וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית—לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.

בפרשה הקודמת, (תרומה) – קראנו על הציווי של הכנת המשכן – שינדוד עם בני ישראל במהלך שהייתם ומסעותיהם במדבר. בפרשה השם ממשיך ומפרט למשה ציווים שונים, העוסקים בבניית המשכן, וגם השירות שיעשה בו ומי יעשה את אותו שירות. בתחילה בני ישראל מצווים להביא “שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד”. נר התמיד צריך לדלוק תמיד בחצר המשכן וזהו ציווי לעולם המכונה כפי שמכנה התורה “חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם”.

בהמשך עוברת הפרשה לספר על הכוהנים, סוג לבושם, תפקידם, כאשר שושלת אהרון אח משה הם אלו שישמשו ככוהנים, זה תפקיד מכובד שעובר בירושה. הכוהנים יהיו לבושים במדי פאר “וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת”

הבגדים יעוצבו ע”י “כָּל חַכְמֵי-לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה” – כאשר המעצב הראשי של בגדי הכהונה ובנית המשכן היה בצלאל בן חור, משבט יהודה ולידו אליאב בן אחיסמך משבט דן, אותם מילא הקב”ה רוח חכמה. צריך לשים לב כי לא סתם נבחרו אנשים אלו למשרה זאת, הם אינם בעלי עניין ואין סיכוי שלהם יהיה חלק או שימוש אישי בעבודתם שכן הם אינם מצאצאי אהרון.

חלק מהביגוד היה “חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט”. החושן הוא למעשה לוח רבוע שבו משובצות 12 אבנים יקרות ועליהן חרוטים שמות 12 השבטים. החושן נצמד לחזהו של הכהן הגדול. האפוד הוא מעין סינר שעליו מוצמד החושן. לאהרון, ששימש ככהן גדול, הם הכינו שמונה בגדים ואילו לבניו ארבעה בגדים בלבד. ארבעת הבגדים הנוספים אמורים לשרת את הכהן הגדול בעיקר בעבודתו במהלך יום הכיפורים.

אחרי שהבגדים נתפרו, נערך לכוהנים טקס הכתרה לכבוד כניסתם לתפקיד. ה’ מורה למשה: “וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם… וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן … וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ”. אהרון, הכהן הגדול, נמשח בשמן כפי שמכתירים מלך. כחלק מטקס ההכתרה, מקריבים הכהנים קורבנות.

הטקס למעשה מסתיים בדברי השם : “וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים” .

“ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד..” – הכהן שרצה להיות כהן ..

מסופר על אחד שהגיע אל הרב וביקש: “רצוני להיות כהן!” הרב ניסה להסביר לו… אך בטרם הספיק להוציא מילה כבר הונחה על שולחנו חבילת שטרות מכובדת… הרב לא הראה שביעות רצון והלה המשיך למלא את השולחן בשטרות… הרב הסביר לו שזה בלתי אפשרי “לקנות כהונה”, אך הוא התעקש והעלה את הסכום ואף שילש אותו… אך הרב עמד בסרובו…! בחרון אף עזב את ביתו של הרב ושם פעמיו אל הקהילה הרפורמית. לאחר משא ומתן מייגע גם שם לא הסכימו להפוך את המסכן לכהן.

בצר לו, פנה אל האחראי מטעם הקהילה הקונסרבטיבית. שם הוא התקבל בחמימות כשאחד מהם זיהה את “הפוטנציאל” האמירו במחיר. מיודענו שנפשו חשקה להיות כהן, הסכים וכתב המחאה לפקודת הקהילה בסכום של 7 אפסים…נקבע הטקס לשבוע שאחרי, וברוב פאר והדר הוכתר מיודענו לכהן באופן רשמי ואף קיבל תעודה המעידה על כך…

לאחר הטקס פנה האיש ללכת לדרכו כשהוא שמח וטוב לב. לפתע רץ אחריו ראש הקהילה וביקש לדעת: “סלח לי שאני מתערב, אבל מסקרן אותי לדעת מה נחוץ לך כל כך להיות כהן? ועוד ששילמת עבור זה סכום לא מבוטל?! השיב ה”כהן הטרי” בפשטות: “מז’תומרת למה?! אבא שלי היה כהן, גם סבא שלי היה כהן… למה שאני לא יהיה גם כהן?!”…

יהי רצון שתמיד נדע ובעיקר נבין מה מעמדנו, ומה מטרת השליחות והשירות שלנו כבני אדם וכיהודים בפרט.

שבת שלום ומבורך

חזי ברזני