בפרשת “בא” באה לידי ביטוי מצוות קידוש החודש. שלושה גורמים מרכזיים חוברים יחדיו לכלל שלמות אחת-המקום, האדם, הזמן.

האדם-מיוצג בבית דין, שבכוחו לייחד את הזמן לכלל משמעות ייחודית “מקדש ישראל והזמנים”- ישראל הם היוצרים את קדושת הזמן “אפילו מזידים, ואפילו טועים”.

האדם והזמן מותנים במקום – בארץ ישראל, ממנה נובעת ובה נקבעת קדושת הזמן. מהלך הלבנה ידוע, ובכל זאת העניק הריבון רשות להתערבות האדם בקביעת המועדים. בזאת באה הצהרהעל תפקידם של העם וארץ ישראל כמרכז העולם, מעין שעון “גריניץ'” יהודי. ואולי ראוי שייקרא – המצפן של העולם.

מהות הזמן וקדושתו נובעים על ידי אנשי קודש, ממקום הקדושה. הקשר המשולש של ישראל , מקום וזמן, הוא קשר חיוני היוצר את ההבדלה משאר העמים. [פרשה ארץ ישראלית, לורברבוים משה].