הפרשה פותחת בפסוק “וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.”
פרשה קרויה על שמו של יתרו? מה הקשר שלו לישראל?
נחזור אחורה קצת, יתרו הוא חותנו של משה, אביה של ציפורה, אשת משה. יתרו הוא איש דת, כהן מדיין. הוא זה שמכניס את משה לביתו לאחר שזה נמלט ממצרים, נותן לו את בתו לאישה. יתרו ראה במשה עוד לפני בני ישראל, בראש ובראשונה אדם עם חמלה עצומה. יתרו שנפרד ממשה לאחר שזה שב להנהיג את בני ישראל, פוגש במשה לאחר ששמע על הניסים המופלאים שקרו לבני ישראל ביציאתם ממצרים ומעל הכול המעבר בים סוף. יתרו מגיע אל משה יחד עם ציפורה אשת משה ושני הבנים שלהם. בפגישתם, מבין יתרו מי עומד מאחורי כל הניסים שקרו לעם ישראל וכי יש מנהיג לעולם. “עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים”
במהלך שהותו של יתרו במחנה ישראל, הוא מסייע למשה בארגון ההנהגה שלו את בני ישראל. שיגרת יומו של משה היתה לשפוט בין בני ישראל. יתרו מבחין בכך ומשתומם מדוע כל העבודה הקשה נופלת על כתפיו של משה בלבד. הוא מסביר למשה כי הדבר עשוי לפגוע בו ולגרום לו לקריסה. “נָבֹל תִּבֹּל–גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ” ומציע לו: תבחר לך אנשים שאתה סומך עליהם. חשוב שיהיו אנשי חיל, יראי השם, אנשי אמת ושונאי בצע. לכל עשרה יהודים ימונה שופט מיוחד הנקרא שר עשרות. על כל חמישים יהודים – שר חמישים. על כל מאה – שר מאה ועל כל אלף – שר אלפים. במידה ותתעורר סוגיה ששרי העשרות לא ידעו לפתור, היא תועבר לערכאה של שרי החמישים וכך הלאה. ..רק במקרים קשים במיוחד תגיע הסוגיה לפני משה.
משה מקבל את עצת חותנו ומבצע אותה.
אנו כמעט שבעה שבועות מיציאת מצרים, בני-ישראל מגיעים אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני, כמו שנאמר: כאיש אחד בלב אחד. משה עולה אל האלוקים, שם הוא מצטווה לומר לבני ישראל “אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.”
משה מוסר לעם ישראל את דברי השם והם משיבים לו כי יעשו את כל אשר דיבר – “נעשה ונשמע”. הקב”ה מצווה על משה להכין את ישראל לקבלת התורה:” וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם.” ביום השלישי קמים בני ישראל למחזה מרהיב של קולות וברקים, ענן כבד וקול שופר חזק מאוד הנשמע על הר סיני. משה מוביל את העם אל תחתית ההר וקול השופר רק הולך ומתחזק. משה שוב מזהיר את העם לא להתקרב אל הר סיני ואז מתרחש המעמד רווי ההוד של מתן תורה ועשרת הדיברות:
א) אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ב) לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני; ג) לא תישבע לשווא בשמי; ד) זכור את יום השבת לקדשו; ה) כבד את אביך ואת אמך; ו) לא תרצח; ז) לא תנאף; ח) לא תגנוב; ט) לא תענה ברעך עד שקר; י) לא תחמוד במה שיש לרעך: באשתו, עבדו ואמתו, שורו וחמורו.
חשוב לשים לב לחלוקה של עשרת הדיברות 4 דיברות בין אדם למקום (להשם), דיבר חשוב בין אדם לאביו ואמו, שלהם למעשה יש חלק בבריאה שלנו. וחמשת הדיברות האחרונות כתובות בקצרה, ללא צורך בפרשנות ואילו הדיברות של בין אדם לחברו! ומאז ועד היום (3333.5 שנה), מלווה אותנו התורה ועשרת הדיברות שהם הבסיס והתשתית של החוקה שלנו. לא נעשו בהם שום תיקונים ושום שינויים! עמים רבים אימצו את הדיברות הללו, לא מעט מוסדות ציבור ושלטון בעולם, בעיקר בארה”ב, מציבים את לוחות הברית כסמל. ומשה רבנו ועוד דמויות מקראיות הינם אב טיפוס פוליטי/ציבורי נפוץ.
“כבד את אביך ואת ואמך”
בצפון תל-אביב היה בית-כנסת, בקושי היה בו מניין. יום אחד, החל להגיע למקום מבוגר כבן שבעים. הוא לא נראה דתי מבית. הוא נהג להתפלל ומיד לצאת. רב בית-הכנסת התפלא. בדרך כלל אדם כזה מגיע לאזכרה באופן חד-פעמי, מעולם לא ראה שבגיל כה מבוגר אדם כזה חוזר בתשובה. לאחר כמה פעמים שהאיש הופיע, פנה אליו הרב: “האם אתה זקוק למשהו? יש לך אזכרה?”, “לא. אני חוזר בתשובה”. הרב נדהם: “מה קרה?”. “האם שמעת על הסיפור של הרב רביץ ז”ל?” הרב נזכר במקרה שאירע עם הרב רביץ שעשה קידוש השם. הוא היה זקוק להשתלת כליה וכל ילדיו נלחמו ביניהם מי יתן את כלייתו לאביו. לבסוף ניגשו לדין תורה אצל הרב אלישיב זצ”ל, שפסק כי לבכור זכות הבכורה. ואכן הבכור תרם לאביו כליה. הדבר התפרסם ועשה קידוש השם גדול. “כן, שמעתי. באמת קידוש שם שמיים.” – הפטיר הרב. “אז תדע, כבוד הרב, שלי קרה אותו סיפור בדיוק! הייתי זקוק להשתלת כליה והרופאים פנו אל ילדיי. בני אמר שהוא נוסע עוד מעט למסע בחו”ל והוא זקוק לכוחות ותרומת הכליה תחליש אותו. פנו לבתי, והיא טענה שעוד מעט היא מתחילה סמסטר חדש באוניברסיטה והיא זקוקה לכוחות ללמוד, ולכן אף היא אינה יכולה.” כאן פרץ הזקן בבכי והמשיך: “הנה, אתה רואה? נתתי לילדיי את החיים, השקעתי בהם הכל, הזרמתי כספים בלי סוף, שלחתי אותם ללמוד, נתתי להם חוגים ומה לא – והם השאירו אותי ככה! הייתי מאוד מדוכדך. בדיוק אז ראיתי את הכתבה בעיתון על דין התורה בין ילדי הרב רביץ וראיתי מה זה הכוח של התורה. באותו רגע החלטתי לחזור בתשובה…”
בנימה אישית, מעשה ילדיו של הרב רביץ ז”ל, והקידוש שם שמים שעשו בכבוד אביהם, ליווה אותי שנים רבות והיה לכך חלק נכבד גם בתרומה שלי.
שבת שלום ומבורך
