הפרשה פותחת בפסוק: “ויְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ..”
אם יש פרשות בתורה שהיו צריכים להיות מחוברות – זו בעיקר הפרשה הקודמת (וישב), הפרשה הנוכחית והפרשה הבאה (ויגש). זאת משום שמדובר בסיפור אחד מורכב ביותר, למעשה מביא אותנו לתפנית היסטורית של ישיבה במצרים והשיא של יציאת מצרים.
“ויְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם…”איזה שנתיים? אלו השנתיים מאז פתרון יוסף את חלומות השרים בור הכלא… חולם פרעה מלך מצרים. ואיך זה קורה ששוב בחלומות עסקינן. פרעה רואה בחלומו שבע פרות שמנות, יפות מראה ובריאות בשר – רועות בשדה. והנה, שבע פרות נוספות מגיעות והן דקות (רזות) ורעות מראה. הפרות הדקות טורפות את הפרות בריאות הבשר, “ולא נודע כי בא אל קרבן”… כלומר, הפרות הרזות נשארות רזות ואי אפשר להבחין שטרפו פרות שמנות. בנוסף חולם אותו חלום אך הפעם עם שיבולים. ששבע שיבולים טובות מראה ניצבות זקופות בשדה ושבע שיבולים דקות בולעות את השיבולים הזקופות ושוב לא נראה כאילו נבלעו.
פרעה חסר אונים פונה לכל חכמי וחרטומי מצרים שיסבירו לו את החלומות ואין פותר. ואז נזכר שר המשקים (“את חטאי אני מזכיר”) בנער העברי שפתר את חלומו בכלא, בדיוק רב. פרעה מבקש להביא לפניו את יוסף וזה שוטח בפני יוסף את החלומות, יוסף פותר: חדשות טובות ורעות: שבע הפרות הטובות ושבע השיבולים הבריאות מסמלות שבע שנות שפע במצריים – שלאחריהן תבואנה שבע שנות רעב, אשר ישכיחו מלב כל את שבע השנים הטובות. חשוב לשים לב כאן לצדיקותו וצניעותו של יוסף, בכך שהוא מזכיר את הקב”ה כמי שהעניק לו חכמת פתרון החלומות ולמעשה חנן אותו בדעת.
יוסף אינו מסתפק בפתרון החלומות ולמעשה מציע לפרעה להתחיל לאגור מזון ולהתכונן לשנים הרעות. פרעה לא רק שמקבל את עצת יוסף, מעניק לו את השם “צפנת פענח” (משום שפענח את הצפונות, הסודות) וממנה אותו לשר. שכמי שיהיה אחראי על ביצוע הלוגיסטיקה של ההכנות לשבע שנים הרעות. בכך פועל יוסף ומאפסן תבואה ובר באסמים ברחבי מצרים בכמויות עצומות .ואכן, לאחר שבע שנות שפע, הגיע הרעב למצרים. וכאשר התושבים הרעבים מלינים לפרעה, זה שולח אותם ליוסף. יוסף פותח את המחסנים ומספק להם אוכל. השמועה האזורית שיש שפע במצרים מגיעה עד לארץ כנען, שגם שם רעב כבד. יעקב, אבא של יוסף והאחים שלו, שומעים על המזון הרב המצוי במצרים והוא שולח את בניו להביא משם אוכל. אולם את בנימין, בנו הצעיר, הוא משאיר בכנען – מחשש שיקרה לו משהו. האחים של יוסף מגיעים למצרים, משתחווים ליוסף ולא מזהים אותו. (כמו בחלום שלו בפרשה הקודמת).
יוסף מזהה אותם, אבל לא מגלה להם מי הוא. הוא מתנהג אליהם בקשיחות, שואל אותם מאין באו ומאשים אותם בריגול. ואלו משיבים לו, כי באו לקנות אוכל שכן יש רעב גם בארץ כנען.
יוסף מתחיל להתרכך מעט ומתעניין במשפחה שלהם. האחים מספרים ליוסף כי יש להם עוד שני אחים, האחד (בנימין) נשאר עם אביהם בארץ כנען והשני (יוסף) שכנראה אבד ואולי אינו בין החיים…. יוסף חוזר להיות מנוכר וכולא את שמעון, אך משלח אותם עם אוכל לבית אביהם ומורה להם לחזור עם בנימין. האחים שבים לאביהם ומספרים לו את קורותיהם ובקושי רב משכנעים את יעקב לשוב עם בנימין. יוסף מתרגש מאד כשרואה את אחיו הצעיר ויוצא אל החדר הסמוך ובוכה. אך למרות ההתרגשות והבכי, לא סיים יוסף את השיעור שלו לאחיו. הוא מורה לאנשיו למלא את שקיהם של אחיו באוכל וצידה ולהחביא בשקים כסף וגביעי כסף. האחים יוצאים חזרה ואז שולח יוסף את אנשיו להחזיר אותם והוא מאשים אותם בגניבה. הם נשבעים לו כי לא גנבו כלום, יוסף מכריז כי מי שבכליו תמצא “הגניבה” יהיה לו לעבד ואז הוא שולף כסף וגביעים מכליו של בנימין…. !!!
והמשך בפרשה הבאה….
מידת הענווה
יוסף מתמנה למעשה לשר הכלכלה והאוצר גם יחד ומקבל תואר משנה למלך – ומתחיל את תפקידו החשוב במשנה מרץ. את תפקידו הגדול והאחראי הזה, מילא יוסף ביעילות ובצניעות, ללא גילויי התנשאות וללא ניצול לא ענייני של תפקידו. ענווה זו נבעה מתוך אמונה עמוקה של יוסף בהנהגת השם ובהשגחתו. כשם שאת ירידתו למצרים בדרך מושפלת ראה יוסף בהשגחת השם וברצונו, כך את עלייתו לתפקיד הרם ראה כמי שמופעל משמיים ולכן לא ייחס את ההצלחה לעצמו.
ניסיון גדול עומד בפני כל מי שעולה לגדולה וכן בפני כל מי שזכה להתעשר. במשך חייו חותר האדם לשפר את רמת חייו ואת מעמדו בחברה והנה זוכה הוא להגשים חלומו. לרוב, קורה הדבר לאחר מאמצים גדולים. ברגע זה ניתנת בידו הבחירה אם לזקוף את ההצלחה הזאת לעצמו – (“כוחי ועוצם ידי”), או לקב”ה.
ברגע שאדם אינו זוקף זאת לעצמו, בכך מעיד על ענוותו והתפקוד שלו יהיה בהתאם, מתוך מוסר ויראת שמים.
שבת שלום
חנוכה שמח, חודש טוב ומבורך
חזי ברזני
