זהו. 2015 הגיעה. איך נביא לכך שבסיומה נוכל להסתכל עליה לאחור ולחוש מרוצים?
דברים רבים המרכיבים את פאזל חיינו אינם תלויים בנו ואין לנו שליטה עליהם, אך תמיד יכולה להיות לנו שליטה על האופן בו נגיב למתרחש סביבנו ונפעל כלפיו.
האם התבוננות אל 2014 שזה עתה עזבה, מותירה אותנו בהרגשת סיפוק? למשל, סיפוק מעשייה, מיחסים שתחזקנו, או לחילופין – שסיימנו, מלמידות שלמדנו ומהביטוי שלהן בתוך חיינו. האם אנחנו שלמים עם הבחירות שבחרנו, נהנים מהיצירות שיצרנו (וכן, גם תבשיל חדש נחשב יצירה…)? האם העזנו, התנסינו, אהבנו, נתנו וקיבלנו?
הזמן שעובר אינו מניח לנו לשכוח שבסוף מגיע הסוף. חלקנו, בלי להיות אפילו מודעים לכך, מונעים מהפחד שהסוף יגיע לפני שנספיק לעשות או לחוות את הדבר החשוב באמת. פחד זה עלול לייצר בהילות ודחיפות לעשייה אינסופית שהמחיר הגבוה ביותר שהיא גובה הוא ביחסים שלנו עם עצמנו ועם הסביבה. בצידו השני של הרצף קיימת האפשרות שמרוב פחד, פשוט נשתתק.
רובנו נמצאים בלחץ רוב הזמן, מייצרים בקביעות עוד לחץ וחולמים על שלווה. אולי קצת איבדנו את המיקוד לגבי מה באמת חשוב לנו.
הצלחה, הישגים, פריצות דרך וסטארט-אפים זוכים בעידן הנוכחי לתהילה והערכה כל-כך רבים, במיוחד כיוון שהביטוי הבולט ביותר שלהם הוא חשבון בנק שאינו סובל מקשיים. לא תמיד המחיר שנתבע מהפרט ומאלה הסובבים אותו, נלקח בחשבון במידה הנחוצה. ההילה הנקשרת לכל המצליחנים מייצרת תובענות גם מאותם אלה מאיתנו שחייהם מאופיינים בגוונים של שיגרה פחות זוהרת, אולי אפילו אפורה משהו. יותר ויותר אנשים מרגישים ‘לא שווים מספיק’ ויותר ויותר אנשים, כיום, חווים דיכאון ומשברים.
ה-1.1.2015 הוא רק אוסף מספרים המזכירים לנו שהזמן תמיד נמצא בתנועה קדימה. הזמן אינו מחכה לנו ואינו מחוייב לדבר. אנחנו רק יכולים לבחור איך לנצל אותו בצורה מיטבית, שכן, במשאב יקר עסקנן. המועד הזה פשוט מזמין אותנו לעצירה והתבוננות, כדי לבחור מחדש את התנהלותנו בכל אותם תחומים ועניינים בהם יש לנו שליטה ויכולת בחירה. העצירה מיועדת לסיכום ביניים, לעריכה מחדש את רשימת הדברים החשובים לנו וארגון מחודש של סדרי עדיפות.
בואו נעבור מחדש על רשימת הדברים שחשובים לנו, כמו למשל זוגיות, הורות וקשר עם ילדינו, השקעת תשומת-הלב בהורים המתבגרים / מזדקנים, תרומה לקהילה בה אנו חיים, חיי חברה, לימודים והרחבת דעת, בריאות (גופנית ונפשית), פרנסה וכיו"ב. איש, איש והרשימה שלו.
כשרשימת הדברים החשובים לנו נמצאת לנגד עינינו, בואו נתבונן עליה בכנות ובאומץ ונבדוק האם נכון לנו שבשנת 2015 יישאר המצב כפי שהוא, או שהיינו רוצים בשינוי במקום זה או אחר.
אם יש תחום שבו היינו רוצים שיהיה אחרת, כדאי שנבין קודם את מהותו של הצורך בשינוי. לעתים, אנשים נעים לעבר שינוי מסיבות שאינן ברורות להם מספיק. לחץ מבחוץ או לחץ מבפנים. כך או כך, רק הבנה של המניעים הפנימיים שלנו לזוז, יכולה לסמן לנו מהי הדרך שבה עלינו לבחור.
תהליך התפתחות אמיתי אינו בהכרח שינוי של מקום, של בן או בת זוג, או ניתוח פלסטי. פעמים רבות מספיקה הנכונות לראות את הקיים בעיניים חדשות ומזוויות אחרות ולשנות את העמדות והתפיסות שאימצנו עוד בילדותנו, בטרם יכולנו להבין שזה מה שמתרחש. תהליך התפתחות מזמין אותנו לעתים, גם להיפרד מאותם חלקים בחיינו שמגבילים וחוסמים אותנו, בין אם הם בתוכנו פנימה, כמו דפוסים, תכונות, אמונות וכד’ ובין אם הם קשורים לאנשים ומקומות שאינם מטיבים עמנו.
שנה חדשה מביאה בעיקר משב מרענן של תקווה למשהו יותר טוב ובכך אין כל רע. חשוב רק שנזכור כי חשיבותה של התקווה ניכרת בכך שהיא מהווה תזכורת לעצמנו לשמור על אופטימיות ולהמשיך לנוע.
כאשר אנחנו מתייחסים לתקווה במובן של השארת המתרחש בחיינו למזל הטוב ולכוחות חיצוניים, אנחנו מצדיקים בכך חוסר עשייה והעברת השליטה בחיינו לגורל.
"הגורל מעדיף את אלה בתנועה…" הוא משפט שפגשתי לפני זמן מה והתאהבתי.
סיפור הפרה הקטנה מוגש לכם, המקדישים מזמנכם לקרוא את הגיגיי, כמתנה לשנה החדשה:
חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום עלוב ודל. הוא החליט לבקר שם לזמן קצר, מאחר והאמין בהיכרות עם אנשים שונים ובלמידה שנעשית מן החוויות שנצברות.
כשהגיע, ראה את הדלות של המקום ושל תושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם. כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאב המשפחה ושאל אותו: " כיצד אתה ומשפחתך מצליחים לשרוד בסביבה זו שאין בה מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר?"
האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות בעיר הסמוכה, ובשאר אנו מכינים לעצמנו יוגורט, גבינה וכד’ וכך אנו שורדים".
החכם הודה לו, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירכו לשלום והלך.
באמצע הדרך פנה לתלמידו והורה לו לחפש את הפרה הקטנה, לקחתה לתהום שממול ולדחוף אותה".
התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מהוראתו, שהרי הפרה הקטנה היתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.
התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הובילה לתהום הקרובה ודחפה.
המראה נשאר חרוט בזיכרונו…
כעבור מספר שנים, אכול רגשות חרטה, החליט הצעיר לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם. מאחר וכסף לא היה לו, החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה.
ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה. במקום היה בית יפה וילדים שיחקו בחצר. הצעיר הרגיש עצוב ומיואש, כיוון שהיה בטוח כי המשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד. הוא החיש את צעדיו וכשהגיע לבית, לא הצליח להבין מה התרחש. הוא הסתכל על הילדים והכיר אותם. הם היו ללא ספק אותם ילדים אצלם ביקר עם מורו מספר שנים קודם. הם רק נראו יותר גדולים ובריאים.
בעודו מתפעל ממראה עיניו, שאל את בעליו של הפרה הקטנה: "כיצד הצלחת לשפר כך את המקום ולשנות את חייך?"
האיש השיב לו בהתלהבות: "היתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה. מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו בכלל מסוגלים להן. ככה הצלחנו להגיע להישגים שהנך רואה".
לכל אחד מאתנו יש פרה קטנה (אחת לפחות) שמגבילה, שעוצרת אותנו מלפתח את כישורינו ויכולותינו, שמעכבת או חוסמת את הדרך לשינוי. פעמים רבות אנו מסתפקים במה שהפרה הקטנה מייצרת וכך מנציחים מצב של בינוניות, שבולם אותנו מלהגשים את יכולותינו וכישורינו במלואם.
אנו עלולים לשלם מחיר גבוה ביותר על שימור המצב הזה, בבריאותנו הגופנית והנפשית, בשמחת החיים שלנו, בתחושת המשמעות ובביטוי של כל אלה בתוך מערכות היחסים שאנו מקיימים.
סיפור הפרה הקטנה מעלה שאלות רבות והנה כמה שאלות לדוגמא. בואו נעצור, ניקח פסק זמן ונחפש את התשובות. תחילת שנה היא מועד מצויין לכך.
~ מהי הפרה הקטנה שלי? אולי יש מס’ פרות (הכוונה לאזור נוחות, אמונות ותפיסות, הרגלים ‘שומרים’, דפוסי תגובה וכד’)
~ מה משרתת הפרה שלי עבורי?
~ מה יקרה בחיי אם תיפול לתהום? (דברים טובים, דברים לא טובים)
~ אילו תחושות, מחשבות ורגשות עולים בי לאפשרות של תרחיש כזה?
~ האם ייתכן שאני ממתין שמישהו, או משהו יעשה זאת בשבילי?
~ אם כן, מי או מה עשוי להיות המישהו/משהו הזה?
~ אם לא, מה נחוץ לי כדי לדחוף אותה לתהום בעצמי?
ובמילותיו של ניטשה אסיים: "אם תרצו להעפיל גבוה, השתמשו ברגליכם שלכם! אל תניחו שיישאוכם, אל תתיישבו על גבם וראשיהם של אחרים."
שתהיה שנה נהדרת!
תמר צ’יש M.A. – פסיכותרפיסטית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית במרכז כפ"ס וברמת-אביב לטיפול וייעוץ אישי וזוגי מפגשי "טנדו" ייחודיים קצרי מועד לזוגות, הדרכה ממוקדת למטפלים ומחנכים בעבודה עם טכניקות הבעתיות בטיפול ובהוראה.
עובדת בגישה אינטגרטיבית עם דגש על פסיכותרפיה ממוקדת בגישה מערכתית-הוליסטית, הגישה האדלריאנית ושילוב מודלים הבעתיים;
מרצה במכללת רידמן; מנחת קבוצות מוסמכת; יועצת ומנחה בתחום המיני-חברתי (סדנאות, הרצאות וייעוץ אישי); מאמנת מוסמכת; דוברת שפת סימנים ישראלית.
בעלת ניסיון בייעוץ וטיפול רגשי-נפשי לחולי טרשת נפוצה ובני משפחותיהם.
טל’: 052-5054204, מייל: tamarachass@gmail.com
