“האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים” [בראשית מ”ט 1]. צוואת יעקב לבניו מהווה תצפית על מעשה הבנים ורומזת על נחלתם, בעת שישובו לארץ המובטחת.צוואה הניתנת עם סיום תקופת הסתיו של בני ישראל במצרים, והכניסה לחשכת הגלות. כך בפרשת “ויחי” וכך בטבע הארץ-ישראלי, כבר הסתיים הסתיו,והחל רביע החורף.

גלות כמוה כחורף-הסתגרות פיזית, התמודדות עם פגעי האקלים בארץ, ופגעי השלטון הזר במצרים. צוואת יעקב לבניו . ערב גלות מצרים, מתחברת לברכות משה לשבטים, ערב הכניסה לארץ ישראל , בפרשת “וזאת הברכה”, ומרמזת על נחלות השבטים בארץ ישראל.

נחלתו של כל שבט היתה מגוונת במבנה הגיאוגרפי שלה על מנת ליצור משק חקלאי מעורב של מטעים תבואה ומרעה. במבט על נחלות השבטים רואים אנו שלא כל השבטים זכו למשק חקלאי מעורב, ואולי בא הדבר כדי ליצור חיבורים חברתיים כלכליים בין השבטים. באחרית הימים תהיה החלוקה שווה. “לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר, ובשפלה ובעמק” [בבא בתרא, קכ”ב]. [פרשה ארץ ישראלית, מאיר כהן]