנה הבאה יתחזקו הוריה והקונפליקט ביניהם יקטן, הרי אין זה שיקול זר למכלול השיקולים לטובת הקטינה", סיכם כב’ השופט ג’יוסי. "גם אם מדובר בתקווה בלבד, איני סבור כי בכך מקריבים את טובת הקטינה".