וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה.
בני ישראל יוצאים בחופזה ממצרים, ומשה מוביל אותם למסע שעשוי להיות מפרך אל ארץ ישראל. הקב”ה מוביל אותם בדרך הארוכה, היות והדרך הקצרה עוברת בשטחי אויב. ובני ישראל, עדיין אינם במצב של היערכות ויציאה למלחמה. לא קל לנווט במדבר אך Google Map שלהם, היה מהטובים ביותר והוא “עמוד הענן” שהנחה להם את הדרך.
בני ישראל קובעים חניה משמעותית ראשונה לחופו של ים סוף. במקביל במצרים, פרעה מבין כי בני ישראל יצאו ואינם מתכוונים לשוב. ומזיכרונו “פגו” עשרת המכות, וזה שולח את פרשיו להחזיר את בני ישראל למצרים. מחנה ישראל, בראותם את פרשי מצרים נחלקו לשלושה.
1- המתפללים להצלה בהנהגת משה.
2- חסרי אמונה המלינים- “הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם”
3- אנשי המעשה שקפצו למים בהנהגת נחשון בין עמינדב.
הקב”ה עונה למשה כי זה לא זמן לתפילה עכשיו, יש לעשות מעשה והורה למשה להטות מטהו/ידיו לעבר הים. מחזה מרהיב נראה לפני עם ישראל כשרוח חזקה מאוד נשבה לכיוון הים “וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם”. בני ישראל עוברים במסע אל תוך הים שנבקע. אך כשצבא המצרים יוצא לעבר ישראל, משה חוזר ומרים ידיו “וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד”
בני ישראל, רואים נס גלוי בהצלה, פצחו בשירה המכונה “שירת הים”. מרים, אחות משה ואהרון, מצטרפת לשמחה וסוחפת את בנות ישראל ,ועם כלי נגינה מאולתרים יוצאות בשירה וריקודים.
השמחה מהר מסתיימת , בני ישראל מתחילים במסע תלונות, המים אוזלים ואין בנמצא. וכאשר כבר הגיעו למקווה מים גדול, נמצא שהמים אינם ראויים לשתיה. ורק תפילת משה להשם מסייעת בהפיכת המים למתוקים. עוד זה מדבר… ובני ישראל רעבים! ומלינים: “כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב”. אך גם כאן משה קשוב והקב”ה נענה. בני ישראל זכו בכל ערב במנת בשר לפי נפש. וביום למאכל – “דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ”, ומשלא הבינו את סוג המאכל שאלו “מן הוא?” וכך כונה. ובהראות כוחו של השם ועוצמתו ובעיקר את אהבתו לבני ישראל, שוב אין מים וזה מורה למשה להכות בסלע ויש מים באופן קבוע…
הפרשה מסיימת בהתקפת פתע של עם רשע (עמלק), את מחנה ישראל. בהנהגה הצבאית של יהושע בן-נון ותפילת משה, בקושי רב שעם ישראל די יגע. מצליחים ישראל לגבור על עמלק. לאחר הניצחון מורה הקב”ה למשה- “כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאׇזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם”
פרשה זאת מכונה בפי כולנו – פרשת שירה. יש בה הרבה דברים ופרטים אבל השירה שאחרי ההצלה שבאה מקריעת ים סוף היא זאת שפורצת. שירה ומוזיקה מביאה את הרגשות שלנו לפרוץ ולזרום. כך גם בני ישראל שרו במדבר מתוך רגש עצום “..שִׁ֤ירוּ לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה…” השירה פרצה מתוכם. באופן אישי, אך בכנות, הקב”ה איתנו לרוב בכל כך טוב – בלימודים, בהישגים, בבריאות, בפרנסה, בזוגיות ומשפחה, בתורתו שמכוונת לנו את דרך החיים ועוד… עם טוב שכזה, השירה צריכה לפרוץ מתוכנו כמובן מאליו. בהלל, בתודה וברגשי שמחה. עלינו לחפש את הדברים הטובים הללו, להביט בהם ופשוט לפרוץ בשירה..ואין מתאים כמו “שבת שירה” הזאת, להביט על החיים, עם כל הקושי לעיתים ותמיד למצוא את השירה שתעלה בפינו ובליבנו.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
