הכנת כלי המשכן נמצאת בעיצומה בפרשת “תצוה”. שמן זית זך שימש להעלאת נר התמיד. בגדי אהרון היו “לכבוד ולתפארת” , והם כללו – חושן ואפוד, מעיל וכתונת, מצנפט ואבנט. בגדי הכהן עובדו מ”זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש משזר” [שמות כ”ח 8]., בהם שובצו אבנים טובות “ופתחת עליהם שמות בני ישראל”.

גם החושן שובץ באבנים “על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמתם… איש על שמו תהיין לשני עשר שבט” [שמות כ”ח 21]. שתים עשרה אבנים טובות על חזה אהרון היו מודיעין ארץ ישראלי וסמל לאיחוד השבטים בעבודת הקודש.

בהפטרת השבת [יחזקאל מ”ג] מפורשת תורת בית המקדש “זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב…” [יחזקאל מ”ג 12]. חחודש אדר הגיע. לוח השנה ,כלוח זמנים להתנהגות, הוסיף שמחה בשלהי החורף “משנכנס אדר מרבין בשמחה” – שמחת החג משתלבת בשמחת היציאה מן החורף אל האביב. [פרשה ארץ ישראלית, כהן מאיר].