הפרשה פותחת בפסוק ” וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם….”
בפרשת הקודמת (יתרו), למדנו על האירוע המשמעותי של מעמד הר סיני – מתן תורה. פרשת משפטים למעשה נותנת לנו הלכה למעשה, ציווים, דינים העוסקים בהתנהלות שבין אדם לחברו בהמשך ישיר למערכת המשפט שהוקמה בפרשה הקודמת ע”י משה בעצת יתרו.
הפרשה מתחילה בחוקים הקשורים לעבדים ומורה לנו מה לעשות עם העבד העברי, במצבים שונים. על פי הכתוב בתורה, צריך לשחרר עבד אחרי שש שנים, אלא אם כן הוא מסרב להשתחרר. במקרה כזה, רוצעים את אוזנו למשקוף (סמל למשקוף לפני יציאת מצרים – המעיד כי העבד העברי חוזר למעשה לימיו כמשועבד). הפרשה מציינת חוקים רבים, הקשורים באלימות בין בני אדם. כגון: “מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת.” , : עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל” וכיו”ב… כמו כן, דינו של מי שמקלל או מכה את אביו ואת אימו הוא מוות.
הפרשה דנה בנושאים של רשלנות, גניבה או מקרים בזדון שגרמו לפגיעה בגוף או ברכוש. כמו: מה קורה אם גנב נטפל דווקא אל הרכוש של חברו? מה עושים כאשר אדם מבעיר אש בשדה של חברו, או כאשר מישהו מעמיד פנים בעניין שמירת רכוש חברו, או בזלזול השגחה על רכוש חברו וכתוצאה מכך ניזוק הרכוש.
החוקים בפרשה זו מכונים ע”י חז”ל דיני “נזיקין”, כאלו שגורמים נזק לרכוש ולנפש. חז”ל בגמרא מציעים לאדם רוצה להיות צדיק, כי עליו להיזהר בראש ובראשונה בדיני נזיקין בין אדם לחברו.
הפרשה בהמשך דנה בחוקים חברתיים/קהילתיים, כגון: לא להתעלל בזרים/גרים, שכן אנו היינו גרים בארץ מצרים, ולא לתת אותו יחס כפי שקיבלנו שם. איסור נטילת שוחד, איסור להתעלל ביתומים ואלמנות. וחובה לשמור ולסייע לחלשים בחברה, הינה חובה מוסרית מעל הכול ותורה מציינת זאת לא רק בפרשה הזאת, אלא בהרבה מקומות.
לא בכדי, אלא בכוונה ברורה, נותן לנו הקב”ה בהקבלה למעמד הר סיני את הנושאים החשובים בתורה, הכרוכים בין אדם לחברו והסביבה החברתית/קהילתית שלו.
הפרשה ממשיכה לאחר מכן בדינים הקשורים לעבודת השם כמו קורבן פסח, שבת בשר וחלב , שמיטה וכיו”ב. … הפרשה מסיימת אודות ההכנות לקראת קבלת לוחות הברית .משה יחד עם אהרון ובניו נדב ואביהוא ושבעים זקני ישראל ניגשים אל ההר, אך רק משה עולה. כשהוא שב, הוא מוסר לעם את דברי האלוקים והם משיבים לו בפה אחד “כל הדברים אשר דיבר ה’ נעשה”. משה רבינו מעלה על כתב את כל דברי התורה, מסיפור בריאת העולם ועד המעמד.
משה רבנו עולה אל הר סיני לקבל את הלוחות ומפקיד את הזקנים יחד עם אהרון וחוזר לדון את העם כאשר הוא ישהה בהר. הוא שוהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה…
כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן – עונש המצער אלמנה.
מעשה באדם אחד, שהשכיר דירה לאלמנה עניה ויתומה. לאחר כחודש, בא ותבע את שכר הדירה, ולא היה לאלמנה מהיכן לשלם וביקשה ממנו עוד זמן, הוא סירב ודרש לפנות את הדירה. ולא היה לה מקום אחר, היה זה בעת של חורף קשה, רוחות עזות, ברד, שלג וכפור. מה עשה? הלך והסיר את הרעפים שעל הגג, והכל לתוך הבית. באו אליו בני אדם רחמנים, וביקשו והתחננו בפניו שיחוס עליה ועל יתומיה הקטנים, ויניח להם לגור בדירה עד סוף ימי החורף, אך זה סירב ברשעות. האלמנה נאלצה לעזוב את הדירה ומצאה מקום במחסן של משפחה יהודית טובה.
אכזריותו של בעל הדירה נפוצה.
רבי ישראל מאיר זצ”ל – ה”חפץ חיים”, שהיה עד למעשה אכזרי זה, עמד וצעק את הפסוקים: ” כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי – שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים.”
“החפץ חיים” חשב, מה יהיה סופו של בעל דירה רשע זה? עברו שנים. כעבור עשור, בא כלב שוטה ונשך את בעל הדירה. הוא התייסר בייסורים קשים ומרים, התפתל במכאוביו במשך כמה שבועות, ואף ילל ככלב עד שלבסוף מת בייסוריו.
יהי רצון שתמיד נהיה עם חמלה, כפי שמנחה אותנו תורתנו הקדושה.
שבת שלום ומבורך
חודש אדר א’ טוב ומבורך
