על רקע כתב האישום שהוגש נגד בן חמו, עמד לאחרונה בן חמו לחקירה נגדית והשיב לשאלות הפרקליטות באמצעות עו”ד שרגנהיים – חשיפה בלעדית באתר השרון פוסט | חלק 2

מאת: אירית מרק

 

עו”ד שרגנהיים:    יהודה, אנחנו בדיון הקודם התחלנו לדבר על מסמך ניגוד עניינים. ואני רק רוצה שאלת ווידוא, דיברנו על כך שרפי כחלון, חבר קרוב שלך, 12 או 20 שנה, נכון? זאת אומרת הרבה לפני מילוי השאלון הזה, שדיברנו עליו שבוע שעבר.

העד, מר בן חמו:    אבי כחלון חבר שלי, אני חושב שלהגדיר אותו חבר אישי כמו שהגדרת אותו, זה יותר מידי, כי היו תקופות שהיינו קרובים יותר וקרובים פחות, אבל אנחנו חברים.

ש:                        בתקופה שמילאת את השאלון, בדיוק בדצמבר 14′, זה היה תקופה של פחות קרוב?

ת:                         לא זוכר בדיוק אם היינו,

ש:                        אבל זה נוח לצורך העניין עכשיו, נכון?

ת:                         אבל חברים. אנחנו חברים.

ש:                        לא אני הגדרתי אותו חבר אישי, יהודה. שבוע שעבר אנחנו דיברנו הרבה מאוד על סוג החברות שלכם.

ת:                         אז אני אומר, אנחנו חברים, הבהרתי גם,

ש:                        כשנוח לך יותר, כשנוח פחות.

ת:                         לא לא. רפי כחלון הוא חבר שלי. להגדיר אותו כחבר אישי שלי, הכי, הוא לא החבר הכי קרוב אליי. יש לי עוד חברים נוספים שיותר קרובים. אבל, הוא חבר שלי.

ש:                        הבנתי. וגם לחברים הנוספים, היותר קרובים, אתה חתמת על היתרים לאורך השנים?

ת:                         אני לא יודע מי הגיש או מי לא הגיש, אני, פשוט, נהגתי בכולם כדין אחד.

ש:                        חותם לכולם. לכל החברים האישיים, ביחד.

ת:                         אני יכול להגיד לך בוודאות,

עו”ד אוחיון:          אם זה יתחיל ככה, זה לא ייגמר.

כב’ הש’ קובו:       נו.

עו”ד אוחיון:          הוא לא, את לא יכולה לשאול שאלה בלי שאת מציקה אותו. אני יכול לעלות, בעצמך להעיד, בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:     כן כן.

עו”ד אוחיון:          תשאלי, תתני לו לענות.

עו”ד שרגנהיים:     לא, זה נחמד, שינויי הגרסה משבוע לשבוע דווקא,

כב’ הש’ קובו:       לא אבל, טיפה יותר רווח בין התשובה לשאלה.

עו”ד אוחיון:          (מדברים יחד). אני אשב, אני לא אומר כלום, מילה, בתנאי, שתשאלי מה שאת רוצה אבל תאפשרי לו לענות.

עו”ד שרגנהיים:     אני לא מבינה את התנאים של חברי. אני לא מבינה את התניית התנאים של חברי,

כב’ הש’ קובו:       לא זה לא תנאים, אבל, בסדר, (מדברים יחד). לתת לנאשם לסיים את התשובה. רבותיי. בוא, ניתן לנאשם לסיים תשובות ונתקדם.

עו”ד אוחיון:          תני לו לגמור. את שואלת הוא עונה.

עו”ד שרגנהיים:     בוודאי.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. קיבלתי.

העד, מר בן חמו:    אני אמרתי קודם ואמרתי גם במהלך ההודאה שלי במשטרה ואני חוזר ואומר פה ואם צריך אני אחזור ואגיד עוד פעם. אילו ידעתי שהבקשות היו של רפי, לא הייתי יושב פה. היו בקשות של החברות של רפי, אמרתי קודם, בדיון הקודם גם, שיש לו כ15, 12 חברות, הוגשו על שמות כאלה ואחרים, אני לא יכול לדעת. אני בפירוש אומר, אם הייתי יודע שזה של רפי לא הייתי יושב. את אומרת אם אני חבר שלו? אני חבר שלו. להגדיר אותו חבר אישי, אני אומר שאצלי חבר אישי זה יותר מזה. אבל בסדר.

עו”ד שרגנהיים:     חבר אישי זה יותר מאשר מישהו להתייעץ איתו בעניין קניית אדמה לבניית בית בהר כרכום? חבר אישי זה יותר מזה?

ת:                         אני רק רוצה להבהיר את הנקודה. קודם כל, בניית הקרקע, קניית, סליחה, הקרקע, או אחרי זה, שקבוצת רכישה, כבוד השופט אני לא קניתי,

ש:                        שתי קבוצות.

ת:                         משתי קבוצות, עשר קבוצות. אני לא קניתי מרפי. אני קניתי, יותר נכון גרושתי, שהיינו אז נשואים, היא יזמה את המהלך הזה וקנתה את זה לא מרפי. אם היה מרפי הייתי, הייתי בטוח אז הייתי עוצר. כמו שברגע שהתחלתי קשר איתו כביכול כספי, עם חמיו, ישר זה הזעיק לי ואמרתי יש פה ניגוד עניינים.

ש:                        נהדר. אז עכשיו כשהבהרנו את זה, עכשיו, ראינו את ההערה שאתה כתבת בכתב ידך בסעיף שמונה לאותו מסמך שאלון לאיתור ניגוד עניינים שבו ציינת שככל שיהיו שינויים בהצהרה שכרגע אין ניגוד עניינים, אתה תביא אותם לכדי מודעות. בפועל, כשחתמת על ההיתרים, לא באת ואמרת רגע, אני אז אמרתי שאני אצהיר הנה פה אני עוצר, חבר’ה, זה רפי, כרגע אנחנו ביחסים היותר קרובים בחיים שלנו ולכן אני לא חושב שראוי שאני אחתום.

ת:                         את מתארת את זה, כבוד השופט, מתואר פה כאילו, כל יום וכל היום הוגשו היתרים של רפי כחלון. סך הכל הוגשו שני היתרים שאני מכיר, היום, מהדיונים של מאז התפוצצות הפרשה, אני מכיר שני מקרים, אחד זה באחד 50, ואחד זה ביוחנן הסנדלר.

ש:                        שעליהם חקרתי.

עו”ד אוחיון:          לא, לא, את תאפשרי לו לענות.

כב’ הש’ קובו:       בסדר.שהוא יסיים,

עו”ד אוחיון:          אני לא אאפשר לך להפריע לו.

העד, מר בן חמו:    זאת אומרת, כבוד השופט, מדובר פה בשתי בקשות. אני בפירוש אומר, ההוספת הסעיף הזה, שאני הוספתי אותו, מעידה עד כמה שאני מחמיר עם עצמי וכמה שאני לא, בתום ליבי, מתום חיובי, לא מתום שלילי, מתום חיובי, הוספתי את ההערה הזאת, על מנת שבמידה ויתווספו מצבים, יהיו מצבים של ניגוד עניינים אז אני אודיע על כך.

עו”ד שרגנהיים:     אז אני שואלת שוב, כשבאת לחתום על ההיתרים, למה לא עשית את מה שכתבת בהערת תום שלך?

ת:                         עוד פעם אני אחזור ואגיד. חתמתי על עשרות ומאות דפים. כל היתר כפי שהסברתי בפעם שעברה, כבוד השופט, זה 12 15 חתימות. זה סטים של בנייה אם מכיר את זה כבוד השופט, שצריך להשאיר אחר כך בכל משרד ממשלתי. חתמתי והיו מביאים לי ערימות של 40, 50 היתרים כאלה, הייתי מפנה לפעמים, רק חתימת בלאנקו של שעתיים. לפעמים לא היה נעים לי, בגלל שזה היה דחוף הייתי חותם תוך כדי ישיבות עם אנשים. והייתי מתנצל על כך. כך שגם פה לבוא ולהגיד, שאני ידעתי, לא ידעתי שזה מדובר בשל רפי, מה גם, אגב, שתבדקו בניירת, תבדקו בניירת, הבקשה ברחוב יוחנן הסנדלר כבוד השופט, היא לא מוגשת על החברה של רפי כחלון, אבל את עושה בתחבולות מלחמה ואת מנסה, אנחנו באים לעשות צדק, משפט צדק, לא מלחמה. אולי מלחמה על הצדק. גם אם תסתכלי על הבקשה של יוחנן הסנדלר, מי שהגיש את זה זה החברה הסוחרת, החברת מכוניות, לא זוכר איך קוראים לה. אבל תסתכלו על ההיתר. אתם אמורים לדעת מזה, אבל את כל הזמן מנסה להכניס,

ש:                        אתה אמור לדעת מזה, כשאתה,

ת:                         אני לא אמור לזכור את כל הדברים האלה.

ש:                        אתה זה שחותם. לא אני חתמתי.

ת:                         אבל אני מסביר לך שאני חותם על עשרות בקשות לפעמים בדקה.

ש:                        זאת התנהלות קבועה של ראש עיר? לחתום על עשרות דברים בלי לשים לב מה הוא עושה? זאת התנהלות נכונה בעיניך?

ת:                         אני נותן אמון בצוות שלי, ובחלק מהמקרים האמון הזה היה מוצדק, בחלק מהמקרים הוא לא היה מוצדק. כן. אבל אני נותן אמון במהנדסת, אני נותן אמון בגזבר, אני נותן אמון בעוזר האישי שלי, אני נותן אמון במזכירה שלי. כן. אם לא אז איך אני אעבוד?

ש:                        בסדר. מהם שמענו דברים קצת שונים, אבל בוא נמשיך. תראה, אני אגיד לך למה לא מסתדר לי, הגרסה שלך, בסדר? שאתה חותם בלאנקו. שאתה לא יודע מה החברות של כחלון, שגלי ליסינג זה בכלל לא כחלון ומה זה קשור. אני אגיד לך למה אני חולקת  על כך, בסדר? משום שאתה לא  רק חתמת, כשנכנסה אליך גורם בהנדסה עם המסמכים האלה, חתומים כבר על ידי המהנדסת. הכל מלווה בטלפונים, יהודה. יש לך שיחות עם הנדסה על ההיתרים האלה, יש לך שיחות עם כחלון על ההיתרים האלה. יש לך שיחות עם כחלון אחר כך שאתה מודיע לו שזה הרגע חתמתי. אם הרגע חתמתי, אז אני יודע לדווח שהרגע חתמתי. אז כל הבלאנקו הזה, לא רלוונטי. הוא לא מתאים להיתר. יכול להיות שחתמת בלאנקו למיליון ואחד אנשים. לאיש האחד שאסור היה לך לחתום כי הוא חבר אישי קרוב, כזה שמייעץ לי על קבוצת רכישה ובתים ואני מדבר איתו 200 פעם ביום ואני נפגש איתו בבית קפה פעמיים בשבוע ומתאמן איתו ונוסע איתו מידי פעם לחו”ל או למלון הסקוטי בטבריה, לו אסור היה לך לחתום. אבל לא רק שאתה חותם לו, ולא רק שזה לא בלנאקו, זה מלווה בבירורים מצידך, ושמענו עדויות של חבר’ה ממחלקת הנדסה על הדבר הזה, וזה מלווה בשיחות שלך איתו, והכל הוגש. זה כבר בפני בית המשפט. אז בוא תסדר רגע את הגרסה, לכזאת שתישמע אמינה.

ת:                         אחרי שנאמת בצורה, בסערת רגשות, אז אני אנסה לעשות פארסה אחת ולתמיד גם בנושא כבוד השופט של המגרש ברחוב יוחנן הסנדלר. כבוד השופט, מזבוב עשו יותר מפיל. למה אני מתכוון? כל הסיפור של יוחנן הסנדלר מדובר על מבנה יביל. אני רוצה להסביר לכבוד בית המשפט, מה זה, מה ההבדל בין מבנה יביל לבין מבנה קבוע. מבנה קבוע כבוד השופט, צריך לקבל היתר חפירה, צריך לעשות היתר דיפון, צריך, זה מבנה קבע שאי אפשר להזיז אותו. פה מדובר בבקשה למבנה יביל. כבוד השופט, אני רוצה לומר משהו שנודע לי רק בימים האחרונים מאנשים שמנדבים לי מידע ומנדבים לי מידע מתוך העירייה, בפחד, ונוכיח את זה פה. מה אני מתכוון? המבנה היביל הזה, הוא בכלל מונח בתוך המגרש של כחלון. אין על זה עוררין. למרות שזה לא כחלון הגיש את הבקשה, הגיש חברת הליסינג הזו, זה מבנה יביל. זה ב10 דקות, ב10 דקות, מנוף מזיז אותו, מכניס אותו לקו הבנייה. אלא מהי? אלא מהי? שמסתבר, שמסתבר, שבמהלך החקירה הסמויה, הגיעו ובדקו את הדברים האלה. הגיעו ובדקו. אמרו להם אל תזיזו כלום. אל, כי בשנייה אחת אפשר להזיז את המבנה לקו הבניין. זה לא מבנה שהוא בנה אותו, הרים ארבע קומות, ולך עכשיו תחשוב איך להרוס אותו. זה מבנה יביל. זה לקחת מנוף, להרים 10 סנטימטר חצי מטר, מטר, רק תגיד לעשות. רק תגיד לעשות. מסתבר פה, שגם את זה, גם את זה צריכה לבוא אליי מישהי בשתיים עשרה בלילה בקרן של רחוב שהפנס מכובה, לספר לי שהמבנה היביל בכלל יכלנו, רצינו לתקן אותו ולא נתנו לנו. דרך הוועדה המחוזית שלחו מפקח שהיה בקשר עם המשטרה, להשאיר את המצב כפי שהוא. לכן, כל הנושא של גלי ליסינג הזה, זה בכלל, רפי לא הגיש את זה, שתיים, אם הייתי יודע שהוא הגיש את זה לא הייתי חותם על זה, ובטח ובטח אפשר היה למנוע את כל זה. זה פארסה אחת גדולה. באשר לשיחות הטלפון שלי, אני לא יכול, כבוד השופט, לזכור, עם מי דיברתי, מתי דיברתי ועל מה דיברתי במרחק של 7 8 שנים. אני לא יכול לזכור גם לפני חצי שנה. אז לכן, לכן, נשמע לי מוזר. דיברתי עם רפי על בקשות, לא רק שלו, בקשות, אגב, לא רק עם רפי, אם נשמע את כל הקלטות, ויש פה סלקציה של קלטות, מה נשמע ומה לא, אני עם מרבית האנשים, פנה אליי אדם, אמרתי לו הצ’ק חתום תיגש לגזברות. כי כשפוגשים אותי באירוע, כשפוגשים אותי ברחוב, שואלים אותי כבוד ראש העיר נותנים לנו שירות לא טוב, הצ’ק שלי שמגיע לי עבר לו שוטף פלוס שלושים שאתם נותנים ועדיין לא קיבלתי. אני מתקשר לגזבר, או העוזר שלי מתקשר לגזבר, אני אומר לו חתום או לא חתום. חסר או לא חסר. כך לגבי היתרי בנייה, כך לגבי צ’קים, כך לגבי כל מה שאני מורשה חתימה ויש לי נגיעה לזה מתוך כוונה לשפר את השירות. לא חס וחלילה להיטיב, עוד פעם אני אומר, אילו הייתי יודע לא הייתי חותם, ולמרות שלא ידעתי, לא היטיבו איתו כהוא זה, זה לא דברים שאני אומר. זה דברים שאפשר לקחת, נהפוכו, הזכירו בדיון הקודם, את, הזכירה התובעת את מה שמו,

כב’ הש’ קובו:       רגע. שניה. אנחנו גולשים. בוא,

העד, מר בן חמו:    לא, מהכיבוי אש,

עו”ד שרגנהיים:     לא אבל אני לא קיבלתי  תשובה לשאלה שלי.

ת:                         מהכיבוי אש.

ש:                        ידעת שאתה חותם על היתרים של כחלון,

ת:                         לא.

ש:                        נוכח העובדה שיש שיחות טלפון שלך לפני ואחרי?

ת:                         לא.

ש:                        לא ידעת.

ת:                         לא.

ש:                        זאת אומרת כשהודעת לו ‘חתום’, זה לא בגלל שהרגע חתמת?

ת:                         זה לא, מאיפה אני יודע שזה על ההיתר הזה?

ש:                        הבנתי. אנחנו נעבור על זה. אין לי בעיה.

ת:                         מאיפה אני יודע? יכול להיות שזה אולי במקרה בקשה שהוא ביקש לבדוק על נושא של באזור תעשייה, מקום אחר, הייתה לו פעם בקשה באזור ברחוב ויצמן, היו לא מעט בקשות.

ש:                        נשמע שאתה מודע לכל הבקשות שלו.

ת:                         לא. לא.

ש:                        ככה זה נשמע.

ת:                         טוב. אוקיי. אני אמרתי את שלי.

ש:                        נהדר. בוא נתקדם. תראה, העידה פה ענת המהנדסת, וסיפרה, שדיברת איתה על ההיתרים של כחלון. היא אמרה שהיית מעורב, ששאלת שאלות איך אפשר להסדיר את זה, איך אפשר לקדם את זה. בוא תגיד.

ת:                         ענת דיברה על זה שהייתי מעורב, אני אמרתי, אני לא מסתיר את זה, ביקשתי מענת שתבדוק את נושא החומה. כבוד השופט, אזור התעשייה החדש של כפר סבא ממוקם, בערך, אם אני לא מגזים, אולי 500 מטר 400 מטר מקו הגבול עם קלקיליה. זה נושק לקלקיליה. אמרתי, היו פה גניבות. לא הגיוני שיהיה חומה של 80 סנטימטר כמו שהיה בהתחלה, תיקנו את זה למטר, והתחלנו לקבל פידבקים מהאדריכלים של המבקשים, שזה נמוך מידי, ואנחנו מבקשים חומה יותר גבוהה. ביקשתי שתבדוק. ביקשתי. אמרה,

ש:                        עקבת אחרי זה?

עו”ד אוחיון:          דקה. לאפשר לו לענות.

העד, מר בן חמו:    אמרו שאי אפשר, אי אפשר. לראייה, כבוד השופט, כל עוד שהייתי שם ראש עיר, זה לא אושר. זה כן אושר, לכל אזור התעשייה, אחרי שאני עזבתי. מה זה אומר? היום החומה, דרך אגב, לא של כחלון, של כולם, שני מטר.

עו”ד שרגנהיים:     אז עקבת אחרי זה? בדקת אם חותמים לו, לא חותמים לו, כשאתה חותם אתה מיידע אותו?

ת:                         אני לא בטוח שזה היה בנושא שלו,

ש:                        לא על החומה. על כל הבקשות. היא לא דיברה רק על החומה.

ת:                         שתי בקשות היו. איזה כל, שתי בקשות.

ש:                        הבנתי. בסדרר.

ת:                         כבוד השופט אתה שם לב מה קורה פה? שמנסים לעשות עוד פעם,

ש:                        תשמע ההיתרים,

ת:                         שתי בקשות, ריבונו של עולם, אני רוצה שתבינו את זה,

ש:                        זה לא שתיים. והתיק כבר, אנחנו נעבור אחת אחת. בסדר.

ת:                         זה לא, זה לא כל יום 20 בקשות. שתי בקשות במשך 14 שנים שאני ראש עיר. שתי בקשות. אז אני מודה ומתוודה, שבשתי בקשות האלה, אחד, לא היטיבו איתו, שתיים אם הייתי יודע שזה רפי כחלון הייתי אומר, תתנו  את זה למישהו אחר לחתום. מה גם, שברשמ”ק, הסברתי לכבוד השופט בדיון הקודם,

ש:                        מה זה אם הייתי יודע?

עו”ד אוחיון:          אל תפסיקי אותו.

העד, מר בן חמו:    על הרשמ”ק, שבכלל אין לי סגן שיחתום, וזה בכלל סופר סופר סופר חתימה פורמאלית.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אחרי שכתבת את המכתב ניגוד עניינים, שעוד מעט נגיע אליו, פתאום כן היה סגן שיחתום?

ת:                         לא. לא על, על זה,

ש:                        ביקשת במפורש, בקשות שנוגעות לרפי כחלון להעביר לחתימה,

ת:                         לא, כן כן. כן. מצידי,

ש:                        גם, רגע, גם חילקת, היה חלק שנוגע לאמירם מילר, כסגן שלך בענייני תכנון ובניה, וכל דבר אחר הפנית לצביקה צרפתי, בדיוק חילקת. לפי נושאים.

ת:                         לענות?

ש:                        בבקשה.

ת:                         גם בנושא של המכתב ניגוד עניינים, אמרתי בפעם הקודמת, כבוד השופט, שאני הוצאתי מכתב ניגוד עניינים ברגע שהתחלתי להתעניין רק בלהשכיר את הבית, לשכור את הבית של חמיו. וברגע שראיתי שאני הולך לחתום על זה, אוטומאטית הוצאתי מכתב. כשביקשתי מאמירם מילר, אגב, מסתבר שהחתימות של אמירם מילר הן לא תקפות על פי דין. אם יבוא מישהו היום, ויאמר שההיתרים האלה לא חוקיים, הוא יהיה צודק. וכי למה? כי על פי חוק תכנון ובנייה צריך שסגן ראש עיר יהיה הסגן שלי בוועדת משנה. ואמירם לא היה סגן שלי, אמירם היה חבר מועצה. ולכן, אמירם, אבל הוא היה בקיא יותר, הוא ניהל את זה יותר טוב מצביקה, ולכן המשיכו והיועצת המשפטית אמרה בואו נמשיך יהיה מה שיהיה נגיע לגשר נחצה אותו. זה היה זה. לגבי שאר המסמכים שהפניתי, כן, אמרתי, יותר מזה, את שמעת פה אבל לא נעים לך להגיד את זה, לא יודע למה, ישבה פה, עמדה פה, העידה, מה שמה הבחורה הצעירה הנחמדה שעבדה אצלי בלשכה? איך? לא אני שואל מה שמה,

עו”ד אוחיון:          לא חשוב .לא חשוב.

העד, מר בן חמו:    עבדה אצלי בלשכה . שקד. שקד עבדה, לא יודע מה השם משפחה שלה. עבדה אצלי בלשכה. לקחנו את שקד, ואמרנו שקד, מהיום והלאה, את מונעת, והיא אמרה את זה, היא העידה את זה, את מונעת, מבררת, לא רק אם כתוב כחלון או לא. את מבררת ואומרת לחנה רנג לא להכניס דברים שקשורים לכחלון, להשאיר שם, שאמירם יגיע אליכם אפילו שלא יבוא לכאן לחתום.

עו”ד שרגנהיים:     יהודה, פתרון מדהים. למה הוא לא קרה ביום שמילאת את השאלון? למה הוא לא קרה קודם? יש פתרון. אתה מציע פתרון,

ת:                         הסברתי.

ש:                        אתה גם פעלת על פי הפתרון הזה. אני רק אומרת לך שאתה פעלת מאוחר מידי. אחרי שכבר פעלת לטובתו של חברך.

ת:                         הסברתי, את רוצה שאני אסביר עוד פעם? מקווה שזה פעם אחרונה,

ש:                        כי קישרת את זה לשכירות.

כב’ הש’ קובו:       רגע אבל תני לו לענות.

עו”ד שרגנהיים:     זה למה? אני הבנתי נכון?

העד, מר בן חמו:    אני לא יודע איזה גישה יש פה.

ש:                        אני הבנתי נכון?

ת:                         אני רוצה לקוות,

עו”ד אוחיון:          את יכולה לתת לו לענות?

עו”ד שרגנהיים:     אני שואלת,

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט, באמת, אני לא נאיבי, אני אמנם התנהגתי בצורה נאיבית אבל אני עוד מעט נושק לגיל 60 ואני עברתי משהו בחיים. אני רוצה לקוות שלא מתנהל פה איזה דין, משפט, שמחפשים רק להוכיח גם דברים שלא היו. אני מצפה מגורמי אכיפת החוק, קרי המשטרה והפרקליטות, שלא יעשו בתחבולות מלחמה. אני לא מרגיש שאני, אני באתי להגיד את האמת שלי. אני לא בא, אמרתי כבוד השופט גם, בדיון הקודם, עם כל זה שהיה לי קשה, גם היום קשה לי. וגם היום, ואם אפשר כבוד השופט לתת כל שעה בערך הפסקה קטנה. אני מאוד מבקש. ולכן אני בא ואומר, אני, שם את כל האמת שלי על השולחן, בצורה שהכי כנה שיכולה להיות. אני מרגיש פה, אפילו סתם, שאלה של מה שם הפקידה היא, כל דבר, אני לא נגדך. אני מקווה שאת לא נגדי. אני מקווה שאת למען האמת והצדק.

עו”ד שרגנהיים:     אני למען האמת והצדק, אני פשוט לא חושבת שאתה משקף את האמת והצדק יהודה, ולכן אנחנו פה. אנחנו נבהיר הכל. אני לא עובדת עליך. בסדר?

כב’ הש’ קובו:       טוב אבל בוא נעזוב את זה, בואו נישאר בעובדות, זה מה שחשוב בסוף.

העד, מר בן חמו:    בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:     אני לא עובדת עליך. אני התובעת שלך משום שאני סבורה,

ת:                         אם זה ככה אני מרוצה.

ש:                        שאתה לא מספר אמת. ואני אומרת לך, שהיה פה, הייתה פה ענת המהנדסת, היה פה חנה רן, היה פה מוסלי, כולם דיברו על כך שאתה מדבר איתם על לקדם עניינים של כחלון. אני אומרת לך שיש שיחות טלפון שאתה מדווח לכחלון על החתימות רגע אחרי שאתה חותם. ואתה, לעומת זאת, באופן לא אמת, עומד פה ואומר אני חתמתי בלאנקו, ואני התעניינתי בלי לדעת, ואני חתמתי בלי לדעת שזאת חברה שלו בכלל, אבל זה לא מסתדר עם העובדות יהודה. ואני אומרת לך יותר מזה. כשאתה החלטת באוגוסט 16′ להוציא איזה שהוא מכתב של ניגוד עניינים והושבת את שקד ואמרת לה אל תכניסי לי עניינים של כחלון, זה היה מאוחר מידי יהודה. משום שכבר הבקשות שהוגשו ונמצאות בתיק המוצגים של בית המשפט חתומות על ידך לחבר טוב. ואל תשווה לי בין כחלון לכל האחרים שפונים אליך בהרמת כוסית, משום שהם לא חברים קרובים, והם לא רלוונטיים. אין איתם ניגוד עניינים והם לא נמצאים בכתב האישום. אוקיי? אם היית חותם לאח שלך, הוא היה בכתב האישום. חתמת לחבר קרוב? הוא נמצא בכתב האישום.

עו”ד אוחיון:          אפשר גם לשאול שאלה חוץ מהנאומים האלה? אפשר לשמוע שאלה?

כב’ הש’ קובו:       לא זה לא שאלה. שיתייחס.

עו”ד שרגנהיים:     אני רוצה לשמוע את האמת,

עו”ד אוחיון:          מה השאלה?

עו”ד שרגנהיים:     לשם שינוי. עד עכשיו לטענתי, לא שמעתי אותה. לא ממך.

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט כל מה שאני אומר פה זה האמת לאמיתה. אני אומר עוד פעם, צריך להתייחס לשתי בקשות. בוא נצא מנקודת הנחה, נגיד, נגיד, נגיד, שדיברתי עם רפי ‘חתום’. זה שתי בקשות, זה לא היה, עיון בהצהרות בקשות שלו, שהוא פנה שאנשים פנו אליו, והייתי אומר לו ‘חתום תיגשו להנדסה להשלים מסמכים’, דברים כאלה. אני לא שמעתי את השיחות, לכן אני לא יכול להתייחס, אבל אם אמרתי לו ‘חתום’ זה לא בהכרח אומר דברים לגבי הבקשות שלו.

ש:                        טוב. בוא נגיע למכתב ניגוד עניינים, בסדר?

ת:                         כן.

ש:                        כבר התחלנו לדבר עליו. אני אציג לך אותו. אדוני זה ת/77. בסדר? רוצה להציץ עליו?

ת:                         כן תקריאי, תקריאי לי בבקשה.

ש:                        בבקשה. אתה כותב אותו בשביעי לאוגוסט 2016, ברשותך אני לא אציין את התאריך העברי כי זה לא אומר לי כלום, סליחה מחברי. “לכבוד גברת ענת צ’רבינסקי מהנדסת העיר, ענת היקרה, הנדון, היתרי בנייה המתבקשים על ידי מר רפי כחלון ואו חברות שבבעלותו”. זאת אומרת כבר אתה מביע הבנה לכך שרפי לא חתום בשמו על הבקשות, אלא גם חברות שבבעלותו. “ביני לבין מר רפי כחלון שוררים קשרי חברות, מעת לעת מוגשות בקשות להיתרי בנייה על ידי מר כחלון ואו חברות שבבעלותו. על אף העובדה שביני לבין מר כחלון אין יחסים או קשרים עסקיים מכל סוג שהוא, קיבלתי החלטה שלא לעסוק בענייניו של הנ”ל מול עיריית כפר סבא בשום צורה  שהיא. לפי כך אבקש שבקשות להיתרי בנייה יועברו לטיפולו של מר אמירם מילר, כממלא מקומי כיו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בכל נושא אחר השייך ליחסים שבין מר כחלון לבין עיריית כפר סבא אבקש להעביר לטיפולו לסגני וממלא מקומי מר צביקה צרפתי, בברכה, יהודה בן חמו ראש העיר” חתימתך מתנוססת, “העתק לגברת אושרת גני גונן מנכ”לית העירייה”. זוכר את המסמך הזה, נכון? עכשיו, דיברנו על כך שאתה מוציא אותו באוגוסט 16′, נכון? ואתה אמרת, שכשאתה מוציא את המסמך הזה, זה סביב ההתעניינות שלך לשכירות דירה מחמו של כחלון, וזה איזה שהוא קשר כספי, נכון? שהעלה את זה לרמה של ניגוד עניינים גם בעיניך, אני צודקת?

ת:                         כן.

ש:                        הבנתי נכון. אתה נשאלת על ידי השופט בפעם שעברה ואמרת שתברר, אתה זוכר לספר לשופט ממתי אתה שוכר דירה מחמו של מר כחלון?

ת:                         לא זוכר.

ש:                        לא זוכר. יפתיע אותך אם אני אגיד לך שזה ממאי 2014? שנתיים וחצי, שנתיים ושלושה חודשים, לפני המסמך הזה?

ת:                         ממאי 2014 התחיל להתנהל הדברים,

ש:                        לא ממאי 2014 נכנסת ל15 חודשי שכירות ללא תשלום, תמורת השיפוצון שעשית, שהיה כנראה פחות ממה שתוכנן לעשות, ככה אתה סיפרת בעצמך. זה התחיל ממאי ועד אוגוסט, מאי 14′ עד אוגוסט 15′. באוגוסט 15′ ועד סוף יולי 15′, התחילה תקופה שמכונה בהסכם השכירות, גם הוא נמצא בתיק המוצגים של בית המשפט, כ’אופציה ראשונה’, שבה אתה זכאי להמשיך לשכור את הדירה לעוד שנה, הפעם בתשלום, 4500 בחודש, חודש בחודשו. כאופציה, ואחר כך, באוגוסט 16′, שכמה ימים לאחר מכן יוצא המסמך אתה כבר בתקופת השכירות השלישית, המכונה בהסכם השכירות ‘אופציה שניה להמשך שכירות’. זאת האמת. זאת אומרת, אין שום תזמון נכון, כי הקשרים הכספיים לדבריך, שמעלים את הדברים לניגוד עניינים, היו חודשים לפני החתימה על שאלון ניגוד העניינים. אז עכשיו, תבין למה אני סבורה, שאתה לא דובר אמת, ובוא תסביר.

ת:                         אני דובר רק את האמת, אני אומר עוד פעם, חלק, תקופה לא מבוטלת הבית לא עמד לרשותי, בגלל שיפוצים ארוכי טווח. השיפוץ שם הוא לא היה שיפוצון כפי שאמרתי החליפו, החלפתי את כל הריצוף בבית, עשיתי פרקטים בחדרים, עשיתי,  החלפתי את האמבטיה, סדקים וחשמל וזה שיפוץ שהיה אמור להגיע ל60 70 אלף שקל, אני עשיתי אותו בגלל שהפרוטה לא מצוייה בכיסי. זה שאני ראש עיר אני לא אדם עמיד. ולכן, עשיתי את השיפוץ, לא בעצמי, אלא ניהלתי אותו, לא לקחתי פרוייקטור ולא לקחתי כלום, וניהלתי אותו וזה הלך לא מעט זמן.

ש:                        כמה זה לא מעט?

ת:                         אני לא זוכר בדיוק.

ש:                        כמה זה שיפוצון בדירה? בוא, אני כבר שיפצתי דברים בחיי.

ת:                         חלק, חלק גדול מהזמן הבית לא עמד לרשותי בגלל כל התקלות שהיו שם, בגלל כל הסתימות שהיו שם,

ש:                        ממאי 14′, איך הגענו עד אוגוסט 16′ כדי לבוא ולהגיד יש פה עניין כספי? יהודה, זה הרי גרסה שנולדה בשבוע שעבר, הגרסה הזו לא נמצאת בחקירות שלך. בחקירות שלך נשאלת על מועד החתימה על המסמך, אתה יודע להגיד מה אמרת בחקירות?

ת:                         לא.

ש:                        כי המילה עניינים כספיים שנוגעים לשכירות לא עלה.

ת:                         לא זוכר מה אמרתי בחקירה,

ש:                        לא, אני אגיד לך. אמרת,

ת:                         אני פה ללמוד.

ש:                        אמרת היו לשונות רעים, התחילה רכילות בעיר, זה הפריע לי,

ת:                         זה נכון.

ש:                        החלטתי לחסוך את זה. זה מה שאמרת. לא היה מילה אחת על שכירות. השכירות כקשר כספי שמרים פה ניגוד עניינים נולדה אצלך בעדות בשבוע שעבר. ולכן היא גם קורסת עכשיו, כי היא נולדה מכלום. היא שקר בוטה.

ת:                         יורשה,

ש:                        אז בוא, תתקדם, תגיד לכבוד השופט סליחה, זה לא היה קשור, עובדה שזה לא קשור, זה גם לא מסתדר עם הזמנים, אני חוזר בי מהאמירה הזו.

ת:                         כבוד השופט אני אומר פה אך ורק את האמת, אני ברגע שחשבתי שיש, אני בניגוד עניינים, זה היה בגלל הנושא הכספי. בין החתימה שאומרת התובעת לבין הזמן כניסה, היו בהחלט תקופה ארוכה שהבית עמד ריק. לאחר מכן תקופת השיפוצים, ולאחר מכן, עובדה שגרתי אצל אמא שלי תקופה מסויימת. לכן אני בא ואומר, לא חשתי ולא ידעתי שאני נמצא בניגוד עניינים. אני אם הייתי יודע בפירוש, לא הייתי, ובמיוחד שכל החשד סביב העניין שאני חותם לחבר שלי בשביל להיטיב איתו, שיבואו ויציגו בקשה אחת, בקשה אחת שהוא ביקש, והיו לו בקשות נוספות לא בתחום בנייה, גם בתחום החינוך גם בתחום התרבות גם בתחום הנוער גם בתחומים אחרים, הוא היה מעורב במחלקת הנוער ותרם לעמותות, ולכן הוא היה שואל הוא היה מתעניין גם הוא היה נפגש, וכל מה שאני יכול לומר זה את מה שאמרתי וזו האמת שלי.

כב’ הש’ קובו:       השאלה היא אם ברגע שחתמתם על חוזה מול חמיו של כחלון, מאותו רגע, עזוב את תאריך הכניסה פיזית לבית, מאותו רגע שחתמת על החוזה אתה לא מבין שאתה כבר באיזה שהיא מעורבות כספית, בניגוד עניינים?

העד, מר בן חמו:    אני באמת לא יכול לזכור את הסיטואציה. יכול להיות שמישהו העיר לי, יכול להיות שבאמת כמו שאומרת התובעת הלשונות הטובים שהסתובבו בעיר, הכל יכול להיות. ולא קלטתי ברגע שכן קלטתי, אני זוכר שאמר לי, זוכר, אני, כל פעם שאתם מדברים על זה אז קופץ לי, אמרו לי שחתמתי בגלל שאולי ידעתי על החקירה. אז אמרתי מה זה קשור זה לזה? מה זה קשור החקירה? מאיפה אני יודע על מה חוקרים? זה אחד, שתיים, כן, אמרתי לו מה לא התפוצצו פרשות של ראשי ערים לפניי? אז מה? אז למה לא עשיתי את זה כשהתפוצצו פרשות של ראש עיריית נתניה וראש,

עו”ד שרגנהיים:     בדיוק אז.

ת:                         אני אומר, למה לא עשיתי את זה?

ש:                        עשית את זה. הנה.

ת:                         אני לא, לא קישרתי בכלל בין זה לזה.

ש:                        אוקיי. אוקיי. צירוף מקרים. בסדר. בוא נדבר על המסמך הזה, טוב? כי יש כמה דברים גם מוזרים במסמך עצמו.

ת:                         בבקשה.

כב’ הש’ קובו:       איזה ת/ זה?

עו”ד שרגנהיים:     המסמך? אדוני זה ת/77 משביעי באוגוסט 16′, עכשיו תראה, המסמך הזה, ממוען למהנדסת, נכון? ענת צ’רבינסקי,

העד, מר בן חמו:    כן.

ש:                        ואתה מוציא עותק למנכ”לית העירייה. אושרת גני גונן. עכשיו, אני אגיד לך מה מוזר, ששמענו פה את אמירם מילר והוא לא היה מודע למסמך, אבל הוא, הוא הגורם מיופה הכוח במסמך לבצע דברים בשמך. בכל הנוגע למר כחלון. למה לא ראית לנכון ליידע אותו על המסמך?

ת:                         צר לי, או צר, שאת עושה פה, את עושה, מביאה לי פרשנויות וקריאה סלקטיבית ואני אסביר לך למה אני מתכוון. כבוד השופט, אני כתבתי את המכתב הזה, חשוב לי שכבוד השופט ישמע אותי, שאני רוצה להסביר את זה פעם אחת ולתמיד. סביר מאוד להניח שכבוד השופט יודע שאני חותם על מכתבים למכביר ומסמכים וכולי וכולי, לקחו מכתב אחד, הרי, השיטה שלי הייתה כזו כי כשאני כתבתי מכתב למשל למנהל אגף החינוך, אז נתתי העתק לגורם שיפקח, שיהיה במעקב. נתתי את המכתב הזה לאושרת גני גונן, לענת צ’רבינסקי, עם העתק לאושרת, למה? כי יש שני סוגי חתימה. חתימה אחת של היתרי בנייה, שענת צ’רבינסקי היא אמונה על כל אגף הבנייה, ההנדסה, שאת כל מה שקשור היא תעדכן את כל הגורמים ב99 אחוזים, אם לא 100 אחוז מהמסמכים זה רק היא ואני חותמים, אף אחד אחר, 100 אחוז אף אחד לא חותם. נתתי לאושרת גני גונן מכיוון שמי שמתפעל את המערכת, זה אושרת גני גונן כמנכ”לית. זאת אומרת אם יש הסכם שמגיע לעירייה, מי שחותם עליו זה ראש העיר, ומנכ”ל גזבר או שרק גזבר ראש העיר. ראש העיר או רק מנכ”לית. נתתי את המכתב הזה לענת צ’רבינסקי שתיידע את כל גורמי אגף ההנדסה, נתתי העתק לאושרת גני גונן בכדי שתעדכן את הגזבר, תעדכן את כל מי שמתחתיה. אני לא אתן לכל מנהלי האגפים העתקים. עכשיו זה לא רק המכתב הזה. זה כל המכתבים הם כאלה. כל המכתבים, אני כותב מכתב, למעט מכתבי תודה שהייתי רוצה להביע הערכה והוקרה למירוץ כפר סבא, אז הייתי כותב את זה למנהל המחלקה ואנא מסור תודתי הנתונה למנהל המדור מנהל זה מנהל זה מנהל זה מנהל זה, אבל מכתב שהוא מכתב תפעולי, בפירוש נותנים העתק, אם הייתי צריך לתת מכתב שנוגע לחינוך הייתי נותן העתק לדב רקוביץ’ שהוא מנהל אגף החינוך, ולאושרת גני גונן, הוא יתפעל את החינוך והיא את כל הגורמים מסביב. כל המכתבים היו כאלה. עכשיו, לגבי, טוב אוקיי, (לא ברור) סליחה.

ש:                        בוא נתמקד שניה בשאלה שלי.

ת:                         בבקשה.

ש:                        יש פה שני גורמים שהם כתוצאה מהמכתב הזה, הופכים להיות מיופי כוח שלך בכל ענייניו של רפי כחלון. בין אם בהנדסה, דקה, ובין אם בעניינים אחרים, וזה צביקה צרפתי, ואמירם מילר. שניהם היו פה, ושניהם לא היו מודעים לקיומו של המכתב. עכשיו, יודגש, לשניהם אין שום בעיה לקבל ממך ייפוי כוח לחתום על כל דבר שצריך בעירייה. הם אנשים עובדים בעירייה, כנראה אנשי אמונך, הכל בסדר, הם יבצעו הרי את המשימות. אבל הם צריכים לדעת. הם לא מיודעים במסמך. יותר מזה, אני אלך לשיטתך, למה רק ענת צ’רבינסקי מכותבת, ואושרת לידיעה, אם גם אושרת אמורה לפעול על סמך המכתב? למה אין לנו שני מכותבים למעלה? לכבוד ענת בענייני הנדסה, לכבוד אושרת בכל עניין אחר שקשור לתפעול העירייה?

ת:                         עניתי ואני אענה על זה עוד פעם. ענת צ’רבינסקי צריכה, שוב, בשביל, למה ענת צ’רבינסקי קיבלה את המכתב ואמירם לא? כשיש חתימה, אם והיה ותהיה חתימה שנוגעת לרפי כחלון בתחום ההנדסה, אז היא תקרא לאמירם מילר. היא צריכה ליידע אותו בזה.  היא, אני לא מתפעל את המערכת, הם מתפעלים אותה, אני רק זה, ואותו כנ”ל לגבי אושרת גני גונן. לעדכן את כל הגורמים האחרים, את צביקה, את הגזבר, והסברתי את זה קודם.

ש:                        טוב.

ת:                         לגבי למה היא לא מכותבת ולא מעורבת, יכול להיות שזו טעות טכנית. אבל זה, אבל היא יודעת מהמכתב הזה.  היא ידעה מהמכתב עוד לפני שהוא הודפס, דרך אגב,

ש:                        אוקיי. בוא,

ת:                         היא ידעה מהמכתב הזה לפני שהוא הודפס.

ש:                        בוא נדבר על הנוסח של המכתב. בסדר? אתה יושב בחקירות ואתה מספר שהמכתב הזה נוסח בעצת עורכי דין, ובסיועם עד כדי שאתה טוען שבתיה ברף כתבה עבורך את המכתב הזה, ניסחה עבורך את המכתב, בתיה ברף ועדותה הוגשה, אומרת שהיא לא מכירה את הדבר הזה והיא בחיים לא הייתה מנסחתלו ככה, והיא לא מסכימה גם עם התוכן. ותכף נדבר על התוכן. אבל, למה אתה אומר שזה נוסח על ידי עורכי דין בחקירה כשהעורכת דין ממש מכחישה את זה?

ת:                         אני אסביר את זה.

ש:                        בבקשה.

ת:                         קודם כל, את מצוטטת את העדות או ההודאה או לא יודע איך אתם קוראים לזה של בתיה ברף. למה את לא מצטטת, מכניסה את מה שאושרת גני גונן אמרה? הרי היא אמרה גם כן, באותה מידה, גם במשטרה וגם פה, או שאישרו את הבקשה שלה, אני לא זוכר, ולמה אני מתכוון? אני כבוד השופט לא מנסח ו/או, מושגים משפטיים זה לא אני. זה לא אני.

ש:                        אין פה מושג משפטי, זה מכתב קלוקל משפטית.

ת:                         אז אני, אז אני אומר לך שאני לא מנסח ב’ו/או’,

ש:                        רואים על המכתב שהוא לא נכתב על ידי,

עו”ד אוחיון:          אולי, אולי תפסיקי להפריע לו.

העד, מר בן חמו:    והואיל וכל זה. זה לא אני. אני יודע להתנסח בצורה שאני מתנסח.

כב’ הש’ קובו:       אז מי ניסח אותו?

ת:                         אני מסביר. אני התייעצתי עם אושרת גני גונן, אמרתי לה אושרת כך וכך וכך וכך, אמרתי לה, אני ביקשתי מבתיה ברף שתשרבט, זאת אומרת תביא איזה שהוא נוסח. אני זכרתי ואני זוכר עד היום, שבתיה ברף עזרה לי בניסוח של המכתב ,יכול להיות שהיא שלחה במייל, יכול להיות שהיא הכתיבה את זה למזכירה בטלפון, הכל יכול להיות. יכול להיותש היא אמרה,

עו”ד שרגנהיים:     ומה? היא משקרת?

העד, מר בן חמו:    יכול להיות שהיא אמרה לה ראשי פרקים בטלפון והמזכירה ניסחה את זה. אני אומר , עומד אחרי זה. אני דיברתי על זה עם אושרת עוד לפני שיצא המכתב, היא אמרה את זה במשטרה גם. ריבונו של עולם, זה בדיוק מה שאני אומר כבוד השופט. יגיעו לכאן את מה שבתיה אמרה, כי זה נוח. יביאו, לא יביאו את אושרת, את יודעת שאושרת,

ש:                        אבל אתה לא דיברת על אושרת, אתה אמרת בתיה ברף ניסחה לי את המכתב. שאלו את בתיה ברף, הראו לה את המכתב, אמרה לא רק שלא ניסחתי ואני לא מכירה אותו, אני לא מסכימה עם התוכן. זה מה שאומרת בתיה ברף.

ש:                        תתייחס אליה. אתה מדבר עליה.

ת:                         אני בא ואומר, ריבונו של עולם, אושרת אמרה את זה גם בחקירה שלה, עוד לפני שכביכול דיברנו, ועד היום לא דיברתי איתה. דבר שני, אני בפירוש אומר, שזה לא הנוסח שלי, אני באתי ואמרתי את עיקרי הדברים. יכול להיות שהיא כתבה את זה במייל, יכול להיות שהיא הכתיבה, יכול, הכל יכול להיות. מה האינטרס שלי לא לתת לאמירם מילר מכתב? מה האינטרס שלי לא לתת לצביקה מכתב? הרי ממילא הגורמים המקצועיים הם שיגידו להם. אז, מה, מה האינטרס שלי להגיד שבתיה ברף? כי זה האמת. אני התייעצתי איתה, לפני שהיא בכלל התייעצתי איתה, דיברתי עם אושרת. תלכו לעדות של אושרת, תשאלו אותה.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. ברור.

העד, מר בן חמו:    לכן אני בא ואומר, אני לא מבין מה, מה, נגיד, נגיד נגיד הכל, בואי תסבירי לי מה צריך לעמוד אחרי המחשבה הזו שאני לא אתן לאמירם, שאני לא אתן לצביקה, שאני אגיד שבתיה עזרה לי? מה מה? מה אני מפסיד מזה? יכלתי להגיד שאחותי ניסחה לי את זה. יכלתי להגיד, לא יודע מה,

ש:                        בוא נתקדם באמת. פחות חשוב מי ניסח.

ת:                         זו האמת.

עו”ד שרגנהיים:     בוא נתקדם.

העד, מר בן חמו:    כן?

ש:                        בתיה אומרת, שהמסמך הזה, היא בכלל לא מסכימה עם התוכן שלו, משום שאם רפי כחלון חבר קרוב שלך זה לא שאלה של ליתר, מקדם ביטחון של ניגוד עניינים, זה מילים שאתה השתמשת בהם בחקירה, ‘מקדם ביטחון’, היא אמרה זה לא מקדם ביטחון. זה ניגוד עניינים. ולכן מבחינתה, זה היה צריך להיחתם ביום שהיא מבינה שאתם חברים קרובים.

ת:                         אני לא יודע, לא יודע מה בתיה אמרה,

ש:                        לא יודע אוקיי.

ת:                         אני לא אחראי על מה שהיא אמרה, אני אחראי על מה שאני אומר.

ש:                        אחלה. היועץ המשפטי לעירייה, אלון בן זקן, גם העיד פה. בסדר?

ת:                         בבקשה.

ש:                        וגם הוא אומר לגבי תוכן המסמך בדיוק אותו דבר כמו בתיה. אם זה חברים קרובים זה ניגוד עניינים. זה מופיע בסעיף ספציפי בשאלון לאיתור ניגוד עניינים, שאלון מוציא לך לחתימה בדצמבר 14′. עכשיו, אלון בן זקן, כשהוא משמש יועץ משפטי לעירייה, הוא לא אני, כמשפטן, הוא לא כבוד השופט כמשפטן, הוא המשפטן שמשרת אותך. הוא אמור לעזור לך כראש עיר, הוא היועץ המשפטי לעירייה. הוא הגורם המשפטי שאמור לסייע לך, אבל הוא לא יודע על אופי החברויות שלך. הוא רק יודע להציג לך שאלון ומצפה כנראה, שתקרא אותו, לפני שאתה חותם עליו. וואללה, ציפייה לגיטימית של רוב עורכי הדין בעולם הזה. אוקיי? עכשיו, בוא, תסביר לי, למה בכל זאת אתה מוציא מכתב, לא משפטי בעליל, שמדבר על ניגוד עניינים בצורה לא נכונה, משום שאתה מציין שאתם לא שותפים עסקיים, אין לכם קשרים עסקיים, ובכל זאת קיבלת החלטה. זה קשקוש. היית צריך לקבל את ההחלטה הזאת בגלל שהוא חבר קרוב. בלי שום קשר לשכירות דירה שהייתה הרבה הרבה קודם, בלי שום קשר לקשרים עסקיים שאתה מציין במכתב הזה. היית צריך לקבל החלטה כי על חבר קרוב אנחנו לא חותמים. יש מספיק גורמים, הנה, מפורטים פה במסמך שיכולים לעשות את זה במקומך, מבלי שתסתבך בפלילים. בוא תסביר.

ת:                         יש סימן שאלה? מה?

ש:                        כן. בוא תסביר.

ת:                         תגידי, אני מחכה שתסיימי.

ש:                        בוא תסביר למה אתה פועל בניגוד לעצתו של עורך דין שאמור לשרת אותך. לסייע לך.

ת:                         אני יכול להגיד דבר אחד לגבי אלון בן זקן, שהוא לא היה היועץ הפרונטלי. מי שהייתה היועץ הפרונטלית תמיד, זו הייתה בתיה ברף. אלון בן זקן, בלי לפגוע בכבודו, מבחינה, המעמד המקצועי, הוא לא היה חזק. ולכן החזקנו משרד, שנותן, משרד חיצוני, שנותן שירותים לעירייה. אני עבדתי לרוב, לרוב, מעט מאוד, אולי בישיבות כאלה ואחרות עם אלון, אני תמיד בישיבות אצלי ושאני השתתפתי ישבה בתיה ברף או נציג מטעם המשרד שלה. זה אחד. אני לא יודע מה אלון אמר,

ש:                        אלון ובתיה אמרו אותו דבר.

ת:                         אני לא הפרעתי לך, למרות שלא הסכמתי איתך, לא הפרעתי,

ש:                        אבל אני אומרת, אבל אלון ובתיה אמרו אותו דבר.

ת:                         אני לא הפרעתי לך, למרות שלא הסכמתי איתך, אני לא הפרעתי לך.

עו”ד אוחיון:          אדוני, אני חייב לומר, (מדברים יחד) סליחה, אני לא מסכים גם להנחות שלך, אני באתי היום מתוך מטרה ברורה לסיים. גם כשהיא תגיד, היא תציג לו הטעיות, ואני אומר לאדוני, יש הרבה, אני יושב חבל על הזמן, אבל על דבר אחד אני אעמוד. תאפשרי לו לענות. תשאלי את השאלות כמו שאת רוצה, עם כל ההטעיות שבעולם, תני לו לענות בצורה רצופה. בבקשה. למה אנחנו צריכים להתווכח על זה? זאת לא דרישה לגיטימית?

עו”ד שרגנהיים:     אפשר לבקש רק שהתשובות יהיו על השאלות שלי?

עו”ד אוחיון:          את לא תחליטי,

כב’ הש’ קובו:       זהו,

עו”ד אוחיון:          מה התשובות. את לא תחליטי.

עו”ד שרגנהיים:     אני חושבת שזה לגיטימי,

כב’ הש’ קובו:       לא אבל בסוף הנאשם עונה,

עו”ד אוחיון:          אדוני, היא רוצה גם לשאול,

העד, מר בן חמו:    תכתבי לי את התשובה.

עו”ד אוחיון:          גם לענות, גם לקבוע, לא. את תשאלי איך שאת רוצה,

כב’ הש’ קובו:       בדיוק.

עו”ד אוחיון:          אני לא אפריע לך, תשמעי, גם אם תמשיכי להטעות,

עו”ד שרגנהיים:     אתה לא אמור להפריע לי. זה חקירה נגדית. זה על התואר שלך.

עו”ד אוחיון:          אני לא אפריע לך. את תאפשרי לו לענות. על זה אני אעמוד.

כב’ הש’ קובו:       בדיוק. לעורכי דין יש שליטה על השאלות, אין להם שליטה על התשובות. בסדר? הנאשם יענה כרצונו.

עו”ד אוחיון:          לא היא רוצה גם שהוא ייתן לה תשובות,

העד, מר בן חמו:    תכתבי לי אותן.

כב’ הש’ קובו:       לא. בסדר. קיבלתי.

עו”ד אוחיון:          זה לא מוצא חן בעיניה אדוני,

כב’ הש’ קובו:       הבנתי, בואו נתקדם.

עו”ד אוחיון:          היא רוצה שליטה גם על התשובות.

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי. קיבלתי.

עו”ד שרגנהיים:     כל תשובה כרגע, (מדברים יחד).

העד, מר בן חמו:    אני אשמח שהיא תכתוב לי את התשובות שהיא רוצה, אני אקריא לה.

עו”ד אוחיון:          ואני רוצה לומר לאדוני שזה לא העניין. מבחינתי, דבר אחד בלבד, לא להפריע בתשובות.

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי. קיבלתי.

עו”ד אוחיון:          רק לא להפריע.

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי. בואו נתקדם.

עו”ד אוחיון:          אין בקשה יותר לגיטימית מזה.

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי.

עו”ד אוחיון:          ועוד פעם אני אומר אדוני, לא אתערב, שיהיו שאלות מטעות, יש בשביל זה סיכומים.

כב’ הש’ קובו:       נכון.

עו”ד אוחיון:          אבל תשובות? שיאפשרו לו לענות.

כב’ הש’ קובו:       נתקדם. רק התובעת תתכנן את הזמנים שלה, כי אנחנו רוצים לסיים את היום,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, אני באמת,

העד, מר בן חמו:    יהיה הפסקה?

כב’ הש’ קובו:       לתכנן את הזמנים.

עו”ד שרגנהיים:     אני כבר אומרת, יש הרבה מה לעבור היום, מאוד יכול להיות שאני אצטרך להמשיך מחר.

כב’ הש’ קובו:       אנחנו רוצים לסיים היום.

עו”ד שרגנהיים:     מאוד ברור לי.

כב’ הש’ קובו:       זה התכנון. אז לתכנן את הזמנים. לקחת מה שחשוב.

עו”ד שרגנהיים:     חשוב.

העד, מר בן חמו:    לי אין בעיה שזה יהיה גם עוד ארבעה ימים כבוד השופט. אין לי בעיה.

ש:                        אדוני, מבחינתי פרשת התביעה הסתיימה. זאת הזדמנות שאני מעניקה, אני חושבת שזה חלק מחובתי, להעניק לנאשם,

כב’ הש’ קובו:       ברור, אני לא אמרתי לא לחקור, בסדר,

עו”ד שרגנהיים:     לענות על דברים (מדברים יחד). אני חושבת שזה אמור היה לקרות בעדות הראשית, זה לא קרה,

עו”ד אוחיון:          באת לספר פה בדיחות? תגידי,

עו”ד שרגנהיים:     אני עושה את זה עכשיו. אבל אני יסודית,

עו”ד אוחיון:          תגידי, גברת (מדברים יחד) באת לספר לנו בדיחות?

עו”ד שרגנהיים:     לא.

עו”ד אוחיון:          את לא מאפשרת לו לענות את קוטעת אותו.

כב’ הש’ קובו:       רבותיי, רבותיי, רבותיי, בואו נתקדם.

עו”ד אוחיון:          את מטעה אותו על ימין ועל שמאל.

כב’ הש’ קובו:       רבותיי, אנחנו מבזבזים את הזמן על כלום, בואו נתקדם.

עו”ד אוחיון:          לא היא באה לספר בדיחות, אדוני,

כב’ הש’ קובו:       חבל על הזמן.

עו”ד אוחיון:          אולי בשביל לשפר את מצב הרוח.

עו”ד שרגנהיים:     טוב. אפשר להמשיך?

כב’ הש’ קובו:       כן.

עו”ד שרגנהיים:     תראה, ההתערבות שלך, ואני קוראת לזה  ההתערבות שלך, בעניינים של כחלון, לא התחילה ונגמרה באגף הנדסה, משום שגם אהרון מוסלי, מכיבוי אש, העיד פה, נכון?

העד, מר בן חמו:    כן.

ש:                        וגם הוא סיפר שהיה מאוד חשוב לך, גם לוודא שהוא נפגש עם כחלון, אפילו ברמה, לוודא שהוא מקשיב לו, אפילו ברמה של לדווח לו מתוך הפגישה. נכון? נכון?

ת:                         שמה?

ש:                        היית צריך לשמוע ממוסלי, במהלך הפגישה עם כחלון, לפני שהם הולכים, מה העניינים.

ת:                         כפי שאמרתי,

ת:                         אפשר?

ש:                        צודק.

עו”ד אוחיון:          לא יאומן.

העד, מר בן חמו:    אולי כבוד השופט יסמן מתי מסתיימת השאלה, מתי מתחילה התשובה,

עו”ד שרגנהיים:     אני אסמן.

ת:                         מתי מסתיימת התשובה, אחרת אני לא, אני אמרתי בפעם הקודמת ואני חוזר ואומר, פניתי לאהרון מוסלי, שיפגוש את רפי כחלון, בנושא של המגרש באזור התעשייה אחד 50. אמרתי לו שיש לו בקשה בנושא של מאגר מים. המאגר מים, מוסלי נפגש איתו, שאלתי את רפי כחלון, רפי כחלון עידכן אותי, הוא סיפר לי או ששאלתי אותו, הכל יכול להיות, מה היה? אז הוא אומר נפגשתי איתו. שאלתי את מוסלי הוא אמר לי יהודה אני לא מאשר את זה. לא מאשר. אגב, גם, עד שלפחות, עד שהייתי ראש עיר, לא אושר המאגר מים. היום כבר אושרו כל מאגרי המים המתבקשים. עכשיו, אני , מוסלי פה העיד. את מזכירה את מוסלי. אז אל תגידי חצי אמת. תגידי אמת שלמה. ככה חינכו אותי. חצי אמת זה שקר שלם. מוסלי מעיד, והוא אומר שדיברתי איתו, והוא אומר, אחרי שהחלטתי, היא שאלה אותו, אבל הוא דיבר, לא הוא לא דיבר איתי אחרי ההחלטה. זה לא עניין אותי, אמרתי לרפי אני סידרתי לך פגישה, תציג את המסמכים שייתנו לך את מה שאתה רוצה. לא תציג, לא תשכנע, זה לא אצלי. וכך היה, מוסלי מעיד שאחרי שהוא סייר בשטח, אחרי שהוא נפגש עם רפי כחלון, הוא החליט לא לאישר מסיבותיו עימו ולא נכנסתי לזה. אני לא נכנסתי לניואנסים מקצועיים כי אני לא מתיימר להיות בקיא בכל הניואנסינים האלה, בגלל זה יש יועצים. ולכן מוסלי לא אישר. הפלא ופלא, בא ראש עיר אחר, קראו את הדברים האלה, ואישרו את כל מאגרי המים כולל לרפי כחלון, כולל לעוד חמישה שישה בתי עסק לפחות שאני שמעתי עליהם, ואני יכול להגיד את השמות שלהם, וזה מוסלי. אז אם את אומרת, בבקשה תגידי את כל האמת.

ש:                        יהודה, אנחנו לא מתעסקים במה מוסלי כן אישר או לא אישר. הקרדיט למוסלי, שהוא מקצועי,

ת:                         אמרתי, דיברנו,

ש:                        רגע.

ת:                         אמרתי, דיברנו.

ש:                        הקרדיט למוסלי, שהוא מקצועי. לך, הייתי אמורה לתת קרדיט שאתה לא מערב עניינים שלא,

ת:                         לא עירבתי.

ש:                        במקום כשאתה מתקשר. עכשיו, אני אומרת לך שאתה מתקשר למוסלי לתאם פגישה, אומר לו תיפגש איתם, אתה מתקשר אליהם מהדרך כי מסתבר שהם נסעו למקום הלא נכון, ואתה ראש העיר, מדווח למסולי חכה להם הם התבלבלו, הם יגיעו. ואתה אומר למוסלי, ותתקשר אליי מתוך הפגישה עוד לפני שהם יוצאים, דווח לי מה קורה. נכון, אתה לא משנה לו את ההחלטה. זה לא נטען בכתב האישום ולו במילה. בכתב האישום, נשבעת לך, כל האמת. אבל עצם זה, שאתה כראש העיר, מרים טלפון לגורם, אוקיי? שהוא דרך אגב, הוא חיצוני, אבל הוא בעבר היה תחת סמכותך, ובכל מקרה, אתה כראש עיר,

ת:                         אני אתייחס על העבר.

ש:                        הוא נותן שירותים לעיר שלך, בכל מקרה, ואתה ברמה של התערבות של שש שבע שמונה שיחות, אוקיי? לוודא שהם נפגשים עם כחלון, שזה לא יושב אצל מוסלי בערימה כמו שמוסלי תיאר. שהדבר הזה יוצא מהמתחת של הערימה, ועובר למעלה. למה? כי ראש העיר ביקש. כי ראש ביקש שניפגש, כי ראש העיר ביקש שאני אקדם, כי ראש העיר ביקש שאני אדבר איתם, כי ראש העיר ביקש שאני אבדוק את הבקשה שלהם, כי ראש העיר ביקש שאני אדווח לו מתוך הפגישה כשהם עוד אצלי. מה צריך לעשות כדי שזה יקרה או לא יקרה. על פי המקצוענות.

ת:                         אז אני אענה, כבוד ראש העיר, כבוד השופט. צריך לראות את ההתייחסות למוסלי, בדיוק איך שמתנהלים הדברים. באמת. אם ניקח את המקרה של מוסלי נוכל להבין עד כמה את רחוקה מהאמת. ואני אסביר את עצמי למה. לא בכדי, ואני אומר את הדברים ואני אפתח עוד יותר, אני רוצה פשוט לצמצם את התשובות שלי. לא במקרה מוסלי לא אישר את הבקשה. לא במקרה. זאת לא הייתה החלטה מקצועית. לא התערבתי. זאת לא הייתה החלטה מקצועית. אני הייתי יושב ראש הכיבוי עם כניסתי לתפקיד ב2004 לראשות העיר, הסברתי גם בפעם הקודמת, שמתוקף היותי ראש עיר, קיבלתי את המינוי הזה. כשהיו שם המון המון המון מחדלים, של מפקד השירות, של מיליון ואחד ואני לא אכנס לזה,

כב’ הש’ קובו:       אבל בכלל, סליחה שאני מפריע, השאלה לא נוגעת, וכל השאלות האלה, לא נוגעות לתוצאה. לא נוגעות לשאלות, השאלה אם בסוף ההחלטה שהתקבלה נכונה או לא נכונה היא לא חלק מכתב האישום בהקשר הזה. זאת אומרת המאשימה לא אומרת בשום שלב שההחלטות שהתקבלו לא היו טובות. זה לא הנושא. הנושא הוא ניגוד עניינים. האם פעלת בניגוד עניינים, כן או לא. ולכן, השאלה היא, עצם ההתערבות שלך, א’ האם הייתה? וב’ האם זה לגיטימי? יותר חשוב העובדות, פחות חשוב האם זה לגיטימי, זה כבר מסקנה שיפוטית, פחות חשוב האם מוסלי החליט נכון או לא נכון. זה לא ענייני.

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט, אני אשלים רק במשפט וחצי ואני אתייחס בדיוק לשאלה שאתה שאלת כי אתה ממוקד, ממקד אותי. אז לא אישרו את ההחלטה בגלל שאני לא אישרתי להם תוכנית עבודה כזו וכזו וכזו, והם נקמו בי, זה מסתבר (לא ברור) וזה לא עניין אותי אמרתי לרפי תסתדר. באשר לניגוד עניינים, כבוד השופט, כפי שאמרתי, דיברתי עם אהרון מוסלי שייפגש איתם. דיברתי. אני אומר, דיברתי. לא הייתי יושב ראש הכיבוי, אני יכול להביא לכאן עדים שהם מהמועצה של האיגוד, שהיום פונים עשרות בקשות לא רק למוסלי אלא בכלל, על תושבים שלהם, פונה אליי תושב, במקרה הזה, פנה אליי רפי כחלון, והתקשרתי אמרתי לו רק תפגוש אותו, תוריד אותו ממני. כמו שאמרתי גם לענת צ’רבינסקי, כמו שאמרתי גם, תורידו אותו ממני, במילים אחרות, אני לא רוצה שיפנו אליי תושבים. זה לא אם אתה לוקח את ההתנהלות שלי, זה לא היה רק עם רפי, זה בכלל,

ש:                        אבל עזוב תושבים, שוב, ראש עיר שעוזר לתושבים זה מצוין,

ת:                         אז אני מסביר,

ש:                        השאלה שלנו היא על כחלון.

ת:                         זה לא שבאתי והתנהגתי אחרת. אמרתי לו, רק תפגוש אותו, לא, הוא לא כפוף שלי. הוא לא באתי ואמרתי לו תיישר את המד זווית. תעשה החלטה מקצועית, תעשה החלטה מקצועית,

ש:                        אוקיי.

ת:                         זה הבקשה וכך היה. וככה הוא מעיד, שגם כשהוא לקח את ההחלטה הוא, אני כבר לא הייתי בתמונה בכלל.

ש:                        אוקיי.

ת:                         ולא, יכול להיות גם שרפי דיבר איתי, לא התערבתי.

עו”ד שרגנהיים:     תקשיב, מוסלי היה פה והעיד, שפונים אליו ראשי ערים, לא רק אתה, פונים אליו גורמים מתוך הרשויות, לפעמים לאשר דברים בדחיפות. הוא התייחס לבתי ספר לגנים למבני ציבור לדברים שצריכים לעבוד. אוקיי? אם פונים לכיבוי אש בחודש יולי כי צריך להרים אישורים לבית ספר, שאמור להתחיל בראשון לספטמבר לעבוד, אולי קצת קודם להתארגנות של צוות הבית ספר, אז כן, אז פונים ראשי רשויות למוסלי ואומרים לו קדם קדם. זה, לטובת הציבור. אומר מוסלי, מפורשות פה על הדוכן, רק ראש רשות אחת, רק יהודה בן חמו פנה אליי רק לגבי אזרח ספציפי, איש עסקים, וזה רק כחלון והוא פנה יותר מפעם אחת. יש שיחת טלפון ביניכם שכשאתה אומר לו הוא עונה לך, ‘עוד פעם כחלון’? ושואלים אותו פה, והוא מספר כן כי רק לגבי כחלון פנה שוב ושוב, וכבר טיפלנו לו בעניינים, הוא דיבר על יוחנן הסנדלר, ועכשיו אתה פונה בכפר סבא 50, כחלון מיוחד יהודה. הוא מיוחד ברמת החברות שלו איתך, והוא מיוחד ברמת ההתערבות שאתה נתת לטובתו, גם אם בסוף ההחלטה נותרה בידי הצוות המקצועי. אומרת שוב, אין צורך לחזור על זה. ההחלטות בסוף נותרו בידי הצוות המקצועי, לטוב לרע, טעו לא טעו, לא רלוונטי. לא שואלת אותך על זה. התערבת. למה?

העד, מר בן חמו:    סיימת?

ש:                        הוא חבר. עכשיו סיימתי. תענה בבקשה ,תודה.

ת:                         אני שוב, בא ואומר, אגב, לגבי בתי ספר, מוסדות ציבור וכל זה, כל ממאי עד יולי אוגוסט, היו אצלי ישיבות שעקבתי אחרי הדברים כולל סיורים עם מוסלי והכל, זה לא שלא נאמר, אני בא ואומר, אני פעם אחת בנושא יוחנן הסנדלר בכלל לא היה צריך כיבוי אש, רק תוך כדי הדיונים האלה הבנתי, לא פניתי אליו בנושא יוחנן הסנדלר. זה עוד דבר בשביל לעבות את המקרה. פניתי אליו בנושא של אזור התעשייה כבוד השופט, אמרתי את מה שאמרתי, תיפגש איתו, פעלתי כפי שפעלתי לא מתוך כוונה חס וחלילה לתת משהו שלא מגיע על פי דין. לא היה אחד כזה, בכל תקופת כהונתי, שקיבל, לפחות שאני יודע, שקיבל משהו  שלא מגיע לו על פי דין. בחיים. היו לי התערבויות, היו לי מעורבויות יותר, לא היו לי התערבויות, היו לי מעורבויות, אני יכול להגיד לך שהיה מישהו שגם כן השמיעו לי קלטת שלו, שהוא למד איתי בתיכון,

כב’ הש’ קובו:       לא לא. עזוב. אנחנו רק על כחלון.

העד, מר בן חמו:    אבל, לא, אבל גם הוא חבר, אבל גם הוא חבר,

ש:                        בסדר, אבל לאחרים,

ת:                         שאמרתי לו, הצ’ק חתום.

ש:                        אוקיי.

ת:                         הצ’ק חתום, גש לגזברות הצ’ק חתום. הצ’ק של החזר ממשרד החינוך או משהו כזה. לכן אני בא ואומר, לא פעלתי ברמה של לשנות החלטה. לא פעלתי ברמה של חס וחלילה, בטח ובטח לא משהו שיחסר לקופה הציבורית, בטח ובטח שלא. וזה אתם יכולים לראות,

ש:                        אני חושב שהמחלוקת העובדתית בין הצדדים יותר צרה ממה שהם חושבים, בסופו של דבר.

עו”ד שרגנהיים:     היא משפטית לחלוטין.

כב’ הש’ קובו:       כן. היא לא כל כך גדולה בסוף, בעובדות.

עו”ד שרגנהיים:     אנחנו נתייחס,

כב’ הש’ קובו:       בסדר, יש, אני לא אומר שאין מחלוקות, אבל אני אומר, הפער הוא לא מאוד גדול בסוף.

עו”ד שרגנהיים:     בוא נתקדם, אתה אמרת שמכניסים אליך ערימה של היתרים, אני חושבת שאמרת אפילו שכל היתר מגיע בהרבה מאוד עותקים,

העד, מר בן חמו:    אפשר לקבל הפסקה כבוד השופט? כבר יותר משעה אני פה,

כב’ הש’ קובו:       באחת עשרה אנחנו בכל מקרה נצא להפסקה, השאלה אם אתה יכול למשוך או שאתה רוצה,

ת:                         אני לא יכול.

ש:                        בסדר אז נעשה חמש דקות הפסקה? בסדר. חמש דקות הפסקה.

ת:                         חמש דקות.

ש:                        חמש דקות. נעצור את ההקלטה. בסדר.

(הפסקה בהקלטה).

כב’ הש’ קובו:       טוב. כן. אנחנו חוזרים להקלטה. ממשיכים.

עו”ד שרגנהיים:     אפשר?

כב’ הש’ קובו:       כן.

עו”ד שרגנהיים:     יופי תודה. תראה יהודה, אני רוצה להתקדם בנושאים. אני רוצה להציג בפניך היתר, הוא מסומן בתיק המוצגים של בית המשפט ת/86, כנראה ד’. זה היתר שנמסר, הוא נחתם, הפקת היתר בשלישי במאי, הוא נמסר,

העד, מר בן חמו:    שלישי במאי איזה שנה?

ש:                        שלישי במאי 15′, צודק, תודה שאתה מסב את תשומת ליבי. והוא נמסר לפונה ב5.5.2015. עכשיו זה היתר שעוסק בהקמת נגרייה ומוסך, עבור חברות י.ב רושל, ועוז מסע בע”מ, עוז מסע בע”מ החברה של רפי כחלון.

ת:                         נגרייה?

ש:                        נכון. הנה בוא, בוא תסתכל בכל זאת. זה כמובן העתק של ההיתר. עכשיו אני רוצה להבין, הטענה שלך זה שאתה לא מודע לכך שזאת, זה היתר של חבר שלך כחלון, כשאתה חותם?

ת:                         נגרייה? נגרייה?

ש:                        כתוב שם בדיוק. מוסך, משאיות,

כב’ הש’ קובו:       זה המכתב?

העד, מר בן חמו:    הקמת נגרייה.

עו”ד שרגנהיים:     בדיוק זה אדוני.

כב’ הש’ קובו:       אז ת/86 ד’.

עו”ד שרגנהיים:     כן. יהודה אתה חתום על ההיתר הזה?

כב’ הש’ קובו:       יירשם רק שהנאשם קורא את ההיתר.

העד, מר בן חמו:    סליחה?

ש:                        לא, אני אומר שיירשם רק לפרוטוקול שאתה קורא את ההיתר.

ת:                         זה חתימה שלי אבל אני לא מכיר בחיים נגרייה של רפי כחלון. הנה, זה, בבקשה עוד הוכחה שאני לא יודע מה,

עו”ד שרגנהיים:     בטח.

העד, מר בן חמו:    נגרייה? את גם בזה מטילה ספק?

ש:                        כן תכף אני אגיד לך למה גם.

ת:                         טוב.

ש:                        אז אתה אומר ככה, זה החתימה שלי על ההיתר, לא מכיר את ההיתר, לא מכיר את הנושא, אז איך חתמת עליו? בלנאקו?

ת:                         כן.

ש:                        בלי לדעת.

ת:                         כמו כל ההיתרים.

ש:                        אחלה. בסדר.

ת:                         כמו כל ההיתרים. עוד פעם,

ש:                        כמו כל ההיתרים.

ת:                         סליחה רגע, אני אענה. התהליך שמגיע אליי לחתימה הוא תהליך ארוך. הנייר הזה יכול להתרוצץ, הבקשה הזו יכולה להתרוצץ חודשים אם לא יותר מכך. כשהוא מגיע אליי, הוא מגיע אליי אחרי שכולם בתוך הגרמושקה של ההיתר, יש את כל המשרדים הרלוונטיים, כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים מהעירייה, כולם מכל כל בכל, ואז המהנדסת חותמת. בגלל זה אנחנו לא נדרשים לשבת יחד לחתום. אלא, זו חתימה אחרי שכולם חותמים עליה. אחרי שכולם מאשרים, סליחה, את התוכן, והמהנדסת חותמת ואז אני חותם אחריה.

ש:                        כן, אבל אתה טוען שאתה לא מודע לזה שאתה חותם. ואני רוצה להראות לך למה אתה כן מודע. בסדר?  אז אנחנו נאזין עכשיו ביחד לשיחה, השיחה הזו כמובן נמצאת בחומר החקירה, בת/56, זה תמלול 26, זה כמובן נמצא גם בדיסק השיחות, אני אשמיע. זו שיחה בינך ובין רפי, אם יש טעות תקן אותי, משלישי במאי 2015, יום הפקת ההיתר הזה, בשעה ארבע ועשרים אחר הצהריים, נשמע ביחד. בסדר?

ת:                         בבקשה.

ש:                        רק רגע. הנה סליחה. נתחיל מההתחלה.

(הקלטה מושמעת באולם).

עו”ד שרגנהיים:     טוב, בהמשך אתם מדברים על הטיסה שלך, ושתהנה, ולכן זה פחות רלוונטי. אבל אני אפנה את תשומת לבך שבשיחה הזו, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לכך שבשיחה הזו אתה אומר לרפי, יש לי הנחייה ברגע שאתה תביא עשינו חותמת. אומר לך רפי זה כבר אצל שרית לדעתי. עונה לו בסדר גמור, בסדר, אז אני אעלה, אחתום. אתה מאוד מודע לבקשות שלו.

העד, מר בן חמו:    איך אני יודע שזו הבקשה?

ש:                        משום שזה השלישי במאי. וזאת הבקשה שמעניינת את כחלון. משום שחברת עוז מסע בע”מ היא חברה שלו. ואתה מאוד מעורב, וזה גם לא ההיתר היחיד, אנחנו הרי נעבור על כולם עוד רגע. אז תשקול מילים,

ת:                         אני שוקל. ואני אומר אך ורק את האמת.

ש:                        שאלת אותי כל מיני על לתפוס אותך בכל מיני, אני אתפוס אותך בכל מילה. תשקול מילים. זה שיחה ביום הפקת ההיתר. אוקיי? זאת שיחה עם כחלון. שבה אתה לפני נסיעה לחו”ל, עומד לנסוע בלילה, דואג לו, שכבר יש הנחייה שברגע שאתה תביא עשינו חותמת, והוא אומר לך זה כבר נמצא אצלכם, הוא הרגע יצא מהעירייה, סיפר כמה יופי שקד גדלה ואיזה יופי לראות את כולם ושהוא בא במיוחד בשביל ענת, והיא לא הייתה, ענת המהנדסת, ובענייני תכנון ובנייה מגיעה. הוא עובר בלשכה להגיד שלום. אתה לא נמצא, אתה מהר חוזר למשרד, כבר התפספסתם. אתה עומד לטוס בלילה, אבל אתה נותן הנחייה לפני כן, שתחתום. אתה מאוד מודע. מאוד מודע יהודה. זה לא בלאנקו. זה לא בערימות.

ת:                         סיימת?

ש:                        זה חבר טוב ואתה על זה.

ת:                         סיימת?

ש:                        כן. תודה.

ת:                         אז השופט, אין היתר בנייה בעולם, בעולם, לא במדינה הכי נוראה שבעולם שאפשר באותו יום לחתום אם התהליכים לא הלכו שלושה ארבעה חמישה חצי שנה, לפני. אין חיה כזאת. כל היתר בניה, אם אני, באותו יום, פנה אליי פלוניאלמוני, אמר לי יהודה אני צריך איזה, באותו יום חתמתי, זה אומר שזה כבר מוכן לחתימה לא מאותו יום אלא מלפני ומלפנים. לכן לבוא ולהגיד שהתקשרתי,  אי אפשר להתקשר, יכול להיות שהתוכנית, הוא היה שם, אני לא יודע. אני לא יכול לזכור את כל השיחות האלה, אני לא יכול לזכור שדיברתי איתו אפילו. אבל, אני יוצא מנקודת הנחה, שהבן אדם, כפי שהוא אומר, הוא בא לעירייה, דיבר עם שרית הוא אומר, רק צריך את, שרית אמרה לו שהנושא כבר בחתימה, יכול להיות שהנושא, אם כל נושא, עוד פעם, לא היה מקרה אחד שחתמתי על היתר בודד. אין, הם היו מנצלים את ההזדמנות שכבר יש לי זמן לחתימות, אז היו מורידים, היו מביאים כמויות. וגם לפי השיחה הזאת אני לא רואה מה נבנה פה סביב השיחה הזאת,

ש:                        יהודה,

ת:                         הוא פנה לעירייה,

ש:                        הם לא מורידים לך, אני מזכירה לך,

עו”ד אוחיון:          אל תפסיקי אותו.

עו”ד שרגנהיים:     סליחה, דקה,

עו”ד אוחיון:          לא. אבל אל תפסיקי אותו.

עו”ד שרגנהיים:     רגע.

עו”ד אוחיון:          לא לא רגע. אל תפסיקי אותו.

כב’ הש’ קובו:       שניה, היא מחדדת לו והוא יענה.

עו”ד שרגנהיים:     לא זה חשוב, סליחה, חברי לא יכול להפריע כל הזמן.

עו”ד אוחיון:          היא לא מחדדת אדוני,

עו”ד שרגנהיים:     יהודה, סליחה,

עו”ד אוחיון:          היא עוצרת אותו,

כב’ הש’ קובו:       לא לא,

עו”ד שרגנהיים:     יהודה אני מפנה את תשומת לבך. בשיחה לא מורידים לך לחתימה. אתה אומר אני אעלה לחתום.

העד, מר בן חמו:    אני לא בטוח שעליתי. אני לא זוכר.

ש:                        זה מיוחד. זו חתימה מיוחדת. יהודה. זה לא בערימות. זה אתה עולה לחתום לפני שאתה נוסע לחו”ל בשביל חבר. זה מה שזה.

ת:                         אני לא יכול לומר לך שעליתי או, אני יכול להגיד לך בוודאות שלא היו מקרים, כל החתימות של ההיתרים היו בלשכה שלי. מסיבה אחת פשוטה, כי שקד הייתה, פעם הייתה סימונה, אחרי זה שקד, שהם היו מרכזים את הנושאים האלה, לפי רשימת התיקים הנכנסים, כך רשימת התיקים היוצאים, שחס וחלילה לא יילך לאיבוד תיק. בגלל זה גם כשאמרו, טוב אבל זה כר,

ש:                        יהודה בוא נמשיך, כי שעה אחרי השיחה הזו יש שיחה נוספת, ותרשה לי להשמיע לך,

ת:                         בסדר.

ש:                        השיחה הראשונה ששמענו כעת, הייתה בשעה ארבע ועשרים אחר הצהריים, אנחנו קופצים לשיחה בחמש ועשרים, בסדר? גם היא, בינך לבין רפי. שים לב.

עו”ד אוחיון:          מה המספר שלה?

עו”ד שרגנהיים:     110 בת/56.

עו”ד שרגנהיים:     היה שווה לכולנו ההמתנה לרפי שיענה לטלפון כדי שתבשר לו שזה חתום ותבורך.

העד, מר בן חמו:    נו?

ש:                        אוקיי. נו. בסדר. הבנתי.

ת:                         אני רוצה,

ש:                        אני לא מודע, אני חותם בלאנקו, בערימות, אני לא יודע שעוז מסע זה רפי, אני לא יודע שאני חותם על בקשה שלו, לא. לא עוסק בזה.

ת:                         אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה כבוד השופט.

ש:                        אני אשמח שתתייחס.

ת:                         לשיחות. שתי שיחות ששמעתי עכשיו,

כב’ הש’ קובו:       עובד. אוקיי. אז אנחנו ממשיכים בהקלטה.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. אתה רצית להתייחס, יהודה,

העד, מר בן חמו:    התייחסתי.

ש:                        אז אני עוברת הלאה, ברשותך. אני רוצה להציג לך היתר נוסף יהודה, הוא מסומך ת/87, אדוני, בתיק המוצגים, בוא תעיין בו בבקשה. אני אומר, מדובר  בהיתר שנמסר בשני לאפריל 2015, הוא נמסר למבקש חתום כבר בשני לאפריל 15, זה היתר לחפירה. זו חתימתך שם?

ת:                         זו חתימתי אבל מה הכתובת?

ש:                        מה הכתובת?

ת:                         של הבקשה.

ש:                        מה זה אומר הכתובת של הבקשה יהודה?

ת:                         איפה ממוקם,

ש:                        אם תראה לי, אני חושבת שזה כפר סבא 50 אבל תסתכל למעלה.

ת:                         כפר סבא 50, אבל מה זה, קודם היה כתוב הנושא.

ש:                        תסתכל.

ת:                         ביסוס למבנה (לא ברור) כולל חפירת ביסוס,

ש:                        כולל חפירה. נכון?

ת:                         כן.

ש:                        כן. כיניתי את זה היתר לחפירה, נמסר בשני לאפריל. במקרה של החתימה הזו, ידעת על מה אתה חותם?

ת:                         שוב, אני לא יכול לזכור את השמות של עוז מסע או רושל, פעם ראשונה אני שומע, אפילו, כששאלתי את אשתו של רפי מה שמות החברות היא לא אמרה לי רושל. אני לא יכול לדעת.

ש:                        עוז מסע בע”מ, זאת החברה של רפי. לא רושל. היא זאת שמבקשת,

ת:                         לא. קודם, קודם הראית לי את רושל.

ש:                        גם. גם וגם. שם היו שניהם,

ת:                         אני, אז אני שואל, אז אני לפני שבועיים שלושה דיברתי עם,

ש:                        יכול להיות שיש לו חברות שותפות,

ת:                         דיברתי עם אשתו אמרתי לה מה השמות החברות היא לא אמרה לי רושל, אני רק מנסה,

ש:                        כן אבל המבקשים,

ת:                         להראות לך,

ש:                        המבקשים גם בהיתר הקודם הם גם עוז מסע. אוקיי? יכול להיות שיש כמה חברות שמבקשות בקשה ביחד. אני שואלת, האם אתה מודע שעוז מסע בע”מ, כשהיא מבקשת בקשה שכוללת חפירה ואתה חותם על זה לקראת השני לאפריל, כי בשני לאפריל זה כבר נמסר, זה היתר שהופק ב31 למרץ, אנחנו עדיין ב2015, האם אתה מודע לכך שזה עבור רפי.

ת:                         אני אומר בפירוש, כל הבקשות של רפי שהוגשו כפי שהן הוגשו, לא הייתי מודע, אם הייתי מודע לא הייתי עושה אותם. היו מקרים כמו שאת מציגה לי בזה, ויכול להיות שתציגי לי עוד, את תעוררי את זכרוני, כמו שהצגת בשיחה הקודמת, שהוא דיבר איתי אז הביאו לי, וחתמתי,

ש:                        יפה. אז אתה מודע,

ת:                         ואם לא,

ש:                        אז יכול להיות שאתה מודע.

ת:                         לזה?

ש:                        כן.

ת:                         לא בטוח.

ש:                        לא בטוח.

ת:                         לא.

ש:                        אני אציג?

ת:                         תציגי.

ש:                        אז בוא נתקדם. אני אציג. בסדר? אני אומרת לך, שיש בחומר החקירה, וכבר הוגש כבר לבית המשפט מספר רק של מסרונים ושיחות שאתה עומד בקשר של דיווח שוטף ובדיקות לרפי כחלון על מה בדיוק קורה בנוגע להיתר הזה תוך שליטה שלך בפרטי ההיתר, במטרה שלו ,אתה מפעיל את אנשי לשכתך, המזכיר, המזיכרה והעוזר, אז מדובר בוידאל, כדי לערוך את הבירורים הנדרשים ולקדם, גם זו הפעם, את עניינו של רפי כחלון חברך. לא זוכר?

ת:                         לא זוכר.

ש:                        לא מכיר מחומרי החקירה? הכל הוגש, הכל נמצא פה.

ת:                         את רוצה שאני אזכור מה אמרתי בחקירה?

ש:                        כן.

ת:                         אני בפירוש אומר לך, עוד פעם, כל נושא ההנדסה, את מייחסת לו, את נותנת לזה ביטוי לא נכון. מהסיבה הפשוטה, שעוד פעם, זה לא אגף החינוך שבא ויושבים על תוכנית חיונכית של שלושה ארבעה חמישה עמודים אנחנו יושבים קוראים אותה ויורדים לפרטי פרטים. כל היתר כזה זה תהליך של חודשים,

ש:                        יהודה, אני לא מדברת על התהליך של לפני. על התהליך של לפני דיברו פה גם מהנדסה ויש פרוטוקולים של ישיבות שהוגשו, הכל נמצא, ואנחנו לא מזלזלים לרגע בעובדה שנעשתה עבודה מקצועית לפני החתימה על ההיתר. אנחנו אומרים, זה אמירה מפורשת, אוקיי? זה לא פעם ראשונה שאני אומרת את זה, זה גם לא פעם ראשונה שאני אומרת את זה היום. יש עבודה מקצועית שנעשית באגפים. במקרה הזה, באגף הנדסה. אוקיי? ועדיין, האמירה שלי כתובעת, האמירה שנמצאת בכתב האישום היא, שלך, מתוקף היותך ראש עיר ביחסי חברות קרובים עם מגיש הבקשה, אסור היה, מפאת ניגוד עניינים להתערב, לעשות טלפונים, להעביר אס אם אסים, להוציא הנחיות ולחתום. אסור היה. ולכן, היה שאלון ניגוד עניינים, ולכן יש יועצים משפטיים שמדברים על זה ומעבירים את השאלונים האלה. אוקיי? זאת העבירה. אני חייבת שתתמקד. כי אם אתה מתפרש להיו גורמים מקצועיים אז אתה לא מבין מה מונח בפנייך בכתב האישום. אוקיי? אני לא אומרת שהעבודה לא מקצועית. אין לי טענות לא למהנדסת ולא לאיש כיבוי האש ולא למהנדס שהיה לפניה, לא לאף אחד. הטענה שלי היא ספציפית כלפיך, כתב האישום רק אתה נאשם בו. רק אתה נאשם בו כי רק אתה ביצעת עבירה של הפרת אמונים. אוקיי? זאת העבירה הרלוונטית. ויש פה עבירה ספציפית שלך כחבר מוסד תכנון. חבר מוסד תכנון, כזה שמקבל את השאלון הזה, ואמור להצהיר על ניגודי עניינים ולהרחיק עצמו איפה שיש כאלה ,לא רק שלא הרחקת את עצמך יהודה, הכנסת את עצמך. מדברים הרבה על נוכחות בהקשר של הורות, הורה צריך להיות נוכח. אוקי? הוא לא חייב להיות פיזית. רוחו, צריכה לשרות שם על הילדים. אתה היית נוכח. בכל ההיתרים, בכל הבקשות של כחלון לעיריית כפר סבא, בכל הבעיות הקטנות שלו ,הפרוצדוראליות שלו, עם שרית מהנדסה ועם חנה מהנדסה ועם ענת שמפקדת על הכל ועם מוסלי, ואתה נוכח. ראש העיר בעצמו, נוכח בתוך כל התהליך הזה שקורה באגפים המקצועיים.

עו”ד אוחיון:          יש גם שאלה בסוף?

עו”ד שרגנהיים:     ואז שם עולה השאלה. למה אתה נוכח? למה זה חשוב? למה זה דחוף לך להיות נוכח?

העד, מר בן חמו:    סיימת?

ש:                        תודה.

ת:                         אני חוזר ואומר, כל נושא אגף ההנדסה, הוא כפי שתיארתי אותו. כפי שאני תיארתי אותו. בנושא של רפי כחלון, הוא פנה אליי. עוד פעם, זה לא ברמה של, אני לא יכול לקצר לו תהליכים של וועדות, אני לא יכול לקצר לו תהליכים של משרדים כאלה ואחרים. כל מה שהיה מוכן לחתימה, הביאו אליי לחתימה וחתמתי. כל מה שלא היה מוכן לחתימה, הוא היה צריך להתעכב ולהכין את כל המסמכים  הנדרשים. לכן אני בא ואומר, זו התשובה שיש לי לומר.

ש:                        תראה, קודם כל שמענו שלא תמיד הוא צריך לחכות, לפעמים אפשר גם כמו שמוסלי סיפר להעביר את הדברים של כחלון לראש הרשימה, כמו בית ספר שצריך להיפתח בראשון לספטמבר,

ת:                         אז לא פתחו את הבית ספר בגלל זה?

ש:                        כי ראש העיר פונה גם בעניינו של כחלון תרים קדימה, וגם בעניינו של בית ספר תרים קדימה, אז, כחלון שווה ערך למבנה ציבור שמשרת אוכלוסייה שלמה.

ת:                         עכשיו אני מבין למה בית ספר לא נפתח בראשון לספטמבר. עכשיו, עכשיו הבנתי. לא ידעתי.

ש:                        פעם הבאה תפנה.

ת:                         לא ידעתי.

ש:                        עכשיו, תראה, אני מראה לך לגבי ההיתר הזה. ההיתר הזה כפי שאמרתי הוא היתר שהופק ב31 למרץ 15′, לא ממציאה כמובן, זה כתוב, ת/87, ונמסר לירון עשהאל בשני לאפריל 15′. אתה יודע מי זה ירון עשהאל? לא. מוזר, אוקיי, אבל זה,

ת:                         עובד עירייה?

ש:                        זה עובד של רפי כחלון. בוא נתקדם. בת/56, בהאזנות הסתר, מספר שתיים, יש אס אם אס, האס אם אס שלך, ממך, לרפי כחלון ‘חתום’. השעה היא, אנחנו ב31 למרץ 15′,

עו”ד אוחיון:          את יכולה להגיד רק מספר עמדה ומספר שיחה?

עו”ד שרגנהיים:     זה ת/56 שתיים, יש לכם את כל הרשימה,

עו”ד אוחיון:          לא לפי ת’, אני מחפש את זה לפי,

עו”ד שרגנהיים:     בבקשה, מספר שיחה  293, בעמדה 141708. אס אם אס.

עו”ד אוחיון:          תודה. 293.

עו”ד שרגנהיים:     בבקשה. נכון. השעה פה היא שתיים עשרה חמישים ושלוש ב31 למרץ. ב31 למרץ 15′ בשעה שתיים עשרים ואחת, עונה לך כחלון ‘תודה רבה רבה, אפשר לשחרר?’, ואז בשתיים וחצי, יש שיחה, בוא נשמע אותה.

עו”ד אוחיון:          באותה עמדה?

עו”ד שרגנהיים:     לטובת חן, מספר שיחה 328, בשרטוט 141708, זה מספר ארבע בת/56 אדוני. דקה ברשותך אני מוצאת את זה.

(הקלטה מושמעת באולם).

עו”ד שרגנהיים:     יופי, אז אח שלך שאתה אוהב אותו ואתה יודע לספר לו שחתום ויש לו להרחבת החפירה היתר מחר, יהיה חתום לחפירה. זה ההיתר הזה. הבקשה כוללת חפירה, ביסוס במבנה, (לא ברור). אתה יודע, אתה יודע מה ההיתר. כשאתה מספר לו, שיש לך והכל ובסדר ותודה אחי ותבורך, אתה יודע על מה מדובר. אתה אומר את זה בשיחה. זה לא סתם.

העד, מר בן חמו:    סיימת? אני יודע, אני אומר את הדברים בצורה ברורה. כל התהליך של אגף ההנדסה ,חתימה על היתרים, הוא אותו תהליך שאני ציינתי. אני יוצא מנקודת הנחה, עוד פעם, אני לא יכול לזכור את הפרטים אחד על אחד, אבל יכול להיות שהוא דיבר איתי על הנושאים האלה והביאו לי את החומר חתום. ואני חתמתי ועדכנתי אותו, זה מה שאני מבין מהשיחה הזו.

ש:                        אז אתה יודע שחתמת, ולכן עדכנת, זה לא בלאנקו. נכון? ירדנו מהטענה הזו כבר? התקדמנו?

ת:                         אבל, גם לא. זה לא נכון.

ש:                        זה כן בלאנקו?

ת:                         את יודעת,

ש:                        יהודה, אל תאחז את החבל משתי קצותיו. בחר.

ת:                         עוד פעם, אני בא ואומר לך, שכל ההיתרים, כל ההיתרים, לא היה מצב , אין מצב שזה כמו, אני מנסה לעשות איזה אנלוגיה להסביר לך למה זה יכול להידמות. אין מצב שחתמתי על היתר בודד. אין מצב שחתמתי כמו שלפעמים באים אליי ‘צ’ק דחוף דחוף למחלקת הנוער, הם צריכים לעשות’, היתרים, תמיד כשהביאו לחתימה, הם יצאו, תמיד היה בהמתנה בלשכה, ותמיד היה, הביאו עוד יותר. ולכן חתמתי. זה החתימה שלי.

ש:                        ואתה יודע, מתוך כל הערימה, אתה יודע שגם בתוך כל הערימה שחתמת עליה, חתמת גם על היתר בנושא החפירה לרפי כחלון, ולכן אחרי כל חתימות הבלאנקו והחתימה המיוחדת מאוד הזו, אתה מרים טלפון לרפי ומעדכן אותו. נכון?

ת:                         כן. לפי השיחה הזאת. כן.

ש:                        אוקיי. סבבה.

ת:                         חתמתי.

ש:                        נתקדם. אני אגיד לך, שארבע דקות אחרי השיחה, אתה מוציא שוב אס אם אס לכחלון ‘ההיתר יהיה מחר’, בראשון לאפריל, שזה למחרת, בארבע ועשרים מתקיימת עוד שיחה. בוא נשמע אותה, שיחה 537,

עו”ד אוחיון:          את יכולה להגיד לי אם זה באותה עמדה?

עו”ד שרגנהיים:     כן. יקירי .שיחה 537.

עו”ד אוחיון:          537?

עו”ד שרגנהיים:     נכון. אדוני, זה תשע בת/56. ושם המספר (לא ברור).

עו”ד שרגנהיים:     יופי. הבטחת שתחזור אליו תוך כמה דקות, אז בוא נחזור מהר לשיחה העניינית והקצרה הבאה.

עו”ד אוחיון:          מספרה?

עו”ד שרגנהיים:     היא בעמדה 137506, וזה פשוט העמדה ההפוכה אדוני, העמדה שיושבת על כחלון, מספר שיחה 9944, מארבע עשרים ואחת, זה שתי דקות אחרי השיחה הקודמת.

עו”ד אוחיון:          9944.

עו”ד שרגנהיים:     והיא 105 אדוני, בת/56.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. אז מאחר והבטחת, בדקת, וכבר בארבע עשרים כנראה לא היה אף אחד בהנדסה, ואתה אומר לו מחר בבוקר, והנה הפלא ופלא ההיתר נמסר לירון עשהאל בשני לאפריל. יהודה, כל הדבר הזה, נועד כדי להראות לך, שבשונה לחלוטין ממה שאתה אומר, אין פה חתימות בלאנקו שלך בשביל כחלון. יכול להיות שיש חתימות בלאנקו שלך בשביל כל העיר. אני לא יודעת .אם אתה מספר, אני הולכת איתך. יש מצב, זה גם לא מעניין אותי. אתה חותם בלנאקו לכל העיר. אתה סומך על גופי, על הגופים המקצועיים, אין בעיה. אבל בכל מה שנוגע לכחלון, מעבר לזה ששמענו את ענת, ושמענו את חנה, ושמענו. אנחנו יודעים שניהלת שיחות והתערבת והיה ברור לכולם שזה חבר שלך ושמדובר בבקשה שלו, וצריך לקדם, שמענו את מוסלי, הכל אנחנו יודעים, גם החתימה על ההיתר, היא לא בלאנקו. היא לא בלנאקו. היא מלווה בקשר תדיר עם כחלון, כן מוכן לא מוכן עכשיו חתמתי הנה תשלח מחר תסגור את העניין, תעלה זה, אתה רוצה שאני אבדוק לך אם יש בהנדסה עוד מישהו בשביל שתשלח עכשיו? דקה אני בודק, אני בודק, דקה אני חוזר, לא, אין, תשלח מחר בבוקר, הנה מחר בבוקר יש היתר חתום. אתה חבר מאוד יעיל. נורא כיף שיש חבר כמוך. זה רק לא חוקי. אתה רוצה להגיד משהו על כל מה ששמענו?

העד, מר בן חמו:    אתה יכול לראות גם בתהליך הזה שבדיוק הוא עובר תהליך של אישור כל המסמכים, בפירוש, בפירוש, את רואה פה גם בתהליך הזה, בשיחות הללו את זה שלא מקלים איתו בנושא של להחסיר חלילה איזה פרט כזה או אחר, ולכן, גם אם זה אני רואה שם,

ש:                        אנחנו סיימנו את הוויכוח בינינו, כי על זה אני לא מתווכחת איתך. אוקיי? יש תהליך. יש תהליך מקצועי,

כב’ הש’ קובו:       אין מחלוקת.

עו”ד שרגנהיים:     המהנדסת העידה גם התהליך המקצועי. זה לא נמצא בכתב האישום. כתב האישום בא ואומר את הדבר הבא, אוקיי? אתה ידעת שזה חבר שלך, היית מודע לזה, זה לא חתימות בלאנקו, ואתה מרים טלפונים ואתה נוכח, אוקיי? והעידו על זה כל האנשים האלה, המקצועיים, העידו על כך שהם יודעים שהם מטפלים עכשיו בהיתר של חבר שלך ושאתה מתעניין בו. והנה רואים את ההתעניינות שלך, ורואים את הדיווח השוטף שלו אליך, בעניין הזה אנחנו מסכימים עכשיו? כל מה שכתוב באישום השלישי נכון?

העד, מר בן חמו:    לא.

ש:                        לא. אז בוא נמשיך. אני מאפשרת לך בכל שלב לקחת אחריות. בסדר? זה חלק מהתהליך פה. אתה לא חייב. תראה, לא חולף חודש, היינו בתחילת אפריל אנחנו עוברים עכשיו לסוף אפריל, והחבר שלך פונה אליך עוד פעם, הפעם בעניין לגבי באמת גובה החומה, דווקא דיברת על זה הרבה. ובוא נשמע. בסדר? בוא נשמע ביחד את השיח ביניכם, בענייני חומה. לטובת חברי, זה ב137506 שיחה 13346, ת/56 109, בתיק המוצגים.

עו”ד אוחיון:          שיחה 133?

עו”ד שרגנהיים:     13346.

עו”ד שרגנהיים:     אז החבר, החבר שלך מכנה אותך ‘מלך’ בשיחה, ולא סתם, כי למרות שאתה טס מחר בערב, אתה על הבוקר תדאג לו, ברור. אתה מבטיח. אתה מאוד מעורב יהודה, מאוד מעורב. לא יכול להיות, באמת, לא יכול להיות, לא אאמין לך למילה שתגיד שאתה מעורב ברמה הזו, לכל אחד, אזרח תושב כפר סבא שמגיש בקשה. אין מצב. וגם אם כן, אף אחד מהם לא חבר כמו רפי כחלון. ואם כן, פספסתי, היה צריך להיות עוד משהו בכתב אישום.

העד, מר בן חמו:    לענות?

ש:                        כן.

ת:                         אני אומר עוד פעם. הנושא של הבקשות של רפי כחלון, לא הייתה שום בקשה שאני מכיר, שחס וחלילה פעלתי בניגוד לגורמים המקצועיים. אחד, שתיים, אני לא יכול להבין מהשיחות הללו כמה זמן התעכב באגף ההנדסה, כמו, אני בטוח שיש לכם את השיחות שלי עם גורמים אחרים, של חבר כזה או חבר אחר, מכר כזה או מכר אחר. אני, כשהייתי מעורב ברמה של לשפר את השירות, אז הייתי ברמה שגם העוזר פונה וגם אני, בנות מהלשכה פונות, וגם בפ”ע עם ענת, זה יכל לעלות להגיד  באיזה סטטוס נמצא התיק הזה והזה והזה. לכן אני בא ואומר, אני לא פעלתי ברמה של חס וחלילה לתת לו כהוא זה יותר ממה שמגיע לו, ואני חוזר ואומר, תשמיעי לי עוד קלטות ותשמיעי לי עוד שיחות ותשמיעי, זה מה שאני אמרתי. זה מה שאני אמרתי.

ש:                        בסדר. טוב.

כב’ הש’ קובו:       בוא נתקדם, כי אין כמעט מחלוקת בין הצדדים. אני אומר,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, אנחנו מגיעים ליוחנן הסנדלר כי דווקא על יוחנן הסנדלר הוא טוען שזה בכלל לא כחלון,

כב’ הש’ קובו:       אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     ובכל זאת נראה, איך יש שיחות עם כחלון. ובכל זאת יש מעורבות ישירה, ולכן גם מעורבות ישירה של כחלון במגרש ולכן גם מעורבות ישירה של הנאשם עצמו.

כב’ הש’ קובו:       על רוב הדברים הנאשם לא חולק בכלל.

עו”ד שרגנהיים:     הוא?

כב’ הש’ קובו:       אני אומר. על רוב הדברים הנאשם לא חולק.

עו”ד שרגנהיים:     אני נתתי לו הזדמנות להודות,

כב’ הש’ קובו:       אני אומר שעל רוב הדברים,

עו”ד שרגנהיים:     אני נתתי לו הזדמנות להודות באישום השלישי, כרגע.

כב’ הש’ קובו:       לא, אני אומר, על רוב הדברים אתה לא חולק. אתה, העובדות הן מוסכמות.

עו”ד שרגנהיים:     לא חולק, אבל לא רוצה להודות.

כב’ הש’ קובו:       בסדר.

עו”ד שרגנהיים:     אז הנה. אוקיי.

כב’ הש’ קובו:       זכותו.

עו”ד שרגנהיים:     כך אמרתי גם. אני מסכימה אדוני. אני רוצה לעבור ברשותך ליוחנן הסנדלר, זה ת/56 אדוני, 75, לטובת חן, זה 141708, שיחה 21956, השיחה הזו מתאריך הרביעי בנובמבר, 2015, שמונה וארבע עשרה דקות בבוקר. רגע, אני אחפש עוד רגע אני אציג ברשותכם. שיחה עם ענת, בינך לבין ענת המהנדסת.

עו”ד שרגנהיים:     טוב, תראה, זה ממשיך לנושא אחר אז זה לא רלוונטי, אבל שים לב שני דברים מעניינים,

העד, מר בן חמו:    יכול להיות כן רלוונטי, כי זה מראה גם את הדרך עבודה . זה בדיוק מה שאני אומר. אתם לא משמיעים את כל השיחות.

ש:                        אתה רוצה? אתה רוצה גם שנשמיע את השיחות על שרמן של רפי כחלון שרפי כחלון מתעניין בו?

ת:                         אני יכול להגיד לך בוודאות,

ש:                        כי זה כבר אמרתי לא רלוונטי.

ת:                         אני יכול להגיד לך ששרמן או לא שרמן, או מישהו אחר, זו הייתה דרך העבודה שלי. מה,

ש:                        קודם כל, אני ארגיע אותך ואני אומר לך שהשיחה במלואה נמצאת בתיק המוצגים של בית המשפט, אני סבורה שחבל על הזמן שלנו היום ולכן אני לא אעבור על זה, כל מה שתרצה להפנות בסיכומים, יפנה העו”ד שלך בסיכומים, בית המשפט הכל בפניו, לא הגשתי חצי שיחה. בסדר? אבל שני דברים מעניינים שכן הספקנו,

ת:                         לא את זה טענתי. לא את זה טענתי חס וחלילה.

ש:                        דקה. שני דברים כן מעניינים שהספקנו לשמוע פה בשיחה עד עכשיו, אחד, אתה אמרת קודם שאתה לא שולט מה נכנס בוועדה. אתה לא מקדם דברים בוועדה. אבל אתה כן יודע לפנות לענת, ולשאול אותה, למה יוחנן הסנדלר לא נכנס לוועדה הקרובה? שזו שאלה אחת, ואתה יודע מה? בוא תענה על זה לפני שנגיע לשאלה הבאה.

ת:                         אני בפירוש אומר לענת שלא מדברים איתו, אני לא יודע אם מדברים איתו או לא, את יוצאת מנקודת הנחה שרפי אומר לי שלא מתייחסים אליו, לא מדברים איתו לא כלום, אז אני אמרתי לענת תדברו איתו מצידי, כן יהיה לא יהיה, אם הוא לא הביא את הכל ברור שלא להכניס לוועדה. זה מה שאני מבין מהתוכן של השיחה הזאת.

ש:                        ואתה מתעניין. אתה, מתקשר למהנדסת, ואתה מביע אצלה התעניינות, בשאלה, עכשיו בוא, שאלה מהבוס? כאילו אם תתקשר אליי היום פרקליטת המחוז ותגיד לי, תגידי לי מה קורה עם תיק ההכנה שיושב אצלך בארון כבר שלושה חודשים? היא לא באמת שואלת אותי מה קורה עם תיק ההכנה שיושב לי בארון שלושה חודשים. אתה יודע מה היא שואלת אותי? היא לא שואלת כלום, היא אומרת לי אורלי עכשיו תוציאי את התיק, תעשי אותו. זה שיחה. שיחה מהבוסית, זה ככה. כשאתה מתקשר למישהי תחתיך,

ת:                         זה לא דומה בהנדסה,

ש:                        גורם מקצועי מאוד,

ת:                         זה לא דומה.

ש:                        תחתיך, כי אתה ראש העיר, והיא מנהלת אגף הנדסה, ואתה אומר לה למה יוחנן הסנדלר לא עולה לוועדה הקרובה, אתה אומר לה, שים לב, יוחנן הסנדלר צריך לעלות לוועדה הקרובה. תעשי מה שצריך. תדאגי שישלימו לך מה שצריך, את תדאגי לזה שזה יעלה,

ת:                         זה לא,

ש:                        זה המסר. אין מסר אחר.

ת:                         ההקבלה שנתת,

ש:                        לעבודה שלי.

ת:                         לפרקליטת המחוז,

ש:                        נכון.

ת:                         לא, ההקבלה שנתת לפרקליטת המחוז, היא לא, אני לא מכיר אותה, אבל היא לא דומה, סביר מאוד להניח שהיא לא דומה, למה?

ש:                        כי אני לא מקצועית?

ת:                         לא. חס וחלילה. את רוצה להיכנס לעניינים? נכנסת כבר לעניינים האישיים. אני לא נכנס לעניינים האישיים. היא לא דומה מסיבה אחת פשוטה. אני מניח שתיק משפטי זה להוציא את הקלסר, לבדוק, חסר מסמך, ייכנס שבוע הבא, בית משפט מעכב, אני לא יודע מה התשובות שתתני. אני יכול להגיד לך בהנדסה אין ולד כזה שאפשר מעכשיו לעכשיו לעשות את הדברים. בשיחה הזו אנחנו שומעים אותי מדבר עם ענת על זה שרפי בא בטענות, הרי לאורך, לאורך כל הדרך הוא בא בטענות שבגלל ההיכרות שלו איתי מתנכלים לו. מתנכלים. זה הטענות שלו. אני ניסיתי להפריך אותם, איך? באתי ואמרתי תציג את כל המסמכים, עכשיו, את גם תסכימי איתי שתיק שיש את כל המסמכים, לא צריך לעכב. זה לא רק רפי, זה כולם , זה יכול להיות שרמן ברמן או ליברמן. לא יודע מי עוד היו על סדר יום. לכן אני בא ואומר, זו הייתה גישת העבודה. עם אחד שגדל איתי בתיכון, מהתיכון, עם אחד שהיה איתי בצבא ושאל אותי למה התיק שלי, זה רוב התלונות, רוב התלונות בעיריית, בעירייה, בדרך כלל, אני יכול להעיד על העירייה שעמדתי בראשה, זה על נושא ההנדסה. וכי למה? כי אנשים תקועים בלי בתים, ישנים אצל החמה, יש להם גם שכירות וגם משכנתא, ומיליון ואחת סיבות שההנדסה יצרה פקק של שירות לא חיוני, וכל התפקיד שלנו היה זה לשפר את השירות. עכשיו, כל הבקשות, תביאו את כולם, אני אשמח לשמוע אותי מדבר לא רק על רפי, עכשיו, עם רפי, כשהוא בא בטענה כזאת, כשאחד, שהוא תושב העיר, שהוא גם חבר, הוא אומר לי יהודה אנחנו חברים, עושים לי דווקא, אז אני שואל את ענת, האם יש לו את כל המסמכים, היא אומרת שלא. אם אין, כמובן לא להכניס. עוד פעם, את יכולה לגחך, אני,

ש:                        תשמע, עזוב אני מגחכת, נשאלה פה ענת,

ת:                         אני לא מגחך מהדברים שאת אומרת למרות שאני לא מסכים איתם,

ש:                        יהודה, הייתה פה ענת המהנדסת. על דוכן העדים. הייתה. נשאלה. אוקיי? שיהודה אומר שרפי טוען שאכלו לי שתו לי, מקשים עליו, מערימים עליו קשיים, בכוונה. נשאלה זה נכון? ענתה. ענתה חד משמעית לא. אין חיה כזאת, אין שום עניין לפגוע, אין שום עניין לגורמי ההנדסה לפגוע דווקא ברפי, בטח אין להם עניין, בטח אין להם עניין כי הם יודעים כמה אתה קרוב אליו. ואתה כל הזמן מרים טלפונים, עכשיו בוא, אנחנו כבר בנובמבר, אנחנו ראינו לאורך התקופה שכל הזמן אתה מתעניין בעניינים שלו.

ת:                         להתייחס?

ש:                        באמת?

ת:                         להתייחס?

ש:                        כן.

ת:                         אני אתייחס בשניים. קודם כל, שאלת אותי בדיון הקודם, איזה סוג עדים היו. האם כולם שונאים אותך? האם כולם זה? אני אמרתי, במילים, אולי במילים אחרות, אבל אמרתי שלדעתי זה מתחלק כמו בצבא, לשלושה סוגים. חוץ מהעוף שזה מתחלק שם לשמונה. אבל, באתי ואמרתי, שיש את אלה שרקחו וזממו ושיקרו, והתאמצו, ולחצו עד היום ונשמע את העדים בשבוע הבא או מתי שיגיעו לכאן נשמע אותם כמה שהם מאויימים על ידי ההנהלה, חלק מהנהלת העיר, והיו כאלה שבאו, ואמרו בתום לב, את הדברים, כפי שהם היו, והיו גם כאלה, ונתתי גם דוגמה, את דותן ואת אורי וענת גם ביניהם, שהם, הלחיצו אותם כאילו שלי אסור על פי החוק לדבר עם רפי והם הבינו שפה זה אוי ואבוי מה קרה הם שותפים לפשע, אני לא רוצה להגיד לך ביום ההולדת שלי כמה אנשים היו מתקשרים, הם פחדו. היו רואים מישהו שמכיר אותי, תמסור ליהודה מזל, אבל לא, לא באופן פורמאלי. אז ענת הייתה מבין הסוג השלישי, שאני מאוד מבין אותה, אני גם לא כועס עליה. אני לא כועס עליה לאור מה שהיא עברה בחיים, אני מבין אותה, היא רוצה רק לצאת מהסיפור הזה בשלום. רק לצאת. כשאני מנסה להשיג מהם, כבר היום אומרים לי שמותר לי כבר לדבר עם עדי התביעה שכבר העידו, הם מפחדים לדבר איתי. הם מפחדים לדבר איתי. אני פוגש אותם באיזה אירוע, לא עירוני, כי אני לא הולך לאירועים העירוניים אבל אם זה הלוויה או אם זה משהו ברחוב, הם עוברים לצד השני כאילו המשטרה מרחפת מעל ראשם. זה, ענת נמנית על סוג האנשים האלה. אני לא, אני לא בא ואומר חס וחלילה שהיא שיקרה במצח נחושה, לא, אין לה שנאה אליי, אין לי שנאה אליה,

ש:                        היא טיפוס נלחץ? היא טיפוס לחיץ?

ת:                         אני יכול להגיד לך דבר אחד, שגם משיחה של חבר משותף שלנו, שהיא באה ואומרת שהנושא, גם היא עזבה את העבודה בגלל זה, היא עזבה, אמרתי לך שהיא עברה טראומה מאוד קשה בחיים, מחלה, מחלת סרטן, וכל לחץ מוסיף עליה רק זה, והיא החליטה לעזוב, אף אחד לא ממהר לעזוב משרה של מהנדס העיר, כי היא הייתה צריכה לבחור בין הבריאות שלה, והמקרה הזה הביא אותה למצב שהיא פשוט לא עמדה בלחצים. כן כן.

ש:                        היא לא עמדה בלחצים. אבל בלחץ של ראש העיר, זה היא יכולה לעמוד.

ת:                         לא לא,

ש:                        היא עמידה.

ת:                         זה לא היה לחץ.

ש:                        לא לחץ. אוקיי.

ת:                         זה לא היה לחץ. את רואה באיזה קור רוח אנחנו מדברים. בלי, אנחנו מדברים בפירוש בצורה הכי נינוחה שיכולה להיות. אני לא יודע למה את אומרת לחץ. אני לא יכול להלחיץ אותה בחיים כי אם זה דבר שהוא לא מושלם בהנדסה, אני לא אתן לזה להיכנס לוועדה. והיו מקרים שהביאו לוועדה שבחלק, חצי קלאץ’, תכניס את זה ככה, ואי אפשר. כי אם אתה נותן לאחד אתה צריך לתת לכולם.

ש:                        תראה, עוברות, עוברות חמש דקות, בסדר? מהשיחה עם ענת,

ת:                         אגב, עוד משפט אחד, רק משפט אחד להשלים. לגבי יוחנן הסנדלר,

ש:                        אנחנו מדברים על יוחנן הסנדלר.

ת:                         לא אני אומר, כי אני אמרתי שאני אענה בשניים. לגבי יוחנן הסנדלר, יש הבדל כשאת מדברת איתי ואת אומרת לי יהודה תעזור לי ברחוב, את מרעננה נכון? תעזור לי ברחוב אחוזה,

ש:                        בדקת עליי?

ת:                         לא. פשוט, דיברתי על המשפט ואמרו לי שראו כתבה שהשם שלך מופיע ואמרו אז תגיד, תדבר איתי על רחוב אחוזה יש לי שם חנות שהסככה שם לא בהיתר או בהיתר. אז אני יכול להרים לך טלפון להגיד לך, אורלי, אחוזה בטיפול, הוא צריך להגיש מסמך או שהוא יבוא לוועדה. כשזה יבוא לוועדה אני לא יכול לזכור שעוז מסע או רושל או צמיגים, או זה, חברות בע”מ, אני לא יכול לזכור אותם.

ש:                        אבל יהודה, אתה זוכר, כי אתה מרים אליו טלפון מיד אחר כך ואומר לו עכשיו חתמתי.

ת:                         כי מן הסתם, כי מן הסתם יכול להיות שהייתה הודעה ממנו, או הייתה שיחה בבוקר,

ש:                        לא בלי מן הסתם, עובדתית.

ת:                         לא, אז אני אומר, יכול להיות שהייתה לי שיחה באותו יום, יכול להיות שרשמתי את זה על פתקית לעדכן את רפי, יכול להיות לעדכן, לשאול את ענת,

ש:                        אז זה חשוב לעדכן את רפי. בסדר. אז זה רשום לך,

ת:                         מה זה ‘חשוב’?

ש:                        שברגע שאני חותם אני מעדכן את רפי.

ת:                         אבל באותה מידה חשוב לעדכן את גרסרו שלמד איתי בתיכון,

ש:                        יהודה, אם אתה זוכר את זה בראש או רושם לעצמך בפתק, שמיד כשאני חותם לעדכן את רפי. זה לא מעניין אותי,

ת:                         אבל זה לא רק הוא,

ש:                        בסדר? זה אותו דבר.

ת:                         גם, אני לא יודע מי זה ברמן. באמת,

ש:                        שרמן? אתה לא יודע.

ת:                         שרמן. סליחה.

ש:                        אבל אני אספר לך, שגם הוא, בענייניו של כחלון. גם הוא עולה איתך בשיחות עם כחלון. זה לא סתם אתה מדבר עם ענת עליו. אתה לא סתם מדבר עם ענת עליו, בא נתקדם, תסתכל, חמש דקות עברו, משמונה וארבע עשרה דקות,

עו”ד אוחיון:          איזה עמדה?

עו”ד שרגנהיים:     מהשיחה ששמענו, ועד לשמונה ותשע עשרה דקות, ת/56 76, הקודם היה 75, זה 76,

עו”ד אוחיון:          איזה עמדה?

עו”ד שרגנהיים:     אתה שולח אס אם אס, עמדה 141708, שיחה 21958, אתה שולח אס אם אס לרפי כחלון, ומה אתה כותב לו באס אם אס? בוקר טוב אחי, שכחתי שהיא אצלך, דבר איתי על ירון עשהאל, אותו ירון עשהאל שלפני רגע אמרת שאתה לא יודע מי הוא,

העד, מר בן חמו:    כן, בחיים לא ראיתי,

ש:                        שאתה לא יודע מי הוא, שחתום על קבלת ההיתר, רגע, שרמן, ומזגן נועה. מזגן נועה. אני מניחה שהיה בעיה עם המזגן של נועה, אולי כחלון עוזר לך בעניין הזה. אבל גם שרמן, וגם ירון עשהאל, שלפני רגע עלו בשיחה עם ענת, ירון עשהאל בהקשר של יוחנן הסנדלר ומה חסר לא חסר כדי שזה יעלה לוועדה, מיד מדווח. חמש דקות עברו. והשיחה הייתה ארוכה. אז יכול להיות שאפילו לא עברו חמש דקות. בסדר? חמש דקות מתחילת השיחה. כבר אס אם אס.

ת:                         אני צריך, אני יכול לזכור מי זה ירון עשהאל? אני יכול לזכור מי זה ירון עשהאל? זה כמו שתגידי לי אני אזכור את האדריכלים של כל היתר בניה.

ש:                        אתה לא חייב לזכור, עובדתית ירון עשהאל עובד אצל כחלון, חתום על קבלת ההיתר, ואתה מדבר,

ת:                         אני לא יודע מי זה,

ש:                        כותב לכחלון שאתה רוצה לדבר איתו עליו.

ת:                         אני לא יודע מי זה.

ש:                        עובדתית.

ת:                         הנושא של המזגן של נועה אני יוצא מנקודת הנחה שאולי בבית המזגן לא עבד ומן הסתם הם צריכים לתקן את זה.

ש:                        המזגן של נועה באמת לא מעניין אותי, אני מאחלת לה שיהיה לה מזגן תקין.

ת:                         תיקנו אותו.

ש:                        בטוחה אני.

ת:                         אתמול באו תיקנו.

ש:                        בטוחה אני. אתה נראה לי מסוג האבות שיתקנו מיד. אני עוברת לשיחה שמתרחשת שבוע לאחר מכן, היינו ברביעי לנובמבר, היום אנחנו ב11 לנובמבר, שיחה 23164 בעמדה 141708, זה ת/56 82, אוקיי? שיחה בינך לבין רפי.

עו”ד שרגנהיים:     זה לא לעכשיו, ולכן השיחה תמשיך. אני אגיד לך, זה היה בשיחה 1202, עוברות שש דקות,

עו”ד אוחיון:          את יכולה לומר מספרי שיחה בבקשה?

עו”ד שרגנהיים:     כן אני אומרת. 23169, זה ת/56 83, שש דקות אחרי,

כב’ הש’ קובו:       אחרי הנושא הזה נצא להפסקה.

עו”ד שרגנהיים:     כן כן. שש דקות עברו, סליחה, מהשיחה הקודמת, על אף שזה לא היה זמן טוב, תראה מה אתה עושה עכשיו, ישר מחייג למהנדסת.

עו”ד שרגנהיים:     תראה, יהודה, היית בהופעה, בהיכל התרבות, יהרם גאון, בסדר? נופל עליך רפי, חבר טוב, עם איזה בעיה, עכשיו אומרים לי לשתול עצים פה פה פם, פה פה פם, אתה אומר לו זה לא הזמן, לא טוב עכשיו, אני אחזור אליך, אבל וואללה בחלוף שש דקות, אתה כבר מדבר עם המהנדסת, ומפיל, כבר מגלגל את זה עליה. אתה דואג לו. שזה מהמם שאתה דואג לו ,חוץ מזה שזה ניגוד עניינים ועבירה על החוק. בסדר? ברמה החברית, אתה מקסים. פשוט ברמה של הראש עיר, יש לי בעיה.

עו”ד אוחיון:          את זה את עדיין לא קובעת גברת (לא ברור).

עו”ד שרגנהיים:     אני לא קובעת,

עו”ד אוחיון:          את לא יכולה להגיד, לא לא, את לא יכולה להגיד לו, (מדברים יחד).

עו”ד שרגנהיים:     אני מטיחה יש שופט שיחליט בסוף.

עו”ד אוחיון:          לא. זה בדיוק העניין. תשאלי שאלות, (מדברים יחד). כי אני לא מסכים איתך בכלל מה שאת אומרת מבחינה משפטית.

כב’ הש’ קובו:       היא מטיחה בנאשם, מאפשרת לו להגיב.

עו”ד אוחיון:          לא,

כב’ הש’ קובו:       היא אומרת לו,

עו”ד אוחיון:          בשביל זה הוא צריך לדעת מה היא רוצה להגיד, שהוא משפטן? שהוא יודע מה הנפקויות? הרי זה לא גנבת ואז אתה יודע שאתה גונב.

כב’ הש’ קובו:       (מדברים יחד) זו טענתה, זו טענתה מכתב האישום, זה לא שהיא המציאה אותה הבוקר.

עו”ד אוחיון:          שמה?

כב’ הש’ קובו:       אני אומר, זאת טענת התביעה מהרגע שהיא הגישה את כתב האישום. בהכרעת הדין אני אקבע אם כן או לא.

עו”ד אוחיון:          אני רוצה לומר לאדוני שכתב האישום לא כולל את הטענות האלה.

כב’ הש’ קובו:       לא משנה,

עו”ד אוחיון:          אבל לא משנה, אני שותק, אני רק אומר,

כב’ הש’ קובו:       זאת טענת התביעה.

עו”ד אוחיון:          שלא תגיד, לא תקבע לו עובדות שהן במחלוקת. מה היא גם רוצה לקבוע מה העבירה מה לא?

כב’ הש’ קובו:       זאת טענת התביעה, הכרעת הדין תברר.

עו”ד אוחיון:          שתגיד, לפי טענתי.

כב’ הש’ קובו:       בסדר.

עו”ד אוחיון:          היא קובעת עובדה,

עו”ד שרגנהיים:     הכל הוא לפי טענתי, כל הכתב אישום שהוגש לבית משפט הוא לפי טענתי.

עו”ד אוחיון:          לא לא. אז תגידי, תגידי לפי טענתי.

כב’ הש’ קובו:       רבותיי, בואו נתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     די נו. יאללה.

כב’ הש’ קובו:       כל מה שהתובעת אומרת, זה הטענה שלה.

עו”ד אוחיון:          אל תקבעי שזה עבירה.

כב’ הש’ קובו:       בסדר.

עו”ד שרגנהיים:     טוב. אני אומרת לך, בסדר? לאור כל מה,

העד, מר בן חמו:    רגע, שאלת, אני אענה.

ש:                        שאלתי, תענה.

ת:                         אני אענה בשניים, קודם כל, תודה רבה שאת משמיעה את השיחה הזאת. תודה רבה, באמת תודה. אבל, תלכי לסעיף הקטן, יהורם גאון, הלוואי שהייתה לי הפריבילגיה לשבת בהופעה של יהורם גאון, או כל הופעה שהיא, אני יכול להגיד לך שלמעט מקרים שהייתי מחוץ לעיר או מחוץ למדינה, לא ראיתי הופעות. אבל כשמגיע יהורם גאון אז אני בא לברך, אז אל תעשי מזה דרמה, שש דקות,

ש:                        זה לא הדרמה שמעניינת אותי.

ת:                         סליחה, סליחה, אל תעשי מזה דרמה שזה שש דקות שמיד חוזר ועושים, זה, אלה העובדות. בסדר? זה מה שאני מנסה לומר לך, שאת עושה מכל דבר כאילו חס וחלילה. דבר שני, כל המעורבות שלי, כבוד השופט, בנושא יוחנן הסנדלר, אמרתי את זה, גם במשטרה, אמרתי את זה נדמה לי גם אתמול, שלשום, בעדות האחרונה שהייתי פה, נדמה לי. המעורבות שלי הייתה בדיוק השיחה הזאת. בדיוק השיחה הזאת. שבה דרשו, אני ידעתי שזה גלי ליסינג, יוחנן הסנדלר דרשו שישים, ישתול עצים מסביב לזה, הוראה, סליחה על הביטוי ואני כמוביל בארץ כעיר ירוקה וכו’ וכו’ וכו’, יש היתר זמני למבנה יביל, שההיתר הוא צריך להיות לשנתיים שלוש לא יותר, ואז בכדי לעקור עץ, יותר קל לעקור שן בלי הרדמה. למה אני מתכוון? יש פקיד היערות. פקיד היערות אחד בארץ, שהוא מסתובב והוא נותן אישורים לעקור עץ או לא לעקור עץ. בא, הציע רפי או מי מטעמו, לא זוכר מי, במקום עצים, נשים אדניות ניידות, גדולות, אתם תבחרו את העצים, אתם תבחרו את השתילים, אתם הכל, נקיף את כל המגרש באדניות, וככה נוכל. כל הנושא של יוחנן הסנדלר כפי שאמרתי הבוקר, זו פארסה אחת גדולה ששום דבר וכלום לא היה שם. כלום ושום דבר היה שם, זה מבנה יביל, אתם לא רוצים,

כב’ הש’ קובו:       שוב אני מחזיר אותך, אנחנו לא עוסקים בכלל בשאלה אם ההחלטות היו נכונות או לא. אנחנו עוסקים רק בשאלת ההתערבות שלך. אני מזכיר שוב.

עו”ד שרגנהיים:     יהודה, תראה, אחד הדברים שאמרת על יוחנן הסנדלר וחזרת ואמרת גם בחקירות, אבל גם במועד הקודם וגם היום, שבכלל, מבחינתך יוחנן הסנדלר, זה בכלל לא כחלון. זה יאיר סנדלר או גלי ליסינג,

העד, מר בן חמו:    הבקשה הוגשה על ידי יאיר סנדלר.

ש:                        אין בעיה. אבל אתה מטפל בה בגלל השיחות האלה. אתה מטפל בה כי כחלון מעורב. לא כי יאיר סנדלר מוכר לך או מעניין אותך או נושא העצים הוא משהו שמעסיק אותך ביום יום. הוא מעסיק אותך כי כחלון מתעסק בו. כי זה מפריע לו. זה מה שאני אומרת. ומה שאני, עוד פעם, ומה שאני אומרת זה לא אם זה נכון או לא נכון, אם זה בסדר או לא בסדר, אם פקיד היערות או בירוקרט מעצבן או לא, לא יודעת, לא מעניין אותי. אני אומרת לך שלא יכול להיות שכראש עיר אתה מביע כזו מעורבות, התעניינות, מעקב חוזר, הרי היו שיחות פה ברביעי בנובמבר, נסגרו דברים, שבוע אחר כך, עוד פעם, עכשיו הוא מתבכיין לך על עצים. עכשיו למה הוא בא להתבכיין לך? כי זה עוזר לו. זה מקדם אותו. הוא יש לו אפיק התבכיינות ישיר לראש העיר. לא לכולם יש. לא לכולם יש. אבל לחבר הטוב של ראש העיר, יש. והחברות הטובה הזו היא דבר שמוכר, מוכר בעיר, ומוכר למטה. מוכר לענת המהנדסת, אוקיי? מוסלי אמר שלא היה מוכר לו, דרך אגב. אבל מוכר לחלק מהגורמים, בוודאי לגורמים שיושבים איתך בעירייה, וכשהם מקבלים ממך טלפון, למה זה לא עולה, למה זה לא מטופל, למה עכשיו אומרים לו לשתול עצים, למה למה למה, יכול להיות שהטרוניות מוצדקות. יכול להיות. הן לא צריכות לבוא דרכך כשאתה בניגוד עניינים. זה לא נראה טוב. זה מה שאני אומרת לך.

העד, מר בן חמו:    אורלי אני בא ואומר לך עוד פעם, תביאי עוד עשרים מקרים, שיחות כאלה, אני פעלתי, אילו הייתי יודע שאני בניגוד עניינים לא הייתי עושה את זה. לכן אני בא ואומר לך, המבחן, אצלי המבחן היה לבדוק אם חלילה יש לי איתו חיבור בכספים, אם משותף איתו או לא שותף איתו. גם כשאמרת שבוע שעבר לקבוצת רכישה, גם כשאמרת על הקבוצת רכישה, אני חשבתי שאת טוענת, (לא ברור) אומרת לי לא. חשבתי שאת טוענת שאני קניתי ממנו או משהו כזה,

ש:                        לא, הנושא הכספי של השכירות אתה העלית, יהודה. אני לא נגעתי בזה. בסדר?

ת:                         נכון. כי זה הבזיק לי.

ש:                        יפה. אבל עדיין, אנחנו רואים שכירות, ממאי 14′, ושיחות מנובמבר 15′, למה? אתה, לשיטתך אתה כבר בניגוד עניינים איתו. עזוב שאני אומרת לך, דקה, ניישר קו. אני אומרת לך מפורשות, אתה בניגוד עניינים איתו בגלל החברות הקרובה. בלי שום קשר לעניין כספי. ובדיוק על הדבר הזה מדבר סעיף שמונה בשאלון ניגוד העניינים שאתה נדרשת למלא, לטענתך כדבר שבשגרה, ואתה כותב עליו אין לי ניגוד עניינים, אם יצוץ? אני פה, אני פוקח עין על זה. ולא עשית את זה. ואתה טוען, אתה טוען, מעבר לצורך, לדעתי, משום שחבר קרוב זה כבר ניגוד עניינים, אבל אתה אומר וגם כשהתחלתי לשכור דירה, פתאום עלה לי. אז הלכתי והוצאתי מכתב. אבל המכתב יצא שנתיים ושלושה חודשים אחרי זה. ואני מראה לך בדיוק את התקופה שבין השכירות, גם קצת לפניה, לבין החתימה שלך על המכתב ניגוד עניינים הזה. כל הזמן הזה, אתה חבר טוב שלו, אתה בניגוד עניינים איתו, אתה גם שוכר מחמו דירה בעניינים כספיים שהוא מגשר ביניכם, ועדיין אתה, לא רק חותם, רשמ”ק, בלאנקו, לא. מרים טלפונים מתערב מעדכן אותו בלייב, שומע בלייב שיחה שלו עם מוסלי, סוגר את הפגישה בלייב. תקשר אליי מהפגישה כשהם עוד שם. דווח לי מה הבעיות. אתה על זה. אתה במעכב. אתה באמת חבר מהמם. חבר מהמם. אבל אתה מאוד יעיל, מאוד יעיל עבור החבר שלך בתור ראש עיר. לא כמו לכולם. במיוחד.

ת:                         אני אוסיף רק דבר אחד, אולי לא הדגשתי אותו מעבר לדברים שאמרתי. תראי לי אחד, בעירייה, כולל ענת, כולל כל גורם שהוא בעירייה, שיבוא ויגיד שאני עשיתי חס וחלילה משהו שהוא לא מותר. תביאי לי גורם אחד, שיבוא ויגיד שאני אמרתי לרפי תעגלי פינות או תחסירי ממנו אישור כזה או אישור אחר. בחיים לא היה מקרה כזה ולא יהיה מקרה כזה.

כב’ הש’ קובו:       בוא נתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי.

כב’ הש’ קובו:       הדברים הם מוסכמים.

עו”ד שרגנהיים:     אנחנו יכולים להתקדם, אם אדוני רוצה לעשות הפסקה, זה יהיה זמן מצוין, אני עוברת לנושא אחר.

כב’ הש’ קובו:       כן. אוקיי. אז אנחנו עושים הפסקה, עוצרים את ההקלטה. בסדר?

(הפסקה בהקלטה).

כב’ הש’ קובו:       חזרנו להקלטה, אנחנו ממשיכים.

העד, מר בן חמו:    הטלפון שלי פה, הטלפון שם רק אם הילדים יתקשרו.

עו”ד שרגנהיים:     טוב, אני רוצה להתקדם. ברשותך, אני רוצה שנתייחס רגע לאישום הרביעי. בסדר? האישום הרביעי נודע לשיבוש והטרדת עד, בנוגע לשיחה שלך עם אורי במהלך החקירה. תראה, אנחנו טוענים שאתה דיברת עם אורי גם על נושאים של החקירה במהלך הפגישה הזאת. בוא תתייחס לזה.

ת:                         אני אמרתי שזה, אני אמרתי את זה גם בדיון הקודם. גם אם, את לא צריכה, אני גם לא אמין מספיק, אז שמעת את אורי, אני חושב שמי שצריך לתת תשובות על התיק הזה, כפי שאמרתי גם בדיון הקודם, זה לא הסתיים פה, זה גם את כפרקליטה וגם,

ש:                        תראה, קודם כל, אורי,

ת:                         וגם מה שמו, השוטר, לירן וקסנברג, שאמרת אם הוא שונא אותך או לא שונא אותך, אז שיבדוק למה הוא לא פסל  את עצמו בכלל מלהתערב בתיק שלי. זה גם כן דיון שצריך לעסוק בו.

ש:                        שוטר היה צריך לפסול את עצמו מלעסוק בתיק שלך?

ת:                         בטח. איזה שאלה?

ש:                        כמו שאתה פסלת את עצמך מלדון בעניינים של כחלון למה אתם חברים טובים?

ת:                         אני קודם כל חושב שהוא היה צריך לפסול.

ש:                        למה הוא היה צריך לפסול את עצמו?

ת:                         כי היה לנו פעם מקרה בעבר, והוא בפירוש, אני לא יודע אם מותר לי להתבטא פה בבית המשפט, מה שהוא אמר לי במהלך החקירה שהוא בא אליי ואמר לי בלשון המעטה, אני אגיד את זה, כבוד השופט, ‘אני אקרע לך את הצורה לך ולכל המשפחה שלך’. ואני הבנתי, הוא שופט כדורגל, היה איזה משהו פעם באיזה כדורגל שלא קשור אליו ואני נכחתי שם, אבל בסדר, זה אני אשאיר את זה, אני אעשה את זה, אני אטפל בזה כמו שצריך. אני רק מחכה שהמשפט ייגמר ואני אטפל בזה.

ש:                        אוקי. תראה. אנחנו שמענו את אורי,

ת:                         והוא בא לכאן, סליחה, פה, הוא בא לפה ולא מיצמץ אפילו כשהוא שיקר. לא מיצמץ.

ש:                        גם הוא לא מיצמץ כשהוא שיקר. כי היו פה הרבה, נכון? שלא מיצמצו כשהם שיקרו, לפי דעתך.

ת:                         היו כאלה שלצערי גם הרטיבו. לצערי.

ש:                        אוקיי.

ת:                         את ראית אותם.

ש:                        רבים רבים. אתה נקבת בשמותיהם,

ת:                         את ראית, אבל את ראית (מדברים יחד).

כב’ הש’ קובו:       טוב. בוא נתקדם. בוא, בוא נישאר בעניין.

העד, מר בן חמו:    את ראית את שלטון ההפחדות.

עו”ד שרגנהיים:     תראה, אורי סיפר, גם בחקירות, דרך אגב, חקירה אחת אפילו הוגשה, וגם בעדות פה, הוא סיפר על דברים שאתה אמרת לו במפגש הזה,

ת:                         למי הוא סיפר?

ש:                        אבל יותר מה, אני אספר לך, שהוא היה מוטרד מהמפגש איתך, ודיבר עליו הרבה לפני שהוא דיבר במשטרה, הוא דיבר עליו עם חברים טובים בעירייה. אוקיי?

ת:                         מי?

ש:                        הוא סיפר, גם לאריה בן זאב, שהעיד פה, וגם לאבי גמליאל, שהעדות שלו פה הוגשה,

ת:                         אפשר לראות את העדות של אבי גמליאל?

ש:                        אז עכשיו אי אפשר לראות את העדות, היא הוגשה בהסכמה, זה חלק מחומר החקירה, היית אמור לראות לפני שאתה עולה, בסדר?

ת:                         רגע, סליחה רגע, סליחה רגע בבקשה, אני רוצה את אשר פה בשיחה.

כב’ הש’ קובו:       בסדר, לא,

עו”ד שרגנהיים:     לא, מה זאת אומרת?

כב’ הש’ קובו:       שניה. שניה. אני אעצור. אנחנו לא עושים לנאשם מבחן זיכרון. בסדר? לא, אם,

עו”ד שרגנהיים:     אבל אני אומרת,

כב’ הש’ קובו:       אם זה חשוב, לא.

העד, מר בן חמו:    אני מבקש שהעו”ד שלי ייכנס,

כב’ הש’ קובו:       אני אקרא לעו”ד אוחיון אבל אני אומר, אנחנו לא במבחן זיכרון בכל מקרה,

עו”ד שרגנהיים:     אני אומרת,

כב’ הש’ קובו:       אם הנאשם שואל מה נאמר אז אפשר להגיד לו במילים מה נאמר. אפשר גם להציג לו את העדות.

עו”ד שרגנהיים:     אני בדיוק אומרת.

כב’ הש’ קובו:       אנחנו לא בוחנים את הזיכרון שלו.

עו”ד שרגנהיים:     אומרים, אומרים גם אריה,

העד, מר בן חמו:    בואי נחכה שהוא ייכנס בבקשה.

כב’ הש’ קובו:       רגע. שניה. נכון.

עו”ד שרגנהיים:     הוא הלך? לאן הוא הלך?

כב’ הש’ קובו:       הסנגור לא באולם. שניה אחת. כן. אז לחזור על השאלה, שעו”ד אוחיון ישמע אותה.

עו”ד שרגנהיים:     אז אני, אני אומרת שאנחנו שמענו, והוגש או הוסכם נדמה לי על מילים מסוימות, שגם אריה בן זאב וגם אבי גמליאל שומעים מאורי כמה שאתה מאוכזב ממנו. שאורי יצא מהמפגש איתך עם התחושה הקשה שהוא מרגיש צורך לחלוק אותה, הרבה לפני שהוא מגיע למשטרה, שאתה מאוכזב ממנו. למה הוא יוצא משיחת חולין איתך עם התחושה הזאת?

העד, מר בן חמו:    אני רוצה להגיד, כבוד השופט, שהנושא של השיבוש, כמו שאמרתי פעם שעברה, מוכיח עד כמה  האנרגיות של התובעת, במיוחד, כי היא אמרה, אני לא ידעתי אגב רק עד הדיון הקודם ידעתי שהיא הכינה את כתב האישום וכו’ וכו’ וכו’, עד כמה היא מונעת מאנרגיות שהן לא נכונות, שהן שליליות והן שקריות אפילו. אורי בעצמו בא ואמר שאת אמרת לו שיש קלטת. אורי אמר את זה פה, את לא הגבת אפילו. אני הסתכלתי עליך בשביל לראות את התגובה, אפילו לא הגבת. אורי אמר שלירן וקסנברג, אותו לירן וקסנברג כבוד השופט, שאמרתי שהוא היה צריך לפסול את עצמו מלהיכנס לחקירה בתיק שלי, אותו לירן איים עליו. איים עליו ‘אני אעצור אותך’, כשאשתו בחוץ, עם הנכד ועם הבן. מאיימים על הבן אדם. הוא אמר, תביאו לי את הקלטת, מה שיש בקלטת אני אחתום עליה. ‘תחתום ותקבל את הקלטת’. בסוף הוא חותם והוא לא מקבל. הוא בא לישיבת, בפרקליטות, איך אתם קוראים לזה, ישיבת הכנה, ישיבת לא יודע איך, ואומר לה לירן אמר לי שיהיה קלטת, אומרת לו יש קלטת, נביא לך אותה לבית המשפט. לפחות כשהוא אמר את זה פה את לא הגבת אפילו. לא הגבת. ולכן אני בא ואומר לך שכל מה שקרה בתיק הזה, זה תיק בסעיף הזה, סליחה, זה משהו שנבצר מבינתי להבין ועד היום אני לא  מבין מה המניע שלך, ומה המניע, של לירן אני כן מבין, למה לשקר במצח נחושה פה. אני לא אחראי על התחושות של אורי מועלם. מה שאורי מועלם היה פה, ואולי, אפשר גם להביא את הדברים לראות מה הוא אמר פה, ואז נוכל להיווכח מה קרה בשיבוש הזה. לגבי מה שאורי מועלם אומר בחקירה שלכם, כבוד השופט הוא אומר את זה פה, אורי מועלם אומר שהוא סיפר רק לאשתו ולאריה בן זאב. הוא לא סיפר לאבי גמליאל. אני לא זוכר את העדות של אבי גמליאל אני אשמח מאוד שתוציאי אותה את אומרת שהיא הוגשה. אני אשמח לראות שאבי גמליאל אמר שהוא שמע את זה מאורי, ומה הוא שמע מאורי. בואו נוציא את האמת הזו לאור. לכן אני בא ואומר, אורי בעצמו מעיד שהוא דיבר עם שני אנשים. עם אריה בן זאב ועם אשתו. מה הוא אמר לאריה בן זאב? בואו נוציא את הדברים שאריה בן זאב אומר. בואו נוציא. הוא אומר לאריה בן זאב שהוא מרגיש שאני פגוע, או משהו בסגנון,

ש:                        ‘הוא מאוכזב ממני’.

ת:                         אבל למה אנחנו צריכים להסתמך על הזיכרון? בואו תוציאו את הדברים, אני מבקש, כבוד השופט,

ש:                        אבל אני אומרת לך, אני לא מסתמכת על זיכרון.

ת:                         לא לא. אני רוצה לראות, אפשר לראות בבקשה,

ש:                        לא. זה לא עובד ככה.

ת:                         מה זה לא עובד ככה?

כב’ הש’ קובו:       לא. אפשר להציג לו.

עו”ד שרגנהיים:     משום שאני בדקתי את הדברים, ואם אני טועה, חברי פה לתקן אותי.

עו”ד אוחיון:          לא לא. אני לא מתקן אותך.

עו”ד שרגנהיים:     אז אל תתקן אותי.

עו”ד אוחיון:          את מטעה לאורך כל הדרך, ואני החלטתי שאני מאפשר לך לסיים את החקירה גם כשאת מטעה.

עו”ד שרגנהיים:     לא מעניין. לא מעניין.

העד, מר בן חמו:    אני מבקש, כבוד השופט,

כב’ הש’ קובו:       שניה. שניה.

עו”ד אוחיון:          בשביל זה יש סיכומים. לא תוכלי לשנות את הראיות.

העד, מר בן חמו:    אני לא בקיא בנהלים, אני מבקש לקבל את העדות,

עו”ד שרגנהיים:     אני לא מתכוונת להגיש פה אף עדות, העדות הוגשה.

ת:                         אני מקבל, סליחה,

כב’ הש’ קובו:       איזה ת’ זה?

עו”ד שרגנהיים:     לא זוכרת.

כב’ הש’ קובו:       בואו נסתכל איזה ת’. אמרתי. אנחנו לא במבחן זיכרון. אם הנאשם רוצה לראות משהו,

עו”ד אוחיון:          לא היא גם מטעה אדוני. אדוני יראה,

עו”ד שרגנהיים:     זה לא בסדר, אדוני באמת אבל,

כב’ הש’ קובו:       לא משנה,

עו”ד אוחיון:          היא מטעה לחלוטין,

עו”ד שרגנהיים:     זה לא עניין של ת’, אריה בן זאב העיד.

עו”ד אוחיון:          אני פשוט החלטתי שאני היום שותק, רק עומד על זה שתאפשרי לו לענות.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, אריה בן זאב העיד.

עו”ד אוחיון:          תטעי כמה שאת רוצה.

עו”ד שרגנהיים:     אריה בן זאב העיד.

כב’ הש’ קובו:       הוא העיד?

עו”ד שרגנהיים:     כן.

כב’ הש’ קובו:       איזה עמודים, לא אבל נעבור על כל הפרוטוקול באמת לא,

עו”ד שרגנהיים:     אז אני, בדיוק, אני לא מתכוונת, זה עדות ארוכה. זה לא רלוונטי. אני רק שואלת,

עו”ד אוחיון:          לא רלוונטי? את יכולה לשים את האצבע. הנה אריה בן זאב, למה את לא עושה את זה?

עו”ד שרגנהיים:     אתה מוזמן,

עו”ד אוחיון:          לא, אני לא רוצה להתווכח איתך. תעשי מה שאת רוצה.

העד, מר בן חמו:    אין זמן.

עו”ד שרגנהיים:     אני רק שואלת, בשורה התחתונה, למה שאורי יגיד שאתה העברת לו מסר שאתה מאוכזב ממנו. אם כל השיחה הייתה שיחת חולין,

העד, מר בן חמו:    אני מבקש, כבוד השופט, האם מותר לי לראות את זה?

ש:                        למה הוא צריך לצאת עם ההרגשה הזאת?

ת:                         האם מותר לי בשביל לענות תשובה יותר מדויקת, את ההודאה של אבי גמליאל ואת ההודאה של אבי בן זאב?

ש:                        אני לא מעוניינת. אני עוברת שאלה. אתה יכולת להגיד לי (מדברים יחד).

ת:                         אני אענה, אני אענה,

ש:                        אני מוחקת את השאלה. אני רוצה שאלה אחרת.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. נתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     אתה אמרת לנו בשבוע שעבר,

העד, מר בן חמו:    לא לא אני רוצה, אבל אני מבקש,

כב’ הש’ קובו:       תקשיב, בהפסקה,

עו”ד שרגנהיים:     אנחנו בשאלה חדשה, זה לא משנה מה אתה מבקש.

כב’ הש’ קובו:       תקשיב, בהפסקה אם תרצה,

עו”ד שרגנהיים:     בחוזרת אתה יכול לראות מה שאתה רוצה.

כב’ הש’ קובו:       בהפסקה, אם תרצה אני אאפשר לך לראות את העדות. אין בעיה.

עו”ד שרגנהיים:     אתה אמרת לנו בעדות הקודמת שאיתי צחר וזוהר מדמון לא סתם ששיקרו הם המציאו ממוחם הקודר סיפור שלם. נכון?

העד, מר בן חמו:    איתי. איתי.

ש:                        למה?

ת:                         אני אסביר את הקשר שלו ללירן. אל תדאגי, אני אסביר את הכל. אני אומר את זה כעובדה, אני מקווה שגם תהיה תביעה בנושא הזה. בסדר? גם תהיה תביעה,

ש:                        אז כל הסיפור של אורי זה המצאה ממוחו הקודר של איתי צחר בתוספת לירן וקסברגר?

ת:                         חד משמעית.

ש:                        זאת הטענה שלך?

ת:                         חד משמעית. כן.

ש:                        אחלה. ואתה מתכוון להוכיח את זה במסגרת פרשת ההגנה שלך?

ת:                         אני,

עו”ד אוחיון:          כבר הוכח. כבר הוכח. הוכח. הוכח. הוכח. במסגרת פרשת התביעה. את לא מכירה את התיק?

עו”ד שרגנהיים:     הבנתי.

עו”ד אוחיון:          הוכח לגמרי.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי.

העד, מר בן חמו:    למה לא נוח להראות לי את התצהיר? כבוד השופט, אני לא מבין,

ש:                        תגיד לי, למה,

ת:                         רגע, סליחה, אני לא משפטן, ואני לא מתיימר להיות משפטן. אני רוצה להבין, היא מעלה פה סוגייה שאריה בן זאב אמר איקס וואי זד. אתם מצפים שאני עכשיו על סמך הזיכרון אזכור מה הוא אמר, ומה הוא הרגיש ומה הוא העביר?

כב’ הש’ קובו:       כשנעשה הפסקה,

העד, מר בן חמו:    אחד, אותו כנ”ל לגבי,

עו”ד שרגנהיים:     אתה רק צריך לענות לשאלה.

כב’ הש’ קובו:       כשנעשה הפסקה אני אאפשר לך לעיין בזה. אין בעיה. נוציא את הפרוטוקולים, אני אאפשר לך לעיין בזה.

העד, מר בן חמו:    אז למה אי אפשר עכשיו?

ש:                        כי זה לעצור את הדיון, וללכת להביא את הפרוטוקול, למצוא אותו, ייקח קצת זמן.

עו”ד אוחיון:          לא, אדוני, יש לעד.

כב’ הש’ קובו:       להגנה יש את הפרוטוקולים?

העד, מר בן חמו:    לא, בהודאה,

עו”ד אוחיון:          דקה, (מדברים יחד). יש לה את זה, וזה לא כמו שהיא מציגה. אבל זה לא פעם ראשונה.

העד, מר בן חמו:    בהודאה, כבוד השופט, בהודאה שלהם,

כב’ הש’ קובו:       ההודאה לא הוגשה אני מבין.

ת:                         הוגשה, הוגשה.

עו”ד שרגנהיים:     אריה בן זאב? לא. הוא העיד.

כב’ הש’ קובו:       הוא העיד, אז ההודאה כנראה לא הוגשה.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. אבי גמליאל, אומר, וזה לא הוגש, זה פשוט נאמר, שני משפטים מוסכמים על ההגנה במועד האחרון של פרשת התביעה שאתה אומר לו ‘הם יודעים הכל’. למה אתה אומר לאורי הם יודעים הכל?

עו”ד אוחיון:          אני רוצה,

העד, מר בן חמו:    אני לא אמרתי,

עו”ד אוחיון:          אדוני, סליחה סליחה. יש גבול להטעיות. אריה בן זאב, אנחנו אמרנו הרי שזה קלאסי עדות שמיעה .הרי ברור, מה אומר אריה, על הבסיס הזה שזה עדות שמיעה,

עו”ד שרגנהיים:     רק אומרת שדיברתי על אבי גמליאל,

עו”ד אוחיון:          היא רוצה לקבוע את זה כעובדה,

עו”ד שרגנהיים:     חברי לא מדקדק.

עו”ד אוחיון:          שניה אחת. אולי די? מספיק עם זה. אי אפשר להתנהל איתך בצורה מקצועית.

עו”ד שרגנהיים:     לא מקצועית. לענות על מישהו אחר,

כב’ הש’ קובו:       לא. לא. שניה. שניה.

עו”ד שרגנהיים:     זה הבעיה שלי.

כב’ הש’ קובו:       עו”ד (לא ברור), לאט. כן.

עו”ד אוחיון:          הבעיה שלך, שאת לא הגונה. זה הכל.

כב’ הש’ קובו:       רבותיי, רבותיי,

עו”ד אוחיון:          חוץ מזה אין לך בעיה.

כב’ הש’ קובו:       עו”ד אוחיון, כן,

עו”ד אוחיון:          בלי סוף העלמות של ראיות, של ראיונות עם עדים, זה את מגלגלת עיניים לשמיים.

כב’ הש’ קובו:       עו”ד אוחיון, לגופו של עניין.

עו”ד אוחיון:          תרגעי. מה שנכנס בבן גמליאל, וזה היה התנאי שזה לא קביל ואפשר לטעון, כי ברור שזה לא קביל, מה היה אכפת לי להכניס דברים כשאני יודע שהם לא קבילים. איך, איזה דרך יש לי להתמודד ולמה אני צריך בכלל להתמודד עם עדויות שמיעה? עכשיו, היא לא מציגה את זה כהוא אמר לו, היא מציגה את זה כעובדה. מיד היא אומרת לו מה יש לו, באמת? אין גבול להטעיות? עכשיו הוא צריך להיכנס לספקולציות? אדוני. התיק הזה,

כב’ הש’ קובו:       דקה לא, לא, אני לא צריך עכשיו סיכומים.

עו”ד אוחיון:          אוקי. לא צריך לא צריך סיכומים.

כב’ הש’ קובו:       זה נגיע לסיכומים נראה מה זה התיק.

עו”ד אוחיון:          רק שלא,

כב’ הש’ קובו:       בסדר. אז קח בחשבון שהעדות הזאת, היא באמת עדות מפי השמועה. כן. כן. בבקשה. לחזור על השאלה?

עו”ד אוחיון:          לא, היא מבקשת ממנו לשער השערה,

כב’ הש’ קובו:       לא, בסדר, בהנחה שהדברים נאמרו, שואלים אותו,

עו”ד אוחיון:          לא, היא מבקשת ממנו תשער השערה,

כב’ הש’ קובו:       לא. זה נורא פשוט.

עו”ד אוחיון:          למה, אם גמליאל, גם, (לא ברור) הרי אורי לא אומר את זה.

כב’ הש’ קובו:       אני אעשה סדר. הטענה היא שהנאשם אמר משהו, הנאשם יכול לעשות אחד משניים, או להכחיש שהוא אמר או לאשר שהוא אמר.

עו”ד אוחיון:          אז גמרנו. אז בזה נגמר העניין. אבל לא להציג לו בצורה מטעה כאילו שזה היה.

כב’ הש’ קובו:       הבנתי. זה ברור. הנאשם או שיאשר את הדברים או שיכחיש אותם.

עו”ד אוחיון:          כן. זה מותר אדוני.

כב’ הש’ קובו:       זה זכותו. כן. בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:     בוא תשער בבקשה, למה שאבי גמליאל יספר,

עו”ד אוחיון:          אדוני שומע את מה,

העד, מר בן חמו:    איך אני, (מדברים יחד).

עו”ד אוחיון:          כשאני אומר לא מקצועית, אדוני שומע, ‘בוא תשער למה’,

עו”ד שרגנהיים:     זה מה שביקש אדוני.

עו”ד אוחיון:          לא מקצועי. פשוט אוהבת להטעות על ימין ועל שמאל. מבינה שאולי זאת הדרך היחידה שלה,

כב’ הש’ קובו:       לא לא. עו”ד אוחיון,

עו”ד אוחיון:          להוציא משהו.

כב’ הש’ קובו:       עו”ד אוחיון, ככה לא נסיים היום אף פעם.

עו”ד אוחיון:          לא, מה זה ככה לא נסיים? אדוני,

עו”ד שרגנהיים:     אני מפנה לפרוטוקול מה17,

עו”ד אוחיון:          אני יושב פה עם כל הטעויות, עד למצב שאין קבילות. כשאין קבילות אז אין קבילות, אדוני, אי אפשר גם את,

כב’ הש’ קובו:       אני אסביר את השאלה, יש עד שאמר שהוא שמע ממישהו שאתה אמרת משהו. עכשיו, תתייחס לתוכן של הדברים. או שאמרת, או שלא, את זה אתה יודע. לא משנה מי אמר מה.

עו”ד אוחיון:          זה בסדר. ברור אדוני. אם השאלה הייתה נשאלת ככה לא הייתי,

כב’ הש’ קובו:       אז אני מחדד את השאלה.

עו”ד אוחיון:          בסדר גמור.

כב’ הש’ קובו:       לחזור רק על האימרה עצמו. האמרה עצמו.

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט,

עו”ד שרגנהיים:     ‘הם יודעים הכל’. זאת האימרה.

כב’ הש’ קובו:       זהו,

עו”ד אוחיון:          השאלה אם אמרת או לא אמרת. זה מה ששואל בית המשפט.

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט, אני לא יכול לזכור מה אמרתי ומה לא אמרתי. אני שם פה את הכנות ואת האמת שלי. הייתי בתקופה של אחרי מעצר, ואני בפירוש, באתי, והייתי בתקופה מדוכדכת, יכול להיות שלא הסברתי לו פנים, יכול להיות שלא הייתי במאור פנים, הכל יכול להיות. לא דיברתי איתו על החקירה, לא כלום. אם נאמר דברים ברמה של תגיד את האמת, זה רוח הדברים. אני זוכר שהיה רוח דברים ביני לבינו אורי תגיד רק את האמת, וכשהוא שאל אותי על העזרה של לעזור לו בשעות העבודה, אמרתי לו אני לא יכול לעזור לך וגם לא כדאי לך שאני אנסה לעזור. רוח הדברים הייתה תגיד אך ורק את האמת. זהו.

עו”ד שרגנהיים:     ממה ששמענו רוח הדברים זה לא סתם תגיד את האמת. תגיד את האמת, הם יודעים הכל. תגיד את האמת הוקלט הכל.

ת:                         אני אמרתי את זה?

ש:                        לא.

ת:                         את אומרת שאני אמרתי את זה?

ש:                        לא אתה, לא אתה אמרת.

ת:                         אז מה?

ש:                        אורי אומר.

ת:                         תשאלי את אורי. אורי היה פה. שאלת אותו. מה הוא אמר?

ש:                        טוב.

ת:                         אורי, אורי היה פה אבל,

ש:                        זאת ההזדמנות שלך להתייחס לדברים, אתה לא חייב.

ת:                         כבוד השופט, לא יכול להיות מצב כזה שאני נותן תשובה, שהיא לא מוצאת חן בעיניה אז היא עוברת ישר נושא,

ש:                        אין בעיה, אני שואלת הלאה.

כב’ הש’ קובו:       אדוני, יכול להיות, היא יכולה לעבור נושא.

העד, מר בן חמו:    סליחה, סליחה,

עו”ד אוחיון:          אני חייב לומר משהו,

העד, מר בן חמו:    עם כל הכבוד,

כב’ הש’ קובו:       הכל בסדר, אמרת את התשובה שלך,

עו”ד שרגנהיים:     אני נותנת לך הזדמנות להשיב, אתה לא חייב.

העד, מר בן חמו:    עם כל הכבוד, לא יכול להיות שהיא לא תאפשר לי לענות, וברגע,

כב’ הש’ קובו:       בבקשה. אתה רוצה להרחיב? בבקשה.

ת:                         וברגע שאני בא ואומר אורי היה פה וענה, אז היא מתעלמת מזה כאילו הוא לא היה פה.

ש:                        אתה רוצה להרחיב את התשובה? תרחיב.

עו”ד אוחיון:          אדוני, אני רוצה להפנות להסכמות.

העד, מר בן חמו:    מה זה?

עו”ד אוחיון:          ההסכמה הייתה, באלו המילים, ולכן אני אומר שהיא גדולת המטעים, אני לא נתקלתי,

כב’ הש’ קובו:       לא אין צורך במחמאות אישיות.

עו”ד אוחיון:          לא, יש גבול אדוני,

כב’ הש’ קובו:       עו”ד אוחיון, אין צורך במחמאות אישיות.

עו”ד אוחיון:          כמה אני יכול לשבת לשמוע הטעיות ואחרי זה גם בניגוד לכללי הראיות. ההסכמה הייתה ברורה. “בריא כי ההסכמה הינה לעצם שמיעת הדברים ולא כראייה לאמיתות תוכנם”. זהו.

כב’ הש’ קובו:       ברור.

עו”ד אוחיון:          עכשיו, מה מבקשים ממנו? תשער השערות.

כב’ הש’ קובו:       אבל סיימנו, אנחנו כבר לא שם, אנחנו בשאלה אחרת.

עו”ד אוחיון:          גמרנו.

כב’ הש’ קובו:       אבל סיימנו. סיימנו.

עו”ד אוחיון:          כמה אפשר להיות לא מקצועי?

כב’ הש’ קובו:       אנחנו כבר לא שם. אנחנו במקום אחר.

עו”ד אוחיון:          בוא תשער השערות. ככה היא פותחת שאלה.

כב’ הש’ קובו:       אבל אנחנו כבר מזמן לא שם.

עו”ד אוחיון:          אנחנו לא לא מזמן שם.

עו”ד שרגנהיים:     בכל מקרה, למען הסדר הטוב. אתה היית מודע בתקופה הזו לכך שאסור לך לדבר עם עדים פוטנציאליים?

העד, מר בן חמו:    לא דיברתי. יותר,

ש:                        היית מודע לכך שאסור,

ת:                         אמר לי,

ש:                        תענה לי רק לשאלה, היית מודע לכך שאסור לך?

ת:                         אמר לי החוקר, כשהשתחררתי, לא לדבר עם העדים. אותו עו”ד שהייתי איתו בקשר אחרי המעצר אמר לי יהודה לא לדבר עם עדים שהעידו. אני, אני בפירוש התקשרתי למנכ”לית העירייה, אמרתי לה אני לא יודע מי העיד מי לא העיד. נושא זוטא, שעלה בנושא מחלקת הנוער, לא קשור בכלל לתיק הזה לא כלום. רציתי לדבר עם אחת, בשם שירה כץ, שאלתי אותה, האם שירה כץ נחקרה, היא אומרת לי למה? אמרתי לה כי אני רוצה לדעת אם לדבר איתה כי יש נושא של מחלקת הנוער. היא אומרת לי, היא מילאה את פיה במים. למחרת אני מוזמן לחקירה, איך זה יכול להיות שאני מבקש לדבר עם שירה שהיא נחקרה. אמרתי רגע רגע, הלו? מה? מה קרה? מה קרה? רציתי לברר, ומזה בנו לי סיפור שאני משבש ומה פתאום, התקשרתי למנכ”לית שתברר לי מי מבין העובדים, מי מבין העובדים שלא ראיתי שם, הרי דאגו להעביר לי אנשים מול העיניים, שאני אראה אותם. אבל אלה שלא ראיתי, שתגיד לי, וזה כל הסיפור. גם עם אורי, ואיזה מנגנון יצרתי אני בשביל לשמור על עצמי. קודם כל, אני נתתי הנחייה שאורי בכלל לא יגיע. נתתי הנחייה שאורי לא יגיע. מסתבר שלמקרה הזה, הוא נשלח על ידי איתי הסמנכ”ל דאז, היום הוא המנכ”ל. הוא נשלח על ידו. הזמינו אותו ללשכה, לא לשליחות, ומהלשכה אמרו לו תיקח את זה. והוא אמר, והוא לקח. מה היה המנגנון? אני החניתי את האוטו מחוץ לבית. יש להם מפתח ספייר לאוטו, הם היו נכנסים, שמים לי באוטו את החומר שאני צריך לחתום לקרוא וכן הלאה, סליחה, ולאחר מכן הם הולכים, אני יורד לאוטו, לוקח חותם שם באוטו הם באים לוקחים. ככה היה במשך כל הימים. מילאנו את כל הבקשות. באו אליי אנשים הביתה, לא פתחתי להם את הבית, כולל עדי הגנה, עדי תביעה זה נקרא, שבאו ורצו לפגוש, לא רציתי לפגוש אותם. לא נפגשתי, לא דיברתי, הלכו להגיד שלילית, לילית נפגשה איתי עם אושרת גני גונן, מנכ”לית העירייה. הלכו להגיד שזה הייתה פגישה בארבע עיניים. התקשרתי ללילית, אמרתי לה לילית, זה הייתה? לא. לא היתה. למה דיברת עם לילית? לילית היא מנהלת הלשכה שלי. לילית באה ואומרת לי מה הדברים שצפים שאני צריך לתת להם התייחסות יום יומית. לא קשור בכלל לחקירה. הלכו עצרו את לילית. באיזה לחץ, כבר מנהלת הלשכה שלי לא רוצה לדבר איתי. לאיזה מצב הגענו? אני בתוך עמי אני יושב. לא האמנתי. לא האמנתי. אם היו מספרים לי את זה על מישהו אחר הייתי מגחך, הייתי אומר שמונים אחוז הגזמה, תשעים אחוז, ואני חווה את זה על בשרי ואני אשתוק. לכן אני בא ואומר כבוד השופט, כל הנושא של השיבוש לא היה ולא נברא, וחשבתי לתומי שהתובעת לפחות תשפיל מבט כשהיא מדברת על הסעיף הזה, בגלל שהיא שיקרה את אורי מועלם. בגלל שפה בנוכחות כבוד השופט היא אמרה לו יש קלטת. והוא אמר לה, איפה הקלטת? היא הורידה את הראש, לא הגיבה.

ש:                        אוקי. בוא נתקדם.

ת:                         הכל בסדר. אוקיי.

ש:                        אני אומרת לך, שנושא התלושים, לא התחיל בתקופת חזי ברזני, ולא ממוחו הקודר, אלא הרבה לפני כן, ביוזמתך. מה תגובתך?

ת:                         סיימנו את הנושא של השיבוש?

ש:                        כן.

ת:                         סיימנו את הנושא? עוברים נושא? תגידי עוברים נושא.

ש:                        עוברים נושא.

ת:                         עוברים נושא. מה השאלה?

ש:                        נושא התלושים,

ת:                         כן?

ש:                        לא התחיל בתקופתו של חזי ברזני. התחיל לפני כן. ולא ממוחו הקודר של חזי ברזני, מיוזמה שלך. תגיב.

ת:                         אני רוצה לומר לכם, לך במיוחד, כבוד השופט, כל הנושא של התלושים התחיל לא מחזי ברזני, אחרי חזי ברזני. אני אסביר את עצמי. כל המקרה של מאיר שלום שהוא דודו של מנכ”ל העירייה דאז, ושניהם פוטרו מהעירייה, והם פוטרו לא בנסיבות של להעניק להם כתרים, לשניהם, לא היה ולא נברא בתקופה שלי. לא היו תלושים, היו סלי מזון, אני הסברתי גם בדיון הקודם, כבוד השופט, שנושא סלי המזון לא התחיל בתקופה שלי, השמש לא התחילה לזרוח בתקופה שלי. סלי המזון התחילו בעשרות, בתור ילד אני זוכר שאני מתנדב ואורז אריזות מזון ומחלקים לנזקקים. אנחנו נמצאים בפתחו של חג הפורים היינו מחלקים גם מתנות לאביונים בפורים. ולכן, לא היו תלושים. אם היו תלושים הייתי אומר היו תלושים. לא היו תלושים. אלא מה היא? זה אני מחזיק עד לפני שבוע וחצי שבועיים, ואני חוזר ואומר, אני לא ידעתי שהיו תלושים. מסתבר, ותבדקי את זה, אתם נשענים פה על אילנות גבוהים, אתם נשענים על סמנכ”ל תעשייה אווירית שהוא היום היה פעם אצלי מנכ”ל. מסתבר שאנשים באים ומספרים לי, כמו שאני, אני לא ידעתי הרבה מאוד דברים. אני הייתי ספון בלשכה שלי, ועובד מבוקר עד בוקר. והיום בגלל המשפט העובדי עירייה מפחדים לדבר איתי. מפחדים. באים מרימים לי טלפון באמצעות גורם שלישי, אני בא לפגוש מישהו, פתאום יוצא לי מישהו מהצד ההוא, יהודה אנחנו לא רוצים שיראו אותנו, יהודה זה הפרנסה שלנו. והיה מקרה שהדוד של מאיר שלום המהולל הזה, היה מנכ”ל העירייה. הוא מילא טפסים והוא אמר , הוא היה חייב שיהיה לו שמונה שנות ניסיון.

כב’ הש’ קובו:       רגע, אנחנו קצת ברחנו מהנושא,

העד, מר בן חמו:    אנחנו ברחנו אבל אני חייב להסביר לך מי זה מאיר שלום.

ש:                        אוקיי.

ת:                         התלושים, תכף נגיע לתלושים. והוא מילא שיש לו שמונה שנות ניסיון. הסתכלתי עליו, אמרתי לו, אייל, זה הולך להיות, יתחילו להתעניין עיתונאים וכל זה, הוא אומר לי יש לי שמונה שנות ניסיון. הבן אדם, מסתבר שלא היה  לו שמונה שנות ניסיון. הגישו עתירה, איש פוליטי הגיש עתירה לפסול את המינוי הזה. אני אעצור פה בזה שאני אגיד, היום אני מבין איך העתירה הזאת ירדה. היום אני מבין. לא ראיתי תלוש אחד, עד שחזי  ברזני לא הגיע. אני העדתי יותר מזה, ואמרתי, שבפעם הקודמת, אמרתי שהוא העיד, שהוא העיד פה, שהוא בא ואמר שרוני גמגינה, הבעלים, אחד הבעלים של יד יצחק, נתן לו 25 אלף שקל ביום שחנכו את המוסך לטסטים שלו בראש העין. מעיד פה רוני גמגינה ואומר, לא יכול להיות, לא הבנתי מאיפה הביטחון הזה. הוא אומר אני הייתי בחוץ לארץ, לא הייתי בפתיחה של זה. השיטה הייתה שלוקחים ומעלימים ומדווחים פחות ולוקחים יותר וזו הייתה השיטה ואני אומר לך שמאיר שלום הוא פוטר מהיותו עוזר שלי כפשרה העברתי אותו לאגף ההנדסה למחלקת פרויקטים. ארז אייזנר סיפר לכם, ארז אייזנר מהנדסה העיר הקודם סיפר לכם בחקירתו במשטרה, סיפר אמר, מאיר שלום הוא לא אדם הגון ולא ישר. אבל מתעלמים מזה, כי זה לא מתאים לקונספט.

ש:                        אוקיי אז רגע, בוא נמקד את הנושא כי אנחנו גולשים.

ת:                         לכן אני בא ואומר, לכן אני בא ואומר, אני לא ראיתי תלוש אחד ממה שמאיר שלום אומר שהוא הביא. הוא לא חילק תלושים, ויבואו לכאן שבוע הבא לשמחתי גם חלק מהעדים שיבואו בנושא הזה, הם לא עובדי עירייה. ואני מודה, אני מודה מחוסר הניסיון המשפטי שלי, אני מודה שהעו”ד אשר אוחיון סחט אותם, גם את מאיר, וגם את חזי ברזני, וגם את דני הרוש פחות אבל את חזי ומאיר שלום, הם לא רצו להגיד שמות. מאיר, מאיר שלום לא ידע למי, ממי הוא קיבל. בסוף כשלחץ אותו אז הוא מנה מספר אנשים שנתנו לו. בסדר. אוקיי, יבואו לכאן, יגידו נתנו לא נתנו. הוא מנה אדם או שניים שהוא נתן להם תלושים. הם יבואו לכאן, לשמחתי הם לא עובדי עירייה, ויגידו קיבלו או לא קיבלו.

ש:                        רגע, אבל בוא תתן לפרקליטה לשאול שאלה.

עו”ד שרגנהיים:     מי זה רחמים דגמני? או דמגני?

העד, מר בן חמו:    רחמים דמגני?

ש:                        כן. מי זה?

ת:                         לא יודע.

ש:                        אתה לא יודע?

ת:                         לא. יכול להיות. יכול להיות שאני יודע. תזכירי לי.

ש:                        אני לא, אני שואלת אותך.

ת:                         מי זה ירון עשהאל? את שואלת אותי שאלות,

ש:                        מותר לי. זה תפקידי עכשיו. תענה, יודע לא יודע?

ת:                         לא יכול לקשר אותו. לא.

ש:                        סבבה. מי זה מוטי מורי?

ת:                         עובד עירייה.

ש:                        מי הוא?

ת:                         עובד עירייה.

ש:                        מי הוא? איפה הוא עובד?

ת:                         הוא בפארק.

ש:                        איפה הוא גר?

ת:                         כפר סבא.

ש:                        הוא אמור היה לקבל תלושים?

ת:                         לא שידוע לי.

ש:                        אוקיי. אם הוא מקבל תלושים, זה לעצמו? לחלוקה? הוא נזקק?

ת:                         אני , הוא בטוח לא נזקק.

ש:                        בטוח לא נזקק.

ת:                         אני, אני לא נתתי לו תלושים.

ש:                        אוקיי. ניסים וקנין דיברנו פעם שעברה הרבה, נכון?

ת:                         נו מה? מה הסיפור של ניסים וקנין?

ש:                        לא יודעת. אתה יודע.

ת:                         תביאו אותו.

ש:                        הוא חילק תלושים?

ת:                         תביאו אותו, שהוא יספר לכם.

ש:                        אני שואלת אותך. הוא חילק תלושים?

ת:                         אני יכול להגיד לך דבר אחד. שכל נושא התלושים, כבוד השופט אני עכשיו רוצה,

כב’ הש’ קובו:       לא אבל עזוב,

עו”ד שרגנהיים:     לא אתה לא רוצה, אתה עונה לשאלה,

כב’ הש’ קובו:       השאלה פשוטה.

עו”ד שרגנהיים:     ‘אני רוצה’ היה בעדות ראשית.

העד, מר בן חמו:    סליחה, סליחה, אני לפני שיברח לי מהזיכרון, פתאום עכשיו קפץ,

ש:                        אז שירשום לעצמו, באמת, אדוני,

ת:                         סליחה, סליחה רגע,

כב’ הש’ קובו:       בסדר. אני אתן לו להשלים את המשפט רק.

העד, מר בן חמו:    סליחה רגע.

כב’ הש’ קובו:       כן?

העד, מר בן חמו:    בדיון הקודם, עכשיו היא אמרה תלושים, ופתאום אמרתי אני אתחיל את זה בתחילת הדיון של התלושים. בדיון הקודם שהיינו פה ביום חמישי האחרון, היא העלתה את הנושא של חלוקת תלושים שהיו בלשכה, שהיו אצל העוזר, שהיו אצל זה. אני ביקשתי לראות, עד היום אני לא יודע, עכשיו, אני לא יודע אם הראו לי לא הראו לי, אין לי מסמך כזה מה תפסו בבית מה תפסו בלשכה. לבוא ולהחתים אותי שזה מה שהיה בבית, אני יכול לזכור איזה תו ואיזה תלוש ואיזה זה? ביקשתי ממנה, היא אומרת לי שהעוזר עו”ד שלך ייתן.

עו”ד שרגנהיים:     זה מה שאמרתי?

ת:                         כן.

ש:                        לא.

ת:                         אז מה?

ש:                        אדוני, מה אני אמרתי?

ת:                         מה?

ש:                        סבלנות, נגיע לזה.

כב’ הש’ קובו:       אז נגיע לזה.

העד, מר בן חמו:    לא. אז תראי לי בבקשה את המסמך הזה.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אתה קובע לי את סדר החקירה?  (מדברים יחד).

ת:                         ואני באתי ואמרתי שכל מה שתפסו, אני אומר, אני יודע, שמה שתפסו, לא נראה לי הגיוני שזה לא התלושים האלה. זה תלושים שלי פרטיים.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי, אז בואו נתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     נהדר שאתה אומר את זה. אנחנו נגיע לזה.

העד, מר בן חמו:    שקיבלתי ממס, ממפעל הפיס, ומהחברה לאוטומציה.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. נגיע לזה.

עו”ד שרגנהיים:     ניסים, ניסים וקנין,

העד, מר בן חמו:    ומעבר לזה אמרתי שאחי מיקי, התנהלתי שמונה שנים שקנינו תלושים ואני לא לבד גם חלק מעובדי העירייה גם, חברי, ואמרתי את הדברים האלה. ואמרתי מאיפה קיבלתי כהלוואה, אבל היא מנסה לדחוף, אני רוצה לראות, מה נמצא,

ש:                        לא, אחד אני מאושרת שאמרת את הדברים, אנחנו נגיע לכולם,

כב’ הש’ קובו:       דקה, אבל בוא תענה לשאלות.

עו”ד שרגנהיים:     ניסים וקנין, קיבל תלושים?

העד, מר בן חמו:    אני הסברתי פעם שעברה, את מנסה עוד פעם,

ש:                        נהדר. שורה תחתונה. ניסים וקנין קיבל תלושים?

ת:                         אני הסברתי. אמרתי. כל מי שפנה, מי שנתן תלושים זה היה העוזרים. אם הם קיבלו, הם קיבלו מהעוזרים. אם הוא הופיע ברשימה, אז הוא קיבל.

ש:                        לידיעתך, ניסים וקנין קיבל תלושים?

ת:                         יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אני לא זוכר מקרה,

ש:                        אם ניסים וקנין קיבל תלושים, הוא קיבל אותם לעצמו או לחלוקה?

ת:                         אני חושב שזה לחלוקה. אני חושב. אם הוא קיבל דבר,

ש:                        תודה, מי זה אורי חתוכה?

ת:                         הוא היה פה. הוא היה פה אורי חתוכה.

ש:                        מי זה בשבילך אורי חתוכה? מה הבעיה?

ת:                         תושב העיר כפר סבא, עבד בשירות התעסוקה,

ש:                        למיטב ידיעתך, הוא קיבל תלושים?

ת:                         הוא העיד פה שכן. אני לא ידעתי אז,

ש:                        למיטב ידיעתך, אתה,

ת:                         הוא העיד פה שקיבל.

ש:                        קיבל תלושים?

ת:                         אני לא יודע. הוא העיד שהוא קיבל.

ש:                        קיבל לעצמו או לחלוקה?

ת:                         לא יודע. תשאלי אותו.

ש:                        לא יודע. מי זה חנן אלדיב?

ת:                         תושב כפר סבא.

ש:                        לידיעתך, הוא קיבל תלושים?

ת:                         תראי, במקרה של חנן אלדיב מכיוון שאני מכיר אותו, הוא משפחה מאוד מאוד קשת יום, אני לא יודע בדיוק למה הוא קיבל וממי הוא קיבל, ממני הוא לא קיבל תלושים, אני רק אומר לך, שהעוזרים, אם נתנו לו תלושים, יכול להיות גם וגם כי הוא היה ממשפחה מאוד קשה.

ש:                        זה מיועד לעצמו או לחלוקה?

ת:                         לא יודע. תשאלי את מי שנתן לו.

ש:                        מי זה יואב ידעי?

ת:                         גם. תושב העיר.

ש:                        הוא אמור היה לקבל תלושים?

ת:                         לא יודע.

ש:                        למיטב ידיעתך?

ת:                         לא יודע. אני יודע שליואב ידעי, במקרה, אני יודע כי הוא בן גילי ואני מכיר אותו, יש ילדה מאוד חולה, אני לא יודע מה המצב הכלכלי שלו, אני לא יודע מה הוא עושה, אני לא יודע, אבל, אלה שאלות שתפני למי שנתן להם אותם. אם תגידי שאני נתתי,

ש:                        מי זה הרב הרוניאן?

ת:                         אני מניח שתגיעי לרשימה של הרבנים, ואני רוצה להגיד לך דבר אחד, כבוד השופט,

ש:                        לא אני כבר ברשימה של הרבנים. מי זה הרב הרוניאן?

ת:                         אז אני עונה לך. כבוד השופט, מסתבר שבגלל שחזי היה בתהליך של חזרה בתשובה, ואולי זה גם מה שגרם לו לאי יציבות בראש עם כל מה שסיפרתי בפעם שעברה, חילק לרבנים. למה? אלוהים יודע. את כל זה אני לא יודע בזמן אמת. אני יודע אחרי שמתפוצצת הפרשה, או שאחרי שהוא עוזב, שזה עלה באיזה שהוא, בדברים, והם התלוננו למה הם לא ממשיכים לקבל, חזי היה עוזר טוב, חזי היה עוזר טוב, אלה המילים, אני אמרתי אני לא מתערב בזה. והוא נתן גם לרב שלו שהחזיר אותו בתשובה. נתן וחקרו אותו. ומשום מה לא הביאו אותו לפה. לא הביאו אותו לפה. למה? לאלוהים הפתרונים.

ש:                        דיברת על הרב הרוניאן עכשיו?

ת:                         גם.

ש:                        מי זה הרב הרוניאן?

ת:                         רק כפר סבאי,

ש:                        איפה? באיזה אזור?

ת:                         אני חושב,

ש:                        איזה בית כנסת?

ת:                         אני חושב שהוא בקהילה הפרסית, אני חושב.

ש:                        הוא בקהילה הפרסית?

ת:                         כן.

ש:                        יש לו קהילת מאמינים?

ת:                         אני מאמין שכן. רב. בכל זאת.

ש:                        סבבה. מי זה הרב יניב?

ת:                         הרב יניב זה זה שחזי, החזיר את חזי בתשובה.

ש:                        מה השם משפחה שלו?

ת:                         כהן.

ש:                        מה תפקידו?

ת:                         לא יודע.

ש:                        לא יודע?

ת:                         יכול להיות שבמועצה הדתית משהו. ברבנות או במועצה הדתית.

ש:                        אוקיי.

ת:                         היה ממלא מקום נישואים. לא יודע. אני לא , באמת שאני לא,

ש:                        מי זה הרב דרהיל?

ת:                         הרב דרהיל זכרונו לברכה, אישיות, באמת באמת שאהבתי, הוא היה גר בכפר סבא, הוא המשפחה שלו גרה בבני ברק, הוא גר בכפר סבא כי הייתה לו קהילה בכפר סבא, לדעתי בחלק מהסופי שבוע הוא היה נוסע, אני אגיד את זה פה ואם אפשר לתת חיסיון לדברים האלה שלא יפורסמו,

ש:                        לא צריך, אז אל תגיד.

ת:                         כי אני לא רוצה,

ש:                        אל תגיד.

ת:                         לא לא. אני לא רוצה חס וחלילה,

ש:                        לא אז אל תגיד. אנחנו לא (מדברים יחד).

ת:                         הוא באמת היה קשה יום, היה לו,

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. אז עזוב.

העד, מר בן חמו:    11 12, לא אבל הוא קיבל. אני יודע שהוא קיבל כי גם אני בדרכי שלי הייתי דואג לתת לו כי הוא היה פה לבד, בעיר לבד, והמשפחה בבני ברק, הוא היה צריך לתת גם לבני ברק וגם לעצמו, אבל,

עו”ד שרגנהיים:     הוא קיבל תלושים?

ת:                         אני לא יודע אם הוא קיבל תלושים, הוא קיבל עזרה.

ש:                        אוקיי. הרב יניב קיבל תלושים?

ת:                         לפי מה שהבנתי מהחקירה, כן. לא ידעתי את זה אז.

ש:                        לא ידעת את זה. הרב הרוניאן, קיבל תלושים למיטב ידיעתך?

ת:                         עוד פעם, זה אפילו לא ידעתי שהוא זה, הוא לא הופיע, אמרו לי הרבנים קיבלו. כל רב שתגידי לי, אני אגיד לך,

ש:                        אוקיי. אתה לא יודע. מעצמך אתה לא יודע, זה רק מה שלמדת פה.

ת:                         כן.

ש:                        וואללה.

ת:                         יכלתם ללמוד את זה מהרשימות, שתפסתם,

ש:                        לא לא.

ת:                         אמרתם שיש רשימות של שמות,

ש:                        אתה גם יכלת ללמוד את חומר החקירה, אבל לא חשוב. מי זה מרדכי נסרי?

ת:                         אני לפחות אמרתי, אני לפחות אמרתי,

ש:                        שאתה לא זוכר.

ת:                         לא שאני לא זוכר. אני, תנסי להכניס לי מילים לפה . אני לפחות אמרתי את הדברים שהם האמת שלי. לא את השקרים.

ש:                        אין בעיה.

ת:                         עכשיו תעברי איתי שם שם שקיבל?

ש:                        כן.

ת:                         נו איך זה מתקשר אליי?

ש:                        אתה מאמין לי שגם את זה אני אראה לך?

ת:                         בבקשה. תראי. תראי.

ש:                        אוקיי. יאללה. מי זה מרדכי נסרי?

ת:                         משפחת נסרי, אני לא יודע מי זה מרדכי, יש משפחת נסרי בשכונות המזרחיות של כפר סבא, אחת מהמשפחות שם, זה כמה אחים, אחת מהמשפחות מדובר בשיתוק מוחין של ילד או שניים, משפחה קשת יום מאוד.

ש:                        יש לו כינוי?

ת:                         יש לו מה?

ש:                        כינוי? שם שהוא מכונה פה? דוחה? אומר לך משהו?

ת:                         דוחה?

ש:                        דוחה. לא מכיר? קיבל תלושים?

ת:                         לא יודע.

ש:                        לא יודע.  אנה אגרונוב? מי זו?

ת:                         אני, אומר לך, אנה אגרונוב זה בחורה ששלי אמרני זכרונה לברכה חברת מועצה אימצה אותה אל ליבה, עשינו לה בר מצווה לילד שלה שהיא לא הייתה יכולה לעשות, היא הייתה מכורה לסמים והיא נקייה, ועזרנו לה, אני יודע שגם אחי היה מבין אלה שעזרו לה,

ש:                        אחיך מיקי?

ת:                         אחי מיקי היה מבין אלה שעזרו לה לא רק בחגים אלא בכלל, והיא פנתה לא פעם ולא פעמיים בנושא של שיעורי עזר לילדים, בנושא של זה, היא פנתה לאחי מיקי ומיקי דיבר איתי עליה, ואם אפשר לעזור לה עוד ואם אפשר זה ואם אפשר זה.

ש:                        אז היא קיבלה תלושים?

ת:                         כל מי, כל מי שאמרתי, אני חושב שכן, כל מי שאמרת זה היה אחרי מאיר שלום.

ש:                        אחלה.

ת:                         כל מי שאמרת.

ש:                        מרים אותמזגין.

ת:                         מי?

ש:                        מרים אותמזגין.

ת:                         אם אני זוכר נכון, מדובר בכלל לא בתושבת העיר כפר סבא, אני חושב שהיא הייתה גרה פעם בעיר כפר סבא, אם אני לא טועה, יכול להיות שהיא כבר חזרה, הייתה גרה בכפר סבא ועברה לגור או בהוד השרון או במגדיאל, ויכול להיות שהיא קיבלה, יכול להיות שלא.

ש:                        אתה מכיר אותה? זה מישהי שאתה מכיר?

ת:                         אם תראי לי אותה עכשיו אני לא אזהה אותה.

ש:                        לא. לא לזהות. אתה מכיר את הסיפור שלה? אתה מכיר את הקשר שלה?

ת:                         לא לא.

ש:                        יש לה שם משפחה נוסף?

ת:                         לא זוכר.

ש:                        כהן?

ת:                         לא זוכר.

ש:                        מנישואים?

ת:                         לא זוכר.

ש:                        יכול להיות שהיא מרחוב אימבר שההורים שלה עבדו עם אבא שלך בבית חולים,

ת:                         אימבר בכפר סבא?

ש:                        כן. שההורים שלה עבדו עם אבא שלך בבית חולים מאיר?

ת:                         אז היא קשורה למשפחת אותמזגין מכפר סבא, אני חוזר על הדברים שאמרתי ושם עליהם מרקר, ואמא שלו, אמא שלהם זכרונה לברכה עבדה כמנקה בבית החולים מאיר,

ש:                        ששם גם אביך עבד.

ת:                         אבא שלי, אבא שלי עבד, גם כן, זכרונו לברכה גם כן עבד בבית החולים, וההיכרות שלי איתם התחילה מזה שהתמודדתי לראשות העיר. כשפנו אליהם, אז היא אמרה איך שאני לא אתמוך בבן של אהרון בן חמו? מכיוון שהאבא שלי עזר לה מאוד מאוד הוא היה בוועד העובדים, הוא עזר לה להתאקלם בעבודה והוא היה צריך לסייע לה גם ברמה זה, אז אם היא קשורה לאותה אחת שעבדה עם אבא שלי אז אני יודע מי מדובר, לא יודע את הפנים.

ש:                        אוקיי. אברהם אמסלם? אתה מכיר?

ת:                         אתה מעלה שמות שאני, תתני לי עוד משהו שיקשר אותו.

ש:                        יכול להיות שהוא משכונת עספור?

ת:                         מאיפה?

ש:                        שכונת עספור? יש שכונה כזאת?

ת:                         לא.

ש:                        לא? זה כינוי?

ת:                         אין שינוי של,

ש:                        עספור. זה שכונה? זה כינוי?

ת:                         לא, זה לא שכונה, אם זה כינוי, יכול להיות שזה כינוי.

ש:                        לא מכיר.

ת:                         שכונה בכפר סבא עספור?

ש:                        לא מכיר. אולי אני מכירה. אתה לא מכיר.

ת:                         את מכירה עספור בכפר סבא שכונה?

ש:                        אני לא מכירה. בוא נתקדם.

ת:                         במקום בארץ? שכונה?

ש:                        אני לא מכירה גם את אברהם אמסלם. אבל חשבתי אולי אתה מכיר משום מה.

ת:                         לא זוכר אותו.

ש:                        אנחנו נגלה למה אני חושבת עוד מעט.

ת:                         אם תקשרי אותו,

ש:                        מי זו נדיה פקר?

ת:                         נדיה פקר הייתה פה. היא אישה, היא אם לשלושה ילדים, חד הורית, מחבר העמים, בעלה ברח מהארץ, אישה שבתהליך הגיור שלה אני הייתי מעורב כי ביקשתי ממנהל בית הספר שילווה אותה כי חייבו, ביקשו ממנה לעשות גיור, מנהל בית הספר בר אילן לא זוכר את השם שלו, בא וקלט את השלושה ילדים, היו שם בעיות משמעת מאוד מאוד חמורות, נדמה לי, אם אני זוכר נכון, היה, היה, משבר שם בנושא של הגיור כן רוצים לא רוצים הילדים רוצים היא לא או ההפך משהו בסגנון הזה, היא נעזרה מאוד ברווחה, אגב, הנה עוד משהו, היא עמדה פה והיא אמרה את זה, היא אמרה את זה גם אחרי שהיא הייתה פה, דיברו איתה אנשים שאלו אותה בפירוש היא הופנתה על ידי גורמי הרווחה לעוזר שלי שייתן לה תלושים. היא אמרה את זה פה. נדיה פקר אישה נזקקת מאוד, היא עבדה למחייתה והיא סייעה לעצמה לזכותה יאמר, אבל היא קיבלה עוד עזרה מהרווחה, מהעוזר, מבית הספר, וכן הלאה וכן הלאה. תשאלי גם את, אם הייתם שואלים אותה, לא ידעתי שניכנס לנושאים אישיים, מה חזי ברזני העד המדינה ההגון והישר ניסה לעשות עם נדיה פקר.

ש:                        מי זו פנינה מולא?

ת:                         פנינה מולא גם הוזכרה פה בעדויות, היא אישתו של אברהם מולא, זכרונו לברכה, הוא היה חבר מועצה, ראש הקהילה האתיופית בכפר סבא, היא הוזכרה פה במושגים, אני לא רוצה לומר כמה שאני עזרתי שם זה משהו אחר, אבל מכיוון שחזי ברזני בעצמו עמד פה ואמר שהייתה לי איזה תביעת דיבה נגד אחד הכבאים, אחד מהנהלת הכיבוי, ואני זכיתי במשפט, קיבלתי שמונת אלפים שקל, וביקשתי מחזי ברזני שידאג שהשמונת אלפים שקל או מהעו”ד או מבית משפט לא זוכר מאיפה, שלא יעברו אליי שיעברו לטובת כתיבת ספר של משפחת מולא, הילדה הקטנה, נראה לי שנה בוגרת מהקטנה שלי, הן היו נפגשות הרבה, במיוחד מאז שהיא נהייתה יתומה מהאבא שלה, ואני, הילדה הזאת בילתה אצלנו הרבה בבית, אבל אני לא יודע, בנושא של תלושים אני לא יודע.

ש:                        תקשיב יהודה, רוב השמות שאני אמרתי, אתה מכיר.

ת:                         ברור.

ש:                        אתה מכיר ברמה שאתה יודע לספר עליהם,

ת:                         ברור.

ש:                        על הנזקקות שלהם, על התושבות שלהם, על המשפחות שלהם,

ת:                         ברור. גם אם תתני לי עכשיו,

ש:                        אז אני אסביר לך, אני אסביר לך למה אני אומרת,

ת:                         גם אם תתני לי עכשיו לאלה שלא ידעתי קשר, האמא עבדה,

ש:                        אז אתה תדע גם לספר.

ת:                         אני אדע לקשר.

ש:                        עכשיו תראה, האנשים האלה, לא סתם אני אומרת שאתה מכיר אותם. אתה מכיר אותם ואתה מכיר את המשפחות שלהם ואת הרקע שלהם. אתה צמחת מלמטה יהודה, עברנו את זה כבר שבוע שעבר,

ת:                         נו?

ש:                         אז אתה מכיר את השטח, אתה מכיר את האנשים, אתה לא סתם הגעת להיות ראש העיר.

ת:                         נו?

ש:                        האנשים הם בחרו אותך, כי אתה מכיר את האנשים והם מכירים אותך ומעריכים את פועלך. ולכן, כל הרעיון של להיטיב איתם ולחלק להם תלושים מהלשכה,

ת:                         קשקוש.

ש:                        זה לא רעיון של חזי ברזני, שבא מרמת גן.

ת:                         קשקוש.

ש:                        זה לא. הוא לא קשור. זה רעיון שלך. זו יוזמה שלך. חזי ברזני בא מרמת גן להיות עוזר שלך. כחלק מהתפקיד שלו, אתה הנחית אותו לטפל בפניות תושבים ולעזור לתושבים. ולחלק להם תווים בפסח וראש השנה. וזה גם משהו שאתה ראית כמאוד חיובי,

ת:                         להתייחס?

ש:                        לא סתם כחיובי, כרעיון של מישהו אחר. זה רעיון שלך.

ת:                         להתייחס?

ש:                        בטח להתייחס.

ת:                         קשקוש מקושקש בחביתה מקושקשת. זה מה שיש לי להגיד כבוד השופט. מכיוון שעוד פעם, ראיתי בעין יפה שמסייעים לנזקקים, כן, אמרתי את זה גם פעם קודמת. אחרי זה תגידי לי למה אתה חוזר על כל דבר פעמיים, כי את חוזרת על שאלה, כל שאלה ארבע פעמים. ראיתי במפעל הזה כמפעל מבורך, לא ידעתי מאיפה מביאים, לא ידעתי למי מחלקים בכמה מחלקים. כשמאיר שלום חילק סלי מזון אני לא באתי וראיתי את הרשימה ואמרתי להוא תתן ולהוא לא תתן. ההפך. לא, אין לי את הסמכות, יש להוא שיושב למעלה את הסמכות לגזור למי מגיע ולמי לא מגיע. לא אני. אחד שצריך עזרה, תעזרו לו. במיוחד כשמדובר בסלי מזון. ולכן ידעתי על סלי מזון, עשינו את זה, זאת, גם בעבודה הקודמת שלי, גם במסגרת מועצת הפועלים וגם במסגרת של עמותה שעמדתי בראשה, עמותת מעוף, והסברתי גם מה עשינו עוד, את הטיפולי שיניים ובר מצוות לילדים יתומים ונזקקים, ועשינו, ועשינו, וסליחה שאני אומר את זה, אני לא אוהב, שלוש מערכות בחירות לא ידעו בכלל שאני בעמותת מעוף ולא ידעו את הדברים האלה. מי שידע ידע. דיברו המעשים שלי, לא אני. פה אני נדרש לדבר על זה. וחילקו רק סלי מזון. הייתה פעם אחת, שאמרתי גם כן, הייתה הרמת כוסית, באתי ובירכתי ואמרתי חג שמח, היו חלק מהנזקקים, היו חלק מהצוות, ואמרתי להם חג שמח וקחו לכו לשלום. כשמאיר, אני אגיד יותר מזה, הנה, עכשיו תראה, תראה כבוד השופט, אחרי מאיר שלום היה, היה מישהו, שהוא דמות מאוד דומיננטית בלשכה. דמות מאוד דומיננטית בלשכה, לא יום לא יומיים לא חודש ולא חודשיים. כמעט שנתיים. הבן אדם אני מקווה מאוד שהוא יבוא לכאן להעיד, מטעם ההגנה, ויגיד לכם מה היה בתקופה של מאיר שלום. הרי אם העוזר שלי היה, הנהג שלי, היה מסיע תלושים, היה מסיע חבילות, אז מן הסתם זה לא רק הנהג הזה, זה שיטה, הרי את אומרת הבאתי שיטה, אז אותם נהגים, ואותם עוזרים, היו צריכים לנהוג בדיוק באותה השיטה. והם יבואו ויעידו שבתקופה של מאיר שלום לא היה ולא נברא. הם נתבקשו כן לחלק סלי מזון על פי רשימות שניתנו על ידי מאיר שלום. חזי ברזני הגיע ובא ואמר יהודה חילקתי סלי מזון, חלק לקחו חלק לא לקחו. חלק נתנו לחלק פעמיים בגלל שחלק, למה? יש בעיה של כשרות. הוספתי ואמרתי שראיתי את זה בעין יפה מסיבה אחת פשוטה, זה יותר מכבד את המקבל זה יותר מכבד את המקבל,

כב’ הש’ קובו:       ברור. זה נאמר.

העד, מר בן חמו:    ולכן, לכן, חילקו תלושים. אמרתי גם בהלצה, שיכול להיות היום כבר הם יותר מתקדמים. דור צעיר, אולי הם מעבירים בביט. אני לא יודע. אמרתי את זה. לכן אני בא, לבוא ולקשור את זה שזה היה זה כל זה בשביל להביא סכום טוטאל מאות אלפי שקלים, מאיר שלום עמד פה ואני, אני לא הופתעתי שהוא שיקר, כי כל העבודה שלו הייתה שקר אחד גדול ועובדה, שלא רק אני רציתי לפטר אותו, בא ארז אייזנר ואומר לי יהודה לפני, מפה אני אלך למשטרה אמרתי לו לך. ואז פיטרו אותו ועשו עימו חסד שפיטרו אותו כי אבוי לנו מה היה קורה שם.

עו”ד שרגנהיים:     מאיר שלום לא רק אמר שהיה תלושים, מאיר שלום מגיע עם יומן שמשמש אותו בזמן שהוא עובד כעוזר שלך, ורושם שם דברים, מן ראשי פרקים כאלה, מתוך ישיבות עבודה שלו איתך, כך הוא סיפר לנו, ובין היתר, רשום שם, ואפילו הוקף בעיגול, המילים תלושים לחג, והוא הסביר שזה אומר שזה עלה באותה ישיבה, ושזה מוקף בעיגול כי אתה ייחסת חשיבות לנושא הזה.

ת:                         אני כבר לא יודע מה יש יותר מחביתה מקושקשת. אני יודע לעשות רק חביתה מקושקשת.

ש:                        תראה, אני אומרת לך שהנושא הזה של תלושים, עלה עוד לפני חזי, ולא העיד על זה רק מאיר שלום, העיד על זה למשל גם תמיר אסולי שהיא כספרית ביינות ביתן, אבל לפני כן הייתה כספרית ביד יצחק, שיינות ביתן קנו את יד יצחק, והיא אמרה גם מימי יד יצחק, היינו תורמים תלושים ללשכת ראש העיר.

ת:                         לא היה,

ש:                        לנזקקים.

ת:                         ולא נברא.

ש:                        אז גם תמיר אסולי שקרנית, כי התלבטת לגביה שבוע שעבר.

ת:                         אני אמרתי, את מנסה לקשור אותה לשקר וזה לא. אני אמרתי, שמאיר שלום ידעתי עליו אך ורק נושא של סלי מזון. כפי שסיפרתי קודם גם על דודו ועל נסיבות למה פוטר,

ש:                        לא אבל אתה מספר שחזי המציא משהו,

ת:                         סליחה רגע, סליחה,

ש:                        רגע, אבל שניה,

ת:                         אני לא ידעתי.

ש:                        לא, זה חשוב. אני חייבת למקד אותך. אתה מספר שחזי המציא משהו. היה סלי מזון, וחזי העלה רעיון בגלל ענייני חוזר בתשובה וכשרות ועניינים,

ת:                         לא, לא רק,

ש:                        דקה.

ת:                         גם.

ש:                        בוא נעביר את זה לתווי קנייה וזה רעיון שלו. אבל אני אומרת לך, עובדה שזה לא רעיון שלו. זה כתוב ביומן של מאיר שלום. מאיר שלום העיד על זה. עולה, זה עולה בדיון עם הכספרית של יינות ביתן, שיינות ביתן רוכשים את יד יצחק בחודש מאי ב2007, כשחזי מתחיל לעבוד שלושה חודשים רק אחר כך, באוגוסט 2007 בעירייה. אבל היא אומרת עוד מימי יד יצחק, חודשים לפני שחזי בעניינים בכלל, בכלל עובד בעירייה, הוא רמת גני, לא מכיר את כפר סבא, לא קשור, כבר אז תרמנו. לא סלי מזון. תווי קנייה. אז הדבר הזה קיים, הוא קיים אצלך בלשכה, אתה במשרד מתחילת 2004, אז כל התקופות האלה לא רלוונטיות לחזי, אבל הן כן רלוונטיות אליך.

ת:                         להתייחס?

ש:                        לזה להתייחס, בבקשה.

ת:                         תראו, יש את מאיר שלום, ויש עד מאיר שלום חלון של שנתיים וחצי בערך שלא היה לי עוזר. שהיה לי עוזר מתוך המערכת. מה היה בשנתיים וחצי האלה?

ש:                        לא. על מה אתה מדבר? איפה שנתיים וחצי? תסביר לנו.

ת:                         מאיר שלום היה עוזר שלי ב2004?

ש:                        עד 2006.

ת:                         עד 2006.

ש:                        באוגוסט 2007 כבר חזי נכנס לתפקיד ואומר שאף אחד לא חפף אותו. יש לך במקסימום שנה ושבעה חודשים,

ת:                         סליחה. מה היה בשנה ושבעה חודשים?

ש:                        מקסימום שנה ושבעה חודשים.

ת:                         מה היה בשנה,

ש:                        אני לא יודעת.

ת:                         אז רגע, לא,

ש:                        אתה מספר לי,

ת:                         אז לה ישנו סדרי בראשית? אם, רגע, סליחה,

ש:                        יהודה, אתה סיפרת, אני אגיד לך מה ישנו,

ת:                         סליחה, תני לי, תני לי להשלים ותגידי מה שאת רוצה.

ש:                        בבקשה. אתה תגיד.

ת:                         מה, למה אצל מאיר שלום כן אצל זה לא?

ש:                        מי לא?

ת:                         אצל זה כן,

ש:                        אצל מי לא?

ת:                         מי שהיה אחרי מאיר.

ש:                        מי היה אחרי מאיר?

ת:                         יבוא לכאן.

ש:                        מי?

ת:                         יבוא לכאן.

ש:                        אמרת בני רגב בפעם שעברה.

ת:                         לא. לא בני רגב.

ש:                        על בני רגב אתה מדבר?

ת:                         לא בני רגב.

ש:                        אתה אמרת. דיון קודם אמרת בני רגב.

ת:                         אני אמרתי בני רגב אני לא מכיר בן אדם בשם בני רגב.

ש:                        הבנתי.

ת:                         כן. אני לא מכיר בן אדם בשם בני רגב.

ש:                        אין, אין נהג כזה?

ת:                         אני לא מכיר בן אדם בשם בני רגב.

ש:                        אז אני טועה בשם משפחה?

ת:                         אני לא, לא, זה, מה, אנשים מפחדים, אני אגיד, אמרתי פה שמות, הם יגיעו לאנשים האלה, הם יגיעו לאנשים האלה. באמצעות הסמנכ”ל העירייה באמצעות סגן ראש העיר, בגלל זה אני עשיתי טעות פעם שעברה שאני מזכיר שמות והם שולחים זרועות.

ש:                        אתה צודק. בני פלג. בני פלג אתה מכיר?

דוברת:                 אז אל תגיד שמות.

ת:                         אני לא רוצה להגיב עליו.

עו”ד שרגנהיים:     סליחה? את מגיבה? את עונה? את נחקרת פה?

כב’ הש’ קובו:       לא לא. גברת.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני אני מבקשת שהיא תצא החוצה, עכשיו.

כב’ הש’ קובו:       לא להפריע. אם יהיו הפרעות זה יהיה בחוץ.

עו”ד שרגנהיים:     לא יכול להיות.

כב’ הש’ קובו:       נכון נכון נכון.

עו”ד שרגנהיים:     לא יכול להיות מה שקרה פה עכשיו.

כב’ הש’ קובו:       הנאשם לא צריך עצות מאחותו בקהל.

דובר:                    מה קרה פה?

עו”ד שרגנהיים:     מה קרה פה? היא עונה על השאלות?

דובר:                    מה קרה? תעשי דרמות. (מדברים יחד).

עו”ד אוחיון:          יוחי, יוחי, יוחי, השופט צודק, את לא מעירה,

כב’ הש’ קובו:       לא, את לא מעירה. יש פה שני עורכי דין שמייצגים אותו,

עו”ד אוחיון:          גם לא הערות, (מדברים יחד). אני מקבל אדוני.

כב’ הש’ קובו:       שני עורכי דין שמייצגים אותו,

עו”ד אוחיון:          את לא מעירה כלום.

כב’ הש’ קובו:       כן. חזרה לשאלה.

עו”ד שרגנהיים:     בני פלג היה נהג בעירייה?

העד, מר בן חמו:    אני מבקש לא להתייחס לנושא של בני פלג,

ש:                        אתה לא יכול. חמוד מצידך אבל,

כב’ הש’ קובו:       יש שאלות ואתה בחקירה נגדית.

העד, מר בן חמו:    אני אתייחס לזה ביום שני,

ש:                        לא, לא, אבל אז אי אפשר יהיה לשאול אותך שאלות.

עו”ד שרגנהיים:     אתה תתייחס לזה עכשיו.

העד, מר בן חמו:    הוא עדיין נהג בעירייה. כן. תגיעו אליו.

ש:                        ואתה טוען שהוא היה עוזר שלך אחרי מאיר שלום? אתה מאוד עצבני. לא צריך.

ת:                         כן.

ש:                        כן?

ת:                         כן.

ש:                        כמה זמן?

ת:                         עד שחזי הגיע.

ש:                        אתה אמרת בדיון הקודם שהוא היה שנתיים.

ת:                         סדר גודל. שנה וחצי, שנתיים. סדר גודל.

ש:                        אני אומרת לך,

ת:                         אולי פחות.

ש:                        שיש מקסימום שנה ושבעה חודשים,

ת:                         אז מקסימום שנה.

ש:                        בין מאיר, בהנחה שמאיר שלום עזב בתחילת 2006, ועד שחזי נכנס לתפקיד.

ת:                         אז מקסימום שנה ושבע. סליחה שלא אמרתי שנה ושבעה חודשים, אמרתי שנתיים.

ש:                        הבנתי. ואתה גם טוען שרוני פילבסקי היה העוזר שלך?

ת:                         שלושה חודשים.

ש:                        שלושה חודשים.

ת:                         כן.

ש:                        זאת אומרת גם בני פלג מספיק להיות שנתיים, וגם רוני,

ת:                         לא. רוני פילבסקי,

ש:                        שלושה חודשים מתוך השנה ושבע?

ת:                         היה יחד עם מאיר שלום במקביל.

ש:                        טוב אנחנו כבר הוכחנו שענייני זמנים מאוד מאוד קשה לך,

ת:                         כן.

ש:                        ואתה מאוד מסלף בהם, כמו למשל עם השכירות של הדירה, אנחנו לא ניכנס לזה עוד פעם. איך יכול להיות, ששניהם, נחקרו במשטרה, אף לא אחד מהם סיפר שהוא היה עוזר לך.

ת:                         זה מה שאני שואל. שמה?

ש:                        אף לא אחד מהם סיפר שהוא היה עוזר שלך.

ת:                         בני סיפר.

ש:                        הם נשאלו,

ת:                         בני,

ש:                        מה הם עושים, בני סיפר שהוא נהג, הוא לא סיפר שהוא היה עוזר שלך,

ת:                         טוב. אז אוקיי.

ש:                        הוא סיפר שהייתה תקופה שהוא היה הנהג הצמוד אליך. לא שהוא היה עוזר שלך.

ת:                         בהנחה שהוא לא יאויים היום ולא יפריעו לו להגיע, בשבוע הבא אני מקווה שהוא יבוא.

ש:                        נהדר. אז זה חדש.

ת:                         אני מקווה שהשופט יתרשם באופן אישי.

ש:                        אנחנו המצאנו לו תפקיד. הבנתי. ורוני פילבסקיס, נשאל, וסיפר שהוא פרסומאי.

ת:                         רוני פילבסקי,

ש:                        ושהוא נתן שירותים לעירייה במכרז. מתוך כל זה אתה מניח שהוא היה עוזר שלך?

ת:                         רוני פילבסקי, בשלושה חודשים הראשונים להיבחרותי, היה איתי יותר מכל אדם אחר בלשכה .יותר מכל אדם אחר. סמכתי על המקצועיות,

ש:                        הוא היה מנהל הקמפיין שלך, נכון?

ת:                         הוא היה מנהל הקמפיין של הסיעה. לא שלי. של הסיעה. יש הבדל.

ש:                        הוא כתב לך נאומים,

ת:                         מה? כתב גם נאומים. כן. מה, זה אסור?

ש:                        לא.

כב’ הש’ קובו:       מותר. הכל בסדר.

העד, מר בן חמו:    מה?

ש:                        מותר. מותר.

ת:                         לא הבנתי. מה?

עו”ד שרגנהיים:     לא. בסדר גמור. רק לוודא.

העד, מר בן חמו:    את חושבת שראש עיר יושב וכותב גם נאומים?

כב’ הש’ קובו:       הכל בסדר.

ת:                         רוני פילבסקי,

עו”ד שרגנהיים:     נשמע שאת הנאומים לפה גם לא כתבת. אבל בסדר.

העד, מר בן חמו:    היה אחד האנשים הכי קרובים אליי בשלושה ארבעה חודשים הראשונים של,

ש:                        אז הוא היה לפני מאיר שלום?

ת:                         יחד עם מאיר שלום.

ש:                        אז הוא היה עוזר שלך?

ת:                         הוא היה יד ימיני בנושא, כל הנושאים. הוא היה מייעץ לי בהרבה מאוד תחומים, מאיר שלום נכנס כעוזר בטיפול בפרט, בשיפור השירות, בן אדם פונה אליי, יש לו חור בכביש, בן אדם הילדה שלו לא התקבלה לבית ספר, זה מאיר שלום. כשהייתי אמור לעלות לישיבות אסטרטגיות, להכניס מישהו עם ראש חושב, זה לא מאיר שלום ולא חזי. הם לא ישבו בפורומים האלה, שלא תתבלבלי.

ש:                        הם עוזרים. זה לא עוזר.

ת:                         הם, לא לא,

ש:                        בסדר גמור. הבנו.

ת:                         את צריכה להפיק גם את המקסימום מאותם אנשים.

ש:                        לא אבל אתה כינית אותו עוזר, אני באמת לא כיניתי אותו ככה,

ת:                         אז אולי ההגדרה,

ש:                        אני רואה שהאיש פרסומאי בעל חברת פרסום, מנהל קמפיין,

ת:                         לרוני פילבסקי,

ש:                        כותב נאומים,

ת:                         אז אולי ההגדרה היותר נכונה יועץ.

ש:                        הבנתי. אז הוא לא עוזר.

ת:                         הוא היה,

ש:                        לא רלוונטי.

ת:                         אבל הוא יועץ, אבל הוא ראה את הדברים שהתקיימו בלשכה.

ש:                        אין בעיה. (מדברים יחד).

ת:                         הוא ראה את הדברים.

ש:                        הוא ראה את הדברים. בסדר. בוא נתקדם. אני אומרת לך שזה שהיה איסוף תלושים לצורך חלוקה לנזקקים, עולה לא רק מתמיר אסולי ומשלום מאיר ומזה שחזי מתאר בעצם כניסה איטית לתוך התחום הזה, כניסה איטית שאתה מנחה אותו ומכווין אותו בפנים, אלא גם קבלן. קבלן של נווה מרום, בשם יחזקאל, חזי מרום, העיד פה, וגם סיפר שגם לפני חזי היה נהוג שהם תורמים לכם תלושים ללשכה לצורך חלוקה לנזקקים.

ת:                         זהו?

ש:                        כן.

ת:                         אני בא ואומר, עוד פעם, כשדיברנו על תלושים, אמרתי לחזי ברזני בגלל שהיינו, חילקנו סלי מזון, אמרתי לו רק מרשתות שיווק. רק מרשתות מזון. וככה, ביקשתי שיפעלו. לא היה שום תלוש לפני כן. גם אם יראו לי, לא יודע מה, אני אומר את הדברים האלה, לא היה שום תלוש לפני כן. אני כן יכול להגיד בוודאות, לאור איך שאני רואה שהפרקליטות מתנהלת והמשטרה התנהלה והעדים היום, נלחצים ומונחים על ידי גורמים מסויימים בעירייה, יש פה קשירת קשר. לא מפתיע אותי שמאיר שלום, שחזי ברזני, שרונית וודאי, שאירית מרק, כל אלה הנפגעי בן חמו, וגם רחל אלבוים, אני אספר יותר ממילה על רחל אלבוים, כל אלה, ויש על זה תיעוד גם בעיתונים, ישבו, עמדו פה אנשים והעידו, ואמרו, אנחנו נפגשנו, למרות שאמרו להם לא להיפגש, לא לדבר על החקירה , וכשהם נשאלו פה אז הם אמרו אנחנו לא מאוהדיו של יהודה בן חמו, על מה נדבר? אנחנו, על מה נדבר? ואם היה אפשר להביא עוד פעם את הגרושה שלי, היא הייתה מספרת את הדברים האלה .לכן, לכן, אני בא ואומר, מאיר שלום, אני יכול להגיד יותר מזה, מאיר שלום אחרי שהתפוצצה הפרשה הוא בא והציע את עצמו לעדות. הוא בא וקיבל את האינפורמציה מחזי ומדני וחבריו. לכן אני בא ואומר לך, כל מה שהיה אצל מאיר שלום היום בדיעבד, לפני כשבועיים שלושה, כששמעתי את האינפורמציה, אני מבין שכפי שאמרתי לך, העתירה לא ירדה מהשמיים סתם ככה. לא בוטלה עתירה סתם. אני אומר דברים קשים, דרך אגב,

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. בוא נתקדם.

העד, מר בן חמו:    אני עלול להיתבע דיבע אם,

עו”ד שרגנהיים:     תקשיב, אני אומרת לך שלא רק שאתה ידעת על כל מערך התלושים הזה, ואתה יזמת את כל מערך התלושים הזה, אתה גם ידעת שזה לא תקין.

ת:                         אני הדפסתי אותם. אני הדפסתי את התלושים. הלכתי לבית דפוס, והדפסתי אותם,

ש:                        תקשיב, כל מה שאתה מודה פה,

כב’ הש’ קובו:       לא לא. בלי ציניות,

העד, מר בן חמו:    נו מה,

עו”ד שרגנהיים:     בטון ציני, לא יוצא טוב בפרוטוקול.

כב’ הש’ קובו:       לא לא שניה שניה.

העד, מר בן חמו:    אבל כל פעם אותה שאלה, כבוד השופט.

עו”ד שרגנהיים:     כל מה שאתה מודה בו בטון ציני, לא יוצא טוב בפרוטוקול.

כב’ הש’ קובו:       שניה. זהו. אני אסביר לנאשם. הפרוטוקול שלנו מוקלט, ואחר כך מישהו מקליד אותו,

העד, מר בן חמו:    בסדר.

ש:                        הפרוטקול לא מבין ציניות.

עו”ד שרגנהיים:     אין אינטונציה בתמלול.

העד, מר בן חמו:    אבל כבוד השופט, שאלה אחת 700 פעם?

כב’ הש’ קובו:       בסדר. בלי ציניות רק.

עו”ד שרגנהיים:     אין אינטונציה בתמלול.

העד, מר בן חמו:    אבל שאלה אחת 700 פעם?

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי. קיבלתי.

עו”ד שרגנהיים:     אבל על זה הנושא.

העד, מר בן חמו:    די,

ש:                        זה הנושא אז אנחנו קצת נטחן אותו.  בסדר? סבבה.

ת:                         תטחני עד מחר. את יודעת מה? כל שאלה שאת שואלת פעמיים,

ש:                        בסדר. זה מה שקורה.

ת:                         אני לא עונה עליה. אני אענה רק על השאלה המקורית. בסדר? תגידי לי פרוטוקול לא פרוטוקול.

ש:                        אני ארמוז לך שאתה יכול לענות או לא לענות על מה שבא לך.

כב’ הש’ קובו:       אתה צריך לענות רק בלי ציניות כי אחר כך הפרוטוקול לא יבין.

העד, מר בן חמו:    בסדר. אבל ריבונו של עולם,

כב’ הש’ קובו:       הכל בסדר. הכל בסדר.

עו”ד שרגנהיים:     אני אומרת לך,

העד, מר בן חמו:    מה את אומרת?

ש:                        שאתה ידעת היטב שמדובר בנוהג לא תקין.

ת:                         אז אמרת.

ש:                        באופן חלוקה לא תקין. לא חוקי.

ת:                         זה לא נכון.

ש:                        זה לא נכון? חשבת שזה תקין?

ת:                         לא נכון. לא ידעתי.

ש:                        לא ידעת בכלל.

ת:                         לא.

ש:                        אבל כבר סיפרת לנו שידעת.

ת:                         סלי מזון, את מדברת על התקופה של מאיר שלום.

ש:                        לא. תווים. תווים. אני מתקדמת כל, כל התקופות חלוקת תווים.

ת:                         אני מבקש, בגלל שנהיה ברורים לפרוטוקול שנינו,

ש:                        נהיה ברורים, אומרת לך,

ת:                         כי את יודעת לסובב ולהפיל בלשון. תגידי לי שסיימת עם מאיר שלום, אני עכשיו למשל עונה על מאיר שלום. אז אם את שואלת אותי על מאיר שלום,

ש:                        לא אני חושבת שכבר ענית מה שאתה רוצה על מאיר שלום.

ת:                         אז אם מיצית מאיר שלום, תגידי אני עוברת למשהו אחר.

ש:                        יופי.

ת:                         תגידי.

ש:                        אתה ידעת שכל נושא חלוקת תווי קנייה דרך הלשכה לפי איזה רשימה מאולתרת של מי מכיר את ראש העיר או לא מכיר או אי פעם נעזר בו בעבר היא לא תקינה? זו לא דרך חלוקה תקינה לעזור לנזקקים? ידעת או לא ידעת?

ת:                         אני אמרתי, אני לא אחדש לך. אמרתי בדיון הקודם שהנושא הזה היה ידוע לי. ראיתי אותו גם בעין יפה. אמרתי. מה את עכשיו מנסה להציג איזה שהיא,

ש:                        זה אומר שחשבת שזה תקין?

ת:                         רגע סליחה. אל תפריעי לי. אל תנסי להציג את זה באיזה דרמטיות, אתה ידעת, שאלת את זה מיליון פעם. אז אני חוזר ואומר, ידעתי. בא אליי חזי ברזני, אמר, הציע את מה שהציע, בירכתי על כך, אמרתי, אני רואה כך וכך, ואני אחזור עוד פעם על המילה מכבד יותר, וכולי וכולי. את שואלת אותי אם אני קיבלתי תלושים ממישהו? לא קיבלתי. אם אני חילקתי, אמרתי שחילקתי בצורה מינורית. אמרתי לך, ואת חוזרת, את רוצה שאני אחזור עוד פעם?

ש:                        אני לא שאלתי את זה עוד פעם.

ת:                         אמרת, אבל אני אומר,

ש:                        אבל אתה לא עונה לי לשאלה.

ת:                         שחילקתי בצורה מינורית, אם זה הגנן ואם זה המנקה השבילים ואם זה,

ש:                        על האריתראי שהפך לאתיופי באמת שמענו מלא, וגם על האלמנה,

ת:                         לכן, אל תפריעי לי,

ש:                        שאוספת בקבוקים. אני שואלת,

ת:                         אל תפריעי לי, אדוני השופט,

כב’ הש’ קובו:       רגע רגע,

העד, מר בן חמו:    אפשר להגן עליי?

עו”ד שרגנהיים:     האם ידעת שאופן החלוקה לא תקין.

כב’ הש’ קובו:       שניה,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני אני לא  מקבלת אבל תשובה לשאלה.

העד, מר בן חמו:    אפשר להגן עליי?

ש:                        אני מקבלת חזרה על תשובות שכבר שמענו, ואני לא מקבלת תשובה לשאלה ששאלתי עכשיו.

ת:                         אני מבקש להגן עליי. אני מבקש להגן עליי.

כב’ הש’ קובו:       זה הופך לוויכוח. זה הופך לוויכוח. לתת לו להשלים את התשובה, ואז.

העד, מר בן חמו:    אני מבקש להגן לפחות על הזכות של לענות.

כב’ הש’ קובו:       נכון. נכון.

העד, מר בן חמו:    דבר בסיסי. אני מקווה שזה בסיסי.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אתה לא עונה לשאלה.

כב’ הש’ קובו:       דקה. דקה. לתת לו להשלים את המשפט. לתת לו להשלים. אין ברירה.

העד, מר בן חמו:    לכן אמרתי, אמרתי ואני חוזר ואומר, גם כשחילקתי זה היה מינורי. אתם באים ואומרים לי ואני אחזור עוד פעם כי את תשאלי את זה עוד פעם, ואולי אני אחסוך לך שאלה אני מקווה. גם התלושים שנתפסו בלשכה, גם התלושים שנמצאו ברכב, גם התלושים שנמצאו אצלי בבית, אמרתי, כבוד השופט, היו כמה סוגי תווים. ביקשתי לראות איזה סוגי תווים, אני יכול לזהות, מי, אולי, לא בטוח, אבל אני אזהה, אמרתי שקיבלתי תלושים, קניתי תלושים מזה שבע שמונה שנים, וזה האמת. קיבלתי תלושים כהלוואה, כ10 12 אלף שקל מרפי, וזה האמת. אני, לכן אני בא ואומר, ריבונו של עולם, אני לא אלוף כמוכם להופיע פה כל שני וחמישי, כל יום, לא כל שני וחמישי, כל יום. אני פעם ראשונה בחיים שלי עומד על דוכן העדים. כשעמדתי פה, זה לתת עדות אופי לאנשים ששיקמתי. ולכן, אני בא ואומר, אני עומד פה, אל תנסו לנצל את העובדה שאני חסר ניסיון, אני הדיוט בה’ בכל מה שקשור לנוהל דיון, התנהלות דיון פה, אני בא ואומר תהיי גדולה איתי. תביאי תראי לי רשימה, הנה הרשימה, מה אתה אומר,

עו”ד שרגנהיים:     אנחנו נגיע לזה, רק אם תקצר את התשובות שלך.

ת:                         אז תגידי אני נאיבי? אז אני מעדיף למות נאיבי גם.

ש:                        אבל אנחנו נגיע לזה רק אם תקצר את התשובות שלך.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. אז בוא ניתן לה לשאול את השאלה הבאה.

העד, מר בן חמו:    אני מעדיף.

עו”ד שרגנהיים:     אני נשבעת לך שזה בעתיד שלך.

ת:                         בסדר. בסדר.

כב’ הש’ קובו:       זה יגיע.

עו”ד שרגנהיים:     הקרוב. בסדר? בוא נתקדם. יאללה. תענה לי. אני אומרת לך שאתה הכרת היטב את נוהג קמחא דה פסחא, אתה הכרת היטב את היכולת של העירייה באופן חוקי לחלק תווי קנייה לנזקקים, דרך רשימות של הרווחה, כמו שהעיד פה עזריאל אונרייך, ואתה ידעת לכן שהנוהג של הלשכה לא תקין.

העד, מר בן חמו:    לא מנה ולא מקצתה. אני כבוד השופט, הנושא של קמחא דה פסחא, עזריאל אונרייך ראית כבוד השופט, אתה מעריך שהוא עבר את גיל הבר מצווה? סבא שלו התחיל עם הקמחא דה פסחא. סבא שלו. הבחור כבר העיד על עצמו שהוא בגמלאות. אז אני מכיר כתושב, אני מכיר כמי שעבד, כעובד קהילתי, והפניתי אליהם אנשים שייקחו מגמ”ח הלוואות ללא ריבית וללא זה, הלוואות של 500 שקלים הלוואות של 400 שקלים, הם אספני מצוות האנשים האלה .אני מכיר אותם ואני מעיד עליהם. פעמיים בשנה חילקתי עם עזריאל ועם הנכדים שלו ועם הילדים שלי, חילקנו בבית חולים מאיר תפוח בדבש בראש השנה, ויין בפסח לחולים. לכל החולים, היינו עוברים מיטה מיטה. אני מכיר את עזריאל, אני מכיר את הערכים שלו, הערכים שלו די דומים לערכים שלי. אלה ערכי ההתנדבות וערכי הנתינה ואני אומר את זה, סליחה שאני מעיד על עצמי. אני מכיר את הקמחא דה פסחא. אמרתי, שהקמחא דה פסחא להערכתי, להערכתי נוסד יחד עם העיר כפר סבא, אולי קצת אחרי, עם המושבה, 1903,

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. בסדר.

העד, מר בן חמו:    לכן, אני בא ואומר, כשפנה אליי עזריאל אונרייך כמו בכל שנה לפניי ואני מניח שגם היום הוא פונה. הסכום, כל מי שמקבל תקצוב מהעירייה, הסכום לא מספיק. ביקש להגדיל את התקציב. אני, אם הייתי יכול הייתי משלש ומרבע ומחמש.

ש:                        תקשיב רגע לשאלה,

עו”ד שרגנהיים:     ראית את הבקשות שלו להגדלת התקציב?

העד, מר בן חמו:    ראיתי את המכתב.

ש:                        ראית מכתבים ממנו?

ת:                         מכתב.

ש:                        מכתב אחד?

ת:                         לא. מכתב כל שנה.

ש:                        כל שנה. מכתב. נכון. אתה יודע מה הקטע? המכתבים האלה הוגשו, הם צורפו לתיק המוצגים של בית המשפט בת/64 יחד עם הודאתו של עזריאל,

ת:                         נו, טוב מאוד.

ש:                        תרשה לי לקרוא לך את המכתב.

ת:                         בבקשה.

ש:                        יש שלושה כאלה, כל שנה החל מפברואר 15,

ת:                         אני חושב שיש יותר, אולי נתנו לך שלושה.

ש:                        לא, אני, לי יש החל מפברואר 15,

ת:                         יש יותר.

ש:                        יכול להיות שיש יותר שלא הגיע לכדי תיק החקירה. בסדר? כתוב למעלה “וועדת קמחא דה פסחא מעות חיטין. לכבוד מר יהודה בן חמו, ראש העירייה עיריית כפר סבא. נכבדנו ראש העיר, שלום וברכה. הנדון, הקצבת עיריית כפר סבא לקמחא דה פסחא”,

ת:                         אני מאמין שהוא כתב את זה. גשי לסייפא. זה בסדר. זה בסדר.

ש:                        למה? חשוב לי לקרוא את זה. דיברנו על כך שראית מכתב כזה כל שנה. דיברנו על כך. נכון?

ת:                         כן.

ש:                        אני אגיד לך יותר מזה, זה כתב ידך פה למעלה שכתוב למירה נכון?

ת:                         כן כן.

ש:                        למירה, אותה מירה טולדנו, שהעידה לנו פה. נכון? זה כתב ידך.

ת:                         לא.

ש:                        זה לא כתב ידך? לא. אוקיי.

ת:                         אין לי כתב כזה יפה. אבל לא, אני לא מכחיש.

ש:                        הוא לא כל כך יפה אבל בסדר.

ת:                         אני לא מכחיש.

ש:                        כמדי שנה, כמדי שנה “אנו פונים אליך בבקשת הקצבה כספית, תווי קנייה של העירייה עבור חלוקת קמחא דה פסחא מעות חיטין למצרכים בעיר. בשנים האחרונות אנו מחלקים תווי קניה למצרכים, לפי חלוקה לשלוש דרגות. קשישים, בודדים נזקקים, נזקקים ביותר. לקראת פסח תשע”ד שנה שעברה חלקנו תווי קנייה לנזקקים, מטופלי גמילה מסמים, בשווי 250 ש”ח, לנזקקים ביותר בשווי 350 ש”ח, לקשישים ובודדים בשווי 150 ש”ח. רשימת הנזקקים מועברת אלינו מהלשכה לשירותים חברתיים שאף קובעת את דרגת הנצרך. נדגיש כבעבר שאיננו מקבלים רשימות נזקקים משום גורם פוליטי ומפלגתי כך נשמרת לדעתנו החלוקה למצרכים בהיקף עירוני כללי כפי שנהוג כל השנים בעיר”. וזה ממשיך, אני רק רוצה להגיד לך, שני דברים מאוד מאוד חשובים. אחד, אין ספק שהם מחלקים תווי קנייה, זה כתוב בצורה מאוד ברורה. שתיים, אין ספק שהם מחלקים את התווי קנייה על פי קריטריונים ברורים של המחלקה לשירותים חברתיים, דהיינו, הרווחה,

ת:                         אני לא מבין מה הקשר,

ש:                        וכך הם גם העידו. אז אני אומרת לך, שכמי שקיבל מכתב כזה כל שנה, ויש פה שוב, שלושה כאלה, משלוש שנים עוקבות החל מ2015, אתה מאוד מודע ליכולת של העירייה באמצעות אישור תקציב כל שנה, להקטין להגדיל את החלוקה למצרכים לנזקקים על פי קריטריונים ברורים, שוויוניים, של מטופלי רווחה, העידו על כך בנות הרווחה, העידו על כך עזריאל אונרייך ורחל אלבוים. יש לך דרך מר ראש העיר לעשות את הדברים בצורה חוקית מסודרת שוויונית ולא מפלגתית \ פוליטית שמשום מה מצוין פה, שאולי זאת לא הדרך. ובכל זאת, אתה בוחר לראות בעין יפה את מנגנון התלושים הפנים לשכתי שהקמת באמצעות עוזריך לאורך השנים.

ת:                         אני,

ש:                        למה?

ת:                         אני אענה?

ש:                        וודאי.

ת:                         אני לא מבין מה הקשר בין קמחא דה פסחא, למה שקרה אצלי בלשכה. לא מבין בכלל. קמחא דה פסחא, אני אמרתי שהם לא חילקו תלושים? אני אמרתי שאני ידעתי אם הם חילקו?

ש:                        אמרת שלא ידעת,

עו”ד אוחיון:          (מדברים יחד). הוא רק פותח את הפה, מיד,

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי. קיבלתי.

עו”ד אוחיון:          מספיק עם זה. מה קרה לך?

העד, מר בן חמו:    אני אמרתי, כבוד השופט,

עו”ד אוחיון:          נראה שאת מאוד במוטיבציה אישית,

כב’ הש’ קובו:       עו”ד אוחיון, שניה, הנאשם עונה. (מדברים יחד). קיבלתי.

העד, מר בן חמו:    כשאני בא ואומר שבאים אליי בעורמה, לזה אני מתכוון. למה אני מתכוון?

ש:                        בוא תסביר.

ת:                         אני אמרתי שעזריאל אונרייך לא חילק? אני אמרתי שאני יודע מה הוא מחלק? כמה הוא מחלק? למי הוא מחלק? אני מקבל מכתב בקשה, אני, סביר מאוד להניח שהייתה פתקית מצורפת,

עו”ד שרגנהיים:     אתה חותם בלאנקו, נכון?

העד, מר בן חמו:    סליחה, אני לא חותם בלאנקו, ההיפך,

עו”ד אוחיון:          אדוני, אדוני, אני מוחה,

כב’ הש’ קובו:       לא, הכל בסדר.

עו”ד אוחיון:          לא אני רוצה לתאר את הדברים. יושבת התובעת, לא עומדת, מה אכפת לה מכבוד בית המשפט? אני עומד כשאני שואל שאלות. יושבת, מגחכת מתחת למסיכה, בציניות, באמצע התשובה שלו. בושה.

כב’ הש’ קובו:       לא. לא משנה. מה שחשוב זה מה הנאשם אומר כרגע.

עו”ד אוחיון:          לא. זה מה שהיה.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. קיבלתי, אבל,

עו”ד אוחיון:          זה מה שהיה. בושה וחרפה אדוני, ומכאן ולהבא, בכל פעם אני אתנגד שהיא מטעה.

כב’ הש’ קובו:       אין צורך, אבל דקה, (מדברים יחד). אבל הנאשם באמצע תשובה.

עו”ד אוחיון:          נתתי לצחוק, היא מנצלת את זה לרעה ולהערות ציניות.

עו”ד שרגנהיים:     יש גם הערות מהקהל, אפשר?

עו”ד אוחיון:          בושה וחרפה. אני ראיתי את ההתנהגות. בושה וחרפה.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. בוא נתקדם כי מה שחשוב כרגע זה מה הנאשם אומר.

עו”ד אוחיון:          כן, אבל יש גבול אדוני,

כב’ הש’ קובו:       בסדר. בסדר.

עו”ד אוחיון:          לחוצפה, בן אדם יותר גדול ממנה בשנים, תראה איך היא מתנהגת.

כב’ הש’ קובו:       כן. תשובה.

עו”ד אוחיון:          דרך ארץ קדמה למשפטים.

העד, מר בן חמו:    עוד פעם כבוד השופט, מנסים, התובעת מנסה להציג את זה בעורמה, ולמה אני מתכוון? אתה, אני אמרתי שלא ידעתי שעזריאל אונרייך זה? אני אמרתי שעזריאל אונרייך לא פנה אליי? אני אמרתי שאני לא אישרתי? אמרתי. ביקש עזרה, קיבל. אין קשר בין התלושים של עזריאל אונרייך לבין התלושים שהיו שהעוזרים גייסו. ולכן, זה שני קווים שלפעמים גם לצערי הם נפגשו, בגלל רחל אלבוים, שנעיד, ותכף נגיד מי זו רחל אלבוים אם יורשה לי, כי אני, למה אני אומר את הדברים האלה? כדי לראות על איזה אילנות הם נתפסים. על איזה אילנות הם נתפסים. אין לי בעיה עם מה שאמרו האנשים ואמרו דברים גם קשים. אין לי בעיה עם זה. רק מה המניע. כשבא בן אדם,

כב’ הש’ קובו:       לא, אבל, אתה תחזור לשאלה, כבר שכחת את השאלה.

ת:                         כשבא בן אדם ואומר זה המניע שלו, של שנאה ושל,

ש:                        אז,

ת:                         אז אני מקבל את זה אחרת.

ש:                        אתה שכחת את השאלה.

ת:                         אני, אני אומר עוד פעם. ידעתי שיש קמחא דה פסחא, ידעתי שעוזרים, אין שום קשר בין זה לזה. נקודה. אמרתי עוד יותר מזה, כבוד השופט, אני מקווה שגם כבוד השופט זוכר, אמרתי, אתה מחזיר אותי היום לחוכמה של בדיעבד, הייתי עושה את זה עם עמותה, אמרתי את זה, לא?

ש:                        נכון.

ת:                         הייתי עושה את זה עם הרווחה. עכשיו, מעבר לזה, הוזכר פה נדיה פקר והפריעו לי באמצע הדברים, ותוך כדי זה עכשיו אני נזכר, עובדת סוציאלית הפנתה אותה לחזי ברזני ושהיא תקבל עזרה, ואחרי זה גם לבאים בתור אחריו, כי היא באמת מקרה שנרתמנו הרבה מאוד אנשים לסייע לזה. ולכן, גם ברווחה ידעו  את זה. לא יכול להיות שלא ידעו שאני עולה להרמת כוסית של 400 500 עובדים ואני מדבר על נושא של עזרה לנזקקים ועזרה גם לעובדים שפנו גם, עובדים קיבלו דרכם.

ש:                        אוקיי.

ת:                         גם עובדים קיבלו דרכם שהם פנו לעזרה. כבוד השופט יודע ששמונים אחוז מעובדי העירייה הם מקבלים הבטחת, אולי טעיתי, חמישים שישים אחוז מקבלים הבטחת הכנסה. לכן הם גם כן אפשר לסייע להם. ולכן אני בא ואומר, אפשר מים בבקשה יוחי? ולכן אני בא ואומר אין שום קשר, מנסים,

ש:                        אוקיי. אז בוא נמשיך.

ת:                         לעשות קישור בין זה לזה.

עו”ד שרגנהיים:     נתקדם. תראה, חזי היה פה,

העד, מר בן חמו:    תודה נשמה שלי.

ש:                        והוא העיד על הביצועים שלו בתחום התלושים, תחום שהוא טוען שאתה הטלת עליו, ואני חייבת להגיד לך שהוא היה נשמע מאוד שלם עם המשימה הזאת שלו. לא יודעת, אולי זה השתלב עם היותו חוזר בתשובה, אולי זה השתלם עם גמילות חסדים מבחינתו, באמת, הוא דיבר על זה ואני חושבת שהוא דיבר מאוד בגאווה על הפרויקט הזה שהוא ניהל, הוא רק טען שהוא ניהל את זה  עבורך אבל חוץ מזה הוא דיבר על זה מאוד בגאווה. אתה מסכים איתי?

ת:                         אני אגיד לך משהו לגבי מה שחזי אמר. אני אגיד שקר אני אגיד קשקוש, אני אגיד זה, תגידי לי עוד פעם נותן תשובות נדושות,

ש:                        אני מניחה שחלק מהדברים שהוא אמר היו אמת.

ת:                         אני אגיד לך דבר אחד. שהוא לא יכול להתכחש לזה, כי יש תיעוד גם לזה. חזי ברזני, בתוקף היותו חוזר בתשובה, הלך לתרום כליה בשביל לנסות לכפר לדבריו, לא לדבריי, לא לדברי חבריו, לדבריו, הוא הלך לתרום כלייה בכדי לכפר על מה שהוא עשה בכל המקרה שלי. מה אמר לו הרב? אל תעשה את זה. אמר לו למה? אומר לו כלייה זה בינך לבין בורא עולם. אתה והוא. מתכוון אליי. זה מה שאמר לו הרב. הרב ניסה לדבר איתי, לנסות להגיע לאיזה שהיא הבנה, העו”ד אמר לי אל תיפגש. אל תיפגש. אני בפירוש אומר, אדם שהולך ואני מאמין לו שהוא בתהליך נכון של חזרה בתשובה, נכון או לפחות הוא נדבק בערכים הדתיים, אני מאמין לו,

ש:                        אבל אני לא שאלתי על החזרה בתשובה,

ת:                         אני מאמין לו, אבל אני מספר לך,

עו”ד אוחיון:          את הכנסת את זה.

העד, מר בן חמו:    אני מספר לך מה קרה,

עו”ד שרגנהיים:     אבל אני רוצה לקבל תשובה לשאלה.

ת:                         כשבן אדם בא, כשבן אדם בא ואומר שאני הולך לתרום כלייה בשביל לכפר, אותו חזי ברזני, צדיק יסוד עולם,

עו”ד אוחיון:          בלי ציניות אמרו לך.

העד, מר בן חמו:    עומד, עומד פה, ואומר שביום שחתמתי והוא מאמין בזה, והוא הולך בהרגשה שהוא מאמין בזה, ביום שחתמתי על עד מדינה חזרתי הביתה בצהריים, הוא אמר את זה פה כבוד השופט, חזרתי הביתה בצהריים ואמא שלי הייתה נעדרת, ובעשר בלילה מצאנו אותה בחנייה שהיא קפצה מקומת הגג בקומה תשיעית או עשירית, ככה הוא מעיד פה, והוא הולך בהרגשה שכל זה בגלל שהוא עשה דברים לא נכונים, אני צריך לתת ציונים לחזי ברזני? אני אתן לו ציונים? הוא נותן לעצמו את הציונים. הוא בא ואומר שהוא לא חי בשלום עם הנושא של זה, של השקר שהוא אמר. הוא לא חי בשלום עם ההסכם עד מדינה שזה, אני חושב שאת לא צריכה לחיות בשלום עם ההסכם עד מדינה הזה. אם את מגיעה למצב, ואת יודעת מה? אני אוסיף עוד משהו אחד. אותו חזי ברזני, כבוד השופט סליחה שאני יורד למטה לדברים אישיים, מגיע לבית של תושבת העיר, אמא לשלושה ילדים, חולת סרטן, כרתו לה את שני השדיים, והוא מנצל אותה, הוא לא אומר לה שהוא נשוי, מנצל אותה ועושה דברים איומים תוך כדי ביום שהיא חוזרת מכימותרפיה. ורק אחרי חצי שנה שנודע לה שהוא נשוי בגלל אירוע עירוני שהיא באה וראתה את אשתו ואת הילדים ואז הוא אמר לה למה באת בכלל? תלכי מכאן אני אדבר איתך אחר כך.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי, בוא נחזור.

העד, מר בן חמו:    ולכן אני בא ואומר, באילנות האלה?

ש:                        אוקיי.

ת:                         באילנות האלה הם נאחזים?

עו”ד שרגנהיים:     הבנתי. חזי ברזני היה גאה בפועלו שלו בתחום התלושים?

העד, מר בן חמו:    היום, בדיעבד אני אומר,

ש:                        בזמן, בזמן שהוא עשה את זה? בזמן אמת?

ת:                         אני אומר לך, היום אני מבין את הגאווה שלו. הוא עשה, יותר לעצמו מאשר הוא עשה לאחרים. כשהוא בא ואומר, המנגנון ההשלכה שלו עבד שעות נוספות. כשהוא בא ואומר שאני גרסתי רשימה, זה הוא גרס את הרשימות, כי חלק גדול מהרשימות בכלל לא הוגשו.

ש:                        תגיד,

ת:                         חלק גדול, דבר שני, דבר שני, אותו חזי ברזני, אותו חזי ברזני שאת רוצה להיתלות בו, אולי יש לו תמונות של הילדים שלו עם התיקים שתרם תורם כפר סבאי שהוא לקח לבית ובמקרה גם שבוע שעבר מישהו אמר לי את זה? אולי במקרה, אולי עדיין יש את התיקים, אולי יש תמונות,

ש:                        אני נדהמת מכל הלוחשים על אוזנך בשבועות האחרונים, ממש, בימים האלה, כל הזמן לוחשים על אוזנך,

ת:                         לא, כי הגיע זמן האמת.

ש:                        הנה, זמן אמת, יש לנו את מחר יש לנו את יום שני, תביא אותם בהמוניהם. בוא נסיים אתה תענה על השאלות שלי, כדי שנגיע אליהם, לכל הלוחשים על האוזניים המאוד מאוד חשובים האלה. אני אומרת לך שחזי ברזני היה מאוד גאה בפועל שלו. הוא חשב שהוא לקח את הנושא שאתה הטלת עליו והוא עשה איתו את המקסימום. רק שאלה אחת לי. למה הוא נותן לך את הקרדיט בזמן אמת?

ת:                         מה זאת אומרת?

ש:                        למה בזמן אמת, והיו פה הרבה מאוד עדים שסיפרו את זה, שהוא מעולם לא אמר זאת יוזמה שלי, יהודה בירך אותי על כך, זאת יוזמה שלי יהודה אמר לי סע עם זה, כל העדים באו לפה ואמרו בזמן אמת שמענו מחזי שהוא עושה את הדבר הזה כי יהודה הטיל עליו את זה.

ת:                         אז את לא יודעת איך עובדת עירייה. עוד פעם, אמרתי את זה, גם נתתי דוגמה, די ממחישה. כשראש העיר מגיע לאירוע, כשראש העיר מגיע לאירוע, אני לא מדבר על העדות פה כי העדות פה של חזי ברזני, אני אמרתי גם שאני כועס פחות על חזי ברזני מאשר על דני ארוש. כי חזי מילט את נפשו אפילו במחיר של דברי שקר והכל. כל מה שקורה בעיר משייכים את זה לראש העיר. כל מה שקורה. נתתי את הדוגמה שאמרתי אפילו אב טרי שנולד לו ילד באמבולנס, שלח לי זר פרחים, שהאמבולנס לא קשור לעירייה. כשאני מגיע לאירוע, קחי לדוגמה גם את ראש עיריית רעננה אם את מכירה, וכולי ראשי ערים אחרים. ראש העיר מגיע, תודה לראש העיר, בכלל אני לא יודע על מה. תודה על זה שעזרת לנו לעלות ליגה. מאיפה אני יודע איזה ליגה אתם בכלל? כל מיני דברים כאלה. גם חזי נתן לי קרדיט. חזי נתן לי פה קרדיט לא מאהבת מרדכי, לא מתוך זה,

ש:                        לא פה,

ת:                         לא, בכלל.

ש:                        בזמן אמת, בזמן אמת,

ת:                         היום, גם פה וגם בכלל, אני אגיד לך גם למה.

ש:                        לא פה. פה זה כבר לא קרדיט. פה זה בית דין פלילי.

ת:                         אני אגיד לך גם למה, כי היום אני מבין את הדברים קצת שונה, לא קצת, הרבה מאוד שונה. כי חזי עשה יותר לביתו מאשר לנזקקים. את זה כולם העידו. את זה כולם רואים. אני לא רוצה לספר, אני חייב, שלא יגיד לי כבוד השופט למה. ביקשתי להביא את העדות של קבלן שבנה לי את השלד בבית. קוראים לו מאיר איתן. תקראי את ההודאה שלו. אותו מאיר איתן האשימו אותו, הגרושה שלי מתוך כעסים אליי, לא נורא, אני סולח לה, תכף אני אסביר לך למה,

כב’ הש’ קובו:       אבל בדקה כי אנחנו בורחים מהנושא.

העד, מר בן חמו:    בדקה. אותו מאיר איתן, בנה לי, הגרושה שלי אמרה שאולי, נבדוק, אין לי חשבוניות, הכל הוצג טבין כתקילין, שיחררו אותו אחרי שהוא בטראומה נפשית, לא משנה. אותו מאיר איתן מספר, שחזי ברזני פנה אליו בבקשה לסייע למשפחות נזקקות. אותו מאיר איתן אמר אין לי בעיה. היה חג וזה. בא אליו חזי ברזני אומר לו, תשמע, יש איזה משפחה מסכנה שיש לה חוב במכולת. אומר לו, טוב. אתה מוכן לשלם את החוב? כמה? אומר לו 3000, 2500, לא זוכר את הסכום, ואז הוא אומר לו אין בעיה, תבוא אליי למשרד אני אתן לך צ’ק. הוא אומר לא לא, לא בצ’ק. זה למכולת. אומר לו מה למכולת? מכולת בשכונה, הוא מקבל צ’קים. לא לא. רק במזומן. שלושה ימים חזי מקרקר סביבו עד שהוא נתן זה. שואלים את בעל המכולת בשכונה, יש שתי מכולות, שתי מכולות, אותה משפחה קנתה מהמכולת, אומר שביצ’ה? שביצ’ה לא הביא גם את הכסף המזומן.

ש:                        ברור. כן.

ת:                         אז זה חזי. שאלת אותי מה הגאווה.

עו”ד שרגנהיים:     טוב. בוא תראה. אני אומרת לך שהאינדיקציה הברורה ביותר לזה שהמנגנון הזה הוא לא יציר כפיים של חזי אלא חד משמעית מנוהל על ידך, זה גם המשיך הרבה אחרי חזי. חזי עוזב את העירייה, יש לך את וידאל, יש לך את דותן, והם ממשיכים לנהל את העסק הזה והכל תחת שרביטך, עם מעורבות אישית לוחצת שלך, עם ידיעות שלך לגבי למי זה מחולק, והכל.

העד, מר בן חמו:    אפשר את זה?

ש:                        אתה רוצה להגיב לזה?

ת:                         אפשר את הדף בבקשה?

כב’ הש’ קובו:       כן. בוודאי.

עו”ד שרגנהיים:     תביא לו. בחסות מדינת ישראל.

העד, מר בן חמו:    תודה, סליחה? תחזרי עוד פעם?

ש:                        זה שלי, על זה אני מחייבת.

ת:                         כן. בבקשה? על מה זה היה?

ש:                        אני אומרת, שיש אינדיקציה לכך שזה לא חזי, אלא אתה, כי זה ממשיך אחרי שחזי עוזב. יש וידאל, יש דותן, ויש אותך, מעורב, כל הזמן. יהודה, כל הזמן מעורב בנושא הזה של גיוס, של חלוקה, של כמה התקבל ממי, של למי מחלקים, מי קיבל מי לא קיבל, זה בסדר זה לא בסדר, בוא נתקן את זה, בוא נפתור את זה, זה הכל אתה.

ת:                         להתייחס?

ש:                        כן.

ת:                         קודם כל תודה על השאלה. כבוד השופט תראה. כן אמרתי, גם אחרי חזי היו חלוקת תלושים. אבל מה לעשות? זה כבר לא כושר רטורי, זה כבר לא אמירה כנגד אמירה, זה מתמטיקה, מספרים. בוא, ניקח את המספרים שחזי חילק, לעומת וידאל, ועוד יותר לעומת דותן. בוא תראה את המספרים איך הם צונחים באופן משמעותי. אם לא די בכך, בוא תראה למה אחרי חזי, בחג הראשון אחרי חזי, העובדים לא מקבלים. הרי, אני רוצה קולות, אני רוצה שהעובדים יהיו מחוייבים לי, הון פוליטי, כל השמות האלה, כל המושגים האלה שהם זרים לי. אם כן, אז למה אני לא אגיד לוידאל, וידאל למה אתה לא נותן לעובדים? אז למה זה פסק? כי זה וידאל לא עשה. עכשיו, אם אני, זה היה מפעל חיים שלי, בוא וידאל, את אמרת נכון, חזי כבר לא במערכת. חזי לא במערכת. איך עושים לו חפיפה? אם אני בקיא ברזי הדברים, אני קורא וידאל, וידאל בבקשה, הנה פלוני אלמוני נתן, הנה עוד אחד שקיבל, והנה עוד משפחה, ואני אציג את זה בפניו ואני אומר לו ראה וקדש. אבל לא כך. אני לא יודע את הפרטים. וכפי שאמרתי גם פעם הקודמת, שנה, בחג הראשון, וידאל לא חילק בכלל. ובאו אליו אנשים והתחילו לצעוק וחזי הוא עוזר טוב וחזי עוזר טוב וחזי עוזר טוב. לא עמדנו בלחץ. אני אומר, מודה ומתוודה, אמרתי לו וידאל, תגייסו. איך מגייסים? ממי מגייסים? אני אפילו לא יודע. אני אומר לו, תשאל את חזי. תשאל את חזי. חזי מסרב להיפגש איתו, לא יודע בסוף מי דיבר איתו, בסוף אומר לו בוא ניפגש לא בעירייה, אומר לו אין בעיה אני אבוא אלייך. וידאל יושב עם חזי, מקבל ממנו, יכול להיות כתוב, יכול להיות רשם, אמר לי יהודה נפגשתי עם חזי אני ממשיך. אותו דבר מה שמו, דותן. דותן בא אחרי וידאל. המספרים יורדים, מי עשה לו את החפיפה? שוב, מי נתן ומי מקבל ומי נותן, זה רק עוזר לעוזר. אז זה המפעל שלי, מה הבעיה שלי להשקיע חמש דקות בכדי לרצות את האנשים שלי? בכדי לתת לאדם עם 14 ילדים שהיה פה ולא רק הוא, גם אורי חתוכה שהזכרת אותו קודם, הוא לא הצביע בשבילי. מרבית האנשים, כמו שאמרתי בדיון הקודם, כבוד השופט, ממעמד סוציו אקונומי נמוך. מרבית האנשים פגשו אותם בבתי הכנסת. אם זה על ידי רבנים ואם זה על ידי העוזרים שלי. מרבית האנשים האלה הם בכלל יכולים להצביע ליהודה בן חמו בלי כל הסממנים החיצוניים? עם זקן ומעיל?

ש:                        לא, יש להם רב. אולי זה הרב הרוניאן, אולי זה הרב יניב כהן,

ת:                         אז תשאלי את הרב הרוניאן,

כב’ הש’ קובו:       לא אבל עכשיו גברתי סוטה מהנושא. בוא נחזור.

העד, מר בן חמו:    תשאלי את הרב הרוניאן ואת כל הרבנים במי הם תמכו.

ש:                        אוקיי. בוא, בוא נחזור לנושא.

ת:                         תשאלי.

עו”ד שרגנהיים:     תראה, גם חזי וגם וידאל היו פה ושניהם העידו אותו דבר. שניהם העידו שחזי לא חפף את וידאל, בטח לא חפף את וידאל בנושא התלושים ספציפית, כי ביקשת שלא יחפוף אותו,

העד, מר בן חמו:    לא נכון.

ש:                        וידאל היה עו”ד, אתה חששת שהוא יידע על המעורבות הזו, אתה רצית לבדוק אם אתה יכול לסמוך עליו, אתה המתנת עם זה, בחג הראשון וידאל לא חילק כי אתה חילקת. כי המערכת הזאת עבדה ישירות על ידך בחג הראשון, עד שוידאל קיבל קצת אמון ובחג השני שלו, גם היה האחרון שלו,

ת:                         קשקוש, קשקוש, הוא לא העיד פה,

ש:                        הוא אז פעל.

ת:                         הוא העיד פה שהוא נפגש עם חזי מחוץ למשרדי העיריה.

ש:                        זה קשקוש? מה היה החג הראשון וידאל?

ת:                         לא זוכר.

ש:                        לא זוכר?

ת:                         לא. זוכר.

ש:                        שאני אזכיר לך?

ת:                         כן. תזכירי לי. אני אשמח מאוד. אם זה קשור תזכירי לי.

ש:                        פסח 15′ היה החג הראשון.

ת:                         אז מה? אז פסח 15′. נו מה זה אומר? זה אומר שאני אמרתי לוידאל משהו? זה אומר שוידאל אמר לי משהו?

ש:                        קודם כל, וידאל סיפר מפורשות שכשהוא כן נדרש לעניין, אתה מפנה אותו לך דבר עם חזי.

ת:                         נכון. אמרתי את זה עכשיו.

כב’ הש’ קובו:       זה הנאשם אישר.

עו”ד שרגנהיים:     זאת אומרת,

העד, מר בן חמו:    אמרתי את זה עכשיו. לך דבר עם חזי. אמרתי,

ש:                        זאת אומרת וידאל נכנס לעניינים כי אתה שולח אותו לחזי,

ת:                         אתה מבין? כאילו אני שיקרתי,

כב’ הש’ קובו:       אין מחלוקת.

עו”ד שרגנהיים:     לא כי חזי מיוזמתו, שניה, שניה, כי זה לא חזי מיוזמתו מלמד אותו על נושא התלושים, להיפך, גם חזי וגם וידאל העידו שחזי גם סירב לתת לו את הרשימה, סירב, ובסופו של דבר זה הגיע באיזה שהיא דרך עקיפין, וידאל העיד פה,

העד, מר בן חמו:    איך הגיעה בדרך עקיפין?

ש:                        שחזי התחמק ממנו, ולא רצה לדבר איתו, ואתה שולח אותו אליו, והוא מתחנן שמישהו יסביר לו מה לעזאזל אתה רוצה מהחיים שלו, מה הוא אמור לעשות עם התלושים האלה, והוא כל כך נבוך בהתחלה, והוא לא יודע, והוא מנסה להבין מהרווחה, ומנסה להבין מהקמחא, הוא מנסה להבין למצוא את דרכו. ובחג הראשון, דקה, בפסח 15, וידאל לא נוגע. אתה נוגע בתלושים.

ת:                         אורלי, אני לא נוגע,

ש:                        אתה נוגע בתלושים. אתה מנהל את התלושים.

ת:                         אני אמרתי, קשקוש. קשקוש ואני אסביר לך גם למה. אני אמרתי ואני חוזר עוד פעם. אני התנהלתי שמונה שנים לפני, בשמונה שנים האחרונות אם לא קצת יותר, עם תלושים. שבע שמונה שנים, לא לתפוס אותי על המילה עוד מעט היא תוציא לי אולי זה. התנהלתי בתלושים, שקניתי אותם ב20 25 אחוז פחות ולכן השתמשתי. העדתי את כל מה שהעדתי. אמרתי שחזי, לא אני אמרתי את זה, אמר את זה, את מנסה להגיד שוידאל אמר, וידאל אמר פה, וידאל אמר פה שהוא פנה לחזי וחזי לא רצה ואחרי זה הוא הלך לפגוש אותו מחוץ לעירייה והוא עשה לו את החפיפה,

ש:                        יהודה, אמר,

ת:                         אני לא יודע,

ש:                        וידאל בפסח 15 אני לא יודע מה קרה עם התלושים. אני לא הייתי מעורב בזה. לא יודע. ואני אומרת לך יהודה,

ת:                         כי הוא לא עשה, הוא לא גייס,

ש:                        נכון. כי אתה עשית.

ת:                         לא. לא.

ש:                        אז יהודה בוא, אנחנו מזמן,

ת:                         (מדברים יחד).

ש:                        משעות הבוקר לא שמענו שיחות. בוא, בוא נחכים קצת.

ת:                         תני לי להתייחס. תני לי להתייחס.

ש:                        בוא נחכים.

ת:                         תני לי להתייחס.

ש:                        אתה רוצה לשנות את העדות שלך בעניין הזה?

ת:                         מה אמרת המשפטים האחרונים?

ש:                        אמרתי שאתה ניהלת, את כל חלוקת התלושים בפסח 15. אתה.

ת:                         כבוד השופט, עמדו פה אנשים שבאמת לא תלויים באף אחד. עמד פה הבעלים של יינות ביתן, עמד פה, אפילו קבלנים שאני מכיר אותם מתוקף היותי כפר סבאי, אבל הם עמדו פה והעידו, הם צריכים אותי היום? אני בכלל לא ראש עיר. מילא אם הייתי ראש עיר, נגיד, באו ואמרו, שאלת אותם שאלה פשוטה, את כולם, וזה עבר כחוט השני בין כולם. האם יהודה בן חמו, גם בהודאות במשטרה גם בחקירות במשטרה שאלו, האם יהודה בן חמו פנה אליכם, לא היה אחד שנתתי ליהודה בן חמו. עכשיו, לא היה אחד, אחד, מכל, ואת אומרת שהם אמרו את האמת. אז אם אמרו את האמת, אז גם בזה הם אמרו אמת, שהם לא נתנו ליהודה בן חמו. עכשיו, אוקיי? בואי נלך לפסח 15. אני לא זוכר את פסח 15 אני יכול רק נגיד,

ש:                        כמה נוח.

ת:                         נגיד, לא. נגיד שיש פסח 15. ולא גוייס. אם שלחתי עוזרים, הרי, עד אז הייתי כל כך מתוחכם ויודע לנהל את זה בצורה, מי הלך בפסח 15?

ש:                        לא היית מתוחכם בכלל ולא ידעת לנהל את זה. במשך שנים חזי ניהל את זה עבורך.

כב’ הש’ קובו:       בואו נשמע את השיחה, כן.

העד, מר בן חמו:    מי? מי ניהל, מי הביא בפסח 15?

עו”ד שרגנהיים:     מי הביא? תגיד לי אתה. זה יכולה להיות צביה ,זה יכול להיות אורי,

ת:                         אבל צביה הייתה פה,

ש:                        זה יכול להיות אחיך מיקי, זה יכול להיות גם וידאל שהולך להביא משהו ואין לו מושג. אבל וידאל לא היה בחלוקה. מי שחילק, זה אתה. מי שנותן הוראות, מי יקבל ומי לא יקבל,

ת:                         אבל מי הביא? מי הביא?

ש:                        זה אתה, אתה מאשר לי את הדברים או לא?

ת:                         מה פתאום. זה קשקוש.

ש:                        אז אנחנו נשמע עכשיו את השיחה.

ת:                         תשמעי.

ש:                        בבקשה. בוא נשמיע. זאת שיחה,

עו”ד אוחיון:          רק תגידי איזה שיחה.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, ת/56, שיחה שמונה,

עו”ד אוחיון:          רק שניה, שאנחנו נראה אותה קודם כל ואחרי זה. בסדר?

עו”ד שרגנהיים:     סליחה?

עו”ד אוחיון:          שנראה את השיחה,

עו”ד שרגנהיים:     לא.

כב’ הש’ קובו:       לא משנה. לתת רק את המספר המלא. זה הכל.

עו”ד שרגנהיים:     466.

עו”ד אוחיון:          תחכי שאנחנו נראה את השיחה.

עו”ד שרגנהיים:     ראשון אפריל 15, 466, העמדה 141.

עו”ד אוחיון:          אוקיי. שניה. כי לא, אבל 141 יש כמה, מה הסיומת?

עו”ד שרגנהיים:     זה 708.

עו”ד אוחיון:          708, והשיחה שוב?

עו”ד שרגנהיים:     466.

עו”ד אוחיון:          466. חכי שניה אחת, שאנחנו נפתח אותה.

כב’ הש’ קובו:       כן.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני שיחה שמונה בת/56.

עו”ד שרגנהיים:     וואו יהודה, יש פה כל כך הרבה דברים שאחנו חייבים לעבור על השיחה הזאת ממש.

העד, מר בן חמו:    בבקשה.

ש:                        בסדר? אחד, שיחה בינך לבין אורי הנהג שלך?

ת:                         כן.

ש:                        סליחה. אני אשאל שוב כי לא הייתי עם המיקרופון. זו שיחה בינך ובין אורי הנהג שלך, אנחנו נמצאים בראשון לאפריל 15, אתה תשמח לשמוע,

ת:                         הנה הרשימות.

ש:                        אין בעיה.  הכל בסדר.אני אספר לך שראש השנה, פסח 2015 ערב פסח חל בשלישי לאפריל. השיחה הזו מתקיימת בראשון לאפריל, 15, בסדר? יומיים לפני פסח יש שיחה. אתה מתקשר לאורי הנהג, נכון? ואתה שולח אותו לתא הכפפות של האוטו ואתה מודיע לו יש שם מעטפות עם תלושים לאנשים. נכון? יופי. אז אתה מעורב. מעורב.

ת:                         זאת השיחה בינינו. כן.

ש:                        אתה עוד מספר לו, שהמעטפות לא ברכה לא כלום, רק שמות בקצה.

ת:                         לא שמעתי את זה אבל בסדר.

ש:                        אתה רוצה שנשמע שוב?

ת:                         לא. בסדר.

ש:                        כל דבר שתרצה, אחר כך נשמע עוד פעם את השיחה, בסדר? כי היא באמת מכילה הרבה מרכיבים, אני קוראת מהתמלול. עם שמות בקצה לא ברכה לא כלום. זאת אומרת שיכול להיות שבעבר היו ברכות, אתה כבר חכם, ומנוסה, ויודע גם להגיד לשופט, אתה כבר מוריד את הברכות. אין ברכות עכשיו. רק שמות בקצה. אתה אומר להם אתה ניגש נותן להם את זה, עכשיו, יש שם את חתוכה, אנחנו כבר יודעים מי זה, חזי, דברים כאלה, אם יש לך בעיה שאל אותי בטלפון. לא שאל את וידאל, לא תחליט מה לעשות, לא, אני מנהל, שאל אותי בטלפון. נכון? מהמם. נמשיך. עוברים על השמות, אומר לך אורי, רגע רגע, הוא רוצה לבדוק. הוא פותח שומעים אותו ככה מתעסק שם עם הדברים, אברהם אמסלם ועספור. אברהם אמסלם ידעת לספר לנו מי זה, עספור, יכול להיות להיות שאני לא הבנתי, חשבתי שזה כינוי.

ת:                         אברהם אמסלם לא ידעתי, אמרת לי שזה עספור.

ש:                        אני לא הבנתי. חשבתי שזה כינוי שלו. נעמי חג’ג’. שם. הרב דרין, אין בעיה, אומר לך אורי אני צריך כתובות, פנינה מולא אני יודע, חזי, מי זה חזי? שואל אותך אורי, למה? הוא מופתע. למה הוא מופתע? חזי כבר לא עובד עירייה באפריל 15. חזי עזב הרבה חודשים לפני כן. וואללה אבל הוא ברשימה של מקבלי התלושים, ואתה מבהיר, חזי ברזני, כן, עד המדינה מליץ יושר שלך, נכון, אנחנו יודעים, הוא, אתה מורה, לאורי, להפתעתו של אורי, הוא אשכרה שואל, הוא לא מבין איך זה יכול להיות, אתה מורה לחלק לחזי ברזני מעטפה עם תלושים. בלי ברכה בלי כלום. נמשיך. ברזני, חזי שלנו, כן אוקיי. הרב יניב, דיברנו, אתה שולח אליו, אתה שולח לרב יניב כהן רשם נישואים ברבנות המקומית כפר סבא תלושים, לרב אוריניאן, שאלנו גם עליו, דיברנו עליו, כתובות הוא ייקח מהלשכה, אין בעיה. ואז תראה איזה חמוד אתה. אתה גם אומר לו אורי, יש שם גם בשבילך מותק. אתה מחלק תלושים לעובד הלשכה, נהגך, אורי. תגיד לי שאורי נזקק? אחלה. עכשיו תראה איזה קטע אתה מוסיף עוד, עוד משפט לפני הסוף. אבל אורי, שתדע לך, בלשכה אף אחד לא קיבל. לשם שינוי, כי זה שינוי, כי בעבר קיבלו, ואתה יודע את זה, ואתה יודע שבעבר קיבלו, ואתה מחליט עכשיו לא לתת, אז אתה אומר  לאורי יש שם בשבילך, בלשכה אף אחד לא קיבל, אף אחד לא צריך לדעת. סוד בינינו. אתה ואורי. סוגרים דיל. אני אומרת לך שהשיחה הזאת מוכיחה את כל מה שאמרתי לאורך כל הדרך ואתה מנסה להכחיש סתם. אתה מעורב באופן אישי, את ניהול חלוקת התלושים של פסח 15 כשאתה עוד לא לגמרי בוטח בוידאל אבל חזי כבר לא אצלך אתה מנהל. הרשימה הזאת זה רשימה של אנשים שאתה מכיר, פירטת על כל אחד ואחד מהם יותר מוקדם הבוקר. אתה מכיר אותם. אתה קובע מי הם, מה הם יקבלו וכמה, ומתי, ואתה שולח להם את זה דרך הנהג שלך.

ת:                         מתי חזי עזב את העבודה?

ש:                        חודשים לפני כן, ב2014.

ת:                         אז בואי אני אסביר לך. את רוצה שאני אסביר?

ש:                        בבקשה, זה חזי גם? יאללה, זה חזי גם.

ת:                         זה מתלבש שהוא טוב גם לחלק מהעדים שאנשים אמרו, גם במהלך החקירה, ולדעתי גם אני אמרתי את זה באחת ההודאות. חזי פוטר מהעבודה, באמת כמה חודשים לפני, ב2014 הוא פוטר, לקראת סוף 2014. ולא זוכר מי אמר מתוך המערכת שחזי מגייס תלושים. חזי מגייס תלושים. חזי אם את תקחי את המעטפה, לא יודע אם יש לך אותם או לא, אם תקחי את המעטפות תראי גם מי כתב, מי כתב את השמות בקצה. ולא תופתעי,

ש:                        מי כתב את השמות בקצה?

ת:                         ולא תופתעי לגלות שזה חזי, כי חזי, את יכולה לגחך עד מחר, חזי בפירוש,

עו”ד אוחיון:          אדוני אני מתנגד למה שעושה פה התובעת. היא לא עומדת,

כב’ הש’ קובו:       בסדר. התובעת חייכה (מדברים יחד).

עו”ד שרגנהיים:     באמת עייפה.

עו”ד אוחיון:          היא לא תוכל לזלזל כך בבן אדם, היא יושבת ומגחכת מתחת לשפם, זה לא צורה, זה בושה וחרפה שמי שיכולה להיות הבת שלו מתנהגת אליו בצורה כזאת.

כב’ הש’ קובו:       הכל בסדר. שפם אין שם.

עו”ד שרגנהיים:     קודם כל מאוד מחמיא לי, חברי, באמת מאוד מאוד מחמיא לי,

עו”ד אוחיון:          לא מקובל, לא מכובד,

עו”ד שרגנהיים:     זה לא,

כב’ הש’ קובו:       בוא נתקדם.

עו”ד אוחיון:          אדוני ראה פעם שאני יושב באמצע חקירה ומקריא דברים לעד?

עו”ד שרגנהיים:     סליחה. אם זה מפריע לאדוני אני לא אשב. אבל באמת התשובות מאוד ארוכות, והרגליים שלי עייפות (מדברים יחד).

עו”ד אוחיון:          זה מראה שאת מרגישה פה תחושת בעלת הבית.

כב’ הש’ קובו:       לא. עו”ד אוחיון, הכל בסדר. התובעת חייכה. לא קרה כלום.

עו”ד אוחיון:          התנהגות זחוחה,

כב’ הש’ קובו:       עו”ד אוחיון, בוא נתקדם. מה שחשוב זה התשובות של הנאשם כרגע.

עו”ד אוחיון:          כן, אבל יש, אדוני, היא יושבת לו בפנים ומגחכת, שבן אדם, זה לא צורה.

כב’ הש’ קובו:       בסדר.

עו”ד אוחיון:          זה, זה שטיקים שאפילו,

עו”ד שרגנהיים:     קשה לך עם השאלה, קשה לך עם התשובה שלו? מה קשה לך? תן לו לענות.

עו”ד אוחיון:          לא קשה לי בכלל, (מדברים יחד).

כב’ הש’ קובו:       בסדר. עו”ד אוחיון, אבל מה שחשוב לי כרגע זה התשובות של הנאשם.

עו”ד אוחיון:          תראה, אל תסתכל רגע יהודה, אל תסתכל רגע, אל תסתכל עליה. היא תשאל שאלות, אל תסתכל עליה.

העד, מר בן חמו:    רק תשים את המיקרופון.

עו”ד אוחיון:          עזוב את זה. אל תסתכל, אל תסתכל עליה. תסתכל על בית משפט ותענה.

כב’ הש’ קובו:       מה שחשוב זה התשובות. כן.

עו”ד אוחיון:          תסתכל על בית המשפט היא לא שווה שתסתכל עליה. תסתכל על בית המשפט.

כב’ הש’ קובו:       לא לא. אין צורך בהערות האלה אדוני.

עו”ד אוחיון:          היא מגחכת. מה זה, בושה וחרפה. (מדברים יחד). מבחינה אנושית, אני לא מדבר כעו”ד.

כב’ הש’ קובו:       לא משנה. לא חשוב.

עו”ד אוחיון:          בחינה אנושית.

כב’ הש’ קובו:       הכל בסדר. כן.

עו”ד אוחיון:          אל תסתכל עליה.

העד, מר בן חמו:    אני בא ואומר, כבוד השופט, המקרה הזה של פסח כפי שהיא מתארת אותו, היה אחרי שחזי עזב. לא סתם שאלתי אותה מתי חזי עזב. חזי עזב, הוא אפילו הציע לי, ואני אמרתי את זה באחת ההודאות שלי, הוא הציע שיעשה בהנתדבות את חלוקת, אני רציתי נתק מוחלט בינו לבין העירייה, ובפירוש אמרתי, חזי תעזוב את זה. אם תשמיעי את כל הקלטות, אתם הקשבתם במשך שנתיים בחקירה סמויה, יש גם שיחה ביני לבין חזי ברזני, צריכה להיות לכם שיחה כזאת, אולי אתם לא תשתמשו בה אבל צריכה להיות לנו שיחה, חזי התקשר אליי, יכול להיות גם בהנחיית השוטרים או החוקרים, או אני לא יודע מי,

כב’ הש’ קובו:       רגע אנחונ מדברים עכשיו על פסח 15, אז בוא נחזור,

ת:                         אז אני אומר, חזי בא, והייתה שמועה שהוא מגייס, ופנו לחזי, חזי בפירוש אמר חבל שלא ייתנו לאנשים והוא שם את זה בלשכה בכתב ידו, לא ידענו,

ש:                        פסח 15 חזי כותב את השמות על המעטפות?

ת:                         הפעם, אחרי שהוא עזב, אחרי שהוא עזב. כן.

ש:                        אחרי שהוא עזב, כמה חודשים, הוא זה שכותב את השמות?

ת:                         הוא נתן, הוא נתן את המעטפות, הוא נתן את המעטפות במשרד של ראש העיר, במשרד של העוזר, או למזכירה למנהלת הלשכה אני לא יודע למי, עם שמות בקצה של הזה.

ש:                        והוא זה שכתב? את השמות? את כל השמות?

ת:                         תפתחו את המעטפות ותראו. תביאו את המעטפות ותראו.

ש:                        אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     טוב. אתה רוצה להגיד לי להביא את המעטפות כי המעטפות לא חולקו לאנשים יהודה?

העד, מר בן חמו:    והוא התקשר אליי, סליחה רגע, הוא התקשר אליי בשיחה אחת שהוא חייג אליי ואמר לי, אמר לי, יהודה אתה יכול לעזור לי לחג? לי, אישית, חזי יש לו ארבעה או חמישה ילדים אם אני לא טועה.

ש:                        טוב. אז השיחה הזו אנחנו דמיינו את קולך וזה בעצם חזי מנחה את אורי מה לעשות?

כב’ הש’ קובו:       לא לא. גם לתובעת. בלי ציניות.

עו”ד שרגנהיים:     בוא. אנחנו שומעים אותך, יהודה, אומר, תפנה אליי, יש בעיה? תפנה אליי, אתה מכיר את השמות, אתה עובר איתו על השמות,

העד, מר בן חמו:    כי חזי, כי חזי,

ש:                        מה קשור חזי?

ת:                         חזי לא נמצא.

ש:                        אז תגיד לו תפנה לחזי. אורי פעל על סמך הוראתו של חזי שנים לפני כן, שנים, נכון? נכון? אמת?

ת:                         חזי לא נמצא.

ש:                        לאורך שנים לפני כן, אמת? חזי הפעיל את אורי? כן?

ת:                         כן.

ש:                        יופי. למה אתה לא יכול להגיד לאורי כבר בתחילת השיחה, יש בעיה, תקשר לחזי. זה הוא מנהל את העסק. למה אתה אומר תפנה אליי?

ת:                         חזי איננו והיו מעטפות שחזי הביא תלושים ורשם את השמות של האנשים,

ש:                        חודשים אחרי שחזי איננו,

ת:                         כן כן.

ש:                        הוא מנהל את הדבר הזה? תלושים שמן הסתם הונפקו, הונפקו רק במרץ 15?

ת:                         הפעם פעמיים אחרי שהוא פוטר הוא גייס תלושים, העידו על זה כאן אנשים,

ש:                        אתה בטוח שזאת הגרסה שלך? זה מה שאתה רוצה ללכת איתו עד הסוף?

ת:                         כן כן.

ש:                        ברור לך שיש עוד דברים שאני אציג לך?

ת:                         תציגי. כל מה שתציגי אני אענה לך את האמת שלי.

ש:                        האמת שלך היא מאוד מקורית. בוא נתקדם. זאת הייתה שיחה מהראשון לאפריל, אנחנו נתקדם לשיחה למחרת בבוקר, שיחה 671 לטובת חבריי. אדוני זה ת/56, 11, בתיק מוצגים.

כב’ הש’ קובו:       הרמקול האדום עובד?

עו”ד שרגנהיים:     אני תכף אנסה עוד פעם.

כב’ הש’ קובו:       לא, כי דרכו זה היה יותר חזק.

עו”ד שרגנהיים:     הוא קרס לי באמצע.

כב’ הש’ קובו:       קרס?

עו”ד שרגנהיים:     טוב, שוב שיחה בינך לבין אורי למחרת, אתה מוודא איתו אם הוא חילק את הכל אתמול, ואתה ממשיך לעבור איתו על הרשימות ואתה שואל אותו על חנן אלדיב, והוא אומר לך לא הבאת לי, מעניין שהוא לא מזכיר את חזי. מוזר, אורי מוזר. ואתה אומר לו מה לא היה לך שם לחננאל? לא היה, מה אתה אומר אני אגיע למשרד אני אסתכל על הרשימה. קטע, שהרשימה אצלך, כשאתה אמרת לנו בדיון הקודם שלא הייתה לך שום רשימה כשהנחית את אורי לחלק תלושים. אמרת לא זה היה לו במעטפות שם, לא הייתה רשימה.

העד, מר בן חמו:    מה זאת אומרת?

ש:                        אתה אומר, נשמע את זה עוד פעם?

ת:                         לא. תקריאי,

ש:                        אתה אומר, טוב אני אגיע למשרד, אני אסתכל על הרשימה, יכול להיות שטעיתי. אני אדאג לך עכשיו. אני אסתכל על הרשימה, אני טעיתי, אני אדאג לך. אתה, אתה, אתה, יהודה. זה לא חזי. זה לא מלאך. זה לא שרף. זה אתה. אין מישהו אחר. זה הקול שלך. זה שיחה שלך. אתה עובר על הרשימה. אתה יודע על אנשים. אתה מחליט מי כן ומי לא. יואב ידעי לא, צריך להגיד לו שאין. ירד. לא יודעת. לא בא לך טוב. קרה משהו. חתול שחור עבר. לא מעניין אותי. אתה מנחה, יואב ידעי לא. חתוכה? בטח שיש לחתוכה, איך יכול להיות שלא? טעות, אין, אני בודק אני מגיע למשרד עוד חמש דקות אני מתקשר. רוצה לשמוע את השיחה של עוד חמש דקות?

ת:                         תשמיעי.

ש:                        יאללה. תוכל כבר לתת תשובה על הכל ביחד.

עו”ד אוחיון:          מה המספר?

עו”ד שרגנהיים:     השיחה הבאה היא ת/56 12, שיחה 677, והיא בעשרים לחמש, חצי שעה בערך אחרי השיחה הקודמת. אני מקווה אדוני שהפעם זה יהיה יותר טוב.

כב’ הש’ קובו:       עכשיו שומעים טוב.

(הקלטה מושמעת באולם).

עו”ד שרגנהיים:     אתה מכין כמה דברים יהודה? אתה תפתור את הבעיה? תסדר את הרשימה?

העד, מר בן חמו:    לענות? לענות?

ש:                        כדאי.

ת:                         אני בפירוש אומר, כמו בשיחה הקודמת, אלה היו מעטפות בודדות כפי שגם הוא מציין והיו חסרות, חזי גייס את התרומה הזאת, חזי כתב על המעטפות, ואני, לי למשל הוא אמר שהוא מחלק את זה, גם נתנו לו, והוא אמר שהוא מחלק גם לניסים וקנין, ולא היה, בגלל זה הופתעתי למה ניסים וקנין לא היה. זה מה,

ש:                        גרסה שלך, גרסה שלך. אתה תעשה איתה מה שאתה רוצה. בוא נשמע עוד שיחה אחת, שמתרחשת חמש דקות אחרי השיחה הקודמת. אולי שש. שש דקות אחרי השיחה הקודמת. 679 משני אפריל, אני מזכירה שוב שלישי באפריל ערב פסח, שעה אחת עשרה עשרים ותשע. בוא נשמע. ת/56 13.

(הקלטה מושמעת באולם).

עו”ד שרגנהיים:     חזי דואג גם לאנשים של מיקי? מיקי אחיך?

העד, מר בן חמו:    אנשים,

ש:                        חזי דואג להם?

ת:                         אנשים, כשהוא היה עוזר, הוא נתן גם לאנשים,

ש:                        אבל הוא כבר לא עוזר לאנשים שהוא לא עוזר.

ת:                         זה לא אנשים של מיקי. מה זה אנשים של מיקי? אנשים שפנו דרך מיקי. שניים שלושה אנשים.

ש:                        שפנו דרך מיקי. אז חזי צריך לדאוג להם כשהוא כבר בחיפושי עבודה,

ת:                         כי לאנשים היה,

ש:                        חזרה בביתו ברמת גן,

ת:                         הרשימה אצלו.

ש:                        הרשימה אצלו. זה לא אני אסתכל על הרשימה כמו שאמרת קודם, וזה לא אני אעשה סדר, וזה לא אני אסדר לך, כל מה שנשמע עכשיו בקולך, אתה מתכחש לו?

ת:                         זה מה שהוא רשם לי כשהוא שם לחלוקה. כן.

ש:                        אז הוא נתן לך את הרשימה.

ת:                         לא את הרשימה הגדולה הזאת שלך. של אותו יום.

ש:                        לי אין שום רשימה.

ת:                         עכשיו הראית אותה.

ש:                        שלי?

ת:                         עכשיו, כן. כן.

ש:                        רשימה שלי?

ת:                         כן.

ש:                        לי אין שום רשימה.

ת:                         אני אשמח מאוד שתדפדפי, אני אראה לך אותה.

ש:                        אנחנו נגיע לזה. זה רשימה של וידאל ושל דותן. בטח לא שלי.

ת:                         אוקיי. וידאל. דותן. מאיפה הם קיבלו את זה?

ש:                        אני לא מחזיקה רשימות.

ת:                         מאיפה הם קיבלו את זה?

ש:                        אוקיי. הבנתי. ואתה, אין שום דבר שמולך? תראה. יש לנו עוד שיחה מאותו חג, כמה ימים לפני כן, ב31 למרץ, בסדר? נשמע גם אותה. שיחה 265 זאת השיחה הראשונה בת/56. שיחה בינך לבין אחיך, מיקי, דיברנו עליו היום. בוא נשמע.

עו”ד שרגנהיים:     שיחה מאוד קצרה, לא אינפורמטיבית, מיקי מתקשר, תביא לי תלושים לאיך שקוראים להם, שהבטחתי להם, ואתה עונה לו לא לנייד, אדבר איתך אחר כך ביי. סוגר לו. למה לא?

העד, מר בן חמו:    קודם כל, קודם כל עוד פעם, אם את מסתכלת על השיחה הזאת ואת רוצה ללמוד ממנה, אז תשמעי עוד שיחות נוספות. גם כשדיברתי עם אמא שלי שתהיה בריאה, גם כשדיברתי עם המזכירה שלי, אם אין דברים שצריך להעביר מסרים בטלפון, ההיפך, אני לפעמים יכול להיות שמישהו נכנס אליי ללשכה ואני לא יכול לדבר, יכול להיות שאני באמצע דיון, יכול להיות שאני בהשד יודע מה, באוטו ומישהו נכנס אליי, או כל מיני דברים, או שאני לא לבד עם אנשים, כן.

ש:                        סתם לא נוח. זה לא קשור לתלושים שהוא שואל עליהם.

ת:                         לא.

ש:                        הבנתי. זה אחיך היה בשיחה?

ת:                         אני חושב שכן.

ש:                        זיהית את קולו?

ת:                         כן.

ש:                        מעניין. כי בחקירה לא זיהית את קולו.

ת:                         מה זאת אומרת?

ש:                        אמרת שאתה לא יודע מי זה.

ת:                         יכול להיות.

ש:                        יכול להיות או יכול להיות שלא רצית להגיד?

ת:                         לא יודע. תשמיעי לי. אני אגיד לך.

ש:                        אוקיי. לא. אתה תגיד.

ת:                         תשמיעי לי, אני אזכר,

ש:                        זאת השיחה. אותה שיחה הושמעה לך גם בחקירה. אוקיי?

ת:                         לא יודע מה,

ש:                        חקירה מ15.6.17, שורה 91, לטובת התיק. טוב. בוא נתקדם. נעבור חג, ראש השנה, אנחנו בספטמבר 2015, אתה לדעתי בסין?

ת:                         אני?

ש:                        בסין?

ת:                         הייתי בסין, נכון.

ש:                        היית בסין, נכון, הנה, סיפרת בחקירה שבראש השנה 15 אתה בענייני עבודה בסין, יש לנו את היציאה שלך ב9.9 ורגע, כניסה לארץ, סליחה. נכנס ב9.9. 9.9.15 אתה נכנס, אני אגיד לך, שראש השנה, רגע, ראש השנה ב2015 ב13.9. אתה חוזר ארבעה ימים לפני ערב ראש השנה.

ת:                         אם זה רשום אצלך סביר להניח שזה התאריכים.

ש:                        נהדר. אז אנחנו עברנו חג. ובחג הזה וידאל כבר מעיד עליו.

ת:                         שהוא מחלק.

ש:                        שהוא מעורב. וידאל אומר ככה. שהוא מתבקש על ידך לנהל את העניין הזה של התלושים, בפועל הוא עושה את זה תוך כדי דיווח שוטף אליך. הוא מספר, ומעיד, והביא לחקירה שלו את הטלפון שלו, עם שחזור הודעות וואטסאפ, אחר כך זה גם הוצא מתוך הטלפון שלו שהיה פריט ברישום, ורואים בהודעות הוואטסאפ שלו, שהוא מעדכן אותך באופן שוטף. זה הוגש, זה ת/49. ממי נכנס כסף, הוא מדווח לך נחום ביטן אישר תרומה, כמו בכל חג, 25 אלף, מחר אאסוף בבוקר אדע בדיוק. גם חזי מרום, נווה מרום, אישר, פעם שעברה זה היה סכום קטן, רמי לוי לא חזר אליי, מאותן סיבות שאנחנו כנראה מכירים, אשמח לקבל הנחיות לפיזור. ספטמבר 15, ראש השנה, החג השני והאחרון של וידאל בתפקיד העוזר שלך, נכון? כי הוא היה רק כשנה, הוא מנהל את העסק, אתה בחו”ל, אבל הוא מקבל ממך כל הזמן או מדווח לך או מבקש הנחיות. הדיווח כולל כמה הוא מקבל וממי. אמרת אספו פחות, אספו פחות. אני לא יודעת. הוא אומר רמי לוי מאותן שיחות שאחנו יודעים. אני לא יודעת מה היה. אתם יודעים מה היה. אתה ווידאל כנראה יודעים באותו זמן שאתם מסתמסים מה היה למה רמי לוי פה לא תורם. אני לא יודעת. אבל יינות ביתן כבכל שנה, 25 אלף שקל, ראינו את זה, ראינו את זה, זה בהנהלת החשבונות שלהם וזה נמצא כבר בתיק המוצגים. נווה מרום העידו והגישו את הנהלת החשבונות שלהם, הוא מדווח לך. הוא גם מזכיר לך שזה פעם שעברה היה סכום קטן, יענו לא ליפול. אתה יודע. אתה מעורב. אתה מנהל. אתה לא יושב במגדל השן, וחזי מרמת גן שכבר שנה לא בעירייה מנהל פה את העסק. אתה מנהל את העסק. זה עסק שלך. אתה רוצה להגיב?

ת:                         אני בפירוש אומר, שחזי ברזני, כשעזב את העבודה, הוא היה מעורב מספר חודשים לא מבוטל לאחר שהוא סיים את העבודה הוא היה מעורב. וידאל בפירוש אמר, התחיל לעשות בחג השני שלו, הוא התחיל לנהל את זה. את שולחת לי אס אם אס, אני לא ראיתי את האס אם אס הזה אצלי, דרך אגב, יש לכם את הטלפונים שלי. יש לכם את הטלפונים שלי. כבוד השופט. אני לא, את מקריאה לי מהטלפון של וידאל, כשהטלפון שלי, עד היום, זאת אומרת,

ש:                        אני מקריאה לך וואטסאפים מ2015.

ת:                         אבל למה את לא מקריאה מהטלפון שלי?

ש:                        משום שאני מקריאה מאיפה שזה נתפס, מאיפה שזה נשמר.

ת:                         מה זאת אומרת מאיפה, מה אני מחקתי אותם?

ש:                        וואטסאפ זה דבר שאם אתה לא מגבה הוא נמחק.

ת:                         לא לא.

ש:                        אני לא אחראית על הגיבויים שלך, יהודה.

ת:                         אני אביא לך את המכשיר שלי מלפני שבע שמונה תשע עשר שנים ויש הודעות, לא, אף אחד לא מוחק. אף אחד לא מוחק.

ש:                        אין בעיה. אפשר? אפשר? איפה הטלפון שלך?

ת:                         אצל יוחי, תכף,

ש:                        גש קח אותו. תוריד רגע את המיקרופון, גש קח אותו.

ת:                         שמה?

ש:                        אני רוצה לראות וואטסאפ מ2015 אצלך. וואטסאפ אחר לא מעניין אותי אני. תראה לי. פתח וואטסאפ, קח מישהו שאתה לא מדבר איתו תדיר, כדי שזה יהיה מהיר, ותגלול אחורה עד אפריל 2015. עד ספטמבר 2015.

ת:                         שניה רגע.

ש:                        אחלה.

כב’ הש’ קובו:       אני לא מומחה, אבל לדעתי,

עו”ד שרגנהיים:     אם הוא ימצא משהו ,הוא ימצא גם את זה.

כב’ הש’ קובו:       לדעתי זה מהרגע שהוא התחיל להשתמש בוואטסאפ, אם הוא לא מחק את זה,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, מספיק שאתה עובר מאייפון לסמסונג הלך לך.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. אם הוא עובר מכשיר, אבל כל עוד הוא מעביר,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, אם נמצא נמצא.

כב’ הש’ קובו:       כן, אני אומר.

עו”ד שרגנהיים:     יהיה מגניב. מה יכול להיות?

כב’ הש’ קובו:       לא שאני מומחה בתחום.

עו”ד שרגנהיים:     לוקחת סיכון.

העד, מר בן חמו:    תראי פה, בבקשה, למשל פה, אני אראה לך,

עו”ד שרגנהיים:     בוא, תראה לי.

כב’ הש’ קובו:       אם הוא לא עבר, זה יכול להישאר. אם הוא המשיך והשאיר, זה לא חייב להימחק.

עו”ד שרגנהיים:     אחלה. עדיין צריך לעשות בדיקות.

העד, מר בן חמו:    שניה רגע. אני רוצה להסתכל על זה. תמונה של הילדה שלי מלפני שלוש,

ש:                        לא, לא תמונות. גלריה,

ת:                         רגע, זה תמונות,

ש:                        לא, אבל נתתי, תהיה עקבי על מה שאני מבקשת, תפתח וואטסאפ. שיח שלך בוואטסאפ. לא מעניין אותי עם מי שתבחר. לא תמונות, תמונות זה נשמר בגלריה, זה משהו אחר. אני רוצה לראות תכתובות וואטסאפ שלך, כל תכתובת עם מי שתרצה, עם כל אדם שבספטמבר 15 היית איתו בקשר וואטסאפ, תראה לי עכשיו וואטסאפ מהמועד הזה.

ת:                         אני אחזור בכל זאת אני אנסה לחפש גם בוואטסאפ. תמונה מלפני שבע שמונה שנים,

ש:                        לא תמונה. תמצא לי תכתובת.

ת:                         אי אפשר ככה.

ש:                        אדוני, אפשר?

ת:                         התמונות מגיעות,

ש:                        באמת, זה לא סתם, לא מעניין אותי התמונות שלו.

ת:                         התמונות מגיעות אליי בוואטסאפ. לא,

כב’ הש’ קובו:       כן, אבל התובעת מבקשת,

עו”ד שרגנהיים:     לא, לא מעניין אותי. תמונות נשמרות בגלריה.

כב’ הש’ קובו:       לראות אם יש לך התכתבות. תראה אם יש לך התכתבות.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי?

העד, מר בן חמו:    ואם זה בגלריה? זה מלפני שמונה תשע שנים.

ש:                        אבל זה לא אותו דבר. זה לא, גלריה נשמרת לבד בלי קשר לוואטסאפ. אפשר לגבות גלריה בלי לגבות וואטסאפ. גם בלי להעביר וואטסאפ מטלפון לטלפון מעבירים גלריה. תמונות של הבת שלך מן העבר זה דבר באמת מאוד מאוד חשוב ומצופה שתגבה.

כב’ הש’ קובו:       טוב, בוא נסכם שאפשר ככה, אפשר ככה. מי שמגבה ומעביר אז זה יעבור, ומי שלא זה לא. זה אינדיבידואלי.

עו”ד שרגנהיים:     אני רוצה לראות אם יש לו וואטסאפים, עם וידאל מספטמבר 15, אני רוצה לראות אותם.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     שווה לי. לוקחת סיכון.

כב’ הש’ קובו:       אז אולי שיסתכל על וידאל, אולי שיבדוק מול וידאל ישירות. מול הוואטסאפים עם וידאל.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אדוני, שלא יגיד שזה לא היה. שיבדוק מול מישהו אחר, כל אחד, ששומר מספטמבר 15.

כב’ הש’ קובו:       טוב. זהו, יש כאלה שהוא יצטרך לגלול שעה להגיע ל2015. עו”ד שרגנהיים, מסיימת היום?

עו”ד שרגנהיים:     בכל הכנות, לא בטוח.

כב’ הש’ קובו:       עכשיו שתיים ויש לנו עד ארבע.

עו”ד שרגנהיים:     לא בטוח.

כב’ הש’ קובו:       לעשות מאמץ, בסדר?

עו”ד שרגנהיים:     עוד פעם. יש אופציה, יש אופציה שאני אצטרך לגנוב ממחר שעה שעתיים. לא מאמינה שיותר מזה.

כב’ הש’ קובו:       הבעיה של ההגנה זה עם העדים, ההגנה צריכה לשוחח עם,

עו”ד שרגנהיים:     אנחנו נדע בסוף היום אם להגיד להם להגיע בתשע או להגיע באחת עשרה.

עו”ד אוחיון:          לא לא. לא. אנשים לא יוכלו להגיע.

כב’ הש’ קובו:       לא, מה, אני עוצר שניה את ההקלטה. לעצור את ההקלטה.

(הפסקה בהקלטה).

כב’ הש’ קובו:       כן.

העד, מר בן חמו:    קיבלתי את מה שהשופט אמר, אני נכנסתי לשם של וידאל. זה לא הטלפון הזה, הטלפון שלי אצלם. הטלפון נמצא אצלם, מה שהיה בזמן אמת הוא היה אצלם,

ש:                        אוקיי. אז עם וידאל מה ההתכבות הראשונה? מאיזו שנה בערך?

ת:                         עם וידאל מופיע, אפריל, הטלפון הזה באפריל 16 פתחתי אותו לראשונה.

ש:                        אוקיי.

ת:                         וכל ההודעות של וידאל נמצאים בטלפון שנמצא אצלם. בבקשה, תפתחי אותו.

עו”ד שרגנהיים:     אפריל 16 זה הרבה לפני המעצר שלך.

העד, מר בן חמו:    מה זה?

ש:                        אפריל 16 זה הרבה לפני המעצר שלך.

ת:                         אבל הטלפון הקודם שלי, הטלפון הקודם שלי אצלכם. זה הטלפון השני.

ש:                        זה טלפון שאתה מחזיק מאפריל 16?

ת:                         זה טלפון שאני מחזיק.

ש:                        בין אפריל 16  ועד למעצר בפברואר 17 החזקת שני טלפונים?

ת:                         את המירס, היה מירס. לא זה. מירס.

ש:                        אוקיי. אתה מודע לכך שהעתק מלא מהתוכן של הפלאפון שלך הועבר להגנה במסגרת חומרי החקירה?

ת:                         שמה?

ש:                        העתק מלא של הפלאפון שלך,

ת:                         לא ראיתי את זה.

ש:                        הועבר להגנה במסגרת חומרי החקירה.

ת:                         לא ראיתי את זה,

ש:                        לא ראית. אבל זה מה שנעשה.

ת:                         הנה למשל פה יש פה מישהי, עלמה גלעד, אורית, שמ2014,

כב’ הש’ קובו:       טוב. רבותיי. בואו נתקדם. בסדר. זה לא.

עו”ד שרגנהיים:     מהמם.

העד, מר בן חמו:    מ2014.

כב’ הש’ קובו:       בואו נתקדם. אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     אתה יכול להחזיר את הטלפון ליוחי.

כב’ הש’ קובו:       אוקי, אז יש הודעות מ2014, מול וידאל אין. בסדר. בוא.

עו”ד שרגנהיים:     הוא גם אומר שזה לא הטלפון ששימש אותו אז,

כב’ הש’ קובו:       רבותי, לא משנה.

עו”ד שרגנהיים:     תראה. ההודעות שוידאל מספר עליהן בחקירתו ואחר כך גם נמצאו בטלפון שלו והוא התייחס אליהן בעדות, כוללות מעבר, אחר כך הנה הוא מדווח לך שבאמת הוא הביא 25 מביתן ועוד שלוש מנווה מרום, אני מניחה שהוא מתכוון באלפים, בכל מקרה אדוני זה ת/49 זה נמצא בתיק המוצגים. ואחר כך הוא גם אומר לך שהוא הכין רשימה של פעילים שהוא רוצה להחליף איתך מילה לגביה, הוא גם העיד על זה, ואתה אומר לו נדבר מחר אני על סוללה חלשה,

העד, מר בן חמו:    מה זה פעילים? רשימה של אנשים שמקבלים.

ש:                        כן כן.

ת:                         זה לא פעילים.

ש:                        הוא רוצה, הוא כתב רשימה, תקשיב, אני מקריאה מה שכתוב בוואטסאפ שלו. אני לא ממציאה.

ת:                         כן, אבל,

ש:                        לא אני לא יכולה להכניס מילה במקומו, אני,

ת:                         אל תכניסי. רק שנבין את הדברים. מה זה פעילים? את אומרת פעילים?את אומרת פעילים זה נשמע,

ש:                        זה בסדר, הכל בסדר, אתה דיברת, אתה דיברת על פעילים,

ת:                         פעיל בבתי,

ש:                        דיברת עליהם גם שבוע שעבר.

ת:                         לא פעילים.

ש:                        פעילי שכונות הצגת אותם.

ת:                         פעילים חברתיים. כן.

ש:                        פעילים חברתיים. אני יודעת. דיברנו עליהם. אז הוא כותב כך. בסדר? הוא לא כותב אנשים, הוא כותב פעילים. בסדר. בוא נתקדם. ואתה אומר לו נדבר מחר אני על סוללה חלשה, ואחר כך הוא גם מדווח לך יש לי את הרשימה אחרי השוואה, עם רשימה מקורית אשמח לדבר, ואתה אומר לו אתקשר עוד חצי שעה. זאת אומרת, וידאל לא פועל לבד. והוא גם לא פועל מול חזי. בחלוקה.

ת:                         לא. פה כבר לא.

ש:                        לא. הוא פועל מולך. הוא פועל מולך אבל. הוא גם לא פועל לבד. בסדר? זה הפואנטה שלי. הוא פועל מולך. אתה ההנחייה שלו. אליך הוא מדווח, ממך הוא מקבל הנחיות, איתך הוא רוצה לדבר כדי להבין איך מתקדמים מפה איך מסדרים אם זה בסדר זה לא בסדר, איתך, בסדר? נכון?אתה מאשר?

ת:                         לענות? לענות?

ש:                        כן. בהחלט.

ת:                         עוד פעם. במקרה הזה אני לא יכול להגיד לך אחד על אחד כי אין לי זיכרון כזה פנומנאלי. פה וידאל מציג רשימה של אנשים. אני מניח, פעם ראשונה שהוא מחלק, הוא לא צריך לחלק לאנשים לא נכונים. אז הוא עושה הצלבות עם הרשימה שיש לו מחזי, או שקיבל אותה ממנו בטלפון, או שבפגישה או לא יודע מה, ומחלק לאותם אנשים. אמרתי, אני ידעתי שיש תלושים, לא, אני הסתרתי את זה?

ש:                        אבל אתה גם מעורב בזה, אנחנו דיברנו הרי על,

ת:                         מה זה מעורב? מה זה אומר? מה זה מעורב?

ש:                        יהודה, אני שאלתי אותך גם בדיון הקודם על רמת המעורבות שלך, אתה גם אמרת, סליחה, אתה גם אמרת, המעורבות שלי מן הסתם הלכה והצטמצמה עם הזמן.

ת:                         נכון.

ש:                        אבל, אבל זה לא,

ת:                         אני אומר,

ש:                        יהודה זה לא נראה ככה.

ת:                         אבל גם אמרתי, גם בתקופה של חזי, גם בתקופה של חזי אמרתי, מידת המעורבות שלי הייתה שאם פנו אליי? גשו לחזי. גשו לוידאל, גשו לזה,

ש:                        חזי עשה את זה שבע שנים. וידאל עושה את זה בחג הראשון שלו.

ת:                         אני יכול להגיד לוידאל, אני יכול, סליחה רגע. אני יכול אבל להגיד לוידאל שהוא שואל אותי על שם מסוים, אני יכול להגיד לו אם אני יודע שהוא נזקק או לא נזקק, אני יכול להעיר את הערות שלי, ההערות הבונות לטובת זה. יכול להיות שגם פנו אליי אנשים ואמרתי, וידאל תבדוק אם יש תתן אין אל תתן. זה הדברים שהייתי מעורב בהם. כן.

ש:                        אוקיי. וידאל גם סיפר על איזה שהוא נושא ספציפי שעלה שנוגע לניסים וקנין. אתה זוכר את זה?

ת:                         לא. תזכירי לי.

ש:                        הוא גם העיד על זה.

ת:                         תזכירי לי.

ש:                        שניסים וקנין ברשימה אמור היה לקבל 2000, והוא אמר, אם ככה, והוא כותב לך את זה וידאל בהודעה, אם ככה אני מעדיף לא לקבל כי הנזק עולה על התועלת, כי אני צריך להשיב פניהם של אנשים ריקם, אז הוא ביקש שיעלו לו ל3000. ווידאל לא מחליט על דעת עצמו, הוא מפנה את השאלה אליך, אם אתה מאשר לו להעלות לניסים וקנין את התרומה ל3000.  הוא הסביר את זה. הוא העיד על זה גם.

ת:                         לא שזכור לי. אבל את יודעת מה?

ש:                        הוא כותב, הוא כותב, יהודה הרוב המכריע יצא ממני. לגבי ניסים וקנין, גם פעם שעברה קיבל אותה כמות בסוגריים שתיים, ואמר שזה יצר לו בעיה בחלוקה ובציפייה של אנשים. אומר שאם זאת אותה כמות מעדיף לא לקבל ולא לאכזב את חלקם. כי הנזק גדול מהתועלת, אלא אם נוסיף לו ושיהיה לו שלוש. האם תרצה שאוסיף? הוא פונה אליך,

ת:                         מה אני עונה לו?

ש:                        הוא לא מחליט לבד.

ת:                         מה אני עונה?

ש:                        אני לא רואה את התשובה שלך. אני לא רואה את התשובה שלך וגם וידאל אמר שגם היו ביניכם שיחות.

ת:                         באמת שאני לא יודע.

ש:                        אני לא יודעת. אני אומרת לך מה שאני רואה ומה שאני יודעת ומה שוידאל העיד. אוקיי? אבל מאוד ברור שוידאל לא לוקח החלטות. מי שלוקח החלטות זה ראש העיר. יהודה בן חמו לוקח החלטות, אפילו ברמה של להעלות לניסים וקנין מ2000 ל3000 בשביל החלוקה.

ת:                         אני לא בטוח, אני לא בטוח שעניתי לו בכלל.

ש:                        הבנתי. בסדר.

ת:                         אם עניתי, תראי לי.

ש:                        אוקיי.

ת:                         אם, אורלי, אם עניתי תראי לי.

ש:                        יהודה, אם אתה נסמך על אם עניתי לו או לא עניתי לו, ואתה מתעלם מהעובדה שיש ראיה שהעיד עליה העוזר שלך, שעליו לא העדת שהוא שקרן, שהוא פונה אליך כי הוא לא מחליט ואתה המחליט, ואתה מתעלם מהראייה הזו, זה בחירה שלך בתור נאשם למה אתה מתייחס ולמה אתה לא מתייחס. אני מכבדת את הבחירה שלך.

ת:                         אני עוד פעם, אני לא, אני בא ואומר לך הקראת לי את זה, אפילו שזה לא מופיע אצלי, בסדר. אני לא זוכר את השיחה, את מצפה שאני אזכור מילה במילה שאמרת?

ש:                        טוב.

ת:                         את מצפה שאני אתייחס לזה, אני מתייחס ברמה שאם תראי לי מה עניתי לו אני אוכל להתייחס.

ש:                        בסדר.

ת:                         האם הוא חילק, לא חילק,

ש:                        וידאל סיפר שהוא חילק. וידאל סיפר שהוא העלה את הסכום לניסים וקנין וחולק לו 3000.

ת:                         איפה? איפה?

ש:                        בעדות שלו.

ת:                         אני לא שמעתי.

ש:                        בעדות שלו הוא התייחס לזה.

ת:                         אני, אם היה תלוי בי, הייתי מנהל את התיק הזה אולי אחרת, מי העיד ראשון, היה חוסך לי את הדברים.

ש:                        בסדר. אני רוצה להתקדם לתקופה של דותן. בסדר? דותן גם אומר, חד משמעית בעדות שלו פה, שכל נושא התלושים שהוא עסק בו, והוא עסק בו, היה בהנחייתך, ובהדרכתך.

ת:                         אני יכול להגיד על דותן שהוא גם העיד פה, שהוא לא חילק בכלל. הוא העיד פה שהוא לא חילק בכלל. הוא אמר, אני,

ש:                        אמר גם מה שעשיתי היה בהנחייה.

ת:                         לא. הוא אמר לא חילקתי בכלל.

ש:                        זה לא מדויק. אבל בסדר. תגיד מה שאתה רוצה.

ת:                         אשר, הייתה פה עדות של דותן,

ש:                        לא, אשר הוא לא חלק מהשיח שלנו.

ת:                         סליחה,

ש:                        לא, אשר לא חלק מהשיח שלנו.

עו”ד אוחיון:          הפעם היא צודקת.

כב’ הש’ קובו:       נכון.

עו”ד אוחיון:          הפעם היא צודקת.

עו”ד שרגנהיים:     אשר יהיה לו חוזרת ויש לו סיכומים שהוא חלק בהם, הוא לא חלק מהשיח בינינו.

כב’ הש’ קובו:       זה נורא פשוט, אם התובעת, תקשיב, אם התובעת טועה, אז בסיכומים הסנגור שלך יכול לבוא ולהגיד פה בעמוד הזה היא הטעתה את הנאשם.

עו”ד שרגנהיים:     אין בעיה, אתה רוצה אני אתקן אותך. אני אתקן אותך שדותן באמת אמר,

כב’ הש’ קובו:       היא אמרה משהו, היא אמרה שחור וזה לבן.

עו”ד שרגנהיים:     כך בהתחלה,

העד, מר בן חמו:    רגע, סליחה,

ש:                        ואחר כך כשהוא ירד לפרוטות, הוא ירד לפרוטות הוא אמר כן היה במגירה ואם אנשים הגיעו אליי כן נתתי, אבל לא יצאתי ביוזמה שאני נוסע ממקום למקום או מזמין אנשים באופן מרכזי לחלק.

ת:                         אני מבקש להתייחס, אני מבקש להתייחס לעדות של דותן כפי שנאמרה. והיא נאמרה בצורה שכולנו, כולנו כולל אורלי, היה לנו מידה של חמלה לאיש הזה, מה שהוא עבר. והוא אמר, והוא סיפר מה שהוא עבר. לכן אני בא ואומר, זה שהוא בא ואמר אני אמרתי ישר לעו”ד שלי, אשר, זה שהוא לא אומר שהוא חילק, שהוא אומר שהוא לא חילק בכלל, זה יש פה משהו. לא יכול להיות. כי לא רק הוא מעיד. מעידים המקבלי תלושים, מעידים כל האנשים, ולכן הבנתי שמשהו אחר נעשה. אני אספר לכבוד השופט שדותן יצא מכאן, שדותן יצא מכאן אני הלכתי אחריו, והשארתי לו את הטלפון אמרתי לו אתה לא מתקשר, כל עזרה שתצטרך אני אגיד לך, למה? כי ראיתי את המצוקה הנפשית שהוא נמצא בה. לכן כל מה שיבוא ויגיד לך דותן, שהוא לא חילק, שהכל, אני מניח שדותן כמו וידאל, אמר לי יהודה אני מחלק, אין הרבה, יש הרבה, זה ביקש יותר זה ביקש פחות, יכול להיות. אני לא מוציא מכלל אפשרות. אבל, אני מציע, בנושא של העדות של וידאל, של דותן ושל אורי מועלם שנלמד מהם משהו.

ש:                        בוא תספר לי, אתה היית מעורב בחלוקת תלושים, היה הד,

כב’ הש’ קובו:       לא אני אומר באיזה שהוא שלב נעשה הפסקה.

העד, מר בן חמו:    אני חושב שממני.

עו”ד שרגנהיים:     בוא נתקדם עוד קצת, ואז נעשה הפסקה.

כב’ הש’ קובו:       אין בעיה.

עו”ד שרגנהיים:     שומעים אותי מוזר. אוקיי. הזזתי את זה, לא אני לא רוצה שתסגרי, רק הזזתי, האם אתה היית מעורב בנושא של חלוקת תלושים בתקופה שדותן משמש כעוזר שלך.

העד, מר בן חמו:    מה את מגדירה מעורב? את מגדירה מעורב,

ש:                        מעורב, אני טוענת שאתה,

ת:                         (מדברים יחד).

ש:                        אתה יודע למי מחלקים,

ת:                         אז אני אסביר,

ש:                        אתה יודע מי מגיע, אתה יודע כמה,

ת:                         לא לא לכל. לא.

ש:                        לא.

ת:                         אני אגיד לך אני אגיד לך במה אני הייתי מעורב. (מדברים יחד). הייתי מעורב בכולם. אני הייתי מעורב ברמה שאם פנו אליי הפניתי אליהם. אם פנו ללשכה הפנו אליהם, לא רק אני, גם האחרים שעובדים בעירייה הפנו לחזי ברזני,

ש:                        יכול להיות שאתה גם שומע על משהו שקרה ואתה רוצה לתקן ואתה אומר לא לא לא צריך לתת, לא צריך לתת לו,

ת:                         המעורבות שלי יכולה להיות בזה שוידאל אומר לי זה רוצה איקס, זה אין לי איקס, אני יכול לתת אני לא יכול לתת, לבטל למישהו אחר, לא לבטל למישהו אחר, אני לא זוכר מה עניתי. אני יכול להגיד שהמעורבות שלי בתקופה, אותו דבר גם של דותן, יכול להיות שהוא לא ידע אם לתת לזה או לא לתת לזה, יכול להיות ששאלו אותי אפילו שאלות ברמה, שהוא הצביע, הוא שלח אותו חבר המועצה ואני לא ייחסתי אף פעם חשיבות מי שולח, אף פעם, היו מקרים שחבר מועצה שלח בשביל שיעזרו,

ש:                        יהודה, אז אתה מעורב בכל הנושא הזה של חלוקת התלושים.

ת:                         הוא שאל אותי,

ש:                        אתה לראשונה היום, עכשיו, על הדוכן, אומר כן, מעורב. הרי אתה לאורך כל הדרך בא ואומר זה רעיון של מישהו אחר, לא התעניינתי, לא התעסקתי, לא נכנסתי, בסך הכל ידעתי, ראיתי את זה ברוח, בעין טובה, אמרתי בסדר, רוצו, זה רץ מכוח האנרציה, זה עבר מאחד לאחד, אבל זה לא נכון. אבל זה לא נכון. אתה עם כל אחד מהם. כל אחד מהם אתה מתקשר באופן אישי. אתה אחראי. וידאל מדווח לך גם כשאתה בחו”ל, אתה עונה לו, אתה נמצא באיזה שהיא מערכת יחסים מנחה לגבי הדבר הזה. בחג הזה של פסח של 15 כשוידאל עוד לא מעורב, אתה בעצמך מנהל את הדבר הזה. עכשיו, עם דותן, אתה מעורב, בדיוק כמו שדותן העיד. אני לא עושה דברים על דעת עצמי, אני העוזר של ראש העיר, אני עוזר לראש העיר, מה שראש העיר צריך אני איתו.

ת:                         אפשר לענות?

ש:                        כן. רצוי לענות.

ת:                         עוד פעם, אם את באה ואומרת מידת המעורבות שלי היא כמו שאת אומרת שאני יזמתי, ואני עשיתי, ואני ואני ובלעדיי זה לא היה קורה, זה לא, זה לא נכון. זה לא נכון נקודה. אם את באה ואומרת לי המידת מעורבות שלך הייתה בזה שפנו אליך אנשים והפנית אותם לעוזר שלך, אפילו, פעם אחת, פעם אחת, ותאמיני לי שנחשפתי להרבה מאוד אנשים שרצו לתרום, שדיברו איתי על תרומות, בכלל האוזן שלי לא קלטה אותם בכלל. זאת אומרת שהנזקקים פנו אליי, ואז הפניתי אותם לאותם גורמים. כמו שהפניתי אותם לגורמים נוספים, לא רק בנושא התלושים. לכן, המידת מעורבות שלי, ידעתי שמחלקים תלושים, לא ידעתי באיזה כמויות, שבא אליי דותן וכותב לי דבר כזה, זה שאין לי תשובה שם אני יכול להגיד לך שלא הייתה התייחסות בכלל.

ש:                        וידאל. קודם כל זה וידאל,

ת:                         וידאל. סליחה. וידאל.

ש:                        לא לא. זה בסדר.

ת:                         לא הייתה התייחסות בכלל, זאת אומרת שלא עניין אותי. אם זה היה מעניין אותי הייתי אומר לו זה מרום או יינות ביתן או מי שנתן. לא היה.

ש:                        אבל אתה יודע מי נתן. אתה מדווח,

ת:                         הוא אמר לי,

ש:                        אז אתה יודע,

ת:                         נו?

ש:                        אבל אתה התחלת, באמת. זה לא שכאילו כלום לא קרה. אתה הצגת עמדה לפיה אתה לא יודע ממי גייסו, אתה הבנת שזה מרשתות מזון. אבל אתה מכיר את נווה מרום, זה שנווה מרום חברה קבלנית אתה יודע. אתה מדווח מוידאל פעמיים, בשתי הודעות שונות שנווה מרום יתרמו, שפעם שעברה זה היה קטן, בסוגריים שתיים, ושלא, סליחה, לא בסוגריים שתיים, שזה היה סכום קטן, ואחר כך אתה מדווח שהם תרמו 3000 נראה לי.

ת:                         אם אני לא טועה, תסתכלי בהודעות שלי,

ש:                        לא לא. רגע. שניה. סליחה. אז אתה יודע. כבר כתוב לך שחור על גבי לבן  לפניך שיש תרומה מחברה קבלנית. אז אתה מודע. אם אתה חושב, כמו שאני חושבת, נניח, בסדר? כמו שאני מקווה שבית המשפט יחשוב, אני לא יודעת, שזה דבר לא ראוי לגייס תלושים מקבלנים שעובדים בעיר, ואני אגיד לך אחר כך מה אני חושבת שעשית עם התלושים האלה חוץ מאשר לחלק אותם, כי יש לי עוד מחשבות בעניין הזה, שפרושות בכתב האישום, אם אתה חושב שזה לא ראוי, זה המקום להפסיק את זה.

ת:                         להגיב?

ש:                        כן.

ת:                         קודם כל, כפי שאמרתי גם בהודעות שלי, ותבדקי את ההודעות שלי, אני לא יכול להגיד לך (מדברים יחד). אני זוכר שהייתה התייחסות לנושא של קבלנים. ההתייחסות הייתה בדיוק בתקופה הזו. בדיוק בתקופה הזו. שבה, זה היה ממש לקראת, בסמוך אפילו, באיזה תאריך וידאל, דותן עזב?

ש:                        דותן לא עזב. דותן נעצר יחד איתך.

ת:                         אוקיי, אבל מתי פעם אחרונה שהוא גייס תרומות?

ש:                        סליחה, מי?

ת:                         דותן בפברואר הייתה הפרשה זאת אומרת בספטמבר היה.

ש:                        דותן,

ת:                         ספטמבר.

ש:                        דותן התייחסתי. כן.

ת:                         ספטמבר.

ש:                        לא אבל, האס אם אסים זה עם וידאל.

ת:                         עם וידאל.

ש:                        אז זה עוד לפני. זה עוד לפני. זה מספטמבר 15.

ת:                         אז באותו מקרה של וידאל אני גם התייחסתי שלא ידעתי שמדובר בקבלנים. ידעתי שרשתות מזון. ולכן, באותה תקופה, באותה תקופה,

ש:                        אבל זה המשיך, היו כאן הקבלנים, הם סיפרו, יש קבלנים שגם ב2016 תרמו.

ת:                         שלא תרמו,

ש:                        יש קבלנים שגם ב2016 תרמו.

ת:                         חוץ מנווה מרום לא הייתי מעורב. זאת אומרת, ביידוע אפילו, ביידוע.

ש:                        טוב. תראה,

כב’ הש’ קובו:       בואו נעשה 10 דקות הפסקה.

עו”ד שרגנהיים:     נעשה הפסקה?

כב’ הש’ קובו:       כן.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי אז אני עוצר את ההקלטה. רבע שעה.

כב’ הש’ קובו:       אנחנו חוזרים להקלטה, ממשיכים בחקירה הנגדית. בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:     תראה אני רוצה להתקדם, אני רק רוצה להשמיע לך אבל שניה לפני כן, שיחה, שלך כמובן, זה ת/56 91, זה מעמדה 141708 שיחה 25171, היא שיחה מתקופתו של דותן, מהחג האחרון בעצם, ראש השנה של 2016, לפני המעצר שלך אוקיי? ומבחינתי, שוב, השיחה הזו, מראה מעורבות אישית שלך בחלוקה. בסדר? שיחה בינך לבין אורי הנהג.

עו”ד שרגנהיים:     טוב. שני דברים מעניינים עולים בשיחה הזאת,

העד, מר בן חמו:    לא זוכר גמגני, זה אותו אחד גמגני ששאלת,

ש:                        נכון. נכון. שאלתי, אתה אבל אתה מבין למה, אתה מדבר עם אורי עליו. עכשיו תראה, שני דברים מעניינים,

ת:                         גם אמרתי, אם תתני נתונים יותר מזהים אני אספר מה אני יודע.

ש:                        לא צריך. אנחנו בסדר. עכשיו, שני דברים מעניינים עולים בשיחה.  הדבר הראשון שעולה בשיחה שהוא מעניין, זה שאורי מספר לך ככה בצחוקים וקצת בגאווה, שכשהוא נותן את התווים לאותו גמגני, אז הוא לא מזדהה בתור הנהג של יהודה, להפך, הוא מציג את עצמו בתור איזה מנחם. הוא לא רוצה לספר שהוא הנהג שלך. למה שאורי ירגיש, למה שאורי ירגיש שהוא צריך להסתיר את זה שהתווים מגיעים ממך?

עו”ד אוחיון:          אני מתנגד אדוני, אני מתנגד.

כב’ הש’ קובו:       נכון. זה סברה.

עו”ד אוחיון:          לא לא. מעבר לזה. אורי היה פה. היא יכלה לשאול אותו.

עו”ד שרגנהיים:     רגע. אני אדייק.

עו”ד אוחיון:          רגע, אורי, שניה, רגע, עוד פעם היא מפסיקה אותי, זה פשוט לא יאומן, היא על קוצים, אי אפשר להגיד פה שתי מילים לפני שהיא מפסיקה אותי עוד פעם. אני רוצה להגיד את ההתנגדות. מסודרת. (לא ברור). אורי היה פה, גם אם היא מזמינה אותו לשער, וגם לא שאלה את אורי.

כב’ הש’ קובו:       אורי לא נשאל על זה?

עו”ד אוחיון:          אם היא רוצה לבנות משהו על משהו, היה פה עד, הייתה צריכה לשאול אותו. לא שאלה אותו מילה אחת על העניין הזה. ועכשיו היא מזמינה אותו לנחש למה שאורי יגיד כך או אחרת כשאנחנו באמת לא יודעים, אני לא יודע, אם הנאשם יודע משהו מבחינה עובדתית, יגיד, אבל אני מבקש לא לשער עכשיו.

כב’ הש’ קובו:       תשובה.

עו”ד שרגנהיים:     טוב, אני שואלת אותך, לא סתם, אני שואלת אותך משום שאתה הצד השני לשיחה,  בסדר? זאת שיחה איתך. זו לא שיחה של אורי איתי, זה שיחה איתך, אוקיי? ובמהלך השיחה אורי משתף אותך אוקיי? בחלוקת תווים לבן אדם והוא מספר לך בכוונה שהוא מזדהה כמישהו שהוא לא הנהג של יהודה.

העד, מר בן חמו:    לא יודע.

ש:                        לא יודע למה.

ת:                         לא יודע להסביר את זה.

ש:                        אוקיי. אני יכולה להציע, אני יכולה להציע לך הסבר?

ת:                         תציעי,

ש:                        משום שזה סודי. משום שכל העניין הזה הוא סודי. משום שהמערכת הזו של החלוקת תלושים היא על בסיס אתה צריך להכיר. היא לא לכולם. כדי שלא יבואו כאלה שלא מגיע להם, כדי שיהיה אפשר להגיד ליואב ידעי שאתה לא, תגיד לו שלא מחלקים למרות שאנחנו מחלקים באותו פעם לחתוכה ולחנן אלדי ולניסים וקנין ולעוד שמות שראינו שם, יש כאלה שכן יקבלו, ויש כאלה שלא יקבלו, אתה זה שתחליט מי כן ומי לא, ועדיף שלא ידעו. כמה שפחות שידעו. שלא ידברו אנשים. שלא יביאו עוד אנשים שרוצים לקבל, כי זה כן סודי, וכולם שבאו לפה מהלשכה ואמרו שלא ידעו לא ידעו ואתה נורא מאוכזב מהם, נורא מאוכזב שהם אמרו, הם לא אמרו שקר, הם שומרים עליך. אם מישהו מהם במקרה ידע, אז הוא יגיד פה מולך שהוא לא ידע, כי זה המסר שאתה העברת.

ת:                         את מאריכה, למה את מאריכה? לשכנע את עצמך? תני לי להגיב ואני אגיב. תגידי. שימי סימן שאלה ואני אגיב.

ש:                        סימן שאלה. תגיב.

ת:                         אחד שרוצה להסתיר, עולה בהרמת כוסית של 500 איש ואומר את הדברים? אחד שרוצה להסתיר, עושה את זה בפורומים של שיקום גמולים? יוספטל קפלן גבעת אשכול עלייה מרכז העיר עובדים ארגוני מתנדבים מחלקת הנוער, כל הרמת כוסית עליתי ודיברתי על זה. אם תיקחו את העיתונות, אפילו המקומית, לא זה, תראו שיהודה בן חמו השתתף בהרמת כוסית עם ארגוני המתנדבים, כל ראשי ארגוני המתנדבים 70 במספר מגיעים להרמת כוסית, אני מניח, אני לא בדקתי, אפילו ביוטיוב את יכולה לראות שזה מופיע. אני מדבר על זה בצורה חופשית. עיתונאים יושבים, צלמים יושבים, אני אלך אסתיר מאחד כמו מנחם או גמגני או איציק או שולה או דינה?

ש:                        על חלוקת התלושים אתה מדבר באופן חופשי בהרמת כוסית?

ת:                         אני מדבר על העזרה לנזקקים.

ש:                        אבל אני לא מדברת על העזרה ,

ת:                         רגע אני מדבר, (מדברים יחד).

ש:                        אני מדברת על העזרה הספציפית הזו.

ת:                         אבל תני לי להשלים את התשובה. בדיוק על זה.

ש:                        בדיוק על זה.

ת:                         אני אומר על העזרה לנזקקים. עזרה לנזקקים באה לידי ביטוי כמו שאמרתי, זה בטיפולי שיניים, זה בחוגים, זה גם בתלושים. עכשיו, מתי היו התלושים? היו, מרבית התלושים היו בפסח ראש השנה, ובין לבין מה שנשאר חילקו. אמרתי גם בהודאות שהיינו פעם בבית אבלים, נתנו לבית האבלים, ראו שאין להם איך לעשות את הארוחה, נתנו להם בכדי לקנות וכך זה התנהל. זה לא הוסתר. כשבא חזי, ונמצא בהרמת כוסית, והוא היה בהרמת כוסית של למשל, בית”ר כפר סבא, והוא חילק תלושים שם, אמרתי תגשו לזה, בוא רגע, והוא נתן להם תלושים כן, זה קרה,

ש:                        אז זה לא סוד.

ת:                         זה לא סוד.

ש:                        זה לא סוד.

ת:                         זה לא סוד. את יודעת את זה,

ש:                        אבל זה רק מנגנון שהוא לא שלך,

ת:                         את יודעת את זה.

ש:                        הוא לא יוזמה שלך, הוא לא המצאה שלך,

ת:                         הוא לא שלי. את רוצה שאני אגיד,

ש:                        זה העוזרים עושים, אני לא רוצה. אני חושבת שזה נכון. אני רוצה שתגיד את האמת. אבל אתה לא חייב. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה דיברת על הרבה מאוד עדים שעמדו פה להציל את עורם ושיקרו, אבל אני חייבת להגיד לך, היחיד שבאמת נדרש להציל את עורו זה רק הנאשם. כל האחרים לא נדרשים להציל את עורם, הם לא נאשמים בהליך פלילי, רק אתה.

ת:                         אני מניח שאותך אני לא אשכנע. אני מניח.

ש:                        אתה יודע, זה, פה, מהצד השני, לא להסתכל ימינה להסתכל שמאלה, זה האיש שאתה צריך לשכנע, אז, (מדברים יחד). אני מפרגנת לך. תנסה. בסדר? אני שואלת אותך את כל השאלות על מנת שתהיה לך הזדמנות לשכנע את מי שאתה צריך לשכנע. אני אומרת לך, שזה מנגנון שאתה הקמת, שאתה במשך השנים, השמונה שנים שמצוינות בכתב האישום גייסת פה מעל 600 אלף שקל, אוקיי? סכום שאנחנו למדנו עליו מהנהלת חשבונות של כל אותם קבלנים ויינות ביתן שתרמו, והכל רשום אצלם מסודר בהנהלת החשבונות, כל הדברים הללו, כל המסמכים הללו, הוגשו בצורה מסודרת, הם סיפרו על הדבר הזה כדבר שגרתי, שפנו אליהם, הם הבינו שזה הולך לנזקקים, אנחנו שמענו מארבעה עוזרים שלך לאורך השנים על מנגנון זהה, גם אם הוא מתפתח בתקופה מסויימת אצל עוזר שאפתן אולי כמו חזי ברזני, וגם אם זה לטענתך מעט מצטמצם בעוזרים שאחר כך, זה לא משנה, המנגנון קיים, ולאורך השנים מאות אלפי שקלים אתה מגייס.

ת:                         להתייחס? אני עוד פעם אומר, היו פה כל (מדברים יחד) לא היה אחד מבין התורמים שאמר שהוא נתן לי. לא היה אחד. אם היה אחד, הייתי שמח להתעמת איתו. לא היה אחד. ולא שאני לא מכיר אותם. אני מכיר וגם מכיר. אז אחד לא אמר נתתי ליהודה, יהודה פנה אליי, יהודה ביקש יהודה זה יהודה זה. כולם כאחד אמרו על כל העוזרים מה הם חוששים ממני? הם מפחדים ממני?

ש:                        לא,

ת:                         הרי זה היה כבר, סליחה רגע, הרי זה כבר היה אחרי שהייתי, הפסקתי להיות ראש עיר. אז אם יש את האימה הזו מראש העיר, אני לא יודע מה, גם כשהוא מכהן אני לא יודע איזה אימה צריכה להיות, אז אני כבר לא ראש עיר. עכשיו, אחד מבין כל התורמים, אחד מבין כל התורמים, כמו שלמשל, סתם דוגמה, מנהלת אגף רווחה, היא העידה שהיא לא ידעה על התלושים. יכול להיות. יכול להיות שהיא לא בקיאה. עובדות סוציאליות, הפנו, את חלק מהנזקקים שקיבלו, והם היו פה, נדיה פקר אמרה פה, שעובדת סוציאלית הפנתה אותי לחזי. היא קיבלה סיוע בהרבה מאוד תחומים. כשהגיע החג היא קיבלה גם תלושים. כשהיה צריך לתיקים בראשון לספטמבר, אז היא קיבלה מהתורם תיקים.

ש:                        תראה,

ת:                         ולכן אני בא ואומר, אני לא מבין מה את מנסה לעקם את הגב הישר.אני בפירוש אומר לך, לא בניתי את הקונסטרוקציה הזו, אני חושב שזה, היום בדיעבד, זה היה צריך להיעשות בצורה שונה לגמרי, אם בכלל, היום כשיבוא אליי עו”ד, כשיבוא אליי ראש עיר שיגיד לי אני רוצה להיטיב אני אגיד לו תתרחק מזה כמו מאש.

ש:                        להיפך, היה לאחרונה על ראש עיר שהוא ממש חקיין שלך.

ת:                         אני בפירוש,

ש:                        לומד ממך.

ת:                         אני בפירוש יכול להמליץ לראשי עיר להתרחק מהאזור הזה, להתרחק מהם כמו מאש. ולכן, אבל זה כבר אחרי שאני נכוויתי. נכוויתי. במיוחד מחזי ברזני כעוזר, וכפי שאמרתי, גם אם את מנסה לייחס את כל הכמויות האלה, שזה נשמע לי הזוי ומגוחך, הרי, ראינו את הצניחה המשמעותית שהייתה אחרי חזי, מה זה לא מובן לך? למה הוא נהיה עד מדינה? אולי תספרי לבית המשפט, למה הוא עד מדינה? אני אגיד למה הוא עד מדינה. היום אני מבין, לא הבנתי את זה אז. לא הבנתי. אם, את גם לא תאמיני שאת ההסכם עד מדינה קראתי לפני חצי שנה שמונה חודשים. את לא תאמיני לי. אני ישבתי פה, בוהה, ושומע את העדים, כי לא הייתי בקיא בפרטים. ומאז, מאז שחליתי בקורונה, וניסיתי, יכול להיות שגם היום לא הייתי קורא את החומרים, וקשה לי לחזור לחומרים, לא הייתי מגיב כפי שהייתי מגיב . היום כשאני שומע את הדברים, היום כשאני יוזם אפילו יותר שיחות לפלוני אלמוני, עכשיו קיבלתי שיחה את אומרת לי איזה שיחות עלומות, זה שיחות שיגיעו לכאן ביום שני. זה שיחות שיגיעו לכאן, אני מקווה מאוד, ביום שני, אם לא מחר. ולכן אני בא ואומר לא היה ארגון שלי, לא היה, הלוואי ולא היה נולד הנושא של התלושים. כי סלי מזון, זה היה נגמר בצורה כזאת. אף אחד לא היה מתייחס לזה.

ש:                        תראה,

ת:                         יוחי, תני לי בבקשה את האוגדן, מהסקיי, מהעור, זה בתוך המזוודה שלך. סליחה.

ש:                        אתה לא אמור להסתכל על מסמכים בזמן העדות שלך.

ת:                         לא לא.

ש:                        תראה. אני אומרת לך, שהקבלנים האלה שהעידו פה, הם לא היו צריכים לקבל את הטלפון ישירות ממך. ברגע שאתה שולח את העוזרים, ושוב אני אומרת, רק דקה, ארבעה עוזרים שונים לאורך השנים, באו והעידו שהם עושים את זה בשמך ובהנחייתך, אז האנשים מקבלים טלפון מעוזר ראש העיר, זה טלפון מראש העיר. זה אותו דבר. אין בעיה, הם גם אמרו את זה, מבחינתנו ברור שלא מול יהודה. ברור שמול העוזר, אין שום בעיה, אני לא, רגע, אנחנו לא מתווכחים על זה. אוקיי?

ת:                         אז אני אגיב לזה. אני אגיב לזה. זה לא יום, זה לא יומיים, זה לא חודש, זה לא חודשיים, זה כמה שנים.

ש:                        זה שנים.

ת:                         זה שנים. עכשיו, אותם קבלנים, ראו אותי, דיברו איתי, אותם רשתות מזון ראו אותי , דיברו איתי, לא היו רוצים להיראות נחמדים לבוא להגיד יהודה תשמע, אתה יודע שאנחנו עזרנו,

ש:                        אתה רוצה עכשיו שאני אשער? אין לי כוונה לשער. אני מניחה שיש להם דברים יותר חשובים לדבר איתך עליהם.

ת:                         לא. אז אני אומר לך שלא. כי אם למשל, סתם דוגמה, היה מקרה, היה מקרה, שמישהו תרם לנו כדורעף. היה חשוב לו במשחק הראשון לבוא, לשבת ליד ראש העיר, ואדוני ראש העיר מודע לכך שאני תרמתי לכדורעף? אז אמרתי לו, תרמת לכדורעף? זה למעלה יעשו איתך את החשבון. אתה רוצה כדורעף אתה רוצה כדורגל או אתה רוצה בית תמחוי?

ש:                       מבחינתם הם תרמו לנזקקים, יהודה, הם לא ידעו שזה הולך לכיס שלך.

ת:                         לא. ממש. לא הלך לכיס שלי. לא הלך לכיס שלי.

ש:                        אז אני אומרת לך,

ת:                         זה שקר וכזב מה שאת אומרת,

ש:                        אני אומרת לך,

ת:                         אני רוצה להגיד לך דבר אחד,

ש:                        אני אומרת לך שני דברים, תתייחס אליהם.

ת:                         תרשי לי להעיר על ההערה הזאת, כי אני הייתי באמצע התשובה.

ש:                        זה לא סתם הערה. זה כתב אישום.

ת:                         מעולם. מעולם, לא גנבתי אפילו תפוז מהפרדס כשהיינו ילדים. תפוז מהפרדס, כשתפסו אותנו קוטפים בפרדס, בעל הפרדס בא לחלץ אותנו, כי לא הוצאנו החוצה אלא ישבנו ואכלנו בתוך הפרדס והוא אומר שזה בסדר. בחיים. אני אגנוב? ועוד בטח מנזקקים? אני אגיד לך משהו. אני אגיד לך משהו. זו הבטן הרכה שלי. זו הבטן הרכה שלי, בגלל זה,

ש:                        בגלל זה הבגידה כזו גדולה, יהודה.

ת:                         מה?

ש:                        בגלל זה הבגידה שלך, כזו גדולה.

ת:                         לא.

ש:                        בציבור.

ת:                         לא.

ש:                        שבחר בך.

ת:                         לא.

ש:                        שהאמין בך.

ת:                         לא. גם אם אני הולך עכשיו לבחירות אני לוקח אותם ואני מוכן להתערב עם כל מי שאת רוצה. גם אם אני הולך לבחירות היום באמצע המשפט, היה בחירות לפני שנתיים. היה בחירות לפני שנתיים, הופיע סקר, הופיע סקר, שאני לוקח אותם בהליכה. עכשיו, פגעו בבטן הרכה שלי כבוד השופט, למה אני מתכוון? אותו דני הרוש שמכיר אותי טוב, אותה רונית וחזי שמכירים אותי טוב, חזי הרי נכנס אחר כך, הם זממו את זה, בואו נלך לו על התלושים. בואו נלך על התלושים. הם ידעו ממילא שאין דירות, ואין כספים, ואין שותפויות, ואין ואין ואין ואין, הם ידעו את זה. יותר מזה, כבוד השופט, הם נגעו לא בבטן הרכה, הם נגעו בכל הגוף שלי, במיוחד בנימי נימי הלב שלי. הם באו ואמרו, שאני, שהוא חזי נתן תלושים לגבאי בתי הכנסת, לגבאי בתי הכנסת לגבי שיעורי תורה שאני עשיתי לאבא שלי. הם יודעים שזה לא נכון. אבל הם יודעים שפה אנחנו ננעץ אותו. לא רק ננעץ את הסכין, גם נסובב אותה. זו הייתה המטרה שלהם. זו הייתה המטרה. אני בחיים, התלושים שאני חילקתי, חלקם הגדול גם חילקתי ממני, חלקם הגדול חילקתי מאחי, חלקם הגדול חילקתי מאבי עליו השלום, חילקנו בשם חברים, חילקנו בשם משפחה. עשינו את זה עוד לפני התלושים. עשינו את זה בדמי חנוכה בבית חולים מאיר, עשינו את זה במתנות לאביונים בפורים. עשינו את זה בקמחא דה פסחא בפסח, עשינו את זה בראש השנה, ואני שמח שכל החיים הייתי בצד הנותן. הייתי בצד הנותן.

ש:                        יהודה, היית בצד הנותן ובצד הלוקח.

ת:                         בצד הלוקח,

ש:                        כשאתה מקבל משהו בחינם, הרבה יותר כיף וקל לחלק ממנו גם.

ת:                         בצד הלוקח תגידי את זה מחוץ לבית המשפט נראה איך זה נראה.

ש:                        לא לא. יקירי. שיהיה ברור. זה כתוב בכתב האישום. זה לדיון פה. אני לא מאשימה אותך בגניבה פה על הדוכן סתם. אני מאשימה אותך בגניבה בכתב האישום. אוקיי? זה חלק מהאישומים נגדך זה גניבה. שיהיה ברור. זה לא אני מחפשת להשחיר את פניך, או להעליב אותך, ממש לא.

ת:                         לא לא, רק אם מישהו,

ש:                        זה לא על הפרק, אני טוענת שיש לי הוכחות,

ת:                         אחר,

ש:                        ושבמהלך השנתיים האלה אני הבאתי הוכחות לכך שאתה גנבת בהיותך איש ציבור נבחר ציבור, ראש עיר, התרמת כספים לנזקקים בתלושי קנייה, וגנבת לכיסך והלכת וקנית עם זה בסופרסל.

ת:                         אם את צועקת, את חושבת שזה עושה אותך צודקת?

ש:                        לא חלילה. לא מתכוונת לצעוק.

ת:                         אם את צועקת, את חושבת שזה, את מדברת בהתרגשות, כאילו מה,

ש:                        בהתרגשות. אבל לא בצעקות.

ת:                         אני אומר לך, אני אומר לך שזה קשקוש, עוד פעם אני אחזור על הביטוי? אני לא אוהב לחזור פעמיים על אותו דבר. לכן אני בא ואני אומר לך, לא היה ולא נברא. אם אותם עדים אומרים את הדברים האלה מחוץ לכותלי בית משפט, זה לא נגמר. זה לא נגמר כל כך מהר. זה הולך לתביעת דיבה. לא סתם, לא סתם דני הרוש אמר את מה שהוא אמר. אני מוכן להגיד את זה גם בראיון עיתונאי, בניגוד אליהם, אני מוכן להגיד את זה בראיון עיתונאי, שישבו, במסיבת עיתונאים כל מי שתרצו תזמינו, ואני אגיד את הדברים האלה. ושהם יתמודדו איתי. הם יבואו,

ש:                        שכולם שיקרו?

ת:                         אני לא אמרתי כולם שיקרו,

ש:                        לא, אני שואלת.

ת:                         אני אמרתי לך, שהעדים היו מחולקים לשלושה חלקים. היו כאלה שבאו ואמרו את האמת, היו כאלה שבאו ורקחו וזממו ושיקרו, וחיפשו לגייס עוד, כולל את הגרושה שלי גייסו אותה, כולל את הגרושה שלי, וראית מה היא אמרה במשטרה, וראית מה היא אמרה פה, שאני לא מחליף איתה אפילו מילה אחת עד היום. והיו עדים, והיו עדים, שאני ליבי נכמר אליהם, ליבי נכמר אליהם,

ש:                        טוב אנחנו חוזרים על עצמנו. בוא נתקדם.

ת:                         מכך שלירן, מה השם משפחה שלו?

ש:                        וקסנברג.

ת:                         וקסנברג בא וגרם לאותו דותן, ואורי, ואורי במיוחד, לבוא ולבנות סעיף שלא היה ולא נברא, ראינו איזה לחצים.

ש:                        אוקיי. אנחנו בתלושים, בסדר? אנחנו לא בלחצים עכשיו,

ת:                         גם בתלושים היו לחצים.

ש:                        תראה, אני אומרת לך, ואתה צריך להתייחס לטענה, בסדר? אני אומרת לך, שהכסף הזה, אותם מאות אלפי שקלים שנכנסים ללשכתך במהלך השנים מיינות ביתן ומקבלנים שונים, זה בעצם הכנסה נוספת, זאת הכנסה נוספת שאתה יצרת לעצמך, מתוך ההכנסה הזו, אתה החלטת, אתה החלטת, וזה פרוגרטיבה שלך וזה עולה בכל השיחות ששמענו היום, אוקיי? וזה עלה מכל העדויות של העדים, אותם עוזרים שהיו מעורבים ועוד. אתה החלטת למי לחלק, למקורבים, למכרים, למי שאתה באבחונים ובקריטריונים שאתה קבעת ראוי בעיניך, וחוץ מזה, אתה עשית בזה שימוש אישי. כל הדבר הזה, זאת הכנסה,

ת:                         אני,

ש:                        על, דקה. על ההכנסה הזו, אתה לא דיווחת. זאת הכנסה חייבת במס, ואתה לא דיווחת עליה. אתה רוצה להתייחס לכך?

ת:                         ברור.

ש:                        זה באישור.

ת:                         אם תתני לי? בהחלט.

ש:                        אז בבקשה.

ת:                         אני בפירוש אומר, בנושא של הדיווחת לא דיווחת, זה אם, אם עד עכשיו היו דברים מגוחכים, אז הטענה הזו בכלל, אני לא יודע איך אפשר להעלות אותה על דל השפתיים, ואני אסביר גם למה. אני אמרתי לך, ואני חוזר ואומר, זה כאילו שבאנו וקיבלנו, קיבלתי במו ידיי. גם העירייה  לא קיבלה. גם אני לא קיבלתי. מי שהביא את זה וחילקו את זה, עכשיו, למה את לא מחשבת את סלי המזון? למה את לא מחשבת את התיקים?

כב’ הש’ קובו:       רק שנייה, אז אני אחדד את השאלה כי חידדנו את זה במהלך הדיונים, בשלבים המוקדמים, זאת אומרת, טענת עבירת המס מתייחסת לכסף שלקחת לכיסך.

עו”ד שרגנהיים:     לא. לא אדוני.

עו”ד אוחיון:          זה מה שאמרת.

עו”ד שרגנהיים:     אז אני אחדד. סליחה, ברשות אדוני,

כב’ הש’ קובו:       זה חודד במהלך הדיון,

עו”ד אוחיון:          לא, זה מה שאמרת בפעם הקודמת.

כב’ הש’ קובו:       נכון.

עו”ד שרגנהיים:     לא.

עו”ד אוחיון:          לא חשוב. תשני את הגרסה.

כב’ הש’ קובו:       הטענה היא לא על כל ה600 אלף שקל, הטענה היא על הכסף שהוא לקח לכיסו.

עו”ד שרגנהיים:     הטענה היא על כל ה600 אלף שקל,

כב’ הש’ קובו:       לדעתי,

עו”ד שרגנהיים:     מבחינה, (מדברים יחד). אדוני, לא. חברי נכנס לתוך שאלה האם העירייה הייתה צריכה לדווח על השאלה. זה מה שזכור לי שעלה בדיונים קודמים. התשובה היא לא, מבחינתנו זאת הכנסה אישית. זאת לא הכנסה של העירייה.

כב’ הש’ קובו:       גם אם הוא לא לקח את הכסף לכיסו?

עו”ד שרגנהיים:     מה?

כב’ הש’ קובו:       גם אם הוא לא לקח את הכסף לכיסו?

עו”ד שרגנהיים:     כן. אם הוא מחליט, ואדוני, הוא מחליט, בשיחות שומעים, הוא מחליט,

עו”ד אוחיון:          טוב, לא חשוב אדוני,

עו”ד שרגנהיים:     מה הולך לניסים וקנין, אם 2000 או 3000, ויואב ידעי לא מקבל,

עו”ד אוחיון:          טוב לא משנה, אולי לא תסכמי? תשאלי מה שאת,

עו”ד שרגנהיים:     רגע, סליחה אבל אני עכשיו מדברת ואני עונה לבית המשפט, אז אם אפשר.

עו”ד אוחיון:          אנחנו מבינים שזאת הטענה שלך. לא הטענה,

כב’ הש’ קובו:       לא, כי אני הבנתי, אני הבנתי מדיונים קודמים כשהנושא הזה עלה,

עו”ד אוחיון:          גם אני, אבל זה לא חשוב,

כב’ הש’ קובו:       שגברתי אמרה שעבירת המס שמיוחסת לו, היא על אותם,

עו”ד שרגנהיים:     עבירת המס היא על כל הסכום,

כב’ הש’ קובו:       (מדברים יחד).

עו”ד שרגנהיים:     היא על כל הסכום כמעט אדוני, היא קצת פחות, כי יש שנה שלא נחשבת במסגרת המס. ההתיישנות בעבירות מס היא שונה,

כב’ הש’ קובו:       אז הטענה היא, לא, רגע רגע. נניח רגע, בוא נדבר רגע על הסכום שהוא לא לקח לכיסו לשיטת המדינה.

עו”ד שרגנהיים:     כן, הוא מחליט מה הוא עושה איתו, אם אדוני מחליט,

כב’ הש’ קובו:       וזה הכנסה שלו?

עו”ד שרגנהיים:     אם אדוני מקבל משכורת, בסוף החודש,

כב’ הש’ קובו:       לא, אבל,

עו”ד שרגנהיים:     ומחליט מתוך הכסף הזה, באורח קבוע, לתרום מעשר. בסדר?

כב’ הש’ קובו:       מעשר?

עו”ד שרגנהיים:     או אני מחליטה.

כב’ הש’ קובו:       מעשר.

עו”ד שרגנהיים:     בוא נהיה ענייניים, אשר מחליט, זה לא אנחנו הרי, אנחנו, אשר מקבל בסוף חודש, עבד קשה, קיבל סכום,

כב’ הש’ קובו:       לא. אבל רגע, לא, אם הנאשם לוקח את הכסף לכיסו, יש עבירת מס, לכאורה בסדר? אני מדבר על הכסף,

עו”ד שרגנהיים:     לא. אדוני, מה שאני טוענת זה הרבה מעבר. זה הרבה יותר גדול.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     אני טוענת, כל הסכומים שנתרמו, בעצם נתרמו אליו.

כב’ הש’ קובו:       לא. נתרמו למנגנון אבל. נתרמו לאותו מנגנון.

עו”ד שרגנהיים:     למנגנון שהוא,

כב’ הש’ קובו:      שהוא לשיטת המדינה הקים.

עו”ד שרגנהיים:     יפה, נתרמו למנגנון שהוא מקים, שהוא שולט בו,

עו”ד אוחיון:          אז שתטען אדוני, אבל בוא נתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     שהוא מחליט מי מקבל ממנו,

כב’ הש’ קובו:       אוקיי.

עו”ד אוחיון:          שתטען מה שהיא רוצה.

עו”ד שרגנהיים:     המנגנון הזה שלו, ומאחר והמנגנון הזה לא רשום, זה לא הוקם כעמותה או כחברה שהכסף מגיע אליה והיא מדווחת, לא, זה הכל אליו.

כב’ הש’ קובו:       רגע. שניה שניה. נניח שכל הכסף באמת היה הולך לנזקקים. בסדר? לא למקורבים ולא לכיסו של הנאשם. נניח שבאמת, הנאשם היה מקים מנגנון, בסדר? מנגנון שבו הוא מקבל תרומות, ומעביר אותו באמת לנזקקים אמיתיים. הייתה עבירת מס הכנסה?

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, יכול להיות שבמקרה הזה זה בכלל לא היה עניין לציבור, לא בעבירה עצמה,

כב’ הש’ קובו:       האם יש עבירה בכלל. האם יש,

עו”ד שרגנהיים:     אני אומרת לאדוני הכי בכנות, יכול להיות שבמצב דברים כזה לא היה בכלל עניין ציבורי,

כב’ הש’ קובו:       ספק אם זה עבירה,

עו”ד שרגנהיים:     לא בעבירה עצמה ולא בעבירת מס. עבירת המס, אוקיי? היא תולדה של העבירה עצמה. זה כמו שכשאתה סוחר בסמים, אז באופן טבעי אתה לא מדווח על ההכנסות שלך, אבל אתה עובר גם עבירת מס.

כב’ הש’ קובו:       נכון, כשיש לו קודם הכנסות.

עו”ד שרגנהיים:     מה זה?

כב’ הש’ קובו:       כשיש לאותו אדם הכנסות.

עו”ד שרגנהיים:     אני מניחה שיש לו הכנסה מסחר בסמים.

כב’ הש’ קובו:       כן, אני אומר, מה שהוא הכניס לכיסו ברור לי שיש למדינה טענה על עבירת מס, זה קל,

עו”ד שרגנהיים:     אבל אם הסוחר סמים הזה קנה ג’יפ למאהבת שלו, וקנה עוד שלושה,

כב’ הש’ קובו:       מכספי המיסים, מכספי הסמים שהוא קיבל,

עו”ד שרגנהיים:     נכון.

כב’ הש’ קובו:       ברגע שהוא לקח את הכסף לכיסו, יש לו הכנסה, מאותו רגע הוא חייב במס,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, המילה כיס, היא מילה רחבה. ואם זה במגירה במשרד, זה לא כיסו?

כב’ הש’ קובו:       אני אומר, שאלה מה הוא לוקח לכיסו ומה לא.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אדוני, אני אומרת,

כב’ הש’ קובו:       טוב. אז הטענה של המדינה כרגע, היא רחבה יותר.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני הכיסו, אני אומרת, יש כיסו שזה ללכת לקנות בסופרסל,

עו”ד אוחיון:          בסדר אדוני, זאת הטענה, תשאלי רק שאלות.

עו”ד שרגנהיים:     יש כיסו שזה נמצא בלשכה ויוצא למי שהוא רוצה.

עו”ד אוחיון:          יש סיכומים, תטעני מה שאת רוצה.

עו”ד שרגנהיים:     זה עדיין כיסו. בסדר?

כב’ הש’ קובו:       קיבלתי. קיבלתי. אני זכרתי באחד הפרוטוקולים שההבהרה שלנו הייתה שונה. אבל בסדר.

עו”ד אוחיון:          בסדר. זה לא חשוב אדוני. אפשר להתקדם?

כב’ הש’ קובו:       אוקיי, לא זה אני עצרתי.

עו”ד אוחיון:          לא, הבנתי, אבל ברגע שאתה אמרת הבנתי, אפשר להתקדם בשאלות? תטעני מה שאת רוצה.

כב’ הש’ קובו:       נכון. זה כבר לא לנאשם. בסדר. זה לסיכומים.

עו”ד שרגנהיים:     אני מסכימה.

עו”ד אוחיון:          בואי נתקדם.

כב’ הש’ קובו:       אני עצרתי. כן.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. אבל אני פשוט עוצרת כדי לאפשר לו להגיב לטענה,

כב’ הש’ קובו:       זה חודד.

עו”ד אוחיון:          עוד פעם. היא לא רוצה להתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     לא, רגע נו.

כב’ הש’ קובו:       חודד.

עו”ד שרגנהיים:     טוב. אתה הבנת מה העבירה מבחינתי? כדי שתוכל להגיב עליה?

העד, מר בן חמו:    לא הייתה שום עבירה מבחינתי. לא הייתה שום עבירה.

ש:                        לא היית צריך לדווח על זה,

ת:                         לא הייתה עבירה, לא דיווחתי, למה לא הכנסתם את הסלי מזון? למה לא הכנסתם את התיקים? אני שואל, תכניסו. תכניסו את זה שהייתי עוד לפני ראש עיר הייתי מתנדב בטרמפיאדה בצומת רעננה לחלק סנדוויצ’ים לחיילים וגם על זה תחברו את העלויות של הסנדוויצ’ים. אני לא מבין, אני יכול להבין דבר אחד? שני סעיפים לפחות, אני לא מדבר על האחרים. הנושא של המיסים והנושא של השיבוש זה נולד מרצון לנפח את התיק כי אתם סברתם שאחרי שנתיים חקירה סמויה יהיה לכם פה ערימות ערימות של ערימות. לא סתם באו אליי אמרו לי כבוד השופט, שבעה מיליון יורו. לא סתם כבוד השופט אמרו לי שיש לי בין שבעה לעשרה בתים שקיבלתי מקבלנים. לא סתם אמרו את זה. אני חייב להגיד משהו לכבוד השופט,

ש:                        אדוני, אפשר בינתיים שאדוני ישלוף לי,

ת:                         סליחה, אני באמצע תשובה, אבל אני באמצע תשובה. סליחה .עם כל הכבוד.

כב’ הש’ קובו:       רגע. הנאשם יסיים את התשובה ואז. כן.

העד, מר בן חמו:    אני רוצה לספר לכבוד השופט, סיפור שהיה ואני לא מחסיר אפילו אות אחת. באו לאמא שלי, שתהיה בריאה, אישה אלמנה, אז בת 78 שגרה לבד, באו אליה בחמש בבוקר. האשימו אותה בלא יודע מה. לא משנה. באו שבעה, שמונה אנשים, חפרו את הבית. חפרו את הבית. חשבו שאני שמא עושה שם איזה מאנקי ביזנס בתוך הבית הזה. ואז בא איזה עד אחד, שוטר, שני שוטרים שהם דוברי השפה המרוקאית, ולקחו את אמא שלי הצידה ואמרו לה בשפה המרוקאית, אני כמו הנכד שלך כמו הבן שלך, תגידי לי את האמת וזה. היא אמרה להם באלה המילים, קודם כל דבר איתי עברית אני יודעת, אני בקיאה בשפה המרוקאית, אבל אני לא אגיד שאני לא מבינה אתכם בעברית, כי העברית שלי היא טובה. דבר שני, תגיד לי מה אתם מחפשים, אני אעזור לכם, אני אעזור לכם. אומר לה אותו שוטר, כל בוקר הוא היה בא אליך לפה ומביא שקית מרולדין מלאה כסף. רצה הגורל, אני מאמין בגורל, מהמקרים האלה אני לא יודע איך להסביר את זה אחרת חוץ מיד מכוונת. אמא שלי באה ואומרת לו, ומה היה בתוך השקית? היה כסף. אז היא אומרת לו אז בוא אני אתן לך את זה. אז למה לא אמרתם? היא לוקחת אותו, אני כל בוקר מאז שאבי עליו השלום נפטר, נהגתי במקום לשבת עם החברים בבית קפה אחרי האימון, נהגתי לקחת, היו מוציאים לי לאוטו כי תמיד מיהרתי, היו מעבירים לי שקית עם כריכים, כריך לאמא שלי, כריך לה. מהמזל, מהמזל, אותו יום היא החליטה לאכול חצי כריך. בבוקר לפני. אז היא אומרת לו הנה בבקשה, תיקח את השקית, היא מלאה כסף. הוא עת עליה כמו לא יודע מה, והוא מסתכל ואני אומר לך כבוד השופט, באותו רגע, זה כבר היה אחרי שלוש ארבע שעות שלחקירה, אני כבר הייתי בחדר חקירות, כשאני מחבר את הדברים, ופתאום אני שומע, נותנים הוראה למה שמו החוקר? עודד, עודד שחקר אותי, והפלאפון היה על דיבורית, דבילים תרדו מרולדין. אלה המילים שנאמרו. דבילים תרדו מרולדין.

כב’ הש’ קובו:       טוב. בוא נתקדם. סיפור. כן. בוא נתקדם.

עו”ד שרגנהיים:     כן. זה היה סיפור מרתק. אפשר אדוני בבקשה את דף 59 על 63?

העד, מר בן חמו:    סיפור מרתק אבל בניגוד אליכם זה סיפור אמיתי.

ש:                        יהודה, באמת, אם זה נמצא שם, זה בתמלילים של החקירות שלך אפילו, אז,

ת:                         כן? אז תוציאי אותם. אני רוצה להתייחס כבוד השופט, (מדברים יחד).

כב’ הש’ קובו:       אז משפט והיא תמשיך כי אנחנו בחקירה נגדית.

העד, מר בן חמו:    במשפט אחד. איך יכולים לבוא לכאן אנשים להעיד, סגן ראש עיר, חבר מועצה, מנכ”לית, סמנכ”ל, איך, עיתונאית, איך יכולים להעיד שלא ידעו על התלושים. איך? הרי זה, אני אסביר רגע, הרי הוגשה שאילתא במועצת העיר על ידי אחד מחברי מועצת העיר. שאילתא שנדונה בציבור עם עיתונאים, הוקלט לאינטרנט, מעבירים את זה בכל מדיה אפשרית. מתייחס אורן כהן, אחד מחברי המועצה, בחקירה עצמו, במשטרה, והוא אומר לא היו תלושים, היו תלושים, וחזי ברזני בפירוש אמר, שהוא, ואני אביא את זה לדיון הבא, שהוא עוסק בזה בהתנדבות, מחוץ לעירייה , מחוץ,

כב’ הש’ קובו:       רגע, אבל בוא עכשיו נסתכל על המסמכים.

העד, מר בן חמו:    והדברים האלה כתובים אצלכם.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. כן.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. לעניינינו.

העד, מר בן חמו:    זה לא עניינך?

ש:                        אני רוצה שנדבר על תלושים שנתפסו במשרד, אתה ביקשת את זה כל כך הרבה פעמים.

ת:                         כן.

ש:                        יאללה. בוא.

ת:                         אפשר לראות?

ש:                        לא. רגע . לאט לאט. בקצב שלי עדיין.

ת:                         אין בעיה.

ש:                        תענה קצר, תקדם את,

ת:                         תענה כמו שאני רוצה את מתכוונת.

ש:                        לא. אתה ממש לא צריך לענות כמו שאני רוצה. כל תשובה שלך נהדרת לי. בסדר? תראה, במסגרת חיפוש בלשכה, והעיד פה החוקר שעשה את החיפוש, (לא ברור) נתפסו תווים בלשכה שלך. נכון?

דובר:                    את יכולה לומר מה המספר,

עו”ד שרגנהיים:     רגע, אני שאלתי שאלה,

עו”ד אוחיון:          לא כי את מקריאה מתוך מסמך, הוא שואל מה המסמך, שנוכל,

עו”ד שרגנהיים:     אני מקריאה מהשאלות שלי. אתה רוצה את השאלות שלי?

עו”ד אוחיון:          בסדר. אין בעיה, אורלי, אין בעיה.

עו”ד שרגנהיים:     אני לא מבינה את ההתנהלות פה.

עו”ד אוחיון:          אמרת שהוא העיד שנתפס, רצינו לשאול מה הזח”ד. את לא רוצה אל תגידי. תמשיכי לשאול. זה בסדר.

עו”ד שרגנהיים:     דו”ח החיפוש, ת/58 ב’. סבבה?

עו”ד אוחיון:          תודה רבה. ת/58.

עו”ד שרגנהיים:     ת/58.

עו”ד אוחיון:          הנה. תודה. תודה רבה.

דובר:                    לא. לא לפי ת’, איך סומן אצלכם? המספר רץ.

עו”ד שרגנהיים:     אז זה תלוי, יש מ/ 203, יש מ/139, הכל ת/ 58. אני מקווה שהשתחררנו מזה. טוב. אז אתה יודע שנתפסו תווים בלשכתך נכון?

העד, מר בן חמו:    אמרו לי, כן.

ש:                        הטיחו לך את זה בחקירות. נכון?

ת:                         אמרו לי.

ש:                        כן. עכשיו תראה, בוא נדייק, אני לא מדברת על נתפסו בגדול בלשכתך, כן לא יודעת, אני שומעת את עצמי עם הד. זה נורמאלי?

כב’ הש’ קובו:       בסדר הנה. זה הרמקול הקטן.

העד, מר בן חמו:    זה שלי פה.

עו”ד שרגנהיים:     נרחיק את זה אחד מהשני ונקווה. אני מדברת על תווים שנתפסו במשרד שלך, לא בלשכה באופן כללי, אלא ספציפית במשרד ראש העיר בתוך הלשכה, בסדר? בשולחן עבודה שלך. אוקיי? במגירת שולחן שלך. אז אנחנו לא מדברים על אולי חדר של העוזר או של הפקידה,

ת:                         שלי. גם בבית.

ש:                        יפה. לא אנחנו מדברים עכשיו על הלשכה. בסדר? אוקיי. עכשיו בוא תסביר לנו, אני חושבת שנגענו בזה גם שבוע שעבר קצת, למה אתה מחזיק תווי קנייה במגירת שולחנך בלשכה?

ת:                         לא רק נגענו בזה קצת, אלא גם אמרתי את זה באורכה ואני אחזור ואומר את הדברים. כבוד השופט אני מבקש לראות איזה תווים נתפסו. למה, אמרתי לא פעם אחת, ולא פעמיים, ולא רק פה, בדיון הקודם, גם, בכל מקום שהיה לי הזדמנות להגיד את זה. היו מספר סוגים של תלושים.

ש:                        יאללה. בוא נבדוק.

ת:                         היו תלושים שניתנו מהעירייה כעובד עירייה, היו תלושים שניתנו לי ממפעל הפיס, כחבר מועצת המורשים אני לא זכרתי את זה אפילו, מי שאמרה את זה רונית ודאי, לא משנה שהיא אמרה רק פעם אחת, אבל זה פעמיים בשנה מכל ארגון. היו תלושים שהגיעו מהחברה לאוטומאציה שהיא חברת בת של השלטון המקומי, היו תלושים שאחי רכש בעבורי, לרשתות מזון, פעם לרמי לוי, פעם, חוץ, אני לא יודע איך הגיע הנושא שאני רכשתי ביינות ביתן, כף רגלי לא דרכה ביינות ביתן. כשהיה יד יצחק, אני עמדתי בכניסה, קבעו את המזוזה, ואני המשכתי. כף רגלי לא דרכה שם, איך קניתי לו? אני קניתי בשפרסל במרכז העיר לאור צהרי היום. ואלה סוגי התלושים, וסוג של תלוש נוסף זה שקיבלתי כהלוואה מרפי כחלון. אני אומר, זה בין 10000  ל12000 שקל אני לא זוכר בדיוק כמה. אני ביקשתי,

ש:                        אז בוא נעשה את זה,

ת:                         רגע, אבל אני באמצע תשובה אלוהים.

עו”ד אוחיון:          רגע, תני לו. תני לו.

עו”ד שרגנהיים:     בוא אני איתך.

עו”ד אוחיון:          לא. תני לו. לא. הוא לא סיים את התשובה.

עו”ד שרגנהיים:     הוצאתי את התלושים.

העד, מר בן חמו:    רגע, אלוהים,

עו”ד אוחיון:          לא הוא לא סיים את התשובה. את לא תבלבלי אותו יותר מידי.

עו”ד שרגנהיים:     לבלבל? זה מה שהוא רוצה לראות אני מראה. אפשר להתקדם?

עו”ד אוחיון:          גברתי. תני לו לסיים. מה. מה הבעיה שלך? למה את צריכה לקטוע אותו?

עו”ד שרגנהיים:     לא. אני רוצה להתקדם.

עו”ד אוחיון:          לא אבל למה את צריכה לקטוע אותו?

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט, תגן עליי אתה, למה העו”ד שלי צריך להגן עליי?

כב’ הש’ קובו:       תסיים את המשפט. תסיים את המשפט.

עו”ד אוחיון:          די.

העד, מר בן חמו:    היא לא נשמעת פה לאף אחד, אז אולי אתה תגיד לה.

כב’ הש’ קובו:       אין בעיה. תסיים את המשפט.

העד, מר בן חמו:    לכן אני בא ואני אומר היו כמה וכמה סוגי תלושים. כשבאים ואומרים לי אבל התלושים שנתפסו לא חוקיים, אני, אני לא יכול לזכור איזה תלושים ואני מבקש, אני ביקשתי גם בעדות החתימו אותי על איזה מסמך, אמרתי לו תראה לי את הצילום של התלושים,

כב’ הש’ קובו:       אז הנה, עכשיו היא מראה לך,

העד, מר בן חמו:    אז תראו. בבקשה.

עו”ד שרגנהיים:     אתה איתי?

ת:                         בבקשה. כן. אני עם בית המשפט.

ש:                        יאללה. פתחתי את מעטפה ת/59. על פי דו”ח החיפוש אלה תלושים שנתפסו במגירה הראשונה שלך.

ת:                         אפשר לראות?

ש:                        בבקשה.  ארוזים עוד יפה בניילון.

כב’ הש’ קובו:       מציגה לנאשם את התלושים.

עו”ד שרגנהיים:     שני תלושים מתוך מעטפה ת/59, שנתפסה במגירה הראשונה בשולחן שלך.

העד, מר בן חמו:    אז אני יכול לשער, כבוד השופט,

ש:                        הם כבר מולך. תגיד לנו מאיפה הם.

ת:                         אני יכול להגיד, עוד פעם, על סמך מה שאני זוכר, על סמך מה שאני זוכר, זה גיפט קארד,

כב’ הש’ קובו:       זה מה? רק תתאר אותו במילים.

העד, מר בן חמו:    רב קארד 100 חדש, מגה בעיר, יו, מגה זול.

עו”ד שרגנהיים:     על סך?

ת:                         400 שח. 400 שח זה בדרך כלל כשהיינו נותנים מתנות, היינו אוספים, 20, 30, 40 שקל, בלשכה, קונים מתנה לכל מי שהיה לו יום הולדת. זה קיבלתי את זה באחד מימי ההולדת, או באחד האירועים שהיו, זה היה בלשכה.

ש:                        יהודה, סליחה, באיזה חודש יום הולדתך?

ת:                         יוני.

ש:                        ביוני?

ת:                         יוני.

ש:                        אוקיי. וזה נתפס בפברואר, אז זה מהיום הולדת שלפני כן?

ת:                         יכול להיות. יכול להיות כשקיבלתי את זה.

ש:                        אתה לא משתמש. זה מונח עוד ארוז.

ת:                         הרי במגירה מצאתם עוד הרבה מאוד דברים. לא רק זה.

ש:                        כן כן.

ת:                         אני לא, אם הייתי רוצה להעלים את זה, ואם הייתי רוצה להסתיר את זה, אז הייתי אולי שם את זה בכספת, לא?

ש:                        הבנתי. אוקיי. אז זה מתנת יום הולדת.

ת:                         אז שמתי את זה ככה, על המגירה, פתחת? ראית.

ש:                        אתה אומר רב קארד 400, מתנת יום הולדת.

ת:                         אני חושב. אני אומר את זה על סמך הזיכרון. היו תווים שקיבלתי כמתנה ליום ההולדת, לאירוע כזה לאירוע אחר. היו תווים כאלה שהגיעו, ייתכן שזה,

עו”ד אוחיון:          רק תגיד מה זה ‘כאלה’.

כב’ הש’ קובו:       נכון. תתאר את הכרטיס.

העד, מר בן חמו:    תו הזהב. תו הזהב, שופרסל, יכול להיות שזה היה או מהחברה לאוטומציה, או מהאיך קוראים לזה, מהמפעל הפיס. יכול להיות, אני לא יכול לזכור.

ש:                        באיזה סכום זה?

ת:                         200 שקל.

ש:                        200.

ת:                         זה 200. היו תלושים, של רמי,

עו”ד שרגנהיים:     רגע, נעבור,

עו”ד אוחיון:          רגע, אבל, אורית צודקת, תתייחס רק למה שהיא שואלת אותך.

עו”ד שרגנהיים:     לאט לאט. בסדר? אני אציג לך את הכל, בוא נעבור רק מסודר.

עו”ד אוחיון:          היא תציג לך את הכל, תתייחס.

עו”ד שרגנהיים:     אז אם אני מבינה נכון, רב קארד 400 מתנת יום הולדת, ככל הנראה,

העד, מר בן חמו:    למיטב זכרוני,

ש:                        למיטב זכרונך, אנחנו עובדים על מיטב זכרונך, ותו זהב 200 אתה אומר כנראה או מאחת משתי המקורות שהייתי מקבל מהם באורח קבוע בחגים, או החברה לאוטומציה או מפעל הפיס.

ת:                         כן.

ש:                        יכול להיות מקור נוסף?

ת:                         אמרתי. אחי.

ש:                        אחיך. יכול להיות מקור נוסף?

ת:                         לא שזכור לי.

ש:                        לא שזכור לך.

ת:                         ההלוואה, ההלוואה מרפי.

ש:                        יכול להיות שזה, ההלוואה מרפי. הבנתי. יכול להיות ארבע אופציות. אני אציע אופציה חמישית. יכול להיות שזה תו שנתרם על ידי קבלן ומיועד לנזקקים וזה נתפס אצלך במגירה?

ת:                         תני לי רגע.

ש:                        בבקשה.

ת:                         אז אני, כבוד השופט, כמו שרואה, בשביל זה היה חשוב לי גם להדגיש,  על התווים, על התווים אין חברת הקבלן נווה מרום, או ינוב או לא יודע איזה חברות בנייה יש בעיר. יש תו זהב. עכשיו, כפי שאני אמרתי, אני חילקתי במקרים מועטים ובודדים, חילקתי, חלק מהמקרים, נתתי מעצמי, חלק מהמקרים לקחתי מחזי כעוזר וחילקתי בדרך לאוטו, חילקתי לגנן ועוד פעם היא תגיד לי האריתראי הפך להיות אתיופי והבדיחות האלה, זה לא ציניות. זה לא נקלט פה. לכן אני בא ואומר, ייתכן, הכל יכול להיות. יכול להיות,

כב’ הש’ קובו:       זאת אומרת יכול להיות שזה גם מהפרוייקט של התלושים.

העד, מר בן חמו:    יכול להיות. הכל יכול להיות. אני לא יודע להסביר את זה.אני יודע להסביר שהתלושים שתראי לי אני יודע לתת השערות פחות או יותר למה הם יכולות להתחבר. אני לא יודע אם זה קבלן או לא קבלן. אני יודע, מה שנתנו, מה שחילקתי אני, לעובדים, חצרנים אני אקרא להם, לא בעדות, הם תלושים שניתנו מהעוזרים. חלק, אמרתי גם חלק מהמקרים לא אני נתתי, בדרך לאוטו הייתי אומר להם תעזרו להם, תתנו להם.

עו”ד שרגנהיים:     זה תו שהגיע אליך מהעוזרים?

העד, מר בן חמו:    אני חושב שכן. אני לא יודע.

ש:                        מהעוזרים? אז זה כן תו מהעוזרים?

ת:                         אני לא יודע להסביר את זה.

ש:                        שניה, אז מחקנו את החברה לאוטומציה ואת מפעל הפיס ואת כחלון ואת מיקי כי זה תו שהגיע מהעוזרים?

ת:                         לא, למה? למה למחוק? אני אומר, זאת אופציה וזו אופציה וזו אופציה. זה מה שאני יכול להסביר. את רוצה שאני אגיד לך משהו שאני,

ש:                        אם זה הגיע מהעוזרים, אם זה הגיע מהעוזרים, וזה בעצם במקורו מקבלן, למה זה נמצא אצלך?

ת:                         איך אני יכול,

ש:                        אני שואלת, אם, למה זה אצלך,

ת:                         קודם כל,

ש:                        למה זה אצלך במגירה? למה זאת אופציה?

עו”ד אוחיון:          אני מתנגד לשאלות האלה. אבל אני מתנגד, מותר לי?

עו”ד שרגנהיים:     מה, למה זאת אופציה.

עו”ד אוחיון:          אבל אני מותר לי להתנגד? שאלת אין בעיה.

העד, מר בן חמו:    יש מים?

עו”ד אוחיון:          אי אפשר לשאול שאלות היפוטתיות. שואלת חברתי אם זה היה, מה אתה אומר,

עו”ד שרגנהיים:     אבל הוא נתן את האופציה הזאת,

עו”ד אוחיון:          רגע אחד, רגע,

כב’ הש’ קובו:       זה אופציה שהנאשם העלה.

עו”ד שרגנהיים:     אני מעדיפה אופציה אחת.

עו”ד אוחיון:          שניה אחת. גם מה שהנאשם העלה זה השערה. אז היא שואלת אותו, עכשיו, השערה על השערה. אם ההשערה הזאת נכונה בבקשה תשער לי עוד השערה, איך זה יכול להיות. אי אפשר לשאול שאלות כאלו. אני, אני חושב, שאם היה עד אחר פה, ולא כמו הנאשם שהוא באמת אוהב לדבר ולפתוח ורואים גם שהוא מדבר באופן ספונטני, הוא היה אומר, תשאלי אותי רק על עובדות. הוא לא רוצה, זה זכותו, לא אכפת לי, שיעיד איך שהוא רוצה, אבל עדיין יש איזה שהיא מסגרת,

כב’ הש’ קובו:       טוב, אני מתיר את השאלה, כי זה,

עו”ד אוחיון:          עדיין יש איזה שהיא מסגרת ואנחנו פורצים את כל,

כב’ הש’ קובו:       אופציה שהנאשם, הנאשם בעצמו העלה אותה.

עו”ד אוחיון:          של עדות שמיעה ועדות סברה .

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. לא. אני מתיר את השאלה. הנאשם אמר שזאת אופציה שמבחינתו היא אפשרית. אז אני מתיר את זה.

עו”ד אוחיון:          טוב.

עו”ד שרגנהיים:     יהודה, אני רוצה לדייק לך את השאלה,

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט, אני לא בוחל במילים,

עו”ד שרגנהיים:     יהודה שניה,

ת:                         אני אומר את מה שיושב לי על הצד השמאלי של הגוף, ומה שאני יודע.

כב’ הש’ קובו:       לא לא, בסדר גמור, בסדר גמור, אתה צריך (מדברים יחד).

העד, מר בן חמו:    הלוואי,

כב’ הש’ קובו:       אתה צריך להעיד רק מה שהיה.

עו”ד שרגנהיים:     אני רוצה לדייק את השאלה.

העד, מר בן חמו:    הלוואי וזה היה הדדי.

ש:                        יהודה, בוא תהיה איתי רגע, אני מדייקת את השאלה אנחנו מדברים על התו האחד הזה, על סך 200 שח של שופרסל, תו זהב, אוקיי? אתה הצגת ארבע אופציות בתחילת הדרך, אתה אומר או שזה הגיע לי מהחברה לאוטומציה שהייתה נותנת לי מתנות חגים, או שזה הגיע ממפעל הפיס שהיה נותן לי מתנות חגים, אני אציין דרך אגב שמפעל הפיס לא מוזכר,

עו”ד אוחיון:          רגע אולי תגידי את האופציות כבר,

העד, מר בן חמו:    מוזכר, רונית הזכירה לי.

עו”ד אוחיון:          תפסיקו עם זה. אי אפשר להתקדם?

העד, מר בן חמו:    תקראי את מה שרונית אמרה.

עו”ד שרגנהיים:     כן לא דיברת על זה בחקירות.

ת:                         כי לא זכרתי.

ש:                        בסדר.

עו”ד אוחיון:          אפשר להתקדם?

העד, מר בן חמו:    אמרתי, לא זכרתי.

עו”ד שרגנהיים:     הבנו, בוא נתקדם.

ת:                         הקריצות האלה, תקרצי לחברים שלך, לא לי. בסדר? תעשי לי טובה.

ש:                        סליחה, לא לא, זה לא בכוונה.

ת:                         איתי על תתעסקי כמו שאת מתעסקת עם החברים שלך כי אני לא קורץ למי שלא חבר שלי.

עו”ד אוחיון:          אדוני לא רואה מה היא עושה? היא עושה לו,

העד, מר בן חמו:    זה אחד, זה אחד, אדוני,

עו”ד אוחיון:          הוא מדבר, אדוני לא רואה מה היא עושה?

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט אני לא מדבר בציניות ואתה לא רואה, (מדברים יחד).

עו”ד אוחיון:          הוא מדבר היא עושה לו ככה, איזה צורה יש לזה?  (מדברים יחד). על זה הוא מדבר אדוני, צ’יקו.

כב’ הש’ קובו:       רבותיי, רבותיי,

עו”ד אוחיון:          היא קורצת לו תוך כדי שהוא מדבר אליה. אמרתי לך, אל תדבר אליה. אתה אשם. תדבר רק לבית המשפט.

העד, מר בן חמו:    כשהייתי מטפל במכורים לסמים הם היו עושים לי ככה.

כב’ הש’ קובו:       לא לא. היא לא עשתה ככה. לא עשתה ככה.

העד, מר בן חמו:    אמרתי, כן, ככה הם היו עושים לי.

כב’ הש’ קובו:       לא, בסדר. אבל זה לא מה שהתובעת עשתה.

עו”ד אוחיון:          תדבר לבית המשפט.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. בוא נחזור. היו ארבע אופציות. בוא נחזור על האופציות.

עו”ד שרגנהיים:     חברה לאוטומציה, מפעל הפיס, אחר כך אמרת יכול להיות גם שמיקי נתן לי את זה, מיקי אחי,

העד, מר בן חמו:    לא יכול להיות, מיקי רכש בעבורי אמרתי,

כב’ הש’ קובו:       לא, לגבי התו הזה.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אנחנו מדברים על התו הספציפי הזה,

עו”ד אוחיון:          אבל על כולם הוא אמר יכול להיות, לא רק על זה.

עו”ד שרגנהיים:     רגע.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. בסדר. אנחנו חוזרים על האופציות.

עו”ד שרגנהיים:     חייבים להתמקד.

כב’ הש’ קובו:       כן. מציגים לו רק את הארבע אופציות שהוא העלה.

עו”ד שרגנהיים:     אנחנו מדברים אך ורק על התו הזה, יהודה, אוקיי? שים אותו לפניך. שיהיה לך נוח.

עו”ד אוחיון:          ועוד אופציה,

עו”ד שרגנהיים:     רק על התו הזה. רגע. אתה הוספת שיכול להיות שזה מאותן רכישות של מיקי, למה אתה מסתכל על אחותך?

העד, מר בן חמו:    נו?

עו”ד אוחיון:          מה קשור לאחותו? רוצה גם להגיד לו למה אתה מסתכל על אחותך?

דוברת:                 אדוני, אדוני, יש באמת,

עו”ד אוחיון:          יש גבול.

דוברת:                 אני יושבת פה,

עו”ד אוחיון:          איזה דבר בזוי זה, אחותו עו”ד, יושבת מול בית המשפט בדיוק,

כב’ הש’ קובו:       רבותיי, רבותיי,

עו”ד אוחיון:          אז היא צריכה להגיד, לרמוז לפרוטוקול,

עו”ד שרגנהיים:     יהודה אני מנסה לברר איתך את מקורו של התו הזה מדוע הוא מגיע לשולחן לשכתך. אוקיי? נתפס בשולחן לשכתך, העיד על כך שוטר. אני מנסה להבין מה המקור שלו. אתה נתת ארבע אופציות. דיברת על החברה לאוטומציה, על מפעל הפיס, על קניות שאחיך ביצע בשבילך ועל הלוואה שכחלון נתן לך. כל אחת מהאופציות. אני הצעתי, בהמשך לכך אופצייה חמישית. ואני הצעתי, האם יכול להיות, שהתו הזה הגיע במקור מתרומה של קבלן שמסר את זה לעוזר שלך,במטרה להגיע לנזקקים, ואתה קיבלת את האופציה הזו כאופציה חמישית, אופציונאלית, מבחינתך.

העד, מר בן חמו:    לא יכול להגיד את זה. אני לא יכול להגיד. אני לא מכיר, אני לא מכיר איזה קבלן נתן, אני לא מכיר מי נתן, אני לא מכיר מי שם את זה במגירה. אמרתי, יכול להיות. יכול להיות שזה באותן מקרים שרציתי לתת לאותם חצרנים שנתנו לי את זה אחד העוזרים, ואמרתי תתנו או שאני נתתי או שסביר מאוד להניח, אחד העוזרים בדרך לאוטו, אמרתי, שהיו מלווים אותי לאוטו העוזרים שלי, גם אם לא היו נוסעים איתי, היינו משלימים בדרך דברים, יכול להיות שהם נתנו. אני לא יכול לדעת,

ש:                        כמה זמן תו כזה אמור לשהות,

ת:                         אני לא יכול לדעת אם קבלן נתן את זה, אני לא יכול לדעת, לא הייתי בלשכה כשמצאו את זה, גם אם הייתי בלשכה אני יכלתי לזכור דבר כזה? אני יכול לדעת מי נתן ומה נתן? מה שמצאו אצלי בבית אמרתי.

ש:                        תראה, אתה נשאלת על התווים האלה, גם, אני מבינה שהיום אנחנו בחלוף הרבה שנים, אבל בפועל, אתה נשאלת על התווים האלה בחקירות שלך בימים הסמוכים לאחר החיפוש. החיפוש בוצע ביום המעצר שלך, ב13 לפברואר, אתה כבר היית עצור, ולכן לא היית נוכח, היו נוכחים אחרים בחיפוש הזה, אבל בחקירה השלישית שלך, ב16 לחודש, שלושה ימים לאחר שהתווים נתפסו מלשכתך, מציג לך את זה החוקר. אוקיי? ואני אספר לך, אתה זוכר להגיד מה גרסתך לגבי התו הזה בחקירה?

ת:                         לא. באמת שלא.

ש:                        אז אני ארענן את זכרונך בסדר? שבחקירה שלך, ב16 לפברואר, בעמוד 49 לתמלול, שורה 30, אתה אומר ‘זה מהמקורות שקניתי’. דרך אגב, בחקירה הכתובה זה מיוחס בטעות לאיזה שהוא תו של יינות ביתן, אבל בתמלול עולה בבירור הוא מתייחס לתו הזהב,

ת:                         אני, איך אני יכול להגיד דבר כזה?

ש:                        סופרסל, אני רוצה לדייק. אתה אמרת זה מהמקורות שקניתי,

ת:                         איך אני יכול להגיד כשלא ראיתי את התו. אני לא יכול להגיד דבר כזה, כי זה  לא ראיתי אותו. אם היית באה ואומרת לי,

ש:                        לא לא. הוא מציג לך.

ת:                         הנה רשימה של תו הזהב, מקבלן מסוים, ממשהו,

ש:                        לא. במהלך החקירה, מציגים לך את התווים, אחרי החיפוש, החוקר מקבל את זה ועובר איתך בצורה מסודרת,

עו”ד אוחיון:          רגע רגע, חברתי אומרת, שבמהלך השאלה הראו לו את התו ואמרו התו הזה נתפס? זה מה שחברתי אומרת?

עו”ד שרגנהיים:     יכול להיות שהראו לו צילום של התו, אבל,

עו”ד אוחיון:          לא לא לא (מדברים יחד). מה עולה מתוך החקירה?

העד, מר בן חמו:    לא הראו.

עו”ד אוחיון:          אל תטעי. שאלו באופן כללי, כן. להראות ולשאול תו מסוים?

העד, מר בן חמו:    לא הראו לי.

עו”ד אוחיון:          באמת?

עו”ד שרגנהיים:     אם אמרת מתוך המקורות שלך, זה לא אמירה וודאית? זה מה שאתה אומר?

העד, מר בן חמו:    זה לא, זה לא, קודם כל, לא הראו לי את התווים, אני לא יכלתי להגיד, סביר מאוד להניח, אולי, סברתי שמצאו את התווים שאחי קנה לי. אין לי דרך אחרת לבוא ולהגיד לך משהו אחר.

ש:                        זאת אומרת כשאמרת המקורות שלי, אתה אומר כנראה התכוונתי לאחי אבל אני לא באמת יודע אם זה לגבי התו הזה. אני צודקת? הבנתי נכון?

ת:                         אחי רכש עבורי תלושים.

ש:                        כאלה.

ת:                         לא יודע. מה זה לא יודע.

ש:                        בדמות אלה,

ת:                         שחלק, לאו דווקא תו זהב, היום את יכולה למצוא תו שכתוב עליו תו זהב שופרסל, את יכולה למצוא תו זהב של שופרסל ביגוד נעליים,

ש:                        של יותר מאשר חנות.

ת:                         מכבדים אותו, כן. מכבדים אותו. כן. אני לא יכול לדעת, אם התו הזה בדיוק אחי רכש אותו, או  לא.

ש:                        לא זוכר. אוקיי.

ת:                         לא יכול לזכור גם.

ש:                        בוא נעבור לתווים הבאים, בסדר?

ת:                         אני אומר לך מה המקורות שלי היו.

ש:                        הבנתי. בסדר גמור. זה מה שאני שואלת. אז קיבלתי תשובה ואני אמשיך. בסדר? אז אני עוברת לת/60, אוקיי? אני אפתח את המעטפה,

כב’ הש’ קובו:       רק שכל תו יחזור אחר כך למקום הנכון שלו.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני האינטרס שלי בכך לא פחות משל אדוני.

כב’ הש’ קובו:       לגמרי.

עו”ד שרגנהיים:     עכשיו ככה. פה יש גם תווים, התווים האלה נתפסו על פי דוח החיפוש במגירה השניה. זאת אומרת אם אמרנו קודם שת/59 נתפס במגירה הראשונה, בשולחן משרדך, פה יש תווים שנתפסו במגירה השנייה. דקה. אוקיי. יש פה חמישה תווים, שכתוב עליהם יינות ביתן, בתוך מעטפה. אתה יודע להגיד על מה מדובר?

העד, מר בן חמו:    במגירה שלי?

ש:                        כן. במגירה השניה בשולחנך.

ת:                         לא יודע.

ש:                        יש כמה מגירות בשולחנך?

ת:                         כן.

ש:                        כמה? אתה יודע להגיד?

ת:                         שלוש. ארבע.

ש:                        אוקיי. אז בשנייה.

ת:                         לא.

ש:                        לא יודע. עכשיו תראה,

ת:                         זה של יינות ביתן, כן. אבל לא יודע להסביר לך,

ש:                        מניין הגיעו תווים של יינות ביתן? זה משהו שקנית גם במקורות שלך?

ת:                         אני לא קניתי יינות ביתן.

ש:                        לא קנית יינות ביתן.

ת:                         לא קניתי יינות ביתן. לא. לא קניתי.

ש:                        ובהלוואה של כחלון?

ת:                         לא.

ש:                        גם לא.

ת:                         לא.

ש:                        זאת אומרת די ברור שזה מהתרומה של יינות ביתן ששמענו את נחום ביתן מעיד עליה?

ת:                         אני לא יודע איך זה הגיע לשם, זה היה אצל העוזרים. אלה התלושים שהיו אצל העוזרים.

ש:                        אוקיי. עכשיו אני אספר לך מעבר לזה, שהחמישה תווים האלה נתפסו בתוך מעטפה .וכמו שהיא, כך היא נתפסה על ידי החוקר,

ת:                         אפשר?

ש:                        בבקשה. כפי שאתה רואה, רשום על המעטפה פרטיו של אורי חתוכה.

ת:                         יפה.

ש:                        נכון. עם הכתובת שלו.

ת:                         כן.

ש:                        יפה. ואורי חתוכה העיד פה וסיפר שזה הכתובת שלו. אני מבינה נכון שזו מעטפה עם 500 ש”ח בתלושים שיועדה עבור אורי חתוכה?

ת:                         אני לא יודע. זה לא הכתב שלי בכלל. זה לא הכתב שלי בכלל.

ש:                        אבל זה נתפס אצלך במגירה, למה?

ת:                         לא יודע. לא יודע להסביר את זה.

ש:                        יהודה, אתה מבין שאנחנו לא יכולים לתת הסבר למשהו שנתפס אצלך,

ת:                         כבוד השופט, מציגים לי פה מעטפה, שכתוב פה אורי חתוכה קורצ’ק תשע עם מספר טלפון, עוד סוג של כתב, הוחזר, על פי בקשת רפי, לא יודע איזה רפי, זה לא כתב שלי בכלל. מצאו את זה אצלי, לא יודע מה זה. לא יודע מה זה. הלוואי והייתי יודע. מוזר לי. אפילו מוזר.

ש:                        גם לי זה מוזר. זה נתפס אצלך במגירה.

ת:                         נכון, אם את אומרת. אני לא הייתי שם.

ש:                        היה פה החוקר, מה זה?

עו”ד אוחיון:          דוגמאות כתב יד, זה מאוד חשוב.

עו”ד שרגנהיים:     היה פה החוקר שתפס את זה אצלך במגירה,

העד, מר בן חמו:    זה לא הכתב שלי,

עו”ד אוחיון:          ברור.

עו”ד שרגנהיים:     ויש עדים לחיפוש הזה, זה לא אני. אני לא הייתי עדה לחיפוש. בסדר?

העד, מר בן חמו:    בסדר, אני גם, אני,

ש:                        אני אומרת לך מה שאני יודעת על סמך חומרי החקירה ועדים שהיו פה. עכשיו תראה, מה שעוד מוזר לי, זה שהתווים האלה, הם בכלל לא תרומה מראש השנה 16, הם עוד תרומה מפסח 16.

ת:                         לא יודע להסביר את זה. לא יודע.

ש:                        עשרה חודשים, תווים שמיועדים לתרומה לאורי חתוכה, בתוך מעטפה,

ת:                         אפשר את המעטפה, אפשר את המעטפה?

ש:                        הנה בבקשה. בוודאי. בתוך מעטפה שכתוב עליה פרטיו של אורי חתוכה, יושבים מפסח, פחות או יותר אפריל אני מניחה, עד פברואר 17, עשרה חודשים, יושבים, עד שהם נתפסים אצלך במגירה, לאורי חתוכה זה לא הגיע.

ת:                         לענות?

ש:                        כן.

ת:                         כבוד השופט. אני עוד פעם, לאור הדברים שנאמרו קודם, היו מעטפות אמרתי לאורי לך תיקח מי רשם, זו בדיוק עוד הוכחה. שאני לא רשמתי את הדברים על המעטפות. הנה בבקשה, זה מעטפה שהיא מציגה בפניי שאני לא יודע מה המקור שלה, אני לא יודע מי כתב את זה, אולי אפשר לבדוק של מי הכתב הזה, אני יכול להעיד שזה לא הכתב שלי. זה לא הכתב שלי. אני לא יכול להעיד כמה זמן היא נמצאת שם כמה זמן וממי היא ניתנה. אני יכול להגיד לך דבר אחד. שאם זה נמצא אצלי בלשכה, אני לא יודע אפילו ,אם אני יודע להסביר, לשער על האחרים, זה בכלל אני לא יכול לדעת.

ש:                        יהודה, תשמע, אני לא מבקשת ממך לתת תשובות לדברים שהם לא קשורים אליך. אני בעצם מציגה לך, בסדר? מעטפה עם תווים, ואנחנו עוסקים בתווים כבר הרבה מאוד זמן בתיק הזה, אני מציגה לך מעטפה עם תווים שנמצאה במגירה השנייה בשולחן העבודה שלך בלשכת ראש העיר. אמרתי שוב, לא אצל העוזר, לא אצל הפקידה, לא בדסק קבלה בחוץ,

ת:                         חצי שנה לפני.

ש:                        חצי שנה לפני מה?

ת:                         את אומרת כאילו הם היו במגירה,

ש:                        לא אני מציגה לך, זה נתפס ביום שבו נעצרת,

ת:                         לא, אבל הם היו, כאילו את אומרת שהם בכלל לא,

ש:                        הם היו, איפה הם היו עשרה חודשים אני לא יודעת. הם נתפסו בפברואר אצלך, עשרה חודשים אחרי שהם הונפקו.

ת:                         כמה זמן התוקף של כרטיס כזה? לא יודע. לא יודע.

ש:                        קטע, אבל נדמה לי שעדיין בתוקף, עד יולי 21.חמש שנים.

ת:                         לא מכיר.

ש:                        חמש שנים. עדיין בתוקף. כאילו, חמש, שש שנים, כן. תאריך הנפקה ינואר 16, הנה רשום, תאריך הנפקה ינואר 16, ולכן אני אומרת, זה לא מתרומת ספטמבר, זה מתרומת פסח,

ת:                         אולי זה הגיע באיחור ללשכה?

ש:                        כן אבל זה רשום, זה רשום בהנהלת חשבונות של יינות ביתן המספרים האלה מופיעים בהנהלת החשבונות של יינות ביתן,

ת:                         אבל וממי, אני לא יודע מתי זה הגיע לעוזר.

ש:                        אני אומרת לך, זה חלק מתיק המוצגים, בסדר? אני מיישרת את הידע שלך פחות או יותר לידע שלי,

ת:                         לא יודע להסביר.

ש:                        לגבי התיק מוצגים. בתיק המוצגים יש ספרי הנהלת חשבונות של יינות ביתן עם תרומה, עם מספרי תווים, ממספר עד מספר, התווים הללו, החמישה הללו, מופיעים בתרומת פסח.

ת:                         המעטפה הזו, שנמצאה, הייתה סגורה?

ש:                        זה צריך לבדוק בדו”ח החיפוש. כתוב מעטפה ובה, אני מניחה שהחוקר,

ת:                         סליחה? מה כתוב?

ש:                        אני לא יודעת אם המעטפה סגורה או פתוחה, לא מצוין.

עו”ד אוחיון:          אפשר לראות?

עו”ד שרגנהיים:     מה?

עו”ד אוחיון:          את המעטפה.

עו”ד שרגנהיים:     בבקשה.

כב’ הש’ קובו:       לא אבל אנחנו כבר פתחנו אותה,

עו”ד שרגנהיים:     כרגע היא סגורה מאתיים פעם,

כב’ הש’ קובו:       פתחנו אותה שוב ושוב.

עו”ד אוחיון:          לא, אני יודע. אני יודע.

כב’ הש’ קובו:       גם בדיון שבו זה הוגש, פתחנו אותה.

עו”ד אוחיון:          לא אני יודע, אדוני, אני יודע. אני מנסה,

כב’ הש’ קובו:       לראות,

עו”ד שרגנהיים:     אם במקור היא הייתה פתוחה? אני לא יודעת. זה לא רשום לי בדו”ח החיפוש, אם חברי היה רוצה לשאול את החוקר החוקר היה פה.

עו”ד אוחיון:          לא, הוא היה צריך לרשום, (מדברים יחד).

עו”ד שרגנהיים:     עכשיו תגיד, אולי תיאורטית הוא נשאל החוקר אפילו את השאלה הזאת בחקירה.

כב’ הש’ קובו:       אי אפשר לדעת היום. היום אין דרך לדעת.

עו”ד אוחיון:          היום אי אפשר לדעת.

עו”ד שרגנהיים:     אני לא מתיימרת להמציא.

העד, מר בן חמו:    לא יודע, לא, אני שואל בשביל לדעת,

כב’ הש’ קובו:       אנחנו לא יודעים.

עו”ד שרגנהיים:     אדוני רואה שזה חוזר למקום.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. היום אנחנו לא יודעים.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. עכשיו תראה, יש תו נוסף שנתפס,

העד, מר בן חמו:    אצלי במשרד?

ש:                        כן. אני, אנחנו באותו נושא, בסדר? אני פותחת את ת/62, צריך לקנות לאדוני קלסר חדש. לא בגללי.

כב’ הש’ קובו:       הכל בסדר.

עו”ד שרגנהיים:     יש תו נוסף, כתוב תו קנייה יינות ביתן על סך 200 ש”ח, שגיא חן ארבע, ת/62, מיד אני אומרת. ארבע, נתפס במגירה השנייה. אותה מגירה שמצאנו את המעטפה עם אורי חתוכה,

העד, מר בן חמו:    אותו סוג.

ש:                        זה על סך 200, שם היו על סך 100, זה לא בדיוק.

ת:                         החמישה תלושים כרגע שהראית לי מה?

ש:                        החמישה תלושים שהראיתי לך הונפקו בינואר 16, והם על סך 100 שח כל אחד, הם גם של יינות ביתן. זה תו אחר, בוא תסתכל עליו.

ת:                         אותו סוג. זאת אומרת אותה חברה,

ש:                        כן אבל שם זה נתפס אתה יודע במעטפה עם הפרטים של אורי חתוכה,

ת:                         וזה ככה נתפס?

ש:                        כן. וזה בנפרד, ולכן גם הוא תופס את זה בנפרד החוקר, כך הוא פועל. בסדר? למה זה נמצא אצלך במגירה?

ת:                         מאותה סיבה. אני לא יודע להסביר.

ש:                        לא יודע להסביר.

ת:                         הדבר היחיד שעולה לי על הזה, זה שאלה התלושים שהיו אצל העוזרים.

ש:                        זאת אומרת, זה משהו שאתה הצעת לנו במועד קודם, אני חושבת שהיה קורה שאם אתה רואה מישהו מחוץ ללשכה, את אותו אריתראי או אותו אתיופי או את הגברת שאוספת בקבוקים ותרצה לתרום, אז אתה אומר לעוזר תכניס לי תו, ואחר כך כשאתה יוצא אתה תורם.

ת:                         יכול להיות.

ש:                        זה תו שיכול להיות שנועד למטרה הזו שאתה הצגת בפנינו?

ת:                         של לחלק את זה, יכול להיות.

ש:                        המטרה של זה זה לחלק את זה לנזקקים?

ת:                         יכול להיות, יכול להיות, שהעוזר אמר לי יהודה, סיטואציה שאני בא לצאת לאוטו, קראו לו, יהודה שמתי לך במגירה אני הולך, תתן להם אתה. יכול להיות, אני לא יודע להסביר את זה. אני אישית מבין שזה התלושים שהעוזרים קיבלו מיינות ביתן.

ש:                        אוקיי. אז אני אספר לך שזה, על התו כתוב, כן? אני לא יודעת מעצמי, אבל זה תו שהונפק במרץ 15, הוא דרך אגב כבר לא בתוקף, רשום כמה תוקף.

עו”ד אוחיון:          אם ינואר 16 עד 21? כן?

עו”ד שרגנהיים:     גם לא, כתוב, כתוב התוקף עד ספטמבר 20. מי קובע,

עו”ד אוחיון:          עכשיו הוא לא בתוקף.

עו”ד שרגנהיים:     מי קובע את התוקף זה לא אני, זה פשוט כתוב על התו.

כב’ הש’ קובו:       היום. היום הוא לא בתוקף.

עו”ד אוחיון:          בסדר בסדר. בסדר. לא זה הגיוני.

עו”ד שרגנהיים:     אבל אני אומרת לך, שבתיק המוצגים של בית המשפט, בספרי הנהלת החשבונות של יינות ביתן, מספר התו הזה מופיע, כחלק מתרומה לעיריית כפר סבא לחלוקה לנזקקים, זה ת/23, שהוא נתרם בפסח 15. זה מסתדר עם תאריך ההנפקה של מרץ 15.

העד, מר בן חמו:    נו?

ש:                        אוקיי, זאת אומרת, זה נתפס,

ת:                         אז (לא ברור) נתרם? לא הבנתי.

ש:                        זה נתרם על ידי יינות ביתן,

עו”ד אוחיון:          איך את אומרת פסח 15? מה התאריך? אנחנו לא מסכימים לרישומים, אבל מה התאריך שרשום, לא פסח.

עו”ד שרגנהיים:     זה בת/23.

עו”ד אוחיון:          מה התאריך שהם אומרים שהם העבירו אותו.

עו”ד שרגנהיים:     זה נמצא בהנהלת חשבונות,

עו”ד אוחיון:          אז למה את אומרת פסח,

עו”ד שרגנהיים:     אני לא מבינה למה חברי מתקיל אותי בשאלות,

עו”ד אוחיון:          כי את אומרת פסח 15, אבל תגידי תאריך. מתי, מתי הם אומרים שהם,

עו”ד שרגנהיים:     זה או במרץ או באפריל 15. בסדר? אני לא מתחייבת לתאריך. זה נתפס בשולחנך, בפברואר 17. 22 חודשים.

העד, מר בן חמו:    הכל נתפס בפברואר 17.

ש:                        נכון . אבל זה בן 22 חודשים התו הזה. 22 חודשים לא מצאו למי לתרום? לא היה שום נזקק שעובד מאחורי הלשכה שיתרמו לו את זה?

ת:                         אני לא יודע להסביר איך הגיעו התלושים. אני נתתי סברה איך יכול להיות.

ש:                        יהודה, זה חייב להיות הסבר שלך, אתה מבין? כי כל הסבר שלנו יהיה כזה שלא ימצא חן בעיניך.

ת:                         אז תסבירי,

עו”ד אוחיון:          אז תסבירי,

עו”ד שרגנהיים:     אז אני אסביר מה ההסבר שלי,

עו”ד אוחיון:          אני מתנגד, לא אני מתנגד,

עו”ד שרגנהיים:     אני אסביר מה ההסבר שלי.

עו”ד אוחיון:          לא. אני מתנגד. מתנגד. מתנגד. זכותי להתנגד. ניסית להוציא ממנו סברה, אמר אני לא יודע,

עו”ד שרגנהיים:     סברה? אני צריכה לבקש סברה על משהו שנתפס אצלו?

עו”ד אוחיון:          סליחה גברתי, את חושבת שאני יכול לתת לך הסבר על מה שיש אצלי במגירות?

עו”ד שרגנהיים:     לא אני רוצה תשובות, לא סברה.

כב’ הש’ קובו:       לא משנה, אבל,

עו”ד אוחיון:          נו בטוח שלא אדוני.

כב’ הש’ קובו:       אבל הוא האדם לשאול אותו. את מי ישאלו?

עו”ד אוחיון:          (מדברים יחד).

העד, מר בן חמו:    אבל אני עונה,

עו”ד שרגנהיים:     אבל אני לא מבקשת על משהו שנתפס אצל אדוני, אני מבקשת על משהו שנתפס אצלו.

עו”ד אוחיון:          גברתי, אי אפשר גם להתנגד?

כב’ הש’ קובו:       זכותו להגיד אני לא יודע.

עו”ד אוחיון:          בלי שעוד פעם יקטעו, זאת התשובה שלו. ואדוני רואה העד הזה גם שהוא (לא ברור). הסבר הוא נותן. הוא אומר, אני לא יודע.

כב’ הש’ קובו:       השאלה לגיטימית והתשובה לגיטמית. זכותו,

עו”ד אוחיון:          גמרנו, אז לא להזמין השערות.

כב’ הש’ קובו:       בסדר. המאשימה יכולה לשאול,

עו”ד אוחיון:          לא להגיד לו אתה חייב לשער, אתה צריך לשער.

כב’ הש’ קובו:       לא לא הוא לא חייב לשער. הוא יכול להגיד גם לא יודע.

עו”ד אוחיון:          הוא לא חייב לשער, הוא חייב לא לשער,

כב’ הש’ קובו:       נכון.

עו”ד אוחיון:          נגמר העניין.

העד, מר בן חמו:    אם היו, כבוד השופט, אני מניח, שאם היו מראים לי את התלושים האלה, כמו שאני רואה  אותם עכשיו, זה פעם ראשונה שאני רואה אותם. אם היו מראים לי את התלושים האלה, יכול להיות, יכול להיות, שאז יכלתי לענות את התשובות יותר מדוייקות. בחלוף הזמן, וכל מה שעבר בזמן הזה, אני לא יודע להסביר. ומה שידעתי להסביר הסברתי.

עו”ד שרגנהיים:     אני רוצה, אני רוצה רק להבהיר. זה תו של יינות ביתן. זה לא תו שהוא מהמקורות שלך. נכון?

העד, מר בן חמו:    כן.

ש:                        כלומר זה לא משהו שאתה רכשת או ביקשת שירכשו עבורך,

ת:                         לא אני לא קניתי מיינות ביתן אף פעם.

ש:                        אוקיי. אני מחזירה למקום. אני אפתח את המעטפה האחרונה, עם תלושים שנתפסו אצלך במגירות, זה ת/61, בסדר? כמה מעטפות.

ת:                         כן.

ש:                        אוקיי. יש פה מעטפה שכתוב עליה 500,

ת:                         את רואה בדיוק כך היה. בדיוק כך היה. אפשר שניה?

ש:                        בבקשה.

ת:                         לא. את המעטפה. את המעטפה.

כב’ הש’ קובו:       הכל.

עו”ד שרגנהיים:     הכל יקירי. הכל.

עו”ד אוחיון:          מה רשום על המעטפה בכתב יד?

העד, מר בן חמו:    תסתכל, בדיוק אשר, אשר בדיוק, כבוד השופט, בדיוק כמו שהיו המעטפות של, שהיו באוטו שאורי הלך וחילק אותם. בדיוק אותו דבר. כפי שרואה השופט, כתוב פה זה, רק זה היה כתוב כאן. היה כתוב 500,

כב’ הש’ קובו:       כתב היד אנחנו יודעים של מי הוא?

ת:                         סליחה?

ש:                        אתה יודע של מי כתב היד?

ת:                         אני לא יודע. לא שלי, בטוח.

ש:                        לא שלך. אוקיי.

ת:                         לא שלי, בטוח. אבל אני לא יודע מי כתב את זה.

ש:                        אוקיי. בסדר גמור. כתוב 500 ובפנים יש תלושים בשווי של 500?

ת:                         אחד שתיים שלוש ארבע, חמש מאות.

ש:                        אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     יינות ביתן הכל, נכון?

העד, מר בן חמו:    כן.

ש:                        אוקיי. אתה יכול להכניס את זה בבקשה חזרה למעטפה כדי שנשמור על הסדר כפי שזה נתפס?

ת:                         כבוד השופט, אני יכול להעיר משהו? בנושא הזה?

כב’ הש’ קובו:       כן. זה חשוב.

העד, מר בן חמו:    בדיוק כמו שהיה עם העובדים, כמו שהיה עם העובדים, כך היה חזי כותב לי פה שם של עובדת, מעטפה סגורה, רואה כבוד השופט? הוא היה כותב לי פה את המספר, שם של, סליחה, לא את המספר, את השם של העובדת, הייתי מקבל מעטפה אם זה נגיד כרטיס של שופרסל, אז היה מעטפה של שופרסל, אם זה כרטיס שהוא רב תו לכמה, היה כתוב פה הלוגו של כל החברות, והייתי חג שמח, או כל, לקראת איזה אירוע זה ניתן. בדרך כלל ראש השנה,

ש:                        שזה מהתווים של התרומות.

ת:                         כן.

ש:                        אוקיי.

עו”ד שרגנהיים:     יהודה, שתי המעטפות,

העד, מר בן חמו:    לא, זה לא מהתווים של העובדים, מסתבר.

כב’ הש’ קובו:       לא רגע, אני שואל עכשיו על התווים של התרומות. זאת אומרת היו תווים כאלה של תרומות שחילקתם לעובדים?

ת:                         לא נגעתי בהם. לא לא רשמתי.

עו”ד שרגנהיים:     תראה יהודה, זה שתי המעטפות האלה שאני מציגה לך עכשיו, הן נתפסו גם במגירה השנייה,

העד, מר בן חמו:    גם השנייה זה גם?

ש:                        כן. בשנייה, מוזר למדי, כתוב 500 על המעטפה, בפועל בפנים, יש רק שלושה כאלה .

ת:                         אוקיי.

ש:                        שניים שכנראה היו, אינם. אתה לא יודע להגיד לנו למה. אני מניחה, כי אני מבינה כבר מהתשובות שלך.

ת:                         אני לא יודע.

עו”ד אוחיון:          של מי כתב היד על המעטפה השניה?

עו”ד שרגנהיים:     של מי כתב היד על המעטפה השניה?

העד, מר בן חמו:    לא שלי.

ש:                        לא שלך. בסדר. עכשיו תראה, אני אספר לך, שאני רואה פה סדר.

ת:                         מה זאת אומרת?

ש:                        אני אחלוק איתך, בסדר?

ת:                         בבקשה.

ש:                        כל התווים של יינות ביתן, שזה תווים שגם לדבריך הם לא מהמקורות שלך, אין סיכוי שהם מהמקורות שלך, זאת אומרת הם תווים שבפירוש יועדו לחלוקה מתוך התרומה של יינות ביתן,

עו”ד אוחיון:          אני מתנגד. לא. לא. לא. לא. אי אפשר להטעות, כל מה שהוא יכול להגיד שזה לא מהמקורות שלו. הוא לא יכול,

העד, מר בן חמו:    מאיפה אני יכול לדעת מאיפה,

עו”ד אוחיון:          זה השערה. השערה אולי הגיונית, אדוני, אני לא אומר שלא הגיוני, השערה הגיונית, אבל לא להגיד בטעותה.

עו”ד שרגנהיים:     אוקיי. אני איישר את ההשערה. היא מסתדרת עם הנהלת החשבונות שנמצאת בתיק המוצגים.

עו”ד אוחיון:          סליחה גברתי, אולי תפסיקי,

כב’ הש’ קובו:       זאת הטענה של התביעה.

עו”ד שרגנהיים:     די,

עו”ד אוחיון:          היא יכולה, לא, היא יכולה להגיד לו אני חושבת, היא לא יכולה להגיד לו כעובדה.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. לטענתה. לטענתה.

עו”ד שרגנהיים:     אני מציגה לו כעובדה,

עו”ד אוחיון:          לטענתי,אין בעיה.

עו”ד שרגנהיים:     אני מציגה כעובדה, שמבוססת על תיק המוצגים המוצג, שכבר נמצא בפני בית המשפט,

עו”ד אוחיון:          אל תציגי לו את זה כעובדה מסויימת.

כב’ הש’ קובו:       לא משנה, רבותיי,

עו”ד שרגנהיים:     אבל זה סתם, אבל זה סתם,

עו”ד אוחיון:          לא היא מציגה לו את זה כעובדה מוסכמת, הוא יכול לחשוב,

כב’ הש’ קובו:       היא לא מוסכמת.

עו”ד שרגנהיים:     אבל זה סתם.

כב’ הש’ קובו:       אוקיי. עובדה לא מוסכמת. עובדה לטענת התביעה.

עו”ד שרגנהיים:     לפני העובדה המוסכמת. אני אומרת לך, ששמונה התווים האלה נרשמו בהנהלת החשבונות של יינות ביתן כחלק מתרומה נכבדה יותר מה800 שקל האלה, שניתנה לעיריית כפר סבא לצורך חלוקה לנזקקים בראש השנה 16.  אני אציץ רגע על התאריך, בוא נראה אם זה  מסתדר לנו גם.

העד, מר בן חמו:    זה לא בהכרח מה שאת אומרת. זה לא בהכרח,

ש:                        תאריך ההנפקה, 08.16.

ת:                         כן, אבל זה לא בהכרח שזה ניתן ב08.16, זה לא בהכרח, כבוד השופט,

ש:                        לא יכול להיות שזה ניתן אחרי זה, כי כבר לא היית.

ת:                         רגע, שנייה, אני מדבר באופן כללי, את נוגעת עכשיו רק בתלוש אחד. התלושים האלה כפי שראה כבוד השופט יש להם תוקף. יש להם פג תוקף, ולכן, יכול להיות מצב, שבחברה, יכול להיות, עוד פעם, אני מנסה לחשוב פוזיטיבית, לראות איך להגיע לזה, יכול להיות שבחברה תרמו את זה בינואר 15, סתם דוגמה,

כב’ הש’ קובו:       לא. אבל זה הונפק,

עו”ד שרגנהיים:     אוגוסט 16,

העד, מר בן חמו:    לא, משהו אחר,

כב’ הש’ קובו:       זה הונפק באוגוסט 16, אי אפשר לתרום את זה לפני,

העד, מר בן חמו:    אני נותן דוגמה,

עו”ד אוחיון:          הוא נותן השערות. השערות.

העד, מר בן חמו:    אני נותן דוגמה, יכול להיות שיצאו כרטיסים בינואר 15, וחולקו בינואר 19.

כב’ הש’ קובו:       זה יכול להיות.

ת:                         יכול להיות. עכשיו אני לא יודע, מי הביא אותם מתי הביא אותם כמה הביאו משם, על זה אני צריך לתת תשובה?

עו”ד שרגנהיים:     יהודה, אני חושבת שאנחנו יכולים להסכים,

העד, מר בן חמו:    אינני יכול גם אם אני רוצה.

ש:                        שהתלושים האלה, לא חולקו כי הם נתפסו במשרד שלך בפברואר, גם מאז הם בתיק.

ת:                         אני לא יודע גם להסביר את זה. אני גם לא יודע להסביר את זה.

ש:                        אין בעיה. אבל אני אומר לך משהו אחר. בסדר?

ת:                         כל התלושים שנמצאו, זה בתקופה של דותן?

ש:                        כל התלושים שנתפסו נתפסו בפברואר 17,

ת:                         לא, אבל, אי אפשר לדעת.

ש:                        אמרנו קודם, עברנו קודם אחד  אחד ואני לא רוצה להתייחס,

ת:                         אי אפשר לדעת את המועד. אוקי.

ש:                        מה שאנחנו יודעים, יודעים. יש מועד הנפקה, ואני אמרתי בדיוק, והצהרתי לפרוטקול בדיוק לכל אחד, בסדר? חבל לחזור על זה,

ת:                         אוקיי.

ש:                        האמירה שלי היא אחרת. אוקיי? אני הצגתי לך הרבה מאוד תלושים, חלק נכבד הם מיינות ביתן. כל התלושים שהם מיינות ביתן, השמונה שראינו עכשיו, האחד שראינו קודם, שהוא בן 22 חודשים, והחמישה שהיו במעטפה ייעודית לאורי חתוכה ומשום מה נותרו בתוך המעטפה במגירה שלך, כולם נתפסו במגירה השנייה במשרדך.

ת:                         מה המשמעות של השנייה או הראשונה?

ש:                        מיד אני אסביר לך. זה סדר. זה אדם מסודר. זה מה שאני מבינה.

ת:                         הלוואי והייתי מסודר.

ש:                        כי התלושים הללו, שמבחינתך, הם מיועדים, לכאורה, לחלוקה לנזקקים, כי הם תרומה של יינות ביתן ואתה לא קונה ביינות ביתן, נמצאים במגירה אחרת,מאותה מגירה ראשונה, שבה מצאנו רק שני תלושים. רב קארד, מתנת יום הולדת עבורך, מהחבר’ה, 400 שקל,

ת:                         או מהחבר’ה או,

ש:                        ותלוש אחד של סופרסל בסך 200 שאתה אומר יש אופציות שזה משהו שהוא שלי. למה הוא שלי? כי הוא יכול להיות מהחברה לאוטומציה, כי הוא יכול להיות ממפעל הפיס, כי הוא יכול להיות מההלוואה של כחלון, כי הוא יכול להיות ממה שמיקי קנה לי. אז אני, אני מראה לך יהודה, שאני למדה, שאתה אדם מסודר. ואתה מחזיק תלושים במשרדך עם הפרדה ברורה. יש מגירה שנייה, למה תיאורטית מיועד לחלוקה, ויש מגירה ראשונה, למה שלי. אני טועה?

ת:                         קודם כל, לא עלה לי בכלל החשיבה הזאת להיות מסודר. אם צילמו לך או תיארו לך את המשרד שלי את היית מבינה שאני ממש לא מבינה, את צריכה לראות מה קורה על השולחן שלי מבחינת ניירת, רק בגלל זה הייתה, תמיד מנהלת הלשכה מנקה אחריי את כל מה שאני יושב שם. לא חשבתי על הכיוון הזה. לא, באמת שלא. באמת שלא. אני לא יודע מאיפה התלושים האלה הגיעו, אם הייתי יודע, את יודעת מה? אם, מילא, יכול להיות שלא הייתי יודע, לא הייתי זוכר, אבל אם היה כתב יד שלי כתוב עליו, אם היה איזה משהו, הייתי אומר ריבונו של עולם אני יודע להסביר את זה. מכיוון שאת לא נותנת לי אפילו קצה חוט, קצה חוט, אני לא יודע להסביר איך הם הגיעו לשם, כי זה לא, אין לי שום הבנה. אני יכול להבין תלוש אחד, שניים, שמונה תלושים זה מוגזם. תלוש אחד שניים שאני אומר לעוזר שאני רוצה לתת לחצרן, אחד או שניים הוא ייתן. אבל לא שמונה, ולא עשרה, ולא זה,

ש:                        יהודה אתה בא לבקש ממני לתת כל מיני הסברים לדברים שנמצאו בלשכה שלך. תבוא, תעשה חיפוש אצלי במשרד, על הבלאגן שלי, לוקחת אחריות. אסביר לך.

ת:                         אני, אני, אז אני אומר לך,

ש:                        אבל זה אתה, זה אתה, אתה מבין אבל שבמערכת יחסים בינינו זה משהו שאתה צריך לתת עליו תשובה ולא אני?

ת:                         אני יודע להגיד לך דבר אחד, שאין לי שום הסבר. אם היה לי הסבר שיכול להניח את הדעת, הייתי אומר אותו.

ש:                        הבנתי.

ת:                         הייתי אומר אותו.

ש:                        טוב. קצה חוט. ביקשת קצה חוט, אני מחזירה אותך לתו הזה של ה200 של סופרסל שהיה במגירה הראשונה, אוקיי?

ת:                         שזה כביכול לשימוש שלי?

ש:                        כביכול.

ת:                         שהזה, לנזקקים, וזה שלי.

ש:                        כביכול. למה כביכול? יהודה?

ת:                         לא יודע.

ש:                        אני אגיד לך למה. כי במסמכים של הנהלת חשבונות של חברת ינוב, שהוגשו לתיק המוצגים של בית המשפט וסומנו ת/31 המספר תו הזה, עולה כחלק מתרומה שהם קנו לנזקקי עיריית כפר סבא, בפסח 2014. אבל הוא נתפס בפברואר 17, במגירה הראשונה.

ת:                         2014 זאת אומרת שנתיים לפני המעצר.

ש:                        יותר משנתיים, שנתיים וחצי.

ת:                         פברואר, לא, פברואר 14,שלוש שנים.

ש:                        שלוש שנים.

ת:                         שלוש שנים.

ש:                        כמעט שלוש שנים.

ת:                         נו? אז מה? מה זה אומר? מה זה אומר ששלוש שנים היה לי תלושים? אם הייתי רוצה, במגירה הראשונה,

ש:                        יהודה,

ת:                         רגע,

ש:                        זה למה תו שמיועד לחלוקה לנזקקים, מפסח 14, נמצא במגירה שלך, בחלוף כמעט שלוש שנים. תגיד לי אתה.

ת:                         לשיטתך, לשיטתך, לשיטתך, זה הופיע, כבוד השופט, במגירה הראשונה, ואם זה הופיע במגירה הראשונה אני הייתי אמור להתשמש בזה,

ש:                        מתישהו.

ת:                         לפי, לשיטתך, שלוש שנים?

ש:                        נכון. מסכימה.

ת:                         שלוש שנים?

ש:                        מתישהו.

ת:                         תגידי שלוש שנים אני עוד קונה תלושים אחרים.

ש:                        זה עוד בתוקף אז. אז זה עוד בתוקף.

ת:                         לא משנה .זה לא משנה תוקף. היו בלשכה שלי את אומרת הם לא בתוקף, את חושבת אני מסתכל על הדברים האלה?

ש:                        לא, הם לא בתוקף כי אנחנו כבר שלוש שנים מנהלים,

כב’ הש’ קובו:       היום הם לא בתוקף. אז הם כן היו בתוקף.

העד, מר בן חמו:    אני לא, לא, לא מקבל את ההסבר הזה, בשום פנים ואופן.

עו”ד שרגנהיים:     זה לא לשימוש אישי.

ת:                         אני מסביר לך עוד פעם,

ש:                        זה לתרומה.

ת:                         אני מה שהיה לי בשימוש האישי, אמרתי. זה מבחינתי, אם זה מגיע מלא מקורות שמובנים לי, אני לא יודע להסביר אותם.

ש:                        יהודה, אני רק רוצה להסביר לך, שורה תחתונה, מה שנתפס אצלך, אתה צריך להסביר.

ת:                         אז אני מסביר.

ש:                        חובת ההסבר היא עליך, אם אתה אומר אני לא יודע להסביר, אז השארת את זה ללא הסבר. אתה מבין את זה.

ת:                         אני מסביר.

ש:                        זה מטריף אותי. אפשר לכבות את זה? אני שומעת את עצמי בהד. למה?

עו”ד אוחיון:          אני מקבל טלפון מחן הולנדר, יורד שלג בירושלים, אני חייב לצאת לפני שאני אתקע בדרך. הוא עכשיו, עכשיו על הקו, הוא אומר לי שיורד שלג בירושלים,

עו”ד שרגנהיים:     אדוני, אני בסוף נושא, אני מוכנה להמשיך מחר.

כב’ הש’ קובו:       אין בעיה, אז נסיים.

עו”ד שרגנהיים:     רק אולי לאפשר לו לענות.

עו”ד אוחיון:          לא, יורד שלג, זה יכול להיות עניין של דקות.

עו”ד שרגנהיים:     רק לאפשר לו לענות ונסיים. אין בעיה,

עו”ד אוחיון:          תשאלי שאלה אחרונה ותני לי ללכת,

עו”ד שרגנהיים:     שאלתי, שאלה אחרונה, אני מסבירה, השאלה האחרונה שלי נוגעת לכך שכל מה שאני מציגה לך זה דברים שנתפסו אצלך, ולכן להגיד אין לי הסבר, אתה צריך להבין,

העד, מר בן חמו:    לא אמרתי אין לי הסבר,

עו”ד אוחיון:          רגע, אמרת את זה שלוש פעמים. תני ללכת.

עו”ד שרגנהיים:     תן לו לענות אז.

עו”ד אוחיון:          אבל הוא ענה כבר. די.

כב’ הש’ קובו:       בסדר .תשובה אחרונה וזהו.

העד, מר בן חמו:    לא אמרתי שאין לי הסבר. הסברתי בפרוטרוט מה אני יודע. כבוד השופט רוצה שאני אסביר מה שאני לא יודע?

כב’ הש’ קובו:       לא.

העד, מר בן חמו:    כבוד השופט רוצה שאני אמציא משהו? אני אמציא. בואו, תתנו לי אישור, פה אתם אומרים תגיד רק את האמת אתה משביע אותי, הכל טוב ויפה. אני מסביר. אני מסביר מה כל המקורות שלי ידועים. מה שלא ידוע לי, לא ידוע לי, מה אני חייב, אני ראש עיר אז אני יודע כל דבר מה שקורה בעיר? זה קצת מוגזם,