ויְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

בני ישראל מגיעים לכניסה לארץ ישראל, הרגע המכונן לו הם חיכו מאז יציאת מצרים – הכניסה לארץ ישראל. כמו בכל התחלה חדשה ישנם תהיות ומחשבות בקרב בני ישראל: מה זה המקום הזה? אבותינו, בראשותו של יעקב עזבו את המקום לפני מאות שנים… לא ייתכן כי המקום הזה דומה למה שעזבו אבותינו.
כדי להתמודד עם הנושא, הקב”ה מנחה את משה לשלוח 12 אנשים, לפי מפתח של נציג בכיר לכל שבט, למשימת ריגול בארץ ישראל. הם יוצאים למשימה שנמשכת כארבעים יום ומסיירים בכל חלקי הארץ. בארץ הם נפגשים בכל מיני תופעות מעניינות: הם פוגשים ענקים ומוצאים אשכול ענבים ענק שיש צורך בשני בני אדם כדי להרים אותו.
בתום ארבעים הימים חוזרים המרגלים וכל העם שחיכה בקוצר רוח מכונס כדי לשמוע רשמים מהביקור. המרגלים מספרים על התופעות המדהימות שפגשו, מציגים את אשכול הענבים הענק ומתארים את ארץ ישראל כארץ נפלאה. אולם!!! לאחר הצגת כל הפרטים החיוביים. יש תוספת ופרשנות אישית, הם טוענים שאין סיכוי שבני ישראל יעמדו במשימת כיבוש הארץ. וכי האנשים עם חזקים, ענקים ביותר ובני ישראל לא יצליחו לרשת את המקום. ונוקטים במושג: “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא…”
בקרב בני ישראל מתחילה מהומה גדולה, כולם מפוחדים. למה עברנו את כל המסע המפרך הזה? וכמובן וכהרגלם תוקפים את משה ואהרון, את הקב”ה!!! וחלקם אף עוסקים בתכנון לחזור למצרים. חשוב לציין, כי שניים מן המרגלים מציגים גישה שונה, ביניהם יהושע בן נון וכלב בן יפונה הם אולי מסכימים לעובדות אך מאמינים בכל לב שאם ה’ רוצה להכניס את בני ישראל לארץ ישראל זה אפשרי, שהרי ראינו את הניסים שעשה לנו במצרים ואת קריעת ים סוף.
השם כועס על בני ישראל על שאינם מאמינים בכוחו למרות כל הניסים. מחליט להעניש את בני ישראל באופן קשה וגוזר על שהיה של 40 שנה במדבר, עד למעשה חילופי הדורות של כל המלינים. תוך שהוא מחליט כמובן כי יהושע בן נון וכלב בן יפונה אינם בין הנענשים. (לימים יעשה יהושע בן נון סגנו של משה אשר ינהל את הכניסה לארץ ישראל).
הפרשה מסתיימת עם מצוות ציצית, שבאה לציין את חטא המרגלים בפסוק:” לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” והכוונה שלבישת הציצית תזכיר לכולנו לא לקבל להסיק מסקנות ופרשנות ע”פ משאלות עיניים ולב…..
לסיכום, “חטא המרגלים” הביא לגזירת הנדודים לעוד שלושים ותשע שנים במדבר, מתוך שנים עשר מרגלים שנשלחו לתור את הארץ, רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון עמדו על האמת גם כשזה נראה קשה לעמוד מול כולם. 2 מול עשרה!!! 2 מול עם שלם!!!
לפעמים נדרשת גבורה לעמוד מול האחרים וללכת נגד הזרם. חשוב להבחין למי לשמוע וממי צריך להתעלם או להיזהר. מקולות נגד דבקות בדבר ה’ עלינו להתעלם ולהצליח לשמוע את הקול המביא לקדושה ולהתעלות ביראת שמים לקריאות דיכוי ההתלהבות נשיב ״עלה נעלה כי יכול נוכל לה״.
ונסיים במשל רלוונטי:
להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, ולפתע נפלו שתי צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד. יתר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהן ראו עד כמה הבור עמוק הן צעקו לצפרדעים שנפלו: ״ אין שום סיכוי שתצאנה מכאן בחיים… אתן נחשבות כבר למתות… חבל לכן בכלל להתאמץ! ״ לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהן בכזאת קלות. שתי הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חברותיהן מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחן, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכות לצעוק להן ולסמן להן בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להן כל סיכוי… ״בחיים לא תצאנה מכאן״.
אחת הצפרדעים מהבור שמעה בעצתן של הצפרדעים ואז אט אט אפסו כוחותיה היא פשוט נכנעה ומתה בקרקעית הבור.
הצפרדע השנייה, לא ויתרה, היא ניסתה והמשיכה בכל כוחה בשעה שהצפרדעים מסמנות לה בתנועות וצועקות מפתח הבור, ״חבל על המאמץ… אין לך שום סיכוי בעולם, הפסיקי את המאמץ והסבל שלך ופשוט תוותרי״.
בכל זאת הצפרדע המשיכה לנסות, היא קפצה אפילו חזק יותר… ובסופו של דבר, היא נתנה ניתור כזה חזק והצליחה לצאת החוצה מהבור לקול צהלה של חברותיה.
כשהיא יצאה החוצה, שאלו אותה הצפרדעים: איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק…
בשפת הסימנים הסבירה להן הצפרדע כי היא חירשת… היא לא שמעה מה אומרים לה, ובטעות פירשה את קריאותיהן הנרגשות כמילות עידוד.

שבת שלום ומבורכת

חזי ברזני