בלוג

מאת: אירית מרק

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב’ השופט ד”ר עמי קובו) הרשיע את הנאשם יהודה בן חמו, אשר כיהן כראש עיריית כפר סבא, בשלושה אישומים – בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; מרמה והפרת אמונים; מרמה, ערמה ותחבולה. בן חמו זוכה מעבירות של הטרדת עד והפרת הוראה חוקית באישום הרביעי.

בית המשפט קבע כי הנאשם פיתח בלשכת ראש העירייה מנגנון של איסוף תרומות בתווי קניה מאנשי עסקים שפועלים בכפר סבא. בין התורמים נמנו רשת יינות ביתן, חברת ינוב, חברת נווה מרום, רשת ויקטורי ואחרים. כל פעולת מנגנון תווי הקניה, נעשתה בהנחיית הנאשם, בידיעתו ובשליטתו המלאה. תפעול המנגנון הופקד בידי עוזרי ראש העירייה ובסיוע עובדי לשכה נוספים. הנאשם הנחה את עוזריו למי לפנות לקבלת תרומות. התורמים הסכימו לתרום ביד נדיבה עבור נזקקי העיר כפר סבא. בסך הכל התקבלו מהתורמים תווי קניה לנזקקים לקראת חגי ראש השנה ופסח במהלך השנים בסך כולל של כ-600,000 ₪. בפני התורמים הוצג מצג שווא של סיוע לנזקקים ללא הבהרה כי מדובר במנגנון המבוסס על חלוקה למקורבים ומכרים ולא על בסיס קריטריונים ברורים ושוויוניים. כך גם לא הוצג לתורמים כי הנאשם עצמו ייהנה מהתרומות באופן אישי, וכן עובדי לשכתו. בהמשך לכך קבע הנאשם את הגורמים שאליהם יועברו תווי הקניה שנתרמו, ובהתאם לכך, חלק הגיעו אכן למשפחות נזקקות, חלק לאנשי לשכתו שלו, אשר סייעו לנאשם בתפעול המנגנון וזכו ליהנות מפירותיו, וחלק נטל הנאשם לעצמו. בנוגע לתווים שהגיעו בפועל לנזקקים, נקבע כי לא מדובר בעבירה פלילית, וזאת על אף שאופן ניהול הפרויקט כולו היה שלא בהתאם לכללי המנהל התקין.

חלק אחר של התווים בהיקף ניכר של כ-250,000 ₪, לא הועבר לחלוקה לנזקקים. סכום זה נותר לשימושו של הנאשם עבור עצמו ועבור מקורביו, וחולק על-ידו כראות עיניו, לרבות לעובדי הלשכה שקיבלו באופן קבוע תווים מהנאשם לראש השנה ולפסח, זאת מתוך התווים אשר נתרמו על-ידי התורמים עבור הנזקקים. העברת התווים למי שאינם נזקקים, מהווה מרמה כלפי התורמים, אשר סברו שתרומות מועברות לנזקקים בלבד. כמו כן, מעשים אלה, עולים כדי מרמה והפרת אמונים. הנאשם עשה שימוש בתפקידו הבכיר כראש עירייה, כדי להפיק רווח כלכלי לעצמו ולמקורביו, ובכך פגע באמון הציבור. מתוך סכום זה, נקבע כי הנאשם גנב סך של 190,000 ₪.

הנאשם נטל חלק בלתי מבוטל מהתווים האמורים לשימושו האישי. חלק מהתווים בסך של 10,300 ₪ אשר נתרמו בשנת 2016, נתפסו בחיפוש בארון הבגדים בביתו של הנאשם, בכיס מכנסיו של הנאשם בתיק הספורט שלו שנמצא ברכבו, ובחלקם עשה הנאשם שימוש ברכישות שביצע. כמו כן, הנאשם החזיק חלק מהתווים שנתקבלו מתרומות במגירות השולחן בלשכתו לצרכיו האישיים. הנאשם אף ביקש ממנהלת לשכתו לבצע עבורו רכישות פרטיות בהיקף של אלפי ש”ח, לכל הפחות, ומנהלת הלשכה עשתה זאת לבקשתו. הנאשם אף החזיק עד לחודש פברואר 14′ בביתו תווים, אשר אשתו דאז, עשתה בהם שימוש בעיקר לקניית מתנות, לרוב לפי בקשתו של הנאשם, בהיקף של אלפי ₪ לכל הפחות. כמו כן, הנאשם מסר לעובדת העירייה תווים בסך של 500 ₪, כדי שהיא תקנה באמצעותם מתנות לבני משפחתו, והיא עשתה כן. הנאשם אף שילם חלק משכרה של עובדת משק בית שעבדה בביתו במשך כשלוש שנים באמצעות תווים שהתקבלו כתרומה לנזקקים, והיא אף ערכה עבורו קניות של מוצרי מזון לביתו, באמצעות תווים שמסר לה, כל זאת בסכום מצטבר של אלפי ₪. גרסתו של הנאשם בנוגע לתווי הקניה, נדחתה.

מתוך הכרעת הדין:”, המאשימה הוכיחה שהנאשם פיתח בלשכת ראש העירייה
מנגנון של איסוף תרומות בתווי קניה מאנשי עסקים שפועלים בכפר סבא. בין התורמים נמנו
רשת יינות ביתן, חברת ינוב, חברת נווה מרום ואחרים. כל פעולת מנגנון תווי הקניה, נעשתה
בהנחיית הנאשם, בידיעתו ובשליטתו המלאה. תפעול המנגנון הופקד בידי עוזרי ראש העירייה
ובסיוע עובדי לשכה נוספים. הנאשם הנחה את עוזריו למי לפנות לקבלת תרומות. התורמים
הסכימו לתרום ביד נדיבה עבור נזקקי העיר כפר סבא. בפני התורמים הוצג מצג שווא של סיוע
לנזקקים ללא הבהרה כי מדובר במנגנון המבוסס על חלוקה למקורבים ומכרים ולא על בסיס
קריטריונים ברורים ושוויוניים כפי שפועלת מחלקת הרווחה בעיר. כך גם לא הוצג לתורמים
כי הנאשם עצמו ייהנה מהתרומות באופן אישי, וכן עובדי לשכתו. בהמשך לכך קבע הנאשם
את הגורמים המיועדים לקבלת התרומות שנאספו – לעיתים היו אלו אכן משפחות נזקקות,
לעתים היו אלו פעילי שכונות שדרכם אמורות היו התרומות להינתן למשפחות נזקקות, לעיתים
היו אלו אנשי לשכתו שלו, אשר סייעו לנאשם בתפעול המנגנון וזכו ליהנות מפירותיו, ולעיתים
היה זה הנאשם עצמו.
הנאשם הקים מנגנון שבמסגרתו פנו עוזריו החל משנת 2004 ועד לשנת 2016 לאנשי עסקים
אשר פעלו בכפר סבא, ובהנחייתו ביקשו מהם לתרום תווים לנזקקים, לקראת חגי ראש השנה
ופסח. התווים שהתקבלו מהתורמים היו בסך כולל של כ-000,600 .₪ חלק מהתווים הללו
)המעגל החיצוני(, הגיעו בפועל לנזקקים. אמנם, אופן ניהול הפרויקט כולו היה שלא בהתאם
לכללי המנהל התקין, אך לגבי התווים שבפועל הגיעו לנזקקים, המסקנה היא שלא מדובר
בעבירה פלילית.
חלק אחר של התווים )מעגל הביניים(, בהיקף ניכר של כ-000,250 ,₪ בתקופה שבין 2009 עד
2016 ,לא הועבר לחלוקה לנזקקים. סכום זה נותר לשימושו של הנאשם עבור עצמו ועבור
מקורביו, וחולק על-ידו כראות עיניו, לרבות לעובדי הלשכה שקיבלו באופן קבוע תווים
מהנאשם לראש השנה ולפסח, זאת מתוך התווים אשר נתרמו על-ידי התורמים עבור הנזקקים.
העברת התווים למי שאינם נזקקים, מהווה מרמה כלפי התורמים, אשר סברו שתרומות
מועברות לנזקקים בלבד. מכאן, שמדובר בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
כמו כן, מעשים אלה, עולים כדי מרמה והפרת אמונים. הנאשם עשה שימוש בתפקידו הבכיר
כראש עירייה, כדי להפיק טובות הנאה ורווח כלכלי לעצמו ולמקורביו, ובכך פגע באמון הציבור.
נוסף על כך מעשיו אלה עולים כדי עבירה של גניבה בידי עובד ציבור בהיקף של 000,190.₪
מתוך התווים האמורים, אשר נקבע שהנאשם קיבל במרמה וגנב, הנאשם נטל חלק בלתי מבוטל
מהם לשימושו האישי. תווים אלה כללו תלושים בסך של 300,10 ₪ אשר נתרמו בשנת 2016
ונתפסו בחיפוש בארון הבגדים ביתו של הנאשם, בכיס מכנסיו של הנאשם בתיק הספורט שלו
שנמצא ברכבו, ובחלקם עשה הנאשם שימוש ברכישות שביצע, לרבות בשופרסל. כמו כן,
הנאשם החזיק חלק מהתווים שנתקבלו מתרומות במגירות השולחן בלשכתו לצרכיו האישיים.
הנאשם אף ביקש ממנהלת לשכתו, רונית ודאי, לבצע עבורו רכישות פרטיות בהיקף של אלפי
שקלים חדשים, לכל הפחות, ורונית ודאי עשתה זאת לבקשתו. הנאשם אף החזיק עד לחודש
פברואר 14 ‘בביתו תווים, אשר אשתו דאז, מרב, עשתה בהם שימוש בעיקר לקניית מתנות,
לרוב לפי בקשתו של הנאשם. זאת בהיקף של אלפי ₪ לכל הפחות. כמו כן, הנאשם מסר לדוברת העירייה, תווים בסך של 500 ₪ כדי שהיא תקנה באמצעותם מתנות לבני
משפחתו, והיא עשתה כן. הנאשם אף שילם חלק משכרה של פרטוש, שהייתה עובדת משק
בית אצלו במשך כשלוש שנים באמצעות תווים שהתקבלו כתרומה לנזקקים. כך גם פרטוש
ערכה עבור הנאשם קניות של מוצרי מזון לביתו, באמצעות תווים שמסר לה. מדובר בסכום
מצטבר של אלפי ₪. בסך הכל, הוכיחה המאשימה, מעבר לספק סביר, כי מתוך התווים שנקבע
כי הנאשם קיבל במרמה וגנב, הנאשם עשה שימוש פרטי לצרכים אישיים בתלושים בסכום
בלתי מבוטל

באישום השני, הורשע הנאשם בעבירה לפי פקודת מס הכנסה, בנוגע לסכום שהנאשם הורשע שקיבל במרמה בסך של 250,000 ₪, והוא לא דיווח עליו לרשויות המס.

באישום השלישי, הוכח שהנאשם עסק באופן פעיל בענייניו של חברו הטוב, מר רפי כחלון, וקידם אותם, תוך ניגוד עניינים. כחלון היה הבעלים של מספר מגרשים בכפר סבא באמצעות חברה שבבעלותו, ובשל כך נזקק לשירותי העירייה בנושא תכנון ובניה. הנאשם ביצע פעולות רבות למען כחלון, בתיאום עמו, ומתוך ידיעה ברורה של הנאשם שהוא מפעיל את השפעתו, מכוח תפקידו, למען חברו הטוב. הנאשם פעל באופן משמעותי כדי לזרז ולקדם את ענייניו של חברו כחלון בעירייה ובמדור כיבוי אש, כל זאת תוך ניגוד עניינים מובהק. הנאשם, בתפקידו כראש עירייה, פנה לגורמים הכפופים אליו בעירייה ולגורמים נוספים, וביקש מהם לקדם ולזרז את הטיפול בענייניו של חברו כחלון. הנאשם אף חתם על היתרים בנוגע לחברות שבבעלותו של כחלון, כאשר הוא מודע לכך שהוא חותם על בקשות הנוגעות לכחלון, ואף עדכן את כחלון בכך, פעם אחר פעם. גרסתו של הנאשם בעניין זה נדחתה. עם זאת, בסופו של דבר, לא נטען על-ידי המאשימה, וממילא לא הוכח, שכחלון קיבל היתר כלשהו שלא כדין עקב התערבות הנאשם. השפעתו של הנאשם הייתה בזירוז הטיפול בענייניו של כחלון. מעשים אלה מהווים עבירות של הפרת אמונים.

באישום הרביעי, הואשם הנאשם בכך שלאחר ששוחרר ממעצר ונאסר עליו ליצור קשר עם מי מהמעורבים בחקירה, בנוגע לנושאי החקירה, שוחח הנאשם עם נהגו, מועלם, על נושאים הקשורים באופן מהותי לחקירה. ואולם, בהעדר בסיס לקבוע ממצאים עובדתיים ברורים על סמך עדותו של מועלם, ובהעדר תימוכין של ממש לעדותו, זוכה הנאשם מחמת הספק באישום זה.

הגרושה קנתה מתנות ואקסטרות בתלושים

מתוך הכרעת הדין :”מרב בן חמו, גרושתו של הנאשם העידה שהתגרשו לפני כ-6 שנים, בשנת 2014 .הוצאות הבית
נעשו באמצעות כרטיסי אשראי, צ’קים ומזומן היא היתה האחראית על
הוצאות הבית והנאשם לא היה מעורב , היו תלושים בבית, והיא השתמשה בהם בעיקר
לקניית מתנות ואקסטרות, לרוב לפי בקשתו של הנאשם. התלושים היו בארון הבגדים במקום
מוצנע מתחת לבגדים. היו בבודדים או בחבילות של תלושי נייר, אינה זוכרת
מאיזו שנה וזה נמשך עד לגירושין, לאורך שנים ולא חד פעמי. הם התגוררו ביחד עד פברואר 14 ‘
אינה זוכרת את סוג התלושים, לדעתה “רב תו” לאחר שעיינה

בהודעתה הראשונה בחקירה השיבה העדה כי היו תווים גם של יינות ביתן, אך זה היה חד פעמי
ולא רוב התווים. בדרך כלל התלושים היו בראש השנה ובפסח, בהתחלה זה היה במאות ₪
ולקראת הסוף זה היה יכול להיות באלפי ₪. לא יכולה לנקוב בסכום מדויק. השימוש בתווים היה
לרוב באירועים מיוחדים שקשורים לעבודה, ימי הולדת של הצוות, אירועים ושמחות

לא השתמשה הרבה בתווים לשם קניות בסופר כי הם היו מוגבלים לרשתות מסוימות שלא נהגה
לקנות בהם הנאשם הביא את התלושים לבית, ואינה יודעת מה מקור התלושים.
במסגרת חקירתה הנגדית השיבה העדה כי הליך הגירושין לא היה נעים בגלל כל מיני דברים
שקשורים לנאשם”.

האזנות סתר בין בן חמו לאחיו מיקי

בהאזנות הסתר שנקטו בשיחות בין הנאשם לבין אחיו, מיקי, עלו הדברים הבאים:
ת/56(1 – )שיחה 265 מיום 15.3.31 בין הנאשם למיקי אחיו, שבה מיקי מבקש “אתה יכול להביא
לי תלושים לאיך קוראים להם, שהבטחתי להם”. הנאשם משיב: “עזוב אותי.. אני אדבר איתך.
לא בנייד. בסדר?”, ובכך השיחה מסתיימת.
ת/56(88 – )שיחה 24590 מיום 16.9.26 – בין הנאשם לאחיו מיקי. מיקי אומר לנאשם ששמע שיש
השנה קושי לחלק תלושים לנזקקים. הנאשם מאשר שיש קושי מאוד גדול, ואומר שהוא ידאג
לאנה, ויתן למיקי, וכי יש כמה אנשים שייתן לו עבורם. מיקי אומר שאמר לדותן שאינו צריך
הרבה, וכי הוא צמצם את החלק שלו, רק חבילה למישהו מסוים. והנאשם מאשר. מיקי אומר
לעזור לכמה משפחות נזקקות.  הנאשם אומר שצריך להוריד אותם,
וכי הדברים האלה הם פוטנציאל לסיכון, וכי זה יוצר לו סיכון. מיקי שואל למה, והנאשם משיב
שאנשים מדברים, ובאים ושואלים למה אחרים קיבלו, וכי אין סודות. מיקי שואל, “למה זה סוד?

למה אסור? והנאשם משיב: “ברור שאסור. ברור שאסור. מה זה אסור? על סמך מה אתה נותן
את זה? מה? רווחה? לא רווחה? שים בזה. אתה מבין?” מיקי אומר: “אבל אתה נותן רק לאנשים
מרווחה” והנאשם משיב: “איזה?… מי קבע שהם רווחה? למה? למה אתה לא נותן לבנות ברווחה
שהן יחלקו? יהיו לך כל מיני שאלות כאלה”. הנאשם מוסיף: “כמו שחזי אוסף גם עכשיו מכאן,
ניגש לאנשים שייתנו לו תלושים” ומוסיף שברזני, ודאי והרוש לוקחים גם לעצמם.
בשיחה מתאריך 15.5.24 בין הנאשם למיקי )ת/56(29 )שיחה 6951 ,)הנאשם אומר למיקי כי הניח
תלושים של רמי לוי בבית של אמם.
בשיחה מתאריך 15.5.26 בין הנאשם למיקי )ת/56(31 )שיחה 7271 ,)השניים משוחחים על קניית
נעלי סאקוני והנאשם שואל את אחיו האם החנות שהוא קונה ממנה מקבלת את התלושים.

“עדות בן חמו לא מהימנה”

לאחר ששמעתי את גרסתו של הנאשם באישום זה, שוכנעתי כי לא ניתן לקבל את עדותו כמהימנה.
בחקירתו הראשונה נשאל הנאשם בנוגע לתלושים שנתפסו בביתו, והנאשם מסר, שהוא קנה את
התלושים באמצעות חברו רפי כחלון. כחלון קנה לנאשם תלושים והנאשם אמר לו שהוא חייב לו

כסף כי לא היה לו כסף. כחלון קנה לו פעם נוספת. סה”כ קנה לו כחלון פעמיים. סך שתי הקניות
000,10 .₪ הנאשם טרם החזיר את התשלום )ת/3 ,עמ’ 3-2 .)גם בחקירתו השנייה במשטרה, חזר
הנאשם על גרסתו, שקיבל מכחלון הלוואה בסך של 000,10 ₪ בתלושים )ת/4 ,עמ’ 5 .)לעומת זאת,
בחקירתו השלישית, הוטח בנאשם שכחלון מסר שהוא לא נתן לנאשם תלושים, ואז הנאשם חזר
בו מגרסתו הקודמת, והודה שכחלון לא נתן לו את התלושים. הנאשם שינה את גרסתו, ומסר שקנה
את התלושים מכספו, במזומן, ואין לו קבלה על הרכישה )ת/5ב’, עמ’ 36-35 .)גם בחקירתו
החמישית, לאחר שהיה משוחרר ממעצר, כחודשיים לאחר החקירה השלישית, חזר הנאשם על כך
שהגרסה שלפיה מקור התלושים שנתפסו בביתו וברכבו הוא בהלוואה מכחלון, אינה גרסת אמת,
ולדבריו אמר זאת בחקירה במעצר, מכיוון שלא היה מרוכז )ת/7ב’, עמ’ 7 ,עמ’ 41 .)
בעדותו של הנאשם בבית-המשפט, שוב שינה הנאשם את גרסתו, והפעם העיד שאכן הוא קיבל
תלושים מכחלון כהלוואה, בהיקף של כ-000,10 – ₪ 000,12 .₪ הנאשם הסביר את שינוי הגרסה
בכך שתחילה היה במעצר, בהמשך אמרו לו החוקרים שכחלון מכחיש את גרסתו, ולכן שינה אותה,
וטען שבן משפחה הביא לו את התלושים, וכעת טענתו שקיבל מכחלון את התלושים כהלוואה.
בהמשך, טען הנאשם שאינו יודע להסביר מדוע שינה את גרסתו בנוגע לכחלון )פרו’ 21.2.18 ,עמ’
.)1458
שינויי גרסה תכופים אלה של הנאשם, אשר יוצרים “זיגזג” בגרסאותיו, מובילים למסקנה שהן
הגרסה שלפיה קיבל את התלושים כהלוואה מכחלון, והן הגרסה המתוקנת שלפיה רכש את
התלושים מכספו או שקיבל אותם מקרוב משפחה, כמו גם גרסתו האחרונה שבה חזר וטען
שמדובר בתלושים שהגיעו מכחלון, מבלי שיש לו על כך קבלה או אסמכתא כלשהו – הן גרסאות
שיש לדחות כבלתי מהימנות. כך גם כל טענותיו בנוגע לכך שרכש את התלושים מכספו – דינן
להידחות. הנאשם לא הביא שום ראייה, כגון קבלה או רישום, לכך שרכש תלושים מכספו, ולא
הביא שום עד מטעמו שיתמוך בעדותו זו. הטענה שכחלון נתן לנאשם תלושים בסך של 000,10 ,₪
אמר לו שזו הלוואה ממנו, בעוד שמדובר בתלושים שכחלון קיבל משגיא לנצ’נר כדי להעביר
לעירייה, היא טענה מופרכת, הואיל ואין זה סביר שכחלון – בעל הממון וחברו הטוב של הנאשם
– ירמה אותו בסך של 000,10 ,₪ ויציג לו כהלוואה או כמתנה את הסכום שנתבקש להעביר. כלומר,
אף אם ניתן לקבל את הטענה שהתלושים הועברו משגיא לנצ’נר למשרדו של כחלון, כפי שעלה
מהודעתו של שגיא לנצ’נר )ת/27 ,נ/1 ועדותו בעמ’ 175-173 )אין זה סביר שכחלון יעביר לנאשם,
שהיה חברו, תלושים שהתבקש להעבירם לשם תרומה מבלי לגלות לו את מקורם, ותוך שהוא
מטעה אותו לחשוב שמדובר בהלוואה מכחלון. מכאן, שיש לדחות את גרסתו של הנאשם.
זאת ועוד, הטענה שהנאשם קיבל מכחלון את התלושים כהלוואה לא הועלתה על-ידי הנאשם אף
במענה לכתב האישום, אלא הועלתה לראשונה בפרשת ההגנה, לאחר שהמאשימה בחרה שלא
להעיד את כחלון אשר היה רשום ברשימת עדי התביעה. הנאשם עצמו, בחר אף הוא שלא להביא

את כחלון לעדות. בנסיבות אלה, יש לדחות את “הזיגזג” בגרסאותיו של הנאשם בעניין זה – הן
את טענתו שקיבל את התלושים מכחלון כהלוואה, הן את הטענה שקרוב משפחה רכש אותם
עבורו, והן את הטענה שרכש אותם מכספו שלו.
באופן דומה יש לדחות מכל וכל את גרסתו של הנאשם שכלל לא היה מעורב בנושא התלושים, ואת
טענתו שכל נושא התלושים בוצע באופן בלעדי על ידי ברזני )ת/3ב’, עמ’ 9 .)כפי שיובהר להלן,
מכלול העדויות מעלה כי נושא התלושים החל מלשכת ראש העירייה עוד לפני תקופת עבודתו של
ברזני, ונמשך אצל שני העוזרים שהגיעו לאחר ברזני – צרפתי ודותן. עדותו של הנאשם בנושא,
אשר לפיה כל נושא התלושים נוהל באופן בלעדי על-ידי ברזני, ללא מעורבות של הנאשם )פרו’
21.2.11 ,עמ’ 1315-1314 ,)עומדת בסתירה חזיתית לשורה של עדויות וראיות, לרבות האזנת
הסתר, ואין לה שום תימוכין – ומכאן שדינה להידחות. אין זה גם סביר שברזני, או כל עוזר אחר
של ראש העירייה, יפנה לאנשי עסקים בעיר, ויבקש מהם תרומות בשם לשכת ראש העירייה, תוך
הסתרת הדבר מראש העירייה עצמו, משום שמובן וברור שהדבר יתגלה במהרה לראש העירייה.
במקרה הנוכחי, מדובר במנגנון תלושים נרחב, אשר התנהל במשך מספר שנים, כך שיש לדחות
כבלתי מהימנה את טענת הנאשם שהדברים נעשו שלא בידיעתו ובשליטתו. כמו כן, יש לדחות את
טענת הנאשם שלפיה ברזני היה מחלק על דעת עצמו תלושים לעובדים )ת/4א’, עמ’ 72 .)אין זה
סביר שברזני, שהיה עוזר ראש העירייה, יחלק תלושים לעובדים אחרים, כשי לחג, מבלי שראש
העירייה ידע על כך. בהקשר זה יש לציין כי הנאשם הצטייר ממכלול הראיות כאדם ריכוזי אשר
מכיר היטב את הנעשה תחתיו, ויש לדחות את גרסתו המיתממת שלפיה כל הדברים שנעשו תחתיו
– נעשו שלא על דעתו.
הנאשם בחקירתו הראשונה הרחיק עצמו ככל יכולתו מנושא התלושים, וטען שלא השתמש
לשימושו האישי בתלושים שהתקבלו, לא שלח את העוזר שלו לבקש תלושים, ולא מכיר את עניין
תרומת התלושים גרסה זו נסתרת חזיתית על-ידי שלל ראיות ועדויות, לרבות
האזנת סתר, קבלות שנתפסו ועדים שהעידו, באופן אשר מוביל למסקנה שיש לדחות את גרסתו
של הנאשם בכללותה כבלתי מהימנה.
הנאשם טען שקיבל תלושים מהחברה לאוטומציה, פעמיים בשנה, 000,1 ₪ כל פעם, במשך 5-4
שנים, עד לפני שנתיים-שלוש הנאשם הוסיף שגרושתו השתמשה בתלושים
שהוא קיבל מהחברה לאוטומציה הנאשם אף טען שניתן לבדוק את הדברים
בחברה לאוטומציה ואולם, הנאשם לא טרח להביא אישור כלשהו על כך שקיבל
תלושים מהחברה לאוטומציה, וכי התלושים שקיבל לטענתו הם מאותו סוג שבהם נעשה שימוש,
וזאת על אף שנראה שלא הייתה שום מניעה מצדו לעשות כן. מכאן, שיש לדחות אף את טענתו זו.
בעדותו בבית המשפט טען הנאשם שקיבל מכוח היותו חבר דירקטוריון בחברה לאוטומציה וחבר
וועדה במפעל הפיס תלושים מידי שנה בראש השנה ופסח ובסך כולל של 000,4 ₪ בשנה. מעבר

לכך גם היה נותן כסף מזומן למיקי, אחיו, וזה היה רוכש עבורו תלושים בסדר גדול של בין 500 ל-
700 שקלים בחודש אכן, רונית ודאי העידה שפעם אחת קיבלה
מהנאשם 000,1 ₪ שהוא קיבל כשהיה חבר בדירקטוריון מפעל הפיס, מתוך מתנה לחג שהוא קיבל,
אך זה היה בשובר ולא בתלושים למעט דבריה המסויגים של ודאי,
הנאשם לא הביא שום ראייה לכך שקיבל תלושים ממפעל הפיס או מהחברה לאוטומציה, בוודאי
שלא בהיקפים אשר טען להם, וזאת כאשר יש להניח שחלוקת תלושים על-ידי גורמים אלה, הייתה
מתועדת כנדרש.
זאת ועוד, הנאשם לא טרח להביא לעדות את אחיו מיקי, אשר יתמוך בגרסתו בבית המשפט,
שלפיה מיקי רכש עבורו תלושים, ומובן הדבר שאי הבאת העד – אחיו – נזקפת לחובת הנאשם.
גרסתו של הנאשם שקיבל תלושים ממיקי אחיו, עומדת אף בסתירה לגרסתו בחקירה, שם התבקש
הנאשם למסור את שמו של האדם שנתן לו את התווים, כדי שניתן יהיה לבדוק את הדברים,
והשיב: “זה קרוב משפחה שלי שאני לא רוצה לערב אותו. זה לא אחים או משהו כזה כי הם לא
היו מעורבים בכלל” כלומר, הטענה שקיבל את התלושים מאחיו מיקי, היא אף
גרסה כבושה, אשר עומדת בסתירה לגרסתו בחקירה, ומכאן שיש לדחות את עדותו אף בעניין זה
כבלתי מהימנה.
105 .גרסתו של הנאשם עומדת בסתירה חזיתית לעדויות של כל עוזריו, שלום, ברזני, צרפתי ודותן,
אשר היו בעבר אנשי אמונו. כך למשל, טענתו של הנאשם שעניין התלושים התחיל רק בתקופת
ברזני, ולא קודם לכן )למשל, הודעתו עומדת בסתירה לעדותו של שלום, אשר שימש
כעוזרו של הנאשם לפני ברזני, והעיד על כך שהתבקש על ידי הנאשם לארגן תווי קנייה לנזקקים
מקבלנים ומגורמים נוספים, לרבות יד יצחק )שהפכה ליינות ביתןבסופו של דבר גרסתו
של הנאשם עומדת בסתירה לגרסאותיהם של ארבעת עוזריו. מתיאור העוזרים עולה שהיה דפוס
קבוע של התנהלות בכל הקשור לתלושים, ושהוא הנחה את עוזריו להביא את התלושים. לעומת
זאת, הנאשם ניסה להשליך את האחריות כולה בנושא התלושים על עוזריו, והכחיש שהם פעלו
בהנחייתו )למשל, גרסאות העוזרים עולות בקנה אחד אף עם יתר הראיות והעדויות
בתיק. בנסיבות אלה, יש לדחות את גרסת הנאשם כבלתי מהימנה.
גרסתו של הנאשם עומדת אף בסתירה חזיתית לעדותה של מנהלת לשכתו, רונית ודאי, אשר אף
היא הייתה בעבר אשת אמונו. כך למשל, העידה וודאי שהנאשם היה אומר לברזני למי לפנות כדי
לבקש תלושים לחג – ליינות ביתן, שבירו ואחרים וכן ראתה מספר
פעמים שברזני היה מעביר חלק מהתלושים לנאשם, וחלק לוקח לשם חלוקה לנזקקים
כל זאת, בסתירה חזיתית לגרסת הנאשם. כאמור לעיל, גרסתה של ודאי נמצאה מהימנה, וגרסתו
של הנאשם, אשר עומדת בסתירה אף אליה, אינה מהימנה.

כך גם גרסת הנאשם בחקירתו לפיה לא לקח לעצמו מתלושי יינות ביתן, על אף שנמצאו בביתו
תלושים של יינות ביתן אינה סבירה. באופן דומה, טענתו של הנאשם שלפיה ברזני
אמר לו לכתוב ברכה על המעטפות שנועדו לעובדים, ושהמעטפות היו סגורות, והנאשם לא ידע מה
תוכנן היא תשובה מיתממת, שלא ניתן לקבל אותה”.

“עדות חזי ברזני בעיקרה מהימנה”

מתוך הכרעת הדין:”בכל הנוגע למהימנות עדותו של ברזני, אכן, ברזני הוא עד מדינה, בשים לב לכך שהיה שותף לביצוע
העבירה, וקיבל טובת הנאה מהמדינה, בכך שלא הועמד לדין. לאחר ששמעתי את עדותו של ברזני,
ובחנתי אותה ביחס ליתר העדויות והראיות, סבורני כי יש לקבל את עדותו בעיקרה כמהימנה.
אכן, ניכר כי ברזני היה מעורב במעשים – יתכן שאף במידה רבה מכפי שהעיד – ואולם עיקר עדותו,
בפרט בכל הנוגע לחלקו של הנאשם במעשים – ראוי לאמון. עדותו של ברזני אינה עומדת לבדה,
אלא משתלבת במארג ראיות נרחב ומשמעותי, ובמקומות רבים יש בנמצא סיוע רב לעדותו. זאת
בפרט בשים לב ליריעת המחלוקת הרחבה, לאור גרסתו של הנאשם, אשר הרחיק עצמו ממעורבותו

בעניין התלושים.
עדותו של ברזני עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של התורמים, כגון נחום ביתן, סופי ארדיטי
מחברת שבירו, משה שאול מחברת “אמנון שאול” ועוד, בכל הנוגע למגעים בינו לבינם לשם קבלת
התווים. עדותו של ברזני גם עולה בקנה אחד ומשתלבת בעדותו של שלום, אשר מילא את התפקיד
לפניו, ובעדותם של צרפתי ודותן, אשר מילאו את התפקיד אחריו. עדותו אף עולה בקנה אחד עם
האזנות הסתר. עדות ברזני בנוגע לכך שבראש השנה 15 ,’לאחר שכבר לא עבד בעירייה, קיבל
תלושים של יינות ביתן ישירות מהנאשם, נתמכת בתלושים שברזני מסר לחוקרים בעת חקירתו
עדותו אף עולה בקנה אחד עם עדותה של ודאי, מנהלת הלשכה, וכן עם העובדה שתלושים
רבים, שמקורם בתרומות, נתפסו ברשותו של הנאשם, בביתו, ברכבו ובשולחנו.
אכן, ברזני הוא זה שפנה לתורמים כדי שיתרמו תלושים, הוא הסדיר את קבלת התלושים, ואף
שלח אנשים שיביאו את התלושים מאותם תורמים, והוא קיבל את התלושים מאותם אנשים. בכך
ניכר חלקו המשמעותי במעשים. עם זאת, המסקנה היא שברזני פעל לכל אורך הדרך בהנחיית
הנאשם. פעילות כה משמעותית של ברזני מול תורמים, אנשי עסקים מוכרים בעיר כפר סבא, לא
הייתה יכולה להתבצע, ולא שוכנעתי שהתבצעה, תוך הסתרתה מהנאשם. לא שוכנעתי שברזני,
אשר היה עוזרו של הנאשם במשך שנים לא מעטות, ביצע את הדברים ללא ידיעתו של הנאשם
ושלא בהנחייתו.
בנושא אחד סבורני כי עלה בידי ההגנה לסתור חלק מעדותו של ברזני, וזאת בנוגע לטענתו של
ברזני כי הנאשם עשה שימוש אישי בתווים לאירועי יום השנה לפטירת אביו של הנאשם, שנפטר
בינואר 2013 ,בבתי כנסת שונים בעיר. ברזני תיאר סדרת אירועים לזכר אביו של הנאשם, אשר
בהם הכיבוד שולם מתוך התווים. אמנם, רונית ודאי אישרה שהיא שמעה מברזני על עניין הכיבוד
לבתי הכנסת אך לא די בכך כדי להוכיח עניין זה מעבר לספק סביר.

ההגנה הביאה שורה ארוכה של גבאים ואנשים הנוגעים לניהול בתי הכנסת בעיר, אשר כולם כאחד
הכחישו את הדברים. אמנם, לא קיימת זהות מלאה בין מי שברזני נקב בשמם כאנשים אשר
מעורבים בקבלת התווים לשם האזכרות, לבין עדי ההגנה שהובאו, אך ניכר מעדויות עדי ההגנה,
שטענתו של ברזני בנוגע לכיבוד באזכרות לאביו של הנאשם נסתרה. עם זאת, מדובר בסתירה
במקטע אחד בעדותו הנרחבת של ברזני, וסבורני כי אין בכך כדי להשליך על מלוא עדותו, אשר
ככלל ראויה לאמון”.

מתוך הכרעת הדין:” לדחות טענת הנאשם לקנוניה נגדו”

“יש לדחות את טענת ההגנה שלפיה הוקמה מעין קואליציה של “נפגעי הנאשם”, אשר כללה את
מאיר שלום, דני הרוש, ברנזי, מרב גרושתו של הנאשם, רונית ודאי,  ואחרים )למשל,
טענת ההגנה שהוטחה בברזני וברונית ודאי ,וכן טענות הנאשם בחקירתו,
בהתבוננות כוללות על העדויות, לא נמצא לטענה זו שום אחיזה, ולא שוכנעתי שמספר כה רב של
עדי תביעה יצרו קנוניה ביניהם במטרה קונספירטיבית להפליל את הנאשם, כטענתו. גם אם היו
עדים אשר לא חיבבו את הנאשם, ואפילו אם הם שוחחו ביניהם, לא ניתן להסיק מכך שכל עדים
הללו קשרו קשר להפליל את הנאשם על לא עוול בכפו. יתר על-כן, ראיות המאשימה אינן נשענות
רק על עדויות אלה, אלא כוללות גם ראיות רבות אחרות, כגון האזנות הסתר והתלושים שנתפסו,
אשר מחזקות ומתיישבות עם העדויות הללו”.