להצלחת עם ישראל ומדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.
לע”נ מו”ר אמנו וסבתנו היקרה מרת שושנה בת נג’יה ז”ל.
על פי לוחות הזמנים, בני ישראל נמצאים במדבר סיני כשנה מאז יציאת מצרים. הם הספיקו לעבור חוויות רבות. עליהם סופר ודובר בפרשות הקדומות. ועתה הם אמורים להתארגן לכניסה לארץ ישראל.
מחנה בני ישראל גדול המורכב משבטים ומשפחות רבות.. אשר על כן צריכה התארגנות רצינית ומקצועית לפני שיוצאים למסע שהוא הכניסה לא”י. והם מתחילים בהכנות למסע. אשר חייב להתחיל במפקד לאומי. משה לבדו אינו יכול לספור את כל עם ישראל (בן 81 ) והוא נעזר בנשיאים של כל אחד מ- 12 שבטי ישראל.
בהמשך הפרשה נפסק העיסוק במפקד כולו. והפרשה מתמקדת בשבט אחד ייחודי , שבט לוי. שבט זה לא נכלל במפקד הכללי היות שמוטל עליו תפקיד מיוחד, הלויים שמיתוכם יצאו הכהנים (משפחתו של אהרון) מוקדשים לעבודה באוהל מועד, תפקידם לשרת את הקב”ה וכפועל יוצא את העם בעבדות המשכן. חשוב לציין כי בתחילה, עבודת קודש זו הוטלה לאחר יציאת מצרים על כל בכור בעם ישראל, אך בפרשה זו מתקבלת החלטה להחליף את הבכורות בשבט לוי.
המדבר ממשיל אותנו לאדם חולה. שהיה מודאג ממחלתו. וזה הלך לרופא מומחה. והימים ימי סתיו דבר המקשה לרפואה. והחולה עומד לפני הרופא וכלו צער ודיכאון. חשב הרופא: מה אני אגיד לו? אם אני אגיד לו: תחכה לחודשי האביב?…הלא הוא ימות מרוב פחד ודאגה. אמר לו הרופא בעורמה: תשמע. אני ארפה אותך בתנאי שתסכים לשתות את כל התרופות המרות שאני אביא לך. רק כך תוכל להתרפא. אמר החולה:” בסדר”. והרופא עשה את עצמו כל יום שהוא מכין לו תרופות. אבל החולה האמין לו וחשב בכח הדמיון שזה תרופות מרות, ולכן היה לו קשה לשתות אבל הוא הכריח את עצמו לשתות כדי שהוא יהיה בריא. אבל כל זה היה שקר כי הרופא הביא לו לשתות מים ועוד כל מיני משקים רק שהוא הוסיף להם כל מיני טיפות כדי לשנות את צבעם. כך היה כמה שבועות ואמר לו הרופא:” עכשיו לך הביתה כי יש לך רפואה”. וכשהגיע זמן האביב, השמש קצת הפציעה, קרא לו הרופא ואמר לו: “תדע לך שאתה עדיין חולה מסוכן כמו שהיית ואתה צריך לקבל תרופות. עד עכשיו שיקרתי ובאמת לא קיבלת שום תרופה” אמר לו החולה: “והלוא סבלתי מרירות מהתרופות כמה ימים?” אמר לו:” לא נתתי לך כלום. רק בגלל שאתה פחדת מאוד זה נדמה לך כך. ועכשיו זה זמן טוב לרפואה ואני אתן לך את התרופה האמתית, ואז תבחין בין המרירות והחריפות של התרופות הראשונות לבין המרירות והחריפות של התרופות השניות.”
מסביר לנו רבי יעקב קרנץ זצ”ל המכונה המגיד מדוּבנא שעם ישראל חשב שכמו שיצאו ממצרים לאחר סבל ועבדות. כך אם יעברו ייסורים במדבר יקבלו את ארץ ישראל לעולם! אלא שהקשר של עם ישראל לארץ ישראל אינו מאפשר זאת והייסורים במדבר הינם למעשה כהכנה לכניסה לארץ ישראל.
ביום שני בע”ה יעמוד עם ישראל כ “איש אחד” לאותו מעמד שהחל לפני 3333 שנה, והוא מעמד קבלת התורה. יהי רצון שבימים אילו, שנדע לקחת את התורה באמת בלב אחד, כי להיות “אור לגויים” זו מצווה מחייבת, של כל יהודי באשר הוא.

שבת שלום ומבורך
חג שבועות שמח

חזי ברזני