תמר צ’יש, פסיכותרפיסטית מוערכת וידועה בתחומה, מספרת לפורטל השרון פוסט בריאיון מיוחד וגלוי לב על הזוגיות עם סגן ראש עיריית כפר סבא לשעבר, ד”ר בוקי צ’יש, על הטיפול הזוגי שעברו “החיים חבטו בנו כמו שהם חובטים באחרים”, על הטיפולים שהיא עצמה מעניקה למטופליה “כל גינה יכולה לפרוח, גם כשעונות השנה ומזג האוויר מתחלפים. הכל תלוי בגננים”, והמלצה שלה “אני ממש ממליצה לכל אדם ולכל זוג להעניק לעצמו מספר מפגשים עם איש מקצוע, גם כשהבעיות והקשיים אינם אקוטיים”, וכן, לדעתה כל זוג יכול למצוא שקט “אני מתייחסת לכל מה שקורה בחיי כאל הזדמנות ולא כאל גורל, או גזירה”
השבוע חוגגת הפסיכותרפיסטית שעשתה לה שם בתחומה לאחר עשרות שנים של ניסיון בתחום את הטור החמישים שהיא כותבת לפורטל החדשות השרון פוסט. בקרוב היא חוגגת יום הולדת 57.
לצידה, כבר יותר מ-35 שנה, אישה היקר ד"ר בוקי צ’יש, מי שכיהן כסגן ראש עיריית כפר סבא בקדנציה הקודמת, ולאושרה הרב, היא נושאת בתואר אמא של רונה (28), עמית (26) ומוקפת במשפחה אוהבת והרבה חברים יקרים.
צ’יש עוסקת כיום בדבר שהכי קרוב ללבה, כך שגם בימים עמוסים ופחות קלים, היא מרגישה סיפוק והנאה. "מציאת המקום המקצועי הנכון לי עברה דרך פתלתלה של חיפוש, שאלות, התלבטויות, בחירות (חלקן דרמטיות) ובעיקר – צמיחה אישית עצומה. במובנים רבים, אני לא אותו אדם שהייתי כשהייתי צעירה יותר ומכיוון שאין הנחתום אמור להעיד על עיסתו, יעידו על כך הסובבים אותי. אני מרגישה ויודעת שאני הרבה יותר ‘ידידותית לסביבה’ מבעבר ואין לי ספק כי זה נעוץ בכך שהגעתי למקום בו נכון לי להיות. מקום שאני מוצאת בו משמעות מלאה לבטא את מי שאני חווה עצמי כאדם".
"אני חושבת שאם הייתי מתבקשת לומר מהי האהבה הגדולה ביותר שלי (חוץ מהאנשים היקרים בחיי), התשובה היתה: למידה. הוספת ידע ושימוש בו לטובת האחרים. בזה מתמקדת העשייה המקצועית שלי ומזה מושפעים גם החיים הפרטיים שלי".
ד"ר בוקי צ’יש עם רעייתו, תמר צ’יש
מדבריך נשמע שהעשייה שלך בתחום המקצועי מאוד, מאוד ממלאה אותך. ספרי לי מה בעצם את עושה.
"אני פסיכותרפיסטית מוסמכת ועוסקת בטיפול וייעוץ אישי וזוגי בקליניקה שלי בכפר-סבא וברמת-אביב. בנוסף, אני עושה עוד כמה דברים מעניינים ומאתגרים.
אחרי שסיימתי את התואר השני (פסיכותרפיה בשילוב אומנויות עם התמחות בתנועה) המשכתי לשני סבבים (עוד חמש שנים) של לימודי פסיכותרפיה. התחלתי בטיפול זוגי ומשפחתי ובמקביל למדתי והוסמכתי גם להנחיית קבוצות. כשסיימתי, המשכתי לעוד שלוש שנים ללימודי פסיכותרפיה אדלריאנית. בתוך כל זה שילבתי לימודי coaching ואינסוף סדנאות וקורסים קצרים. כמו שאמרתי, ‘הפרעת אכילה אקדמית’. אגב, התואר הראשון שלי הוא בחינוך גופני, כך שהרומן של גוף-נפש התחיל עוד מזמן, מזמן.
חוץ מעבודתי הטיפולית בקליניקה, אני מלמדת מספר קורסים בפסיכולוגיה ובטיפול (כלים וטכניקות) במכללת ‘רידמן’, במסגרת הכשרת מטפלים בפסיכותרפיה גופנית והוליסטית. ההוראה עצמה והקשר עם הסטודנטים והתהליכים האישיים שהם עוברים במהלך המפגשים שלנו, הם הנאה צרופה עבורי.
במסגרת התמחות נוספת שלי בתחום המיני-חברתי, אני מעבירה סדנאות בצה"ל (טירוניות) ובבתי-ספר (בעיקר חט"ב ותיכון), שעיקרן שיח חופשי בסוגיות חשובות כל-כך כמו קשר בריא, חיזור-הטרדה, שיקולים לקיום יחסי מין, עידן הפורנו המשתולל שיוצר אינסוף בעיות אישיות וחברתיות, אמצעי מניעה ומחלות מין".
מזה כשנה, את כותבת כל שבוע טור ב"השרון פוסט". משימה לא פשוטה
"אחת האהבות שלי, מאז ומתמיד, היתה כתיבה. זה תמיד שימש עבורי ערוץ לבטא מחשבות ורגשות, שלא חשבתי שיהיה מי שיקשיב להן, או שבכלל הייתי רוצה לשתף בהן מישהו. אחד החלומות שמלווים אותי מאז ילדותי, היא לכתוב ספר. אולי אני עוד לא בשלה לכך ויתכן מאוד, שכתיבת הטור כל שבוע, היא חלק מתהליך האינקובציה וההבשלה.
כמו שאמרת, המשימה לא פשוטה. ודאי לא עבור פרפקציוניסטית כמוני, אפילו שאני בתהליכי גמילה מתקדמים מהפרפקציוניזם ושלל נזקיו (לצד יתרונותיו, לא פעם).
האתגר שלקחתי על עצמי, לכתוב טור חדש כל שבוע, מגייס אותי במהלך השבוע לערנות רבה למתרחש סביבי ולאינטגרציה עם עולמות הידע השונים שצברתי, לכלל הבנות ותובנות. התהליך עצמו, מסב לי הרבה עניין ותורם להתפתחות האישית שלי. אני מקווה שגם למי שקורה את הגיגיי".
בואי נדבר קצת על העולם הזה של טיפול וייעוץ. איזה סוג של בעיות, או מצבים את פוגשת?
"מאחר והעבודה הטיפולית שלי היא עם אנשים בוגרים (18+), עם זוגות (פרק א’ ופרק ב’) ועם קבוצות בוגרות, אני יכולה לומר שמרבית האנשים עסוקים בקשיים ובכאב שהם חווים כאשר הם פוגשים את הפער שבין תמונת החיים הרצויה לזו המצויה. תמה מרכזית, כמעט אצל כולם היא הקשר הזוגי על גווניו (גם אצל אלו שמגיעים לטיפול פרטני), קשיים שעולים במסגרת החיים המשותפים, משימות ההורות והמשפחה בכלל. אין כמעט מי שלא מתעסק בתחושת הערך העצמי שלו ובתחושת השייכות שלו למסגרות בהן הוא נמצא.
תראי, כולנו נמצאים כל חיינו במערכות יחסים עם הסובבים אותנו, במידת קירבה ונסיבות משתנות. גם כשיש מכנה משותף רחב, עדיין מדובר באנשים שונים. נפרדים. אנחנו אמורים להגיע עם אותם אנשים למצב בו כל אחד מהשותפים לו, מרגיש נוח ולא מקופח. זה לא פשוט! מדובר בדינמיקות מורכבות".
"הרבה מאוד פעמים אני פוגשת בקליניקה סוגיות שעוסקות במיניות. המשמעות שיש למין בחייהם של אנשים, בשילוב עם הפתיחות הרבה יותר שיש כיום לדבר מיניות, מביאות מטופלים לעסוק בזה. לא פעם, אנחנו מגיעים לכך שהבעיות המיניות הן רק ‘הפיתרון’ (הלא מוצלח, כמובן), לסוגיות אחרות ועמוקות כמו למשל, ענייני שליטה, שימוש במין כנשק (גם מניעת מין מבן/בת הזוג יכולה להיות סוג של אלימות), מקום המין כתנאי לאהבה ואכפתיות וכיו"ב. טיפול בנושאים העמוקים הללו, מביא בדרך-כלל גם לשיפור בסוגיה המינית.
נושא נוסף ששזור בכל האחרים, הוא האפקט של אורח החיים שלנו בעולם המערבי כיום על רמת הלחצים, המתחים, הדיכאונות והכעסים שאנשים חווים, וההשלכות שלהם על חיי היומיום.
אנחנו לא מגיעים לעולם מצויידים בארגז כלים מלא ומתאים לכל סיטואציה שנפגוש. יתרה על כך, אנחנו מגבשים במהלך החיים מסקנות, עמדות, דעות ואמונות והופכים אותן לתמרורי דרך. העניין הוא, שבמהלך החיים התמרורים האלה כבר לא תמיד מכוונים אותנו למקומות הרצויים. ושם נוצרות הדרמות.
המסגרת הטיפולית מאפשרת לאדם להכיר את ארגז הכלים שלו, לבחון אותו מחדש, לעשות בו סדר, להוסיף או לגרוע ממנו וכך לתרום לשינוי ולשיפור באיכות חייו".
הזכרת בתחילת הריאיון שהזוגיות שלך נמשכת כבר יותר מ-35 שנה. איך עושים את זה? את נראית מאוד נינוחה ומחוייכת כשאת מדברת עליה.
"מצחיק. בדיוק אתמול שאלו אותי הסטודנטים שלי "איך עושים את זה" (מספר שנות הנישואין שלי עלה אגבית לפני תחילת השיעור). זה לא היה נושא השיעור ולכן נעתרתי לומר משפט אחד. אני חושבת שאתחיל ממנו: "עובדים על זה. כל הזמן".
אומר לך למה אני מתכוונת. הכרתי את בוקי כשהייתי מאוד צעירה (לא בלי ניסיון בקשרים זוגיים). התאהבתי. ראיתי בו מה שראיתי והבנתי מה שהבנתי (היום אני גם יודעת להסתכל על זה בעיניים מקצועיות וזה פשוט מרתק). חשבתי שהוא האדם הנכון לי להמשיך איתו את חיי ולהקים איתו משפחה. מאחר וגם הוא הרגיש וחשב כך, אחרי שש שנים של חיים משותפים, מיסדנו את הקשר והמשכנו את חיינו. עבודה, לימודים, הרחבת המשפחה, שבתון בקנדה של כמה שנים ו… גם לא מעט ‘זבטות’. החיים חבטו בנו כמו שהם חובטים באחרים. ענייני בריאות, משפחה, תעסוקה וכד’. הרבה התמודדויות שהצריכו לא מעט כוחות.
הבנו שיש דברים שאנחנו מתקשים לפתור בעצמנו והלכנו לטיפול זוגי, שילבנו טיפול אישי לכל אחד מאיתנו ולמדנו לראות זוויות נוספות של המציאות שלנו, כך שיכולנו להתמודד איתה ביתר קלות.
הבנו שכיוון שאנחנו רוצים בקשר הזוגי שלנו וחשוב לנו שכל אחד מאיתנו ירגיש שלם ונינוח בתוכו, אנחנו צריכים לעבוד עליו. קשר זוגי הוא כמו גינה שיש לטפח על בסיס קבוע. צריך להשקות במידה – משמע, לייצר ולשמר תקשורת אפקטיבית ולא לוותר לעולם על זמן איכות משותף.
צריך לנכש עשבים שוטים ולהסיר חרקים מזיקים – משמע, יש לטפל בדברים שמפריעים, מציקים ומעכירים את האווירה. כל גינה יכולה לפרוח, גם כשעונות השנה ומזג האוויר מתחלפים. הכל תלוי בגננים".
איך נראית הזוגיות שלכם?
"אנחנו משוחחים הרבה. נפגשים כל יום לכוס קפה. בבית, בשקט. משתפים במה שעובר עלינו, במחשבות, ברגשות. לפעמים דנים בנושא כלשהו, או בבעיה שצריך לפתור, מתייעצים, צוחקים ולפעמים, פשוט שותקים ונהנים מהקפה ומהשהייה המשותפת.
מזה כחמש עשרה שנה אנחנו משמרים מסורת של הליכה לים בשבת, מוקדם בבוקר. סתיו, חורף, אביב, קיץ, להוציא מקרים מיוחדים, אנחנו מקדישים כמה שעות לבילוי משותף. אין כמו אוויר הים ורחש הגלים בתור אווירה לזמן איכות. אנחנו זוכרים להזכיר לעצמנו שאנחנו לא אותו אדם וכשצריך, אנחנו לומדים לבנות גשרים מעל מים סוערים.
כמו שאמרתי, זו עבודה! אני מאמינה, שהטיפול הזוגי בעבר יצר את הבסיס לעבודה המשותפת. לכן, אני ממש ממליצה לכל אדם ולכל זוג להעניק לעצמו מספר מפגשים עם איש מקצוע, גם כשהבעיות והקשיים אינם אקוטיים. אנחנו לא יכולים לדעת הכל לבד".
תני טיפים לטיפוח הגינה הזוגית
"לפני הטיפים, הייתי רוצה להדגיש נקודה חשובה. טיפים זה נחמד, אבל לא תמיד מספיק. היישום שלהם לא תמיד הולך בקלות ואנחנו ומוצאים את עצמנו מתוסכלים, מאוכזבים וכועסים. לא הולך, כי משהו עמוק יותר בנו, מפריע, תוקע, או חוסם. לא כי אנחנו לא רוצים. את המשהו הזה חשוב שנברר עם עצמנו במסגרת טיפול. טיפול זוגי מאפשר לכל אחד ללמוד ולהכיר יותר לעומק גם את האחר, בנוסף לעצמו. אם לא נטפל בשורש הבעיה, לא נוכל לייצר שינוי ארוך טווח. ועכשיו לטיפים:
בואו נזכור שכל אחד מאיתנו הוא קודם כל אדם לעצמו, בעל זכות מלאה לחשוב, להרגיש, לרצות או לא לרצות וכו’, בהתאם למה שנכון לו ברגע נתון. לכן, לא תמיד הדברים יכולים להיות כרצוני ובדרכי.
בואו נשתף מהלב ונתעניין באמת. כך נוכל להרגיש נראים ונשמעים וכשצריך, גם לפרק ‘מוקשים’.
בואו נמתן את מידת הביקורת והשיפוט. ישנן דרכים יעילות ונעימות יותר לבטא את דעותינו ורצונותינו.
בואו נזכור לעודד ולחזק. זהו דלק לשמירת תחושת הערך והמוטיבציה. כולנו זקוקים לחיזוק ולפירגון, אך עם הזמן, נוטים להפסיק להעניק אותם זה לזה ומסתמכים על "המובן מאליו".
בואו נבלה זמן איכות ביחד, על בסיס קבוע. גם בלו"ז צפוף, ניתן למצוא את הזמן והדרך.
בואו נבדוק את הכעסים שלנו ונטפל במקור שלהם. כעס יכול להיות הרסני לטווח הרחוק. כעס משיג ציות. לא שיתוף פעולה. בכל מקרה, הוא מעכיר את האווירה ומרחיק.
בואו נזכור לשמור על קירבה גופנית ועל יחסי המין. המיניות שלנו משתנה עם הגיל ומושפעת ממצבי החיים. לכן, חשוב שנשמר את המקום הנעים שהוא רק של שנינו.
בואו נשאל את עצמנו כל פעם מחדש "מה אני יכול לעשות היום, כדי לתרום לזוגיות שלי". אנחנו נוטים להיות יותר עסוקים במה האחר יכול וצריך לעשות…
האם את מצליחה להוביל את מטופליך לשקט בחיי הזוגיות?
"אנחנו חיים בתקופה מטורפת, "על הדבש ועל העוקץ". משימות החיים רבות ומורכבות ומידת הלחץ והמתח, במיוחד במדינה שלנו, רבה עד עצומה, אצל רובנו. זה משפיע על כל תחומי החיים, כולל, כמובן, על הבריאות הגופנית והנפשית.
עם זאת, אני מאמינה שניתן למצוא אי של שקט, בתוך אי השקט שמסביב, אלא שלרובנו אין מספיק ידע וכלים לכך. זה המקום שטיפול, ייעוץ, התפתחות רוחנית ואורח חיים בריא שכולל פעילות גופנית, יכולים בוודאות לעזור.
את המוטו שלי אימצתי ממסורת שבטי הלקוטה, האומרת כי "כל התרחשות, רעה או טובה, פותחת בפנינו צוהר לאופקים חדשים". זה מאפשר לי להתייחס לכל מה שקורה בחיי כאל הזדמנות ולא כאל גורל, או גזירה".
