במסגרת דיוני בית המשפט בנושא כתב האישום שהוגש כנגד יהודה בן חמו, ראש עיריית כפר סבא לשעבר, הגיע מי שהיה עוזרו בעבר, חזי ברזני להעיד בבית המשפט. עדותו המלאה נחשפת כאן לראשונה בשני חלקיה. העדות הראשונה ניתנה באפריל והשניה ביוני השנה

מאת: אירית מרק

 

עו”ד שרגנהיים:             אדוני, לפני שנתחיל הובא לידיעתי שבמסגרת הקהל הגדול שלנו היום נמצאת גם הגברת לילית שטיינברוך, זה מישהי שעובדת, זה היה הפרוץ לפחות בלשכת ראש העיר, היא נחקרה בתיק באזהרה גם. היא איננה עדת תביעה, אבל אני מבקשת לדעת שהיא גם איננה עדת הגנה, כי הרי נאשר את שהייתה באולם.

עו”ד אוחיון:                 אני אומר, רק אני רוצה לציין, שמי שטרח ללחוש לאוזנה של חברתי את הדברים זה העד הזה, שידו בכל והכול בו והוא מסתכל לא רק על העדות שלו, גם ימינה או שמאלה, תכף נראה את זה בעדות.

עו”ד שרגנהיים:             למען האמת, אני ראיתי אותה שנייה בחוץ לפני שהעד בכלל עלה לעדות.

עו”ד אוחיון:                 והעד לא אמר לך את זה, אני לא ראיתי אותו פה לוחש לך לאוזניים את הדברים האלה?

עו”ד שרגנהיים:             לא.

כב’ הש’ קובו:               לא משנה, השאלה אם היא עדת הגנה או לא.

עו”ד שרגנהיים:             אני שאלתי אם הוא מכיר אותה או לא, בדקתי אם עניינה בתיק ולא קשור אליו.

עו”ד אוחיון:                 האמת היא שלא חשבתי על הדברים האלה.

כב’ הש’ קובו:               אם יש סיכוי שהיא תהיה עדת הגנה, אז היא לא תוכל להיות באולם, זה פשוט.

עו”ד אוחיון:                 אז אני אקבל את מה שאדוני.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, אז העמדה תמתין, אני מתנצל בפני העדה, אבל היא לא תוכל להיות באולם, עצם זה שיש סיכוי.

עו”ד אוחיון:                 כן, אני מסכים לזה.

כב’ הש’ קובו:               העדה תצטרך לצאת, תודה, אני מתנצל. כן מר ברזני, עד תביעה מספר 25 מוזהר לומר את האמת, אחרת הוא צפוי לעונשים שקבועים בחוק. חקירה ראשית

 

ע.ת./25 מר חזי ברזני, משיב בחקירה ראשית לעורכת הדין אורלי שרגנהיים:

עו”ד שרגנהיים:             תודה רבה אדוני. חזי, בוא תציג את עצמך בבקשה לבית המשפט ותספר בין היתר מה אתה עושה היום?

העד, מר חזי ברזני:       אני, שמי חזי ברזני גוטמן, מתגורר ברמת גן, נשוי ואב לחמישה ילדים. היום אני עובד בעיריית רמת גן כמנהל מחלקת משק ותחזוקה והמפקח על התמיכות במוסדות ציבור. לפני כן הייתי גם בעיריית רמת גן, כמנהל מחלקת בקרה והמפקח על הבדיקות, תלונות הציבור.

ש:                                בוא תספר בבקשה לבית המשפט מה היה תפקידך בעיריית כפר סבא ובאילו נוהלים?

ת:                                אני התחלתי את עבודתי בעיריית כפר סבא ב-1.8.07. לכניסתי לעבודה קדמו מספר ראיונות, ביניהם איזושהי ועדת קבלה, שהיו בה משהו כמו 4 גורמים, ממנכ”ל העירייה לשעבר, סמנכ”ל העירייה לשעבר, יועץ פרסום ועוד בחורה בשם אירית, שהיא היתה דוברת בעירייה באותם שנים. הועדה למיטב ידיעתי ראיינה מספר מועמדים ויש לציין כי זאת לא היתה פגישה ראשונה שלי בכפר סבא, בשנת 2006 אני רואיינתי לתפקיד דובר ולאחר הראיון הרעיון של להיות עוזר הועלה על ידי בן חמו, אבל זה לקח משהו כמו שנה וחצי.

ש:                                בן חמו הכוונה לנאשם?

ת:                                בן חמו הכוונה ליהודה בן חמו. בתחילת עבודתי ב-2007.

ש:                                רגע, שנייה, לא ציינת רק רשמית מה התפקיד שאליו רואיינת.

ת:                                התפקיד שאליו רואיינתי על ידי הועדה ומאוחר יותר גם בפגישה על ידי יהודה בן חמו לתפקיד עוזר ראש העיר.

ש:                                אוקיי, בוא תסביר לנו מה תחומי האחריות ומה עושה בעצם עוזר ראש עיר בעיריית כפר סבא?

ת:                                טוב, התפקיד היה משהו חדש לי לחלוטין, לא היה לי שום חפיפה, זאת אומר לא היה עוזר לפניי שלמעשה אני אוכל לדבר איתו על מהות התפקיד. כידוע מדובר על משרת אמון, שאין בה צורך באיזה מכרז או בפרסום כזה או אחר. מהות התפקיד בכללה נמסרה באופן כללי בפגישה הראשונה עם יהודה בן חמו וכמו שזה, זה להיות יד ימינו ואיש אמונו בכל דבר ועניין. כמו כן, לעסוק בכל מה שקשור בפניות ציבור, חברי מועצה, כל הדברים שהעירייה עוסקת בהם ודברים שמגיעים לפתחו וצריך גם לדעת איך לסנן אותם וצריך גם לדעת איך לטפל בהם.

ש:                                היו גם נישות מיוחדות, האם היו נישות מיוחדות לתפקיד שיועדו לך, לכישוריך כאלה ואחרים?

ת:                                הנישות הרגילות שיועדו לא הובנו כל כך בהתחלה, אלא פחות או יותר אחרי כמה חודשים שהוא ראה. אז הנישה קודם כל היתה למחלקה לפניות ציבור והיה איזשהו אגף שיטפל בזה. אז הנישה הזאת כבר יוחסה לתוך לשכת ראש העיר ולעוזר ראש העיר. הנישה השנייה שהגיעה יותר מאוחר, זה הנישה של הטיפול של ראש העיר מול, לא היתה מחלקה לערי תאום, אלא כמה אנשים בודדים שעסקו בזה בתוך הארגון ואני הייתי האיש שלו למעשה.

ש:                                אפשר במילה מה זה ערי תאום?

ת:                                הרי תאום, זה ערים שיש להם קשרים תרבותיים כאלה או אחרים חברתיים, קצת אולי כלכליים עם העירייה ולהסכמים שנחתמו מאוחר יותר, בשנות ה-70′ וה-80′ היה הסכם אחד גם שנחתם ממש לפני הגעתי עם אירית בסין וזה הטיפול, לא הטיפול בכל הארגון, אלא הטיפול שלו מול הערי תאום. זאת אומרת, איך להציג לו את העניין ועם מי אמור לנסוע, כל הדברים האלה.

ש:                                מי זה שלו?

ת:                                של יהודה בן חמו. דבר שלישי, שנמסר לטיפולי בצורה כזאת או אחרת, הוא הקשר מה שנקרא בכל העגה, היום זה נקרא מורשת ישראל, תרבות תורנית, תרבות יהודית וכל הטיפול הזה, הקשר עם הגבאים, הקשר עם בתי הכנסת, הטיפול באירועים דתיים, אמנם היתה לזה מחלקה, אבל אני פה מטעם ראש העיר, גם עושה פיקוח על המחלקה הזאת וגם חלק מהארגון שלי.

ש:                                אוקיי, בוא תספר לנו בקצרה מה עשית מאז סיום תפקידך, אולי גם תציין מתי סיימת את תפקידך בעיריית כפר סבא ומה עשית מאז ועד לכניסתך לעיריית רמת גן.

ת:                                סיימתי תפקידי בעיריית כפר סבא בסוף ספטמבר 2014, הגעתי מיד אחרי זה, עבדתי תקופה של שבוע בעיריית הוד השרון, הייתי מיועד להיות מנהל המוקד, זה לא הסתדר. אחרי זה הייתי, עבדתי תקופה קצרה מאוד עם חברת הכנסת סתיו שפיר בבואה להיבחר לכנסת בבחירות 2015. אחרי זה עבדתי במועצה מקומית במבשרת ציון וביולי 2015 התחלתי לעבוד כמנהל פרויקטים והמפקח על התמיכות בעיריית הוד השרון. בפברואר 2016 הגעתי לעיריית רמת גן, בעיריית רמת גן זה זה לא היתה משרת אמון, אני נבחרתי במכרז ומנהל מחלקת בקרה. בתפקיד שפורסם אליו מכרז, הגעתי, התראיינתי. היו את השאלות הרלוונטיות והתבשרתי שהתקבלתי לעבודה. אני מדגיש את זה, כי בעבודה בעיריית רמת גן הגעתי ללא משרת אמון ועל פי כישוריי ויכולותיי. כשהגעתי לעיריית רמת גן,

ש:                                רגע, שנייה, אני אשאל שאלה, פשוט תענה לפי השאלות. בוא תספר בבקשה לבית המשפט למה החלטת בעצם לחשוף את כל האירועים הקשורים לתפקידך כעוזר ראש עיריית כפר סבא ליח”א בטיימינג הזה שבו פרסמת.

ת:                                בתקופה המדוברת, לאחר שהגעתי לעיריית רמת גן והבנתי שאני נמצא בתפקיד הזה לא משום, בואי אני אגיד בצורה מסודרת, לא משום פרוטקציה או שום המלצה כזאת או אחרת, אלא בזכות עצמי. זאת אומרת, הנושא להגיע ליח”א כבר ישב אצלי כבר לפני, יש לכך כל מיני עדויות שנפגשתי עם מי שחשבתי שאני צריך לעשות את זה. באותו זמן שהגעתי לעיריית רמת גן החלו לצאת התצהירים בתביעה של דני הרוש נגד עיריית כפר סבא ויהודה בן חמו, דני הרוש היה סמנכ”ל העירייה ופוטר על פי תביעתו שלא כדין. אני לא מסרתי תצהיר עדות ראשית מסיבות די מובנות להיות תחת איזשהו מסע נקמה, בוא נגיד בצורה ישירה, פחדתי. התצהיר היחיד שמסרתי הוא תצהיר עדות של תובע שבו הוא השחיל או שם את המילים שאני אמרתי ואין לי שום, שאני אומד מאחוריהן. מיד אחרי זה התחיל מסע שאני פחות או יותר מכיר אותו מעובדים אחרים שהועזבו או שפוטרו או שעזבו בדרך זו או אחרת, שחזי גנב, חזי לקח תלושים, חזי לקח כסף מקבלנים, חזי אכל במסעדות ולא שילם ועשה דברים שלא בסמכותו שאני לא נתתי לו לעשות. פה התחלתי להבין שיש פה מירוץ בצורה מסוימת והגעתי להבשלה ולהחלטה תוך התייעצות עם גורמים רלוונטיים שזה מה שצריך לעשות ובאמצע אפריל הגעתי ליח”א, אפריל 2016.

ש:                                בוא תספר קצת על הקשר עם יח”א מאפריל 2016.

ת:                                הקשר עם יח”א היה לא ברור מבחינה, זאת אומרת שמה שעליי לעשות. הגעתי לשם לגמרי, אם אפשר לומר, ללא שום לבוש וללא שום ציוד וללא שום הגנה. באמת, ייעוץ שקיבלתי והפגישות איתם שכללו בערך שבועיים שפחות או יותר יומיים כל שבוע דיונים וחקירות, נסובו על כל התהליך שעברתי בעיריית כפר סבא בכל ההיבטים, שגם אני חשבתי לנכון שהם פליליים וגם כל שאר הדברים, כל התקופה שלי שם אני שרדתי.

ש:                                אוקיי ולאחר אותם שבועיים בחודש אפריל?

ת:                                לאחר אותם שבועיים בחודש אפריל התחיל להתפתח הקשר עם יח”א, התפתח לפגישה עם מי שייצג אותי אותי אז בינם. היתה פגישה אחת, בפגישה לא היה שום דבר שאמור להיות מובן להם. אני זוכר עוד פגישה בערב יום הזיכרון עצמו עם מספר שאלות שנשאלו על ידי החוקר, ממש חצי שעה לפני הטקס. נשאלו על ידי החוקר, מסרתי לו תשובות וכעבור בערך חודש קיבלתי טלפון ממי שייצגו אותי אז, להבין שהדברים הבשילו להסכם. ב-14.6, אני מדגיש, באפריל 2012 הגעתי ליח”א.

ש:                                באיזה שנה?

ת:                                2016 וב-14.6.16 נחתם ההסכם. נחתם הסכם של עד מדינה עם כל מה שמשתמע.

ש:                                רק שנייה. אדוני, אני מבקשת את זה להגיש לבית המשפט.

כב’ הש’ קובו:               בסדר גמור. הסכם עד המדינה סומן ת/47. כן בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי, בוא תספר לנו בהמשך לחתימה על ההסכם מה אתה נדרש לבצע.

העד, מר חזי ברזני:       אני, קצת קשה לי לדבר על ההסכם, אני חייב לציין, הפעם זה באמת לא קשור להיבט המשפטי ולכתב האישום. יום אחרי ההסכם אני מוצא את אמא שלי אחרי שהיא סבלה מדיכאון, מוצא אותה מתה. היא נפטרה מעל הבניין שבו הוריי מתגוררים, אני זה הראשון שראיתי אותה, זה פשוט הדבר שמזכיר לי את ההסכם, אז לכן אני מרשה לעצמי לזה ואני חוזר לדיון. אחרי ההסכם עד מדינה, במהלך ה-30 אני כבר נפגשתי עם מי שאמורים להפעיל אותי על מנת לחזק את הראיות שלשמם הגעתי ליח”א לכדי פגישות עם אנשים, לכדי הפעלה מסודרת, כדי שלהגיע למצב שבו כל מה שאמרתי יאומת עם מספר גורמים שהיו שם בזמני או אחריי.

ש:                                מתי מתחילה  חקירה גלויה, אתה זוכר לספר?

ת:                                בפברואר 2017.

ש:                                ומה התפקידים שלך בעת החקירה הגלויה?

ת:                                בעת החקירה הגלויה אני נפגשתי עם מספר נחקרים באופן די אחראי ביח”א. אם אני לא טועה נפגשתי עם אורי הנהג, אורי מועלם, נפגשתי עם מאיר ג’אבר, עם מאיר איתן ועם דותן חננסון. אחרי 24 שעות מתחילה חקירה גלויה, אני נפגשתי בעימות מסודר עם רמי שבירו, עם מאיר ג’אבר ועם אלן.

ש:                                אוקיי, תראה חזי. אנחנו תכף נעבור על כל השנים בהם עבדת באופן כרונולוגי ונדבר על הנושא של התלושים, אבל לפני שניכנס באופן פרטני אני מבקשת שתתאר לבית המשפט קצת מה שנקרא ממעוף הציפור ובאופן כללי, איך עבד המנגנון הזה שנקרא תלושי חג, איך עובד מנגנון הגיוס, איך עובדת החליבה, ככה ממעוף הציפור, אחר כך ניכנס לכך פרטנית.

ת:                                בגדול, מבחינתי זה היה באיזושהי הדרגתיות מסוימת, זאת אומרת אני לא שותפתי במנגנון מתחילתו, אלא בשלבים ואמרתי את זה בחקירה. ברמה הכללית לזה שאני מתבקש ליצור קשר עם מספר גורמים כמו בעלי רשתות שיווק או בעל רשתות שיווק.

ש:                                ואחרי זה כשאתה אומר שאתה מתבקש?

ת:                                אני מתבקש על ידי יהודה בן חמו ליצור קשר ואני גם אגיד בהדרגתיות, כי היו זמנים שלא התבקשתי ליצור קשר עם מספר גורמים, ביניהם בעל רשת שיווק מזון מאוד מאוד גדולה,  שניים – שלושה קבלנים, בעיקר לפני פסח וראש השנה ולבקש מהם תווי חג עבור נזקקים.

ש:                                אוקיי, מה אתה עושה עם הבקשה הזאת?

ת:                                מה אני עושה עם הבקשה הזאת, אני מבצע אותה.

ש:                                אז בוא תסביר לנו.

ת:                                אני מבצע אותה, כמו שאמרתי אני מבצע אותה בהדרגתיות. למיטב זכרוני פעם ראשונה שאני מתבקש ליצור קשר היתה שנתיים אחרי תחילת עבודתי, בראש השנה 2009, שאני מתבקש ליצור קשר עם נחום ביטן ומונחה לבקש ממנו תלושים.

ש:                                רגע, לפני שאנחנו ניכנס למה קרה באיזה שנה, מיד נגיע גם לזה. סיפרת על בקשה שבגינה אתה פונה לאנשים, בוא תספר לנו גם על הגעת התלושים, איך זה עובד, מה קורה איתם?

ת:                                טוב, התלושים לא היו מגיעים ביום אחד, בדרך כלל אחרי שהייתי מקבל את האישור מאותם אנשים שהם נמצאים מישהו מעובדי הלשכה, אם זה הנהג או אם הבית היו נוסעים להביא אותם והם היו נמסרים ליהודה בן חמו. על פי רוב בכל התקופות שאני אפרט אותן, אם אני אתבקש, אני מקבל 15 אלף ₪ עם רשימה למי להעביר.

ש:                                מי נותן לך את הרשימה הזו?

ת:                                היא מוכתבת על ידי אילן בן חמו והיא מוכתבת, נזכרת על ידי, זאת אומרת אני אמור לזכור ואתה ואז היא נגרסת.

ש:                                איך היא נגרסת?

ת:                                היא נגרסת במגרסה שהיתה לו מתחת לשולחן עבודה.

ש:                                מי זה לא?

ת:                                ליהודה בן חמו.

ש:                                בוא תספר לנו על הרשימה הזו, מה היא כללה?

ת:                                הרשימה כללה מספר תושבים שהכרתי אותם, היא כלל המספר נציגים של שכונות ושל, נציגים של שכונות ממזרח העיר וממערב העיר.

ש:                                מה זה אומר נציגים של שכונות?

ת:                                נציגים של שכונות של יהודה בן חמו ושהם אמורים לחלק אותם הלאה.

ש:                                אז הם היו ברשימה?

ת:                                הם היו ברשימה.

ש:                                אוקיי, מי עוד היה?

ת:                                כמו כן מספר רבנים או נציגי בתי כנסת וכל מיני אנשים שחלקם, את רובם הכרתי באופן הדרגתי כזה או אחר מאז תחילת עבודתי.

ש:                                אז ציינת ברשימה נציגים של שכונות, נכון?

ת:                                נכון.

ש:                                פעילים קראת להם, ציינת גבאים או רבנים שמייצגים בתי כנסת.

ת:                                כן.

ש:                                ציינת אנשים שאתה מכיר מתוקף עבודתך.

ת:                                כן.

ש:                                אוקיי, זה כל הרשימה, או שהיא כוללת עוד מישהו?

ת:                                היא כוללת גם לפחות החל מראש השנה 2008, היא כוללת גם את עובדי הלשכה, הנהגים, מנהלת הלשכה רונית בדאי ואני.

ש:                                אוקיי. אז סיפרת לנו על סך של 15 אלף שקלים.

ת:                                כן.

ש:                                בוא תספר לנו מה קורה עם הסך הזה.

ת:                                הסך הזה נמסר אליי ואני מחלק אותו. הסך הזה תמיד גם מוודא, זאת אומרת לא יכול להיות מצב, יכול להיות שאני מתחיל מהסוף, אבל לא יכול להיות מצב שהגורמים האלה לא היו מקבלים ממני, או שהייתי לוקח את הכסף או עושה בו שימוש כזה או אחר, כי הגורמים האלה נמצאים בקשר אם זה יומיומי או שבועי בסיטואציה כזאת או אחרת. אם זה באירועים, בקשר טלפוני מול יהודה בן חמו עצמו, זאת אומרת הדברים מוודאים. אני גם הייתי נוהג לדווח.

ש:                                אוקיי וספר לנו על החלוקה שהולכת לעובדי הלשכה, כיצד זה מבוצע?

ת:                                כיצד זה מבוצע, או שאני הייתי מונחה לתת לכל מי שרלוונטי וכל מי שציינתי, זה עובדי הלשכה והנהגים, שכחתי לציין גם דוברות ומזכירות. בערך סכום של 200-300 עד 400 ₪ לכל אחד. בחלק מהמקרים הייתי מסדר את זה והייתי מניח לו את זה על השולחן והוא היה מוסיף לזה ברכה והיה נותן להם את זה באופן אישי. כמו גם שהיה עושה את זה אליי ו(לא ברור).

ש:                                חזי, אני רוצה שניכנס קצת לעובי הקורה ונעבור על הדברים ככה כרונולוגית, שאחרי שסיפרת אותם באופן כללי מלמעלה. אז אני מבינה שאתה מתחיל את עבודתך ב-1.8.07?

ת:                                כן.

ש:                                בוא נדבר על החג הראשון שמתרחש לאחר כניסתך לעבודה, ראש השנה 2007, מה מתרחש בעניין התלושים?

ת:                                בעניין התלושים, הדבר היחיד שמתרחש, זה שאני נשלחתי על ידי יהודה בן חמו להביא משהו מאדם בשם רוני גנגינה, שמשרדיו היו בפתח תקוה ואני את האיש הכרתי, זאת אומרת כמה ימים לפני כן נפגשנו באיזושהי חנוקת משרד רישוי בראש העין, זאת אומרת כבר ידעתי מי זה הבן אדם.

ש:                                ומי זה הבן אדם?

ת:                                הוא למיטב ידיעתי, הוא הבעלים הקודמים של רשת יד יצחק / יינות ביתן. אני נוסע אליו לפתח תקוה, לא מצאתי חנייה, זה ממש ליד מרכז העיר. אני מחייג למזכירה, היא יורדת למטה, מביאה לי מעטפה חומה, שבה מספר לא מבוטל של מעטפות לבנות. באור היום אני פותח את המעטפה שהיתה פתוחה ובפנים היו מעטפות לבנות סגורות, אני מסתכל ואני רואה מעטפות שרשום עליהם יד יצחק עם מעטפה לבנה עם כיתוב כחול ובפנים יש תלושי חג באותו צבע כמו המעטפה, שכל סכום בערך בין משהו כמו 2 שטרות של 100 ₪ בתווי קנייה.

ש:                                ומה אתה עושה עם המעטפה החומה הזו? מעטפות שבפנים?

ת:                                אני מגיע לעיריית כפר סבא, חשוב לציין שבאותו זמן הלשכה המקורית היתה בשיפוצים והלשכה שבה ישבנו זה איפה שיושב אגף החינוך. אני הולך במסדרון שהוא יחסית ארוך, מגיע לחדרו, אומר לרוני שזה מה שיהודה בן חמו ביקש ממני להביא לפתח תקוה, היא אומרת לי לשים לו את זה על השולחן ואני חוזר לחדר. פחות או יותר אחרי שלושת רבעי שעה אני בחדר והחדר שלי היה קיצוני במסדרון אותה תקופה, אני שומע צעקות. שככל אני מתקרב, אני שם את זה על השולחן, יש פה הרבה אנשים, יש פה משפצים, למה זה צריך להיות ככה. הצעקות היו מופנות לרונית וכשאני מגיע לכיוון החדר הדברים היו קצת יותר רגועים ופשוט הוחלף נושא ונאמר לי להגיע לאוטו לעוד אירוע של הרמת כוסית.

ש:                                חזי, סיפרת שהיו צעקות, מי צעק?

ת:                                יהודה בן חמו צעק והפנה את הצעקות לרונית, וודאי.

ש:                                עכשיו, אני אשאל אותך מה קרה עם אותם תווי קנייה באותן מעטפות שהבאת?

ת:                                אין לי שמץ של מושג, לא אני קיבלתי הנחיה לעשות איתם שם, פשוט הנחתי אותם על השולחן.

ש:                                היה לך עוד קשר לתלושים באותו חג?

ת:                                באותו חג לא היה לי קשר לתלושים.

ש:                                אז בוא נעבור לחג הבא, בפסח 2008, אנחנו מתקדמים.

ת:                                בפסח 2008 אני לא נדרש לשום דבר, אני נדרש בזמן שחזרנו מעוד איזשהו אירוע של הרמת כוסית, אני נדרש להגיע לאדם בשם מאיר ג’אבר, שבדרך כלל יושב בקפה קקאו, לקבל ממנו 5,000 ₪ במזומן ולהעביר אותם לאדם בשם יוסי אור, לעמותה שעמד בזמנו בראשה הרב חנניה ז”ל ואיזושהי קהילה שבה הם חברים. בעמותה הזאת למעשה היה גם קשר משפחתי למנכ”ל העירייה לשעבר יאן יונייאן ולעוזרו לשעבר מאיר שלום.

ש:                                אבל תספר לי בבקשה מה הקשר שלך לתלושי או תווי קנייה באותו חג של פסח 18′.

ת:                                באותו חג לא היה לי קשר, אני מקבל את ההנחיה, מגיע אל ג’אבר, מקבל ממנו 5,000 ₪ במזומן וחוזר ללשכה ואני מתקשר ליוסי אור, מגיע ללשכה, מקבל את הכסף ממני וזה הקשר היחיד שלי בכל מה שקשור לתלושים או איזושהי עבודה כזאת או אחרת בפסח 2008.

ש:                                אמרת שנשלחת להיפגש עם מאיר ג’אבר, רק מי שלח אותך?

ת:                                יהודה בן חמו.

ש:                                בוא נתקדם חג. אנחנו נמצאים כרגע בראש השנה 2008. תקופת חג, היה שבועות באמצע, אני דילגתי, זה לא היה רלוונטי.

ת:                                ראש השנה 2008, אנחנו מדברים על תקופה, סדר גודל של חודשיים פלוס – מינוס לפני הבחירות לרשויות המקומיות ואני נדרש להגיע לחדר של יהודה בן חמו, יחד עם גב’ בשם רחל אלבוים, שבזמנו עבדה ברבנות הראשית בכפר סבא, שהמשרד שלו נמצא ממש לא רחוק משם. הוא מניח בפניה ובפניי 15 אלף תלושים, פחות או יותר מכתיב לה רשימה, דבר שאחרי זה הבנתי, יותר מכתיב לה רשימה, אומר לה, שואל אותי אם היו עוד פניות, שואל גם את רונית אם היו לה עוד פניות, כי רונית פשוט נכנסה, אם היו לה עוד פניות, לתת אותן לרחל ובמקביל היא מקבלת 15 אלף ₪. במקביל הוא גם אומר לה להיכנס למשרדי מרום, שיש שם גם כן תלושים שאמורים להתקבל והיא יוצאת מהחדר, למעשה מתחילה לחלק אותם.

ש:                                סליחה שנייה, מה זה משרדי מרום?

ת:                                משרדי מרום זה מרום חברה לבנייה, חזי או שי, משהו כזה, אני לא זוכר את שמו. חזי אני בטוח, לגבי שאר הגורמים שם אני לא זוכר את שמם בוודאות. לגשת למשרדי מרום שהיו ממש נמצאים בסמוך לעירייה ולקחת גם משם, אני אפילו זוכר שהוא מזהיר אותה מאנשי המועצה הדתית שהיתה מאוד לאומתית אליו וגם קצת אליה, שלא יעקבו אחרי הפעילות שלה.

ש:                                ברשימה שניתנת לגב’ אלבוים, מה ההנחיה?

ת:                                ההנחיה להתקשר אליהם ולהגיד לה לבוא אליה לרבנות בשביל לקבל תווי שי לחג מיהודה בן חמו.

ש:                                כמה תווים?

ת:                                בין 200 ל-300, אבל גם מעטפות יותר גדולות שנמסרו גם לפעילי שכונות או לגורמים כאלה או אחרים, פחות או יותר אותו רשימות שאחרי זה אני קיבלתי לידיי. הרשימה ניתנה לרחל, היא לא יצאה עם הרשימה מהחדר.

ש:                                ואיזה קשר יש לך לכל הדבר הזה, עם החלוקה הזו והרשימה הזו?

ת:                                לא היה לי קשר לחלוקה וכמה ימים אחרי זה פגשתי את רחל והיא אמרה שחלק מהאנשים היא לא תפסה. היא לא הראתה יותר מדיי נכונות, אבל זאת אומרת חלק היא עשתה. פגשתי אותה, זה לא שאני יודע על משהו יותר ממוקד. שאלתי אותה מה עשית עם כל הזה, היא אמרה שהיא החזירה לו.

ש:                                מה זה כל הזה?

ת:                                כל מה שנשאר לך, כל מי שלא השגת, כל מי שנאמר.

עו”ד אוחיון:                 יש לי אדוני הערה כללית. העד מעיד לפי הדברים שלא מידיעתו האישית, אני לא רוצה להפסיק את עדותו או להפריע לחקירה ראשית, אבל אין בכך משום הסכמה לדבר וחצי דבר שהוא לא קביל. אחרי ההערה הזאת אני לא אעיר שום הערה על העדות שלו ושיהיה ברור שאין בזה הסכמה.

כב’ הש’ קובו:               מוסכם.

עו”ד שרגנהיים:             חזי, על מנת להבהיר, כל פעם שאתה יודע משהו מידיעה אישית תציין שלמה אתה יודע, באיזה דרך אתה יודע. על מנת שיהיה ברור גם לשופט וגם לחברי מה אתה יודע מידיעה אישית ומה אתה יודע ממשהו ששמעת ממישה אחר, בסדר?

ש:                                מרבית הדברים שאמרתי עד עכשיו אני יודע מידיעה אישית, או שנכחתי, או שנשלחתי. באותו חג זאת הפעם הראשונה שיהודה בן חמו גם נותן לעובדי הלשכה והוא נותן גם לרונית ולי. עכשיו, את התווים שהוא נותן לרונית ולי, הם לא היו התווים של יינות ביתן / יד יצחק מאותם תווים שניתנו לרחל אלבוים.

ת:                                הם לא היו אותם תווים?

ש:                                לא היו אותם תווים?

עו”ד אוחיון:                 על מה אנחנו מדברים? על איזה,

עו”ד שרגנהיים:             תווים.

עו”ד אוחיון:                 לא, על המועד, איזה מועד?

עו”ד שרגנהיים:             כן, אנחנו באותו חג.

עו”ד אוחיון:                 איזה מועד אנחנו?

עו”ד שרגנהיים:             אנחנו בראש השנה 2008, באותו חג וסיפרת על חלוקה גם לעובדי הלשכה.

העד, מר חזי ברזני:       כן.

ש:                                זה רק אתה ורונית?

ת:                                לא, כל כלל עובדי הלשכה, מה שציינתי קודם בשאלה הכללית שלך, גם זה היה רלוונטי כבר בראש השנה 2008.

ש:                                אז מי מחלק את התווים?

ת:                                מחלק את התווים יהודה בן חמו, קורא לנו. אני אפילו לא נדרשתי לשים במעטפה או לרשום למעלה את השם בקטן או משהו כזה ולמיטב זכרוני גם כולם יצאו, נכנסו אליו וכולם קיבלו ברכה כתובה וגם ברכה אישית, כולל אני.

ש:                                אוקיי, יש עוד משהו לגבי תלושים באותו חג?

ת:                                באותו חג למיטב זכרוני לא.

ש:                                אוקיי, אז בוא נעבור ברשותך לחג הבא, אנחנו נמצאים לקראת חג הפסח 2009, מה אתה יודע לספר לנו על הנושא של התלושים בחג?

ת:                                בחג זה אני שוב, גם כן לא נדרש לעשות איזושהי פעולה של טלפון או של גיוס כזה או אחר, אלא אני נקרא לחדרו של יהודה בן חמו, מונחים לפניי תווים על סך 15 אלף ₪, מוכתבת לי רשימה, רשימה לא כל כך גדולה, אבל אמורה להיזכר על ידי. הרשימה נגרסת על ידי יהודה בן חמו ואני יוצא החוצה ומתחיל בחלוקה.

ש:                                איזה תווי קנייה?

ת:                                של יינות ביתן / יד יצחק.

ש:                                כולם אותם תווים?

ת:                                כולם אותם תווים.

ש:                                ואם אתה זוכר לספר לנו כי אז נדרשת לזכור, מי כללה הרשימה פחות או יותר?

ת:                                כללה רשימה פחות או יותר את אותם דברים שחזרתי, למעט שמות כאלה אחרים. למיטב זכרוני, גם אני וגם רונית נשאלנו אם היו פניות כאלה או אחרות והיו מאושרות על ידו וכל התלושים שנמסרו לי על ידו חולקו על ידי טלפון, לפעמים גם באופן אישי, אם על ידי או על ידי אחד הנהגים.

ש:                                מה זאת אומרת חולקו על ידי טלפון?

ת:                                חולקו, נדרשו להגיע על ידי טלפון.

ש:                                הוזמנו טלפונית?

ת:                                הוזמנו טלפונית להגיע.

ש:                                ולאן הם מגיעים?

ת:                                הם מגיעים ללשכת ראש העיר, הם מגיעים אליי לחדר ואני מוסר להם.

ש:                                לחדרך בלשכת ראש העיר?

ת:                                לחדרי בלשכת ראש העיר.

ש:                                סיפרת קודם שדיברת ממעוף הציפור, שהרשימה כללה נציגים או פעילים.

ת:                                כן.

ש:                                יש כאלה שאתה זוכר לספר עליהם?

ת:                                הם לא השתנו במרבית המקרים, ב-99 אחוז מהמקרים.אחד מהם זה ניסים וקנין, שהוא היה פעיל בשכונות המזרחיות, השני זה אבי אדעי, היה יהודי בשם חנן אלדי משכון עליה וגם אבי אדעי משיכון עלייה, עוד אדם בשם אורי חתוכה. זה למיטב זכרוני פחות או יותר האנשים שהיו יותר הנציגים.

ש:                                מה עוד אתה יודע על הנושא של חלוקת תווי קנייה באותו חג? עדיין בפסח 2009?

ת:                                באותו חג אין לי שמץ של מושג על החלוקה. זה לא לי, אני לא נדרשתי לחלק.

ש:                                לא נדרשת לחלק, קיבלת?

ת:                                אכן כן, כמו באותו חג, בראש השנה 2008 אני קיבלתי, גם אני, גם רונית וגם שאול מהלשכה.

ש:                                וממי אתה מקבל תווי חג?

ת:                                מיהודה בן חמו.

ש:                                אוקיי. אתה זוכר להגיד איזה תווים קיבלת?

ת:                                לא של יינות ביתן, אלא רב תו. לא של יינות ביתן.

ש:                                אני מתקדמת ברשותך לראש השנה 2009, בוא תספר לנו על מעורבות שלך, ידיעות שלך בנושא תלושים בחג זה.

ת:                                בראש השנה 2009 יש שני מקרים. זאת אומרת, זאת הפעם הראשונה, שכמו שדיברתי על הדרגתיות, זה הפעם הראשונה שאני נדרש להתקשר לנחום ביטן ולשאול בדבר הדרושים.

ש:                                כשאתה אומר אני נדרש?

ת:                                נדרשתי על ידי יהודה בן חמו להתקשר ולשאול אותו מה קורה / מתי לבוא לקחת. אז אני מקבל טלפון חזרה שזה מוכן בסניף, אני שולח את אורי או את צביה, אורי מועלם הנהג או צביה לצורך אם הבית, הם חוזרים אליי, אני מגיע ליהודה בן חמו למשרד, מניח בפניו תלושים בסך 25 אלף ₪ ואז אני לא יודע, לא זוכר אם זה באותה סיטואציה או שאני מגיע אחרי זה, אני נקרא לחדרו, מקבל רשימה, הרשימה נגרסת על ידי יהודה בן חמו ואני נדרש לחלק.

ש:                                כמה אתה נדרש לחלק?

ת:                                15 אלף ₪.

ש:                                וכמה אמרת לי שהבאת?

ת:                                25 אלף.

ש:                                ומה קורה עם העודף של ה-10,000?

ת:                                אין לי שמץ של מושג. עוד דבר שקרה בראש השנה הזה, ראש השנה של 2009, ממש יום לפני ערב החג אני מתקשר, אני נדרש על ידי יהודה בן חמו, למיטב זכרוני היינו בדרך ללוויה של אביה של רונית, אני נדרש להתקשר לתושב בשם חזי שבת, שלא היה זר לי, אבל הוא לא היה מוכר באופן שאני פוגש אותו ממש תכופות ולבקש ממנו אם יש לו תלושים, כי אנחנו ממש היינו יום לפני ערב החג. כן התקשרתי אליו ויותר מאוחר בשובנו מהלוויה הוא הגיע למשרד ומסר לי 5,000 ₪ בתלושים, פנקס אחד ועוד מספר מעטפות של רשת מגה, זאת אומרת שבמעטפות כאמור לחלק אותן. אני אפילו זוכר, הוא הביא גם איזושהי חבילת שוקולד. לפני שיצאתי אליו אמרתי לבן חמו שחזי נמצא בחוץ, אם הוא רוצה להזמין אותו, לקרוא לו. התקשרתי, אמרתי לו אני אעזור לו למצוא חנייה, הוא אמר לא, זה בסדר, אין לנו זמן, תיקח ותמסור לו תודה. הלכתי, קיבלתי, מסרתי את ה-5,000 ₪ ליהודה בן חמו ואפילו גם את השוקולד.

ש:                                יש עוד גורם אתה זוכר שהוא נתן תלושים באותו חג?

ת:                                לא, אני לא זוכר.

ש:                                אנחנו נמצאים בראש השנה 2009.

ת:                                בראש השנה 2009, לא, למעט חזי שבת ויינות ביתן. אני רק יודע להגיד שבחג הזה, כמו בשאר החגים שיגיעו בעתיד אנחנו קיבלנו תלושים לא של יינות ביתן / יד יצחק, כל עובדי הלשכה, רונית ואני קיבלנו של רב תו, עובדי הלשכה אני מעריך שקיבלו של יד יצחק.

ש:                                ואתה לא יודע מאין התלושים האלה?

ת:                                אני לא יודע מאין התלושים.

ש:                                סיפרת קודם שקיבלת 15 אלף לחלוקה מאותם תווים של יינות ביתן.

ת:                                כן.

ש:                                בוא תפרט לנו מה עשית איתם.

ת:                                התקשרתי למי שהייתי אמור, למי שהונחיתי להתקשר אליו, שהנחה אותי יהודה בן חמו להתקשר אליו וחלקם הגיעו, חלקם אני מסרתי, חלקם הוא מסר וחלק, אותם גורמים ואותם שמות פחות או יותר כמו שהבנתי, יש תוספות כאלה ואחרות. בדרך כלל כשהיו מגיעים אנשים באמצע השנה או שהיו מעלים איזושהי בעיה שקשורה גם עם רווחה או משהו עם ילדים, אז הם היו מתווספים גם לרשימה או שהיו מתאזנים עם הרשימה הקיימת או במקום הקיימת.

ש:                                מה לגבי תלושי חג עבור עובדי לשכה, היה דבר כזה באותו חג?

ת:                                אנחנו מדברים על ראש השנה 2009?

ש:                                כן.

ת:                                כן, ציינתי. שעובדי הלשכה קיבלו.

ש:                                איזה?

ת:                                גם כן על ידי, אני שמתי במעטפה לכל עובד על פי הנחייתו, סדר גודל של בין 200 ל-300, 400 ₪ מתווים של יינות ביתן, כמ ושאמרתי שאני מעריך, אז זה מה שאני למיטב זכרוני זוכר. לציין שרונית ואני לא קיבלנו יינות ביתן, זאת אומרת לרונית ואני היתה מעטפה נפרדת.

ש:                                ממקום אחר?

ת:                                ממקום אחר.

ש:                                בוא נתקדם ברשותך לפסח 2010.

ת:                                פסח 2010 אין שום שינוי מראש השנה 2009 ובפסח 2010 אני שוב נדרש להתקשר לנחום ביטן ואני גם נדרש כמו שאמרתי יותר מאוחר להתקשר גם לחזי שבת ושניהם מביאים והם מביאים את זה לא בערב החג, אלא מיד כמה ימים אחרי שאני מטלפן אליהם.

ש:                                מתי נעשית הפנייה?

ת:                                מתי נעשית הפנייה, בערך שבוע וחצי – עשרה ימים, שבועיים לפני החג.

ש:                                וכשאתה אומר אני נדרש מה הכוונה?

ת:                                אני נדרש על ידי יהודה בן חמו.

ש:                                ומה קורה עם התווים הללו שמגיעים?

ת:                                התווים הללו שמגיעים באותו ריטואל נמסרים ליהודה בן חמו, כמובן שלא כל הערמה של חזי שבת ויינות ביתן מגיעה ביחד. התווים של יינות ביתן / יד יצחק נמסרים ליהודה בן חמו, אני נדרש ויושב, אני מקבל רשימה מיהודה בן חמו, היא מוכתבת, היא נגרסת ואני ממשיך בחלוקה.

ש:                                בעצם איזה תווים אתה מחלק ובאיזה סכום?

ת:                                של יינות ביתן בסכומים של בין 200 ל-400 ₪.

ש:                                כמה בסך הכול?

ת:                                15 אלף ₪.

ש:                                מתוך תווים, אילו?

ת:                                של 25 אלף ₪.

ש:                                עוד פעם, תסביר לי שוב את הסכומים, כי הלכתי לאיבוד.

ת:                                הסכומים שאני מקבל ומוסר ליהודה בן חמו הם בסך הכול 30 אלף ש”חל. 25 אלף ₪ מיינות ביתן, שמתוכם אני נדרש לחלק 15 אלף ועוד 5,000 ₪ מחזי שבת.

ש:                                שמה אתה עושה עם התווים הללו?

ת:                                שאני מוסר אותם ליהודה בן חמו, לא נדרש לעשות איתם כלום.

ש:                                באותו חג אתה גם מקבל תווים?

ת:                                כן, נציין שבאותו חג אני גם, כמו כל שאר עובדי הלשכה, בצירוף ברכה בעל פה או בכתב למיטב זכרוני.

ש:                                ממי?

ת:                                מיהודה בן חמו.

ש:                                אז בוא נתקדם לראש השנה 2010 ותגיד לנו מה אתה יודע על התלושים באותו חג.

ת:                                בראש השנה 2010, אני רק רוצה לציין שבקיץ 2010 אני נשלחתי על ידי יהודה בן חמו לאיזושהי שליחות שלא נמצאת בהליך המשפטי אל מול מנכ”ל העירייה דאז אבי בן חמו. פשוט זה לא חלק מההליך המשפטי.

ש:                                הוא היה מנכ”ל עיריית כפר סבא דאז?

ת:                                הוא היה מנכ”ל עיריית כפר סבא דאז.

ש:                                באותו זמן של ראש השנה 2010?

ת:                                לא, הוא כבר סיים את תפקידו והוא באותו זמן אני נדרש ללכת אליו ובתור מנכ”ל עיריית פתח תקוה, זה היה פתח תקוה. אז אני נדרש ללכת אליו, כמובן הסיפור הוא לא נמצא בהליך המשפטי, אז אני אדלג עליו.

ש:                                מדוע ראית לנכון רק לציין את זה?

ת:                                ראיתי לנכון לציין את זה, כי אני חושב,

עו”ד אוחיון:                 אני מצטער, אני מתנגד לזה. יש גבול לכמה אני יכול לשבת בשקט. זה קשור לכתב האישום?

עו”ד שרגנהיים:             לא, לא. אני רואה מקום לציין שאני שאלתי על ראש השנה.

עו”ד אוחיון:                 מה זה מעניין אותי? הוא, כי יש לו עניינים, כי הוא, יש לו אג’נדה.

כב’ הש’ קובו:               נדלג, נמשיך הלאה.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי.

כב’ הש’ קובו:               קיבלתי.

עו”ד שרגנהיים:             אז בוא נדבר בכל זאת על נושא התלושים, אנחנו בראש השנה 2010, אנחנו אחרי הקיץ.

העד, מר חזי ברזני:       בראש השנה 2010 אנחנו בסוף הקיץ ואני בפעם הראשונה למעט דרישה להתקשר לנחום ביטן, אני נדרש בפעם הראשונה להתקשר גם לרמי שבירו ולאבי זיתוני.

ש:                                מי אלו?

ת:                                רמי שבירו ואבי זיתוני הם קבלנים, יזמים שבאותה עת מבצעים בנייה במה שמכונה כפר סבא הירוקה, בשכונות ועל פי המונח המקצועי כפר סבא 6080.

ש:                                כשאתה אומר אני נדרש מה הכוונה?

ת:                                אני נדרש על ידי יהודה בן חמו לדבר איתם.

ש:                                ומה אתה אמור לדבר איתם, באיזה נושא?

ת:                                מה אני אמור לדבר איתם, חשוב לציין כי את שני האנשים האלה אני הכרתי, הם לא היו זרים לי. הכרתי אותם באופן היותר מקצועי, אם זה פניות שלהם ללשכת ראש העיר בנושא העניינים שלהם בועדה כשבתו של ראש העיר כיו”ר ועדת תכנון ובנייה. אני מכיר אותם, כי אני הייתי פונה אליהם מדי פעם בימי התרמה שהיו, שראש העיר היה לוקח בהם חלק, אם זה בית לוינשטיין שממוקם ברעננה, באגף הפצועים של צה”ל, אז הייתי פונה אליהם להירתם ולהתגייס לעניין הזה ואני זוכר גם פנייה אליהם בשיתוף שלהם כמי שבנו בשכונה הירוקה באירוע שנקרא יום כדור הארץ, אז גם היתה פנייה אליהם והם אכן נענו. זאת אומרת, הם לא היו אנשים שזרים לי, הייתי מדבר איתם מדי פעם. גם עדכונים שנדרשתי לעדכן אותם, שהיו לגיטימיים ממה שהוחלט בועדות תכנון ובנייה לגבי הדברים שלהם.

ש:                                אז בוא תספר לנו על הפנייה הספציפית הזו שאליה אתה מכוון בראש השנה 2010.

ת:                                הפנייה הספציפית הזאת שאליה אני מכוון, הם היו פנייה לגבי בקשה לתלושי חג באותו ראש השנה 2010.

ש:                                מה זה אומר, מה אתה עושה?

ת:                                אני נדרש ואני מתקשר אליהם.

ש:                                נדרש על ידי מי?

ת:                                על ידי יהודה בן חמו.

ש:                                ואתה מתקשר אליהם ומה אתה אומר להם?

ת:                                אני מתקשר ואני אומר להם האם הם מוכנים להירתם בשביל תלושי חג ומדגיש את העניין עבור נזקקים ושאני מתקשר אליהם ואני לא נופל לאוזניים ערלות, עם רמי שבירו נאמר לי שזה בסדר וסופי תיצור איתי קשר על מנת להגיד איך להגיע לקחת אותם, רק הם יגיעו אליי.

ש:                                סופי היא?

ת:                                סופי היא מנהלת לשכתו, עוזרת שלו.

ש:                                אוקיי.

ת:                                השם הזה חזר כל פעם אחרי שהייתי מתקשר אליו בעניין הזה. דבר נוסף, הטלפון לאבי זיתוני נעשה על ידי ואבי זיתוני מבקש במקביל אותי לשלוח פקס שמפרט את הבקשה, או לענייני רישום אצלו, אינני יודע. אבל אני כמובן מכבד את הבקשה ומבקש מבחורה בשם מירב שעובדת במזכירות, אני מכתיב לה את המכתב, אני שולח אותו בפקס, היא מוודאת שהוא אכן הגיע. אני חושבת שבאותו יום או יום למחרת אני נותן לו עדכון שדיברתי עם,

ש:                                מי זה נותן לו?

ת:                                נותן ליהודה בן חמו עדכון שדיברתי עם כולם, כולל יינות ביתן ואמרתי לו רק שאבי זיתוני ביקש פקס שבו אני מפרט מה מהות הבקשה. באותו רגע היו צרחות, היה דפיקה על השולחן.

ש:                                מה זה היו צרחות?

ת:                                על ידי יהודה בן חמו עצמו, הוא צרח עליי. אני הייתי בחדר שלו, הוא דפק, מה פתאום אתם שולחים, דיבר אליי, אבל דיבר ברבים, מה פתאום אתם שולחים, מה אתם עושים, מה אתם, כל אחד נהיה לי פה  גאון גדול וכל זה, למה אתם עושים את זה. תוך כדי בהילות מהצעקות, דבר שזה ריטואל שהיה מוכר גם בשגרה, אבל הבאתי את המכתב והוא גרס אותו, הוא ביקש למחוק אותו גם מהמחשב וזהו.

ש:                                מה קרה בעקבות הפניות הספציפיות הללו?

ת:                                בעקבות הפניות הספציפיות הללו הבאתי לו את כל,

כב’ הש’ קובו:               הפסקה. נסיים את השאלה הזאת, הפסקה, נמשיך ב-11.30. .

עו”ד שרגנהיים:             אדוני, נסיים את החג ונעשה הפסקה.

העד, מר חזי ברזני:       בעקבות הפניות הללו אני אותו דבר גם היה טלפון לחזי שבת, דבר שנמשך מ-2009 וכדומה עד סיום עבודתי שם, כפי שאני זוכר ואני בסך הכול לא בבת אחת, אני מביא ליהודה בן חמו כ- 40 אלף ₪ בתווי קנייה.

ש:                                ומה קורה איתם?

ת:                                מה קורה איתם, אני, שוב אני אומר, אז זה לא היה בבת אחת, כשאני מביא לו את התווי קנייה של יינות ביתן / יד יצחק אני מקבל רשימה, מוכתבת לי, נזכרת, נגרסת, ממש באותו נוהל. זאת אומרת, זה כבר רשימה שכמעט לא היתה כל כך מוכתבת. כבר,

ש:                                איזה סכום אתה מחלק?

ת:                                מחלק 15 אלף ₪ באות וחג, כמו כל שאר החגים שיהיו בעתיד וכמו מה שציינתי בעבר.

ש:                                ומה קורה עם הסכום שנותר מיינות ביתן והסכומים שמגיעים מאותם קבלנים או אנשי עסקים שציינת?

ת:                                סליחה, לא הבנתי.

ש:                                מה קורה עם התווים שנותרו?

ת:                                אין לי שמץ של מושג, אבל כמו שציינתי, עובדי הלשכה ואנוכי ורונית קיבלנו גם כן. רונית ואנוכי באופן קבוע לא קיבלנו תווים של יינות ביתן.

ש:                                זאת אומרת, זה לא מתוך ה-15 אלף?

ת:                                לא מתוך אותם 15 אלף.

ש:                                כל אותן מזכירות, נהגים, דוברות?

ת:                                כולם, רובם ככולם קיבלו של יינות ביתן.

ש:                                זאת אומרת, זה היה חלק מתוך ה-15 אלף?

ת:                                חלק מתוך ה-15 אלף, כן, כמו שהיה בעבר וכמו שגם אמור להיות בעתיד, כמו שקורה.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי, תודה רבה, אנחנו לקראת החג הבא, אנחנו נוכל לעשות כעת הפסקה.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, אנחנו נעשה הפסקה עד השעה 11.30. 11.30 אנחנו נמשיך את  הדיון.

 

לאחר ההפסקה

 

כב’ הש’ קובו:               כן, העד עדיין תחת אזהרה, אנחנו ממשיכים, בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:             חזי, אנחנו סיימנו לדבר על החגים של שנת 2010, אני רוצה לפתוח ולשאול אותך על החגים של שנת 2011 ועל כל נושא המעורבות שלך בתלושים.

העד, מר חזי ברזני:       בחגים, אם את רוצה אני אהיה יותר ממוקד, אבל בחגים החל משנת 2011 עד פסח 2013 אין שינויים, זאת אומרת זה אותם אנשים וזה אותם טלפונים, כמעט אותה חלוקה. אותה רשימה שמורכבת על ידי יהודה בן חמו, חלק מהרשימה כמו שאמרתי כבר זכרתי, ידעתי ואז, זאת אומרת עד 2013, פסח 2013 כולל. זאת אומרת, לא היו שינויים כאלה או מהותיים, זה היה יינות ביתן / יד יצחק, חזי שבת, רמי שבירו ואבי זיתון. מיותר לציין, זאת אומרת חשוב לציין שלמרות התגובה שהיתה באותו פקס שנשלח לאבי זיתוני אני המשכתי לשלוח לו פקסים, רק שלא דיוחתי, כי לא נשאלתי אז לא דיווחתי. לאבי זיתוני או ליהודה בן חמו. זאת אומרת, לאבי זיתוני נדרש תמיד לשלוח פקס, נדרשתי לפנות אליו כל חג,

ש:                                שנייה, אתה אומר נדרשתי כל השמן, בוא נעשה שנייה סדר. לגבי זיתוני, אתה רוצה לספר לנו על 2011-2012 עד 2013.

ת:                                שאותו פקס שנשלח אליו ואחרי זה קיבלתי תגובה נזעמת, נשלח אליו,

ש:                                תגובה נזעמת ממי?

ת:                                מיהודה בן חמו, נשלח אליו גם באותם מועדים.

ש:                                אבל אמרת לא דיווחתי.

ת:                                לא דיווחתי ליהודה בן חמו.

ש:                                אז בוא תסביר.

ת:                                לא דיווחתי משום שרציתי,

ש:                                על מה לא דיווחת?

ת:                                אני לא דיווחתי על שליחת פקס למשרדיו של אבי זיתוני, לא דיווחתי על אישור הפקס, אלא דיווחתי רק על קבלה.

ש:                                על קבלה של מה?

ת:                                על קבלה של התלושים שנמסרו ממנו ליהודה בן חמו.

ש:                                אני רוצה להציג לך חזי בבקשה, ת/40,זה מסמך שהוגש כבר לבית המשפט, לכן הוא קיבל סימון, זה בעצם מייל שאחד העדים פה הביא. בוא תקרא אותו רגע ותספר לנו במה מדובר.

עו”ד אוחיון:                 רגע, זה מופיע במה שהיה במשטרה, מה שאת שואלת אותו עכשיו?

עו”ד שרגנהיים:             זה מופיע במזכר של המשטרה.

עו”ד אוחיון:                 טוב.

עו”ד שרגנהיים:             בבקשה.

העד, מר חזי ברזני:       לקרוא אותו בקול רם?

ש:                                אתה יכול אם אתה רוצה.

ת:                                המסמך מיועד לאייל רביד.

ש:                                מיהו אייל רביד?

ת:                                אייל רביד הוא מנכ”ל רשת ויקטורי. אייל רביד, אני כותב לו ככה. לאייל היקר, שלומות, כמדי חג אנו פונים אליך כמו מספר רשתות גדולות הפועלות בעיר וזאת בפסח או בראש השנה לטובת קבלה,

ש:                                אין צורך להקריא את זה, כי זה נמצא בפני בית המשפט. תואיל להגיד לנו ממתי המייל הזה?

ת:                                המייל הזה הוא מ-2.9.12.

ש:                                אתה קודם התחלת לספר לנו על 2011 ואמרת ששנת 2011 – 2012, עד פסח 2013 לא היה שינוי ונקבת בשמות האנשים אליהם פנית, נכון?

ת:                                אמת.

ש:                                בוא תספר לנו בכל זאת על המייל הזה, כי אם אני מבינה נכון הוא נמצא בעצם לקראת ראש השנה 2012.

ת:                                נכון.

ש:                                ולא ציינת אותו.

ת:                                נכון. המייל הזה כמעט ולא זכור לי, כשאת מביאה אותו לפה כי אני אומר ולמיטב זכרוני לא היו לי פניות שלי ישירות למרות שכתוב פונים אליך כמו אל מספר רשתות מזון, לא היה פניה שלי אליו בצורה ישירה ומסודרת. זה המייל הראשון שאני כותב, את המייל הזה נדרשתי לכתוב על ידי יהודה בן חמו, את המייל הזה אני לא הקלדתי בעצמי, אלא ביקשתי מאחד העובדים לכתוב אותו ואני גם לא יודע מה היתה תשובתו. אני חייב לציין שאת המייל, זאת אומרת נאמר לי ליצור קשר עם אייל רביד.

ש:                                מי זה נאמר לי?

ת:                                נאמר לי על ידי יהודה בן חמו ליצור קשר עם אייל רביד, אייל רביד הוא היה מוכר לי, לא בצורה מאוד מאוד ברורה ורצינית כמו נחום ביטן, כמו שאר האנשים שאליהם הייתי נדרש להגיע. הוא נזכר על ידי פעם או פעמיים שאני שמעתי שיש לו בעיות עם רישיון עסק בנושא הבשר, רשת שנמצאת לא באזור התעשייה, אלא בכניסה לעיר, בצד המערבי שלה ולא היה לי איתו שום מגע. עכשיו, את המכתב, את המייל שלו אני מכיר, זאת אומרת הוא גם היה נמצא על רשת המיילים שלי, כי למיטב זכרוני אני פעם אחת פניתי אליו בבקשה של מישהו שרצה להיות מועסק על ידו, הוא ביקש ממני קורות חיים שלו. אז אני הכרתי את המייל שלו ואליו שלחתי את המייל הזה גם כן.

ש:                                ולמה לא ציינת אותו כאחד מאותם אנשים שאתה נדרש לפנות אליהם, כשציינת את השנים הרלוונטיות, את 2012?

ת:                                כי הוא לא היה בצורה עקבית בכל מה שקשור למתן התלושים בכלל. השם שלו היה מוכר לי מנסיבות אחרות וחוץ מזה והדבר היותר חשוב, שאני לא יודע ולא עשיתי וידוי מה נעשה עם המייל הזה. אני משער שאולי הוא יצר קשר ישירות, אבל לא איתי.

ש:                                אתה רצת איתנו ככה, מלבד החריג הזה של ויקטורי, על שנת 2011 – 2012 ובעצם פסח 13′, נכון?

ת:                                נכון.

ש:                                אוקיי ונעצרת בראש השנה 13′, בוא תספר לנו מה קורה עם התלושים בראש השנה 2013.

ת:                                אני, רק חשוב לי לציין שבסוף 2012 ואמנם כמו שאני מציין כרגע, זה לא קשור לתהליך המשפטי, סוף 2012 היה את מה שנקרא פרויקט במרצ, שבו נדרשנו אני ועוד מספר עובדי עירייה לעשות מפקד לטובת מרצ כדי לעשות איזושהי מניעה לתעתוע פוליטי או לרצון שמועמד כזה ייבחר בתוך מועצת העיר.

ש:                                ובוא נתקדם לתלושים של ראש השנה 2013.

ת:                                בראש השנה 2013 אנחנו שוב נמצאים סדר גודל של חודש וחצי – חודשיים לפני הבחירות המקומיות. אני נדרש, אני עושה וידוי עם שאר האנשים. נחום ביטן, חזי שבת, רמי שבירו ואבי זיתוני ואני נדרש להגיד לנחום ביטן שבגלל הבחירות אני, אם אפשר שהוא ייתן יותר מהרגיל, זהו.

ש:                                מה זה נדרש?

ת:                                אני נדרש על ידי יהודה בן חמו  ואציין שזה בחירות.

ש:                                ומה קורה בשיחה הזאת?

ת:                                בשיחה הזאת הוא אכן מאשר, הוא אמר יהיה בסדר וכעבור כמה ימים אני מקבל טלפון מסניף ומישהו נשלח לקחת את התלושים ואני מקבל 30 אלף ₪ ולא 25 כמדי חג, כמו שהיה בעבר.

ש:                                ומה קורה עם אותם 30 אלף?

ת:                                אותם 30 אלף ₪ בצירוף שאר הגורמים שאמרתי, נמסרים ליהודה בן חמו. 15 אלף ₪ מועברים אליי.

ש:                                אוקיי, אתה אומר נמסרים ומועברים, אם אתה יכול לתת לנו בדיוק מי פועל ובאיזה צורה.

ת:                                מי פועל באיזה צורה, הצורה היא אותה צורה והאופן, היא דומה לכל מה שפירטתי לפני ההפסקה.

ש:                                ועדיין בוא נשתמש בשמות של גורמים ודרך פעולה.

ת:                                אני נדרש, אני גם יודע, זה לא חדש לי, לפנות לרמי שבירו, לאבי זיתוני, לחזי שבת ולנחום ביטן.

ש:                                אתה נדרש, זה אומר מי דורש?

ת:                                מי דורש ממני, יהודה בן חמו.

ש:                                ואז אתה מבצע את זה?

ת:                                אני מבצע את זה.

ש:                                ומה קורה?

ת:                                בצירוף הבקשה להגדלה לנחום ביטן בלבד ואני מבצע את זה.

ש:                                מגיעים תלושים?

ת:                                מגיעים תלושים, לא בבת אחת, אבל שמגיעים התלושים של יד יצחק,

ש:                                לאן הם מגיעים?

ת:                                / יינות ביתן, הם מגיעים אליי באמצעות אחד העובדים ואני מעביר אותם ליהודה בן חמו. את ה-30 אלף ₪ העברתי לבן חמו, קיבלתי 15 אלף ₪.

ש:                                מה זה קיבלת, ממי קיבלת?

ת:                                קיבלתי מיהודה בן חמו 15 אלף ₪.

ש:                                זאת אומרת, נתת ליהודה 30 שהגיעו מיינות ביתן?

ת:                                נכון.

ש:                                ו-15 אלף מה קרה איתם?

ת:                                15 אלף ₪ קיבלתי על מנת לחלק אותם, כולל לעובדי הלשכה ושאר הגורמים שציינתי.

ש:                                מאותה רשימה?

ת:                                מאותה רשימה. היו כאלה שאולי קצת נגרעו, אני לא זוכר במדויק. היו כאלה שהוספו בגלל התקופה או העיתוי שזה מצב של שנת הבחירות ושזה אירוע, שזה סמוך למועד הבחירות ואני מחלק אותם. חשוב לציין שגם באותו זמן קיבלו כל עובדי הלשכה.

ש:                                דיברנו על הרשימה של החלוקה של 15 אלף ₪ מתוך תווי יינות ביתן, נכון?

ת:                                כן.

ש:                                ומה סיפרת, סיפרת על איזשהם שינויים ברשימה, אם תוכל לפרט לי.

ת:                                שינוי אחד ברשימה, שהוא תוספת ממה שהיה בעבר וזה במקום 25 אלף עוד 30 אלף ₪ מיינות ביתן.

ש:                                אבל הרשימה של החלוקה?

ת:                                הרשימה של החלוקה, היא משתנה פחות או יותר כמו שציינתי בגלל העיתוי. אבל השמות שמסרתי כאן ומסרתי בשאר העדויות לא היו שונות.

ש:                                אוקיי. נמשיך לפסח 14′, או שיש משהו מיוחד נוסף בראש השנה?

ת:                                משהו מיוחד נוסף, זה כמו שאני אומר, יכול להיות שזה אולי מפי שמועה, אני שוחחתי עם אורי הנהג באותה עת ואמרתי לו שיש תוספת. אורי אמר לי שלמיטב זכרונו זה חולק לעובדי המטה שהיו בזמנו.

ש:                                איזה מטה אנחנו מדברים?

ת:                                מטה הבחירות של יהודה בן חמו. דבר נוסף באותה שנה, שרונית בדעי עזבה את הלשכה בטריקת רגל והיא לא קיבלה. למיטב זכרוני ואני ממש לא זוכר, הבנתי שנשלח לה באמצעות מישהו על ידי יהודה בן חמו, אני לא יודע אם היא סירבה לקבל או קיבלה. אבל אני לא יודע שהיא קיבלה.

ש:                                כל הדבר הזה זה לא ידיעה אישית שלך?

ת:                                לא ידיעה אישית שלי.

ש:                                אז בוא נדלג הלאה, בסדר? אז בוא נדלג.

ת:                                אבל כל שאר עובדי הלשכה, לרבות אני קיבלנו.

ש:                                וזה אתה יודע משום שמה היתה המעורבות שלך?

ת:                                המעורבות שלי לשים להם ולתת להם ואני זוכר שגם באותו, כמו שהיה דרך אגב גם ב-2008, שמרבית עובדי הלשכה דרך אגב כמעט ולא השתנו מאותה תקופה, למעט רונית שציינתי. בדוברות היה שינוי, אבל היו שינויים, אבל הם קיבלו ונמסרה להם גם ברכה אישית על פועלם בעת הזאת של התקופה הזאת של לקראת הבחירות.

ש:                                אז עכשיו אנחנו מתקדמים לאחרי הבחירות, הבחירות היו מתי?

ת:                                בסוף אוקטובר 2013.

ש:                                אז החג הבא הוא חג שכבר אחרי הבחירות, בפסח 14′, אני מבינה שבן חמו כמובן נבחר שוב.

ת:                                נבחר שוב.

ש:                                ומה קורה עם תווי קנייה בפסח 2014?

ת:                                בתווי קנייה, אנחנו חוזרים לאותו שינוי, כאשר,

ש:                                מה זה חוזרים לאותו שינוי?

ת:                                חוזרים לאותו דבר, זה לא מה היה בפסח 2013, אלא מה שהיה בשנים קודמות.

ש:                                זאת אומרת, לא חוזרים לשינוי, אלא חוזרים למה שהיה לפני השינוי?

ת:                                אני אפרט, זה 25 אלף ₪ מנחום ביטן, 5,000 ₪ מאבי זיתוני, 5,000 ₪ מרמי שבירו למיטב זכרוני ולמיטב זכרוני גם מחזי שבת.

ש:                                ומה קורה עם התווים הללו?

ת:                                מה שקורה עם התווים הללו, אותו דבר.

ש:                                למי מאיתנו שכבר איבד ריכוז, תסביר לי מה זה האותו דבר.

ת:                                האותו דבר, זה שנמסרים לי 15 אלף ₪.

ש:                                מה זה נמסרים?

ת:                                נמסרים לי על ידי יהודה בן חמו 15 אלף ש”ח, אני מקבל רשימה שכבר האמת היא, כבר לא הייתי צריך כמעט לכתוב אותה. היו שינויים בפסח 2014.

ש:                                ברשימת חלוקה?

ת:                                ברשימת חלוקה.

ש:                                למה?

ת:                                כתוצאה מתמיכה או אי תמיכה כזאת או אחרת של אותם אנשים. לא היה שינויים באותם שמות שציינתי קודם, של אותם פעילים יותר,

ש:                                ארבעת הפעילים שנקבת בשמם?

ת:                                ארבעת הפעילים, כן.

ש:                                הם היו פעילים בבחירות?

ת:                                הם היו פעילים בבחירות, הם היו פעילים בזה, הם נתנו לי לחלק וכמו שאמרתי בחקירה, אבל זה לא מידיעה אישית, אני חושב שהם כן חילקו ואמרתי את זה בחקירה, אבל אני לא יודע מי ולמה, לא יודע.

ש:                                מה קורה עם התווים שלא מגיעים מיינות ביתן? בוא תספר לנו, כשאמרת על ה-15 אלף שהם מתוך תווים של יינות ביתן כלאותה חוקה.

ת:                                כן.

ש:                                אז אם תוכל שוב להסביר לנו מה זה האותו דבר שלך לגבי התווים שמגיעים מהגורמים האחרים שנקבת.

ת:                                מהגורמים האחרים אין לי מושג מה נעשה איתם, הם נמסרים ליהודה בן חמו על ידי.

ש:                                אוקיי, בוא נתקדם לראש השנה 2014.

ת:                                רגע, אני רוצה רק לציין שבפסח 2014 הידיעה על עזיבתי בקרוב את התפקיד כבר היתה די ידועה ומגורמים שאליהם הייתי מוסר את התלושים, הבנתי שהם נשאלו על ידי יהודה בן חמו האם נתתי להם.

ש:                                זאת אומרת, בדקו אותך?

ת:                                תמיד היתה בקרה, תמיד היתה ביקורת, אבל פה אנשים ספציפיים שלא נעשתה עליהם בקרה בשנים קודמות, אז נעשתה בקרה.

ש:                                נדלג לראש השנה 2014.

ת:                                ראש השנה 2014 אני כבר נמצא ממש בעזיבה, אני כבר עושה חפיפה עם עו”ד וידאל צרפתי, מי שמונה להחליף אותי. אני מתבקש על ידי יהודה בן חמו לא לחפוף אותו בנושא התלושים.

ש:                                אם אפשר להגיד את זה שוב.

ת:                                בראש השנה 2014 זה חודש אחרון כמעט לפני סיום עבודתי ואני, מחליפי בתפקיד עו”ד וידאל צרפתי, אני נדרש ומתבקש על ידי יהודה בן חמו לא לחפוף אותו למקרה התלושים באותה עת ועד להודעה חדשה. אני כמובן לא חופף אותו, אבל המקטע היחיד הוא שאני נקרא על ידי יהודה בן חמו לחדר ואני מתבקש על ידו ליצור קשר עם נחום ביטן ולבקש ממנו סכום שעומד על 40 אלף ₪ בטענה שיש כרגע איזה שיעורי היוון.

ש:                                רגע, אנחנו מדברים על כספים או תלושים?

ת:                                אנחנו מדברים על תלושים. אני רוצה לציין, זה אמנם נמצא בכתב האישום, בקיץ 2013 היה אירוע השני בנושא מזומנים עם רמי שבירו וזה נמסר בחקירה.

ש:                                חזרנו לראש השנה 2014.

ת:                                נחום ביטן מבקש ממנו 40 אלף ₪ בתלושים.

ש:                                למה?

ת:                                בטענה שנעשה פרה ארגון בנושא תלושים וכל החלוקה איזשהו סדר חדש, על ידי יהודה בן חמו, על ידי העירייה וכל מה שמתבצע מזה.

ש:                                ומה אתה יודע על הרה ארגון הזה?

ת:                                אני לא יודע כלום, אני לא שמעתי כלום, אני גם לא נדרשתי לחפוף את מחליפי בתפקיד. לא שמעתי משום גורם כזה או אחר מתוך מבקרי מחלקות העירייה שעוסקים או לא עוסקים בנושא על הרה ארגון הזה.

ש:                                אבל אתה כן יודע שאתה נדרש?

ת:                                אני כן יודע שאני נדרש וגם מבצע. מדובר בממש בחודש לפני עזיבתי.

ש:                                מה קורה בשיחה הזו עם נחום?

ת:                                בשיחה עם נחום ביטן הוא מביע איזושהי תמיהה קלה, אבל לא נופל מהכיסא. אני מקבל טלפון אחרי חמישה ימים ואני נדרש להגיע לסניף, להגיד שזה מחכה. אני חושב שאני, למיטב זכרוני אני שולח את צביה, היא יודעת מה היא מביאה.

ש:                                מי זו צביה?

ת:                                צביה זאת אם הבית.

ש:                                שם משפחה בבקשה?

ת:                                צורף. אני נדרש, היא הולכת לשם, אני יודע מה היא הולכת להביא, היא מביאה את זה וכשהיא מביאה אליי אני לא לוקח לחדר. אני לוקח את זה למטבח, אני רואה 8 חבילות של תלושים, זה לא היה פלסטיקים למיטב זכרוני של תלושים חומים עם כיתוב ירוק של 40 אלף שקל בחבילות של 5,000 ₪ למיטב זכרוני.

ש:                                למה אתה מציין שזה לא היה פלסטיקים?

ת:                                כי באותה עת כבר התחילה חלוקה של פלסטיקים על ידי כמעט כל הגורמים, כולל אלה שהייתי מביא אליהם. כולל יינות ביתן.

ש:                                יינות ביתן בשנים קודמות?

ת:                                כבר התחילו באיזשהו שלב, אני לא זוכר לציין אותו, כמו כל שאר הגורמים ובאותה את אני,

ש:                                מה ההבדל בין תלושי נייר לתווי פלסטיק?

ת:                                אין שום זה, זה פשוט הפלסטיק שיש לו ערך ואתה מגיע לקופה ומעביר אותו.

ש:                                מה ההבדל בין זה לתלוש נייר?

ת:                                אין שום הבדל, בתלוש נייר לפעמים אתה יכול לקבל זיכוי, לרוב לא מחזירים לך עודף. אני לא יודע את זה בבירור.

ש:                                ומה קורה עם אותם 40 אלף?

ת:                                40 אלף ₪, אני 15 אלף ₪ משאיר אצלי, זה נמצא באותו רגע במטבח ואני נכנס לחדרו של יהודה בן חמו, אני, למיטב זכרוני אני נועל את הדלת של הכניסה הראשית הפנימית, מניח לו 25 אלף ₪, כי אני נדרש לתת לו 25 אלף ₪ באותה שיחה לפני שאני מתקשר ליהודה בן חמו.

ש:                                קח אותנו אחורה לשיחה.

ת:                                אוקיי.

ש:                                כי את זה לא ציינת. אז בוא תסביר לנו שוב מתי היתה השיחה.

ת:                                השיחה היתה, כשהיתה השיחה עם יהודה בן חמו לפני שאני נדרש, 25 אלף ₪ אתה מביא אליי ו-15 אלף ₪ אתה תחלק בנוהל הרגיל. באותו נוהל כמו שהיה בפסח פחות או יותר עם השינויים. אני חושב שאני שאלתי אותו באמצע במהלך החלוקה לגבי שם כזה או אחר, אבל הוא גם נסע לחו”ל באותה תקופה, אז באמת החלוקה היתה פחות או יותר כמו שהיא מובנת. אני נדרש להביא אליו 25, ה-25 מונחים אצלו, אני מניח לו אותם, הוא אומר מה זה, אמרתי לו אתה זוכר שביקשת, אה, כן, יופי, תודה. זה מה שנאמר לי על ידי יהודה בן חמו, התלושים נכנסים למגירה שלו, אני לא זוכר, אני כבר יצאתי מהחדר ואז אני נשאל מה אני עושה עם ה-15 אלף אבל בצורה מאוד כללית, לא בצורה ממוקדת כמו שאר החגים. גם בכלל אציין שאותה רשימה לא תמיד כבר היתה מוכתבת לקראת יותר הלאה, החל מ-2009 – 10, היא לא תמיד היתה מוכתבת, על חלק היתה כבר נמצאת בזיכרון, פחות או יותר מדובר על אותם אנשים. דבר נוסף, זה המקרה של יינות ביתן / יד יצחק.

ש:                                למה אתה כל הזמן קורא לזה יינות ביתן / יד יצחק?

ת:                                כי יד יצחק זה למיטב הבנתי, היתה נמצאת הרשת הזאת עד 2007-2008, כשהיא היתה בבעלות של רוני בן זינו, זה למיטב הבנתי, אני לא בקיא בכל הנבכים של זה, גם אני יודע שנחום ביטן קנה עוד כמה רשתות, אני לא זוכר להגיד ולא יודע, לא בקיא. באופן שזה נקרא יינות ביתן, כי זה מה שהיה רשום על התווים. באיזשהו שלב הכיתוב על התו התחלף מיד יצחק ליינות ביתן.

כב’ הש’ קובו:               שנייה אחת רגע. אני עוצר רגע את הקלטה לשנייה אחת.

עו”ד שרגנהיים:             התחלת לספר לנו על הפעילות שלך בראש השנה 2014 וסיימנו את הנושא של יינות ביתן, אני גם שאלתי למה אתה כל הזמן אומר יינות ביתן / יד יצחק, סיימנו גם את זה. יש עוד פעילות שנוגעת לתלושים באותה תקופה?

העד, מר חזי ברזני:       כן. אני נשאל על ידי יהודה בן חמו מה קורה עם, אני מדווח סליחה, אני נשאל, אני מדווח ליהודה בן חמו על כך שרמי השאיר הודעה בזיתוני מסננים אותי. לגבי רמי שבירו, הוא סינן איזושהי קללה, אני גם ידעתי מה ההיסטוריה שלו.

ש:                                מי זה הוא סינן?

ת:                                הוא סינן איזושהי קללה.

ש:                                לך הוא סינן, אוקיי.

ת:                                ולגבי אבי זיתוני, אמר אל תנדנד יותר מדיי ואני נדרש על ידו ממש ערב נסיעתו לשאול מה קורה עם אמנון שאול ובניו, כל ה-, אני מכיר את הקבוצה הזאת ואני, כשיהודה בן חמו ממריא באותו ספטמבר, אני מתקשר לאמנון שאול או מי מבניו, אני לא זוכר את שמו והוא אומר לי שאין לו, אין מצב שהוא ילך לקנות תלושים, אלא הוא יכול לתת לי במזומן 2,000-3,000 ₪. אני אמרתי שאני מעדיף לא, אז הוא שאל מה אתה מציע, שלחתי את אורי הנהג למשרדים של אמנון שאול והוא קיבל מהם 2,000-3,000 ₪, נסע ליד יצחק, רכש בזה תלושים, תלושי פלסטיק עוד פעם למיטב זכרוני והביא לי אותם וזה לגבי, עוד דבר, שעם שובו של יהודה מחו”ל אני זוכר שהיינו באיזושהי בר מצווה, הוא שאל קצת מה קורה, התעניין, לא דיבר יותר מדיי. אחרי זה הוא התקשר לאדם בשם מאיר איתן, שאני מכיר אותו אפילו בצורה אישית ואמר לי ללכת אליו, נדרשתי לקחת ממנו והבנתי שזה כנראה הולך להיות כסף מזומן. הגעתי למאיר איתן באתר בנייה שלו ברחוב, באזור רחוב הרעות בשכונת נורדאו בכפר סבא, קיבלתי ממנו 2,000 ₪ במזומן, ה-2,000 ₪ והתלושים של יינות ביתן, התווים שנמסרו לי על ידי אורי, שנמסרו לו על ידי אמנון שאול נמסרו ליהודה בן חמו ביחד.

ש:                                דקה. דיברת על שני דברים שאתה מביא ליהודה, אם אפשר נעשה בהם סדר. האחרון שסיפרת עליו זה המזומנים?

ת:                                נכון.

ש:                                ממי?

ת:                                מאדם בשם מאיר.

ש:                                אוקיי והדבר השני שציינת זה תווי קנייה?

ת:                                נכון, תווי קנייה שנרכשו על ידי אורי מועלם, על פי המלצתי והנחייתי.

ש:                                שמקורם במה?

ת:                                שמקורם,

ש:                                מניין הכסף לרכוש אותם?

ת:                                מאמנון שאול ובניו, אחד מהגורמים, אני לא זוכר את שמו. אבל מה,

ש:                                אתה לא יודע עם מי שוחחת, מה זה חברת אמנון שאול, זה חברה?

ת:                                אני חושב ששוחחתי, זה חברה לבנייה, לקרמיקה, של פיקוח על בנייה, הם מבצעים עבודות ציבוריות במוסדות ציבוריים. אם אני לא טועה זה,

ש:                                מי הגורמים שאתה מכיר שם?

ת:                                בחור בשם קובי, בחור בשם מוטי.

ש:                                אוקיי?

ת:                                אני מכיר אותם גם בצורה אישית, הם היו לקוחות שלי, ביצעו לי פיקוח על התוספת שעשיתי בהיתר בבית שלי ברמת גן, הם עשו פיקוח, לא בנייה. היתר שקיבלתי והם עשו פיקוח, שילמתי להם כדת וכדין.

ש:                                אוקיי, מה קורה עם אותם, בעצם איזה תווים אם ככה מגיעים לו מיינות ביתן באותו ערב חג בסופו של יום?

ת:                                מה שאני יודע, ממה שאני יודע, זה למיטב זכרוני, אבל אני לא חותם על זה ממש, זה מחזי שבת, זה ממאיר איתן 2,000 ₪ במזומן ותווים מאמנון שאול שנרכשו על ידי אורי מועלם בהמלצתי או הנחייתי.

ש:                                אוקיי ומה קורה אחרי אותו חג ראש השנה 2014 מבחינתך?

ת:                                אני, מבחינתי אני מסיים את תפקידי בסוף ספטמבר, את קורותיי אני ציינתי בהתחלה.

ש:                                נכון, לא נחזור על זה.

ת:                                אני בפחות או יותר, באזור פורים 2015 מקבל כמה טלפונים, לא אחד מעו”ד וידאל צרפתי כדי שאני אחפוף אותו בנושא התלושים.

ש:                                רגע, שנייה. אתה סיפרת לנו שעו”ד וידאל צרפתי כבר היה בתמונה לפני כן.

ת:                                לא, הוא לא היה בתמונה לפני כן. הוא נדרש כי,

ש:                                הוא היה בתמונת תפקידו בעירייה.

ת:                                נכון, בתפקידו בעירייה. אני,

ש:                                אז מה היה הקשר שלו אז לתלושים?

ת:                                הקשר היחיד שלו לתלושים היה שנמסרו לו לבקשת יהודה בן חמו כמתנת חג.

ש:                                אוקיי ומה לגבי המעורבות במנגנון הזה שאתה סיפרת?

ת:                                המעורבות בכל מה שקשור בזה, לא היה לו שום מעורבות.

ש:                                לא היתה מעורבות?

ת:                                ממש לא.

ש:                                ומה קורה בעצם בפורים 15′?

ת:                                בפורים 15′ אני מקבל מספר טלפונים על ידו והוא שאל אותי מה לעשות, למי לפנות, מה זה. אני די מסנן אותו, אחרי שפעם אחת פשוט ניתקתי לו ואחרי מספר ימים, ממש בסמוך לפורים אני מקבל טלפון מרון קוגמן שהיה סמנכ”ל שירות בעיריית כפר סבא ואני מתבקש, הוא מבקש ממני, אמרתי לו שאני לא מתכוון לענות לוידאל, אלא אם כן אני מקבל איזושהי הנחיה או הוראה מיהודה בן חמו שאני אוודא את זה בצורה סופית. לא נעניתי על מה שנאמר לי, פשוט נאמר לי על ידי רון קוגמן שאני אעביר לו את הרשימה, שפחות או יותר אני זוכר למי היו מעבירים.

ש:                                ועשית?

ת:                                לא למי מגייסים, לא למי נשלחים, אלא למי מעבירים. אכן עשיתי את זה.

ש:                                את רשימת החלוקה?

ת:                                רשימת החלוקה ועשיתי רשימת חלוקה ואני אומר את זה וגם אמרתי את זה בחקירה. עשיתי רשימה, הקלדתי אותה במחשב, מחקתי אותה מהמחשב ומסרתי אותה מודפסת לרון קוגמן מיד אחרי פורים למיטב זכרוני.

ש:                                אוקיי?

ת:                                זה הנגיעה שהיתה לי בנושא התקשורת.

ש:                                רגע, שנייה. אני הולכת קצת אחורה, בסדר?

ת:                                כן.

ש:                                בכל אותה תקופה שאתה הוא זה שהיית עוזר ראש העיר וכל נושא התלושים היה, היית מעורב בו, מה אתה יודע בכלל על התלושים הללו שלא חילקת? זאת אומרת, אלו שהכנסת לחדרו של יהודה בן חמו ונותרו שם בידיו, מה אתה יודע עליהם בכל זאת? אבל רק מידיעה אישית, ככל שידוע לך.

ת:                                אני אומר, זה מידיעה אישית יש מקרה שב-2012, ממש במרץ, בסמוך, לא כל כך בסמוך, אבל די קרוב לפורים ב-2012, אני שיפצתי את המטבח,

ש:                                בביתך האישי?

ת:                                בביתי האישי, כן ואני ניגשתי ליהודה בן חמו ושאלתי אותו אם הוא יכול לתת לי את התלושים של פסח במידה, בהנחה ויש לו, זה התלושים של פסח כבר.

ש:                                רגע, שנייה. מי שעשה גיוס של תווים לאותו חג פסח 2012?

ת:                                זה אני הייתי.

ש:                                זה אתה .

ת:                                עוד לא התחלתי.

ש:                                זאת אומרת, אתה מדבר איתם על מועד שהוא לפני התחלת גיוסהתווים לאותה שנה,

ת:                                נכון.

ש:                                ואתה כבר מבקש ממנו מקדמה?

ת:                                נכון.

ש:                                אוקיי ומה קורה?

ת:                                מה קורה, אני לא נענה בצורה, בסירוב, בצורה מאוד מנומסת. יום למחרת שהגעתי לעבודה היתה מעטפה על השולחן שלי עם סכום של 1,000 ₪ ברב תו, לא של, של רשת אחרת, זאת אומרת רשת שבה אתה יכול לקנות כלים ואתה, ועל המעטפה היה כתוב בהצלחה.

ש:                                בכתב ידו של?

ת:                                בכתב ידו של יהודה בן חמו וששוחחתי עם רונית על זה הייתי מאוד, די מרוגש ואז רונית אומרת לי שאני לא אהיה כזה תמים, אלא שאתה מבין מאיפה זה מגיע ואני לא מדבר על התקופה שהיא עזבה, אלא זה על התקופה של מרץ 2012. דברים נוספים, זה לגבי, לא מפי שמועה, אלא לגבי מידיעה אישית. בקיץ 2013 אני עשיתי לאבא שלי יום הולדת 70 וקיבלתי טלפון מרונית באותו יום של האירוע והיא שאלה אותי מה את חושבת ששאבא שלי רוצה, כי היא הולכת לקנות לו מתנה של יהודה ואמרתי לה שאין צורך בשום דבר ואז היא ענתה לי בחצי גיחוך, אתה יודע מאיפה זה בא, זה בסדר. אז אמרתי לה פשוט מה את רוצה ממני, אני לא יודע מה, תקני לו מה שאת רוצה.

ש:                                אוקיי, אבל אתה לא היית עם רונית ברגעים האלה?

ת:                                אני לא הייתי עם רונית ברגעים, הייתי איתה בשיחת טלפון ושנאמר לי.

ש:                                אוקיי ויש עוד דברים שאתה יודע מידיעה אישית,

ת:                                דברים שאני יודע מידיעה אישית.

ש:                                מפעילות שלך?

ת:                                זה ככה. בשנת, בתחילת 2013 אביו של בן חמו נפטר ז”ל והוא החליט לקיים כל חודש בערב ראש חודש, בסמוך לראש חודש העברי שיעור לעילוי נשמתו, דבר שנמשך בערך משהו כמו עשרה מפגשים, משהו כזה, כל פעם בבית כנסת אחר עם קהילה אחרת, עם דמות רבנית אחרת, חלקה מתוך העיר, חלקה מחוץ לעיר ולכל האירועים האלה נמסר לי על ידי יהודה בן חמו 400 ₪ בתלושים של רב תו, לא של יינות ביתן כדי שאני אתן אותם לגבאי או מי מטעמו כדי שיקנה כיבוד באותו אירוע. או לאותו שיעור. מעבר לכך, זכורים לי במהלך השנים, לא בתקופה כזאת או אחרת איזה סוף שבוע, הייתי מקבל פנייה ממשפחה כזאת או אחרת, שלרוב או באופן כזה או אחר אני הייתי מכיר, אז אני הייתי פונה, לפעמים הייתי עוזר להם בעצמי.

ש:                                שנייה, כזו או אחרת, כזו או אחרת בלבל אותנו.

ת:                                אוקיי.

ש:                                על מה דיברת, פניות של מי באיזה בעניין?

ת:                                בעניין של קניות לשבת באופן שגרתי, לא במהלך חג, פנייה כזאת או אחרת. אני זוכר הרבה פניות מיהודי בשם חנניה ידיד שציינתי אותו, אני זוכר פניות של כמה אנשים, אני לא זוכר את שמם, אבל אני זוכר כאלה פניות, אני זוכר את האירוע.

ש:                                הכוונה היא פנייה לעזרה?

ת:                                פנייה לעזרה.

ש:                                ספציפית לקראת שבת?

ת:                                ספציפית לקראת שבת, או לקראת חג שהוא לא פסח או ראש השנה.

ש:                                ומה קורה?

ת:                                ומה קורה, אני, זה בדרך כלל עד יום חמישי או אפילו שישי בוקר, אני פונה ליהודה בן חמו, אני מספר לו, על פי רוב הוא מכיר במי מדובר ואז כעבור שעה באופן זה או אחר היה נמסר לידו בדרך כלל תלושים והייתי נותן אותם לאותם גורמים.

ש:                                אוקיי. עכשיו בוא נחזור שוב לתקופה כבר שאתה לא עוזר ראש העיר, נכון, יש לך מחליף?

ת:                                נכון.

ש:                                בשלב ראשון זה היה וידאל.

ת:                                נכון.

ש:                                וסיפרת על פניות שלו אליך, שבעצם אתה משיב פניו ריקם, נכון?

ת:                                נכון.

ש:                                אבל כן בסופו של יום אתה מעביר איזושהי רשימה באמצעות אדם בשם רון קוגמן?

ת:                                נכון.

ש:                                אוקיי, איזה עוד סיג שיח יש לך עם וידאל בהקשר לתלושים?

ת:                                אין לי שום סיג ושיח עם וידאל בקשר לתלושים בכל מהלך התקופה עד שהוא עזב. ההכרות שלי בפסח 2015 עם התלושים היתה שקיבלתי טלפון מאורי מועלם הנהג, יומיים לפני החג ונאמר לי על ידו, שאלתי אותו קודם, אני זוכר את השיחה, כי אמרתי לו אורי, אני יורד עכשיו למבשרת ואם הוא צריך סלי מזון, אז קיבלתי שם, הוא יכול לבוא לקחת אותם ממני. הוא אמר לי אני ממילא בדרך אליך וזאת הסיבה שהתקשרתי, למה להביא תלושים. מה, מי, מו,

ש:                                רגע, שנייה, תמקד אותנו שוב. באיזה תקופה אנחנו נמצאים?

ת:                                אנחנו נמצאים בסוף 2013, אני לא נמצא בארגון.

ש:                                באיזה שנה?

ת:                                פסח 2015.

ש:                                ואתה כרגע עובד עירייה או לא עובד עירייה?

ת:                                לא עובד עירייה. אני עובד עירייה,

ש:                                של כפר סבא, כן?

ת:                                לא. של כפר סבא אני,

ש:                                כי אתה אחר כך עובד עירייה של כל מיני מקומות ואני מדברת על כפר סבא.

ת:                                נכון, אמת.

ש:                                אוקיי, אז אתה מקבל טלפון מאורי מועלם?

ת:                                נכון.

ש:                                והוא בתפקידו מה?

ת:                                היה בתפקידו נהג במחלקה, במחלקת רכב ונהגו של יהודה בן חמו.

ש:                                אוקיי ומה הוא מספר לך באותה שיחת טלפון?

ת:                                הוא אומר לי שהוא בדרך אליי ושהוא מאוד מאוד קרוב, אז חבל על הפירוט, כי הוא כבר נמצא ממש באזור קוקה קולה והוא בדרך אליי. הוא יודע איפה אני גר, הוא מגיע אליי, אני יורד למטה ואני מקבל ממנו מעטפה שיש בה עשרה תווים מפלסטיק שעליהם רשום יינות ביתן, מעטפה ריקה, לא רשום עליה שום דבר ואמרתי לו מה זה. קודם כל, לדבריו מההתלהבות, הוא אומר לי שהוא, עד כמה שהוא זוכר, שהוא היה אצל הרב יניב, הוא בדרך לאיזשהו קברן ואז אמרתי לו מה, מי, מו, אמרתי לו, סיפרתי לו שוידאל כל הזמן יצר איתי קשר וזה, פה ושם, הוא אמר לי, אמרתי לו מי הלך להביא, אז הוא אומר לי וידאל הלך, לדעתי הוא הביא לו איזה 20-25 וזה משם.

ש:                                זאת אומרת, אתה שומע מאורי על פעילות של וידאל?

ת:                                של וידאל, כן.

ש:                                אוקיי, אבל זה אתה שומע מאורי.

ת:                                זה אני שומע מאורי.

ש:                                מה אתה מקבל אישית מאורי שאתה יכול לספר לנו על ידיעה אישית בקשר לתלושים באותו פסח 2015 כשאתה כבר לא בעניין?

ת:                                אני מקבל מאורי מועלם מעטפה שיש בה עשרה תווים, שכל אחד בסכום של 200 ₪, תווים של יינות ביתן.

ש:                                ומניין המעטפה הזו?

ת:                                מניין המעטפה הזו, נאמר לי על ידו שזה מיהודה. לא אורי הלך ורכש אותם, שאלתי אותו ודבר נוסף ששאלתי אותו, זה האם עובדי הלשכה ושאר הגורמים שתמיד היו מקבלים קיבלו, אז הוא אמר לי שלא,שהא כינס את כולם בחדר, שיהודה בן חמו כינס את כולם בחדר הישיבות ואמר שיש כרגע איזושהי תביעה של סמנכ”ל העירייה לשעבר דני הרוש כנגדו, כנגד עיריית כפר סבא, שהשנה זה לא יתקיים, לא תתקיים החלוקה הזאת. אורי אמר לי שהוא נכח במקום, אבל אני לא זוכר במדויק.

ש:                                אבל זה הוא אמר, אוקיי.

ת:                                הוא אמר לי. אבל, עכשיו, באותו,

ש:                                רגע, עכשיו, אתה ציינת שקיבלת מאורי את התווים הללו במעטפה לבנה?

ת:                                נכון.

ש:                                ורשמת, ציינת שלא היה רשום עליה שום דבר?

ת:                                לא היה רשום שום דבר. נאמר לי אבל,

ש:                                למה אתה מציין את זה?

ת:                                למה אני מציין את זה, כי בדרך כלל, בדרך זו או אחרת הוא תמיד,  יהודה בן חמו תמיד היה רושם איזשהו משהו, חג שמח, כל מיני דברים כאלה, משהו.

ש:                                הפעם לא היה?

ת:                                כן.

ש:                                אוקיי, בוא נתקדם. זה היה בפסח 15′, מה אתה יודע על תווי קנייה,

ת:                                גם אני רוצה לציין שמתוך ה-2,000 ₪ האלה שהיו בעשרה תווים אני נותן לאורי, לא באותו יום, 400 ₪ כי הוא סירב לקחת ונותן לצביה 400 ₪, נותן ליוסי וקנין 400 ₪ ונותן ליהודי בשם מרדכי נסרי גם 400 ₪, פשוט יום למחרת הייתי בכפר סבא ומסרתי את זה.

ש:                                אוקיי, זה לא לפי שום רשימה, זאת החלטה אישית שלך?

ת:                                זאת החלטה אישית שלי.

ש:                                אוקיי, בוא נתקדם. אנחנו נמצאים בראש השנה 2015, אתה בעצם כבר שנה לא נמצא בעירייה, נכון?

ת:                                נכון.

ש:                                האם אתה יודע משהו באותה תקופה בידיעה אישית על נושא של תלושים?

ת:                                בידיעה אישית בנושא תלושים, אני באותו זמן, אני בעיריית הוד השרון, כפי שציינתי בהתחלה, אני מקבל טלפון מיהודה בן חמו, לא באמצעות מזכירה או פקידה, אלא על ידו ואמר שאני אבוא בשעה – שעתיים הקרובות אליו. נכנסתי אליו, השיחה היתה פחות או יותר בין שתיים לשלוש דקות, הוא דיבר על אותה מישהי שהתנחלה בלשכה באותו זמן, לא יותר מדיי. בסוף השיחה הוא הוציא מהכיס שלו חמישה תווים של יד יצחק / יינות ביתן, תווים ולא תלושי נייר כמו שהיה בפסח ומסר לי אותם ובאותה עת הוא גם הציעה לי להצטרף למסיבת פרידה של מישהי שהיתה, שעבדה בדוברות, בחורה בשם ענת, שאותה הכרתי וזהו. אמר אנחנו צריכים להיפגש מתישהו ונעשה את זה אחרי החג.

ש:                                אוקיי ומה עשית עם הכרטיסים הללו שקיבלת?

ת:                                עם הכרטיסים האלה,באותו רגע ממש, בעודי הולך לחדר הישיבות מהאירוע הפרידה הזה, אני מוסר לאורי 200 ₪, זאת אומרת תו אחד ולצביה צורף עוד תו של סך של 200 ₪ ושלושה תווים הנוספים נמסרו ליח”א.

ש:                                ליח”א, טוב. אני מחזיקה בידי מעטפה שהביא לי אחד השוטרים הבוקר, תפתח אותה. איזה ת’ אנחנו, איזה? אדוני, אפשר את ת/22 בבקשה? בסדר.

עו”ד אוחיון:                 איזה ת’ זה?

כב’ הש’ קובו:               22.

עו”ד אוחיון:                 אני רוצה להבין, מה את מציגה לו עכשיו?

עו”ד שרגנהיים:             רגע, אני לא מציגה, רק שנייה ברשותך. אדוני, במסגרת ת/22 הוגש בין היתר המסמך הזה, הוא סומן קובי (לא ברור) 7.

כב’ הש’ קובו:               רק להציג להגנה גם, שההגנה תראה על מה מדובר.

עו”ד שרגנהיים:             כן, כן.

עו”ד אוחיון:                 את מציגה לעד.

עו”ד שרגנהיים:             דקה, אני לא, שנייה, אני מציגה רק את זה.

עו”ד אוחיון:                 את זה את מציגה לעד?

עו”ד שרגנהיים:             כן.

עו”ד אוחיון:                 מה את רוצה לומר לו, זה מה שמסרת?

עו”ד שרגנהיים:             אני רוצה לראות שהוא יבדוק שאותם מכתבים,

עו”ד אוחיון:                 לא, לא, לא, מה את רוצה, מה את מדריכה אותו, את רוצה לומר זה מה שמסרת?

עו”ד שרגנהיים:             לא, זה הוא לא יודע מה זה, זה הוא יודע מה זה.

עו”ד אוחיון:                 איך זה קשור לעדות שלו? הוא אמר שהוא מוסר שלושה תלושים ליח”א?

עו”ד שרגנהיים:             עזוב, אני לא רוצה כלום.

עו”ד אוחיון:                 לא, אני יכול לדעת?

עו”ד שרגנהיים:             אדוני, אני מבקשת להציג לאדוני מתוך ת/22 ואת התווים האלה.

כב’ הש’ קובו:               לא, רק מראים לעד רק את הצילום.

עו”ד שרגנהיים:             לא חשוב, אז אדוני יראה ולא העד יראה.

כב’ הש’ קובו:               ואת המקור.

עו”ד שרגנהיים:             אני לא יודעת למה ההתנגדויות, זה קצת מיותר בעיניי.

עו”ד אוחיון:                 יש גם גבול לכמה אני יכול לשבת ולשמוע כבר הוכחות.

עו”ד שרגנהיים:             אני לא רוצה את זה, אני יודעת, שנייה.

עו”ד אוחיון:                 העד אמר שהוא מסר שלושה תלושים ביחד. מה שצריך לעשות, זה להציג את המזכר של התפיסה עם ציון מספר התלושים ולומר לבית המשפט אלו התלושים.

עו”ד שרגנהיים:             מצוין, מצוין, ככה אני אעשה.

עו”ד אוחיון:                 לא עושים הפוך.

עו”ד שרגנהיים:             ככה אני אעשה.

עו”ד אוחיון:                 ככה תעשי.

עו”ד שרגנהיים:             זה לא הפוך, רק שנייה.

עו”ד אוחיון:                 לא, לא, לא.

עו”ד שרגנהיים:             אדוני יחזיק לי את זה עוד שנייה אחת בבקשה.

עו”ד אוחיון:                 איפה זה כתוב שזה נמסר ליח”א?

עו”ד שרגנהיים:             אני מציגה לך שלושה תלושים.

עו”ד אוחיון:                 את מכתיבה, את מכתיבה לעד, תלושים מסוימים, נכון?

עו”ד שרגנהיים:             אני מציגה לעד תלושים, אני מציגה לעד מזכר של חוקר ביח”א.

עו”ד אוחיון:                 אני יכול לראות את המזכר?

עו”ד שרגנהיים:             בוודאי, זה מ/60.

עו”ד אוחיון:                 ואת התלושים ואת התלושים, תראי לי את המזכר ואת התלושים.

עו”ד שרגנהיים:             זה מ/60.

עו”ד אוחיון:                 לא משנה מה זה, תראי לי את המזכר ואת התלושים.

כב’ הש’ קובו:               לא צריך להיות ויכוח, כי התלושים יש להם מספר חד ערכי. זאת אומרת, זה לא משהו שהוא נתון לויכוח.

עו”ד שרגנהיים:             בדיוק מה שרציתי, שנחסוך את זה.

עו”ד אוחיון:                 אין לי שום בעיה.

עו”ד שרגנהיים:             ישר וזהו.

כב’ הש’ קובו:               זה לפי מספר שטר, או שזה כן אותו מספר, או שלא. אין פה, 60.

עו”ד אוחיון:                 2017, הרבה זמן הוא החזיק אותם אצלו.

עו”ד שרגנהיים:             נכון.

עו”ד אוחיון:                 כן. טוב. בסדר, בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:             תודה רבה. חזי, אני שבה ומציגה בפניך את אותם תווים שהגיעו אליי מחוקר מיח”א הבוקר ואני מפנה את תשומת לבך למ/60, מזכר שכותב בשם איתי רמות, שמציין מ-9.2.17 ושבמהלך הפגישה שלך עם צוות החקירה הוא מבקש ממך להציג את תווי השי שלטענתך קיבלת בזמנו מיהודה בן חמו ואלה התווים שהוא תופס ממך, הוא מצלם אותם.

העד, מר חזי ברזני:       אמת.

ש:                                אז תאשר לי בבקשה שהתווים המצולמים על ידי מר איתי רמות הם אותם התווים שאני מציגה כעת.

ת:                                אכן כן.

ש:                                תמתין רק שנייה, אדוני, אם אפשר את ת/22 בכל זאת. אני מציגה לך מסמך שצורף להודעה של איזשהו עד, אנא אשר לי,

עו”ד אוחיון:                 סליחה, סליחה, סליחה, את לא יכולה להציג לו. אני יכול לראות את זה לפני שאת מציגה לו?

עו”ד שרגנהיים:             אני הראיתי לך את זה, אני מיד אראה לך את זה שוב.

כב’ הש’ קובו:               זה צילום של התלושים.

עו”ד שרגנהיים:             זה אותו צילום, זה הוגש כבר בהסכמה.

עו”ד אוחיון:                 זה לא חשוב, את תתני לי להתנגד.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, נשמע את ההתנגדות.

עו”ד אוחיון:                 אני מבקש אולי הערה. אדוני, אני מבקש להפסיק עם ההצגות בבית משפט, זה לא מקובל. העד הזה לא יכול, כן? מבקשים ממנו עכשיו להתייחס או לאשר דברים אחרים שעד אחר בכלל עשה, כל זה בוודאי שהוא לא יכול לעשות, חוץ מאשר הצגה פה לבית המשפט, בהמשך להתנהלות שכבר היתה פה בדיונים הקודמים. אין פה שום ערך, זה חוזר על עצמו פעם ופעם. העד העיד על מה שהוא יכול היה להעיד בלבד. לטענתו הוא מסר תלושים, על זה יש הסכמה, לטענתו הוא קיבל, זה אם הוא קיבל אותם במקום ובזמן שבוודאי שאין לזה הסכמה ובזה נגמר העניין. הוא לא יכול להתייחס, כן? למה שעד אחר בכלל אומר שזה בכלל לא מידיעתו האישית. מה מבקשים פה לעשות בפני בית המשפט? מנסים פה דבר שהוא להרשים בצורה כזו.

כב’ הש’ קובו:               לא, אין לזה, זה לא עושה רושם ולא כלום.

עו”ד אוחיון:                 אני לא חושב שזה עושה רושם.

כב’ הש’ קובו:               זה צילום של אותם תווים, מוסכם שכל מספר הוא חד ערכי, האמת היא שהעדות של העד לא תעלה ולא תוריד לעניין הזה, אם זה אותו מספר, אותו מספר.

עו”ד אוחיון:                 זה היה הצגה, זה בדיוק,

עו”ד שרגנהיים:             זה לא הצגה, אני בשלב הזה, זה לא ממתינה לסיכומים, אני רוצה להביא לידיעת בית המשפט,

כב’ הש’ קובו:               זה לא משנה.

עו”ד שרגנהיים:             שאותם תווים שהגיש העד כבר נמצאים צילום שלהם בת/22.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי.

עו”ד אוחיון:                 לאיזה צורך?

כב’ הש’ קובו:               יש מחלוקת על זה שזה צילום של אותם תווים?

עו”ד שרגנהיים:             שזה לא צריך להיות לראשונה בסיכומים.

עו”ד אוחיון:                 אני טוען שזה לא קשור לעד הזה.

עו”ד שרגנהיים:             רגע, איך זה לא קשור לעד הזה? העד הזה מביא את התווים הללו ועל ך הוא העיד.

כב’ הש’ קובו:               בואו נרשום בהסכמה שמוסכם שזה צילום של אותם תלושים ובזה נסיים. אוקיי, רשמתי את הסכמת הצדדים, שמדובר,

עו”ד אוחיון:                 רגע, אנחנו צריכים אותו בשביל זה?

כב’ הש’ קובו:               לא, בסדר. רשמתי בפניי שהצילום של התלושים בת/22.

עו”ד שרגנהיים:             אדוני, לכן אני לא מגישה שוב את מזכר הצילום, אני רוצה להגיש את התלושים עצמם, סליחה, אני אתן אותם באותה מעטפה שגם קיבלתי אותם.

כב’ הש’ קובו:               בסדר, תחזירי רק את המוצגים. אז מעטפה ובה שלושה תלושים שמספריהם מסתיימים בספרות 502,

עו”ד שרגנהיים:             אדוני, עדיף ספרה קודם.

כב’ הש’ קובו:               ספרה קודם? שהספרות שלהם מסתיימות ב-7502, 7499 ו-7480, המעטפה כולה, לרבות התלושים מסומנת ת/48. כן, אפשר להתקדם.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי, אז דיברנו על התלושים הללו, שניתן.

העד, מר חזי ברזני:       אני רק אבקש לציין שאני, במהלך, אני מסרתי שהם כבר נמצאים ברשותי במהלך אפריל 2016 ונדרשתי להביא אותם, כל פעם שאלתי אם להביא ונדרשתי להביא אותם רק בפברואר 2016. זה לא תוך שנה.

עו”ד שרגנהיים:             פברואר איזה שנה?

ת:                                במהלך החקירה הסמויה, שאני דיווחתי במסגרת כל החקירות שהיו במהלך אפריל 2016, מרגע הגעתי לשם אני דיווחתי עליהם. אני לא יודע אם זה לזכרונו של החוקר או לא יודע איך לפרש את זה, אבל אני נדרשתי להביא אותם רק במהלך החקירה הגלויה. אבל כן.

ש:                                בסדר.

כב’ הש’ קובו:               בסדר?

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי, בוא נתקדם לשנת 2016, זאת השנה שבה באפריל אתה מגיע ליח”א.

העד, מר חזי ברזני:       נכון.

ש:                                ובוא תספר לנו מה אתה יודע לגבי תלושים בשנה הזאת.

ת:                                כשאני מגיע ליח”א אין לי כמעט מושג, אבל העיתוי שהגעתי ליח”א לא קשור לאותו זמן שזה פסח 2016, הידיעה שלי בנושא תלושים היה כתוצאה שבמהלך החקירה וגם אחריה, במהלך השהות שלי ביח”א וגם מספר ימים אחרי זה אני משוחח עם אורי מועלם הנהג, שיחות שמוקלטות על ידי בלא ידיעתו, שבו אני מקבל דיווחים בכלל, כלליים על מה קורה וגם מספר לי איך דותן העוזר שהחליף את וידאל צרפתי פועל בנושא.

ש:                                אוקיי, בוא נדבר על אותן שיחות שאתה מספר שאתה מקליט. כיצד אתה מבצע את ההקלטה ולשם מה?

ת:                                אני קודם כל מבצע את ההקלטה בצורה, אני מעולם לא הקלטתי שיחות טלפון. אני חושב שאמרתי גם פעם לחוקרים, אני כמה פעמים נדרשתי על ידי יהודה בן חמו להקליט כל מיני גורמים, אבל אז הייתי מסודר ומצויד טוב, עם איזה כבאי שתבע אותו, עם איזה בעלים של, המול של העיתון קול הכפר, אבל מעולם לא ידעתי לעשות הקלטה כאפליקציה. אני חושב שחזרתי ביום השני או השלישי של החקירה קיבלתי טלפון באותו סוף שבוע, שיחה שלא הוקלטה. אני אומר ביום שישי וכבר התחלתי לקבל דיווחים מאורי מועלם. על הדיווחים האלה פירטתי בשבוע מיד בשבוע אחרי זה.

ש:                                מה אורי מועלם יודע לגבי החקירות שלך באותה עת, שהוא מספר לך?

ת:                                אורי מועלם לא יודע כלום, אורי מועלם לא יודע כלום, אני גם לא מכווין אותו לשום שאלות. הוא לא יודע שאני מקליט אותו, לא תואמה חס ושלום שום איזה הקלטה ולגבינו,

ש:                                של מי היוזמה להקליט אותו בשיחות שלך איתו בעת הזאת?

ת:                                היוזמה היתה שלי ושלי בלבד.

ש:                                ולמה?

ת:                                ולמה, א’, כשאני הגעתי ליח”א לא היה לי למעט אותם תלושים והגרסה המאוד ממוקדת שלי, לא היה לי הרבה אינפורמציה, למעט פסח 2015 וראש השנה 2015, שכמו שאני, הוטח לא בפניי, אלא כתוצאה משמועות, שזה היתה עבודה שלי ושזה רק אני עשיתי את זה.

ש:                                רגע, לאט לאט, לא הבנתי.

ת:                                המידע שהיה ברשותי כדי להוכיח, לבוא ולהגיד,

ש:                                בדיוק, למה אתה מחליט באותה עת להקליט שיחות שלך עם אורי מועלם, מה המטרה שלך בהקלטה הזו?

ת:                                המטרה להראות שהמפעל הזה או השיטה הזאת לא היתה שלי, היא היתה מונחית וידועה וברורה על ידי יהודה בן חמו על כל המשתמע מזה. הידיעה שלי שזה ממשיך היתה להבנתי וכפי שסיפרתי, היתה יחסית בסיסית, זאת אומרת ששנה אתה לא נמצא שם ויש לך ידיעה מפסח 2015, כי אתה קיבלת באופן אישי ויש לך ידיעה שאתה קיבלת בראש השנה 2015 שאתה קיבלת גם כן. בראש השנה 2015 קיבלתי,

ש:                                אתה אומר אתה, הפעם אתה מתכוון לעצמך, נכון?

ת:                                אני מתכוון לאני לעצמי.

ש:                                אוקיי.

תף                                וזה מה שהנחה אותי בהחלטה להקליט אותו. אני חוזר ואומר, שהשיחה הראשונה שהיתה, היא לא היתה מוקלטת. אני מיד, אני חושב שזה היה במוצאי השבת, אני הורדתי תוכנת הקלטה. עכשיו, באותו זמן, אני לא יודע איך להסביר את זה, כל ההתרחשויות, אורי ביקש שהשיחות בינינו לא יהיו בטלפון נייד, אלא יהיו בטלפון קווי. זאת אומרת, היה לי את הטלפון שלו בבית.

ש:                                איך הוא מסביר את זה?

ת:                                הוא מסביר את זה שהוא חושש, הוא יודע, הוא גם אומר בשיחות וזה מפורט ומוקלט, שיהודה בן חמו מתקין כל מיני האזנות, עשה כל מיני דברים. תיזהר, תזהיר את דני הרוש, תזהיר את זה.

ש:                                כשאתה אומר שאתה שומע מאורי שהוא חושש, ממי הוא חושש?

ת:                                הוא חושש מיהודה בן חמו וייאמר לזכותו שהוא לא חושש לגביו, אלא חושש לגביי ולעוד גורמים שיש לו חיבה מסוימת אליהם.

ש:                                אוקיי ועכשיו בוא תסביר לנו בדיוק איך אתה מבצע את ההקלטה מבחינה טכנית.

ת:                                אני מבצע את ההקלטה על זה שאני שם, על זה שאו אני או אורי מתקשרים, אני נכנס למקום שקט בבית שלי, אני שם את הטלפון הקווי על ספיקר ומפעיל הקלט בטלפון הנייד שלי.

ש:                                זאת אומרת, אתה מדבר בטלפון אחד, בקווי ומקליט באמצעות הטלפון השני?

ת:                                נכון. מצטער, לא הייתי בקיא בטכנולוגיה, אני גם עד היום לא בקיא.

ש:                                כמה שיחות כאלה אתה מקליט?

ת:                                שלושה.

ש:                                שלוש שיחות?

ת:                                כן.

ש:                                אז זה לא שלושה.

ת:                                נכון, נכון. שלוש.

ש:                                ומה אתה עושה איתן?

ת:                                מה אני עושה איתן, אני מעביר אותן, אני מדווח עליהן ליח”א ואני מעביר אותן באמצעות מייל שניתן על ידי החוקר למייל של יח”א.

ש:                                אוקיי, סליחה שנייה אדוני, אני רוצה להציג לחבריי מזכרים שמסומנים מ/26, מ/27 ומ/28. זאת אומרת, שחבריי ייסיימו לעבור על החומרים ויאשרו, אז אני אבקש להגיש לאדוני את השיחות הללו, שהקליט העד. אנחנו העברנו אותם על דיסק נפרד, הכנו כמובן גם עותק לחבריי על מנת שזה יהיה נוח.

עו”ד אוחיון:                 רק תגידי לי מכוח מה.

עו”ד שרגנהיים:             ויש גם תמלולים.

עו”ד אוחיון:                 אז תגידי לי מכוח מה מבקשת להגיש אותן, שאני אדע. אולי נלמד שיעור ראיה משפטית.

עו”ד שרגנהיים:             לא, משום שזה שיחות שהקליט העד והוא אחד הדוברים. אני יכולה גם להשמיע, אבל אם צריך הוא יזהה את הדוברים, אין בעיה.

עו”ד אוחיון:                 כן וזה מאפשר את ההגשה?

עו”ד שרגנהיים:             כן.

עו”ד אוחיון:                 לפי איזה שאלה משפטית שאני לא מכיר?

עו”ד שרגנהיים:             כן, כי  הוא העיד על אופן עריכת ההקלטה, הוא העיד על כך שהוא היה לשיחה הזאת, זו שיחה שהוא צד לה. כמובן שבעת הזו החלק הקביל הוא החלק של דברי העד בשיחה.

כב’ הש’ קובו:               נכון.

עו”ד שרגנהיים:             כמובן בכפוף לכך שגם מר אורי מועלם,

עו”ד אוחיון:                 גם לא דברי העד.

עו”ד שרגנהיים:             הוא יתייחס לשיחה הזאת ככל שהוא יתייחס לה, אז זה יהיה התייחסות שלו.

עו”ד אוחיון:                 טוב, אני לא מכיר את הראיה המשפטית הזו, אדוני. אני מניח,

עו”ד שרגנהיים:             אז אני אמתין.

עו”ד אוחיון:                 אולי גבירתי עכשיו תשיבי, כי את מראה לי איזה חידוש, אני לאמכיר את זה. דברים שמסר עד מחוץ לבית המשפט הם לא ראיה קבילה בבית המשפט, העד מעיד על כך, על העובדות בבית המשפט. בתנאים מסוימים בחוק אפשר להגיש דברים שאמר עד מחוץ לבית המשפט, וודאי לא התקיימו התנאים ואפילו לא נטען שהתקיימו התנאים בפניי. העד משוחח עכשיו עם אדם אחר מחוץ לבית המשפט, למה השיחה הזאת בכלל קבילה? בוודאי שלא ההקלטה שלה, מכוח מה? באמת שאני לא מבין מכוח מה? ככל שהוא מדבר, אומרת חברתי, מסייגת את הדברים רק לגבי, על דברים שאמר העד ולא לגבי הדברים שאמר אחר.

עו”ד שרגנהיים:             עד שיעיד העד בבית משפט.

עו”ד אוחיון:                 עד שהוא יעיד כי זה בשלב זה עדות שמיעה. נו, מה (לא ברור) בזה ולמה מה שאמר העד מותר להגיש? נניח אדוני שהדברים שלו היו מוקלטים על ידי המשטרה, מה שקורה הרבה פעמים, מוסר חקירה במשטרה והיא מוקלטת, האם מותר לו להגיש את ההקלטה הזאת? וודאי שלא, וודאי שלא, זאת הודעת חוץ, שהיא לא ראיה קבילה. אלא אם כן מתקיימים תנאים מסוימים, שוב פעם, לא, לא רלוונטי לעניין שלנו. נניח עכשיו שאנחנו נבודד את כל הדברים שלו, כן? ונשווה אותם לצורך העניין לחקירה במשטרה, שהוקלטה, האם אפשר להגיש את החקירה שלו במשטרה?

עו”ד שרגנהיים:             בוודאי שכן, הוא היה מזהה את עצמו ואלה הדברים.

כב’ הש’ קובו:               חקירה במשטרה אפשר ב-10א’ להגיש.

עו”ד אוחיון:                 וודאי.

כב’ הש’ קובו:               אם מישהו מתכחש לצורך.

עו”ד אוחיון:                 אנחנו עושים מן הראיה מחדש?

עו”ד שרגנהיים:             בסדר גמור. הוא והחוקר ביחד מעידים שזאת היתה חקירה ואז אפשר להגיש, באמת.

עו”ד אוחיון:                 ואז מותר להגיש? אוני, אנחנו לומדים פה כללים חדשים בתיק הזה.

כב’ הש’ קובו:               העד עצמו, בסדר? העד עצמו, הדברים שהוא אמר במשטרה הרי לא היו קבילים אלא אם כן העד מתכחש להם, בסדר? כל עוד העד בא ומעיד עליהם.

עו”ד שרגנהיים:             בסדר גמור, אז אין לו אינטרס. אבל כרגע יש עד בפנינו אדוני, שמעיד על פעולה אקטיבית שהוא ביצע. הוא מעיד על הפעולה הזאת, יותר מכך, הוא כבר סיפר על הפעולה הזו ביח”א, הוא הגיש את ההקלטות האלה ליח”א והוא נחקר על ההקלטות האלה ביח”א תוך כדי שמיעה שלהם, אני מפנה לעדות מיום 30.6.16.

עו”ד אוחיון:                 מה הרבותא של מה שאת אומרת? מה הרבותא? איפה הטענה המשפטית?

עו”ד שרגנהיים:             רגע, אנימפנה את אדוני לחקירה מיום 30.6.16, בשיחות הללו.

עו”ד אוחיון:                 אדוני, אנחנו טוענים בקש ונענים בתבן.

עו”ד שרגנהיים:             נשמעות, בואו נתייחס אליהן, זו חלק, זה מהגרסה שלו.

כב’ הש’ קובו:               של  העד?

עו”ד שרגנהיים:             כן.

כב’ הש’ קובו:               אבל את הגרסה של העד הרי אי אפשר להגיש, אלא אם הוא מעיד עליה כאן או חוזר בו ואז אנחנו ב-10א’.

עו”ד שרגנהיים:             אבל אדוני, זאת פעולה אקטיבית שביצע העד.

עו”ד אוחיון:                 אז מה?

עו”ד שרגנהיים:             זו פעולה אקטיבית שביצע העד, שבה הוא בין היתר מקליט שיחה שלו עצמו, שהוא מוצג לה, זה לא האזנת סתר, ביחד עם עד אחר, דרך אגב אדוני, יש שיחות נוספות שאנחנו נרצה להגיש, הם הוקלטו בהאזנה, שהעד לא היה מודע להם.

כב’ הש’ קובו:               בסדר, זה סיפור אחר.

עו”ד שרגנהיים:             נכון.

עו”ד אוחיון:                 אין מענה אדוני, אין מענה. אני טוען בקש ונענה בתבן. אני טוען טענה פשוטה, תראי לי את מקור השיחה.

כב’ הש’ קובו:               לצורך מה שהעד הזה אמר העד יכול להעיד היום, אנילאצריך את ההקלטה.

עו”ד שרגנהיים:             העד כבר העיד, אני לא אשאל אותו על השיחות.

כב’ הש’ קובו:               זהו, לצורך  מה שהוא אמר.

עו”ד שרגנהיים:             משום שהוא מקליט עד אחר ואני ארצה אחר כך לאמת את העד האחר.

כב’ הש’ קובו:               אז לצורך, זה יוגש רק,

עו”ד שרגנהיים:             בהחלט אדוני.

עו”ד אוחיון:                 לדעתי לא בטוח שהוא יכול היה להעיד על השיחה הזאת. אם הייתי מתעקש לקום ולקטוע את הרצף, הרי את זה, אני צריך להעיד על עובדות, לא על שיחות שלו עם עדים אחרים. אבל לא רציתי לקטוע אתהרצף, כמו שאמרתי לאדוני, אני מתנגד לדברים שהם לא קבילים. עכשיו לטפס קומה ולבקש להגיש המרת חוץ של עד, נו, אז מה?

כב’ הש’ קובו:               קודם כל, המדינה צריכה את זה, לא לצורך הדברים שהעד הזה אמר, אלא לצורך הדברים שהשני אמר.

עו”ד שרגנהיים:             נכון, זה הוא אומר פה, אני לא אשאל אותו.

כב’ הש’ קובו:               אז הנחת העבודה היא שיתכחש לזה, נכון?

עו”ד אוחיון:                 לא, זה הוצג הפוך, אדוני.

עו”ד שרגנהיים:             הוא לא יתכחש, הוא התייחס לזה בחלק מחקירותיו, לא הכול הוא זכר.

עו”ד אוחיון:                 זה הוצג הפוך.

עו”ד שרגנהיים:             לא הכול הוטח בפניו, כן, זה הוצג.

עו”ד אוחיון:                 זה הוצג הפוך. טוב, חברתי כל הזמן אומרת כל מיני דברים וקשה מאוד לעקוב. בוא נהיה מסודרים בטיעונים בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:             סליחה, אדוני שאל אותי שאלה, אני השתדלתי לענות.

עו”ד אוחיון:                 חברתי הציגה את זה כאילו היא מבקשת להגיש את זה דווקא לדברים שהעד אמר, העד פה, לא העד האחר.

עו”ד שרגנהיים:             לא.

עו”ד אוחיון:                 ככה זה הוצג על ידי חברתי.

עו”ד שרגנהיים:             לא, העד מספר על פעולה שהוא ביצע ואני מבקשת להגיש את תוצרי הפעולה עליה הוא העיד.

עו”ד אוחיון:                 לא, אבל מספיק עם הסיסמאות האלו, אי אפשר לעשות דיון משפטי. את רוצה להגיש את זה כראיה למה, מה טענת קודם, כראיה למה שהוא אמר, או כראיה למה שאחר אמר? אני פשוט לא מבין אותך, כי קודם טענת הפוך, אני רוצה לדעת איך לענות לך.

עו”ד שרגנהיים:             עוד פעם, אין לי צורך. קודם כל, העד הזה אמר את הדברים.

כב’ הש’ קובו:               זהו, אז אין צורך בדברים שהוא אמר.

עו”ד שרגנהיים:             הוא עומד מאחורי הדברים, אם חברי ירצה לשאול אותו ולהטיח בו, בוודאי שזה צריך להיות בפני בית המשפט והכול פתוח, הוא לא חוזר בו מהדברים. להפך, הוא מבצע הקלטות והוא מספר לנו שהוא מבצע אותם במודע, אוקיי? הוא יודע מהן. דקה, העניין הוא שהוא משיג בהקלטות האלה וכך הוא גם מסביר, מידע ואינפורמציה מעד אחר. בשלב ההוא שהוא הקליט זה היה טרם החקירה.

כב’ הש’ קובו:               שהאחר בסופו של דבר מאשר את הדברים או מתכחש להם?

עו”ד שרגנהיים:             חלק הוא זוכר, חלק הוא לא זוכר, הוא מאומת עם חלקם בחקירה, לאו דווקא בהשמעה, יותר ברמיזה על דברים שהוא אמר, הוא מתייחס אליהם, הוא גם יעיד.

עו”ד אוחיון:                 אז שיבוא האחר ויעיד.

עו”ד שרגנהיים:             ולכן אני אומרת זה בכפוף לעדותו.

עו”ד אוחיון:                 לא, לא כפוף, את לא יכולה להתכופף.

עו”ד שרגנהיים:             האמירות, בוודאי שאני יכולה.

עו”ד אוחיון:                 אי אפשר לטעון דבר מסודר, כל הזמן את קוטעת אותי. שיבוא העד האחר ויעיד, אם חברתי תחשוב שהיא רוצה לבקש בקשות מבית המשפט על בסיס העדות שלו, שתגיש את הבקשות, שהיא תגיש כשהוא יעיד. עכשיו על איזה בסיס מגישים המרת חוץ, למה הדבר דומה? נניח לצורך העניין יבוא עכשיו שוטר והוא גבה הודעות מהרבה מאוד עדים, אז הוא גובה הרבה מאוד ועכשיו חברתי תבקש להגיש את כל ההודעות חוץ למקרה, ליתר ביטחון, בכפוף לעדות של אחרים וכו’ וכו’, זה בכלל לא שווה מבחינה מהותית.

כב’ הש’ קובו:               אז זה רק לעניין הטכני כרגע של ההקלטה.

עו”ד אוחיון:                 אין לה שום סמכות לעשות את הדברים האלה, אני באמת משתדל לא להתנגד, אני עם כל הדברים,

עו”ד שרגנהיים:             אבל הוא לא חוקר על זה מישהו פה בכלל.

עו”ד אוחיון:                 עוד פעם את נכנסת לי בדברים.

עו”ד שרגנהיים:             יש להם כבר ערך אובייקטיבי משל עצמם.

עו”ד אוחיון:                 למה?

עו”ד שרגנהיים:             משום שברגע שהדבר מוקלט, יש לו ערך אובייקטיבי משל עצמו.

עו”ד אוחיון:                 מאיפה הדבר הזה?

עו”ד שרגנהיים:             זה לא תלוי אך ורק באיש המהות שחתם את זה.

עו”ד אוחיון:                 מאיפה הדר הזה שההקלטה הופכת את הדברים?

עו”ד שרגנהיים:             אתה מוזמן לאתגר.

כב’ הש’ קובו:               לא, אז אנחנו נעשה ככה, אני אקבל את זה רק לצורך העניין הטכני של עצם העובדה שהעד הקליט את זה, לא לתוכן של הדברים. לגבי התוכן אני לא קובע כרגע קבילות. נדון בזה אחרי שהעד יעיד.

עו”ד אוחיון:                 אז אני מבקש שאדוני אולי לא לקבל את זה, אני מסכים, אני אסכים שההקלטות שמצויות בתיק, שחברתי לפי שיטתה אמורות לתעד, מתעדות שיחות בין העד לבין אותו אורי מועלם אכן הוקלטו על ידי העד הזה כפי שהוא תיאר פה.

כב’ הש’ קובו:               באופן שלא יהיה צורך להחזיר את העד לדוכן העדים אם השני יתכחש לזה.

עו”ד אוחיון:                 בדיוק, זה כל העניין.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי. אז זה מוסכם שהעד הקליט?

עו”ד אוחיון:                 כן, בדיוק.

עו”ד שרגנהיים:             אולי אני אוכל להשמיע לו את זה, שהוא יאשר שהוא אחד הדוברים.

עו”ד אוחיון:                 לא צריך.

כב’ הש’ קובו:               מוסכם שהעד,

עו”ד אוחיון:                 לצורך הזה לא נצטרך.

כב’ הש’ קובו:               לצורך הטכני. אז אני רושם בפניי שהעד הזה הקליט את מה שרשום באותם תקליטורים, שההקלטה משקפת את תוכן השיחה, העד הזה לא יצטרך לבוא להעיד שוב.

עו”ד שרגנהיים:             אבל העד הזה גם מעיד על הדוברים.

כב’ הש’ קובו:               אדוני.

עו”ד אוחיון:                 ההקלטה המשותפת זה לפי גרסת עד, את זה אדוני לא יוכל ללמוד מההקלטה.

עו”ד שרגנהיים:             וודאי, כעת נדבר על מי הם הדוברים.

עו”ד אוחיון:                 אני לא יכול אדוני, להגיד שני משפטים בלי שחברתי קופצת וקוטעת אותי, זה בלתי אפשרי. באמת, אני באתי היום לא כל כך מרגיש טוב, אז תתני לי לפחות.

כב’ הש’ קובו:               אם יש מחלוקת על הדוברים, אז נשמיע את זה לעד והעד יעיד על זה.

עו”ד אוחיון:                 אין מחלוקת על הדוברים.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, אם אין מחלוקת.

עו”ד אוחיון:                 אין מחלוקת על הדוברים, אדוני. אין מחלוקת.

כב’ הש’ קובו:               שנייה אחת.

עו”ד אוחיון:                 אני ממש לא מסכים שהשיחות משקפות, אני לא מסכים שזה כל השיחות.

כב’ הש’ קובו:               שנייה.

עו”ד אוחיון:                 אני חושב שהעד עשה פה, עשה פה המון דברים. לא עוד הרבה זמן נחשוף את העד הזה, ממש לא עוד הרבה זמן.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, אז מה שאנחנו מסכמים, זה שכרגע, רשמתי לפניי שמבחינת הקבילות הטכנית של התקליטור הוא קביל טכנית, האם הוא זה שהקליט, הדברים האלה מוכשרים. לצורך התוכן, כרגע אין לי צורך בתוכן, כשיעלה העד השני על דוכן העדים, המאשימה אם היא תרצה היא תוכל לבקש להגיש את זה לפי, לא, אם וככל שהדבר,

עו”ד אוחיון:                 באופן שלא נצטרך להחזיר את העד הזה.

כב’ הש’ קובו:               שהעד הזה לא יידרש לחזור לדוכן העדים.

עו”ד אוחיון:                 כדי לאשר את התנאים הטכניים לקבילות.

כב’ הש’ קובו:               מוסכם.

עו”ד אוחיון:                 זה וודאי שמוסכם.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי, עכשיו יש לי רק שאלה לעניין התוכן עבורך חזי. בשיחה מיום 3.5.16, זו השיחה השלישית שאתה נותן לחוקרים. 3.5, אני רוצה לשאול על השיחה הזאת, מה עוד? לא נתת לי להגיש, אני יכולה לשאול? 2א נתתי להגיש?

עו”ד שרגנהיים:             אני יכולה לשאול?

עו”ד אוחיון:                 החוק לא נתן לך להגיש.

כב’ הש’ קובו:               לא משנה. העד וודאי יכול להעיד על זה, בוודאי.

עו”ד אוחיון:                 כן.

עו”ד שרגנהיים:             נאמרים המילים תמרים וחרוסת, מה משמעותם?

העד, מר חזי ברזני:       אני לא זוכר אם אני אמרתי אותם או שאורי מועלם אמר אותם, אבל המשמעות שלהם היתה לראות ולגבות ולהבין ולהוכיח אם אכן בוצעה פחות או יותר כמה, שבוע – שבועיים לפני כן, בפסח 2016, בוצעה החלוקה. המושגים תמרים וחרוסת הם מושגים של כמובן של תלושים, אם אני לא טועה אני אמרתי לו אותם, זה מונח שאורי או אני או יהודה בן חמו טבעו, אני לא יודע באיזשהו שלב. אבל הכוונה היא כן לתלושים.

עו”ד אוחיון:                 אדוני, אני מבקש להפסיק את המהלך הזה. אם העד אמר דברים, אז הוא יכול אולי, אולי.

כב’ הש’ קובו:               הוא יכול להסביר אותם.

עו”ד אוחיון:                 הוא יכול להסביר אותם, אבל אם הוא לא אמר את הדברים,

כב’ הש’ קובו:               דברים שהוא אמר הוא יכול להסביר.

עו”ד אוחיון:                 מה שהוא אמר, אבל הוא לא אמר.

כב’ הש’ קובו:               הוא היה חלק מהשיחה, גם אם מישהו אחר אמר, הוא יכול להסביר מה הוא הבין מהשיחה.

עו”ד אוחיון:                 טוב.

כב’ הש’ קובו:               זה האופן שבו הוא הבין את הדברים.

עו”ד אוחיון:                 טוב.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי. אדוני, אנחנו הכנו בדיסק גם הקלטות של שיחות שנקלטו בהאזנה. אני רוצה לקבל עמדה מחברי, אני צריכה להעביר את המשקלטים, מתמללים?

עו”ד אוחיון:                 השיחות אני אגיד אני לא, אנחנו לא נעלה טענות טכניות. אני אבל רוצה לדעת על איזה הקלטות דובר.

עו”ד שרגנהיים:             בבקשה.

עו”ד אוחיון:                 יש הקלטות שאת לא רשאית להגיש למה אני צריך להתייחס אליהן?

כב’ הש’ קובו:               לא יהיו טענות טכניות על אופן ההאזנה והאם באמת,

עו”ד אוחיון:                 קודם כל צריך לראות שאפשר להגיש את ההקלטות האלו. בעיקרון אין לי שום טענה טכנית כזאת. המשפט שלנו, הוא לא מתבסס על טענות טכניות.

עו”ד שרגנהיים:             יש תמלולים של שיחות בין העד,

עו”ד אוחיון:                 בין מי למי?

עו”ד שרגנהיים:             אני עונה, שיחות בין העד לבין אורי מועלם שנקלטו בעמדת האזנה משטרתית.

כב’ הש’ קובו:               שיחות שהן חלק בעצם מביצוע העבירה?

עו”ד שרגנהיים:             לא, שיחות שהן מאוחרות לתקופה שבה הוא משתף פעולה עם יח”א.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:             שיחות לאחר השיחות שהוא מקליט בעצמו.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:             מבחינת הזמנים. נכון? תראה לי רגע, כן, שיחות מאוגוסט 16′.

עו”ד אוחיון:                 טוב, אז אני עכשיו בכלל לא מבין,

עו”ד שרגנהיים:             בתקופה של ההפעלה.

עו”ד אוחיון:                 עכשיו אני בכלל לא מבין מה הקשר בין השיחות האלו לבין העד, אני בכלל לא מבין עכשיו. אמרנו,

עו”ד שרגנהיים:             אני חוזרת על אמירתי לגבי השיחות הקודמות, ההקלטה של השיחות והתמלול שלהן נועדו על מנת להגישן לבית המשפט, אני רק אאמת לגבי תוכנן את העד שהוא יגיע והעד הזה עומד מאחורי הדברים.

כב’ הש’ קובו:               אז אותו דבר.

עו”ד אוחיון:                 אבל רק מה, שהעד הזה גם לא ביצע את ההקלטות,

כב’ הש’ קובו:               נכון.

עו”ד אוחיון:                 אז בכלל אי אפשר להגיש שום דבר דרכו.

עו”ד שרגנהיים:             רגע, צריך שהוא יזהה את עצמו כדובר?

כב’ הש’ קובו:               אין מחלוקת שהוא דובר.

עו”ד אוחיון:                 לא, לא, אין מחלוקת.

עו”ד שרגנהיים:             כי זה חוסך לי להביא את המשקלטים ואת המזהים.

כב’ הש’ קובו:               אין מחלוקת לקבילות.

עו”ד אוחיון:                 אין מחלוקת לקבילות טכנית ולזיהוי הקולות.

עו”ד שרגנהיים:             אם אני מסכמת, סליחה.

עו”ד אוחיון:                 רגע, אני לא יכול להגיד שום מילה בלי שאת נכנסת לדברים, את לא שומעת את עצמך. מה זה?

עו”ד שרגנהיים:             נחש.

עו”ד אוחיון:                 לא יודע, נשאל אותו. עוד פעם, אנחנו לא נערים שום קושי טכני. באמת,  ככל שההקלטות האלה נתקבלו על ידי בית המשפט, מה שאנחנו נתנגד אליהן, אנחנו לא נעמוד על טענות כאילו הדוברים הם לא הדוברים שמופיעים בשם המאשימה ושהתנאים הטכניים, כן? שנדרשים לצורך הגשת הקלטות האלו לא יתקיימו בפנינו.

עו”ד שרגנהיים:             אז אני לא מבינה על סמך מה חברי מתנגד לתוצרי האזנות סתר?

עו”ד אוחיון:                 מהות, המהות.

כב’ הש’ קובו:               המהותי. כי אם היית אומרת על דוכן העדים אין צורך בהקלטה, אבל הוא מתכחש.

עו”ד שרגנהיים:             לא, לא, הוא מאשר את הדברים.

כב’ הש’ קובו:               בסדר.

עו”ד שרגנהיים:             הוא סיפר על השיחות הללו, אבל אני מבקשת להתייחס לשיחות, ניתן לו להתייחס.

כב’ הש’ קובו:               אין בעיה, שיגיד, מקובל. אז אין צורך בהגשה.

עו”ד שרגנהיים:             אז בוא נשמיע אותם. אז בוא נשמיע אותם.

עו”ד אוחיון:                 אני מקווה שזה לא צריך להיות ארוך, מכיוון שכך, לא, לא, אני מתנגד. מכוח מה העד יכול לספר על מה שהוא שמע מאדם אחר? זה עדות שמיעה קלאסית, הוא לא יכול. השיחות האלה כל כולן באו, נועדו, חברתי עכשיו מנסה לעקוף את ההחלטה בעצם של בית המשפט.

עו”ד שרגנהיים:             למה לעקוף? אם אתה לא תאפשר לי להגיש ולחסוך, אז אי אפשר.

עו”ד אוחיון:                 אז היא אומרת עכשיו אני אשמיע לו.

עו”ד שרגנהיים:             אז אני אשמיע, נכון.

עו”ד אוחיון:                 זה ניסיון לעקוף.

עו”ד שרגנהיים:             משום שזו הדרך שלי לקבל את גרסת העד לגבי השיחה.

כב’ הש’ קובו:               להשמיע זה רק במסגרת רענון זכרון בעצם, העד צריך להעיד על מה היה.

עו”ד אוחיון:                 וודאי, בוודאי, הוא לא אמר שהוא לא זוכר.

כב’ הש’ קובו:               העד צריך להעיד על מה היה.

עו”ד אוחיון:                 זה בדיוק העניין, הוא לא אומר שהוא לא זוכר.

כב’ הש’ קובו:               רק אם תצטרכי רענון זיכרון,

עו”ד אוחיון:                 מנסה לעקוף את ההחלטה ולהכניס עדויות שמיעה לתוך בית המשפט בצורה כזו או אחרת.

כב’ הש’ קובו:               אם יש דברים מהותיים שהעד יעיד עליהם.

עו”ד אוחיון:                 לא הולך מהדלת, היא נכנסת לי מהחלון, זה לא הולך ככה. זה לא הולך.

עו”ד שרגנהיים:             אז בוא אני אשאל שאלה אחת מאוד כללית והוא יענה כמיטב זכרונו, בסדר?

עו”ד אוחיון:                 העד יכול, צריך להעיד רק על עובדות, שנייה אחת, שנייה אחת. עד צריך להעיד על עובדות, להעיד על העובדות, לא על שיחות שהיו לו. גם היו לו הרבה שיחות, הרי הם ישבו, הוא ורוני ודני.

עו”ד שרגנהיים:             אנחנו עוד לא הגענו לנגדית.

עו”ד אוחיון:                 אז מה, עכשיו נשמע את זה?

עו”ד שרגנהיים:             עוד מעט יש לך את כל הבמה.

עו”ד אוחיון:                 יפה, אבל בראשית את לא יכולה להביא על דברים שהוא שמע מעדים מאחרים או שיחות שהיו לו עם עדים אחרים.

עו”ד שרגנהיים:             אבל הוא יכול, הוא יכול לספר על פעולות שהוא נקט בהן והוא ביצע אותן?

כב’ הש’ קובו:               פעולות חקירה במירכאות?

עו”ד אוחיון:                 לא, לא.

עו”ד שרגנהיים:             למה לא חקירה?

עו”ד אוחיון:                 סליחה גבירתי.

כב’ הש’ קובו:               אני אומר פעולות חקירתיות במירכאות של העד.

עו”ד שרגנהיים:             כן, הוא הופעל, אדוני. הוא היה חלק מפעילות.

עו”ד אוחיון:                 הוא יכול לומר בתאריך זה וזה הקלטתי את זה ואת זה.

כב’ הש’ קובו:               נפגשתי עם העד, הקלטתי אותו.

עו”ד אוחיון:                 כן.

כב’ הש’ קובו:               והדברים האלה.

עו”ד שרגנהיים:             כן, עכשיו הוא מפריד.

עו”ד אוחיון:                 רגע, אבל את לא נותנת לי להמשיך.

עו”ד שרגנהיים:             אבל אני לא מצליחה,

עו”ד אוחיון:                 אני אומר לאדוני, גם לא תהיה מחלוקת איפה שטוב, לא, סליחה. אני לא אאפשר לך כאילו תחת המעטה של ההכשרה הטכנית להכניס תוכן. אני כבר אומר לאדוני, אפשר עכשיו לקבל את כל ההסכמות, לא צריך לשאול אותו, אני מסכים שבכל התאריכים שחברתי עכשיו תניח בפני בית משפט, שהעד הזה נשלח לבצע פעולות של הקלטה, הוא אכן נשלח וביצע פעולות של הקלטה, גם עם האנשים ואת הזיהוי של הקולות, הכול אני מסכים ולכן חסכתי לך את כל השאלות.

עו”ד שרגנהיים:             כן, אבל מצד שני אמרת שאתה תתנגד בזמן אמת. אז אני לא מצליחה להבין,

כב’ הש’ קובו:               אז תעלה השאלה מה העד יעיד על דוכן העדים, אם העד יעיד על דוכן העדים ויחזור על אותם דברים, בעצם לא נצטרך את ההקלטה. אם העד יחזור בו אנחנו נהיה בסוג של 10א’,

עו”ד אוחיון:                 כן.

כב’ הש’ קובו:               כשאת הקבילות הטכנית כבר יש לנו, כי ההגנה מסכימה.

עו”ד אוחיון:                 כן, נכון, נכון.

כב’ הש’ קובו:               אנחנו בעצם נהיה בסיטואציה דומה ל-10א’ שהעד פעל פה כמו חוקר, זו האנלוגיה של הדברים.

עו”ד אוחיון:                 נכון, הוא לא יצטרך לבוא לפה.

כב’ הש’ קובו:               בדיוק ולא יצטרך להחזיר אותו כדי להכשיר אפילו טכנית של הקלטות.

עו”ד שרגנהיים:             אז אפשר להמשיך?

כב’ הש’ קובו:               כן.

עו”ד אוחיון:                 כן.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי. אז אתה סיפרת על שלוש שיחות טלפון, נכון?

העד, מר חזי ברזני:       אמת.

ש:                                שהיו לך עם אורי מועלם והבנו ממך שאתה מקליט אותן על דעת עצמך ואתה מספק אותן לצוות החקירה?

ת:                                נכון, נכון.

ש:                                תוכל להזכיר לנו מה המטרה של הבאת השיחות הללו, את זה בחקירה?

ת:                                כמו שאמרתי קודם, כשאני הגעתי לצוות החקירה באפריל 2016 אני, לא היו בידי מספיק אינפורמציה למעט מה שהיה, מה שניתן לי בנושא של התלושים. כשאני נדרשתי במהלך התשאול, נגיד אם יש לי איזשהן אסמכתאות שזה ממשיך נתתי להם את האסמכתאות לגבי פסח 15′ ולגבי ראש השנה 15 ובאותו רגע אם התקשורת עם אורי, שהיתה דרך אגב לאורך כל התקופה. כל התקופה, תמיד מאז שעזבתי היה סוג של תקשורת, תקשורת חברית כזאת או אחרת, איתו, עם משפחתו. הסמיכות לפסח שלהבין אם זה מבוצע על ידי דותן, שלמעשה היתה לי הבנה באופן ישיר שזה בוצע על ידי עו”ד וידאל צרפתי בשליחותו של יהודה בן חמו או לא, זה לא נאמר לי. אבל וגם אותו דבר לגבי, אז לגבי הפעילות של דותן חננסון שהוא היה בתפקיד באותו זמן, זאת היתה המטרה, המטרה היתה להביא ליח”א, אני, כמו שאמרתי בהתחלה אני הגעתי לשם בלי שום הבטחה, בלי שום נתון, בלי שום דבר, רק מייעוץ מאוד מאוד בסיסי שקיבלתי מחברים, לא קולגות בעניין הזה, אבל ההחלטה היתה כולה שלי ואני באמת הייתי חרוץ, סליחה על הצניעות, להביא ראיות שאכן הדבר הזה מתמשך וזה לא היה מפעל שלי או כל השמועות שהיו באותה תקופה וקיבלו ביטוי בצורה מאוד מאוד ברורה בזמן שהגעתי ליח”א, הם קיבלו ביטוי על ידי (לא ברור).

ש:                                אוקיי, בוא נדבר על עוד דברים שעשית מלבד להקליט שיחות עם אורי באותה תקופה על מנת לספק לצוות החקירה מה שאתה ראיות נוספות על המשך פעילות. מה עוד ביצעת?

ת:                                את מתכוונת למה עוד ביצעתי אחרי ה-30.6?

ש:                                כן, ה-14.6, אחרי החתימה על הסכם עד מדינה.

ת:                                אחרי החתימה. אני, קודם כל, להקדים לזה, אני לפני החתימה נפגשתי שוב פעם עם צוות החקירה כמו שציינתי, זה היה ביום הזיכרון עצמו נפגשתי עם החוקר. הוא, באמת לפי הנתונים שהיו בידו ולפי עוד נתונים שהיו בידי קבע, הוא כתב מספר שמות של אנשים שיכולים בהחלט לאייש את מה שנאמר בכל התקופה של החקירה באפריל 2016. כאשר ניתנו מספר שמות, מיד אחרי החתימה על ההסכם הפגישה נדחתה בעקבות הנסיבות שציינתי, אז הגעתי ב-30.6 לפי מה שזכור לי וקיבלתי מספר אנשים בצורה כזאת או אחרת, שוב התייעצות לגבי זה, ההתייעצות לא היתה איתי, היא כתוצאה מחומר החקירה, שאלות האלה אנחנו,

ש:                                בוא תספר מה עשית עם אותם שמות?

ת:                                עשיתי עם אותם שמות, אני אחרי כל העבודה של צוות החקירה אני נפגשתי עם אורי מועלם, אני נפגשתי עם חזי שבת, אני נפגשתי עם עו”ד וידאל צרפתי, נפגשתי עם רוני פילבסקי ונפגשתי, זה כבר ממש לקראת החורף, עם ערן שבירו.

ש:                                אוקיי, מה מתרחש במפגשים האלה ובאיזה אופן הם מתועדים?

ת:                                המפגשים האלה, הם מתועדים בצורה מסודרת על ידי צוות החקירה, הם מוקלטים, הם נעשים באופן, בפגישות לא אקראיות שתואמו מראש על ידי, לא על ידי אדם כזה או אחר, על ידי ועל ידי מי שנפגשתי איתו ובהם חלק מהמידע או המידע שחשבתי שהוא נכון אני קיבלתי מהם, בעיקר מעו”ד וידאל צרפתי, בעיקר מאורי מועלם, מחזי שבת.

ש:                                רגע, בוא נתמקד שנייה, בוא נדבר על המפגש שלך עם עו”ד וידאל צרפתי, בסדר?

ת:                                אוקיי.

ש:                                מה אתה למדת במפגש שלך עם עו”ד וידאל?

עו”ד אוחיון:                 זה דרך אגב הופך להיות עדות שמיעה קלאסית, עוד פעם אנחנו חוזרים לזה. חברתי לא הצליחה מהחלון, ניסתה מהדלת הצדדית ועכשיו היא נכנסת מהחלון האחורי. אי אפשר להעיד על זה עוד, זה עדות שמיעה קלאסית. מה ההבדל בין זה לבין מה שעברנו בשלושה סיבובים קודמים, חוץ מאשר ניסיון לעקוף את החלטות בית המשפט?

עו”ד שרגנהיים:             אדוני, אני רוצה לומר משהו לגבי העד וידאל צרפתי, אני מבקשת אותו דבר שסוכם כמו לגבי העד.

עו”ד אוחיון:                 אמרתי שאני אתן הסכמה לגבי,

כב’ הש’ קובו:               מוסכם, הקבילות הטכנית של ההקלטה מוסכמת, מוסכם, נרשם.

עו”ד שרגנהיים:             אז לגבי זו הקלטה על ידי צוות החקירה.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, נרשם.

עו”ד שרגנהיים:             אולי בדומה להאזנות סתר.

עו”ד אוחיון:                 וודאי.

כב’ הש’ קובו:               אותו דבר.

עו”ד שרגנהיים:             בסדר?

כב’ הש’ קובו:               הקבילות הטכנית מוסכמת.

עו”ד אוחיון:                 לגבי כולם.

כב’ הש’ קובו:               לגבי כל ההקלטות של עדים.

עו”ד אוחיון:                 לא רק וידאל, כל מה שיש לה. כל ההקלטות שנעשו בחסות המשטרה, לכולם יש הסכמה, חבל על הזמן שלנו.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, נרשם.

עו”ד אוחיון:                 את ההסכמות האלה, שנתתי.

כב’ הש’ קובו:               כן, כן, בסדר גמור.

עו”ד שרגנהיים:             אוקיי, אז דיברנו על המפגשים שבהם אתה יוצא מוקלט להיפגש עם אותם אנשים, שסיכמת עם צוות החקירה, איזה עוד מפגשים מזומנים לך בהמשך כעד מדינה?

העד, מר חזי ברזני:       המפגשים לאחר שהחקירה למעשה נהפכה גלויה, מפגשים עם כמו שאמרתי בתחילת העדות בבוקר, עם אורי מועלם, עם מאיר ג’אבר, עם מאיר איתן, עם דותן חננסון, זה היו פגישות שכמעט לא היה בהם דיאלוג ופגישות שאכן היה בהם דיאלוג, זה היה פגישות שנעשו בצורה עם צוות החקירה בנוכחותם יחד עם רמי שבירו, מאיה ג’אבר ומאיר איתן.

ש:                                טוב, תודה רבה. עכשיו חזי, לפני שנסיים ואנחנו כבר לקראת סיום, אני רוצה לשאול אותך בהקשר של תלושים מה אתה יודע ומה הקשר שלך לחברת ינוב?

ת:                                הקשר שלי היחיד לחברת ינוב היה מהיכרותי איתם כקבלנים שעובדים בכפר סבא. זה טלפונים אליהם בשביל להגיד להם או לעדכן אותם על דברים לגיטימיים או שנתבקשתי על ידי יהודה בן חמו לעדכן אותם מנושאים שקשורים לפעילות שלהם, אם זה עם ועדת תכנון ובנייה, אם זה דברים שקורים בעניינו.

ש:                                ובנוגע לתלושים ספציפיים?

ת:                                אני מעולם לא דיברתי עם ינוב, אני הכרתי את שגיא רק אך ורק משיחות טלפונים, אני חושב שאולי ראיתי אותו פעם אחת או פעמיים ופעם אחת ראיתי אותו, בכלל זה היה במהלך העבודה שלי בהוד השרון ולא היה לי שום קשר איתם, אני מעולם לא התקשרתי אליהם, מעולם לא נדרשתי או הונחיתי להתקשר אליהם בשביל נושא הזה של תלושים, תווי קנייה או כל דבר אחר. אני חושב שפעם אחת התקשרתי אליהם,

עו”ד אוחיון:                 זה מופיע מתי שפעם אחרונה שהוא אומר.

עו”ד שרגנהיים:             כן.

עו”ד אוחיון:                 איפה?

עו”ד שרגנהיים:             במזכר.

עו”ד אוחיון:                 שנייה אחת, תני לי לראות.

עו”ד שרגנהיים:             הפסקה השלישית.

עו”ד אוחיון:                 אני אומר לאדוני, אני מקווה שאנחנו עוד נמשיך לשמוע פה עדים, יש לי הערה עקרונית. אני חושב שהתפקיד של ראיון העדים הוא לא להשלים ראיות בשום צורה ואופן. אני חושב שיש על זה גם פסיקה, אני אומר חושב, למרות שאני יודע. ראיון נועד לרענן זכרונו של העד, כי באמת אנשים לא צריכים להסתמך רק על הזיכרון שלהם, בסדר. במאמר מוסגר, אם זה היה תלוי בי, גם את זה הייתי עושה, אבל אני מניח לעניין הזה, לא תלוי בי. לא, כי זה היה צריך לעמוד, אבל נניח את זה, אני לא שם. אבל בוודאי שאי אפשר לקבל ממנו מידע חדש שהוא מידע מאוד רלוונטי בהשלמת חקירה.

כב’ הש’ קובו:               אם העד מוסר מידע היא מחויבת, לא רק שהיא,

עו”ד אוחיון:                 להבהיר אותו.

עו”ד שרגנהיים:             אישרנו עם העד קלסר של עשר עדויות רשומות, הקלטות.

עו”ד אוחיון:                 בוודאי, בוודאי ולהעביר להגנה. אבל יש לה עוד חובה.

עו”ד שרגנהיים:             וזה מה שהעד, קשה לו לזכור, באמת.

עו”ד אוחיון:                 רגע אחד, יש לך חובה נוספת, לא להסתפק בזה, אלא להעביר אותו להשלמת חקירה. כי היא חוקרת, עוד פעם, מה קורה? שנייה, יש על זה פסיקה, היא לא חוקרת הפרקליטה עם כל הכבוד. וודאי, היא שמעה דבר שלא תלוי בה מה היא תעשה? היא חייבת לרשום, היא חייברת להבהיר.

כב’ הש’ קובו:               בדיוק.

עו”ד אוחיון:                 אבל היא יכולה להסתפק בזה. ברגע שמדובר במידע חדש שלא היה בפני ההגנה היא צריכה להעביר את העד למשטרה ושם הוא צריך להיחקר. אני צריך לקבל דברים חדשים מהעד רק באמצעות החוקרים, לא באמצעות הפרקליטה. אלא אם כן זה עניין טכני.

כב’ הש’ קובו:               זהו, הדברים ידועים, אם העד משנה לחלוטין את גרסתו.

עו”ד שרגנהיים:             התשובה שלה היתה שאין לו קשר, אדוני. אולי אם היה תשובה אחרת, אז זה היה מהותי.

כב’ הש’ קובו:               אם הוא היה מוסר גרסה חדשה ושונה לגמרי, הפרקליטה שולחת אותו להשלמת חקירה, אם העד מוסיף שתיים – שלוש פסקאות, אז מעבירים את זה הלאה, לא מתחילים לייצר חקירות נוספות.

עו”ד אוחיון:                 יש תוספות שהן משמעותיות.

עו”ד שרגנהיים:             שאלה אחרונה לפני שחברי יוכל להביא את דבריו למול העד וגם היא, אני אשאל אותך, מה הקשר שאתה יודע עליו לגבי תלושים עם חברת שנקראת נווה מרום?

העד, מר חזי ברזני:       כמו שציינתי בהתחלה, ב-2008 כשיהודה בן חמו מסר לרחל אלבוים לגשת לנווה מרום, שהיו נמצאים בסמוך ברחוב ויצמן, אני יודע שהגיעו מהם תלושים, הם מעולם לא נמסרו אליי, הם היו מגיעים על ידם ישירות למשרד. למיטב זכרוני פעם אחת הגיעה חבילה, מעטפה עם תלושים מהם, הונחה על שולחני, זה היה קשור לנווה מרום והיא נמסרה ליהודה בן חמו. אני לא יודע לציין, אני לא זוכר לציין באיזה שנה, אבל לא היתה לי תקשורת איתם עקבית כמו אותם גורמים שציינתי.

עו”ד שרגנהיים:             תודה רבה, אני סיימתי.

כב’ הש’ קובו:               תודה, חקירה נגדית בבקשה.

 

חקירה נגדית לעו”ד אוחיון:

עו”ד אוחיון:                 מר ברזני, לפני שנתחיל, אני חושב שאתה שיקרת פה הרבה מאוד בסיפור, אתה רוצה לשנות במשהו את העדות שלך? עכשיו זאת ההזדמנות, אחרת זה כבר יכול להיות אולי משהו מכוון לגמרי. אתה רוצה להוסיף משהו, לשנות משהו?

העד, מר חזי ברזני:       אני אמרתי רק את האמת.

ש:                                מה אמרת?

ת:                                אני אומר שאמרתי רק את האמת מהבוקר, כן.

ש:                                בוא, בוא נתחיל עם מה שסימנים שאתה לא אומר אמת. היא שאלה אותך לגבי ינוב. היא גם אמרה לך למה היא שואלת אותך לגבי ינוב, נכון היית הרי בפרקליטות, הסבירו לך למה שאלו אותך לגבי ינוב, נכון?

ת:                                אני לא ראיתי שום דבר, שום חומר, אני רק נשאלתי לגבי ינוב, לא קיבלתי איזהשם אינפורמציה לגבי ינוב.

ש:                                יש לי שאלה, היא לא אמרה לך למה היא שואלת אותך לגבי ינוב?

ת:                                היא לא אמרה לי למה היא שואלת אותי לגבי ינוב, כמו שהחוקרים לא אמרו לי למה הם שואלים אותי לגבי ינוב וגם שאלו אותי לגבי ינוב את אותה תשובה שהשבתי לתובעת השבתי גם לחוקרים ומיד אחרי שהחקירה נעשתה גלויה. בזמן החקירה הסמויה לא עלה הנושא של ינוב, לא על ידי ולא על ידי צוות החקירה.

ש:                                תשתדל לענות רק לשאלות שלי.

ת:                                בסדר גמור.

ש:                                אתה לא צריך להשלים הלאה ואיך זה שאתה הכרת את שגיא מיוזמתך עכשיו פה? בינוב יש כמה אנשים, נכון?

ת:                                אני הכרתי את שגיא, כמו שאמרתי בעדות וכמו שאמרתי גם בחקירה.

ש:                                רק את שגיא הכרת?

ת:                                רק את שגיא הכרתי מטלפון אליו בנושאים שאינם קשורים בתלושים.

ש:                                ולא הכרת מינוב אנשים נוספים?

ת:                                ממש לא.

ש:                                ממש לא, תשמע. אתה עכשיו בעצם לא יודע למה דיברו איתך על ינוב ועל שגיא ועל תלושים אחרים. זאת טענתך, אתה עד עכשיו לא יודע?

ת:                                אני לא יודע, זו טענתי והיא גם נכונה.

ש:                                דרך אגב, לגבי החזרה שלך אם הטענה נכונה, לפני שאני אגיע איתך לשגיא.  אני שמתי לב שאתה מעיד ככה, בצורה כאילו, אתה זוכר תאריכים בעל פה, העדות שלך מאוד מאוד עשתה לי רושם של מי שמדקלם, אתה למדת בעל פה את העדות שלך?

ת:                                אני לא, איך אפשר ללמוד בעל פה כזה קלסר? ואני לא רואה איך אפשר לעשות את זה.

ש:                                כל מה שהעדת פה בראשית, כולנו הסתכלנו אחד על השני, עם תאריכים, זה הכול מזיכרון?

ת:                                הכול מזיכרון ואני מאמין אולי עם סטיות כאלה או אחרות וכמו שאמרתי כמה פעמים בעדות למיטב זכרוני, אז זה כן, הכול מזיכרון.

ש:                                זה לא שלמדת בעל פה?

ת:                                זיכרון, לא, אני לא למדתי.

ש:                                זה מזיכרון?

ת:                                לא, אני לא למדתי.

ש:                                אז עכשיו שאתה טוען לזיכרון כזה מופלא.

ת:                                אני לא טוען לזיכרון מופלא.

ש:                                אני רוצה לבדוק שזה באמת אצלך ונחזור על זה. הוא שונא אותך, שגיא?

ת:                                לא.

כב’ הש’ קובו:               שגיא מה?

העד, מר חזי ברזני:       ממש לא.

עו”ד אוחיון:                 שגיא?

עו”ד שרגנהיים:             לצ’ו.

עו”ד אוחיון:                 לצ’ו, מה?

העד, מר חזי ברזני:       לא.

ש:                                יש סיבה שהוא אמר עליך דברי שקר?

ת:                                ממש לא.

ש:                                אתה יודע מה הוא אומר?

ת:                                מה הוא אומר?

ש:                                שהתעסקת גם התעסקת.

ת:                                אז אני חושב ששגיא לא דובר אמת ואני,

ש:                                ואתה דובר אמת?

ת:                                ואני דובר אמת. אני, הקשר היחיד שלי עם שגיא ואני אמרתי אותו ואני אגיד אותו שוב, יחיד שהיה לי עם שגיא היה טלפוני בנושא עבודתו כקבלן בעיר.

ש:                                בפעם השלישית, אני מבקש ממך לענות רק על השאלות שלי, בסדר? אל תתחמק מנושאים. שאלתי אותך, האיש הזה, אתה מכיר אותו, אם יש לו סיבה לשקר עליך ואתה אומר לא?

ת:                                אני פגשתי אותו רק פעמיים.

ש:                                תענה לשאלות שלי בבקשה. בוא נראה, האיש הזה, אתה יודע שהוא גם היה פה בבית המשפט?

ת:                                קראתי משהו בעניין.

ש:                                קראת איפה?

ת:                                באיזשהו דיווח עיתונאי.

ש:                                קראת מה הוא אומר?

ת:                                לא, לא קראתי מה הוא אומר.

ש:                                מה קראת בעיתון?

ת:                                לא קראתי משהו שהוא טוען,

ש:                                לא, לא, מה קראת בעיתון?

ת:                                אני אגיד לך מה קראתי בעיתון.

ש:                                לגביו כן?

ת:                                אז לגביו, שהוא טען שנפגשתי איתו מתישהו ב-2016, ב-2015 וביקשתי תלושים עבור כפר סבא, משהו, אני לא זוכר באיזשהו אופן ולמיטב זכרוני מהקריאה שאתה טענת, ההגנה טענה שבכלל לא הייתי בכפר סבא ב-2015 או 16′. אבל אני, הפעם היחידה שפגשתי אותו היתה בזמן עבודתי בעיריית כפר סבא, הפעם השנייה שנפגשתי עם שגיא,

ש:                                כן, אני שאלתי אותך את זה?

ת:                                לא, אבל כיוון שאתה שואל אם אני מכיר אותו או מחבב אותו.

ש:                                אדוני הנכבד. זאת אומרת, אתה ידעת היטב למה שואלים אותך על אלו. קראת בעיתון, אתה פה שיקרת עכשיו שאתה אומר,

ת:                                אני ממש לא שיקרתי.

ש:                                אדוני, קראת בעיתון ששם נאמר שכן דיברתי איתו על תלושים ועוד בתקופה של אחרי שעזבת את עיריית כפר סבא, ידעת את זה?

ת:                                אז אני אומר,

ש:                                ידעת את זה?

ת:                                אז אני אומר לך,

ש:                                מתי קראת את זה בעיתון?

ת:                                אבל אני אמר לך, אבל אני לא נשאלתי מהעיתון, אני קראתי בעיתון אחרי שהוא היה פה.

ש:                                מתי קראת את זה בעיתון?

ת:                                אז אם אדוני ייתן לי לסיים, אני נשאלתי על גבי שגיא ינוב לא פעם ולא פעמיים. במהלך החקירה אחרי שהיא נהייתה גלויה, נשאלתי על ידם, על ידי התובעת ועכשיו אני נשאל גם כן.

ש:                                ידעת למה?

ת:                                אני ידעתי.

ש:                                שיקרת פה בבית המשפט. ידעת למה שואלים אותך על ינוב.

ת:                                אני לא שיקרתי בבית משפט.

ש:                                מתי קראת בעיתון?

ת:                                מתי שהוא היה פה, לא יודע, יום – יומיים אחרי.

ש:                                יפה, זאת אומרת לפני ארבעה או שלושה חודשים, משהו כזה. חודשיים, לפני חודשיים, מה זה חשוב? לפני חודשיים ומתי היית אצל התובעת?

ת:                                במהלך החודשיים האחרונים.

ש:                                לא, הפעם האחרונה שהיא שאלה אותך על ינוב.

ת:                                מתי היא שאלה אותי על ינוב?

ש:                                כמה פעמים היית אצל התובעת?

ת:                                פעם, פעמיים, שלושה, לא היה זה, לא יום עבודה.

ש:                                טוב, מתי היית, אחרי שקראת את הדברים?

ת:                                אני,

ש:                                העיתוי אדוני, בוא תענה תשובות שלא,

ת:                                אני אמסור לאדוני את הזה. הדיון שלי עם התובעת לגבי ינוב בזמן הפגישות שלי איתה ואני שוב אומר ואני חוזר ואומר רק את האמת היו,

ש:                                אתה לא יכול לענות תשובות פשוטות?

ת:                                אז לא, אני לא יכול לענות תשובות פשוטות, כי אני לא, אני לא רוצה, זאת זכותי.

ש:                                הרוצה לשקר ירחיק את עדותו, אתה מכיר את האמרה הזאת, נכון?

ת:                                לא, אני לא מכיר. לא, אני לא מכיר, לא.

ש:                                באמת?

ת:                                לא, לא. אולי כל אחד אחרי זה בשיחות האחרות, אבל אני לא מכיר.

ש:                                אז כתוב הרוצה לשקר ירחיק עדותו. אבל בוא נמשיך.

ת:                                אז אני, אז בסדר גמור, במקרה הזה זה אתה אמרת, זה לא אני אמרתי.

ש:                                חז”ל אמרו.

ת:                                חז”ל אמרו, בסדר גמור, זה לא במקרה שלי. אז אני אומר לך ואני אגיד לך ככה. גם בחקירה וגם עם התובעת הסיפור על ינוב וכל השיחה על ינוב היתה בערך שני משפטים בלבד.

ש:                                טוב, מתי היתה? תראה, אתה מנסה לטשטש, אני רוצה תשובות ממוקדות. בסוף בית המשפט יצטרך לקרוא פרוטוקול מסורבל, אתה יכול להמשיך גם לדבר אמת שלך, שאלה פשוטה.תענה תשובות פשוטות, תאמין לי, זה לא משרת אותך ההליכה מסביב.

ת:                                אוקיי.

ש:                                שאלה פשוטה, כשאתה דיברת עם התובעת והיא העלתה את נושא ינוב, כבר הבנת את ההקשר, כן או לא?

ת:                                לא.

ש:                                לא?

ת:                                לא, כי עברה שנה מאז שנשאלתי עליה.

ש:                                תקשיב טוב וזה למרות שלפני כן, לא הרבה זמן לפני כן קראת בעיתון את כל ההקשר, נכון?

ת:                                אני קראתי בעיתון בצורה מעורפלת, לא התעמקתי בכתבה, אני אפילו לא הדפסתי אותה, לא נכנסתי

ש:                                מה זה נקרא מעורפלת?

ת:                                מעורפלת.

ש:                                שתית יין לפני כן?

ת:                                לא, לא, שאתה מגלגל אותה בצורה, זה הרי כתבה אינטרנטית, זה לא כתבה זה,

ש:                                ולא ייחסת לה משמעות?

ת:                                לא ייחסתי לה משמעות, ממש לא. לא, כי אני ידעתי מה אמרתי לגבי ינוב, גם בחקירה וגם לתובעת אחרי שביכול אתה טוען שקראתי.

ש:                                מה זה קשור? עוד פעם אתה מוסיף עובדות שלא צורך, תענה תשובות פשוטות. תראה, אתה רוצה שנאמין לך שאתה קורא בעיתון, תקשיב לשאלה שלי.

ת:                                שאלה ארוכה תקבל גם תשובה ארוכה.

ש:                                עוד לא התחלתי לשאול, למה אתה בלחץ?

ת:                                אני לא בלחץ.

ש:                                תירגע.

ת:                                אני לא בלחץ. יש לי מים, הכול בסדר. הטלתי את מימיי, הכול בסדר.

ש:                                רוצה כיסא?

ת:                                לא, בסדר גמור.

ש:                                תגיד לי, אתה רוצה שנאמין לך שאתה קורא בעיתון שאתה מתעסק עם תלושים עם מי שאתה טוען שבכלל לא דיברת איתו עליו ויותר מזה, אתה מתעסק עם תלושים אחרי שכבר סיימת לעבוד בעיריית כפר סבא, עד כדי כך אתה בתוך העסק הזה וזה דבר שלא הזיז לך, שנאמין לך?

ת:                                אני חוזר שוב על מה שאמרתי בהתחלה, מה שאמרתי לתובעת. אני אומר את זה והפעם אני אהיה קצר, לא היה לי שום קשר עם שגיא מינוב או כל מי אחד מינוב בנושא תלושים, נקודה.

ש:                                התשובה לשאלה שלי?

ת:                                זאת התשובה.

ש:                                לא.

ת:                                זאת התשובה, זאת התשובה.

ש:                                מר ברזני, יושבים פה אנשים.

ת:                                זאת התשובה.

ש:                                מר ברזני,

ת:                                אתה הטחת בי שאני משקר ושאני מסיק מתוך מחשבה ואני אומר שאני לא משקר ואני אומר לך ככה, כי גם אמרתי את זה בחקירה וגם אמרתי את זה לתובעת.

ש:                                תשובה לשאלה שלי?

ת:                                תשובה לשאלה שלך?

ש:                                אתה  זוכר את השאלה שלי?

ת:                                אני כבר לא זוכר את השאלה שלך. לא, אבל אני אענה לעניין.

כב’ הש’ קובו:               בוא תשמע את השאלה שוב ואז תוכל לענות.

עו”ד אוחיון:                 תקשיב, פה יושבים אנשים שופט בית המשפט שיש להם את התיק הזה והוא צריך להחליט אם להאמין לך או לא, אני חושב שזה מלאכה קלה. עכשיו אתה אומר דבר שלדעתי מקשה מאוד להאמין לך, אני נותן לך הזדמנות להסביר. אם אין לך הסבר תמשיך הלאה. זה דברים עמוקים, קשים. השאלה שלי היא פשוטה, אתה קורא בעיתון דברים איומים לגביך, שגם יש לך יד ורגל בתלושים שאתה אומר שזה לא ככה וגם אתה עושה את זה גם אחרי שאתה עוזב את העבודה, ממשיך להתעסק עם התלושים. אתה יודע שהם הולכים רק לכיס הפרטי שלך, מה שהולך לך. זה דבר נוראי. אתה רוצה שנאמין לך שקראת את זה ברפרוף ולא ייחסת לזה חשיבות? אתה רוצה שנאמין לזה, או שאתה רוצה לשנות את התשובה? כי אני לא מאמין לזה.

העד, מר חזי ברזני:       אתה לא מאמין לזה, אני בהחלט מאמין לזה. אני שוב חוזר ואומר, אני, לא היה לי שום עסק עם ינוב בנושא התלושים.

ש:                                טוב, אז תראה. העד הזה העיד פה בבית המשפט מטעם התביעה. התביעה ביקשה לקבל את עדותו, אני אסביר לך למה, כי כשהתביעה מבקשת לא לקבל עדות של עד, אז היא חוקרת אותו בצורה מסוימת. אבל היא ביקשה ממנו לומר את הדברים והוא אמר את הדברים והיא המשיכה הלאה. זאת אומרת, צריך להניח שגם התביעה חושבת שזה לא נכון. אתה מבין? זאת הנחת העבודה שלנו פה, אנחנו משפטנים, שהתביעה לא מקבלת דברים של עד תביעה מסוים, ניתנה תשובה מסוימת.

ת:                                אני לא יודע מה התביעה, היא לא אמרה לי את דעתה שהיא שאלה אותי על ינוב וגם החוקרים לא אמרו לי את דעתם כשהם שאלו אותי על ינוב. אני אומר את מה שאני יודע וזאת האמת.

ש:                                מתוך הידיעה שלך, אתה, מה שאתה יודע, שהשוטרים מסרו, שהתובעת מסרה, מה שאתה יודע. כמה אנשים במסגרת החקירה הזו אומרים שאתה שקרן? תגיד לי רק אם יותר מ-20 או פחות מ-20.

עו”ד שרגנהיים:             אוי, נו, באמת.

עו”ד אוחיון:                 אני שואל אותך, כן, תכף נעבור.

עו”ד שרגנהיים:             אני רוצה שתנקוב בשם ואני רוצה שתפנה.

עו”ד אוחיון:                 למה את גם בלחץ? מספיק שהעד בלחץ.

עו”ד שרגנהיים:             העד לא בלחץ.

העד, מר חזי ברזני:       אני לא בלחץ.

עו”ד שרגנהיים:             אבל אם אתה שואל שאלה תסביר אותה.

ת:                                אני מקשיב עדיין, אני מקשיב.

ש:                                תגיד לי, כמה מתוך ידיעה שלך, או שתגיד שאתה לא יודע. אם אתה לא יודע על אף אחד, תגיד לי על מי אתה יודע, על מי אתה יודע, רק שמות שבחקירה שלהם אמרו אתה לא דובר אמת. תגיד לי אתה, ממה שאתה יודע ונעבור אחד אחד.

ת:                                ממה שאני יודע, אני לא, לא נמסרו לי דברים מחקירות של עדים אחרים, אז אני לא יודע מה כל אחד ותחושתו כלפיי, אהבתו, חיבתו או שנאתו אליי, אני לא יודע.

ש:                                אתה יודע מידיעה אישית?

ת:                                מידיעה אישית?

ש:                                כן.

ת:                                אין לי שום ידיעה אישית על שום אחד.

ש:                                אם אני עכשיו אשאל אותך באמת שאלה הכי פתוחה, תקשיב. האם אתה יודע על מישהו שטען במסגרת החקירה שאתה לא דובר אמת, אז תגיד לי אני לאי יודע, נכון?

ת:                                אני יודע רק מידיעה ממה שאני יודע. היה אדם אחד שהתעמתתי איתו וטען שאני לא דובר אמת, קוראים לו אבי שבירו.

ש:                                זה מידיעה אישית?

ת:                                זה מידיעה אישית.

ש:                                יפה, יש לך עוד ידיעות כאלה?

ת:                                ממה שנמצא בתוך העימותים שזה היה, מה שהייתי בדיונים שבהם לקחו צוות החקירה, זה היה אבי שבירו והיה מאיר ג’אבר והיה מרעי, לא עומתתי עם אחרים.

ש:                                אבל עם כל מי שעומתת הוא אמר שאתה שקרן.

ת:                                הוא אמר, הוא אמר.

ש:                                הוא אמר אתה מתכוון חזי ברזני?

ת:                                לא.

ש:                                כי כל השאר זה הם אמרו.

ת:                                אז אני,

ש:                                הוא אמר זה היחיד, אתה?

ת:                                יחיד ורבים הלכה כרבים.

ש:                                זאת אומרת, אתה מודה?

ת:                                אני לא מודה. אני לא מכיר אדם מכל עדי התביעה או מכל עדי ההגנה ואת תחושתו אליי, למעט הדברים שנאמרו לי או שנאמרו גם לצוות החקירה מתוך פרוטוקול בדיון בו השתתפתי .

ש:                                שגיא, אנחנו זוכרים אותו, תאמין לי, בן אדם תמים, באמת, מה יש לו להגיד עליך ואתה יודע עוד מה הוא אמר לך. עוד איפה ביקשת להעביר את התלושים, באיזה קומבינה. אתה יודע איפה ביקשת להעביר את התלושים? לא, זה מעניין.

ת:                                באמת שאני לא יודע מה זה מעניין.

ש:                                אתה לא יודע?

ת:                                לא.

ש:                                הם מספרים ש(לא ברור) תיקח לו את זה. אתה יודע מי לקח את התלושים משם?

ת:                                לא. אם לא  דיברתי איתו על תלושים, אז מעולם לא יודע מי לקח את התלושים משם.

ש:                                מוחו הקודח ממציא לנו פטנטים, הוא אומר שגם אחרי, כל זה אחרי שכבר אתה לא עובד בעיריית כפר סבא. בוא, יש לך הסבר אחר, או שאתה רוצה להשאיר את זה ככה?

ת:                                ההסבר שלי הוא כמו שנאמר בתשובה מהתחלת השאלות שלך, שלא היה לי שום קשר עם שגיא מינוב לגבי התלושים.

ש:                                הבן אדם פשוט חולם, ממציא סיפורים.

ת:                                כן, בכללם גם לגבי האמירה של רפי כחלון.

ש:                                לא יודע, תקשיב. ממציא סיפורים שיש בהם גם מהלכים שהם על גבול, צריך אולי איזה איש מקצוע שיבדוק אותו, זה מה שאתה טוען? גם התעסקת איתו, גם אחרי העבודה וגם במהלך כזה עוקף להעביר את זה למשרד של מישהו אחר, של אדם בשם רפי כחלון. יש לך סיבה למה הוא ימציא את כל הסיפורים האלה?

ת:                                אין לי שום סיבה ואין לי שום שמץ של הבנה למה הוא אמר את זה, אני מעולם לא דיברתי  עם שגיא מינוב על נושא תלושים, אף פעם.

ש:                                תגיד לי, עשו לך אולי איזשהו עימות איתו?

ת:                                לא.

ש:                                חסו עליך. חסו עליך, בוא אבל נראה,

ת:                                אני דווקא אמרתי שאין לי בעיה.

ש:                                את אותו אחד בשם, איך קראת לו מאיר, מה השם שלו?

ת:                                מאיר איתן.

ש:                                מאיר איתן. מאיר איתן הזה הוא בן אדם שונא אותך?

ת:                                ממש לא.

ש:                                הוא בן אדם מהיישוב?

ת:                                נכון.

ש:                                אתה יודע לספר עליו איזשהם סיפורים שהוא ממציא, בחור טוב, או שיש לו נטייה לספר סיפורי סבתא?

ת:                                כל מה שאמרתי על מאיר איתן היו מעבודה אישית,

ש:                                הכרות אישית?

ת:                                לא הכרות אישית, משליחות של יהודה בן חמו אליו. אני הכרתי אותו באופן מאוד מאוד מעורפל עד אותו ראש השנה 2014, באופן מאוד מעורפל.

ש:                                זה לטענתך. יהודה בן חמו עוד נתן לך תלושים ב-2016?

ת:                                לא, ממש לא.

ש:                                מתי הפעם האחרונה?

ת:                                מתי הפעם האחרונה, כמו שאמרתי ב-2015 בראש השנה.

ש:                                בראש השנה?

ת:                                כן.

ש:                                זאת אומרת, הוא היה איתך ביחסים טובים. אני בא, נותן לך תלושים ועוד אומר לך בוא, כנס למסיבת פרידה הזו, אתם ביחסים טובים, נכון?

ת:                                כן, ביחסים וטובים.

ש:                                ולא היתה שום סיבה שהיחסים ישתנו אחר כך?

ת:                                זה, יש שאלה של יחסים, יש יחסי מה. מה אני חשבתי או מה חשתי לגבי יהודה בן חמו,

ש:                                לא שאלתי אותך מה חשת.

ת:                                מה חשתי, בסדר גמור. יכול להיות שחיבתו אליי היתה יותר גדולה מאשר חיבתי אליו.

ש:                                בסדר גמור. אבל העובדה שאתה בא אליו, נכון? עובדה שאתה לוקח ממנו. זאת אומרת, באותו זמן שבאת אליו ולפי טענתך גם קיבלת תלושים, כן? נכנסת גם לפי הזמנתו למסיבת פרידה לאיך קוראים לה? ענת.

ת:                                ענת.

ש:                                זה היה ראש השנה, ככה, ספטמבר – אוקטובר, ככה תגיד בפירוש.

ת:                                ספטמבר.

ש:                                אוקיי, אז היה מצב שהיה ביניכם דו שיח, דיאלוג?

ת:                                כמו שאמרתי, הדו שיח והדיאלוג היו כמה דקות.

ש:                                כן, מאיפה באת בשביל הפגישה הזאת?

ת:                                מהוד השרון.

ש:                                מהוד השרון?

ת:                                כן, מרחק של חמש דקות נסיעה.

ש:                                זאת אומרת, אם זה היה עשר דקות לא היית בא?

ת:                                לא, אם זה היה מקום שלא הייתי נמצא הייתי אומר לו שאני אגיע ביום אחר.

ש:                                עכשיו בוא תראה והוא גם קובע איתך שאתם צריכים להיפגש.

ת:                                נכון, נכון.

ש:                                קרה משהו בין אותו ספטמבר – אוקטובר בחודשים שלאחר מכן, קרה משהו?

ת:                                כן ועוד איך קרה, אנחנו נפגשנו אכן בארבע עיניים, זה היה כמה שבועות אחרי החגים, בוא יותר מאשר נתן לי לדבר, הוא דיבר, הטיח כל מיני דברים לגבי דני בן חמו, הטיח כל מיני דברים לגבי,

ש:                                דני הרוש אתה מתכוון?

ת:                                דני הרוש, סליחה. הטיח כל מיני דברים לגבי רונית בדעי וגם בסופה של השיחה הטיח גם בי כל מיני דברים וטען שאותה בחורה שבעטיה וידאל צרפתי, עו”ד וידאל צרפתי פוטר, היא דיברה גם עליי.

ש:                                מי זאת הבחורה הזאת? שבית המשפט לא יישאר במתח?

ת:                                קוראים לה אילנית פנתילאט.

ש:                                והשיחה הסתיימה, אתה אמרת שזה נכון, לא נכון?

ת:                                אני אמרתי שזה לא נכון, ממש לא נכון.

ש:                                אוקיי.

ת:                                והוא גם מסר לי מפי מי הוא שמע את זה, אז אותם אנשים, אני ניגשתי אליהם ואמרו לי שלא היו דברים מעולם. זה כבר היה,

ש:                                רגע.

ת:                                (לא ברור) לגבי מי זה יהודה בן חמו.

ש:                                בכל אופן, הוא דיבר איתך, אמר לך את אשר על לבו. אתה יודע, החכם באדם אמר שאם יש למישהו משהו בלבו אתה חייב ללכת בפניו בשביל שתדע מה יש לו להגיד. אתה רצית שאם מישהו חושב עליך משהו הוא ישמור את זה בלבו?

ת:                                אני לא זוכר שהוא נתן לי להגיב, כי אם הוא היה נותן לי להגיב הוא גם היה מבין ומאמין. שתיים, הוא רצה לעשות איזושהי תמונה מוקסמת לגבי עברו עם דני הרוש, לגבי רונית בדעי ולגבי עוד כל מיני גורמים כאלה ואחרים. דרך אגב, זאת שיחה שאני מכיר גם מעבודתי איתו.

ש:                                יפה.

ת:                                אותם אנשים שלשעבר ואז אני מקבל עליהם איזשהו דיווח.

ש:                                זה מה שרציתי בדיוק להגיד לך, לא מדובר בשיחה בעלת איזשהו אופי מפתיע במיוחד. זה שגרה של שיחה ואופן שיחה ואווירה בשיחה, שכבר טעמת כמוה עשרות אם לא מאות.

ת:                                לא עשרות ולא מאות, הייתי אומר אחדות והיא כל כולה לגבי עובדים לשעבר, או אנשים שעימם הוא כבר לא בא במגע או שהוא הסתכסך איתם ואז הוא גומר עליהם את ההלל.

ש:                                טוב, זאת אומרת, גם שיחות קודמות שהיו בעבר היו בעלות אותו רוח בזה שלא גרמו לניתוק הקשרים ביניכם. היו שיחות שאולי לא נעים לך להיות בהן, אבל הן לא גורמות לניתוק קשר, נכון, מסכים איתי, נכון?

ת:                                כמו שגם,

ש:                                אני אעשה לך את התשובה פשוטה.

ת:                                לא גמרו לי את הקשר, באופן, מהרבה נסיבות, אבל לא גרמו לי איתו קשר, נכון.

ש:                                ברור.

ת:                                נכון.

ש:                                תראה למה אני מגיע לזה. תכף נגיע באמת למה.

ת:                                אני אענה לך במדויק, כי אני לא שיערתי שאני אהיה מאלה שבעבר ושיייחסו לי דברים שהם לא שלי, דברים פליליים. זה כל העניין. שיוחסו לגורמים אחרים אני לא יודע, זה שיחה. אבל שזה מיוחס אליי זה כבר,

ש:                                מר ברזני, תקשיב לשאלה.

ת:                                אוקיי.

ש:                                אני לא שואל סתם. אתה מגיע למשטרה, השאלה איך הגעת למשטרה. אתה צריך לספק להם הכול בגרסה שלך, נכון?

ת:                                אמת.

ש:                                מה הכי פשוט בעולם?

ת:                                מה הכי פשוט בעולם?

ש:                                את מי להקליט?

ת:                                אני לא ברמות כאלה.

ש:                                את מי להקליט?

ת:                                את יהודה בן חמו. אז אני לא ברמות כאלה.

ש:                                אמרת בעצמך, תקשיב טוב.

ת:                                אז אני עונה לך, אדוני.

ש:                                למה את זה, תקשיב.

ת:                                אני עונה לאדוני שאני לא ברמות האלה.

ש:                                אתה לא נותן לי לשאול.

ת:                                בסדר גמור, שאלת, אז אני לא ברמות כאלה שאני אקליט אותו. יכול להיות שהוא עשה את זה לי, אני יודע שהוא עשה את זה לאחרים, באמצעותו אני גם נשלחתי לעשות את זה לאחרים. אני לא ידעתי ולא עשיתי,

ש:                                אתה,

ת:                                אני לא עשיתי ואני לא עשיתי את זה לא, זהו.

ש:                                זאת אומרת, עכשיו אתה אומר לנו עוד דבר שמקשה. אמרת עכשיו ואני אפילו לא רוצה להיכנס לפרטים אם זה נכון או לא נכון, אבל גרסתך, אתה בשליחותו נשלחת להקליט.

ת:                                נכון. גם צוידתי בהתאם.

ש:                                וצוידת. אתה מגיע למשטרה כדי לנקות את עצמך ולהעביר את כל האשמה ליהודה בן חמו ואתה עושה פעולות. יוזם הקלטות, תוך כדי דיבור עם המשטרה, לא אומר להם בזמן אמת, אחרי זה מביא להם את ההקלטות.

ת:                                הכול נמסר להם בזמנו.

ש:                                הכול בזמנו והם לא אמרו לך לא לעשות שום דבר יותר על דעת עצמך? כשאתה מתחיל את ההקלטות שלך, מילא, את הראשונה עשית מיוזמתך, אני פה חייב להיכנס לסמטה שלך. עשית מיוזמתם לא ידעו ממך. אבל כשאתה מביא להם בזמן אמת הם לא אומרים לך אדוני, אל תפנה לאנשים יותר, כי אתה מכניס להם דברים בפה?

ת:                                לא, הם, קודם כל הם שמעו את ההקלטות. אם הייתי מקבל הנחיה אחרת מכל גורמי אכיפת החוק לא לבצע שום פעולות הייתי מבצע, אבל לא קיבלתי הנחיה לבצע. ההנחיות האלה היו יוזמה שלי.

ש:                                יוזמה שלך, אבל אתה אומר שהעברת בזמן אמת, זאת אומרת אחרי ההקלטה הראשונה כבר העברת את זה למשטרה?

ת:                                נשלח למייל, כן.

ש:                                והם לא אמרו לך כלום?

ת:                                לא אמרו לי כלום. לא טפחו לי על השכם, אבל גם לא אמרו לי להפסיק, לא חילקו לי ציונים.

ש:                                נבדוק את זה איתם.

ת:                                אוקיי.

ש:                                בוא נמשיך, עכשיו בוא נחזור לכביש הראשי. נכנסנו לסמטה שהכנסת אותנו, בוא נצא ממנה. אז אתה עכשיו מבין שצריך להביא למשטרה הוכחות ויש לך את הנערה. איך אומר בתואל, תקרא לנערה ונשאל את פיה, מה יותר פשוט מאשר להקליט את יהודה. אתה בקשר איתו, הוא מזמין אותך, הוא פותח את לבו בפניך, יש לו טענות על אחרים. מה יותר פשוט מאשר לבוא ליהודה ולשוחח איתו ואולי לקבל ממנו עוד פעם תלושים שלא היו ולא נבראו ולתעד את השיחה?

ת:                                אם אדוני היה שומע את העיתוי שאליו הגעתי ליח”א בתחילת הדיון בבוקר, אני אמרתי שהגעתי משתי סיבות. הראשונה, היא היתה בגלל שאני הגעתי למקום עבודה שליהודה בן חמו לא היתה שליטה עליו כמו שאר המקומות שהוא ניסה להיות מעורב תמיד, לא היתה שליטה עליו, בזכותי, בזכות עצמי.

ש:                                לא הבנתי את הקשר לשאלה.

ת:                                בסדר גמור, אבל הדבר יותר, הדבר היותר מרכזי, זה שבו הוטחו בי, הוטחו בי האשמות ולא מגורם אחד ולא משניים וזה גם נשמע בתוך השיחות עם אורי המוקלטות והלא מוקלטות, הוטחו בי שאני גנב.

ש:                                נכון.

ת:                                ושאני גנבתי כסף מקבלנים.

ש:                                נכון.

ת:                                ושלקחתי תלושים.

ש:                                נכון.

ת:                                ושהלכתי למסעדות עם המשפחה שלי ולא שילמתי.

ש:                                ומי עומד מאחורי זה?

ת:                                מי עומד מאחורי זה?

ש:                                יהודה?

ת:                                יהודה בן חמו.

ש:                                יפה.

ת:                                נכון.

ש:                                עכשיו, היא הנותנת שבעתיים. תקשיב טוב.

ת:                                לא, עכשיו תבין למה זה קרה, כי אני אמרתי. כי אני נתתי תצהיר לתוך עדות תובע לדברים שאני הבנתי שהם נכונים והיו נכונים ומיד אחרי זה התחיל חזי ברזני להיות בדיוק כמו אייל יויניאן, דני הרוש, שאר האנשים, אבי בן חמו שהטריד מינית או כל מיני כאלה לקבל.

ש:                                גם אתה.

ת:                                גם אני?

ש:                                לא, השמועות, אני לא יודע אם עשית או לא.

ת:                                הבנתי, הבנתי.

ש:                                אבל השמועות שהתעסקת עם נשים, בוא נחריף את זה. הרי בוודאי שיצאו עליך הרבה שמועות שהמקור שלהן לפי מה שהשיחה זה?

ת:                                אך ורק יהודה בן חמו, כן.

ש:                                יפה. בוא אני אסביר לך.

ת:                                אז זאת הסיבה, שנייה, אבל תן לי רק לסיים את התשובה וזאת התשובה, וזאת העילה המרכזית בכפוף למקום עבודה חדש, שהגעתי אליו בזכות עצמי, בזכות כישוריי, אני הגעתי ליח”א, כמובן עם התייעצות של גורמים רלוונטיים.

ש:                                טוב מאוד, זאת אומרת עו”ד?

ת:                                אמת.

ש:                                תראה, השאלה שאני שאלתי מקבלת (לא ברור). אתה לא שם לב לשאלות שלי וחבל, אני חוזר ושואל את מה שלא קיבלתי תשובה, הנתונים שנתת מעצימים את השאלה. אתה מגיע ליח”א כי פתאום יש עליך שמועות שאתה חושב שזה יהודה בן חמו. הדלת של יהודה בן חמו פתוחה בפניך.

ת:                                היא ממש לא פתוחה בפניי.

ש:                                תקשיב.

ת:                                כשאני מגיע ליח”א הדלת לא פתוחה בפניי.

ש:                                אדוני, אתה לא תעצור את השאלות שלי, כי עד עכשיו עצרנו את השאלה שיכולת לדבר עם יהודה, נתתי לך את כל ההזדמנות, אתה לא תיתן את התשובה עכשיו.

ת:                                אז אני אומר, אני אומר,

ש:                                תקשיב לשאלה שלי.

ת:                                שאני לא, באותו שלב שהגעתי, אני לא יכולתי לדבר עם יהודה, גם לא קיבלתי פנייה ממנו .

כב’ הש’ קובו:               העד ישמע את השאלה עד הסוף.

העד, מר חזי ברזני:       בבקשה.

עו”ד אוחיון:                 תגיד, אתה זוכר כמה שאלות שאלתי אותך לפני השאלה הזאת, כדי להראות ששום דבר בעצם מבחינתך לא היה לך שום עניין לדבר עם יהודה. דרך אגב, יכולת להתקשר עם יהודה ולהיפגש איתו בשיתוף ויש לך אפילו הזדמנות להקליט אותו. להגיד לו תשמע, יש כל מיני שמועות, אנחנו יכולים לדבר יהודה ואז להקליט אותו על כל מה שעשית, את הבן אדם. עם רעיונות, עם יוזמה, הולך מקליט על דעתך אנשים. אתה פחדת לדבר עם יהודה, כי כל שיחה שלך עם יהודה היתה מעלה בבירור שמי שעומד מאחורי התלושים מכף רגל ועד ראש זה כמו שאומר חזי וכמו שאומר שגיא לצ’ו, אין לו שום סיבה להגיד שלא. גם בתוך וגם אפילו אחרי שהפסקת לעבוד, בגלל זה פחדת לבוא ליהודה, היה לך ברור מה יהיו התוצאות של ההקלטה.

ת:                                אני לא פחדתי לבוא ליהודה.

ש:                                ולמה לא באת?

ת:                                כי אני מכיר את יהודה בן חמו.

ש:                                ולמה לא באת?

ת:                                כי אני כבר הספקתי להכיר אותו.

ש:                                למה לא באת?

ת:                                אדוני, שאלת הרבה שאלות, אז אני אענה לך אחת אחת. למה לא באתי?

ש:                                כן.

ת:                                כי באותם ימים כבר הוטחו בי ההאשמות האלה, אז אני לא צריך לבוא ליהודה בן חמו ולהצדיק את עצמו מולו ואני לא צריך להטיח את עצמי מולו ואני צריך להגיע למצב שבו אני הולך להגיד את האמת בפני הגורמים הרלוונטיים ואלו רשויות החוק.

ש:                                ואתה עושה הכול כדי שיהיה אפשר להכריח אותם, הרי זה היה מחויב.

ת:                                למה עושה הכול להכריח אותם, למה?

ש:                                תקשיב, לטענתך.

ת:                                למה?

ש:                                כן, אני אגיד לך את זה, זה הכי פשוט, באמת.

ת:                                אני, היה לי איזושהי הגנה שהגעתי אליהם, קיבלתי איזשהו משהו?

ש:                                מר ברזני, כולנו התרשמנו.

ת:                                אוקיי.

ש:                                מאדם שבאמת הוא מהיר תפיסה, הלשון שלו היא די מתגלגלת ואין לו שום בעיות של הבנה, בוא. יש לזה גם צד שני של המטבע, הבנו למה הגיע, כן. יהודה מפיץ שמועות שאתה גנבת תלושים, יהודה מפיץ שמועות שאתה עומד מאחורי התלושים. אתה אומר הכול יהודה, אדרבא ואדרבא. אם אתה הולך ליהודה ואומר לו תגיד לי יהודה, איך זה שאתה אומר שאני עמדתי מאחורי התלושים, מה, זה לא שאתה שהיית מקבל 25 או 30 או 40 ונתת לי רק 15 לפי הרשימה, זה לא אתה שביקשת ממני לגרוס. יהודה, איך אתה עשית עליי שמועות כאלו, זאת שיחה הכי טבעית שבעולם, הכי טבעית שבעולם ואז שומעים בהקלטה את האמת. מי לא רצה שישמעו את הדבר הכל כך פשוט הזה, מי לא רצה?

ת:                                מה זה מי לא רצה?

ש:                                חזי ברזני?

ת:                                לא, זה ממש לא נכון. אני רציתי, אני רציתי שגורמי החוק ישמעו באותה עת וזאת היתה כוונתי. שהם ישמעו את אורי מועלם, מאוחר יותר הם ישמעו את וידאל צרפתי ומאוחר יותר וזה והם יבינו ממי קיבלתי ולהבין שזה המשיך הרבה, הרבה, הרבה אחריי.

ש:                                ישמעו את אורי מועלם שהם לא יודעים כמה הקלטות אתה מקליט, מה אתה מדבר איתו בין לבין בהקלטות, כמה הוא חושב שהשיחה רצינית. אף אחד לא מפקח על ההקלטות האלו, זה כן. אבל להקליט את יהודה, לתפוס את השור בקרניו, למה?

ת:                                אני לא, אתה רוצה לשמוע בצורה הזאת?

ש:                                אבל לא בצורה מגומגמת.

ת:                                אבל לא בצורה מגומגמת, אענה. אני מכיר את יהודה בן חמו טוב מאוד ואת זרוע הארוכה ואת היכולת הנקמנית שלו והרעה והרעת לב.

ש:                                בגלל זה לא הלכת להקליט אותו?

ת:                                לא רק שלא הלכתי להקליט אותו, המומחה להקלטות, נשלח להקלטות.

ש:                                נו, כן?

ת:                                אני הייתי עני על ידיו, אז אני הקטן ילך להקליט אותו, את השור המועד, את האיש הרע לב הזה, את האיש הזה, שכבר התחיל להפיץ עליי שמועות, שהשמועות כבר מתגלגלות לכל מיני אנשים, שאולי חלקם מאמינים לו והדברים האלה אתה לא יודע לאיפה הוא יגיע.

ש:                                בגלל זה לא הקלטת אותו?

ת:                                אני, היה לי חשוב להגיע ליח”א עם האינפורמציה שיש לי.

ש:                                בגלל זה לא הקלטת אותו?

ת:                                זה בכלל לא עלה על דעתי.

ש:                                סיבות טובות להקליט אותו.

ת:                                זה בכלל לא עלה על דעתי. אתה שואל אותי ואתה יכול להביא גם את אלה שהתייעצתי איתם, בכלל לא עלה על דעתי.

ש:                                עלה על דעתך,

ת:                                וגם לא קיבלתי הנחיה כזאת מצוות החקירה.

ש:                                עלה על דעתך להקליט את אורי מועלם, אני לא יודע אתה לפני כמה דיברת איתו ומה עשית לו, אבל וגם הוא לא אומר את הדברים. אבל כשהוא יבוא לפה אנחנו נשמע אותו, זה עלה על דעתך. אבל להקליט את יהודה וחד וחלק, או שאתה דובר אמת, או שאתה דובר שקר, במקום, בשיחה פשוטה ביותר, זה לא עלה על דעתך?

ת:                                לא עלה על דעתי, לא.

ש:                                תגיד לי, לא אמרת לנו כאן, תגיד לי, אני עם האוזן שלי, קצת לא מרגיש טוב, אולי לא שומע טוב. תגיד לי, אני לא שמעתי אותך אומר פה בחקירה הראשית שלך, שאתה הקלטת בצורה כזאת פרוביזורית בגלל שאתה לא מתמצא בזה?

ת:                                אמת.

ש:                                ולא שמעתי אותך בחקירה הנגדית שלך אומר מבלי לשים לב שכמה וכמה פעמים צוידת במכשירי הקלטה ליהודה.

ת:                                נכון, נכון.

ש:                                ואיך הדברים מסתדרים?

ת:                                איך הדברים מסתדרים, צייד מכשירי הקלטה על ידי חברה שנמצאת בכפר סבא ותיאר לי יהודה בן חמו. אני לא מכיר, לא חשבתי ללכת לכל מיני מקומות ותשמע, אני אדם פשוט, אני לא עוסק בהקלטות ואני לא עוסק בפלילים ואני לא עוסק במשפט. אני עסקתי באמת בעת הזו והלכתי ועשיתי את מה שעשיתי. לא ביקשתי טכנולוגיות ולא ביקשתי זה, הרי לו הייתי מתחיל להקליט עם כל מיני טכנולוגיות, היית אומר שאולי היינו מתאמים. אבל זה אולי השערה שלי, שאולי אני מתואם עם אורי מועלם ואחרי זה מתואם עם כל שאר הגורמים שהוקלטו.

ש:                                אמרת פה טיעון משמעותי.

ת:                                אחרת היית טוען כזה דבר.

ש:                                אמרת שאם היית פועל בצורה רגילה, לא, כן אפשרית, אז חששת מזה שיבוא עו”ד, אולי קוראים לו אוחיון או הולנדר בבוא השעה ויגיד שאתה ועל בצורה מתוחכמת ובגלל זה הקלטת בצורה פרוביזורית, הבנתי אותך נכון?

ת:                                לא.

ש:                                אז אני לא מצליח להבין אותך.

ת:                                אני באתי בצורה פרוביזורית, בצורה מחושבת, אבל גם אינטואיטיבית להקליט, כי זה היה במהלך החקירה. עובדה שאני לא הקלטתי אף אחד, אף אחד, כולל יהודה בן חמו עצמו לפי מה שאדוני טוען, אף אחד לפני שהגעתי ליח”א.

ש:                                תגיד לי בבקשה,

ת:                                למעט ההקלטות שנשלחתי על ידו בעת עבודתי לעשות.

ש:                                אתה יודע שדני הרוש הקליט אותך?

ת:                                כן, אני יודע בדיעבד.

ש:                                ומה אתה נשמע אומר שם, אתה יודע?

ת:                                לא, לא זוכר. לא זוכר, כי זה,

ש:                                בתלושים, בתלושים, בענייני התלושים.

ת:                                זה יש את הכתבה בעיתון.

ש:                                בענייני התלושים?

ת:                                בענייני התלושים?

ש:                                זה מתאים לה שאמרת פה בבית המשפט?

ת:                                בהחלט מתאים.

ש:                                מה שאמרת לדני בהקלטה?

ת:                                כן, בהחלט. כן, אבל בהחלט, הידיעה של דני בתלושים היתה מאוד מינורית, אז לכן,

ש:                                לא, לא הידיעה של דני, מה שאתה אמרת לדני בהקלטה בענייני התלושים מתאים למה שאתה אומר פה היום, כן או לא? לפי מיטב ידיעתך?

ת:                                מתאים חלקית, אני לא זוכר את השיחה עם דני.

ש:                                חלקית.

ת:                                אם תעביר לי.

ש:                                רק  תגיד לי את החלק שלא מתאים.

ת:                                את החלק שלא מתאים, זה שאתה מעורב ושאתה תיתן ושאתה תעשה ושעשית ואתה ורוני צריכים ללכת, משהו כזה.

ש:                                ואתה לא מכחיש, זה החלק שלא מתאים. השיחה הזאת היתה לפני שהגעת למשטרה, נכון?

ת:                                נכון, אני חושב שהיא היתה יותר משנה ממתי שהגעתי למשטרה.

ש:                                יפה.

ת:                                נכון.

ש:                                וכאשר בשלב מסוים אתה גם יודע שהשיחה הוקלטה.

ת:                                אני יודע שהיא הוקלטה רק אחרי שהגעתי.

ש:                                מתי?

ת:                                רק אחרי שהגעתי, אני חושב שזה היה אחרי החקירה.

ש:                                רק אז ידעת?

ת:                                רק אז ידעתי שהיא הוקלטה ולא על ידי גורמי אכיפת החוק, שוב, מה איתו.

ש:                                כן. יש לך הסבר למה באותה הקלטה יש את הדברים שאתה מוסר שהם התיישבו רק באופן חלקי עם הדברים שמסרת במשטרה? היה, הוא הפעיל עליך לחצים, מה, הוא איים עליך שהוא ייתן לך מכות, מה? יש לך הסבר?

ת:                                לא, לא הפעיל עליי שום מכות.

ש:                                יש לך הסבר למה?

ת:                                הדבר,

ש:                                יש לך הסבר למה?

ת:                                הדבר היחיד שהרגשתי כלפי דני באותה תקופה שאני חושב שהוא הקליט אותי, היא היתה הרבה חמלה והרבה כאב על מה שהוא עבר.

ש:                                אתה נותן הסבר לשאלה שלי?

ת:                                אני לא יודע אם זה נותן הסבר לשאלה שלך.

ש:                                אל תיתן את זה.

ת:                                שאלת, אני לא זוכר את ההקלטה, אין לי את כל הפרוטוקול שלה.

ש:                                אתה לא זוכר מה אמרת לו?

ת:                                אני לא זוכר.

ש:                                לא, אני לא רוצה להראות לך ולתת הסברים.

ת:                                אז מאה אחוז.

ש:                                אני שואל, אתה דיברת איתו?אני לא רוצה להראות לך עכשיו.

ת:                                לא, אני לא זוכר, אני לא ידעתי בכלל שהוקלטתי. אני ידעתי על זה רק אחרי החקירה הגלויה וידעתי על ה לא על ידי גורמי אכיפת החוק, אלא על ידי באמצעות העיתון.

ש:                                זה לא מענה על השאלה שלי.

ת:                                אם תגיש לי, אם תגיש לי, אז אני אומר בצורה,

ש:                                אם תגיש לי אז מה?

ת:                                אני אומר את זה בצורה חלקית, אם תגיש לי אני אענה לך לגבי כל מילה שנאמרה על ידי לפחות, אני אתן לך הסבר.

ש:                                כמה זמן לפני שהיית במשטרה היתה השיחה הזאת, שנודע לך בדיעבד שהיא הוקלטה, פחות או יותר?

ת:                                אני חושב שעברה יותר משנה.

ש:                                כן, פחות או יותר, בסדר. כן. כמי שגילה בקיאות מדהימה, מפתיעה עד מדהימה בפרטי פרטים של תאריכים, שאני תופס את הראש ואני מסתכל בהם ואני אומר מקנא בבן אדם הזה, יודע הכול קרה, מאז ש(לא ברור), זה די מאכזב לשמוע שבעניינים מאוד מהותיים אתה לא זוכר את השיחה ורק אם אני אראה לך אז תתייחס, זה רציני? תגיד לי אתה.

ת:                                השיחה הזאת היתה אחת משיחות מני רבות שקיימתי עם דני הרוש.

ש:                                זה לא פעם אחת שאתה דיברת דברים,

ת:                                לא, לא, קיימתי איתו הרבה שיחות שלא נסובות סביב,

ש:                                על התלושים?

ת:                                לא על התלושים, לא על התלושים, לא קיימתי איתו שיחות רק על התלושים. יש לנו הרבה דברים משותף בזכויותינו ובעוונותינו, השיחה היחידה שהתקיימה,

ש:                                רק על התלושים, זו השיחה היחידה על התלושים, או שהיו כמה שיחות על התלושים?

ת:                                אני, אין לי מושג, אני לא יכול לענות לך כי אני לא זוכר, קיימתי איתו הרבה שיחות.

ש:                                ועוד איך קיימת איתו, תראה, אני לא בן אדם (לא ברור), אני רק יכול להזמין את בית המשפט ואני מזמין אותו לא להאמין לך. כי מי שדיבר כמו שדיבר בחקירה ראשית בעניינים איזוטרים, שוקולד, איך ידעת לשים לי איזה שוקולד זה, לא? פרט כאילו לא חשוב שנועד להגיד לבית המשפט תראה איך אני יודע גם פרטים שוליים, סימן שהייתי שם. כמי שציין את הדברים ולא נתן תאריכים בזמן אמת. איך זה? אתה יכול אולי להסיר את האכזבה ממני?

ת:                                אני אסביר את האכזבה ממך, היו לי עם דני עשרות, אם לא יותר שיחות, מאז שהוא היה בעיריית כפר סבא בנושאים כלליים כאלה או אחרים, דברים שקשורים לכפר סבא, דברים שלא קשורים לכפר סבא.

ש:                                בנושא התלושים?

ת:                                בנושא התלושים.

ש:                                כן.

ת:                                זה יכול להיות שזה מושחל בדרך זו או אחרת בכל מיני דברים.

ש:                                אתה לא זוכר היום לומר לנו מבלי שאני אראה לך?

ת:                                אני לא זוכר את השיחה הספציפית שהוקלטה.

ש:                                שתי שיחות אמרת לנו, מה זה משנה הוקלטה או לא?

ת:                                לא אמרתי שתי שיחות.

ש:                                אתה אמרת.

ת:                                אני לא אמרתי שתי שיחות.

ש:                                שיחה בנושא התלושים, מה זה איכפת לי? אני הולך, אתה יודע, עליך (לא ברור) חרט לי, אני הולך אחריך. נושא התלושים הופסק, עד שאני לא אראה לך את השיחה מה אמרת בנושא התלושים אתה לא מוכן להגיב על הדברים שלך ולא לומר לנו מה, סיכמתי נכון?

ת:                                אמת.

ש:                                משום שאתה לא זוכר, סיכמתי נכון?

ת:                                משום שאני זוכר שהמילה תלושים נאמרה בה, יותר מזה אני לא זוכר. אני לא זוכר איזה הקשר, אני לא זוכר איזה עוד גורמים היו בתוך השיחה ועוד כל מיני דברים כאלה. לא זה, למה שאני אתן לך משהו שאני אעיד פה,

ש:                                בוודאי, למה שתיתן לי עד שאין לך את זה?

ת:                                נכון, לא, סליחה.

ש:                                פשוט.

ת:                                לא, ממש לא.

ש:                                אני אשאיר אותך במתח עם הזה.

ת:                                אין שום בעיה, אין שום בעיה, אדוני.

ש:                                תגיד לי, אתה, אני שמתי לב שאתה ממש משפיע על עדים לומר דברים, אני צודק?

ת:                                ממש לא.

ש:                                ממש לא, בית משפט ישפוט. רציתי לתת לך הזדמנות, אולי יש לך איזשהו תירוץ, שבית המשפט ישפוט וזה דרך אגב אתה עושה גם כאשר הכול לעיני המשטרה, לאוזני המשטרה. אתה פשוט הולך ורוצה לשים לאנשים דברים בפה, כן או לא?

ת:                                ממש לא, ממש לא.

ש:                                טוב.

ת:                                אני לא איש מקצוע בעניין הזה ואין לי שום יכולות להכניס לאנשים דברים בפה. לא הוכשרתי כמדובב, לא הוכשרתי כסוחט ובטח לא כמשפטן.

ש:                                האמת היא, אתה עושה את זה בצורה בוטה מדיי. אם היית מוכשר אולי היית עושה את זה ברבים. בוא אני אראה לך מה אדון מאיר אומר. תגיד לי, זה עוד אחד, מסכן כזה.

כב’ הש’ קובו:               מאיר מה?

עו”ד אוחיון:                 מאיר איתן. תראה מה אומר המסכן הזה.

כב’ הש’ קובו:               על מי אנחנו מדברים, מאיר?

עו”ד אוחיון:                 מאיר איתן, תראה מה הוא אומר. 157, תראה. מקריאים לו מתוך דברים שאתה אמרת, אומרים לו זה חזי אמר והוא מגיב. בוא אני אגיד לך גם את מה שמקריאים לו כדי שיהיה לך התשובה שלו דיברנו, בסדר?

העד, מר חזי ברזני:       בהחלט.

ש:                                ככה. אתה אומר באותה תקופה גם גייסתי, נשלחתי לאותם אנשים האחרים, זה כולל, הוא אומר לי, תתקשר למאיר איתן, אני לא אשכח, היינו בבר מצווה בבוקר, ביום שני. תתקשר למאיר איתן או לא, הוא התקשר אליי, הוא חייג אליי ואמר אני שולח אליך את  חזי, הגעתי אליו לאתר בנייה בהוד השרון, על גבול כפר סבא, נתן לי 2,000 שקל במזומן, הלכתי ליהודה ונתתי לו אותם. זה על אותה תקופה של ראש השנה 2014, מה יש לך לומר על זה? בהודעה של מאיר איתן משורה 154.

עו”ד שרגנהיים:             ממתי?

עו”ד הולנדר:                15.2.17.

עו”ד אוחיון:                 שמת לב? הניחו בפניו את הדברים שלך בדיוק כמו שאמרת בבית המשפט.

העד, מר חזי ברזני:       אוקיי.

ש:                                בסדר?

ת:                                כן, אוקיי.

ש:                                ואמרו לו תגיב. שמו לו את הגרסה שלך, אפילו הכווינו אותו בתשובה, שמו לו את הדברים שלך.

ת:                                אני לא שמעתי אבל את תשובתו שמאיר איתן נתן.

ש:                                עכשיו אני משמיע לך את התשובה.

ת:                                אוקיי.

ש:                                עד כאן הציגו לו את גרסתך ה-?, מה אתה אומר?

ת:                                האמיתית, האמיתית, כן, למיטב זכרוני.

ש:                                תשובה אמיתית אבל לא שלנו וגם של מאיר איתן, בוא תשמע מה הוא אומר. הוא אומר היה מקרה כזה שהוא רצה כסף, שמעת? מקרה שאתה רצית כסף, זה נכון?

ת:                                לא.

ש:                                לא, אז למה הוא משקר?

ת:                                אין לי מושג, אתה יכול לשאול אותו.

ש:                                אני זוכר שאז הוא סיים את העבודה, סיים לעבוד, על זה אני מדבר, אחרי שאתה מסיים לעבוד אתה בא ומבקש כסף, מה אתה אומר?

ת:                                שזה שקר לחלוטין.

ש:                                הוא בא אליי ואמר לי מאיר, אני צריך כסף לנזקקים. תמיד לא היתה בעיה לשקר ולהגיד לנזקקים ולהכניס לכיס שלך, אחרי שאתה מסיים לעבוד אתה בא ואומר לו מאיר, אני צריך כסף לנזקקים, למה עשית את זה?

ת:                                אני חושב ואני אומר בצורה הכי ברורה, שמאיר לא דובר אמת. אני יכול לתת הסבר למה שקרה כי מאיר איתן פגש אותי בנובמבר ואותי בהוד השרון, פגש אותי לפגישה אקראית שבה עצרתי את האוטו, פגשתי אותו באתר שלו ודיברנו ושוחחנו, אפילו אמרתי לו שעשיתי איזה יום אחד עבודה בבנייה, צחקתי איתו, שאלתי אותו כמה אתה משלם ליומית. באותה פגישה, והפגישה שהיתה לי עם איתן היתה כמו שאמרתי בספטמבר 2014, אחרי שיחה שלו עם יהודה בן חמו. בהתחלה שיחה התקיימה מטלפון.

ש:                                אדוני, שמעת את השאלה שלי?

ת:                                שמעתי את השאלה שלך.

ש:                                מה השאלה שלך?

ת:                                אז אני אומר התשובה לשאלה שלך,

ש:                                מה השאלה? מה היתה השאלה שלי?

ת:                                השאלה שאם מאיר איתן דובר אמת, אז אני אומר לך שלא.

ש:                                אדוני, למה אתה מטעה, למה אתה מדבר איתי במגילות?

ת:                                אז אני מדבר איתך ואני גם מסביר ואני גם מסביר למה וגם אמרתי את זה.

ש:                                תקשיב, אולי לא הבנת, מר חזי ברזני, אבל בית המשפט ביקש בשתיים לגמור. אני ביקשתי ממך לפני כן לענות תשובות רק לשאלות שלי. הגרסה שלך אמרת אותה, פעמיים אמרת אותה בראשית. בשביל לדעת אם זה אמת או לא, אתה צריך עכשיו לחזור על הפעם השלישית.

ת:                                לא, לא.

ש:                                על החמש דקות הרצאות האלו.

ת:                                אתה מבקש ממני,

ש:                                אתה יודע למה הוא שיקר? לפי גרסתך הוא שיקר וברור שהוא אמר אמת. אתה, יש לך הסבר למה הוא שיקר?

ת:                                כן, בהחלט ואני מנסה להסביר.

ש:                                למה, למה?

ת:                                ואתה קוטע אותי.

ש:                                למה?

עו”ד שרגנהיים:             אבל הוא מסביר. הוא אמר את זה בחקירות שלו והוא מסביר, תן לו לדבר.

עו”ד אוחיון:                 אורלי, אורלי, די, נו. נו, תמשיכי. תמשיכי.

כב’ הש’ קובו:               לא, לא.

עו”ד שרגנהיים:             אפשר?

עו”ד אוחיון:                 בלי שאף אחד שמע.

עו”ד שרגנהיים:             רק ההקלטה והפרוטוקול והשופט.

עו”ד אוחיון:                 אז יש לך הסבר למה הוא אמר דברים שלדעתך הם לא אמיתיים, אז תענה.

העד, מר חזי ברזני:       אני אענה.

ש:                                לא מה היה, תן מה ההסבר.

ת:                                ההסבר הוא ככה. קודם כל, מה שהיה, הוא שאני נשלחתי,

ש:                                אדוני, אני מבקש בפעם הרביעית,

כב’ הש’ קובו:               דקה, אבל נשאל שאלה, לתת לו לענות. אין דרך לא לתת,

עו”ד אוחיון:                 אני לא שאלתי מה היה אדוני, שאלתי רק למה,

כב’ הש’ קובו:               למה אותו אדם משקר?

עו”ד אוחיון:                 כן, פשוט.

העד, מר חזי ברזני:       למה אותו אדם משקר, כי מיד אחרי חודש וחצי – כמעט חודשיים אני נפגשתי איתו פגישה אקראית, אני אפילו הזכרתי לו את זה היותי, את זה שבאתי אליו וקיבלתי ממנו 2,000 שקל במזומן באתר אחר בכלל שהוא היה בכפר סבא ולא בהוד השרון. אני נפגשתי עם מאיר איתן בהוד השרון לשיחה חברית, עצרתי את האוטו, לא דיברתי איתו.

ש:                                כן, אני מוכרח לשירותים.

ת:                                לא דיברתי על נזקקים, אתה מוזמן, הפרוטוקול, אז אני עונה לך.

ש:                                תן תשובה.

ת:                                אז אני עונה לך.

עו”ד שרגנהיים:             לא, סליחה. חברי לא יכול לעשות את זה, הוא לא יכול לשאול עד שאלה, כשהעד נותן תשובה לעצור בצורה כל כך מזלזלת שבדיוק עכשיו הוא צריך להטיל את מימיו.

כב’ הש’ קובו:               כן, בדיוק. זאת התשובה.

עו”ד אוחיון:                 אפשר להגיע לנקודה?

עו”ד שרגנהיים:             הוא עונה את התשובה.

כב’ הש’ קובו:               זו תשובתו של העד.

העד, מר חזי ברזני:       אני עונה את התשובה ואני אחזור ואני אחזור שוב. היו לי שתי פגישות עם מאיר איתן, הפגישה הראשונה בספטמבר 2014, קיבלתי ממנו 2,000 שקל ומסרתי אותם ליהודה בן חמו. הפגישה השנייה היתה בהוד השרון, חודש וחצי אחרי שאני לא בעבודה, כמעט חודשיים, בנובמבר 2015. נפגשתי איתו, עצרתי את האוטו כי נופפתי לו לשלום. הוא הזמין אותי אליו, אם אני לא טועה אפילו עמדנו בחוץ ועישנו סיגריה ודיברנו.

עו”ד אוחיון:                 איזה סיגריה? מה זאת אומרת, איך פסחת על זה?

ת:                                מה?

ש:                                כן?

כב’ הש’ קובו:               לא, לא, לא, לסיים, לסיים, כן?

עו”ד אוחיון:                 אבל די, אדוני, אני לא יכול לקבל תשובה?

עו”ד שרגנהיים:             הוא ענה.

העד, מר חזי ברזני:       אתה קיבלת תשובה, אז אני נותן לך תשובה.

עו”ד אוחיון:                 קיבלתי תשובה?

ת:                                קיבלת הסבר מהעד שטענת לפני כמה שניות שהוא לא שווה כלום.

ש:                                תקשיב טוב, אדוני.

כב’ הש’ קובו:               השאלה היא למה העד משקר.

עו”ד אוחיון:                 למה עד אומר שאתה אמרת לו, אדוני, תפסיק להוליך אותנו באף, אתה יכול להוליך אולי את אורלי. כן, כי אני רואה שאת אומרת שהוא ענה. כשעד אומר שאתה אמרת לו אני צריך כסף לנזקקים.

העד, מר חזי ברזני:       אז העד לא דובר אמת.

ש:                                יש לך הסבר למה הוא אמר את זה?

ת:                                העד לא דובר אמת ואין לי הסבר למה הוא אמר את זה. יש לי הסבר לפגישות איתו.

ש:                                אין לו הסבר.

ת:                                יש לי הסבר.

ש:                                אין לו תשובות.

ת:                                יש לי הסבר לפגישות איתו, בבקשה.

ש:                                הלאה, בוא נמשיך, בוא נמשיך אדוני.

ת:                                בבקשה, בבקשה.

ש:                                אדוני מבין למה אני ביקשתי קצת? כי שמענו עכשיו חמש דקות אדוני וזה מהזמן של חקירה נגדית רק כדי לספר סיפורי סבתא שלא קשורים לשאלה.

כב’ הש’ קובו:               טוב, בוא כרגע לא נחלק לעד ציונים, בוא נתקדם.

עו”ד אוחיון:                 לא, אדוני, תקשיב טוב לשאלות שלי. אם יש לך בעיה של ההבנה אני אשאל אותך שלוש פעמים, אבל תשתדל להבין לפני שאתה עונה.

העד, מר חזי ברזני:       על כל שאלה תקבל גם הסבר.

ש:                                אז אתה, אמר לי מאיר אני צריך כסף לנזקקים, מי הם הנזקקים האלו, אחד מהם זה חזי ברזני?

ת:                                שקר לחלוטין. לא נאמר כזה דבר, אז אני לא יודע מי הנזקקים האלה והוא לא חזי ברזני.

ש:                                אני אגיד לך, כי אני חושב שכן זה חזי ברזני ואני אגיד לך למה אני אומר את זה ואז הוא ממשיך ואומר ואני אמרתי לו בצורה הכי ברורה, אני נותן לך כסף ואני רוצה לתת לך שיק של החברה, אבל העמותה, לא איכפת לי לתת כסף לנזקקים, אבל אני עם כל הכבוד, רוצה לתת את זה לעמותה, לא רוצה לתת את זה לבן אדם ככה. אתה מבין למה אנשים רוצים לתת כסף לעמותה ולא לבן אדם?

ת:                                חד וחלק.

ש:                                נכון.

ת:                                אם ירצה אדוני לשמוע הסבר על עמותה,

ש:                                לא, לא, לא.

ת:                                על הסבר על עמותה ועל התקשורת שלי עם יהודה בן חמו בנושא עמותה, אני אשמח להגיד את זה לבית המשפט.

ש:                                מה קורה פה, מה קורה פה היום? אני שאלתי אותך אדוני רק שאלה פשוטה, אם אתה מבין תגיד כן, כי כולנו מבינים למה אנשים רוצים לתת כסף לעמותה ולא לאנשים פרטיים, בסדר? זה ברור. אם אתה גם מבין בוא נמשיך. אתה יודע מה, אני אתן לך. אתה רוצה את ההקלטה?

ת:                                לא, אני מאמין למה שאתה קורא.

ש:                                לא. אולי הוא הקליט את השיחה הזאת, בוא הראה. אמרתי לו שאני רוצה לתת שיק של החברה, אבל לעמותה ואז הוא אמר לי זה לא הולך לעמותה. אמר לי שזה הולך כסף לאיזושהי מכולת, שהוא לקח כסף לנזקקים מהמכולת. מה, אתה ככה מוליך אנשים באף, אה?

ת:                                זה ההקשר בין המשפט, לוקח כסף לנזקקים והמכולת?

ש:                                בוא אני אסביר לך, כי הבנתי יפה מאוד, גם אתה הבנת.

ת:                                אוקיי.

ש:                                אמרת לו תשמע, אתה לא יכול לתת את זה לעמותה, אני את הכסף צריך לקחת למכולת, המכולת מה לעשות, הוא צריך לקבל מזומן. אני לוקח ממנו מוצרים מהמכולת ונותן אותם לנזקקים. אז בגלל זה אל תיתן שיק לעמותה.

ת:                                לא נאמר כזה דבר.

ש:                                מה יש לו להמציא את כל הסיפור הזה?

ת:                                לא נאמר כזה דבר על ידי למאיר איתן.

ש:                                בוא, בוא, בוא נמשיך.

ת:                                היה יכול להיות דיאלוג כזה ביני ובין מאיר איתן, מה שלא היה, בספטמבר 2014, אבל לא היה כזה דיאלוג.

כב’ הש’ קובו:               סיים נקודה איפשהו.

עו”ד אוחיון:                 אני מסיים עם איתן פשוט. בוא נמשיך. אבל היה יכול להיות כזה דיאלוג, רק לא בעיתוי הזה. תאמין לי. באותו הקשר הוא דיבר איתי שאין לו עבודה והוא מפוטר מהעבודה, זוכר?

העד, מר חזי ברזני:       אני אחלוק עם מאיר איתן כזה דבר?

ש:                                למה לא? כל העולם ידע שפיטרו אותך.

ת:                                לא, בסדר גמור.

ש:                                כל העולם ידע. אשתך כמה פעמים התחננה שלא יפטרו אותך, מה זאת אומרת?

ת:                                סליחה. סליחה אדוני השופט. מדובר פה על שקר לעניין, אשתי נמצאת פה, היא מעולם, מעולם לא יצרה קשר, לא עם יהודה בן חמו ולא מישהו מהעירייה בשביל להגיד כזה דבר.

ש:                                אדוני.

ת:                                לא בשום זה.

ש:                                עכשיו שאמרת את זה לאוזניים שלה היא יכולה להגיד אחרת.

ת:                                מאה אחוז. לא, סליחה, מה היא יכולה להגיד אחרת?

ש:                                בוא, בוא נמשיך.

ת:                                מה היא יכולה להיגד אחרת? סליחה, אדוני. אני מבקש לא להכניס את אשתי, אני מבקש לא להכניס את אשתי.

ש:                                אתה הכנסת אותה.

ת:                                אני לא הכנסתי אותה, אתה זה שהזכרת אותה ראשון. אני מבקש ממך לא להכניס את אשתי לעניין.

ש:                                בוא, אדון ברזני.

ת:                                ובטח ובטח שזה דבר שהוא לא נכון בעליל, סליחה.

ש:                                השופט מבקש לסיים.

ת:                                בסדר גמור, מבקש לסיים, אבל אתה לא תגיד דברים שהם לא נכונים ובדברים שהם לא בשם אומרם בכלל.

ש:                                היחיד פה שאומר דברים לא נכונים זה לא אנחנו.

ת:                                ברגע זה, לפני חמש שניות אמרת.

ש:                                בוא נמשיך והוא אמר ואין לו איך לגמור את החודש שלו. אני ביקשתי ממנו שאני אתן לו שיק, אבל הוא לא היה מוכן, אז נתתי לו כסף. זאת הפעם היחידה שנתתי לו כסף. אחר כך עוד פעם ביקש, זה היה לא זוכר, בוא נניח  תגיד לי, בן אדם מן היישוב בא לספר סיפור אחרי שהפסקת לעבוד, גם שגיא מספר, בן אדם מהיישוב, ראינו אותו, את מאיר איתן עוד נראה. הגיע הזמן שתודה ששיקרת. לא, לא רוצה לגמור עם זה?

ת:                                ממש לא.

ש:                                אז אנחנו נסיים בפעם הבאה אולי.

ת:                                אני מאוד מודה לאדוני.

כב’ הש’ קובו:               אוקיי, תודה רבה. העד עדיין תחת אזהרה, החקירה הנגדית שלו לא הסתיימה, אנחנו מסיימים כאן את ההקלטה, תודה. נקבע עוד מועדים.

חלק שני בחודש יוני 2019

כב’ הש’ קובו:            25, חזי ברזני, המשך העדות. בבקשה. כן מר ברזני מוזהר לומר את האמת אחרת צפוי לעונשים שקבועים בחוק. חקירה נגדית בבקשה.

ע.ת/1 מר חזי ברזני, לאחר שהוזהר כחוק, משיב בחקירה נגדית לעורך הדין אוחיון:

עו”ד אוחיון:              תגיד לי, בוא נעשה קצת סדר בדברים לפני שנמשיך לצלול לפרטים מי זה רון פילבסקי?

העד, מר ברזני:          רוני פילבסקי?

ש:                             רוני, כן.

ת:                             רוני פילבסקי שימש כיועץ פרסום פרילנסר ויועץ ליהודה בן חמו בהיותו ראש עיר ולמיטב ידיעתי גם לפני כן עד שנת 2013.

ש:                             זאת אומרת הוא היה מספיק קרוב כדי לדעת מה קורה בסביבה הקרובה של יהודה נכון?

ת:                             מן הסתם כן.

ש:                             עכשיו רונית וודאי, דני הרוש, חזי ברזני אלו אנשים שהוא הכיר נכון?

ת:                             בהחלט.

ש:                             עכשיו תראה מה הוא אומר, הוא אומר שאתם הקמתם קואליציה, אתה דני,

ת:                             מי זה הוא?

ש:                             רוני. רוני פילבסקי, הקמתם קואליציה של מה שאפשר לקרוא לה במירכאות נפגעי יהודה. מה אתה אומר?

ת:                             אני לא אומר על איזה שהיא הקמת קואליציה או איזה שהיא היווסדות של קואליציה כזאתי.

ש:                             אנחנו נזכיר לך.

ת:                             תזכיר לי.

ש:                             הזיכרון שלך הוא עובד טוב בכיוונים מסוימים. הוא מדבר על מפגש של חברי הקואליציה הזו בביתו של דני הרוש מה אתה אומר? אתה, דני רוש, רונית וודאי. מה אתה אומר?

ת:                             נכון היה מפגש כזה, הי כמה מפגשים כאלה אבל זה לא היה קואליציה של מאוכזבים זה היה מפגש חברתי.

ש:                             יש חברתי שהוא גם מתאר את התכנים שלו. המפגשים האלה כן, ההתכנסות הייתה כדי לבדוק כיצד הם יכולים ככה הוא אומר להעניש את יהודה. מה אתה אומר על זה?

ת:                             במפגשים האלה ניסה רוני פילבסקי בעיקר שאתה מזכיר אותו ניסה להניע אותי וגם את רונית למצוא את כל מה שאנחנו יודעים בשביל להפליל את יאיר בן חמו בשביל זה. מה שאנחנו יודעים. אנחנו לא שיתפנו פעולה עם זה. רוני פילבסקי הוא לא איש מרשות החוק. הוא לא, אין לו שום זה. האג’נדה שלו הייתה ברורה, באותו זמן היה בו תביעה נגד עיריית כפר סבא ונגד יהודה בן חמו, תביעה שהוסדרה בצורה וזה רוני מצטט שהוסדרה בצורה פומלית וגם בלתי פורמלית, והוא מצטט את זה מאוחר יותר ולא נידון שום דבר ולא נעשה שום פעולה עם כל הפעולות שרוני פילבסקי אמר באותם מגשים, המפגשים האלה היו חברתיים, ודיברנו בהם על הרבה דברים. ובעיקר כתף חמה לדני הרוש שנתלה בכיכר העיר על לא עוול בכפו.

ש:                             נתלה אתה מתכוון על ידי יהודה בן חמו,

ת:                             נתלה.

ש:                             נתלה נתלה.

ת:                             לא אני אומר נתלה בכיכר העיר על לא עוול בכפו.

ש:                             על ידי מי?

ת:                             על ידי יהודה בן חמו. כן.

ש:                             זאת אומרת אתה תסכים איתי שלרוני פילבסקי אין שום סיבה לומר דברים נגד הקואליציה הזאת ולטובת יהודה, להיפך, הוא היה חלק ממנה אפילו נכון?

ת:                             אני לא יודע מה רוני פילבסקי אמר ואיך הוא תיאר את זה. אני יודע בדיוק מה היה במפגשים האלה, אני גם זוכר אותם היטב,

ש:                             תשובה לשאלה שלי אתה חושב? זה תשובה לשאלה שלי?

ת:                             זאת תשובה לשאלה שלך שמתארת את רוח הדברים. רוני פילבסקי,

ש:                             שאלתי אותך רק אם לפי מיטב ידיעתך היה לרוני פילבסקי שהוא בסך הכול היה גם הוא נגד יהודה ויחד אתכם הייתה לו איזה שהיא סיבה במשטרה לומר את מה שאמרתי, שהתכנסתם כדי לבחון דרכים להעניש את יהודה בן חמו. הייתה לו או לא הייתה לו?

ת:                             הייתה לו סיבה ואני משער, אני לא זוכר אבל זה  גם מיטב למפגשים איתו אחרי זה באופן אישי שהיות והתביעה שלו סודרה בדרך כזה או כזה או אחרת היה לו רצון ואנחה ב-א’ להגיד את מה שהוא אמר אחרי זה אולי במשטרה אבל לעשות את מה שהוא ניסה לעשות ולא הצליח אתנו בזה היה לו עניין,

ש:                             זאת אומרת אתה עכשיו שים לב מה אתה עושה, אתה לא יודע מה רוני פילבסקי אמר נכון?

ת:                             אתה מצטט.

ש:                             לא,

ת:                             אתה מצטט. אני לא, בגישה עם רוני פילבסקי וכול שאר האנשים שציינת לא דובר ולא צוטט המילה קואליציה או קנוניה או כנופייה או דברים כאלה או מאוכזבי או הנקמנים או כל מיני תיאורים כאלה ואחרים.

ש:                             אתם לא שמתם לעצמכם את התגית הזאת?

ת:                             ממש לא.

ש:                             יפה. חסר היה עוד שי פסח,

(מדברים יחד)

ת:                             בטח שלא אני באותה תקופה.

ש:                             כן, חסר שהייתם מכנים את עצמכם בכינוי הזה לא צריך כינויים,

ת:                             בסדר, אתה,

ש:                             ההתכנסות ההתכנסויות האלה של החבורה הזו, כן, אתה יכול להגיד לי אם היו תמיד אצל דני או שלפעמים גם במקומות אחרים?

ת:                             היו במקומות אחרים.

ש:                             לא רק אצל דני,

ת:                             היו באופן זה, היו גם באופן גלוי, היו גם בבתי קפה היו גם בפאבים היו במקומות,

ש:                             במקרה או שלא במקרה כל החבורה הזו,

ת:                             לא, היו גם עוד אנשים שהצטרפו מדי פעם.

ש:                             אתה יכול להגיד לי מה השם שלהם? אולי הם עדי תביעה,

ת:                             לא, בסדר, הם לא עדי תביעה,

ש:                             איך אתה יודע מי עד תביעה או לא?

ת:                             הם לא עדי תביעה.

ש:                             איך את היודע מי עד תביעה מי לא?

ת:                             איך אני יודע מי עד תביעה?

ש:                             כן.

ת:                             אני כמו כל אזרח קראתי את כתב האישום וראיתי מי רשום בעדי התביעה.

ש:                             הבנתי. וירדת גם לעדי התביעה, יפה.

ת:                             בוודאי.

ש:                             רק כתבות בעיתונים שקשורים אליך לא קראת, אבל בוא נחזור תגיד לי מי עוד היה חלק מהחבורה הזאת?

ת:                             אין לי מושג.

ש:                             עכשיו אמרת,

ת:                             אמרתי שאני לא אזכיר,

ש:                             אמרת שהיו,

ת:                             אני לא אזכיר אנשים, בוא אני אגיד לך ככה, הם לא היו מאוהביו של בן חמו, אולי גם לא היו משונאיו אבל הם היו.

ש:                             אז אתה רק יכול להגיד לי מי הם?

ת:                             לא.

ש:                             למה?

ת:                             ככה.

ש:                             אמרתי לך שאולי הם עדי תביעה שאני ארצה לבדוק.

ת:                             אם הם היו מעדי התביעה  הייתי אומר לך את שמם. זה היה מפגשים,

ש:                             אתה רוצה שאני אבקש מבית המשפט לחייב אותך לומר את שמם?

ת:                             אתה יכול לבקש מבית המשפט.

ש:                             כי אתה אין לך אפשרות, אין לך אפשרות לבחור את מי להגיד ומי לא אדון ברזני, רק שתבין.

ת:                             כן.

ש:                             אתה פה בא להעיד, שמות, שמות אדוני.

ת:                             במפגשים האלה נכחה מדי פעם גם רעייתו לשעבר של יהדוה בן חמו,

ש:                             שגם היא חלק מהקואליציה כן,

ת:                             היא גם חלק מהקואליציה,

ש:                             איך קוראים לה? מירב?

ת:                             קוראים לה מירב.

ש:                             יפה.

ת:                             במפגשים האלה נכחו, באמת לא זוכר, פעם אחת המנכ”ל לשעבר, פעם אחת,

ש:                             אתה באמת לא זוכר באמת? אתה באמת לא זוכר או שאתה לא רוצה לזכור?

ת:                             פעם אחת בשיחת טלפון אלינו,

ש:                             לא לא, אני שאלתי רק מי החבורה,

ת:                             אתה רוצה שאני, מהחבורה?

ש:                             אמרת היו נוספים שנפגשתם, עכשיו אמרת לי שגם מירב בתוך החבורה, מי עוד?

ת:                             תראה אני לא יודע לאן האדון חותר,

ש:                             מה זה אכפת לך?

ת:                             אז אני אגיד לך בדיוק מה, ואני אענה לך תשובה חד משמעית. לא הייתה שום קואליציה כזאתי, המפגשים היו מפגשים חברתיים לחלוטין,

ש:                             זאת לא הייתה השאלה שלי,

ת:                             המפגשים האלה היו מבחינתי,

ש:                             שאלתי על הזהות שלהם,

ת:                             אז אני אענה לך,

ש:                             אדוני לא שאלתי אותך מה,

ת:                             אז אני אענה לך. המפגשים האלה נועדו,

ש:                             אתה לא בדיוק עונה.

ת:                             לתת כתף חמה לחבר שנתלה בכיכר העיר על ידי יהודה בן חמו, נקודה.

ש:                             אחרי שנאמת אתה מוכן לענות? אתה חייב לענות על זהותם של בני החבורה. עכשיו הוספת שגם מירב, שבאמת גם היא חלק נכבד יש לה בתיק הזה כן. גם היא רצתה לנקום ביהודה. מי עוד היה חוץ מהאנשים האלו? האנשים שאתה אמרת שהיו נוספים.

ת:                             אני לא זוכר.

ש:                             פתאום אתה לא זוכר?

ת:                             אני לא זוכר.

ש:                             טוב. אנחנו נשאיר את זה לבית המשפט.

ת:                             מאה אחוז.

ש:                             בוא נמשיך. עכשיו אני רוצה גם לעשות סדר כי אתה פה בבית המשפט בעיקר בנושא התלושים אם הבנת או לא הבנת נכון, בשביל זה בעיקר, לא רק התביעה הביאה אותך ל בית המשפט כדי שאתה תאיר או תחשיך או תנסה להחשיך את עינינו בנושא התלושים. אני רוצה לעשות סדר בנושא הזה. אתה ידעת עוד לפני שהלכת למשטרה שהטענות של יהודה כלפיך הם שאתה ניצחת ביד רמה על כך נושא התלושים וגם יזמת וגם לקחת לכיסך. את הטענות האלה של יהודה הכרת עוד לפני שהלכת למשטרה כן או לא?

ת:                             מעדות לפי שמועה?

ש:                             כן. כן.

ת:                             מהרבה אנשים.

ש:                             מהרבה מאוד אנשים,

ת:                             כן.

ש:                             עכשיו בוא נעשה סדר בוויכוח ביניכם, קודם כל נשים על השולחן מה שלא במחלוקת ואחרי זה ננסה לפרק את המחלוקת, קודם כל מה שלא במחלוקת. תאשר לי בבקשה שלכול תורמי התלושים האלה כן, לכולם אתה פנית ולא יהודה, מאשר?

ת:                             אני מאשר חלקית, פניתי אליהם בהנחייתו של יהודה בן חמו,

ש:                             הנחייתו זה במחלוקת.

ת:                             פניתי אליהם שלא ביוזמתי.

ש:                             זה במחלוקת אבל קודם כל בוא נדון במה שלא במחלוקת. השאלה אם יהודה ביקש ממך או לא זה במחלוקת?

ת:                             התשובה היא כן.

ש:                             התשובה היא שאתה פנית, בוא נמשיך.

ת:                             לא, התשובה היא, לא, אז אדוני שלא ינסה להכניס לי מילים, התשובה שאני פניתי אליהם בכול פעם ובכול המועד שאני ציינתי בדיון שעבר בהנחייתו של יהודה בן חמו.

ש:                             תקשיב,

ת:                             ואני גם אסביר, אני אסביר שוב,

ש:                             מר ברזני לא לא,

ת:                             גם את ההגדרתיות כפי שהעדתי,

ש:                             מר ברזני, תקשיב מר ברזני, לא תוכל לטשטש אותנו, אולי קצת תאריך את השהות שלנו פה אב ל אנחנו יודעים לברור את התבן מהמוץ. אני רוצה להיות מאוד מסודר ואני חושב שגם ביית משפט מתרשם ממך. תענה שאלות ממוקדות אתה בחקירה נגדית. אנחנו מנסים להבין מה לא במחלוקת ואחרי זה נדון במחלוקות. אם יהודה פנה אליך או לא זה במחלוקת לכן לא שאלתי אותך על זה. אני קודם כל רוצה לכנס את כל הנתונים שלא במחלוקת. הנתון הראשון שלא במחלוקת, לא שאלתי אותך מה קדם. זה שהפניות לכולם היו שלך ולא של יהודה. בוא נמשיך.

ת:                             ביוזמתו של יהודה בן חמו,

ש:                             טוב זה,

ת:                             אני אומר את זה שוב, אז תיקח גם את הנקודה הזאתי בשבילך למחלוקת,

ש:                             אנחנו לא מסכימים ועל זה אנחנו נחלוק. בכול אופן הסכמנו שאתה פנית לכולם,

(מדברים יחד)

ת:                             דברים שלא במחלוקת,

ש:                             שנייה אחת, אתה פנית לכולם. מי שלח אנשים להביא את התלושים אתה או יהודה?

ת:                             אני,

ש:                             כן.

ת:                             אני, לאחר דיווחתי ליהודה מי הביא אותם אפילו אחרי.

ש:                             הבנתי, טוב זה גם במחלוקת, אנחנו מדברים על נתונים שלא במחלוקת.

ת:                             אנחנו מדברים כל הזמן על לא במחלוקת ואני עונה לך את התשובות שאתה טוען שבמחלוקת או לא במחלוקת.

ש:                             תכף נראה שמה שבמחלוקת אין לך שמץ ראייה, מה לא עשית פה כדי שיהיו לך ראיות, תכף אנחנו נבדוק את זה אז אנחנו מסכימים שגם אתה שלחת את האנשים להביא את התלושים. האנשים האלה לא משנה מי הם כרגע, אתה אמרת אורי, מזכירה, זה אל חשוב מי. האנשים האלה הביאו את התלושים לך או ליהודה?

ת:                             הביאו לי ונמסרו ליהודה.

ש:                             זה במחלוקת. מה שלא במחלוקת, תענה לשאלות שלי, הביאו לך,

ת:                             כל השאלות שלך כרגע,

ש:                             אז אנחנו עכשיו,

ת:                             הם לפי הבנתי הקלוקלת אולי אבל הם במחלוקת.

ש:                             טוב אז אנחנו מסכימים עכשיו ככה, אין מחלוקת שאתה הוא זה שפנית לתורמים,

ת:                             בהנחיה של יהודה בן חמו.

ש:                             רגע רגע חכה שנייה,

ת:                             בהנחייתו של יהודה בן חמו,

ש:                             אדוני אל תהיה חצוף, תקשיב לשאלה.

ת:                             אני לא חצוף,

ש:                             אתה חצוף מאוד.

ת:                             אני לא חצוף,

ש:                             אתה נכנס בדברים שלי ובשאלות שלי.

ת:                             אני לא חצוף, גם אתה נכנס בדברים שלי ובשאלות שלי, ובתשובות שלי ואני אומר לך באופן חד משמעי היוזמה לא הייתה שלי, הידיעה והנחיה היו ביוזמתו של יהודה בן חמו נקודה,

ש:                             סיימת?

ת:                             כולל הבקרה.

ש:                             סיימת?

ת:                             כן.

ש:                             עכשיו אתה תקשיב לשאלה שלי עד הסוף. אני רוצה שתאשר לי בבקשה את מכלול הנתונים האלה. אין מחלוקת שאתה הוא זה שפנית לתורמים, אין מחלוקת שאתה הוא זה ששלחת אנשים להביא את התלושים. אין מחלוקת שאתה הוא זה שקיבלת את התלושים המחלוקת כן, היא נוגעת לשני נקודות ציון שהיו לפני שלושת המאורעות האלה אחד לפני ואחד אחרי. המחלוקת היא האם עשית זאת לפי ההנחיה של יהודה, המחלוקת השנייה האם את התלושים נתת ליהודה, נכון?

עו”ד שרגנהיים:          לפני שה עד עונה,

עו”ד אוחיון:              מה הבעיה עם זה?

עו”ד שרגנהיים:          אני מבקשת לעדת ממי המחלוקת לטענתו של חברי כי,

(מדברים יחד)

עו”ד אוחיון:                           צריך את הנאשם, למה את קמה?

עו”ד שרגנהיים:     השאלה אם חברי חולק על מה שהעד יודע ומוסר או שהוא מדבר על המחלוקת שהיא בכתב האישום?

עו”ד אוחיון:          חבל שחברתי קמה,

כב’ הש’ קובו:       מחלוקת שההגנה מציגה,

עו”ד אוחיון:          צום שכתב האישום הוא נכתב על ידי הוא לא נכתב על ידי העד,

כב’ הש’ קובו:       המחלוקת בין גרסת העד לצורך העניין בין גרסת העד לבין,(מדברים יחד)

עו”ד אוחיון:          חבל שחברתי קמה, לא די בכך שמדובר בעד שלוקח,

עו”ד שרגנהיים:     אני צריכה להעיד על המחלוקת שלי.

עו”ד אוחיון:          סליחה גברתי, באיזה זכות קמת עכשיו? אני שואל את העד שאלות. אני מציג לו מחלוקות,

כב’ הש’ קובו:       אבל המחלוקת היא מול העד,

עו”ד אוחיון:          נכון, וודאי, זה גרסתו, אני רוצה ללבן את המחלוקת בין הנאשם לבינו. חבל שקמת. אז אולי לא שמעת את מה שאמרתי אני אחזור על הדברים האלו כי התובעת קצת אולי הפריעה לך. אני מצאתי 5 נקודות ציון 5 אבני דרך כן באופן ההתנהלות לגבי התלושים ששתיים מהם הראשונה והאחרונה לפי גרסתך שתיים מהם במחלוקת, שלוש האמצעיות לא במחלוקת. קודם כל אני אציג מה שלפי גרסתך לא במחלוקת ואחרי זה  נדון על שתי נקודות שלא קיימות לדעתנו ולדעתך קיימות ולכן הם במחלוקת. אני חוזר. אין מחלוקת שאתה הוא זה שפנית לתורמים של התלושים כדי שיתרמו תלושים. אין מחלוקת אתה הוא זה שהסדרת את קבלת התלושים בזה שאתה שלחת כל מיני אנשים שיביאו את התלושים. אין מחלוקת שאתה קיבלת את התלושים מאותם אנשים. אלו שלוש נקודות שאין  מחלוקת אתה לא חולק עליהם. שתי נקודות שהן במחלוקת זה האם עשית את כל זה לפי בקשת יהודה האם קדמה לכול האופרציה הזאת שלך בקשה של יהודה וזה במחלוקת, אתה אומר יהודה אנחנו אומרים לא, ועוד מחלוקת היא בסוף. האם אחרי שקיבלת את התלושים העברת אותם ליהודה או לא? נקודה. סיכמתי נכון את מה שאנחנו מסכימים לגביו? את מה שאנחנו חלוקים לגביו כן או לא?

העד, מר ברזני:      סיכמת נכון,

ש:                        יפה אז בוא נתחיל עכשיו,

ת:                         סיכמת נכון חלקית.

ש:                        אז אם סיכמתי נכון חלקית תזכור מה אמרת, עכשיו תדייק אותי.

ת:                         אני מדייק אותך שוב.

ש:                        בבקשה.

ת:                         ההנחיה, היוזמה, וגם הבקרה היו של יהודה בן חמו,

ש:                        גם אתה חולק עליי זה מה שאני אמרתי שאתה טוען,

ת:                         לאורך כל החמשת שלבים, אני כולל גם את הבקרה כי זה היה באמצע, האם התקשרת האם פנית, מתי ודברים כאלה ולכן אני מניח פה את המילה חלקי.

ש:                        טוב, בסדר. אז אתה אומר שאתה מדייק אותך ואז נוסיף גם נקודת מחלוקת  נוספת. האם בין השלבים שאתה, אין מחלוקת שאתה ניצחת עליהם הייתה בקרה של יהודה, אז מחלוקת נוספת עשינו אבל קודם כל אני רוצה עכשיו לגשת לנקודת המחלוקת הראשונה. נכון שאתה העדת פה שבעקבות השמועות שרצו בכול העיר שאתה בעצם פעלת בצורה מושחתת בנושא התלושים נכון שבעקבות השמועות האלו אתה חשבת ללכת למשטרה ולצבור ראיות כדי להזים את השמועות לגביך ולהוכיח שהיוזמה הייתה של יהודה ולא שלך זה נכון?

ת:                         וודאי.

ש:                        אז בוא, בסדר, כמה זמן רצו השמועות האלה בעיר על ידי כל כך הרבה אנשים לפני שהחלטת ללכת למשטרה על מנת לפי תפיסתך להציג את התמונה המדויקת ולא את מה שהשמועות אומרות, כמה זמן?

ת:                         הם רצו בדיוק חודש. וזה הספיק.

ש:                        חודש זה המון.

ת:                         נכון.

ש:                        עכשיו תראה, בחודש הזה תגיד לי מה עשית כדי להזים את השמועות ולהעמיד דברים על דיוקם.

ת:                         בחודש הזה לא עשיתי כלום בשביל להזים את השמועות בחודש הזה התייעצתי עם גורמים רלוונטיים איך כשניגשים לסיטואציה כזאתי מול אדם אימתני ונקמן כמו יהודה בן חמו אז אתה צריך להתייעץ עם הגורמים הרלוונטיים ולא שום גורמים שנמצאים וקשורים באיזה שהוא מקום לעיריית כפר סבא. גורמים רלוונטיים זה עורכי הדין שייצגו אותי עד ה-15.6.

ש:                        אני כמובן בורר מהתשובות שלך את המוץ מהתבן ואני מוצא בתשובה שלך שהתייעצת עם מספר עורכי דין כדי לדעת מה לעשות עם השמועות האלה, הבנתי נכון?

ת:                         בהחלט.

ש:                        יופי, יכולת לענות גם בקצרה תאמין לי אנחנו בסוף יודעים לברור את המוץ מהתבן, חבל לך לעטוף אותם סתם. אתה יכול להגיד לי מי עורכי הדין האלה?

ת:                         זה רלוונטי?

ש:                        אנחנו  נרצה לשמוע מה אמרת להם,

ת:                         זה רלוונטי? הם לא מייצגי אותי,

ש:                        אתה לא חייב, תקשיב, אתה לא חייב, יש לך חיסיון אז זכותך,

(מדברים יחד)

כב’ הש’ קובו:       אתה רוצה לטעון לחיסיון,

עו”ד אוחיון:          אתה לא חייב למסור לי כי זה יש לך חיסיון בדברים שהוחלפו בינך לבין עורכי הדין אבל אתה יכול גם לוותר עליו אם אתה רוצה.

העד, מר ברזני:      אני לא, אני אמסור לך אותם בזה, עורך הדין שלי אשבול ועורך דין יעקב בורובסקי.

ש:                        אוקי עכשיו שניהם עורכי דין שישבת איתם במשך אותו חודש והם נתנו לך עצות שבלי להיכנס לפרטים שלהם השורה התחתונה שלהם הייתה בוא תצבור ראיות עכשיו כדי להוכיח את חפותך.

כב’ הש’ קובו:       אז שנייה אני רק אסביר לעד שהוא רשאי לטעון לחיסיון בכול מה שקשור להתייעצות עורך דין לקוח רשאי לוותר עליו,

עו”ד אוחיון:          אבל הוא כבר התחיל לענות.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. אני לא אחסום אותו.

עו”ד אוחיון:          גם אני לא אחסום.

העד, מר ברזני:      אני לא קיבלתי מהם הדרכות כאלה או אחרות. את היוזמה ואת כל הדברים ההם בשביל להסיר את כל הדברים האלה אני העדפתי לעשות מול יח”א.

ש:                        אתה לא עונה לי,

ת:                         אז אני עונה לך. הם לא נתנו לי,

ש:                        לא נתנו לך הנחיות לצבור ראיות?

ת:                         הראיות שבידי הספיקו לי ולהם על מנת לעשות את מה שעשיתי.

ש:                        אבל בחודש הזה עדיין לא היו בידך ראיות נכון?

ת:                         היו. אבל לא בצורה פורמלית. היו, היו כמו שאתה מכנה עדות על פי שמועה,

ש:                        באותו חודש ישבת ודיברת עם אותה חבורה?

ת:                         לא.

ש:                        אז לא היה לך ראיות מפיהם. באותו חודש דיברת עם אורי מועלם?

ת:                         כן.

ש:                        יפה.

ת:                         כמו שדיברתי איתו לאורך כל התקופה.

ש:                        רק שנייה, דיברת איתו, הקלטת אותו באותו חודש?

ת:                         לא.

ש:                        יפה. עכשיו תראה מה אתה עושה,

ת:                         אני דיברתי עם עוד אנשים, סליחה.

ש:                        וודאי.

ת:                         עם עוד אנשים, שמועה היא לא על פי אדם אחד.

ש:                        תקשיב, השאלות שלי מאוד ממוקדות וחבל שאת המתפרץ שאלתי רק עם מי דיברת בשביל להשיג ראיות. למה לא הקלטת את אורי מועלם בשיחות הראשונות שלך איתו? למה עשית עליו מניפולציות לאחר מכן ובחרת שלוש שיחות, לך תדע מתוך עשרות שיחות עם בן אדם שהוא באמת אוהב לדבר,

ת:                         השיחות לא היו רק עם אורי מועלם השיחות היו עם עוד הרבה גורמים, מאוד מאוד מקורבים ליהודה בן חמו,

ש:                        והקלטת אותם?

ת:                         לא הקלטתי אותם.

ש:                        למה?

ת:                         ככה.

ש:                        למה את אורי כן ואותם לא?

ת:                         את אורי הקלטתי, אני התחלתי להקליט אחרי שהגעתי ליח”א. לא עשיתי שום פעולה בלי שאני מבין מה שאני עושה אותה.

ש:                        הבנתי, טוב.

ת:                         זהו.

ש:                        אז בחודש הזה דיברת עם אנשים אבל לא הקלטת סיכמתי נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        טוב.

ש:                        עכשיו, באת ליח”א אחרי שדיברת עם אנשים. כשבאת ליח”א אמרת להם שדיברת עם א’ ב’ ג’ ד’ וכול אחד מהם אומר,

ת:                         יותר מזה, דיברתי,

ש:                        לא לא לא, תקשיב בבקשה.

ת:                         לא, אני רוצה לחזור לשאלתך הקודמת,

ש:                        לא, אני רוצה שתענה לשאלה שלי.

ת:                         דיברתי עם אדם שישב אצלו בחדר ותוך כדי השיחה איתו שמעתי את הגידופים ושמעתי מה הוא מתכוון לעשות עם אותו אדם והוא פשוט השמיע לי את זה פשוט מתוך הפגישה עצמה, לא שהוא הקליט אותו.

ש:                        אתה לא עונה לשאלות שלי,

ת:                         לא, אז אני מדבר איתך,

ש:                        אני אחזור,

ת:                         של אנשים הכי מקורבים ליהודה בן חמו,

ש:                        אולי לא הבנת אדון ברזני אבל אי אפשר לסובב אותנו ככה,

ת:                         אני לא מנסה,

ש:                        אנחנו מאוד ממוקדים.

ת:                         אתה רוצה להגיע לאמת אני מנסה לעזור לך,

ש:                        אני מאוד ממקוד. ממוקד אדוני.

ת:                         אני מאוד מנסה לעזור לך להגיע לאמת.

ש:                        בוא אתה באת להצחיק אותנו?

ת:                         ממש לא.

ש:                        אז מה? תגיד לי, אני שואל שאלה פשוטה, דיברת באותו חודש עם הרבה אנשים בנושא שמאוד בער לך ואחרי זה הלכת ליח”א,

ת:                         הם התקשרו אליי ביוזמתם.

ש:                        מי?

ת:                         אותם אנשים.

ש:                        עוד יותר טוב.

ת:                         נכון.

ש:                        אני שואל שאלה פשוטה,  כשהגעת ליח”א אמרת ליח”א תשמעו 1, 2, 3, 4, 5, 6 דיברו איתי ואמרו לי כך וכך בנושא הרלוונטי של התלושים. אמרת או לא אמרת?

ת:                         לא.

ש:                        אתה יכול להסביר למה?

ת:                         ככה.

ש:                        למה ככה?

ת:                         אין פה זה,

ש:                        למה ככה?

ת:                         אני אגיד לך,

ש:                        אם יש לך, תקשיב, מאשימים אותך בזה שאתה התעסקת בדברים כאלה,

ת:                         אני אגיד לך יותר מזה, אני אגיד לך יותר מזה אני אגיד לך יותר מזה,

ש:                        בוא נשמע.

ת:                         ביח”א מאוד מאוד לא הבינו , לא הבינו איך לא הגעתי עד עכשיו ובגלל זה כנראה הם משכו את כל העניין איתי ונתנו לי להרגיש מאוד מאוד אשם על לא עוול בכפי.

ש:                        נתנו לך להרגיש אשם?

ת:                         כן נתנו לי להרגיש אשם, אני הגעתי לשמה מתוך בחקירה,

ש:                        נחקרת באזהרה דרך אגב?

ת:                         כן בהחלט.

ש:                        אתה מגיע ליח”א לפי דבריך אתה מציג פה תמונה ממש מעוותת,

ת:                         ערום ועריה.

ש:                        שנייה אחת. גם היום אתה ערום ועריה, חכה שנייה.

ת:                         מבחינתך.

ש:                        הגעת ליח”א לפי טענתך מיוזמתך.

ת:                         נכון.

ש:                        אז למה שיחקרו אותך באזהרה?

ת:                         כי אני עמדתי להגיע לשם לחקירה באזהרה לפי דבריהם,

ש:                        בלי לגמגם,

ת:                         לפי דבריהם עמדתי להגיע לשמה לחקירה באזהרה עם כל מה שמשתמע לזה אם זה בפברואר 16 בזמן שהחקירה הייתה לגלויה או אם זה היה הרבה לפני כן.

ש:                        יפה,

ת:                         הראיות כבר היו אצל יח”א.

ש:                        יפה. והנה עכשיו יוצא המרצע מהשק, באופן המתוחכם שאתה עובד. אתה ידעת היטב שדני אמר עליך מה שאמר ושהדברים יגיעו לחקירה,

ת:                         אני לא ידעתי,

ש:                        תקשיב,

ת:                         סליחה לא,

ש:                        אדוני הנכבד,

ת:                         לא אדוני,

ש:                        אפשר לומר לעד שימתין לסוף השאלה?

כב’ הש’ קובו:       שמע את השאלה עד הסוף שנייה, תשמע את השאלה עד הסוף תענה,

העד, מר ברזני:      אתה מסיק מסקנה לא נכונה.

עו”ד אוחיון:          אדוני,

כב’ הש’ קובו:       לשמוע את השאלה רק עד הסוף.

העד, מר ברזני:      בהחלט.

עו”ד אוחיון:          מר ברזני, אני אתן לך לענות איך שאתה רוצה. אני אקח את העיקר מהדברים שלך אבל אתה תקשיב לשאלות שלי עד הסוף. אתה ידעת היטב שיח”א יגיעו אליך כי לא רק השמועות היו בכול העיר מה שאתה השתוללת עם התלושים ומה שעשית. הלכת גם לעורכי דין בשביל להתייעץ מה יקרה שאתה תגיע לחקירה. אם תרצה אנחנו נשאל אותם פה והם יגידו את זה שהם הכינו אותך למצב שאתה תגיע לחקירה.

העד, מר ברזני:      ממש לא.

ש:                        טוב. נשים את זה רגע בצד. ואתה מגיע ליח”א  כאילו להקדים תרופה למכה, זה האופן המניפולטיבי שבו אתה עובד לאורך כל הדרך.

ת:                         אני לא הייתי מגיע ליח”א לו לא הייתי מתייעץ עם גורמים רלוונטיים, עם עורכי הדין שהזכרתי את שמם. אני לא הייתי מגיע ליח”א אם לא הייתי יודע שהשמועה היא לא מפי אנשים אחרים היא לא מידיעה של מה שקורה או מה שיח”א עושה בחדריו החשוכים כאלה או אחרים באותה עת, אני הגעתי לשמה באופן עצמאי, אישי, לאור הטענות והשמועות וההאשמות של יהודה בן חמו עצמו,

ש:                        ברור.

ת:                         מאותו חודש. נקודה.

ש:                        ברור.

ת:                         לא על ידי אדם אחד.

ש:                        די, זה דבר ידוע תכף אנחנו נראה כמה אנשים,

(מדברים יחד)

ש:                        אתה עוצר אותי כל פעם נחדש.

ת:                         לא, שנייה, אני רוצה ל חזור לנושא של דני הרוש. אני מעולם אני באותה עת בכלל לא ידעתי שדני הקליט אותי. בכלל לא ידעתי על מה שוחחתי איתו, הקואליציה שאתה מעלה אותה היא הייתה עניין חברתי אז הנושא של דני הרוש הוזכר לי רק בערך בפברואר מרץ 2016. 17, סליחה.

ש:                        תגיד לי, זה נכון שבשיחה עם דני הרוש אתה כבר יודע מה תוכן השיחה נכון?

ת:                         אני קראתי אותה מהעיתון.

ש:                        יפה, וגם את העדות שלך פה התאמת לשיחה.

ת:                         אני אודה לך אם תביא לי את כל השיחה ואז אני אגיד לך בדיוק מה אמרו לי, בסדר? כי אני לא מתבסס על גבייה מהעיתונים,

ש:                        את העדות שלך פה התאמת למה שיש בשיחה,

ת:                         השיחה הייתה כתובה שחור על גבי לבן מהעיתון.

ש:                        מתי?

ת:                         ואני לא ידעתי.

ש:                        מתי מתי?

ת:                         מתי היא הופיעה בעיתון?

ש:                        כן.

ת:                         בשנת 2017 בפברואר מיד אחרי החקירה הגלויה, היא לא הופיעה בפניי מעולם. גם לא על ידי גורמי החקירה.

ש:                        ב-2016, טוב בוא נמשיך. בוא נמשיך.

ת:                         היא פורסמה בכותרת ראשית מיד אחרי החקירה הגלויה, אני לא ידעתי עליה מעולם,

ש:                        תאמר לי, תסתכל על השיחה מה שנאמר, אני יודע שניסית להתאים פה את העדות שלך אבל זה לא מסתדרת, תראה, הוא אומר לך הרוש דני הרוש תראה מה הסיפור על התלושים? ואתה אומר לו שאתה לא כל כך רוצה להיכנס לזה. אז הוא אומר לך אתה תקבל חסינות, מה אתה חושב שככה? השתגעת? הוא אומר לך אתה תקבל חסינות מה קרה לך? זאת אומרת אל תחשוש. ואז אתה אומר לו רונית נהנתה מזה בדיוק כמוני. מי זאת רונית?

ת:                         רונית וודאי מנהלת הלשכה.

ש:                        אז מה פתאום הכנסת אותה?

ת:                         מה פתאום הכנסתי אותה?

ש:                        כן.

ת:                         כי זה בדיוק היה אותו balance היה נהנתה מזה בדיוק כמוני.

ש:                        שמה?

ת:                         שמה? שהיא קיבלה כל ערב חג בדיוק את אותו סכום כמוני.

ש:                        זה בדיוק ההתאמה של העדות שלך פה היום למה שיש בתמליל, לזה לא התכוונת, שאתה מדבר על חסינות ושרונית נהנתה בדיוק כמוך אתה לא התכוונת,

ת:                         אני לא זוכר,

ש:                        לזה שקיבלת,

ת:                         שדני הרוש הוא,

ש:                        תלוש פה תלוש שם,

כב’ הש’ קובו:       דקה דקה, מר ברזני רק לשמוע את התשובה עד הסוף ואז לענות.

העד, מר ברזני:      אבל אני לא זוכר שדני הרוטש, לא, הוא הזכיר את המילה חסינות אדוני השופט אני לא זוכר שדני הרוש הציג חוק או שיכול להבטיח איזה שהיא חסינות או שאני אקבל ממנו איזה שהיא חסינות על מה אני צריך לדבר איתו באותו זמן שאני בכלל, על מה?

עו”ד אוחיון:          ישבתם באותה חבורה,

העד, מר ברזני:      אנחנו אל ישבנו באותו חבורה,

ש:                        בלי סוף בכול מיני מקומות,

ת:                         אז אני אומר לך,

ש:                        אם אתה שואל אותי,

ת:                         אם ישבנו באותה חבורה למה לא ציטטת ממה שהיה באותה חבורה?

ש:                        ואתה אומר לו,

ת:                         אתה מצוטט לשיחת טלפון.

ש:                        אתה אומר לו, עכשיו תקשיב גם אתה נהנית, למה התכוונת?

ת:                         שגם,

ש:                        לדני הרוש כן.

ת:                         שגם הוא נהנה?

ש:                        כן.

ת:                         שהוא, רשימה שהוא נתן והועברה ויהודה בן חמו ידע אותה אלה אנשי שהוא ודני הרוש הכירו, אז גם הם קיבלו, זה בדיוק ההנאה שלו.

ש:                        אתה יכול לעשות סדר בגמגום שעכשיו,

ת:                         אני אגיד לך בדיוק.

ש:                        רשימה? לא שמענו על רשימה שהוא נותן והכירו אנשים אתה יכול להגיד משהו מסודר?

ת:                         אני הזכרתי אותה פה וגם הזכרתי אותה גם בחקירה והזכרתי אותה בחקירה שיהודה בן חמו שאל אם יש עוד שמות אז מדי פעם נתנו לו רונית ואני שמות וגם דני הרוש נתן שמות. ויהודה ידע שהם מדני הרוש,

ש:                        תענה לי שלא אמרת את זה אתה עכשיו מוסיף פה,

ת:                         בסדר.

ש:                        אתה כל הזמן,

ת:                         אז אני,

ש:                        מתמרן בתנועה, בוא נמשיך. אז אתה התכוונת שגם הוא מעורב בזה, טוב. בוא תגיד לי בבקשה כל השיחה הזאת הרי מוקלטת, כן. כל השיחה הזאת מוקלטת במטרה על ידי דני במטרה להשיב לנסות איך שהוא להשיג ראיות נגד יהודה. זה ברור לך נכון?

ת:                         ומה לי ולזה אם דני מבטיח לי חסינות וזה? זה מראה לך עד כמה שהקואליציה לשיטתך לא היה לה, היא אפילו לא 60 90,

ש:                        זה הפתיח.

ת:                         אה הבנתי.

ש:                        אתם התייחסתם הרבה,

ת:                         אתה מתייחס,

ש:                        כשהבנתם אולי לכולכם יש איזה שהוא מניע משותף אתה יודע מה, זה אנחנו נקרא בשבוע הבא פרשת כוח ועדתו, אתה קצת מכיר אותה נכון?

ת:                         בהחלט.

ש:                        אתה יודע למה אומרים פרשת כוח ועדתו?

ת:                         ההשוואה שלך היא קלוקלת,

ש:                        אבל רק שנגיד את זה גם לבית המשפט.

ת:                         ההשוואה שלך היא קלוקלת,

ש:                        כי כל העדה של כוח גם היא הייתה במחלוקת,

(מדברים יחד)

ש:                        רק שמצאו מכנה משותף למשה רבינו,

ת:                         לא. זה לא לשם שמים ולא המחלוקת הזאתי, זאת מחלוקת לשם שמיים ולא המחלוקת שאתה טוען בשם מרשך יהודה בן חמו היא ועוד איך ועוד איך מחלוקת שהיא ממש ממש לא לשם שמיים,

ש:                        בטח, המחלוקת שלכם וודאי לא לשם שמים,

ת:                         היא ממש לא לשם שמים.

ש:                        בוודאי שלא.

ת:                         אם דני הרוש מבטיח לי חסינות, מי זה דני הרוש שיבטיח לי חסינות. מה אני? אני בכלל לא זוכר את השיחה הזאתי, שיחה שאתה מצטט מתוך כתבה בעיתון שאין לה כל קשר לחומר הראיות,

ש:                        בוא נמשיך.

ת:                         אני מעולם לא נחקרתי עליה.

ש:                        תגיד לי שאתה גומר.

ת:                         סיימתי.

ש:                        תגיד לי עכשיו אנחנו חוזרים להגעה שלך,

ת:                         משווה את יהודה בן חמו למשה רבינו.

ש:                        עכשיו הגענו להגעה שלך ליח”א ככה בניסיון להקדים תרופה למכה ואני שאלתי אותך למה לא סיפרת ביח”א כשנתנו לך להרגיש שאתה אשם את כל מה ששמעת מהאנשים? אם באמת שמעת מהם. יש לך הסבר לזה?

ת:                         בוודאי שיש זה, אני ביח”א התבקשתי לפרט את כל קורותיי שחלק מהם אני לא יודע אם אפילו נמצאים בכתב האישום, את כל קורותיי בעיריית כפר סבא החל מ-2007 עד אוקטובר ספטמבר 2014.

ש:                        בוא תראה בוא תראה, תראה,

ת:                         והכול כתוב ומתומלל.

ש:                        תראה, אני שאלתי אותך שאלה מאוד מאוד ממוקדת. הטענות שלך כאלה ואחרות שמענו אותם, ברור שהיה לך הרבה זמן להתכונן לטענות האלה, חודש שלם. השאלה הייתה פשוטה אחרת, אם במשך החודש דיברת עם אנשים והם אמרו לך דברים כמו אורי מועלם שיהיה פה עד ואולי אנשים עדים. חשוב מאוד לדעת מה הם אמרו לך בהתחלה, לא כאשר הם מבינים מאיפה הרוח נושבת, השאלה שלי למה לא באת, השאלה היא מאוד פשוטה, ואם תוכל לענות עליה נודה לך ואם לא נמשיך הלאה. למה לא אמרת ליח”א אני פה מסתכל כן בדוח התחקור הארוך שלך אני לא רואה שאתה מציין שדיברת עם אנשים והם אמרו לך כך או אחרת אתה יכול להגיד לי למה לא עשית את זה?

עו”ד שרגנהיים:     חברי צריך עזרה שאני אפנה אותו?

עו”ד אוחיון:          כן כן, תגידי לי את הסעיף.

עו”ד שרגנהיים:     סעיף 14.

עו”ד אוחיון:          הנה אני אקריא לך את סעיף 14. “ברזני שמע כי יהודה מפיץ שעניין התלושים זה פרוץ של ברזני”. סליחה מה קורה לך? באמת מה קורה לך?

העד, מר ברזני:      אני אענה לך. אני אענה לך,

ש:                        ברור שאתה שמעת שיהודה אומר שאתה מקור התלושים השאלה שלי הייתה אחרת,

ת:                         אז אני אענה לך, אני אענה לך,

ש:                        אולי גם אתה לא הבנת את השאלה אז אני רוצה לחזור. אם אורלי לא הבינה אולי גם אתה לא הבנת. דיברת עם אנשים כדי לנסות לטהר את השם שלך ובאת אחרי חודש, השאלה שלי למה לא אמרת בשום מקום בתחקיר הארוך הזה מי האנשים ומה הם אמרו לך תוך חודש?

ת:                         אני לא זוכר שאני הכנתי את התזכיר, אני אמרתי, אמרתי את זה מהרגע שהגעתי לשם בתחילת אפריל אמרתי את הדברים האללה בצורה כזאת או אחרת,

ש:                        מזכיר אתה מתכוון למזכר.

ת:                         כן אני לא חיברתי אותו,

ש:                        רק שיהיה ברור כן.

ת:                         אני לא חיברתי אותו.

ש:                        זאת אומרת אתה אומר שכן אמרת רק שלא נרשם פה. בסדר. זה גם טענה.

ת:                         אני אמרתי את הדברים האלה ואם סיכמו את זה בסעיף אחד סיכמו את זה בסעיף אחד. זהו.

ש:                        מה הסעיף שסיכמו את זה? אני לא רואה שום אמירה.

ת:                         כמו שהפרקליטה ציינה וכמו שאתה קראת,

ש:                        הפרקליטה ציינה שיהודה שאתה שמעת שיהודה אומר שאתה עומד מאחורי התלושים. זה בכלל לא הייתה השאלה שלי. את רואה למה אסור לדבר אורלי?

ת:                         הציטוטים,

ש:                        בסוף גם הוא הולך.

ת:                         הציטוטים, כנראה שביח”א החליטו לסכם את זה בסעיף אחד. אולי משום שהסיכום יותר מדי היה ארוך. אני לא אחראי על השיקולים  שלהם איך שהם סיכמו,

ש:                        נכון אתה צודק.

ת:                         אני אמרתי את כל הדברים בצורה הכי ברורה.

ש:                        יפה מאוד.

ת:                         זה מיד בהתחלה.

ש:                        כולל מי האנשים שדיברו איתך במשך אותו חודש ומה אמרו לך?

ת:                         בהחלט. כן.

ש:                        אנחנו נשאל את החוקר, דרך אגב הוא יהיה לדעתי ברשימה שאני עושה מספר 35 שאתה טוען שהוא משקר, לדעתי. אבל בוא נשמע.

ת:                         הוא לא משקר.

ש:                        לא לא, תכף, תכף, כשהוא יגיע לפה נראה מה הוא יגיד.

ת:                         אוקי.

ש:                        יש לי פה רשימה של אנשים שאתה טוען שהם משקרים תכף נוסיף גם אותו לרשימה. עכשיו, טוב, אז יש לך את החודש הזה ואתה בא ואומר את מה שאתה אומר ולמחרת אתה נחקר באזהרה. דרך אגב גם באותו יום שבאת נחקרת באזהרה.

ת:                         נכון.

ש:                        כבר שהגעת, נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        טוב. אז למחרת אתה כבר נחקר ממש בהודעה מסודרת באזהרה לא במזכר לא בעל פה בתשאול בעל פה אלא בהודעה מסודרת.

ת:                         נכון.

ש:                        עכשיו אני שואל עבר יום אם גם למחרת אמרת כמובן את מה שאמרת יום קודם, כל אותם אנשים שדיברת איתם במשך חודש בנושא והם אמרו לך כך או אחרת.

ת:                         למחרת מי שניהל את החקירה למיטב זיכרוני היה אלירן והוא שאל שאלות ואני עניתי. השאלות שלו נסבו בתיאור, בתיאור כל הפרטים. גם הפליליים גם הלא פליליים. הכול מהכול. כל זה,

ש:                        שמעת מה ששאלתי?

ת:                         אז אני עונה לך.

ש:                        לא לא אתה לא עונה לי. האם למחרת אתה סיפרת לו שבמשך חודש אתה הלכת ודיברת עם אנשים ושמעת מהם 1, 2, 3, 4, 5, 6?  על יהודה. או שדברים שמנקים אותך סיפרת או לא סיפרת?

ת:                         אני לא ניהלתי את החקירה, ניהל אותה לירן והוא שאל את השאלות,

ש:                        תגיד לי שהוא שואל אותך,

ת:                         כן.

ש:                        שהוא שואל אותך בהמשך לחקירתך מאתמול ספר לי על כל נושא התלושים ותווי הקנייה,

ת:                         תודה רבה.

ש:                        אז יכולת לענות לו גם כן מה דיברת עם אנשים?

ת:                         אז התחלתי איתו באופן כרונולוגי כמו שאני חושב שהייתי צריך להציג אותו,

ש:                        כן.

ת:                         וגם היה נכון למיטב ידיעתי,

ש:                        כן כן,

ת:                         הצגתי לו אותו בצורה היסטורית.

ש:                        וסיפרת לו על ההיסטוריה הקרובה של החודש האחרון?

ת:                         סיפרתי את זה בצורה הכי ממוצה שיכול להיות, הן בתשאול והם בשיחות כאלה או אחרות, הוא לא בחר להקליד את זה הוא לא זה, דיברנו על הכול.

ש:                        הבנתי. אז אתה אומר שגם פה,

ת:                         דיברנו על הכול. אני לא מנחה חקירה. הוא הנחה את החקירה הוא שאל את השאלות.

ש:                        ברור ברור. אתה אומר שגם פה אמרת לו אבל הוא בחר לא להקליט  את זה. הבנתי נכון?

ת:                         אני אמרתי את זה בצורה הכי מפורטת שיכולה להיות בכול ההזדמנויות.

ש:                        גם בהזדמנות הזאת?

ת:                         גם בהזדמנות הזאת.

ש:                        טוב. אז גם אותו נשאל כי זה כבר לדעתי עוד אחד אחר, בוא נראה אם זה אותו אחד או שזה 36 לא, זה אותו אחד. אותו אחד. תראה, בוא ננסה עכשיו להתמקד באותם שתי נקודות עיקריות שבמחלוקת, איך כל העסק התחיל ואיך כל העסק נגמר שפה יש לנו מחלוקת, אנחנו טוענים שהכול התחיל ונגמר איתך ואתה טוען שהכול התחיל ונגמר עם יהודה.  באמצע אתה פעלת, בוא נראה. השאלה הראשונה יוזמה של מי זה? מי שלח אותך? מי הפעיל אותך? מי נתן לך רשימות שאחרי זה אמר לך תגרוס אותם זה סיפור פנטסטי, כן.

ת:                         יהודה בן חמו גרס,

ש:                        כן כן כן הסיפור הפנטסטי, אני שואל היה לך כל כך הרבה זמן להשיג ראיות בנושא הזה, יש לך ראיות בנושא הזה?

ת:                         סליחה?

ש:                        בנושא הזה יש לך ראיות?

ת:                         לא. מה זה יש לי ראיות, יש לי ראיות כמו מיטב הראיות שהבאתי ליח”א הם, זה הראיות. מה זה יש לך ראיות?

ש:                        שאלתי עכשיו על הפתיח מי יזם את כל העסק.

ת:                         אה מי יזם את כל העסק?

ש:                        מי? כן.

ת:                         יהודה בן חמו. ואני מזכיר לך,

ש:                        חוץ מהבל פיך יש לך ראיות? חוץ מהבל פיך. היה לך את כל הזמן שבעולם להשיג ראיות.

ת:                         תקרא את כל חומרי החקירה ותבין גם את הראיות וגם את ההדרגתיות,

ש:                        אתה יכול להגיד לי מה אתה,

ת:                         וגם את ההדרגתיות,

ש:                        תקשיב אתה פעלת כדי להשיג ראיות לאורך כל הדרך, אתה בחלק גדול,

ת:                         אני פעלתי כדי להשיג ראיות לאורך כל הדרך,

ש:                        אדוני תקשיב אתה לא תפסיק אותי,

ת:                         והראיות נמצאות,

ש:                        לא תפסיק אותי,

ת:                         בחומר החקירה,

ש:                        אדוני הנכבד,

ת:                         ואתה מוזמן לקרוא אותם,

ש:                        אתה לא תפסיק אותי. בסדר? ואל תחשוב שאפשר לטשטש פה אותנו, אנחנו מאוד ממוקדים. אני עכשיו מדבר על השלב הראשון שיהודה אומר לא היה ולא נברא הכול ממוחך הקודח ואתה מבין שיש פה צורך להשיג ראיות, חשוב מאוד ל השיג ראיות כי כבר השמועות  אומרות שרק אתה עומד מאחורי זה ואתה יזמת את זה ואתה עושה בזה שימוש. זה הנקודה האחרונה. וגם מישהו צריך להוכיח ממה הכול מתחיל.  אתה פועל כדי להשיג ראיות לגבי השאלה של היוזמה? חוץ מהבל פיך.

ת:                         אני את כל הראיות שפעלתי והשגתי וחלקם אפילו רובם הושגו באמצעים אחרים שלא רק על ידי נמסרו בחקירה.

ש:                        לשלב הראשון הזה אין שום ראייה. תקשיב טוב.

ת:                         לאיזה שלב ראשון?

ש:                        מי יזם.

ת:                         מי יזם?

ש:                        עוד פעם אתה יזמת את זה. איזה ראייה יש לך בעניין הזה?

ת:                         אני מסביר לך עוד פעם וכבודו מוזמן להסתכל ואדוני,

ש:                        לא הוא לא יסתכל, תגיד אתה,

ת:                         לא, אדוני מוזמן להסתכל על החקירה,

ש:                        מה הראיות שהשגת? מה הראיות שאתה השגת?

ת:                         מה הראיות שאני השגתי?

ש:                        כן.

ת:                         הראיות שהשגתי נמצאות בחומרי החקירה ופורטו בצורה מסודרת בדיון לשעבר ב-8.4.

ש:                        תגיד אתה באמת חושב שאפשר לטשטש אותנו? השאלה שלי היא מאוד ממוקדת, פעם אחרונה שאני נותן לך הזדמנות אני לא חייב לתת לך יותר הזדמנויות. יש משמעות לתשובות שלך. בנושא העיקרי הזה ששמעת עליו כבר בשמועות, התכוננת אליו חודש שלם הוא הנושא העיקרי. בנושא הזה,

(מדברים יחד)

עו”ד שרגנהיים:     רגע סליחה,

עו”ד אוחיון:          שלך או של יהודה,

כב’ הש’ קובו:       שנייה.

עו”ד שרגנהיים:     אני מבקשת להתנגד,

כב’ הש’ קובו:       שנייה רגע שנייה.

עו”ד שרגנהיים:     אני לא מצליחה להבין, יש פה דרישה של חברי מהעד לפרט ראיות. העד איננו משפטן הוא לא עורך דין הוא לא כתב את כתב האישום והוא לא חתום עליו. איזה ראיות בדיוק הוא רוצה? הוא עד, הוא מעיד על מה שהוא יודע על מה שהוא היה מעורב בו על מה שהוא עשה על מה שהוא שמע על מה שהוא קלט בחמשת חושיו. זו העדות שלו וזו ראיה שלי. העד הזה הוא עד מטעמי,

עו”ד אוחיון:          סיימת?

עו”ד שרגנהיים:     הוא הראיה עבורי.

עו”ד אוחיון:          סיימת?

עו”ד שרגנהיים:     כן. אני מבקשת שהעד לא יידרש לענות כמשפטן או כעורך דין,

עו”ד אוחיון:          סיימת?

עו”ד שרגנהיים:     שהוא לא. הוא היה עוזר ראש העיר,

עו”ד אוחיון:          סיימת?

עו”ד שרגנהיים:     במשך תקופה של 7 שנים, זה מה שהוא עשה. ואני מבקשת על זה לשאול אותו.

עו”ד אוחיון:          סיימת אורלי?

עו”ד שרגנהיים:     עכשיו סיימתי. עכשיו אני מבקשת החלטה רק להתנגדות שלי.

כב’ הש’ קובו:       יש תגובה להתנגדות.

עו”ד שרגנהיים:     בהחלט.

עו”ד אוחיון:          אני מצטער שאני מוצא את עצמי פעם אחר פעם באמת במקום שאת ממש לא מבינה אותי, כאילו אני מדבר א’ את עונה ת’. אני לא ביקשתי ממנו שיפרט את הראיות שבתיק. ממש לא. כיוון שהעד הזה היה ער לנקודת המחלוקת הזו ולהיפך היא שהניעה אותו לפעול ומכיוון שהוא פעל להשיג ראיות, ככה הוא אמר פה הוא העיד פה. אז אני שואל בנקודה הזאת מה הפעולות שהוא עשה כדי להשיג ראיות ומה הראיות שהוא השיג? אני לא שואל על הראיות של התביעה ולא של התיק וזה לא מעניין אותי בכלל.

כב’ הש’ קובו:       שנייה אז אנחנו נמקד את זה. העד לא צריך כמובן לפרט את הראיות של התביעה, כל מה שהוא צריך לפרט זה איזה ראיות הוא הביא לגורמי החקירה בהקשר של הנקודה הזאת שהיא במחלוקת.

עו”ד אוחיון:          כן, זה הכול.

עו”ד שרגנהיים:     המילה ראיות בכלל זרה לו.

עו”ד אוחיון:          זה הוא אמר אני פעלתי להשיג ראיות. זה העד אומר. כן. אתה שמעת את השאלה של בית המשפט? כן.

העד, מר ברזני:      הראיות שהושגו בין על ידי בין על ידי שאר גורמי החקירה,

ש:                        אדוני הוא לא,

ת:                         נמצאות בתוך חומר החקירה. אם תואיל,

ש:                        נתתי לך הזדמנויות אדוני,

ת:                         אם תואיל לכוון אותי.

ש:                        אדוני הנכבד גם בית המשפט שאל אותך ואתה מתחמק. יש לזה משמעות.

ת:                         אדוני מנסה לכוון אותי לדברים שהם לחלוטין מחוץ לעניין הזה לעניות דעתי. ואתה,

ש:                        בית המשפט שאל אותך לא אני.

ת:                         בית המשפט שאל אז אני עונה,

ש:                        אז גם בית המשפט לא יודע מה הוא שואל?

ת:                         אז אני אענה לבית המשפט,

ש:                        כן תענה.

ת:                         אני אענה לכבוד השופט.

ש:                        תענה. תענה.

ת:                         כל הראיות שהושגו בין על ידי על פי הנחיה יח”א או שאר גורמי החקירה או בין על ידם נמצאות או בכתב האישום או בחומר החקירה.

כב’ הש’ קובו:       השאלה אם אתה זוכר איזה שהיא ראיה שאתה יכול לציין אותה או לא?

העד, מר ברזני:      אני זוכר מספר ראיות, הראיה הכי בסיסית והכי רלוונטית הם אותם שיחות עם, יותר מזה, לא ראיה שהייתה, ראיה שהייתה שנה לפני כן, מופיע אצלי אורי מועלם ומוסר לי תלושים של 2000 שקל אני לא נמצא בעיריית כפר סבא. אני כבר לא עוזר ראש העיר, מאיפה? ואומר אורי מעולם ומצטט לי בצורה מאוד מאוד מופגנת בתוך הבית שלי יהודה בן חמו שלח את וידל צרפתי העוזר שלו להביא לך אלפיים שקל בתלושים. וכול זה מפורט בחומר החקירה. אני לא הייתי בעיריית כפר סבא אם זאת ראיה או לא ראיה השופט יחליט.

עו”ד אוחיון:          טוב, אחרי שהתאמצת אתה אומר, אני רוצה ללבן את זה.

העד, מר ברזני:      זו דוגמא אחת,

ש:                        רגע, לא, אתה תביא עוד ראיות. אתה אומר שאת ההבאת ראיה כזאת?

ת:                         בוודאי.

ש:                        איך הבאת את הראיה הזאת?

ת:                         איך הבאתי את הראיה הזאתי?

ש:                        כן.

ת:                         היא נמסרה לך, לחוקרים.

ש:                        איך הבאת את הראיה הזאת?

ת:                         היא נמסרה לחוקרים היא נמסרה בצורה של עדות. ואחרי,

ש:                        עדות בהבל פה שלך,

ת:                         אז אני אגיד לך אני אענה,

ש:                        אני שואל אותך,

ת:                         אז אני אענה לך על עוד אני אענה לך על עוד,

ש:                        לא, קודם כל את זה ואחרי זה,

ת:                         אז אני אענה,

ש:                        תקשיב מר ברזני אתה לא מנהל פה את הדיון, אמרת משהו אני רוצה למצות אותו ואחרי זה אתה תעבור לדברים הבאים, אני לא אתן לך לטשטש. אתה אומר שהבאת ראיה שלפיה אורי מועלם הביא לך תלושים אחרי שעזבת את עיריית כפר סבא.

ת:                         בפסח 2015.

ש:                        שנייה, מה הראיה לזה תגיד לי אתה, מה הראיה לזה?

ת:                         מה הראיה לזה?

ש:                        כן.

ת:                         שאורי מועלם מסר לי תלושים אתה מוזמן לשאול אותו.

ש:                        מה הראיה לזה? אתה הקלטת אותו אומר את זה?

ת:                         לא אני לא הקלטתי אותו.

ש:                        אבל הקלטת הרבה דברים, למה את זה לא הקלטת?

ת:                         אתה מדבר איתי על שנה לפני שבכלל הגעתי ליח”א.

ש:                        אז אין לך ראיה בעניין הזה?

ת:                         בוודאי שיש לי ראיה בעניין הזה,

ש:                        זה הבל פיך.

ת:                         אוקי אז בוא נעבור לראיה הבאה?

ש:                        לא לא,

ת:                         אז בוא נעבור לראיה הבאה.

ש:                        תקשיב טוב, נעבור נעבור להכול מה שאתה אמרת ראיה זה אל ראיה. אמרת בפה שלך וזה נשאר בפה שלך.  לא שהבאת הקלטה של אורי מועלם שהוא עשה את זה נכון? סיכמתי נכון?

ת:                         הראיה נמסרה ליח”א והיא השתמשה בהם כפי הבנתה.

כב’ הש’ קובו:       בוא נעזוב את הדיון המשפטי בשאלה מה זה ראיה מה זה לא ראיה, העד הוא באמת לא משפטן. השאלה מה העובדות.

עו”ד אוחיון:          גם הוא מבין את  זה הרי הוא אמר פה בבית המשפט לא נתפתל עכשיו,

כב’ הש’ קובו:       לא חשוב, בוא נתקדם הלאה.

עו”ד אוחיון:          הוא אמר אני באתי ליח”א האשימו אותי אני הייתי צריך להביא ראיות שזה לא נכון לכן עשיתי 1 2 3 4 נפגשתי (לא ברור) עכשיו אנחנו מבינים שמשהו קרה לו זה נותר במוצא פיו בלבד. נעבור לדבר הבא שאתה קורא לו ראיה, ראיה רק שתבין זה  מעבר למוצא פיך, ראיה הכוונה היא בוא אני טוען משהו ואני אביא הוכחה שהדברים שלי נכונים.

העד, מר ברזני:      מעבר למוצא פי ראש השנה 2015 אני נקרא ללשכתו של יהודה בן חמו, בדיוק שיחה של 3 דקות אני מקבל אלף שקל תלושים  400 מהם נמסרים 200 לצביה צורף ו-200 נמסרים לאורי מועלם ואת שאר ה-600 הנותרים בפלסטיקים של 2000 שקל נמסרו ליח”א כעבור חצי שנה.

ש:                        אז זה רק בהבל פי.

ת:                         למה הבל פי? נמסרו להם בצורה מוחשית.

ש:                        התלושים האלה תקשיב טוב,

ת:                         הם נמסרו להם בצורה מוחשית.

ש:                        בוא מר ברזני תקשיב.

ת:                         אז תראה אני לא משפטן ואם אתה מגדיר ראיה כמו שאתה מגדיר ראיה אז אני לא מבין כנראה את השאלה שלך. אבל אם יש ראיה יותר מוחשית,

ש:                        זה לא ראיה שאתה רוצה להבין. תקשיב טוב יכול להיות שיש לך בעיות קשות בהבנה וזה לא נראה שאתה רוצה להבין,

ת:                         לא אין לי בעיות קשות בהבנה. אני יודע מה זה ראיה כי ראיה רואים בעין בסדר? והראיה הזאתי נמסרה ליח”א באפריל 2016.

ש:                        עכשיו פה לא תטשטש אותנו הרי אתה מבין את זה. תראה השאלה היא בכול הגרסה הזאת האם באמת יהודה נתן לך את האלף או לא כי אנחנו אומרים לא זה הכול ממוחך הקודח.  אתה הרי יכול מתלושים שאתה פעלת לקבל גם אחרי שהיית בעיריית כפר סבא, יש לנו פה הוכחות מוסכמות כמו שהיינו פה בפעם הקודמת שאחרי,

ת:                         איזה,

ש:                        שאנשים עדי תביעה העידו שאחרי שעזבת את עיריית כפר סבא נתת הוראות, אתה,

ת:                         קשקוש מקושקש לא נתתי להוראות, למי?

ש:                        בסדר.

ת:                         למי? לשגיא לנצנר שלא היה לי איתו שום עניין הזה בעניין התלושים,

ש:                        שמעת אתה גם יודע מי, הנה,

עו”ד שרגנהיים:     אתה שאלת אותו על זה.

העד, מר ברזני:      אני יודע מי כי אני קראתי, כי אני יודע לקרוא. וגם אני יודע לברור בין המוץ לתבן.

עו”ד אוחיון:          איך אתה יודע? איך אתה יודע מי?

העד, מר ברזני:      כי אני יודע לקרוא בין המוץ להבדיל בין המוץ והתבן.

ש:                        איפה קראת מוץ ותבן?

ת:                         כמו שאתה קורא ידיעות בעיתון ו מנסה להפליל את מי שלא צריך להפליל גם אני יודע לעשות את זה.

ש:                        ובעיתון קראת ששגיא אומר שהוא,

ת:                         לא, אני לא רק אמרתי את זה בעיתון אני גם אמרתי את זה לכול גורמי החקירה שעם שגיא לנצנר לא היה לי שום עניין בנושא התלושים,

עו”ד שרגנהיים:     חברי קרא את הפרוטוקול של הדיון הקודם?

עו”ד אוחיון:          עכשיו אתה אומר, אורלי די תפסיקי להפריע, עכשיו אתה אומר שגם אמרת לגורמי החקירה שעם שגיא לנצנר לא היה לך שום דבר בעניין התלושים.

העד, מר ברזני:      נכון.

ש:                        כמה פעמים אמרת להם את זה?

ת:                         מאות. עשרות.

ש:                        ולמי מהחוקרים אמרת את זה?

ת:                         לכולם.

ש:                        לא ראיתי שהם רשמו, לא ראיתי שאף אחד רשם על זה. זאת אומרת זה כן עלה בחקירה, עכשיו אתה אומר דבר חמור מאוד,

ת:                         זה עלה.

ש:                        דרך אגב בעניין הזה אני לא בטוח שאתה משקר לגמרי. כי זה לא עולה בדעתי שזה לא עלה בחקירה.

ת:                         אז בסדר וגם,

ש:                        אחרי שהוא אמר את זה.

ת:                         אני שמח ומודה לך שאתה לא בטוח שאני משקר לגמרי,

ש:                        שנייה אחת,

ת:                         אז אני עונה לך, הם שאלו אותי,

ש:                        אתה מפסיק, אתה מפסיק את השאלה שלי,

ת:                         אז אני אומר לך עוד פעם,

ש:                        שאלו אותך ואתה לא יודע למה זה לא נכתב?

ת:                         וודאי, לא יודע למה זה לא נכתב, אני לא, אני לא חוקר.  אני לא חוקר ואני לא משפטן.

ש:                        כל החוקרים יבואו פה לבית המשפט,

ת:                         מאה אחוז.

ש:                        ברור לי ששאלו אותך. אני אגיד לך למה שאלו אותך. כי שגיא לנצנר כבר, שגיא לנצנר שהיה פה כולנו ראינו אותו אדם סופר נאמן הוא אומר שאתה אחרי שעזבת את עיריית כפר סבא המשכת לבחוש בתלושים, הורית להעביר את התלושים למשרד של רפי כחלון ומשם לקחת אותם,

ת:                         אז אני אומר לך כבל עם ועדה שאני לא קראתי מה שגיא לנצנר אמר  לפרוטוקול אבל אני אומר לך כבל עם ועדה שקר מוחלט אני מעולם לא דיברתי לא בזמן שאני בעיריית כפר סבא וגם אחרי, אני אפילו לא יודע מה שם משפחתו של שגיא, יתרה מזאתי אצלי היה רשום בטלפון שגיא מינוב, אתה יודע למה? כי אני הייתי מתקשר אליו בנושא תכנון ובנייה בהנחייתו של יהודה בן חמו. נקודה. מעולם לא דיברתי איתו על תלושים.

ש:                        אנחנו חוזרים אדוני רק למה שאנחנו רוצים  לדעת.

ת:                         אה מה שאתה רוצה לדעת, אני רוצה להגיד לך את האמת,

(מדברים יחד)

ש:                        לברור את המוץ מן התבן.

ת:                         אני רוצה להגיד לך,

ש:                        אני חוזר אדוני,

ת:                         אני רוצה להגיד לך ובעיקר לבית המשפט את האמת בסדר? אני גם עונה בשאלה.

ש:                        אתה צריך להתאמץ עוד הרבה מאוד בשביל להגיע לנקודה הזאת.

ת:                         אין שום בעיה.

ש:                        אתה בינתיים רחוק ממנה.

ת:                         אין שום בעיה.

ש:                        נמשיך, תגיד לי, אני ראיתי שבמשטרה עשו לך עימותים עם כל מיני אנשים נכון?

ת:                         אמת.

ש:                        סירבת לעימות עם שגיא לנצנר?

ת:                         לא, ממש לא סירבתי.

ש:                        אני אגיד לך למה, כי לא הגיוני שבנקודה כזאת קריטית שהיא שופכת אור על כל המעשה שלך שהיא באה להראות איך אתה פועל בתלושים גם אחרי שעזבת את עיריית כפר סבא ויש אדם מן הישוב שהוא אומר את זה אין לו שום סיבה להגיד להציג כזה סיפור אין דבר כזה שלא יגידו לך בוא נתעמת גם עם שגיא. אתה סירבת לעימות הזה.

ת:                         אני ממש לא סירבתי, שקר מוחלט, לא סירבתי לעימות עם שגיא לא סירבתי לעימות עם אף אחד, כולל לא עם יהודה בן חמו, לא סירבתי, פעלתי לפי זה,

ש:                        טוב, כשיבואו החוקרים יהיו הרבה שאלות,

ת:                         אני לא סירבתי לעימות עם אף אחד. אני אגיד לך יתרה מזאת, יש פה איזה שהוא היגיון בציטוט שאומר שגיא, שגיא מינוב, כי אני באמת לא זוכר איך לעברת את שם משפחתו. שאומר שאני, סליחה רגע, לא, כי אני רוצה להגיע לאמת,

ש:                        היגיון?

ת:                         אתה רוצה להגיע לאמת. איזה היגיון יגיד לו שאני אגיד לשגיא לנצנר בשנת 206 או 15 תפנה לרפי כחלון? מה הקשר שלי לרפי כחלון באותה העת? שאני אגיד לו תפנה מה אני אעשה עם זה בדיוק?

ש:                        אתה הולך לרפי כחלון לוקח את זה, מה זאת אומרת? הכי פשוט שבעולם.

ת:                         אני הולך לרפי כחלון,

ש:                        הכי פשוט שבעולם. כמו שעשית.

(מדברים יחד)

ש:                        אדוני הנכבד,

כב’ הש’ קובו:       דקה לא לדבר ביחד.

העד, מר ברזני:      זה ממש שקר מוחלט, שקר מוחלט, רפי כחלון הוא אחד האנשים הכרי מקורבים ליהודה בן חמו אז אני אשלח את שגיא לרפי כחלון ואני אעשה פרסה וילך לרפי כחלון ואקח ממנו את התלושים להנאתי?

עו”ד אוחיון:          בוא אני אגיד לך משהו, הכי הגיוני שבעולם.

העד, מר ברזני:      קשקוש, קשקוש,

ש:                        אדון ברזני,

ת:                         קשקוש ושקר,

ש:                        אתה לא מרשים פה אף אחד,

ת:                         קשקוש ושקר.

ש:                        אנחנו התרשמנו משגיא אבל תקשיב,

ת:                         אתה התרשמת משגיא,

ש:                        תקשיב טוב, כולם. כולם.

ת:                         לא אבל תסביר לי איך אני צריך להגיע לרפי כחלון,

ש:                        בוא בוא בוא,

ת:                         איך אני,

ש:                        אל אתבלבל.

ת:                         לו אפילו הייתי אומר כזה דבר לשגיא,

ש:                        סיימת להיתמם?

ת:                         אני לא מיתמם. אני לא מיתמם,

ש:                        אתה משתלט פה על האולם.

ת:                         עכשיו נשאל את אדוני,

ש:                        אתה משתלט פה על האולם.

ת:                         איך אני שולח את שגיא,

ש:                        שאלת שאלה,

ת:                         לרפי כחלון,

ש:                        שאלת שאלה,

ת:                         אני אענה,

ש:                        עכשיו תקבל תשובה.

ת:                         בסדר גמור,

ש:                        כיוון ששגיא כבר (לא ברור) שעשית את הדבר הזה בשבילך זה הכי פשוט, הרי רפי כחלון הוא מכיר אותך ובגלל שהוא מכיר גם את יהודה הוא יודע שאתה עוזר ראש העיר הוא לא אמור לדעת שעכשיו הפסקת לעבוד,

(מדברים יחד)

ש:                        אדוני אתה תפסיק,

(מדברים יחד)

ש:                        למה הוא צריך להודות,

ת:                         הוא יודע מדויק,

ש:                        תקשיב טוב.

ת:                         מתי הפסקתי לעבוד.

ש:                        תקשיב טוב,

ת:                         הוא יודע בדיוק  מתי הפסקתי לעבוד,

ש:                        אדוני העד לא מאפשר, לא מאפשר, בעצם רוצה רק לשמוע,

כב’ הש’ קובו:       לשמוע את השאלה עד הסוף,

עו”ד אוחיון:          רק רוצה לנאום. לא תוכל פה אדוני הנכבד להטיל דופי בשגיא לנצנר,

העד, מר ברזני:      אני לא מטיל דופי בשגיא לנצנר,

ש:                        תקשיב טוב. הוא עומד על זה.

ת:                         בשאלות שלך, אני מטיל דופי בשאלות שלך ובהיגיון שנמסר פה,

ש:                        טוב אתה סיימת?

ת:                         רפי כחלון ידע,

(מדברים יחד)

ש:                        על ראש הגנה בוער הכובע אתה יודע מה זה?

ת:                         סליחה?

ש:                        אתה פשוט לא מאפשר, לא מאפשר לדבר כי אתה פשוט חושש מדברים שיאמרו,

ת:                         לא, כי אני מבקש,

ש:                        אתה משתלט פה על הדיון,

ת:                         אני מבקש להגיד לבית המשפט את האמת. אני מבקש ל הגיד לבית המשפט את האמת.

ש:                        אמרתי לך שתפסיק להצחיק אותנו כל פעם מחדש, די, די.

ת:                         ויש פה דבר שהוא הזוי לחלוטין,

ש:                        מספיק.

ת:                         יש פה דבר שהוא הזוי לחלוטין הזוי לחלוטין,

ש:                        זה התחכום הכי גדול שלך.

ת:                         התחכום הכי גדול שלי,

ש:                        לא, זה פשוט מאפיין את הדרך שלך אתה שולח את זה לרפי כחלון,

ת:                         מה?

כב’ הש’ קובו:       דקה.

עו”ד אוחיון:          דקה אחת.

כב’ הש’ קובו:       תשמע את השאלה עד הסוף.

עו”ד אוחיון:          שגיא אומר את זה דרך אגב לא אני.

העד, מר ברזני:      בסדר גמור.

ש:                        שהיה פה,

ת:                         אני מוכן להתעמת איתו.

ש:                        רק בחקירה לא היית מוכן,

ת:                         שקר וכזב.

ש:                        דרך אגב כמה,

ת:                         שקר וכזב, אני אומר לבית המשפט,

(מדברים יחד)

כב’ הש’ קובו:       רבותיי רבותיי רבותיי, אני עוצר את זה, זה לא שאלות ותשובות זה הפך לשיח. מר ברזני לשמוע את השאלות עד הסוף ואז לענות אחרת אנחנו לא מתקדמים.

עו”ד אוחיון:          תקשיב לשאלות עד הסוף ותשתדל לא לנהוג בחוצפה כל פעם להיכנס בדברים שלי. תקשיב, זה מאוד פשוט, ברגע שאתה אומר לשגיא ומקובל על כולנו תשלח את זה לרפי זה ברור שאתה רוצה לקחת את זה משם אין שום סיבה שתשלח תלושים לרפי כן מבלי שאתה לוקח את זה משם, הרי ברור זה הכי פשוט,

העד, מר ברזני:      בגלל זה אני אומר לאדוני שזה שקר מוחלט,

ש:                        שמה ששגיא אומר?

ת:                         כן אני לא שלחתי אותו לרפי כחלון.

ש:                        ממש לא.

ת:                         מעולם לא. ואני אומר שוב שמעולם לא דיברתי עם שגיא לנצנר,

ש:                        אתה יודע מה, משום מה,

ת:                         או שגיא מינוב על תלושים, מעולם לא דיברתי איתו,

ש:                        משום מה גם את רפי כחלון לא שאלו את זה בחקירה.  אבל הוא יגיע לפה אני מניח, נשאל אותו,

ת:                         שיגיע לפה,

ש:                        לא שאלו אותו, משום מה לא שאלו אותו את השאלה הפשוטה שגיא אומר,

ת:                         הקשר,

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני, לשמוע את השאלות עד הסוף.

עו”ד אוחיון:          אולי תפסיק להיכנס בדברים, חצוף. די. באמת אני צריך להרים את הקול שלי בשביל לדבר?

העד, מר ברזני:      אתה מסקי מסקנות,

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני, מר ברזני לשמוע את השאלות עד הסוף ואז לענות אם לא לא נצליח להתקדם כאן.

עו”ד אוחיון:          יבוא לפה אבי כחלון, ממה שאנחנו קראנו בהודעות שלו לא שאלו אותו על זה משום מה, למרות שהדברים אותך כן שאלו עשרות פעמים אמרת,  אז הוא יבוא לפה ונשמע אותו אבל אתה בעצם מרחיב את יריעת המחלוקת עד הסוף. אתה לא אומר ביקשתי שיעבירו לרפי כחלון ולא לקחתי אתה אומר בכלל לא ביקשתי שיעבירו לרפי כחלון,

העד, מר ברזני:      מעולם לא דיברתי עם שגיא מינוב על,

ש:                        זו יריעת המחלוקת, אתה מבין את המשמעות של יריעת המחלוקת?

ת:                         מעולם לא דיברתי עם שגיא, אני מדגיש לך את הנקודה הזאת,

ש:                        כן.

ת:                         מעולם לא דיברתי עם שגיא מינוב על תלושים.

ש:                        אני רוצה שתחשוב,

ת:                         ההיגיון, הקשר ביני לבין רפי כחלון היה מינורי מאז שעזבתי את עיריית כפר סבא.

ש:                        סיימת?

ת:                         כן.

ש:                        אני רוצה להסביר לך מה המשמעות של הרחבת יריעת המחלוקת ותחשוב על התשובה שלך. שאתה מרחיב את יריעת המחלוקת ואתה אומר זה לא שאני לא לקחתי את התלושים מרפי כחלון זה שאני בכלל לא ביקשתי שיעבירו. אם בית המשפט יקבע ששגיא לנצנר דובר אמת יכול להיות מאוד שבזה שהרחבת את יריעת המחלוקת גם לא תוכל לטעון שלא אתה לקחת את זה וזה מה שמתבקש כי באמת אין שום היגיון שמישהו יבקש להעביר  את זה לרפי כחלון אם הוא לא מתכוון לקחת את זה משם. אתה מבין את המשמעות של התשובה שלך? יש לה משמעות משפטית.

ת:                         אני מבין את המשמעות, זה, אני לא משפטן אבל אני אגיד לך בדיוק עוד פעם אני אומר את האמת. אני עם שגיא לנצנר שגיא מינוב כפי שהוא מצוי אצלי מעולם לא דיברתי על התלושים וזהו.

ש:                        זכותך. ברשותך נמשיך. עכשיו בוא אנחנו עדיין על הנקודה הראשונה רוצים למצות אותה. יש ראיות נוספות שהצלחת להשיג לגבי הנקודה הזאת, הזכרת שתי ראיות שהם לא ראיות, יש לך עוד משהו להצביע עליו? שהיוזמה לא הייתה שלך.

ת:                         הראיות הנוספות נגבו בעת החקירה,

ש:                        תפרט אדוני, אנחנו נמשיך הלאה.

ת:                         הראיות הנוספות נגבו בעת החקירה ובשיחות שהיו לי עם אורי מועלם ושאר הגורמים,

ש:                        אדוני תפרט בנקודה הזו המסוימת. מי יזם? שזה נושא שהיה על השולחן מהתחלה. עוד לפני שהגעת ליח”א.

ת:                         מי יזם. אני אגיד שוב,

ש:                        כן. מי ניצח על כל המקהלה הזאת?

ת:                         יהודה בן חמו.

ש:                        לא, ראיות בעניין הזה יש לך חוץ ממה שקראת להם ראיות והם לא ראיות יש לך משהו אחר, אינדיקציה כזאת?

ת:                         אני שואל אותך, אני עונה, מי שניצח על כל העניין הזה, לפחות בתקופה שאני הייתי וגם לאחריה מכול הראיות ואתה מוזמן לקרוא,

ש:                        אין שום ראיה בעניין הזה.

ת:                         את השיחות שלי עם  אורי מועלם, ועם שאר הגורמים שאליהם,

ש:                        אורי מועלם אמר שמי שניצח על המלאכה זה לא אתה?

ת:                         לא,

ש:                        אז מה? אז איזה ראיה אתה מביא את זה מתוך?

ת:                         אורי מועלם,

ש:                        נתתי לך הזדמנות, אתה רוצה להשלים פה את התשובה,

ת:                         אני אומר שכול הראיות נמצאות בחומרי החקירה,

ש:                        טוב,

כב’ הש’ קובו:       בוא נתקדם.

עו”ד אוחיון:          נמשיך, בוא נתקדם, נתתי לך מספיק הזדמנויות עכשיו אני רוצה לעבור למה שאתה טענת שבין לבין הוא כל הזמן היה מבקש , היה בקרה, באותם שלבים שאתה פעלת בהם בלי שום ספק יש לך ראיה כלשהי למה שאתה טוען עכשיו?

העד, מר ברזני:      אתה מדבר איתי, הבקרה היא שהתלושים נמסרו לו,

ש:                        יש לך ראיה כלשהי חוץ מהראיה הזאת שהיא במחלוקת, אם לא נמשיך הלאה. יש לך ראיה?

ת:                         אין ראיה.

ש:                        אין ראיה בוא נמשיך.

ת:                         מה זה אין ראיה? אני מסרתי לו, הייתה בקרה, הייתה הנחייה. הכול, היה ליווי,

ש:                        יש לך הוכחה כלשהי,

ת:                         היה ליווי צמוד,

ש:                        חוץ מהבל פיך למה שאתה טוען עכשיו?

ת:                         כל מה שאמרתי וכול ההוכחות שמסרתי מסרתי בחומר החקירה.

ש:                        אתה יכול לפרט? מה שאתה עשית, אני רוצה איתך לדבר. כי אתה השתדלת מאוד להביא ראיות וזה מאוד חשוב שהעלית חרס. אם אתה יש לך איזה שהיא ראיה אדרבא, תאמר אותה פה ותציג אותה, אני נותן לך הזדמנות.

ת:                         אם העליתי חרס כנראה שלא היינו מגיעים לפה.

ש:                        טוב. עכשיו אני עובר לשלב הסופי. השאלה אם באמת נתת את התלושים שקיבלת, ואין על זנה מחלוקת שקיבלת ליהודה או לא. סיפרת לנו על מהלך שבו אתה נותן את התלושים ויהודה מקבל 15 אלף שקל מסכום גבוה יותר של תלושים, מוכתבת לך רשימה יהודה גור אותה אתה צריך לזכור אותה בעל פה, הזוי לחלוטין מה שאתה מתאר פה. יש לך איזה שהיא ראייה אינדיקציה שפעלת להשיג שזה באמת נכון? שבאמת מסרת את התלושים ליהודה, יש לך? אתה ניסית להשיג איזה שהיא ראייה בעניין הזה?

ת:                         כל הראיות שמסרתי נמסרו, אז אני עונה לך עוד פעם,

ש:                        כן.

ת:                         כל הראיות שנמסרו נמסרו ליח”א כולל מה שאמרתי, כולל מה שאמרתי בחקירה במהלך השנים,

ש:                        מה שאמרת לא שווה בעיניי כלום.

ת:                         לא, אתה שואל אותי אם צילמתי או הקלטתי אותו במהלך השנים שבין 2007 ל-2014 אני לא עשיתי את זה. לא.

ש:                        יש לי שאלה,

ת:                         לא.

ש:                        כמה זמן החקירה הייתה פה סמויה והפעילו אותך?

ת:                         אין לי,

ש:                        חודשים,

ת:                         אתה יכול לבדוק את זה.

ש:                        חודשים.

ת:                         אתה יכול לבדוק את זה בתאריכים.

ש:                        תקשיב זה חודשים רבים.

ת:                         נו?

ש:                        אז בחודשים הרבים האלו המטרה הייתה שאתה יודע שיש חקירה אף אחד אחר לא יודע ואתה תנצל את העובדה שרק אתה יודע ולך תשיג ראיות למה שאתה אומר נכון? זאת הייתה המטרה?

ת:                         לא, המטרה, אני לא משיג ראיות על פי הנחיות של גורמי החקירה,

ש:                        נכון נכון.

ת:                         זהו גמרנו.

ש:                        והם ניסו יחד איתך לחשוב על כל מיני  רעיונות איך אנחנו משיגים ראיות בנושאים שבמחלוקת נכון?

ת:                         הושגו ראיות.

ש:                        לא לא,

ת:                         הושגו ראיות.

ש:                        תגיד לי מה הראיות,

ת:                         הושגו ראיות,

ש:                        בעניין הזה שאתה מסרת את התלושים,

ת:                         אני את כל הראיות שהושגו בין אם על ידי ובין אם בהתייעצות נמסרו ל-,

ש:                        טוב אתה לא יודע להצביע אבל בוא,

ת:                         נמסרו, תומללו,

ש:                        אבל בוא אני אצביע לך, בוא בוא,

ת:                         תומללו, תושאלו,

ש:                        כלום כלום.

ת:                         ואדוני מוזמן,

ש:                        כלום אין, תקשיב,

ת:                         כלום אין זה אתה חושב.

ש:                        גורנישט, גורנישט,

ת:                         אז כנראה לא היינו פה,

ש:                        יש ראיות אחרות,

ת:                         אם זה גורנישט אז כנראה לא היינו פה.

ש:                        אדוני אתה היית צריך להיות פה ויכול להיות שעוד תהיה פה,  חכה. בוא עכשיו אנחנו נשאל אותך כמה דברים שיש כן ראיות,

ת:                         אדוני מאיים עליי?

ש:                        אני מאיים? כן למצות איתך את הדין זה נקרא לאיים?

ת:                         כן.

ש:                        הבנתי,

ת:                         בסדר.

ש:                        אז אתה מעל לחוק? אתה מעל לחוק? בוא, תקשיב לי תגיד לי בבקשה דיברת פה בדיון הקודם על קבלנים מסוימים שעשו איתך שיפוץ בבית, אתה יכול לנקוב בשמות שלהם ומה כל אחד עשה?

ת:                         הם לא עשו אצלו שיפוץ בבית. אז אני,

ש:                        לא אמרת את זה בפעם הקודמת?

ת:                         לא, הם לא עשו שיפוץ בבית אני אמרתי פיקוח,

ש:                        פיקוח אוקי, אז תגיד לי את הקבלנים שעשו,

ת:                         אני אענה לך. אני אענה לך בצורה הזאתי.

ש:                        כן.

ת:                         לאחר שהייתי בתהליך של היתר בנייה מול עיריית רמת גן אני התייעצתי עם אדון בו חמו את מי לקחת כמפקחים וקבלנים רשומים.

ש:                        אז עכשיו גם יהודה יזם את הפקחים,

ת:                         הוא לא יזם,

ש:                        הרשומים האלה.

ת:                         לא, סליחה.

ש:                        גם על זה תפיל,

ת:                         אתה רוצה לתת לי לענות? אתה רוצה לתת לי לענות?

ש:                        הוא שואל אם גם ריצף לך.

ת:                         אתה רוצה לתת לי לענות? אתה רוצה לתת לי לענות? אתה רוצה לתת לי לענות?

ש:                        כן.

ת:                         בסדר? אז אני אגיד לך בדיוק. הוא המליץ על קבלנים שהם זכיינים בעיריית כפר סבא ושהם עובדים במוסדות חינוך והם יכולים לעשות, יתרה מזאת, הוא אמר לי אם אתה בונה בקיץ אז תשתדל לא להטריח אותם יותר מדי. אמרתי לו הם רק עושים פיקוח ורק חותמים על ההיתר ואין שום בעיה וזה כל הסיפור,

ש:                        שמות שמות,

ת:                         השמות שזה היה אמנון שאול ובניו וכול זה.

ש:                        רגע לא כל זה, אמנון שאול ובניו זה אחד. מה עוד?

ת:                         זהו. זהו.

ש:                        אמרת עכשיו קבלנים. מפקחים.

ת:                         אמנון שאול ובניו,

ש:                        קיסוס,

ת:                         מי זה?

ש:                        מי זה קיסוס?

ת:                         אני לא יודע מי זה.

ש:                        סוסן סוסן את האיטום סוסן,

ת:                         סוסן עשה איטום גם כן בהמלצתו של יהודה בן חמו,

ש:                        בוודאי,

ת:                         בעצתו, אני אענה לך, אתה רואה שאני לא מגחך בציניות כמוך.

ש:                        סוסן,

ת:                         אני יודע להשיב ברצינות על כל שאלה,

ש:                        תגיד לי,

ת:                         אתה יודע מה? אתה רוצה,

ש:                        תגיד לי הסוסן הזה,

ת:                         שנייה, אתה רוצה לענות על סוסן? אז אני אענה לך. אני אענה לך. ואז אולי גם בית המשפט יבין מי זה עם  מי מדובר. יהודה בן חמו שלח אותי לקבלנים כדי שאני אמליץ עליהם על מקסים סוסן ועל עבודתו, לכול מיני קבלנים. יכול להגיד לך גם שבירו יכול להגיד לך זייטוני יכול להגיד לך את כל הקבלנים שהיו פעילים בעיר כפר סבא. להמליץ על סוסן, אז הוא לא ימליץ על עבודת איטום מצומצמת שעלותה בערך 2500 שקל?

ש:                        בוא, הסיפורי סבתא שלך לא מרשימים אותי,

ת:                         לא.

ש:                        אני שואל שאלות נקודתיות, מי שעבד איתך בבית, סוסן אמרנו, מי עוד אמרנו?

ת:                         הוא לא עבד אצלי בבית בצורה,

ש:                        באיטום.

ת:                         הוא עבד באיטום ולא בתקופה שלך בניתי. הוא עשה איטום,

ש:                        מתי?

ת:                         בתקופה מאוחרת יותר.

ש:                        מתי?

ת:                         והכול בהמלצתו של יהודה בן חמו.

ש:                        טוב, הכול בהמלצתו של יהודה בן חמו, די,

ת:                         תבין דבר אחד, תבין דבר אחד פשוט מאוד,

ש:                        אני עוד מעט שולח אותך מפה אתה כבר מגוחך,

ת:                         שאני עושה פעולה ואני לוקח אדם שהוא נמצא בקשר חברי עם יהודה בן חמו אחרי שאני התבקשתי להמליץ עליו,

ש:                        תסמן לי שאתה מסיים את הנאום שלך.

ת:                         בסדר גמור אני אגיד אותו לפרוטוקול,

ש:                        כן כן.

ת:                         יהודה ידע בדיוק, עובדה שהוא אמר לך על האיטום, עובדה שהוא אמר לך על זה. זה הוא. יש הבדל גם בין פיקוח לעבודה.

ש:                        אתה לא שם לב כמה אתה מגמגם, אני שואל שאלות מאוד פשוטות,

ת:                         אני לא מגמגם.

ש:                        שמות, שמענו, מי שמענו? שאול מה אמרת איך קוראים לו?

ת:                         אמנון שאול ובניו.

ש:                        אמנון שאול ובניו, שמענו, תרשום חן אמנון שאול ובניו, שמענו עכשיו גם את מי? איך קוראים לו?

ת:                         אתה שמעת את מקסים סוסן.

ש:                        מקסים סוסן שמנו תגיד לי עוד.

ת:                         זהו אין לי עוד.

ש:                        זהו רק שניהם?

ת:                         כן.

ש:                        תגיד לי, להגיד לך איך שילמת לו?

ת:                         להגיד לך איך שילמתי לו? שילמתי כמו שהוא ביקש.

ש:                        לא שילמת.

ת:                         ממש. ממש.

ש:                        אתה יכול להראות לי חשבונית שלו?

ת:                         היא לא נמצאת אצלי אתה יכול לבקש ממנו חשבונית שלו. חשבונית אמיתית.

ש:                        לא, שילמת בתלושים.

ת:                         שקר וכזב.

ש:                        תוציא הודעה שלו, נתת לו תלושים פעם?

ת:                         שקר וכזב. למי נתתי תלושים?  למי? שאלת למי.

ש:                        רגע אמרת שקר וכזב בלי שאתה יודע למי התכוונתי?

ת:                         לא, למקסים סוסן לא נתתי תלושים מעולם. ובטח שלא שילמתי לו על עבודתו.

ש:                        בטח שלא שילמת לו.

ת:                         לא שילמתי לו על עבודתו בתלושים.

ש:                        בטח שלא, אה בתלושים.

ת:                         לא שילמתי על עבודתו בתלושים.

ש:                        כן כן בוא נראה  מה הוא אומר, תגיד לי יש סיבה שהוא יגיד שאתה הבאת לו תלושים?  זה היה אחרי שכבר עזבת את עיריית כפר סבא יש הסבר למה שתביא לו תלושים?

ת:                         יש סיבה? מדובר פה בשקר. האיש ידוע,

ש:                        אה תשים את ה-30 איש, בינתיים יש ל”ו צדיקים שים אותו 36 שים אותו,

ת:                         האיש ידוע,

ש:                        האיש ידוע במה?

ת:                         האיש ידוע בקרבתו ליהודה בן חמו ולא זה, בקרבתו בעבודתו בשפיטותו ליהודה בן חמו בעקבות זה שיהודה בן חמו גם שלח אותי לסדר לו עבודות.

ש:                        רגע, אז תגיד לי אתה לא נתת לו אף פעם תלושים?

ת:                         אף פעם לא נתתי לו תלושים.

ש:                        ואם הוא אומר, רק שנייה.

ת:                         אני א שמח לראות את כל מה שהוא אומר.

ש:                        לאט לאט לאט לאט ברזני יש לך זכות לשמור על זכות השתיקה. תגיד לי, הוא נשאל הוא בכלל לא אמר את זה מיוזמתו. מדבר מדבר בסוף שואלים אותו האם קיבלת עבורך תווי שי לחג מהאנשים שהזכרתי קודם, הוא הזכיר כל מיני אנשים ואתה לא בתוכם. אז הוא עונה לא. מה שזכור לי שחזי נתן לי שי. את ההשלמה לתווים שאני חילקתי לנזקקים. אתה נתת לו שי, כן, מה אתה אומר על זה?

ת:                         ממש לא.

ש:                        למה שהוא יגיד את זה? אם היה רוצה לשקר היה אומר מהתחלה, שאלו אותו אמר חזי.

ת:                         תראה, תראה כמה שאתה מוביל את הדיון לגיחוך, אתה בהתחלה אומר שאני שילמתי לו בתלושים על העבודה שלו.

ש:                        גם, הוא לא מודה בזה דרך אגב.

ת:                         אה הוא לא מודה בזה אוקי יופי,

ש:                        מה הוא יגיד,

ת:                         נו אז אתה רואה,

ש:                        אתה נתת לו תלושים,

ת:                         ואני כמובן סתרתי את זה ואמרתי שקר וכזב,

ש:                        רק תגיד לי איפה החשבונית? איפה החשבונית?

ת:                         אתה יכול לשאול אותו,

ש:                        אתה אתה,

ת:                         אני לא שומר חשבוניות של איטום בסדר?

ש:                        אה אתה לא שומר חשבוניות של איטום.

ת:                         הוא עשה עבודה טובה דרך אגב.

ש:                        בחינם בטח.

ת:                         הוא הומלץ עלי ידי,

ש:                        בחינם כל עבודה,

ת:                         בחינם ממש לא.

ש:                        בתלושים.

ת:                         בחינם ממש לא.

ש:                        בתלושים. בתלושים.

ת:                         אז כמו שאתה אומר היה פה שקר ואתה עכשיו גילית אותו,

ש:                        תגיד לי אתה,

ת:                         אני לא שילמתי ל-,

ש:                        מי שעה את ה-,

ת:                         אני מבקש שתיתן לי לסיים.

ש:                        מי עשה את המצלמות בבית?

ת:                         אני מבקש שתיתן לי לסיים.

ש:                        מי עשה את המצלמות בבית?

ת:                         איש, הוא גם כן מישהו מכפר סבא אבל,

ש:                        גם עובד עם העירייה?

ת:                         הוא לא עובד עם העירייה.

ש:                        תגיד לי אתה עובד ציבור,

עו”ד שרגנהיים:     אני מבקשת שחברי יאפשר לעד להשלים את תשובתו הקודמת ולא ישאל את השאלה הבאה.

כב’ הש’ קובו:       נכון.

העד, מר ברזני:      הוא לא עובד עם העירייה, הוא לא עובד עם העירייה.

עו”ד אוחיון:          לא שמענו מי לא עובד עם העירייה?

העד, מר ברזני:      אני אשיבה לאדוני ואני אשיב לבית המשפט. מי שעשה את המצלמות בבית הוא אחי של מישהו שאולי עובד על העירייה, לא היה לי איתו שום קשר.

ש:                        איך קוראים לו?

ת:                         ותתפלא, אני לא יודע אני יודע ששם משפחתו הוא סבג. ותתפלא הוא אח שלך אלי סבג ותתפלא גם הוא הומלץ לי על ידי יהודה בן חמו.

ש:                        ברור.

ת:                         כיוון שהוא עשה לו את המצלמות בביתו שבפארק.

ש:                        מי עשה את התקשורת?

ת:                         איזה תקשורת?

ש:                        בבית.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני העד לא השלים את תשובתו הקודמת כי חברי קטע אותו ועבר לשאלה על מצלמות,

(מדברים יחד)

עו”ד אוחיון:          אבל נתנו לו להשלים.

עו”ד שרגנהיים:     גם אני בקרנית לשמוע את התשובה,

כב’ הש’ קובו:       אני אאפשר לו, אני לא חושב שהעד זוכר את השאלה.

עו”ד אוחיון:          אתה רוצה להשלים עוד משהו?

עו”ד שרגנהיים:     אז צריך להזכיר לו אבל אי אפשר שחברי יפסיק אותו,

עו”ד אוחיון:          אורלי דואגת לי,

(מדברים יחד)

כב’ הש’ קובו:       שנייה.

העד, מר ברזני:      אני אענה לך לשאלות של אדוני,

כב’ הש’ קובו:       לא, רוצה להשלים משהו לגבי התשובה הקודמת?

עו”ד אוחיון:          רצית להשלים משהו?

העד, מר ברזני:      לגבי השאלה הקודמת מקסים מעולם לא קיבל ממני תשלום לא בתלושים הוא קיבל ממני תשלום כדת וכדין, מקסים הומלץ לי על ידי יהודה בן חמו, כמו ששאר בעלי המקצוע שעבדו אצלי בבית בכלל ברמת גן הומלצו לי על ידי יהודה בן חמו. הם לא עשו לי לא הנחות הם לא עשו לי לא הנחות, הם הומלצו לי בגלל עבודתם המקצועית נקודה.

ש:                        תגיד מתי זה היה? מתי זה היה שהם היו אצלך בבית?

ת:                         2010, היה ב2011 2012,

ש:                        13 גם?

ת:                         13 אף פעם לא עבדו אצלי.

ש:                        זאת אומרת בזמן שאתה עבדת בעירייה?

ת:                         כן.

ש:                        ותגיד לי אתה מותר לך להעסיק קבלנים שעובדים עם העירייה בבית הפרטי שלך? ההוראות שמחייבות אותך כעובד ציבור מאפשרות לך את הדבר  זה?

ת:                         זאת הסיבה שהתייעצתי עם יהודה בן חמו, זאת הסיבה שהתייעצתי עם יהודה בן חמו,

ש:                        מה זה התייעצת עם יהודה בן חמו?

ת:                         התייעצתי קיבלתי את ברכתו,

ש:                        למה הוא המחוקק?

ת:                         קיבלתי את ברכתו, כן, תגיד לי מותר,

ש:                        קודם כל זה לא נכון.

ת:                         מותר לעוזר ראש העיר להמליץ על אדם שהוא חבר של יהודה בן חמו בפני קבלנים אחרים על עבודות איטום? מותר לו לעשות את זה? מותר לו?

ש:                        מה הקשר.

ת:                         אני שואל.

ש:                        תגיד לי למה אתה מסית את הנושא ממך?

ת:                         אני לא מסית את הדיון אני רק עונה לך,

ש:                        אתה רוצה להגיד שעשית עוד עבירות,

ת:                         זה מחזק.

ש:                        אתה עשית אולי עוד עבירות,

ת:                         אני עשיתי עבירות בהנחייתו של יהודה בן חמו.

ש:                        הבנתי אז עכשיו אני מדבר על העבודה בבית הפרטי שלך.

ת:                         בבית הפרטי שלי,

ש:                        בסדר? אתה,

ת:                         אנשים ביצעו עבודה,

ש:                        אני שאלתי אותך שאלה,

ת:                         בהתאם,

ש:                        האם אתה יודע כעובד ציבור  שאסור היה לך להעסיק בבית הפרטי שלך קבלנים שעובדים עם העירייה שאתה אחד מהגורמים שבאים איתם במגע?

ת:                         אני לא בא איתם במגע.  הם בונים במוסדות חינוך ואני אף פעם לא באתי איתם במגע.

ש:                        אתה עוזר של ראש העיר?

ת:                         אני אף פעם לא באתי איתם במגע.

ש:                        טוב.

ת:                         לא באתי איתם במגע.

ש:                        אתה חשבת שזה מותר לך או שאסור לך?

ת:                         אני קיבלתי את ברכתו של ראש העיר,

ש:                        עוד פעם,

ת:                         לפני כל עבודה,

ש:                        סיפורי סבתא אבל זה לא משנה.

ת:                         לפני כל עבודה, לפני כל עבודה.

ש:                        תגיד לי, השאלה שלי היא מאוד פשוטה לא קיבלת שום ברכה ולא קיבלת שום דיבור אבל נניח עכשיו לפי גרסתך אתה חשבת שזה מותר או אסור?

ת:                         אני חשבתי שזה מותר.

ש:                        הבנתי.

ת:                         כן.

ש:                        טוב, נראה מי יאמין לך.

ת:                         כן אני חשבתי שזה מותר.

ש:                        גם היום אתה חושב שמותר?

ת:                         אם הקבלן מקבל את עבודתו כדת וכדין גם מלווה דרך אגב בהיתרי בנייה וכול מה שקשור בזה,

ש:                        כן כן כן,

ת:                         ומקבל את תמורתו כדת וכדין,

ש:                        כן,

ת:                         בלי שום הנחות,

ש:                        לדעתך זה מותר גם היום?

ת:                         זה מותר גם היום זה מותר בכול מקום.

ש:                        עכשיו אני מבין,

ת:                         מותר בכול מקום.

ש:                        אז שתדע לך שלא, עכשיו אני מבין איך התעסקת בתלושים זה דבר קטן יחסית לדברים האלו. אתה יודע מה המשמעות שאדם עושה איתך עבודה פרטית? וכשהוא נוקב במחיר הוא צריך לחשוב אני עובד גם עם עירייה יכול להיות שתהיה לזה השפעה או לא אתה מבין בכלל מה שאתה אומר? המושגים שלך הם מעוותים לחלוטין.

ת:                         אני היום מנהל משק ותחזוקה בעיריית רמת גן, אני עובד עם עשרות קבלנים שמתחזקים ומשפצים את מוסדות,

ש:                        את הבתים הפרטיים גם של עובדי העירייה?

ת:                         לא, לא משפצים את הבתים הפרטיים אני יודע בדיוק,

ש:                        הבנתי.

ת:                         מה הנהלים ומה החוק ומה זה הצעות מחיר ומה כל שזה,

ש:                        אז אתה יודע. טוב.

ת:                         ואם אחד מהם בזמן שהוא פנוי אני מזמין אותו אליי הביתה או שאני מציע לו עבודה כזאת או אחרת במקום פרטי שיתפרנס ושיהיה לו לבריאות,

כב’ הש’ קובו:       טוב בוא נתקדם הלאה.

עו”ד אוחיון:          בוא נמשיך בוא נמשיך. פתחנו צוהר לעולם המושגים שלך והערכה שלך.

העד, מר ברזני:      רק תזכור שבדיון,

ש:                        בוא אני רוצה להמשיך,

ת:                         לשאלותיך הקודמות אני רק מבקש להדגיש שאני מעולם וגם אתה מצטט אותו, ניסית לפחות לצטט אותו,

ש:                        תגיד משהו, כן,

ת:                         אני מעולם לא שילמתי למקסים סוסן בתלושים.

ש:                        טוב בסדר עכשיו תגיד לי משהו אחר, דיברת פה אתה זוכר בפעם הקודמת על ימי הזיכרון, יארצייט של אביו של יהודה?

ת:                         כן.

ש:                        אתה זוכר מתי אביו של יהודה נפטר?

ת:                         בינואר 2013.

ש:                        ומתי אתה עזבת את העירייה? בספטמבר 2014?

ת:                         נכון.

ש:                        זאת אומרת אנחנו מדברים על שני (לא ברור)? שני ימי שנה או שלושה? ימי שנה זיכרון. ימי זיכרון.

ת:                         אנחנו מדברים על ציון של יארצייט אחת לחודש באותה שנת האבל ועוד יום,

ש:                        בשנה,

ת:                         ביום של יארצייט בשנה.

ש:                        זאת אומרת אנחנו מדברים על 12 בשנה הראשונה ועוד אחד בשנה השנייה, 13?

ת:                         נכון.

ש:                        טוב. בסדר. עכשיו אמרת ציינת פה שכול פעם זה היה בבית כנסת אחר עם רבנים אחרים.

ת:                         נכון.

ש:                        אז אני רוצה שמות. אמרת שאתה לכולם נתת בתלושים שיהודה נתן לך לתת להם נכון? אז תיתן לי את השמות שלהם בבקשה כי אני ארצה לשאול אותם אם זה נכון.

ת:                         מה? אני צריך לתת את השמות שלהם?

ש:                        למה אתה מגמגם?

ת:                         אם לא נתתי אותם ביארצייט, אני נתתי אותם לגבאים.

ש:                        למה אתה מגמגם?

ת:                         אני אגיד לך למה אני מגמגם.

ש:                        אני רוצה שאתה תגיד לנו את השמות כי אנחנו לא,

ת:                         אני אגיד לך למה אני מגמגם,

ש:                        לא אדוני אני מבקש ממנו שיאפשר לי לסיים את השאלה.

ת:                         אני מבקש להגיד לבית ה-,

ש:                        אתה תאפשר לי לסיים את השאלה.

ת:                         אני מבקש להגיד רגע לבית המשפט,

ש:                        אדוני הוא משתלט על הדיון,

ת:                         אתה רוצה את השמות אז אני אתן לך אותם. אני אבקש להגיד לבית המשפט שלפני כשבועיים קיבלתי שיחת טלפון מאחד הגבאים שאמר לי מה השאלה הלא מובנת של יהודה בן חמו שהתקשר אליו כדי שיחתום על תצהיר שהוא לא קיבל ממני כלום את הכיבוד קנתה המשפחה. אני כמובן לא השבתי לו אמרתי לו תעשה עם השאלה הזאתי מה שאתה רוצה ומה שאתה מבין. השמות של הגבאים,

ש:                        כן תן לי את השמות של הגבאים.

ת:                         בעיר כפר סבא וחלקם לא היו לגבאים חלקם זה היה למשמשים,

כב’ הש’ קובו:       השאלה מה השמות.

עו”ד אוחיון:          אדוני הנכבד אתה מוסר פה שקרים ואני רוצה לעמת אותך עם השקרים אז אתה תגיד לנו שמות של האנשים שאתה טוען שנתת להם תלושים שקיבלת מיהודה ותפסיק למרוח אותנו מסביב.

העד, מר ברזני:      אחד מהם זה המרכזי והוא הזכיר לי את זה פשוט,

ש:                        אדוני הנכבד אתה תיתן לנו שמות.

ת:                         אני אענה לך אני אענה לך. אחד מהם זה ייש כהן,

ש:                        הלא הלאה,

ת:                         גבן הכנסת המרכזי, אחד מהם זה ייש כהן  באי בית הכנסת המרכזי, אני לא אגיד לך את השמות אני אגיד לך,

ש:                        תגיד את השמות, בית המשפט יחייב אותם אדוני. כי אתה פה משקר,

(מדברים יחד)

ת:                         אני לא זוכר את השמות מה אתה רוצה?

ש:                        אתה לא זוכר את השמות?

ת:                         לא אני לא זוכר את השמות. אם ייש כהן לא היה מתקשר אליי לפני שבעיים,

(מדברים יחד)

ש:                        גם אותו לא היית זוכר,

ת:                         מנסה לשדל אותו לחיתום על תצהיר,

(מדברים יחד)

ש:                        אז גם אותו לא היית זוכר, אז גם אותו לא היית זוכר?

ת:                         גם אותו לא הייתי זוכר.

ש:                        עכשיו אני רוצה להבין,

ת:                         אני יכול להגיד לך איזה בתי כנסת זה היו, תבדוק מי היו הגבאים, תביא לי רשימות,

(מדברים יחד)

ש:                        תיתן לנו כל מה שאתה יכול, עכשיו תקשיב טוב אתה העדת פה בפעם הקודמת ואמרת שכל פרטי הפרטים שהעדת לגביהם היו מהזיכרון שלך ולא ממה שקראת אתה זוכר שהעדת כך פה?

ת:                         אני אומר שמהזיכרון שלי למיטב זיכרוני עד כמה שאפשר  ממה שקרה.

ש:                        יפה,

ת:                         זה אומר,

ש:                        אז הזיכרון שלך היה ממש מדהים זה פשוט לא יאומן היה איזה פרטים אתה זוכר, עכשיו אני אשאל אותך עוד פעם הלכת לאנשים, אתה טוען שעשית מעשה שהוא משונה ביותר, לקחת תלושים שאמורים להיות של נזקקים ואתה נותן אותם לגבאים והם מסכימים לקבל אותם והם קונים בזה כיבודים ליום השנה לאביו של,

ת:                         זה לא יום השנה, זה אזכרה,

ש:                        אזכרות,

ת:                         אזכרות שביום חודש. אז בוא נדייק,

ש:                        שמות שמות,

ת:                         אני עניתי, אז אני עניתי לשאלה הזאתי בגלל שהפרקליטה שאלה אותי מאיפה לך המידע של מה שליהודה בן חמו יש מאגר של תלושים אז אני נתתי לה את הדוגמאות האלה. כמו אותה דוגמא של יום הולדת,

ש:                        אדוני הנכבד, אני שאלתי אותך שאלות,

ת:                         כמו הדוגמא של המטבח, אז אני אומר לך,

ש:                        אתה מאלץ אותי,

ת:                         זה נולד כתוצאה משאלה.

ש:                        לא שאלתי אותך,

ת:                         אז אני יכול להגיד לך,

ש:                        אדוני אפשר להגיד לו,

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני,

עו”ד אוחיון:          תענה על השאלה כבר.

כב’ הש’ קובו:       מה השמות של אותם גבאים?

העד, מר ברזני:      אני לא זוכר, אם אני יכול להיזכר בבתי הכנסת ואם אני אקבל את רשימת בתי הכנסת אני אולי אזכר מי הגבאים,

עו”ד אוחיון:          תגיד לי קודם כל מתוך זיכרון, עכשיו אני מבין שאתה לא זוכר,

העד, מר ברזני:      אני אגיד לך את בתי הכנסת,

ש:                        אתה לא תפסיק אותי.

ת:                         את כל עשרה בתי ה כנסת אני אגיד לך.

ש:                        אתה לא תפסיק אותי, עכשיו חכה שנייה אחת תכף אני אתן לך להגיד כי אני רוצה שאתה תגיד. אני רק מסכם, שמות של גבאים אתה לא זוכר בכלל אלמלא ייש כהן התקשר אליך גם אותו לא היית זוכר אתה זוכר שמות של בתי כנסת בוא נרשום את שמות בתי הכנסת.

ת:                         האני אשתדל לפי סדר כרונולוגי. בית דורשיי, נמסר ליהודי בשם דבידוביץ. בית הכנסת הספרדי המרכזי לא נמסר לייש כהן נמסר למישהו שעובד איתו.

ש:                        מי?

ת:                         אני לא זוכר את שמו, לא ייש כהן הגיע למשרד, אלא הגיע מישהו אחר, הם באו לקחת.

ש:                        למשרד הם באו לקחת?

ת:                         הם באו לקחת,

ש:                        זה לא שאתה נתת להם?

ת:                         לא, הם קיבלו טלפון ממני אחרי שיהודה בן חמו מסר לי את זה בבוקר ערב האזכרה,

ש:                        ואתה נתת להם?

ת:                         כן.

ש:                        למה דרך אגב שהוא לא ייתן להם אם זה האזכרה של אבא שלו? שאלת תם כן.

ת:                         האדם נמצא בחדרו לא תמיד נכון? אני יכול לתאר לך אפילו את הפעולה, פותח את המגירה מוציא 400 שקל תלושים, באיזה בית כנסת אנחנו היום? תסתכל, תתקשר לזה ולזה, לעיתי ם הוא זכר את השם שלו לעיתים אני זכרתי את השם שלו והתקשרתי.

ש:                        לא ענית לי, להיפך נתת לי עכשיו דווקא הסבר טוב למה הוא היה צריך לתת את ה-400 שקלים ולא אתה.

ת:                         אז אני אומר לך כי הוא לא נמצא תמיד במשרדו. והוא לא תמיד נמצא במשרדו. זהו.

ש:                        בוא נמשיך.

ת:                         מה השאלה?

כב’ הש’ קובו:       רבותיי אנחנו נעשה כאן הפסקה.

עו”ד אוחיון:          טוב בסדר.

 

(הפסקה)

כב’ הש’ קובו:       כן רבותיי אנחנו ממשיכים בהקלטה. ממשיכים בחקירתו הנגדית של העד מר ברזני. עדיין תחת אזהרה בבקשה.

עו”ד אוחיון:          נזכרת בעוד שמות של גבאים שנתת להם תלושים לצורך האזכרות לאביו של הנאשם?

העד, מר ברזני:      אני מונה את שמות,

מקליט:                 תחזור על השאלה.

עו”ד אוחיון:          כן. אני שואל אם בהפסקה שהייתה לנו נזכרת בשמות נוספים של גבאים שאפשר יהיה לפנות אליהם ולהזים את הדברים שלך?

העד, מר ברזני:      כמו שאמרתי בית הכנסת בית דורשיי, בית הכנסת אחד מבתי הכנסת התימנים שנמצאים בשכונת כיסופים אני לא זוכר את שמו, אני חושב שלגבאי קוראים מורי למיטב זיכרוני ובית הכנסת תפילה לדוד, בית הכנסת המרכזי ספרדי מרכזי. אני מנסה לזכור לפי התאריכים של האזכרות,

ש:                        כן, בסך הכול 13 אזכרות,

ת:                         בית הכנסת של הקהילה הפרסית משכנות יעקב, זה היה בקיץ. בית הכנסת אוהל רחל ולאה,

ש:                        כן. אוהל יעקב ולאה,

ת:                         יעקב ולאה. כן. שמה היה תת אלוף במילואים רפי פרץ. אני זוכר זה היה ממש קצת אחרי הבחירות. והיה כמובן,

ש:                        אוהל רחל אובהל רחל זוכר?

ת:                         אוהל רחל ולאה.

ש:                        יש אוהל רחל לבד ויש אוהל יעקב ולאה.

ת:                         אוהל יעקב ולאה.

ש:                        שניהם?

ת:                         שניהם. אוהל רחל, תודה שהזכרת לי,

ש:                        בית דורשיי,

ת:                         שנייה לא סיימתי,

ש:                        אני רוצה להזכיר לך עוד,

ת:                         אוהל רחל בשכונת קפלן, אוהל יעקב ולאה זה במרכז העיר.

ש:                        בית דורשיי,

ת:                         נכון.

ש:                        יפה. דביר יונתן,

ת:                         דביר יונתן נכון.

ש:                        המרכז הספרדי.

ת:                         המרכזי הספרדי כן.

ש:                        המרכזי סתם בהרצל?

ת:                         המרכזי בהרצל ה היה בחנוכה והוא גם קיבל כן.

ש:                        יפה, זיכרון קדושים? לא זוכר אותו, אוקי נמשיך. משכן ישראל?

ת:                         משכן ישראל זה התימני שציינתי.

ש:                        יפה. משכנות יעקב?

ת:                         ציינתי.

ש:                        על שם גלנטה? בשאול המלך.  לא זוכר? אוקי לא חייב לזכור את כולם זה בסדר. תפילה ל דוד,

ת:                         לא זה לא משכנות יעקב על שם גלנטה זה בית הכנסת של הקהילה המרוקאית ולגבאי שמה קוראים וקנין. הוא בטוח קיבל ממני.

ש:                        טוב. ותפילה לדוד.

עו”ד שרגנהיים:     האו אמר.

עו”ד אוחיון:          אמרת?

העד, מר ברזני:      אמרתי.

ש:                        ובית יעקב.

ת:                         אמרתי.

ש:                        טוב אז הנה אנחנו עשינו את הרשימה, אתה אולי שניים או שלושה פחות,

ת:                         אני אגיד לך,

ש:                        לא לא לא אתה לא תגיד כלום אתה תקשיב לשאלות שלי,

ת:                         בבקשה.

ש:                        שמעתי אותך עכשיו תקשיב לשאלות.

ת:                         בבקשה.

ש:                        זה לא כל כך חשוב שיש ל נו איזה שניים שלושה שלא זכרת. מה שחשוב הוא שאתה אומר שטיפלת באותם אזכרות 13 אזכרות, אנחנו הגענו לאותם 13. נניח לצורך העניין ששתיים לא זכרת, זה טבעי וזה הגיוני, החשוב הוא שכולם בלי יוצא מן הכלל אומרים שאתה משקר. אומרים שמי שהביא את הכיבוד זה לא תלושים ולא הם, אלא המשפחה הביאה בעצמה את הכיבוד לא היו לא תלושים והם לא קנו כלום. כולם בלי יוצא מן הכלל,

ת:                         חד וחלק לא נכון.

ש:                        זאת אומרת אתה משקר.

ת:                         חד וחלק לא נכון. אני דובר אמת.

ש:                        בוא אני אתן לך את השמות שבאמת כמו שאמרת חתמו על תצהירים, הם יודעים שזה הולך לבית משפט והם כותבים, הראשון שמשון ממליה, מכיר אותו נכון?

ת:                         שמשון ממליה קיבל ממני.

ש:                        שמע, לא רק שהוא אומר שאתה משקר, הנה עכשיו נוסיף לך ל-36 עוד איזה 10 לפחות.  שלושה לא זכרת אז 10. שמשון ממליה,

ת:                         שמשון ממליה או לא גבאי,

ש:                        תקשיב,

ת:                         אז אני אענה לך. הוא לא גבאי,

ש:                        אולי תקשיב לפני שאתה,

ת:                         הוא לא גבאי,

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני, תשמע את השאלה ואז תענה.

עו”ד אוחיון:          אדוני אתה תקשיב ואחרי זה אתה תגיד מה שאתה רוצה. הרי אתה אומר מה שאתה רוצה בסוף נכון? שמשון ממליה הוא אומר שהוא בתוקף תפקידי שהוא ערך סדרה של הרצאות עם רבנים מהעיר והוא גם זוכר אירועים בבתי הכנסת בעירק בראשי החודשים וסמוך האירועים האלה של משפחת בן חמו הם היו מביאים את הכיבוד לציבור.  כן?

העד, מר ברזני:      שמשון ממליה עובד עירייה,

ש:                        כן.

ת:                         מנהל מחלקת תרבות תורנית,

ש:                        כן.

ת:                         הוא גבאי ממש לא. מי שנמסר לו בבית הכנסת ששמשון ממליה מטפל נמסר ליהודי בשם סידבון נמסר לו 400 שקל תלושים לפני הדרשה והאזכרה של רפי פרץ. שמשון ממליה אני אגיד לך יותר מזה, שמשון ממליה על חשבון העירייה גם מימן את המודעות ושלח יהודי לתלות אותם על חשבון העירייה.

ש:                        טוב סיימת? אני מאוד ממוקד, אתה אולי רוצה להתפרס אתה לא מבין,

ת:                         אני לא מתפרס,

ש:                        שזה נכנס לי מפה ויוצא מפה.

ת:                         אולי לך אבל לא לבית המשפט.

ש:                        אתה טוען שלא? נמשיך.

ת:                         הוא נשלח לך גם לא לבית המשפט.

ש:                        אנחנו לא מתרשמים ממה שאתה מוסיף. דוד גבריאל מכיר?

ת:                         דוד גבריאל לא זכור לי כגבאי.

ש:                        כל השיעורים היה זוכר?

ת:                         היה בכל השיעורים.  היו מאה איש בשיעורים,

ש:                        תקשיב, הוא אומר בכול השיעורים, גם שמשון היה בכול השיעורים הוא אומר בכול השיעורים שהשתתפתי, גם שמשון אומר ראיתי שבני המשפחה הם שהביאו את הכבוד לשיעורי התורה מה אתה אומר? נכון או לא?

ת:                         דוד גבריאל לא גבאי, היה בכול השיעורים, נכון,

ש:                        מה שהוא אומר נכון או לא?

ת:                         לא.

ש:                        לא. נמשיך. לא צריך להיות גבאי בשביל לראות מי מביא את ה כיבוד. מוטי חאלף,

ת:                         סליחה תוסיף עוד בית כנסת, סליחה יש עוד בית כנסת בשיכון עליה שבו מישהו עשה את הכיבוד בהרצאתו של דוקטור, הרב ארוסי שמישהו הכין כיבוד ג’חנונים והוא אמר שהוא יסתדר עם יהודה כבר.

ש:                        טוב. זאת אומרת שיהודה הביא את זה?

ת:                         לא, הוא הביא את זה, שאלתי אותו,

ש:                        טוב בוא נמשיך.

ת:                         בוא נמשיך בוא, תיכנס לכול ה-,

ש:                        אתה חושב שאתה מרשים אותנו,

ת:                         אתה עוד לא ציינת שום שם של גבאי שקיבל ממני משהו.

ש:                        תקשיב טוב, אתה לא ציינת לא אני.

ת:                         אני ציינתי. אני ציינתי.

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני תקשיב לשאלה.

עו”ד אוחיון:          תקשיב אדוני ברזני,

העד, מר ברזני:      אני ציינתי שהם לא גבאים.

ש:                        מכיר את מוטי חלף?

ת:                         לא.

ש:                        טוב. אז הוא אומר שימשתי כגבאי בבית כנסת דביר יונתן. אתה זוכר שאישרת שבדביר יהונתן היה?

ת:                         בדביר יהונתן זה לא נמסר לידי בשם מוטי חלף.

ש:                        תקשיב טוב. הוא מספר לנו, לא נמסר לאף אחד, השקרים שלך,

ת:                         הם נמסרו,

ש:                        בוודאי שלא נמסרו.

ת:                         נמסרו.

ש:                        לא,

ת:                         מוטי חלף הוא לא ידוע לי כגבאי,

ש:                        תקשיב אף אחד לא הצליח להביא בחקירה, אף אחד בכול החקירה שנעשתה פה ראש עיריית כפר סבא, השקיעו מאמצים, לא הצליחו להביא אחד שאמר קיבלתי תלושים לצורך אזכרה,

ת:                         גם לא הבאת אף אחד שאמר שהוא לא קיבל,

ש:                        תפסיק להפסיק אותי.

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני, מר ברזני תשמע את השאלה עד הסוף ואז תענה.

העד, מר ברזני:      השיחה עם ייש כהן,

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני,

העד, מר ברזני:      מעידה בעד עצמה.

כב’ הש’ קובו:       מר ברזני אני שוב מבקש לשמוע את השאלות עד הסוף לא לקטוע ואז תענה כרצונך אבל קודם תשמע.  כן.

עו”ד אוחיון:          מוטי חלף אומר שימשתי כגבאי בית כנסת דביר יהונתן, דרך אגב קטעת אותי אבל אני חזרתי  לעצמי, איך אתה מסביר את זה שבכול החקירה המשטרתית הזו לא הצליחו להביא אפילו גבאי אחד שאישר את הטענות שלך שנתת לו תלושים לצורך האזכרות האלה אתה יכול להסביר את זה?

עו”ד שרגנהיים:     לא, לפני שהעד,

עו”ד אוחיון:          לא לא,

כב’ הש’ קובו:       יש התנגדות? מותר להתנגד.

(מדברים יחד)

עו”ד שרגנהיים:     להסביר איזה ראיות נאספו, עברנו את השלב שבו העד אמור להעיד על המחלוקת שמתנהלת פה בבית המשפט כשאני התביעה והעד הוא בסך הכול עד, הוא עד זה תפקידו, עכשיו אנחנו נמצאים בשאלה לאן החקירה התפתחה ולמה היא התפתחה לכיוונים כאלה, העד אמור לענות על זה שאני פה? אתה רוצה אותי על הדוכן?

כב’ הש’ קובו:       זה שאלה שהיא סברה. השאלה למה המשטרה לא מצאה היא סברה.

עו”ד אוחיון:          אני אסביר לאדוני למה לא. החקירה הזאת לא התנהלה כמו חקירה רגילה החקירה הזאת הוא הרי,

עו”ד שרגנהיים:     הוא לא ניהל אותה.

עו”ד אוחיון:          אולי די. אורלי באמת  גם את נדבקת  ממנו? סיימת? תתני לי לענות. החקירה הזאת איסוף הראיות התנהל במשותף על ידי (לא ברור) הם שלחו אותו לבצע הקלטות בכול נושא כן שיכול היה לתרום למחלוקת,

כב’ הש’ קובו:       אבל עדיין השאלה מדוע לא נמצאו ראיות היא שאלה שבסברה ולכן אני מקבל את ההתנגדות. בוא נתקדם הלאה.

עו”ד אוחיון:          אתה כלת להקליט את אחד מהגבאים?

העד, מר ברזני:      לא, לא נתבקשתי.

ש:                        יפה. בוא נמשיך.

ת:                         לא נתבקשתי, מה שציינתי, סליחה,

ש:                        שאלתי אותך רק אם נשלחת להקליט,

ת:                         בסדר גמור.

ש:                        ואתה עכשיו לא תענה לי מגילה, אני רוצה להמשיך.

ת:                         אני לא אענה לך מגילה אבל אני אגיד לך שנכון לרגע זה כל השמות שציינת הם לא היו גבאים הם מעולם לא הגיעו אליי.

ש:                        אומר גבאי שימשתי כגבאי בית הכנסת דביר יונתן אותו מוטי חלף והוא גם יבוא להעיד פה והוא אומר לאחר שנפטר אביו הוא אימץ יהודה כל חודש בקהילה אחרת, עשה שיעור לזכרו של אביו כמו שגם אתה אומר, גם בבית הכנסת דביר יהונתן התקיים שיעור חודשי, המשפחה הביאה את הכיבוד, בית הכנסת לא גבה תשלום כלשהו או השתתף בכיבוד. דברים הכי ברורים שבעולם. הנני מצהיר בזאת כי מעולם לא קיבלנו מיד ברזני תלושים או שווה ערך כלשהו לבית כנסת ולא לי אישית. והוא מוסיף גם שהכיבוד הובא על ידי המשפחה בעצמה. אתה מבין שאתה משקר?

ת:                         מוטי חלף אף פעם לא היה איתי במגע אני לא יודע מי זה. אם הוא שימש כגבאי או לא, אני זוכר יהודי רומני, אני לא זוכר את שמו, אדם מאוד מאוד חביב שמסרתי לו את זה. השיעור בבית הכנסת,

ש:                        חביב רומני רק אין לו שם?

ת:                         אני לא זוכר את שמו.

ש:                        גבוה? משקפיים?

ת:                         גבוה, גבוה כן.

ש:                        עם זקן?

ת:                         מלא, בלי זקן, כן עם כיפה סרוגה כמו שיש לאדוני והוא, ואני לא זוכר את שמו.

ש:                        אין משקפיים?

ת:                         והוא קיבל את זה ממני, הוא קיבל את זה ממני ואפילו אתה יודע מה? אני אגיד לך יותר מזה הוא אמר, בדרך כלל הכיבוד פה הוא עם דג מלוח וכאלה אבל אני אשנה ממנהגי. בסדר? ואני גם אגיד לך מי היה הרב,

ש:                        איזה פרט הוספת עכשיו על הדג מלוח.

ת:                         כן.

ש:                        כאילו לעשות את עצמך אמין אתה מביא דג מלוח.

ת:                         עד לרגע זה לא הבאת שום גבאי.

ש:                        אתה אמרת ששמשון ממליה שילם את המודעות לשיעורים מכספי העירייה אמרת או לא? יהודה, די. אמרת או לא אמרת?

ת:                         אמרתי ששמשון ממליה שילם את תליית המודעות באמצעות עובד עירייה.

ש:                        באמצעות עובד עירייה?

ת:                         כן.

ש:                        טוב. אולי די יהודה, לא זה לא חשוב אני רוצה שלא תפריע, די. את ג’קי אסייג אתה מכיר?

ת:                         בוודאי.

ש:                        גבאי של איזה בית כנסת הוא?

ת:                         תפילה לדוד.

ש:                        נכון.

ת:                         אבל את ה-,

ש:                        אדוני תקשיב טוב,

ת:                         שנייה אני אענה לך.

ש:                        לא לא אני עוד לא שאלתי שאלה.

ת:                         בתפילה לדוד קיבל תלושים בסך 400 שקל ממש באזכרה האחרונה לפני היארצייט של השנה יהודי בשם טורקמן עזיז אם אני לא טועה שהוא היה אחד משמשי בית הכנסת.

ש:                        בוקר טוב כל ההפסקה לא זכרת שמות ועכשיו אתה זוכר? טוב, כשאתה רואה שג’קי אסייג הוא אומר דברים אחרים לגמרי, הוא אומר ככה, הוא אומר הנני להצהיר בזאת  כי הכיבוד לשיעורי התורה התבצע על ידי משפחת בן חמו כן? אני מצהיר שלא קיבלתי לא אני ולא אחרים תלושים או שווה ערך של תלושים עבור הכיבוד לשיעורי התורה האלה. מה אתה אומר? הוא גבאי של בית הכנסת.

ת:                         ג’קי אסייג לא קיבל הוא לא היה בכלל באותו יום בעבודה. היהודי שהגיע לקבל את הכסף היה אח מגבאי בית הכנסת מישהו שמשמש וגם פיזית הלך,

ש:                        ואיך הוא לא יודע?

ת:                         וגם פיזית הלך לקנות, אתה יודע מה? אני אגיד לך אני גם זוכר,

ש:                        איך הוא לא יודע את זה?

ת:                         אני זוכר גם,

ש:                        איך הוא יודע שהמשפחה הביאה את הכיבוד?

ת:                         תן לי, תן לי לענות לך.

ש:                        איך הוא יודע שהמשפחה הביאה את הכיבוד אם המשפחה לא הביאה את הכיבוד?

ת:                         כי הוא הגיע בדיוק לדרשה. מי ש-,

ש:                        אז איך הוא יודע שהמשפחה הביאה את הכיבוד?

ת:                         אתה, תן לי להשלים את התשובה.

ש:                        כן.

ת:                         תן לי להשלים את התשובה. לאירוע הזה אני זוכר בדיוק זה היה יום ראשון, אני שבתי מחו”ל, ואני קיבלתי 400 שקל מיהודה בן חמו בבוקר,

ש:                        ונסעת ל-?

ת:                         לא, לאירוע הספציפי הזה, גם היה שמה הראשון לציון,

ש:                        אדוני את השם שלו רק תגיד עוד פעם.

ת:                         טורקמן עזיז.

ש:                        תגיד לי איך זה שלפני שהתחלנו לא זכרת אף שם ועכשיו כל פעם שאני אומר לך שם אתה מביא שם אחר? איך זה?

ת:                         אני אומר לך את האמת. אני אומר לך את האמת.

ש:                        אתה עוד  פעם מצחיק אותנו, בוא נמשיך.

ת:                         העובדה שמעולם לא ציינת שום שם, טרם ציינת שם של גבאי שקיבל את זה ממני באופן אישי.

ש:                        כי לא היה, אתה צריך להביא,

ת:                         מוטי חלף לא היה איתי בקשר מעולם,

ש:                        אתה צריך להביא.

ת:                         מוטי חלף לא היה איתי בקשר מעולם.

ש:                        טוב אתה רוצה להפסיק?

ת:                         שמשון ממליה הוא לא גבאי.

ש:                        אתה פשוט חצוף,

ת:                         זהו.

ש:                        אתה פשוט חצוף. אני שואל שאלות ואתה נכנס לדברים שלי. מה חשבת? שתוכל לטשטש אותנו? יש לי שאלה פשוטה יש פה גבאי, אתה לא הבאת אף גבאי, אני הבאתי את הגבאים אחד אחרי השני מזים אותך ואומר הכיבוד הובא על ידי משפחת בן חמו. לא הגיע הזמן שאתה עם קצת פחות עזות פנים תגיד נכון שיקרתי בעניין הזה?

ת:                         ממש לא.

ש:                        מי זה שרגא יעקב?

ת:                         שרגא יעקב הוא אחד מגבאי בית הכנסת קהילות ליעקב ודרך אגב,

ש:                        לא לא לא, זהו. עכשיו תקשיב טוב,

ת:                         הוא לא קיבל ממני.

ש:                        ברור שלא הוא רק גבאי. תמיד זה מישהו,

ת:                         אני אענה לך מצי קיבל.

ש:                        רגע.

ת:                         אתה מוזמן להביא אותו לפה.

ש:                        כן תגיד מי קיבל?

ת:                         רבי מוטדה.

ש:                        איך פתאום זכרת גם את השם שלו אחרי שלא זכרת אף שם? איך פתאום זכרת את השם שלו?

ת:                         קיבלת, נתת לי שאלה,  נתת לי שאלה, בית המשפט עשה הפסקה, ואני התחלתי להיזכר גם דרך אגב גם בעזרתך, בגלל השמות שאתה מציין.

ש:                        עכשיו תגיד לי לא התחלנו עכשיו אחרי ההפסקה עם שאלה שלי שאמרתי לך הייתה הפסקה ארוכה אם נזכרת בשמות ואמרת שלא נזכרת?

ת:                         גם בעזרתך נזכרתי ואני מודה לך.

ש:                        איך זה קשור לעזרה שלי? ציינתי לך שם ופתאום אתה זוכר,

ת:                         ציינת שמות, ציינת שמות שהם לחלוטין לא נכונים וחלקם בכלל לא עסקו בזה אלא אנשים אחרים שנמצאים,

ש:                        איך זה אמור להזכיר לך?

ש:                        בהנהלת בית הכנסת,

ש:                        איך זה אמור להזכיר לך?

ת:                         מאוד פשוט.

ש:                        מאוד פשוט,

ת:                         כן.

ש:                        ההיגיון שלך עובד שונה מאיתנו אבל תראה גם מה הוא אומר. הוא אומר ככה, הוא אומר תקשיב, הוא גבאי הוא יודע לא רק מה הוא השיב אלא הוא יודע מה גבאים מקבלים כי הם ביחד, והוא אומר מעולם לא קיבלנו תלושים לצורך השיעור לקנות כיבוד לשיעורי התורה מחזי ברזני או ממישהו מטעמו. זה לא דבר שהוא לא היה יודע. יש גבאי בכול בית כנסת 3, 4, הם יודעים מה קורה פה הם יודעים שיש הוצאות הם עובדים ביחד. אתה גם הולך לבית הכנסת לפעמים. לא?

ת:                         לעיתים אבל מה זה קשור?

ש:                        כי אם אתה הולך לבית כנסת אתה יודע שהגבאים יודעים מה קורה, הם יושבים ביחד זה לא כל אחד, זה לא פאות פרטניות של כל אחד.

ת:                         אז אתה מוזמן לגשת למי שאני עשיתי.

ש:                        אני לא מצליח להבין אותך. ואתה גם מפריע לי. מה זה קשור לזה מי זה הוא? קח את זה ותפסיק להפריע לי. מי זה שלום משה?

ת:                         לא יודע. לא יודע.

ש:                        אתה מכיר את בית הכנסת בית יעקב בשיכון העלייה?

ת:                         כן.

ש:                        אז הוא 18 שנה גבאי שם.

ת:                         נכון.

ש:                        אה עכשיו נזכרת?

ת:                         נכון.

ש:                        טוב יפה מאוד, הוא קיבל תלושים?

ת:                         השם שלו מכונה מוסא. אם היית אומר לי מוסא הייתי מבין. כן, מוסא קיבל ממני.

ש:                        קיבל ממך,

ת:                         כן.

ש:                        אז בוא נראה מה האו אומר אתה רואה עכשיו סוף סוף הגענו אתה אומר אחד שקיבל ממך.

ת:                         כן.

ש:                        הוא אומר ככה, לא קיבלתי לידיי תלושים או מימון או כל תשלום למימון הערב הזה לכיבוד. מה אתה אומר הוא משקר? הוא כותב תצהיר. הוא 18 שנה,

ת:                         אני אגיד לך יותר מזה, כמו שציינתי קודם גם ניתנו תלושים למוסא, דרך אגב אותו מוסא היה מקבל ממני בהנחייתו של יהודה בהן חמו גם בחגים.

ש:                        אתה תעמוד ותסתור גם אותו,

ת:                         הוא ומשפחתו.

ש:                        אז איך לא זכרת אותו עד שלא אמרתי לך? את השם שלו?

ת:                         כי ככה הוא מכונה,

ש:                        אבל לבד איך לא זכרת אותו?

ת:                         ככה הוא,

ש:                        את מוסא,

ת:                         אני מעולם לא קראתי בשמו כמו שאתה מציין.

ש:                        אז גם הוא משקר?

ת:                         הוא קיבל ממני תלושים, יתרה מזאת היה עוד יהודי שארגן שם ג’חנון או מלאווח ושאלתי אותו מה קורה עם התשלום והוא אמר שהוא יסתדר עם יהודה בן חמו.

ש:                        הוא היה עם משקפיים היהודי הזה?

ת:                         הוא לא עם משקפיים.

ש:                        עם שיערות?

ת:                         הוא עם שיערות כן.

ש:                        יפה. כל הכבוד עכשיו אנחנו נמצא אותו לפי התיאור שלך. עכשיו תגיד לי מי זה אברהם דניאל?

ת:                         אברהם דניאל הוא אחד הגבאים של בית הכנסת בשכונת קפלן.

ש:                        יפה. אוהל רחל.

ת:                         אוהל רחל סליחה.

ש:                        הנה אתה זכרת טוב מה שאתה לא רצית למסור בהתחלה פרטים, רק כשיש לי אותם אתה מוסר.

ת:                         אתה עוזר לי מאוד אדוני.

ש:                        ממש זה נראה כך אדוני. אדוני אתה לא נותן שום דבר כי אתה פוחד, אתה יודע, פוחד מהאמת. הוא נראה מה הוא אומר, דרך אגב הוא קיבל ממך גם תלושים? הוא גבאי של בית כנסת שדיברנו עליו.

ת:                         לא, לא הוא קיבל ממני, קיבל ממני אחד השותפים שלו, יהודי בשם אבו דאגה שמתפלל בבית הכנסת הזה, אבי או אליהו משהו כזה.

ש:                        אתה רואה? אתה זוכר אדוני הכול.

ת:                         אני לא נכחתי שם.

ש:                        אתה זוכר את כל האנשים אתה לא רצית למסור את הפרטים שלהם קודם. תכף. עכשיו תראה הוא אומר שלא רק שהוא אומר שהוא לא קיבל הוא אומר בני משפחתו של המנוח הם שהביאו את הכיבוד לשיעור, מה הוא משקר גם?

ת:                         אני שמח שאתה ניסחת עבורם את התשובה כנראה או מרשך אבל הוא לא קיבל ממני,

ש:                        כתב יד שלו.

ת:                         הוא אכן היה בתיאום,

ש:                        כתב יד שלו,

ת:                         הוא היה בתיאום,

ש:                        הוא כתב את זה.

ת:                         אני לא יודע של מי הניסוח אבל,

ש:                        זה אולי אתה עושה.

ת:                         בסדר גמור.

ש:                        זה אתה עושה.

ת:                         אני אומר לך באופן חד משמעי מי היהודי שקיבל לאותו אירוע בסדר? אני גם אגיד לך מי היה אותו דורש גם באותו אירוע.

ש:                        עכשיו, כן, תראה איזה זיכרון פנומנאלי יחסית למי שלא ידע כלום עד שלא הזכרנו את השמות. תגיד לי רוקח רחמים אתה זוכר? בית כנסת של עולי תורכיה. רחוב הזית.

ת:                         בעולי תורכיה לא היה מעולם שיעור. הוא היה בבית הכנסת ברחוב המקביל, בית הכנסת שמנהל על ידי משפחת וקנין.

ש:                        אז הוא אומר אחרת הוא אומר שבאלול,

ת:                         אני מכיר את בית הכנסת הזה,

ש:                        באלול, תקשיב טוב, באלול 2013 מה שאתה אומר ראש השנה 2013 פחות או יותר היה שיעור תורה לזכרו של אביו של ראש העיר. הוא אומר ככה, הבנתי כי אנחנו מסרנו לו שמר חזי ברזני הודיע שנתן לכול הגבאים שערכו שיעורי תורה 400 שקלים. אני מצהיר בזאת שמעולם לא קיבלתי כסף או שווה כסף ממר חזי ברזני. ובטח לא לקיום שיעורי תורה וכולי וכולי. מה אתה אומר?

ת:                         בית הכנסת על שם עולי תורכיה?

ש:                        כן.

ת:                         מעולם לא היה שיעור.

ש:                        הוא אומר שכן.

ת:                         בראש חודש אלול?

ש:                        כן.

ת:                         השיעור התקיים בבית הכנסת אוהל רחל באותו יום.

ש:                        אז מה הוא משקר גם? מה יש לו לשקר?

ת:                         אני לא יודע מה קרבתם ומה חייתם של יהודה בן חמו ומורתו עליהם אז,

ש:                        אני חייב להגיד לך אני יותר מ-30 שנה מסתובב אני לא חושב שהיה עד כמוך שלפי גרסתו יש כל כך הרבה שקרנים. אולי יותר פשוט שאתה השקרן?

ת:                         לא, פשוט לא היה שמה שיעור.

(מדברים ביחד)

ש:                        בוא נמשיך,

ת:                         את כל הגבאים איפה שגם לא היה שיעור. מצוין.

ש:                        ואנשים חותמים ככה, משקרים?

ת:                         אני לא יודע מה מורתם של יהודה בן חמו עליהם. זהו. נקודה.

ש:                        בוא נראה לי שאתה אין לך שום מורא עליך גם לא מורא שמים. מי זה יעקב בן פזי?

ת:                         יעקב בן פזי הוא אחד הגבאים שמשמשים בבית הכנסת בית דורשיי ויעקב בן פזי לא קיבל ממני אלא קיבל ממני יהודי בשם דבידוביץ.

ש:                        הנה להיזכר בכול השמות,

ת:                         נכון בבית דרשיי, זה היה השיעור הראשון ממש מיד בערב פסח. דרשה של רב מקומי.

ש:                        כן בוא נראה בוא נראה, טוב בוא נראה מה הוא אומר.  כן שהתקיים השיעור לעילוי נשמת אביו ז”ל של יהודה, כן, הכיבוד הגיע דרך משפחתו. מה אתה אומר?

ת:                         אני אומר שהוא בכלל לא קיבל ממני,  קיבל ממני יהודי בשם דבידוביץ.

ש:                        אבל הוא אומר שלא היה צריך לקבל כי הכיבוד הגיע דרך המשפחה. לא היה צריך תלושים בשביל הכיבוד.

ת:                         אבל הוא לא קיבל  ממני, קיבל ממני יהודי בשם דבידוביץ.

ש:                        וגם הוא לא יודע מזה כלום הוא אומר לא קיבלנו, אתה שומע הוא מדבר בשם הגבאים. הוא אומר ברצוננו, הוא מדבר בשם כל הגבאים, בשם מתפללי כל בית הכנסת הוא כותב בשם כולם,

ת:                         השם דבידוביץ,

ש:                        תקשיב טוב,

ת:                         השם דבידוביץ רשום פה?

ש:                        רק תקשיב לשאלה ואחרי זה תענה.

ת:                         השם דבידוביץ רשום פה?

ש:                        לא זה לא עניין פרטי,

ת:                         הוא מבחינתי היה איש קשר,

ש:                        טוב בסדר.

ת:                         אני לא מדבר על גבאים,

(מדברים יחד)

ש:                        ברצוננו לציין שלא קיבלנו, הוא מדבר בשם כולם, הוא ראש הוועד. לא קיבלנו מברזני לא תלושים ולא כלום כדי לקנות כיבוד לשיעורי התורה אתה רואה? מילה במילה.

ת:                         אני רואה מילה במילה,

ש:                        נו אז מה?

ת:                         יעקב בן פזי לא קיבל ממני אכן. היה שיעור בבית דורשיי קיבל ממני יהודי בשם דבידוביץ,

ש:                        תגיד לי,

ת:                         ואני חושב שאמרתי את זה לפני ההפסקה.

ש:                        לא לא, זה בסדר גמור שאתה זוכר פתאום את כל השמות. תגיד לי יצחק שכטר  מכיר אותו?

ת:                         לא.

ש:                        הוא גבאי של בית הכנסת כן, חצרות הדר. כן? הוא אומר שהוא זוכר שהיה שיעור תורה לעילוי נשמת אביו של ראש העיר של יהודה בן חמו.

ת:                         מעולם לא היה שמה שיעור בחצרות הדר.

ש:                        כן הוא אומר ממה שידוע לי בני משפחתו של ראש העיר הם שהביאו את הכיבוד לשיעור.

ת:                         מעולם לא היה שיעור בבית הכנסת בחצרות הדר.

ש:                        אז גם הוא ממציא? בוא נראה עוד כמה. ייש ביטון, מי זה? ייש ביטון מכיר אותו?

ת:                         ייש ביטון כן אני מכיר אותו, מעולם לא היה אצלו שיעור.

ש:                        הוא מעולם לא היה גבאי?

ת:                         הוא גבאי אבל מעולם לא היה אצלו שיעור. יש לו אטליז בשיכון יוסף טל, יהודי יקר.

ש:                        תראה,

ת:                         אבל מעולם לא היה אצלו שיעור.

ש:                        הוא מצהיר, כן, שב-2013 זה השנה שבה נפטר לפי זיכרונו אביו באותה שנה התקיימו ברחבי העיר שיעורי תורה לעילוי נשמתו, עד כאן זה נכון, נכון?

ת:                         בוודאי.

ש:                        יפה. עכשיו הוא אומר בתוך בתי הכנסת, גם בבית כנסת שלנו התקיים שיעור לעילוי נשמתו מה אתה אומר?

ת:                         אצל ייש ביטון לא התקיים שיעור, בבית הכנסת עיר השחר בשכונת יוסף טל, עבר שיפוץ לאחרונה,

ש:                        טוב, והוא אומר שהובא כיבוד קל, כיבוד לשיעור, כן. ולא היה ולא נברא וזה עלילת דברים וזו היא עלילת דברים מה שחזי ברזני אומר שהוא הביא את זה בתלושים מה אתה אומר?

ת:                         שקר וכזב כי אצל יישב יטון לא התקיימו שיעורים.

ש:                        אז למה שהוא יגיד שהתקיימו שיעורים?

ת:                         אני לא יודע מה מורתו של יהודה בן חמו על אותם אנשים שציינת, אני אמרתי את האמת.

ש:                        אתה יודע זה זילות של האמירה הזאת אני אומר את האמת. אתה יודע יש כאלה שכשהם מגניבים אומרים אני הולך להגיד את האמת אז אתה יודע בדיוק שהם הולכים לשקר. אתה מכיר את זה את האנשים האלה?

ת:                         לא אני לא מכיר אותם.

ש:                        גם נשבעים בדרך כלל.

ת:                         אני בדרך כלל נמצא על המשוואה השנייה ועל האוזן השנייה. ועל המאזניים השניות.

ש:                        בוא נראה אתה אמרת שגנגינה נתן לך תלושים בתקופה של גד יצחק אמרת פה או לא?

ת:                         לא גנגינה, מזכירתו.

ש:                        אבל גנגינה נתן לה להביא,

ת:                         כן.

ש:                        היא לא הביאה. גנגינה בהודעה שלו אומר שזה לא נכון הוא מעולם לא הביא ליד יצחק תלושים מה אתה אומר?

ת:                         גנגינה ב-2007,

ש:                        הביא תלושים אתה עומד על זה?

ת:                         הביא תלושים, מזכירתו,

ש:                        נמשיך נמשיך, אני אעמת אותך עכשיו עם עשרות כדי שתוכל ללכת,

ת:                         אין בעיה.

ש:                        חבל לי להתעכב. אני רק אומר לך מה אנשים אומרים (לא ברור) לשנות, מאהר ג’אבר אתה טוען שהוא הביא לך  5000 שקל במזומן נכון?

ת:                         בהנחייתו של יהודה בן חמו, פסח אלפיים ו-, וגם נערך עימות בינינו.

ש:                        וגם שם הוא אמר לך שאתה משקר נכון?

ת:                         אמר.

ש:                        דרך אגב גנגינה בן אדם מכובד הוא בסך הכול תורם של מה שקדם ליינות ביטון יד יצחק היה לפני זה.

ת:                         אני דייקתי.

ש:                        למה שהוא יגיד שאתה שקרן?

ת:                         אני לא יודע למה הוא יגיד שאני שקרן.

ש:                        בוא תראה מה הוא אומר. בא אני אקריא לך הרי הוא בן אדם מכובד שבא לתרום לאנשים מה יש לו להגיד שאתה משקר? בוא תסתכל מה גנגינה אומר, מציגים לו את גרסתך. הוא אומר ככה, אומר לו החוקר של מכון החקירה הכוונה מהפה שלך עולה שבשנים שבהם הוא פעל ביד יצחק כן אז יד יצחק העבירה שווה כסף בדרכים שונות לעיריית כפר סבא בתלושים שאתה דיברת עליהם. והתשובה שלו לא זכינו (לא  ברור) כזה. ובהמשך עכשיו אומרים לו בוא תמשיך ישר למשקר, לא זוכר אין טעם שיגיד,

עו”ד שרגנהיים:     מאיזה חקירה חברי מקריא?

עו”ד אוחיון:          תחזור תגיד לה באיזה חקירה זה, כן אבל זה חוזר על עצמו לא צריך שלוש פעמים אותו דבר. חקירה מיום? חן לא צריך לחזור על כל פעם שהדגשת, חקירה מיום 13.2.17. אני אגיד לך את השורה אני מדלג על הרבה מאוד הדגשות שעשינו. כן. הוא אומר מעולם לא נתן, אני מכיר את חזי, לשאלתך מעולם לא ה עברתי משהו לחזי. דרך חזי. מעולם לא הביא תלושים, שאמרו לו לא העברתי דרך תלושים, נתתי, תרמתי זה תרמתי זה, תלושים דרך חזי לא תרמתי, מה אתה אומר על זה? למה שהוא ישקר גנגינה?

העד, מר ברזני:      אני אומר לך באופן חד משמעי וגם לבית המשפט שבאוגוסט 2007 אחרי שהכרתי את גנגינה באירוע אחר אני נשלחתי אליו על ידי יהודה בן חמו למשרדיו בפתח תקווה קיבלתי מעטפה והיו בה תלושים ואת האירועים שהיו אחרי הנחת התלושים במשרד פירטתי.

ש:                        בסדר.

כב’ הש’ קובו:       באיזה שנה?

העד, מר ברזני:      2007.

עו”ד אוחיון:          טוב בוא נמשיך מאהר אמר לך בפנים שאתה משקר נכון?

העד, מר ברזני:      היה עימות.

ש:                        ואמר לך שאתה משקר?

ת:                         אני אמרתי את מה שאני,

ש:                        בוא תפרוס בפני בית המשפט,

ת:                         אני אמרתי את מה שאני יודע.

ש:                        תקשיב טוב אני לא שאלתי אותך מה אתה אמרת, אתה יודע שאנחנו אומרים שאתה אומר שקרים. אני רוצה לפרוס בפני בית המשפט את כל האנשים שא תה טוען שהם משקרים והם טוענים שאתה משקר ובזה אני אגיד לך שלום לך לביתך. אולי ניפגש אולי לא. מאהר אמר לך במפורש שאתה משקר כשאמרת לו את הדברים?

ת:                         אתה יכול להסתכל בדיאלוג שהיה בעניין.

ש:                        אתה לא זוכר את זה?

ת:                         מה זה? אני זוכר בוודאי שאני זוכר.

ש:                        אז מאהר אמר שאתה משקר?

ת:                         הוא לא אמר הוא לא פנה אליי הוא פנה לחוקרים הוא אמר שלא הוא אמר שהוא לא יודע לא זכור לו, בהתחלה הוא שאל מי זה הבן אדם הזה ואחרי זה הוא נזכר מי זה הבן אדם הזה. אתה יכול להסתכל בתמליל של העימות.

ש:                        תגיד לי למה אתה מתחמק?

ת:                         אני לא מתחמק.

ש:                        אתה חושב שאתה עשית,

ת:                         אני אומר את האמת,

ש:                        רושם כזה טוב היום שאתה צריך עוד לכרסם בו? אתה בחינם עכשיו קונה התחמקויות. אתה היית בעימות אתה אמרת מאהר נתן לי 5000 במזומן להעביר ליהודה. מאהר אמר שקר,

ת:                         לא אז שובה אתה לא מדייק מאהר לא נתן לי 5000 במזומן בשביל להעביר ליהודה, אני הונחיתי על ידי יהודה בן חמו להגיע למאהר ג’אבר בפסח 2008, הגעתי אליו והכסף לא נמסר ליהודה בן חמו הוא נמסר ליהודי בשם יוסי אור.

ש:                        אבל הוא אומר אני לא מסרתי לך אף פעם כסף. שמעת שזה מה שהוא אומר?

ת:                         הוא אמר את זה לחוקרים.

ש:                        יוסי אור דרך אגב מי הוא?

ת:                         יוסי אור הוא מישהו שהיה פעיל באיזה שהיא עמותה של נזקקים שעמד בראשה יהודי בשם הרב חנניה זיכרונו לברכה.

ש:                        ומי נתן ליוסי אור את הכסף?

ת:                         אני.

ש:                        ויוסי אור מאשר את זה?

ת:                         אתה יכול לפנות אליו אני לא,

ש:                        אתה יודע? עשית איתו עימות?

ת:                         אני לא עשיתי איתו שום עימות אתה יכול לפנות אליו.

ש:                        טוב, לא ראיתי שום אישור על זה בתיק. הם חיפשו הרבה אישורים לא מצאו. בוא נמשיך. אז יש לנו גם את מאהר שמזים אותך, בוא נראה  עכשיו, ניסים וקנין, אתה הבאת לו תלושים?

ת:                         המון.

ש:                        המון?

ת:                         המון.

ש:                        הוא נחקר? מה הוא אומר? הוא אומר לא אני לא יודע על מה הוא מדבר, לא קיבלתי ממנוי כלום. מה אתה אומר?

ת:                         ניסים וקנין קיבל,

ש:                        אני שואל אותך עוד פעם,

ת:                         קיבל ממני החל מאותה שנה,

ש:                        טוב. זה לא יעזור.

ת:                         הוא לא קיבל רק לעצמו הוא קיבל גם לחלק, והכול בהנחייתו של יהודה בן חמו.

ש:                        לא, אז הוא אומר שלא נתת לו, אם הוא קיבל, תראה הוא פעיל שכונות לפי טענתך נכון? ככה אתה מגדיר אותו.

ת:                         לפי איך שיהודה הגדיר לי אותו,

ש:                        בסדר,

ת:                         אחד הפעילים שלו ופעיל שכונות,

ש:                        ככה אתה הגדרת אותו פה. מה יש לו להגיד לו אם הוא קיבל וחילק לנזקקים? זאת אומרת זאת פעולה מבורכת, אם הוא קיבל וחילק לנזקקים הוא יגיד כן חילקתי לנזקקים למה שיגיד שאתה שקרן בחקירת משטרה?

ת:                         ניסים ועקנין קיבל ממני על פי הנחייתו של יהודה בן חמו,

ש:                        טוב זה לא עוזר,

ת:                         תקופה ארוכה מאוד,

ש:                        אתה לא עונה לשאלות. אתה רק חוזר על המנטרות שלך,

ת:                         אני עונה לבית המשפט,

ש:                        שאף אחד לא מאמין לך.

ת:                         אני עונה לבית המשפט.

ש:                        תגיד לי מי זה אבי אדרי?

ת:                         מי זה אבי אדעי?

ת:                         אבי אדעי הוא פעיל בשיכון עלייה.

ש:                        אתה טוען שאתה הבאת לו תלושים?

ת:                         כן.

ש:                        הרבה?

ת:                         כן.

ש:                        אתה רואה התייאשו ממך אחרי שכל אחד מוציא אותך שקרן אפילו לא חקרו אותו, בוא נמשיך.  מי זה חננאל דיד? כן אתה מכיר אותו?

ת:                         בוודאי.

ש:                        קיבל ממך תלושים?

ת:                         כן.

ש:                        בוא נראה מה הוא אומר. מה אומר חננאל הזה, חננאל דיד, בוא נראה מה הוא אומר , באמת הגיעו אליו שאלו אותו, מחומר החקירה עולה שאתה קיבלת תווים? הנה הוא אומר לא קיבלתי, מי שאמר את זה שיבוא להגיד לי את הדברים בפנים אני מוכן להיבדק בפוליגרף.

ת:                         גם אני מוכן להיבדק בפוליגרף לגבי כל השמות שציינת.

ש:                        לאט לאט אני מציע לך שתחשוב פעמיים על מה שאתה אומר, אנחנו נפרע את השטר הזה. אבל הבן אדם הזה כן אומר תביאו לי אותו פה שיגיד לי בפנים. ביקשו ממך לעשות איתו עימות?

ת:                         אני אמרתי שאני מוכן להתעמת עם כולם.

ש:                        מה ההבדל בין שלושה שאומרים לך שקרן לבין 20 שאומרים לך שקרן, אתה מוכן להתעמת.

ת:                         אני לא זוכר שאחד מהאנשים אמר שאני שקרן,

ש:                        מה זאת אומרת? כולם.

ת:                         לא, בסדר, תגיע,

ש:                        בלי יוצא מן הכלל בעימותים אמרו לך שאתה,

ת:                         תגיע לרמי שבירו ותבין.

ש:                        טוב בוא נמשיך אנחנו נגיע לרמי שבירו,

ת:                         מצוין.

ש:                        גם איתו עדית עימות, אתה רואה? אז אותו חננאל דיד, כן מי זה אורי חתוקה?

ת:                         אורי חתוקה גם,

ש:                        קיבל הרבה תלושים?

ת:                         כן.

ש:                        בוא נראה מה הוא אומר. אולי נמצא סוף סוף אחד שיאשר את הדברים שלך. בוא נחפש בנרות. כן אורי חתוקה אומר שבאמת, מי הביא לו? כן באמת אורי חתוקה אומר שאתה כן הבאת לו תלושים להעביר למשפחות נזקקות והוא העביר למשפחות מזקקות. אתה רואה? סוף סוף מי שבאמת העברת לו אומר כן. כל היתר שמת בכיסך, לקחת אחד שהעברת לו הלכת הלבשת עליו מלא כאלה אחד שהעברת אמר כן מה יש לו להגיד לא? קיבל לה עביר לנזקקים העביר לנזקקים מה יש לו להכחיש?

ת:                         הסטטיסטיקה שלך היא מאוד הזויה בלשון המעטה.

ש:                        הזויה?

ת:                         כן.

ש:                        אז אין לך הסבר,

(מדברים יחד)

ת:                         לגבי כולם ובכללם אורי חתוקה אכן קיבלו.

ש:                        טוב. אתה רואה איך אומר, אנחנו בפרשת שלח אתה יודע? שלח לך.

ת:                         סיימתי את כוח קודם.

ש:                        כוח זה שבוע הבא. שלח אומר רש”י כל שקר שאין מקצת אמת בתחילתו לא נתפס. אז קצת, אולי חתוקה כן.

ת:                         את זה יחליט בית המשפט.

ש:                        כן. נכון. אנחנו רק מזכירים את רש”י. בוא נמשיך בוא נראה בשמות ככה נצעד יחד איתך במשעול השמות הרבים. רמי שבירו. רמי שבירו עשית עימות?

ת:                         כן.

ש:                        מה טענת כלפיו שהוא  העביר לך כסף מזומן?

ת:                         גם מזומן וגם תלושים.

ש:                        כן ומה הוא אמר?

ת:                         הוא אמר בהתחלה שאני משקר.

ש:                        בהתחלה רק הוא אמר שאתה משקר?

ת:                         מה זה?

ש:                        בהתחלה רק הוא אמר שאתה משקר?

ת:                         לא, פירטתי את הכול,

ש:                        אני שואל רק בהתחלה הוא אמר שאתה משקר?

ת:                         אני לא יודע מה אמר באמצע גם בסוף אתה יכול לראות את הסגנון,

ש:                        למה אתה לא יודע? היית שם,

ת:                         הייתי שמה, אני זוכר את העימות.

ש:                        זה קל בעיניך שאומרים לך שאתה שקרן? אתה לא זוכר את זה?

ת:                         זה קל זה ממש לא קל בעיניי,

ש:                        אתה לא זוכר מה הוא אמר באמצע ובסוף?

ת:                         אבל בגלל שאני לא שיקרתי אני לא יצאתי מגדרי כמו רמי שבירו.

ש:                        איך אומר הפתגם ששמים את הפסיקים במקום אחר, חזר ולא פיך. אוקי? ככה אתה מקיים,

ת:                         אתה מוזמן להקריא את הפרוטוקול.

ש:                        מי זה אבי זייטוני?

ת:                         אבי זייטוני הוא קבלן שבונה בשכונה,

ש:                        ומה אתה טענת לגביו?

ת:                         שהוא נתן וטענתי לגביו, טענתי בנושא,

ש:                        מה הוא נתן? מה הוא נתן?

ת:                         הוא נתן בערך כל חג 5000 שקל שנמסרו לבן חמו.

ש:                        במזומן?

ת:                         לא, בתלושים.

ש:                        בתלושים?

ת:                         כן.

ש:                        טוב. זה חשוב להראות שמקצת מי שנתן למה שיגיד שהוא לא נתן? למה שיגיד שהוא לא נתן? מה רע בלתת תלושים? תגיד לי, חזי שבת?

ת:                         חזי שבת אכן נתן. הזכרתי את האירוע שזה התחיל,

ש:                        מה אתה אמרת? מה אמרת לגבי חזי שבת? מה הוא נתן?

ת:                         חזית שבת נתן בסדר גודל של כל חג בערל 5000 שקל.

ש:                        בתלושים?

ת:                         התחיל מ-,

ש:                        בתלושים?

ת:                         כן בתלושים. התחיל מ-2009.

ש:                        יפה, תלושים אתה רואה?

ת:                         כן.

ש:                        מי שנותן תלושים למה שיגיד לא? הנה אתה רואה גם זייטוני יגיד כן גם חזי שבת יגיד כן, למה שגנגינה יגיד לא? בוא נמשיך.

ת:                         סטטיסטיקה מצוינת.

ש:                        תגיד לי, הגענו לאחד מאיר איתן מי זה מאיר איתן?

ת:                         אני חושב שדנו בו כבר בדיון הקודם. אני אגיד לך עוד פעם,

ש:                        מי זה מאיר איתן?

ת:                         אני יודע מי זה מאיר איתן ואני אגיד לך עוד פעם,

ש:                        תגיד לי רק מי זה,

ת:                         אתה תשאל אותו,

ש:                        תגיד לי מי זה.

ת:                         מאיר איתן הוא יהודי והוא קבלן שלד למיטב זיכרוני,

ש:                        מה הוא הביא?

ת:                         מה הוא הביא?

ש:                        כן.

ת:                         הוא הביא רק ממה שאני יודע,

ש:                        כן לך לך לך.

ת:                         זוכר, הוא הביא 2000 שקל במזומן בספטמבר 2014.

ש:                        בסדר, ואתה טוען שאתה קיבלת והעברת ל-(לא ברור),

ת:                         נכון.

ש:                        עכשיו מה הוא אומר? עשית איתו עימות לא?

ת:                         אני עשיתי איתו עימות.

ש:                        ומה הוא אמר?

ת:                         אני אגיד לך עוד פעם בעימות הוא אמר שלא היה ולא נברא ואחרי ה הוא אמר שנפגש איתי עוד פעם,

ש:                        שלא היה ולא נברא?

ת:                         הוא אמר שזה לא קרה.

ש:                        כן.

ת:                         הוא אמר אחרי זה הוא מסר ושהוא הציע לי להקים עמותה, ולמה מכולת ואת כל הדברים האלה אמר בעימות ואתה הזכרת אותם,

ש:                        הוא אמר לך שאתה רצית אישית לקבל ממנו כסף.

ת:                         לא, ממש לא.

ש:                        הוא הוסיף ואמר, אתה ביקשת כסף למכולת שכחת את זה?

ת:                         אז אמרתי לבית המשפט ואמרתי את זה בחקירה.

ש:                        תוציא את ההודעה שלו,

ת:                         תוציא גם את ההודעה שלי. תוציא גם מה שאני אמרתי,

ש:                        הדברים שלך לא שווים כלום.

ת:                         אז אני אמרתי בדיון הקודם,

ש:                        לא שווים כלום.

ת:                         עם מאיר איתן היו לי שתי פגישות, שתי פגישות, אחת שכבר לא הייתי בעיריית כפר סבא,

ש:                        תקשיב מה הוא אמר לך בעימות תקשיב טוב, אתה סיפרת את הגרסה,

ת:                         תגיד מה שאני אמרתי בעימות,

ש:                        פורסים שמות. לא,

ת:                         תגיד מה שאני אמרתי בעימות,

ש:                        מה שאתה אמרת בעימות לא שווה בעיניי, חוץ מזה אתה אמרת פה מלא דברים אני רק רוצה להציג בפני בית המשפט כמה אנשים מזימים אותך. אותו מאיר לא רק שהוא אומר שזה לא נכון מה שאתה אומר הוא גם אומר במפורש שהוא רצה לתת תלושים מסודרים ואתה לא רצית אתה אמרת לו אני צריך את התלושים למכולת ורצית לעקוף את הרישומים הרגילים אתה זוכר שהוא אמר לך את זה?

ת:                         הוא אמר לי את זה בפגישה השנייה,

ש:                        כן.

ת:                         שבכלל לא הייתה קשורה לזה שהוא נתן לי משהו. זה פגישה אקראית שהייתה בינינו.

ש:                        אבל הוא אמר לך דברים חמורים ביותר,

ת:                         הוא לא אמר לי דברים חמורים.

ש:                        חמורים ביותר,

ת:                         הוא אמר דברים חמורים בעת שהוא היה בעימות.

ש:                        נכון, אז כן אמר דברים חמורים ביותר.

ת:                         בסדר אני יודע מה הוא אמר,

ש:                        תקשיב,

ת:                         אני יודע מה אני אמרתי בעימות ואני יודע מה היה בפגישות בינינו.

ש:                        אתה יודע איך אומר הפתגם הזה, אם אחד אומר לך שאתה שיכור, אם שניים אומרים אבל אם שלושה אומרים לך שאתה שיכור קח את עצמך ולך לישון. אז לא מאיר איתן אומר, הוא לא לבד. זה גלריה של עשרות שאומרים  שאתה לא דובר אמת.

ת:                         עשרות?

ש:                        כן.

ת:                         עכשיו דיברת על,

ש:                        עשרות עשרות,

ת:                         אמרתי לך שהסטטיסטיקה שלך היא בעייתית.

ש:                        כן. תראה מה הוא אומר. בוא תקשיב מה הוא אומר, הוא אומר, אני מקריא,

ת:                         אני מקשיב.

ש:                        היה מקרה כזה שחזי רצה כסף. אני זוכר אז הוא סיים את העבודה סיים לעבוד. על זה אני מדבר והוא ביקש כסף. אחרי שסיימת, ובא אליי ואמר לי מאיר אני צריך כסף לנזקקים.

ת:                         חבל שלא אמרתי לו להעביר את זה לרפי כחלון,

ש:                        להוסיף מירכאות. ואני אמרתי, יש לך הרבה שיטות, רפי כחלון זה עם שגיא.

ת:                         הבנתי.

ש:                        ואני אמרתי לו בצורה הכי ברורה אני נותן לך כסף. אני רוצה לתת לך צ’ק של החברה. אבל לעמותה הוא אמר לי לא, זה לא הולך לעמותה, אמר שזה הולך כסף לאיזה שהיא מכולת שהוא לוקח כסף לנזקקים. ובאותו הקשר הוא דיבר איתי שאין לו עבודה שהוא מפוטר מהעבודה. שמעת? בן אדם אומר לך מה יש למאיר הזה לבוא למשטרה ולספר סיפורים כאלו. תגיד לי הבן אדם שפוי? לא שפוי? הוא אומר סיימת לעבוד באת לבקש הוא אומר טוב אני אתן לעמותה אמרת לא לא אני צריך צ’ק למכולת כי אני מבין זה הכסף לנזקקים.

ת:                         אני חוזר שוב פעם,

ש:                        ביזיון, ביזיון מה שאתה עשית  פה,

ת:                         אני חוזר שוב פעם,

ש:                        אתה קיבלת פה ביזיון ביזיון,

ת:                         אני חוזר שוב, הפגישה עם מאיר איתן הייתה בספטמבר בשליחותו של יהודה בן חמו, שמה קיבלתי 2000 שקל במזומן. הפגישה השנייה עם מאיר איתן הייתה פגישה ספונטנית בכלל הוא היה באתר בהוד השרון, אני עצרתי את הרכב ודיברנו על הרבה דברים כולל זה שהוא אמר למה לא הקימו עמותה ודיבר על זה ואפילו גיחך עליי איך יהודה זרק אותי.

ש:                        תגיד לי מאיר איתן הזה מה התפקיד שלו בחיים?

ת:                         אני יודע שהוא קבלן שלד. זה אני יודע שתפקידו בחיים.

ש:                        הוא תורם לנזקקים פה ושם מה יש לו לבן אדם כזה בחקירת משטרה רסמית לבוא ולספר סיפור כזה הזוי שאתה מבקש כסף,

ת:                         שאני,

ש:                        תקשיב טוב לשאלה, והוא אומר לך אין בעיה אני אוציא צ’ק אתה אומר לו לא לעמותה אני צריך את  זה דרך מכולת מהמכולת אני קונה לנזקקים. מה יש לספר סיפור כזה?

ת:                         אין לי מושג למה לספר סיפור כזה.

ש:                        גם לנו אין מושג. בוא נמשיך בוא נמשיך.

ת:                         אני אומר לך בדיוק מה היה.

ש:                        בוא נמשיך, כן כן. אז אני, הוא ממשיך ואומר ביקשתי ממנו שאני אתן לו צ’ק אבל הוא לא היה מוכן. זה היה הפעם   היחידה שנתתי לו כסף. בסוף הוא נתן לך כסף. אני זוכר שזה היה 2000 שקל אחר כך הוא ביקש עוד פעם זה היה ואני לא זוכר. בסוף כן לקחת ממנו כסף כי הוא איש תמים ונתן כסף וזה כסף שמת אותו בכיס שלך כי זה כסף שלא הלך לאף אחד ואתה כבר סיימת לעבוד.

ת:                         אני עוד פעם אומר שמה שהיה עם איתן היו שתי פגישות אחת ספונטנית השנייה בשליחותו של יהודה בן חמו, נקודה.

ש:                        תראה כל מי שנמצא פה ברור לו שאתה אפילו לא יכול להעז להגיד משהו נגד הדברים האלה.

ת:                         אין פה שום,

ש:                        מה?

ת:                         אין פה שום זה, הדברים היו ברורים,

ש:                        למה אתה מגמגם?

ת:                         לא, אני לא מגמגם אני מנסה להסביר לך ואולי גם באמצעותך לבית המשפט שמאיר איתן נתן לי 2000 שקל בשליחותו של יהודה בן חמו, הדיבורים על מכולת ועל עמותה וכול זה לא היו ולא נבראו.

ש:                        אתה מודה שמאיר איתן נתן 2000 שקל בזה אתה מודה נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        אתה אומר שזה כסף שעבר ליהודה,

ת:                         יעלה על הדעת שהייתי מזכיר את שמו,

ש:                        רגע אחד, תקשיב.

ת:                         הייתי מזכיר את שמו בחקירה בדרך כזאת או אחרת על אירוע אחד שזה עוד יחסית קרוב, אנחנו מדברים על 2014, שאני, אם היה פה שיחה על מכולת ועמותה וצ’ק אישי מה, לזה הייתי מזכיר אותו גמרנו, יש מספקי דברים שאמרתי, אני דייקתי לגבי כולם.

ש:                        תקשיב טוב מר ברזני. אם היית צריך לומר רק דברי אמת היית צריך לשתוק כמו דג אבל אתה באת לחקירה היית צריך לדבר. אז דיברת ודיברת ודיברת ואחרי שבדקו לאורך כל הדרך אתה מוזם. אז בוא זה לא הוכחה לכלום. תגיד לי אותו מאיר הזה הרי אתה לקחת את האירוע של ה-2000 שקל ופשוט הלבשת עליו את הפרשנות שלך זה ברור שאתה עושה את זה לאורך כל הדרך. הוא אומר כן נתתי לו 2000 שקל כמו שהוא אומר אבל בוא אני אסביר לכם בדיוק מה היו הנסיבות, אני רציתי לתת לו את זה בתור צ’ק אני רציתי לתת את זה לעמותה. הוא ישב שכנע אותי שזה צריך ללכת במזומן למכולת כי זה לא הולך דרך העמותה קונים ממכולת וכולי וכולי אז נתתי לו את ה-2000 שקל במזומן. פעם אחרונה,

ת:                         לחלוטין לא נכון.

ש:                        יש לך הסבר למה,

ת:                         לחלוטין לא נכון.

ש:                        למה שיגיד כזה דבר?

ת:                         אני לא יודע למה שיגיד כזה דבר. הוא נמצא בחקירה, למה שאני אזכיר את שמו על אירוע בודד?

ש:                        אז אני הסברתי לך למה.

ת:                         למה שאני אזכיר את שמו על אירוע בודד?

ש:                        כל השמות שהזכרת הזימו אותך אז אתה מזכיר גם אותו,

ת:                         לא.

ש:                        אתה לוקח אירוע לוקח ממנו איזה שהוא גרעין ומלביש על הסיפור.

ת:                         לא, היה ברור לי שהוא ייחקר גם כן.

ש:                        אה כן נו אז מה זה מנע ממך?

ת:                         זה לא מנע ממני.

ש:                        אז הכי הרבה אתה תלך ו-, מה? תסתכל תסתכל גם הוא מוסיף כן, הוא אומר ככה, כן הוא אומר ככה, רק שנייה, שנייה. זה באמת היה באתר בנייה נתתי לו שם את הכסף במזומן, זה היה לנזקקים שהוא לא רצה את הצ’ק אמרתי לו תביא לי קבלה הוא אמר לי אין לי לא יכול להמציא לך קבלה. זה כסף שהולך למכולת וזה סופר שחייב שם עוד כסף. מה אתה אומר?

ת:                         אני לא רואה את התחביר במשפט.

ש:                        אתה לא רואה?

ת:                         לא.

ש:                        הוא מבקש, תקשיב טוב הוא מבקש, אני מבקש תביא לי אותו לעימות. אותך. אתה מבקש הוא אומר לחקור תביא אותו לעימות, זה מה שהיה.

ת:                         הגעתי לעימות. הגעתי לעימות.

ש:                        ושמה אתה בלי להניד עפעף יש לך כבר הסכם עד מדינה, האיש הזה מה יש לו לעמוד במשטרה ולהגיד את הדברים האלה, הרי מה אכפת לו להגיד כמו שאתה אומר נתתי לו כסף על מנת שיעביר את זה,

ת:                         את שמו הזכרתי,

ש:                        למה מאיר אותו עד מאיר היה צריך להוסיף את כל הפרטים בסיפור הזה בשביל מה?

ת:                         את שמו של מאיר איתן הזכרתי בחקירה לפני שהיה הסכם בכלל.

ש:                        אבל זה לא משנה אתה לא מקשיב לי.

ת:                         זה ועוד איך משנה.

ש:                        למה שמאיר איתן יוסיף את כל הפרטים האלו ל-2000 שקל למה שהוא יעשה את זה? איזה אינטרס יש לו להוסיף פרטים ולבקש בחקירת משטרה לבקש עימות?

ת:                         אני לא יודע איזה אינטרס יש לו, ואני לא יודע,

ש:                        יכול היה להגיד כמוך נתתי לו 2000 שקל.

ת:                         ואני לא יודע מה נפשו בעניין ועד כמה הוא רצה להסביר את עצמו.

ש:                        תראה שאתה יודע ואתה די ערמומי ורואים את זה בעימות כשאתה בא להתעמת איתו אתה מנסה לקנות את ליבו. כן? אתה אומר לו תשמע אני לא בא להפליל אותך אני באותו זבל בדיוק כמוך. אתה באותו זבל? איזה זבל אתה? באיזה זבל אתה שאתה מדבר פה?

ת:                         בזבל של ההיסטוריה שלי עם יהודה בן חמו. זהו.

ש:                        ואז אתה מנסה לשכנע אותו שמע אני פה עם המשטרה, אתה רואה פה אני בדיוק כמוך לך איתי. לך איתי, תגיד גם אתה את הדברים שאני אומר.

ת:                         ישבו שמה שני חוקרים מכובדים, שמעו את כל מה שאמרתי, שמעו את כל מה שאמרתי.

ש:                        תגיד לי מי זה אמנון שאול?

ת:                         אמנון שאול זה אותם בעלים של חברה שהיה שמה,

ש:                        ואתה טוען שגם הוא הביא לך 2000 3000 שקל?

ת:                         הוא לא הביא לי.

ש:                        מה הוא עשה?

ת:                         הוא הופנה על ידי, ליהודה בן, על ידי יהודה בן חמו ששאל אותי ערב נסיעתו לחו”ל באותה נשימה שהוא הזכיר את זייטוני ואת שבירו שלא נתנו באותה תקופה, אני מדבר איתך על ראש השנה 2014,

ש:                        אני לא מצליח להבין ממך כלום,

ת:                         שנייה,

ש:                        אולי תהיה ברור?

ת:                         אני אגיד לך בדיוק. באותו ראש השנה אחרי שיהודה בן חמו קיבל 40 אלף שקל שמתוכם 15 הוא נתן לי,

ש:                        תגיד לי מה קשור לאמנון שאול?

ת:                         כי אני אתן לך את כל הפריסה,

ש:                        לא לא, דבר על אמנון,

ת:                         אני אתן לך את כל הפריסה.

ש:                        דבר על אמנון, אדוני אני בחקירה נגדית שאלתי אותך על אמנון שאול, אל תתחיל עכשיו את ההיסטוריה מלפני 20 שנה, דבר איתי פשוט ולעניין.

ת:                         שאני ציינתי בפני יהודה בן חמו מה המצב באותו חג הוא אמר לי תפנה גם לאמנון שאול.

ש:                        אתה פנית לאמנון שאול?

ת:                         כן.

ש:                        מה היה? אז זה מה ששאלתי אותך מה היה?

ת:                         מה היה? הוא אמר אני לא יכול להביא לך תלושים אני אביא לך מזומן.

ש:                        מזומן.

ת:                         אמרתי לו בשום פנים ואופן,

ש:                        כן.

ת:                         אורי מועלם נשלח אליו לקח את המזומן נסע ליד יצחק, קנה תלושים בסדר גודל של 2000 3000 ₪ לפי מה ש-,

ש:                        אז הוא לקח את המזומן?

ת:                         הוא לקח את המזומן ורכש בהם תלושים.

ש:                        אתה קיבלת את המזומן?

ת:                         אני לא נגעתי במזומן,

ש:                        מי קיבל את המזומן?

ת:                         אורי מועלם בזמן שהיה לו קצת פנאי כי יהודה בן חמו היה בחו”ל.

ש:                        אתה מדבר על דברים שראית במו עיניך?

ת:                         דברים שראיתי במו עיניי? אני קיבלתי,

ש:                        אני שואל,

ת:                         אני קיבלתי על ידי אורי מועלם תלושים על סך,

ש:                        אתה ראית שהוא נותן כסף מזומן לאורי מועלם?

ת:                         לא. לא. אורי מועלם הלך לקנות את זה בעצמו.

ש:                        מאיפה אתה יודע את זה? תגיד לי אני שואל אותך.

ת:                         מועלם אמר,

ש:                        מועלם אמר לך,

ת:                         שהוא נסע אליו, לקח,

ש:                        2000 3000 שקל?

ת:                         כן, שהם נמסרו ליהודה יחד עם אותם  2000 שקל שהגיעו ממאיר איתן.  עם שובו של יהודה מחו”ל.

ש:                        זה אורי מועלם אמר לך?

ת:                         הוא לא אמר, הוא נתן לי גם. הוא נתן לי כדי שאמסור ליהודה,

ש:                        אז לא שהוא מסר הוא נתן לך כסף שתמסור ליהודה?

ת:                         נכון.

ש:                        אז רגע, בסדר, הוא נתן לך, בוא, אם מסרת ליהודה או לא זה במחלוקת, אנחנו מסכמים ככה אתה פנית לאותו,

ת:                         בהנחייתו של יה ודה בן חמו.

ש:                        זה במחלוקת. אבל אתה פנית על זה אין מחלוקת אתה שלחת את אורי שיקבל כסף ויקנה בהם תלושים ואתה קיבלת את התלושים. לטענתך מסרת אותם ליהודה הבנתי נכון?

ת:                         אמת לאמיתה.

ש:                        רק שהסוף וההתחלה כמו תמיד. כן אז הוא אומר ככה, תשמע מה אומר משה שאול, הוא כמו שאתה אמרת זה לאו דווקא אמנון שאול, מישהו מהמשפחה שלו, אז הוא אומר ככה, נתתי אני לחזי בעצמי את התלושים ביד. שמעת כל הסיפורים שלך אומר הבן אדם אני, לא אורי מועלם, לא אף אחד, אני באתי ונתתי לחזי את התלושים ביד.

ת:                         ממש לא נכון.

ש:                        למה שגם הוא ישקר? הבן אדם תורם? תקשיב. הבן אדם תורם הבן אדם אין לו עניין לשקר.

ת:                         אז אני אומר לך מה היה. בסדר?

ש:                        בוא בוא, עליך בנו את התיק הזה. בוא נמשיך. אתה רוצה עוד מים?

ת:                         שלושה סעיפים בכתב האישום לא בנו את התיק.

ש:                        רוצה עוד מים? אז בוא עוד אחד שמנו אותו ברשימת המסכנים שאתה קורא להם שקרנים. אנחנו עברנו כבר את ה-40. אתה יודע מה ב-42 נעצור נשלח אותך הביתה ובזה נגמור את העניינים. תגיד לי הרשימה שהכנת לקוגמן זוכר?

ת:                         כן.

ש:                        היא כללה, אתה יכול להראות לי אותה?

ת:                         אני לא יכול להראות לך אותה.

ש:                        היא כללה את כל מי שזכרת נכון?

ת:                         כן.

ש:                        ועקנין היא כללה או לא?

ת:                         בוודאי.

ש:                        בוודאי שלא.

ת:                         כן בוודאי שכן.

ש:                        אנחנו נראה אם היא כללה אותו. בוא נמשיך. אתה נזכרת עכשיו בעוד גבאים שנתת להם כסף לכיבודים לאזכרות?

ת:                         שאדוני לא ינסה לשנות נושא, אם אני אזכר אני אגיד.

ש:                        לא לא לא, אני עכשיו רוצה למצות את זה.

ת:                         אם אני אנסה להיזכר אז ראני אגיד, אם תזכיר לי ותעזור לי כמו שעזרת לי בפעם הקודמת זה יהיה מבורך.

ש:                        תאמין לי אני לא מבין איך עזרתי לך, כל השמות שנתתי לך,

ת:                         עזרת לי מאוד.

ש:                        אמרת לא הם. אז לא יודע איך,

ת:                         עזרת לי מאוד.

ש:                        בוא בוא המחשבה שלך היא נפטרת אני לא מנסה אפילו לעקוב אחריה. רק שנייה. תראה אתה אומר, אמרת פה בפעם הקודמת שכבר כשהגעת למשטרה בפעם הראשונה שהגעת למשטרה דיווחת למשטרה שיש לך תלושים שנמצאים אצלך.

ת:                         נכון.

ש:                        אבל הם אמרו לך תשאיר אותם אצלך ולכן הבאת אותם רק במהלך החקירה הגלויה הרבה חודשים לאחר מכן אתה עומד על הדברים האלה?

ת:                         אני לא זוכר מה היה אם אמרו לי אם שכחת אם להביא אותם. אני למיטב זיכרוני הם אמרו לי להביא אותם בערך חודש או חודשיים לפני החקירה הגלויה. ואז פשוט לא, לא יצא להביא אותם.

ש:                        אתה צריך זמן להשיג תלושים,

ת:                         נכון,

ש:                        אבל, ברור.

ת:                         אני צריך להזמין.

ש:                        בוודאי. תגיד לי בבקשה יש לך הסבר למה הדברים שאתה אומר לא רשומים בשום מקום? רשם דוח השוטר ארוך מאוד על הטענות שלך ועל מה שאתה אמרת שיש לך תלושים לא ראיתי שהוא רשם אבל אם חברתי תתקן אותי אני אשמח.

ת:                         אני מסרתי,

ש:                        אני יודע שמסרת.

ת:                         מסרתי את זה כבר בתשאול,

ש:                        אני יודע,

ת:                         ואם אינני טועה  מיד יום למחרת.

ש:                        בוא בוא בוא נראה אם זה רשום, בוא אני לא רוצה, יכול להיות שזה רשום. יכול להיות שהכול רשום. בוא נראה. בוא נראה כי אני לא ראיתי שזה רשום. הרי זה לא דבר שלא יהיה רשום אתה בעצם טוען שאמרת להם תראו קיבלתי תלושים בזמנו ועד עכשיו הם נמצאים אצלי בבית, עכשיו אני יכול להראות לכם אותם, זה אתה התייחסת לזה מי יודע מה ראייה, איך יכול להיות שהם לא ירשמו כזה דבר?

ת:                         בדיוק מספטמבר עד אפריל.

ש:                        שיש לך את התלושים עכשיו והם לא יבקשו ממך יותר? וגם לא ירשמו שאמרת להם את זה?

ת:                         נמסר להם גם בתשאול וגם,

ש:                        בהודעה הכתובה.

ת:                         בהודעות כתובות מוקלדות.

ש:                        טוב אז כשהם יבואו לפה נשאל אותם. ראית את זה אורלי באיזה שהוא מקום? אני לא רוצה ש-, כי אני לא ראיתי שכתוב פה באיזה שהוא מקום שהוא אומר לי יש לי עד עכשיו תלושים בבית, הם אצלי. טוב, לא ראיתי את זה כתוב בשום מקום בוא נמשיך בכול אופן יהיה לנו את מי לשאול  מהחוקרים אם אמרת את זה. תגיד אתה דיברת על תמרים וחרוסת ואמרת שזה תלושים?

ת:                         כן.

ש:                        אני יכול לשאול שאלה פשוטה?

ת:                         בבקשה.

ש:                        הרי זה עשית כשהקלטת את אורי מועלם נכון?

ת:                         נכון.

ש:                        והקלטת אותו לצורך הבאת הדברים למשטרה נכון?

ת:                         כן.

ש:                        ברור?

ת:                         כן.

ש:                        אז למה אתה לא מדבר בצורה ברורה? למה אתה לא אומר לו תלושים?

ת:                         כי הוא הבין בדיוק למה,

ש:                        לא אבל אני שואל אותך, אתה הרי דיברת איתו גם על תלושים נכון?

ת:                         הוא הבין בדיוק למה אני מתכוון.

ש:                        עכשיו אנחנו צריכים לעשות פרשנויות. אני שואל אותך אתה אתה אם אתה רצית להבהיר משהו למשטרה שיהיה ברור תלושים למה לא אמרת תלושים?

ת:                         הוא הבין, גם המילה תלושים הוזכרה בהמשך הדיאלוג.

ש:                        נכון. יפה. אז על מה אתה מדבר עכשיו למה אתה מלביש חרוסת ותמרים על דבר שממילא אתה משתמש בו? זה לא קודים.

ת:                         זה לא שאלה של קודים.

ש:                        טוב בוא נמשיך.

ת:                         זה שאלה של דיאלוג.

ש:                        בוא, תגיד לנו מי לידינו יתקע שאתה לא שוחחת עם אורי מועלם עשרות שיחות ועשית מניפולציות עד שהבאת את אותם שלוש מי לידינו יתקע? צריכים להאמין לך פשוט?

ת:                         אתה יכול לחזור בבקשה על השאלה?

ש:                        אתה דיברת, אם אנחנו נסתכל בטלפונים,

ת:                         אני אמרתי,

ש:                        שלך ושל אורי מועלם,

ת:                         אני אמרתי,

ש:                        נראה עשרות רבות של שיחות.

ת:                         אני אמרתי לבית המשפט שהשיחות שהוקלטו היו מיד לאחר החקירה הראשונה מתוך כוונה להביא ראיות להראות שאותו מפעלו של יהודה בן חמו נמשך. ואכן זה קרה, לא תיאמתי עם אורי מועלם שום שיחה, לא ערכתי אותה, וכמו שאמרתי בדיון הקודם היא נעשתה באופן הכי חובבני שיכול להיות.

ש:                        טוב. בוא אנחנו נמשיך.

ת:                         הכי לא מקצועי.

ש:                        כן כן אני שאלתי אותך מי לידינו יתקע ואתה נותן מקצועי לא מקצועי, אתה ממש עונה על השאלות. בוא. טוב. תכף אני אבדוק אם יש לי עוד שאלות אליך. כן, לגבי השלב האחרון של הטענה שלך שאתה מסרת את התלושים. אתה טוען שעשית את זה בהרבה מאוד הזדמנויות נכון? אתה טוען שמסרת תלושים שקיבלת ואספת ליהודה לנאשם, זאת הטענה שלך נכון?

ת:                         בין היתר כן.

ש:                        אני מדבר על השלב האחרון שבמחלוקת, לא מסרת תלושים. אני מדבר על השלב הזה. השלב הזה, השלב הזה  האחרון שבו אתה טוען שמסרת תלושים וקיבלת חזרה 15 אלף שקל עם רשימות כאלו ואחרות שנגרסו במגרסה וכולי וכולי, חוץ מהבל פיך אתה יכול להצביע על איזה שהיא אינדיקציה למהלך הזה שלפי טענתך התרחש הרבה מאוד פעמים?

ת:                         האינדיקציה הייתה ביני ובינו ועובדה שאנשים הגיעו לקבל או שהלכתי לתת להם וזאת הייתה,

ש:                        עוד חסר שהיית לוקח יותר ממה שלקחת. תודה לאל שחילקת חלק, תודה לאל שעוד חילקת חלק. איזה הוכחה זאת?

ת:                         לא רק שלא חילקת חלק,

ש:                        מה רצית לקחת את הכול?

ת:                         לא רק שלא חילקתי חלק, חסר לי שלא הייתי מחלק לפי הרשימה. אני כבר ציינתי בתחילת הדיון,

ש:                        שאף אחד לא יודע מה היא,

ת:                         שהייתה בקרה,

ש:                        שאף אחד לא יודע מה היא.

ת:                         גם אחרי שסיימתי נתבקשתי לעשות רשימה.

ש:                        שאף אחד לא יודע מה היא.

ת:                         גם אחרי שעזבתי נתבקשתי לעשות רשימה.

ש:                        על ידי מי?

ת:                         על ידי רון קוגמן.

ש:                        קוגמן.

ת:                         על ידי רון קוגמן.

ש:                        קוגמן.

ת:                         הוא לא בדיוק עבד לבד.

ש:                        טוב.

ת:                         ועובדה שהוא התנער מזה מיד אחרי זה.

ש:                        שאתה מתכוון שהוא לא עבד לבד הכוונה שהוא עבד לפי ההנחיות של יהודה?

ת:                         בין היתר.

ש:                        יפה מאוד, הנה המרצע יצא מהשק. לא יהודה, אם יהודה היה מכתיב לך את השמות הוא היה צריך את קוגמן שיגיד לך תביא את השמות?

ת:                         רון קוגמן היה סמנכ”ל העירייה,

ש:                        אתה עונה לשאלה שלי?

ת:                         הוא לא היה עוזר פשוט ואני חושב שתבונתו והבנתו היא לא היה שיהודה יכתיב לו רשימה.

ש:                        אתה מכיר את הפרסומת שרצה בזמן האחרון שהוא אומר לו צריך את הרכב להמשיך אז הבוא אומר סבתא שלי המזגן וכול זה, זה מה שאתה מזכיר לי את העניין הזה. שאלתי אותך שאלה פשוטה,

ת:                         אני לא מכיר את הפרסומת.

ש:                        אם יהודה הכתיב לך את הרשימה אז הוא היה צריך שרון קוגמן יגיד לך תן את הרשימה? אני שואל אותך אתה מבין? אל תגמגם, תענה.

ת:                         אני אומר לך מה שהיה. נקודה.

ש:                        טוב. ממש יצא המרצע מן השק, בוא נמשיך. תגיד לי אתה נתת אלף שקל בתלושים לאחותה של רונית מנהלת הלשכה כן או לא?

ת:                         לאחותה של רונית?

ש:                        כן כן.

ת:                         ממש לא. רונית קיבלה באופן ישיר מיהודה בן חמו.

ש:                        אחותה, שאלתי אחותה. אתה נתת לאחותה אלף שקלים?

ת:                         אני לא ידעתי שיש לה אחות. גם בקנוניה ובקואליציה לא ידעתי מעולם שיש לה אחות.

ש:                        תראה, אתה נתת ליואל ימיני תלושים?

ת:                         לא.

ש:                        וקיבלת בתמורתם כסף?

ת:                         ממש לא.

ש:                        יש לך הסבר למה אורי אומר את זה?

ת:                         אין לי מושג. אני נשאלתי על כך ו-,

ש:                        והכחשת.

ת:                         והכחשתי לחלוטין.

ש:                        נשאלת על כך מכיוון שאורי אמר את זה בחקירה הוא אומר אני יודע שאתה עשית שירקס עם הרב של חב”ד נתת לו תלושים וקיבלת לכסף. קצת פחות דרך אגב, שילמת קצת פחות כסף מהערך הנקוב של התלושים.

ת:                         החיבה לאותו זרם שיואל ימיני מייצג תמיד הייתה כלפיי מאוד מאוד לא אוהדת, לא אוהדת,

ש:                        זה אפיין הרבה מאוד אנשים.

ת:                         נכון. לא אוהדת אז אני, עכשיו הוא גם ידע מזה, והזרם שהוא מנסה, ניסה לייצג אז אני אעשה כזה דבר? הכחשתי את זה במשטרה והכחשתי את  זה ואני מכחיש את זה גם עכשיו, ממש ממש לא. מעולם לא דיברתי ולא נתתי ליואל ימיני שום תלושים.

ש:                        ועשית עימות עם אורי מועלם?

ת:                         לא. אם הייתי מתבקש הייתי עושה איתו עימות.

ש:                        ואתה יש לך הסבר למה הוא אמר את הדברים האלה?

ת:                         אין לי שמץ של מושג. אין לי שמץ של מושג אוקי מועלם זכר אולי הרבה פרטים אבל אין לי שמץ של מושג.

ש:                        תגיד לי אתה עכשיו לפני שנעזוב אותך, יש לך עוד שמות שתגיד לנו שאולי נפנה אליהם ונשאל אותם?

ת:                         לא, אני אשמח אם תעזור לי ותרענן את זיכרוני.

ש:                        אני סיימתי.

כב’ הש’ קובו:       תודה, חקירה חוזרת?

עו”ד שרגנהיים:                            שאלה אחת.

כב’ הש’ קובו:       כן חקירה חוזרת בבקשה.

 

ע.ת/1 מר חזי ברזני, משיב בחקירה חוזרת לעורך הדין שרגנהיים:

 

עו”ד שרגנהיים:          יש לי רק שאלה אחת, חברי הציג לך לאחרונה שוב את השיחה שלך שהקלטת עם אורי. השיחה השנייה שהקלטת והבאת,

עו”ד אוחיון:              לא, לא הצגתי לו את השיחה שהוא הקליט עם אורי.

עו”ד שרגנהיים:          רגע.

עו”ד אוחיון:              לא הצגתי לו,

עו”ד שרגנהיים:          הוא שאל אותך על השיחה.

עו”ד אוחיון:              לא שאלתי אותו על השיחה שהוא הקליט.

עו”ד שרגנהיים:          הוא שאל אותך,

עו”ד אוחיון:              מצטער  לא תוכלי להכשיר את מה שכבר היינו פה בדיון הקודם לא שאלתי. לא שאלתי.

כב’ הש’ קובו:            רגע בוא נשמע את השאלה עד הסוף ואז.

עו”ד אוחיון:              אדוני שמע שאני שאלתי משהו לגבי השיחה? לא.

עו”ד שרגנהיים:          המילים תמרים וחרוסת חברי שאל עליהם?

עו”ד אוחיון:              מה? שמה?

כב’ הש’ קובו:            שיחת החרוסת והתמרים עלה.

עו”ד שרגנהיים:          שאל או לא שאל? אני דמיינתי?

עו”ד אוחיון:              על החרוסת? שאלתי רק,

עו”ד שרגנהיים:          אם דמיינתי אני מתנצלת.

עו”ד אוחיון:              לא, שאלתי רק אם הוא השתמש במונח חרוסת,

עו”ד שרגנהיים:          נהדר.

כב’ הש’ קובו:            בוא נשמע את השאלה.

עו”ד שרגנהיים:          נהדר, חברי שאל אותך למה בשיחה שאתה יודע שאתה מקליט אחרי החקירה עם אורי מועלם אתה משתמש במילות ריקות תמרים וחרוסת,

כב’ הש’ קובו:            במקום תלושים.

עו”ד שרגנהיים:          אלא מה היא שחברי הטעה אותך. משום שלו חברי היה מסכים להגיש את השיחה או את התמלול,

עו”ד אוחיון:              אני מתנגד,

כב’ הש’ קובו:            ההתנגדות בסוך השאלה שנייה,

עו”ד אוחיון:              לא,

עו”ד שרגנהיים:          אז גם בית המשפט היה יודע, ידוע היטב,

(מדברים יחד)

כב’ הש’ קובו:            דקה דקה, שנייה,

עו”ד אוחיון:              זה לא בחקירה,

כב’ הש’ קובו:            דקה, אני עוצר. נשמע את השאלה עד הסוף. אם תהיה התנגדות נשמע את ההתנגדות ואז ניתן החלטה ואם צריך העד יענה, כן, לפי הסדר.

עו”ד שרגנהיים:          חברי היה עסוק בלהתנגד להגשת שיחה הזו אבל כשהוא שאל אותך את השאלה הוא לא דייק, הוא לא דייק משום שהמילים הללו לא נאמרו על ידך. הם נאמרו על ידי בן שיחתך אורי מועלם וההקשר היה , ההקשר הנ”ל אני מצטטת בדיוק את השורה של אורי,

עו”ד אוחיון:              אדוני,

כב’ הש’ קובו:            דקה אמרתי שנשמע את השאלה עד הסוף ואז נשמע את ההתנגדות.

עו”ד שרגנהיים:          אורי אומר “כן נו כתוב עם דוקרנים ליונים, מה זה יש לו, אתה יודע, כמו אתה אומר שהוא כותב תמרים או חרוסת”. ואתה עונה כן. ולכן בחקירה הראשית אני שאלתי אותך מה הכוונה תמרים וחרוסת נכון? ומה אתה אמרת שהכוונה?

העד, מר ברזני:          שהכוונה הייתה לתלושים כן.

ש:                             אוקי אז המילים הללו לא נאמרו על ידך בשיחה הזו?

ת:                             המילים האלה נאמרו על ידי אורי מועלם אבל למיטבה זיכרוני גם הם נאמרו על ידי אולי בשביל לשדל אותו. אני לא זוכר את כל השיחה. היא מתומללת והיא מובנת. כמו שאלות באופן מקצועי.

ש:                             כן, לא, זה המילים שנאמרו. רק במשפט הזה.

כב’ הש’ קובו:            טוב.

עו”ד שרגנהיים:          תודה רבה אני סיימתי.

כב’ הש’ קובו:            תודה.