הפרשת פותחת בפסוק ” וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו….”

ניזכר ראשית בפרשה הקודמת (וארא), שלאחר כישלון השיחות בין משה, אהרון ופרעה – המצרים ספגו על כל סירוב של פרעה “מכות” בזה אחר זה דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, וברד שירד עליהם מן השמים, בגודל עצום, לא כפי שאנו מכירים ברד כיום. פרעה עומד בסירובו זה בראש בראשונה משום רשעותו וחוסר ההבנה שלו מי באמת מנהל את העולם, ומה גם שמי שמנהל את העולם קצת הכביד את ליבו.

בפרשת בא, סופג פרעה עוד שלוש מכות – ארבה, חושך, מכת בכורות! לשחרר את בני ישראל. אחרי מכת ברד, חייהם של תושבי מצרים קשים מנשוא. משה ואהרון דורשיםים מפרעה: “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי”(שמות, פרק י’ פסוק ג), פרעה מסרב, הקב”ה מטיל מכה – מכת הארבה. גדודים של ארבה מגיעים למצרים והורסים כליל את השדות והצמחייה שעוד נותרו לאחר הברד.. ותושבי מצרים גוועים כבר ברעב. לאחר שפרעה מבקש כי יפסק הארבה, משה מתפלל להשם והארבה מפסיק. אך פרעה בסירובו. ובשל כך הגיעה המכה התשיעית אשר מיררה את חיי המצרים, במשך שלושה ימים “לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם” – מכת חושך, החושך שהיה כל כך כבד. אך במושבות ישראל אור… פרעה מסכים לשחרור בני ישראל אך ללא המקנה והבהמות שלהם. משה משיב בשלילה. פרעה מסרב לשלוח.

הפעם הקב”ה עושה הכנה למשה ואהרון, ומכין אותם ליציאה באומרו להם כי בלילה כל בכור מארץ מצרים מן האדם ועד הבהמה ימות. פרעה לא ישלח את בני ישראל, אלא יגרש אתכם בחופזה ועליכם להתכונן בהתאם ליציאה. להכין צידה, לסמן את ביתכם כדי שאפסח עליהם ועוד הכנות..

וכמו שנאמר “ויהי בחצי הלילה” מתו כל הבכורים בארץ מצרים. פרעה והמצרים הזעיקו את משה ואהרון ופשוט גרשו אותם ממצרים! בני ישראל יצאו במהירות, אמנם היו בהכנות, אבל אפילו הבצק שלכם טרם החמיץ והם הצטיידו במצות לדרך..

בני ישראל יוצאים ממצרים מעבדות לחרות! פרק חדש בתולדות עמנו מתחיל פרק נצחי שמלווה אותנו מאז 3333 שנה. עם ישראל הופך לחברה, עם הנהגה. ועל מסעם במדבר, חציית ים סוף והשיא של קבלת התורה. נכתוב בע”ה בשבועות הקרובים.

” שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לַיהֹוָֽה .. מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים.. ”

מסופר כי גבאי העיר וילנא, החליטו להפחית לעניי העיר את התמיכה הקבועה לרכישת מצות, עקב יוקר המחיה באותה שנה. דבר ההחלטה הגיעה לאזניו של הרב אליהו בן שלמה זלמן זצ”ל המכונה גם בפינו הגאון מוילנא. וזה כינס את הגבאים כדי להניא אותם מהחלטתם לפגוע בעניי העיר. “מה טעם?”, שאל הגאון את הגבאים, “נאמר בתורה ‘שבעת ימים תאכל מצת’- מצת חסר בלי וא”ו, ובפסוק שלאחריו נאמר ‘מצות יאכל’- מצות מלא”? נבוכו כולם.. והגאון המשיך: “ללמדנו בא הכתוב, שבשעה שאדם דואג לעצמו, אזי תאכל מצת בכתיב חסר, כי יכול הוא להפחית ולצמצם את ההוצאות עצמו. אולם כאשר מצות יאכל לאחרים, אזי אינך רשאי להפחית, ועליך לתת בשפע”.

שנזכה תמיד להנות ולתת מהשפע שקב”ה נותן לנו, כפי שראינו את בני ישראל ביציאתם ממצרים בשפע גדול וברכוש. אמן

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני