במשך יותר מעשור הייתה אורית שיפמן מכפר סבא, מסורבת גט. במהלך שנים אלו נחשפה לסיפורים רבים של נשים שגם הן, כמוה, היו נתונות לחסדם של בתי המשפט, הרבנות ומעל לכל – לחסדם של הגברים להם נישאו. מתוך המאבק האישי שלה, שלהן, נולד מסורבת – ספר הביכורים שלה.
הספר מסורבת, בהוצאת ספרי ניב, הוא צוהר לעולמן של נשים במלחמתן אל החופש. דרך זרם תודעה כנה להכאיב, לוקחת שיפמן את הקורא למסע מטלטל העובר בזיכרונות השזורים זה בזה, דרך דיונים משפטיים סיזיפיים מול אטימותה של הרבנות חורצת הגורלות, אל תוך נפשה של אורלי, אם לשלושה ילדים, הנלחמת על זכותם להיפרד מאב ובעל אלים.
“אחת מכל חמש נשים המתגרשות בישראל נקלעת למצב של סרבנות גט בשלב זה או אחר של תהליך הגירושין. תופעה רחבת היקף וחמורה זו היא תוצאה ישירה של המדיניות הישראלית והחוק, המקנים סמכות בלעדית לבתי הדין הרבניים בענייני נישואין וגירושין. על פי ההלכה, כפי שהיא מתפרשת בבתי הדין בישראל, הגבר הוא היחיד שיכול לממש את הגירושין ולתת גט. עיגון מצב זה בחוק מעצים את כוחם של גברים על חשבונן של הנשים וחושף אותן באופן שיטתי לסחטנות, למניפולציה ולהתעללות” (מתוך אתר “מבוי סתום” –למען מסורבות גט ועגונות).
עלות הספר – 74 ₪ – ניתן להשיג ברשת סטימצקי, צומת ספרים וברשתות הספרים הנבחרות
עלות עותק אלקטרוני– 35 ₪ -ניתן להשיג בחנויות הספרים המקוונות: ע-ברית, אינדיבוק, מנדלי גט-בוקס, בוקסילה, ביבוקס, נט-בוק, אלף- בסט ועוד
מתוך הספר:
האם הפנים שלי דורשות מכות? האם כששופט רואה את פניי הוא מחליט שהאישה הקטנה הזאת שעומדת
מולו, עם העיניים שהצטמקו מבכי במשך השנים, יכולה לספוג עוד כמה שנים של אלימות נפשית, מילולית ופיזית?
אולי הוא רואה משהו שאני לא רואה, ולכן אומר לבעלי “תחזור ורק תנסה להשתפר”. בעלי התהלך בפרוזדור והתבונן בי. ידעתי שהוא מתגעגע אליי. יכול להיות שהוא באמת אוהב אותי, אבל הוא לא יודע איך להתנהג אליי. בעלי נראה רזה יותר. מכנסי הג’ינס היו גדולים עליו והזקן שלו התארך. יכולתי להמשיך לדאוג לו, אבל כבר לא היה לי כוח להמשיך לפחד ממנו.
“הספר “מסורבת” הוא סוג של נס בעיניי. במשך שנים כתבתי עבור עצמי, כדרך להירגע ולפרוק. היה בי כל כך הרבה כעס על המערכת שלא הייתה שם. על עורכי הדין, על השופטים, על הרבנים שפעם אחרי פעם גרמו לי לקוות והשיבו פניי ריקם. ככל שעברו השנים פגשתי עוד ועוד נשים שממש כמוני אבדו אמון ואבדו תקווה שהמצב יכול להשתנות, שמישהו יעזור להם להימלט מהגיהנום בו הם חיים.
“כאם לילדים קטנים לא היה הרבה זמן להתעסקות בכאב, לא היה זמן להתפרק. בכל בוקר הייתי צריכה לאסוף את עצמי מחדש כדי לעבור את היום בשלום. כדי ללכת לעבודה, כדי לקנות אוכל, כדי ללכת ברחוב בלי שיידעו שהנפש שלי גוססת.
החלטתי שבכל בוקר אכתוב לפחות דף אחד. רציתי להזכיר לעצמי על מה אני נלחמת ורציתי גם שיישאר אחרי משהו למקרה שלא אצליח לשרוד את זה. רציתי שהילדים שלי ידעו שאמא לא ויתרה ושבכל מה שעשיתי ניסיתי לעשות את הטוב ביותר גם בעבורם.
“הספר הוא לא הסיפור האישי שלי. הוא מורכב מהמון סיפורים של הנשים שפגשתי בדרך. שהפכו להיות כבר חלק ממני.
“מדי פעם עולה לכותרות סיפורן של מסורבות הגט או של נשים וילדים שחוו אלימות במשפחה. המסקנות הן תמיד אותן מסקנות- המשטרה, הרבנות, משרדי הרווחה כולם מנסים לעשות את עבודתם נאמנה, אבל פעם אחר פעם אנו עדים למקרים שטופלו בצורה לקויה ושגרמו לנזק אדיר לאמון של הנשים ושל הילדים במערכת. באמון שיש מי שיעזור.
“הספר “מסורבת” עוסק בפן הרגשי, הגיבורה שלי אורלי היא דמות מורכבת שקל להזדהות איתה וגם קל מאוד לכעוס עליה. היא עושה המון טעויות, היא תמימה, היא רוצה לשמור על הבית, היא רוצה שכל החלומות שלה על אהבה וזוגיות יתגשמו ואני מניחה שלעיתים הקורא ירצה לנער אותה ולהגיד לה ” די תסתכלי על המציאות!” “תביני שכבר אין ברירה אחרת. שחייבים לפרק.” הרגשת הכישלון מרחפת מעל אורלי לכל אורך הספר, אבל יחד עם אותה התחושה בוער בה גם צורך להציל את עצמה ואת ילדיה.
=====================================================================================
מומלץ:
