בפרשת “ויקהל” עוסק משה בגימור מלאכת המשכן. בהפטרת השבת עוסק שלמה בהשלמת בניין המקדש[מלכים א’ ז’]. לצד משה נמצא האומן בצלאל בן אורי בן חור ,ממטה יהודה, ולצד שלמה עומד האומן חירם הצורי, חרש נחושת ממטה נפתלי.
משה במדבר ושלמה בארץ ישראל , עוסקים בחומרים ארץ ישראליים. תרומת העם לבניין המשכן במדבר כוללת שמן ובשמים – “ושמן למאור ובשמים לשמן המשחה”. השמן בא מן הזית , עץ של זיכרון ארץ ישראלי, עץ שהוא סמל להישרדות. כמו העץ ,כן העם “זית רענן יפה פרי תאר קרא ה’ שמך” [ירמיהו י”א 16].
הבשמים,סממנים, הם תבלינים שנלקטו והובאו מרחבי המזרח הקדום ויצרו יחד מרקחת קטורת אשר “עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת , נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח קטורת” [בבלי ,יומא ל”ט ע”ב]. הקרבנות באו לכפר על חטאים, ואילו הקטורת לשמחת הלב [משלי כ”ז 9]: “שמן וקטורת ישמח לב”. מרחוק ומקרוב באו סממני הקטורת והפיצו ניחוחם בארץ ישראל. [פרשה ארץ ישראלית]
