“שמי גולן מוסאי, יליד העיר כפ”ס, אני נכה מלידה בעקבות ניוון שרירים, עו”ד בהשכלתי ופועל שנים רבות למען ציבור הנכים. הגעתי לפה להעיד בפני ביהמ”ש על תרומתו ועשייתו הרבה של הנאשם למען השכבות החלשות בתושבים בכפ”ס ובכללם תושבי העיר בעלי מוגבלויות שונות לאורך כל תקופת כהונתו כראש העיר. לאחר שהנאשם נבחר ראשונה לכהן כראש העיר בשנת 2003 ,הוא יזם ופעל לכינון ועדת נגישות בעירייה, ועדה שאינה מחויב להתקיים מכוח חוק, ועדה שהוקמה במטרה להגות גוף חשוב לפרטיהם של תושבי העיר בעלי מוגבלויות שונות הפועל לקידום ומיצוי זכויותיהם כתושבים על מנת לאפשר לנו ציבור הנכים בעיר קיום חיים שווי זכויות מקדמיות כשאר תושבי העיר.

“ברצוני לציין כי הנאשם בידיעתו שאני תושב העיר ובעל נכות עו”ד הפועל ומסייע לציבור הנכים בעיר, פנה אליי וביקש שאצטרף וועדת הנגישות כנציג ציבור הנכים בעיר. ועדה זו כללה בין היתר עובדי עירייה, נציגים ממחלקת ההנדסה, תחבורה, עבודות ציבוריות, רווחה  ונציגים בעלי מוגבלויות בראיה ושמיעה ונכים המרותקים לכיסאות גלגלים.

“ראוי לציין כי וועדת הנגישות שהקים הנאשם עדיין פועלת במשך שנים רבות, היא מנגישה את המרחב הציבורי בעיר למען תושבי העיר הנכים. היא משמשת מקור למידה לרשויות שרק לאחרונה הוחלט לקיים בהם וועדת נגישות. מר בן חמו לא היה חבר בוועדת נגישות, אך הוא דאג להגיע פעמים רבות לישיבותיה ולהקדיש מזמנו הפרטי כדי להקשיב, לתמוך ולקדם את המלצות הוועדה למען ציבור הנכים בעיר. מר בן חמו לא הסתפק בקריאת הפרוטוקולים של וועדת הנגישות, אלא תמיד דאג שהמלצותיה של הוועדה יבוצעו במלואן על ידי המחלקות הרלוונטיות בעירייה.

“הוא הורה לקיים סקר נגישות בעיר, ובהסתמך על ממצאיו הוא פעל להנגשת דרכי גישה, מדרכות, ותחנות אוטובוס בעיר לטובת העיוורים והנכים המסתייעים בכיסאות גלגלים. בנוסף, הוא דאג לכך שיותקנו רמזורי שמע לעיוורים כדי לאפשר להם חצייה בטוחה של צמתים וכבישים בעיר באופן עצמאי. מר בן חמו לא פסח על זכויותיהם של ילדי העיר בעלי המוגבלויות השונות ובעיניו הייתה חשיבות רבה לשילוב אותם ילדים במערכת החינוך הרגילה בעיר.

“לשם כך, בוצעה הנגשה מפיזית של מבני ציבור ומוסדות חינוך רבים בעיר, בתי ספר וגנים כאחד באמצעות התקנת רמפות וכיתות שמע. דלת לשכתו של מר בן חמו הייתה תמיד פתוחה בפנינו חברי הוועדה. הוא דאג להיפגש עמי מעת לעת כדי ליצור את העשייה למען ציבור הנכים בעיר ולדון כיצד ניתן לשפרה. היו פניות ובקשות של תושבים נכים להנגשות פרטניות, עיקרן הנגשת המרחב הציבורי באזור  המגורים של אותו תושב נכה, דרכי גישה לביתו ונגישות לבתי כנסת, גינות משחק ומגרשי ספורט. בקשה להנגשה פרטנית של בתי ספר או גנים שתאפשר להורה נכה להתנייד בכיסא גלגלים, להגיע ולהיכנס לאותו מוסד חינוכי עם ילדו. כמו כן, הוא סייע לנכים המרותקים לכיסא גלגלית בסימון חניה הקרובה לביתם. בקשות מסוג זה היו נידונות בוועדת התנועה ורק לאחר אישורן היו מבוצעות על ידי המחלקה לעבודות ציבוריות שבעירייה.

“זכור לי מקרה של גב’ נכה קשה הסובלת מניוון שרירים ומרותקת לכיסא גלגלים, היה צורך לסמן עבורה חניית נכים בצמוד לביתה. ולהנגיש עבורה את הגישה באמצעות ביצוע של הנמכת המדרכה. בקשתה של אותה גב’ נכה אושרה בוועדת התנועה אך הביצוע התעכב זמן רב בשל עומס במחלקה המבצעת עבודות ציבוריות. פניתי בנושא זה למר בן חמו והוא הורה על ביצוע עבודות ההנגשה באופן מידי. לצערי, אותה גב’ נפטרה לאחר כ-8 חודשים, ברגישותו הרבה של בן חמו שהקל עליה ולו במעט את הקושי ההישרדותי שחווים נכים רבים ככמותה.

“מר בן חמו סייע רבות לפתרון מצוקתה של משפחת – מדובר בנכת פוליו מרותקת לכיסא גלגלים, אם לשתי בנות שנעזרה במשך שנים בבעלה עד שחלה ונזקק לטיפול בעצמו. כדי לאפשר לגב’ רוזנברג להתנייד באופן עצמאי בכיסא הגלגלים הממונע נדרש היה להנגיש את שביל המוביל מהמדרכה בכניסה לבניין מגוריה, לצורך כך בן חמו הגיע לביתה עם מהנדס מנהל המחלקה לעבודות ציבוריות ודאג שיעשה שביל נגיש ותקני עבורה בו היא משתמשת עד היום ומצליחה לנהל אורח חיים עצמאי ככל האפשר. לסיום דבריי כאדם נכה המתנייד בכיסא גלגלים מזה 49 שנים, אבקש להדגיש בפני ביהמ”ש הנכבד את חשיבותה הרבה של אותם חוקים ותקנות בנושא ההנגשה לנכים. אך לא די בהם כדי ליצור את השינוי בשטח הן מבחינה פיזית והן מבחינת הכלתה של החברה את ציבור הנכים. לשם כך, צריך את הערך המוסף, ההנגשה שבלב. דבר שניחן במר בן חמו ראש העיר לשעבר שבדרכו המבורכת ורגישותו הרבה אפשר לנו תושבי הנכים בכפ”ס שוויון זכויות ובכך חיים של כבוד דבר הראוי, נכון וצודק שיעמוד לזכותו”.

“תודה רבה שהזמנתם אותי, לכבוד לי. אני מכיר את יהודה הרבה שנים. היכרותנו התחילה בזה שהרבה שנים היה לי אח שנפטר מדום לב. הבן שלו היה חולה, ילד קטן, הוא נפטר ממחלה נדירה והמוני בני אדם באו לכבד וביניהם היה יהודה. הוא לא היה ראש עיר אז. הרבה אנשים באו. יהודה בעצם מבחינת קליטת עלייה של עולים יוצאי אתיופיה הוא היה אדם מדהים בנוף. הוא לקח את תושבי אתיופיה והפך אותם לשווים כאשר הם מתמודדים עם קשיים יום יומיים. הוא הכיר את המשפחות אחת אחת ואת הקשיים שלהם, הוא הכיר כל אחד. הוא נתן הלוואות לסטודנטים, הוא ראה בחינוכם את הפתח לשילובם במדינת ישראל, הוא טיפל בילדים קטנים שלא ישוטטו, בגלל משבר העלייה המשפחות מאד מתקשות להיקלט בארץ והוא הגיע גם לבני נוער. הוא ליווה אותם עד שהגיעו לאוניברסיטה וגם שסיימו לימודיהם הוא התעסק בתעסוקתם.

“אני עליתי לארץ ב-84 ,גיל 16 דרך סודן. התחנכתי ולמדתי בבית ספר תיכון בחיפה, למדתי עו”ס בבר אילן ובהמשך למדתי משפטים בקרית אונו, אני משפטן ולא עו”ד. עבדתי בסוכנות היהודית 17 שנה, 25 הייתי קצין בצבא. עסקתי בקליטת יהודי אתיופיה שנים רבות. ב-2008 פרשתי מהסוכנות והלכתי לכנסת. הייתי חבר כנסת מטעם קדימה ולאחר מכן מטעם התנועה. סיימתי את תפקידי כסגן יו”ר  הכנסת. מ-2014 פרשתי מהכנסת ואני איש עצמאי. אם אני חוזר לעניין של יהודה, אחי היה לו היכרות עם יהודה, הוא היה חבר טוב שלו, הוא ייצג לא רק את יוצאי אתיופיה אלא גם את השכבות החלשות בכפ”ס עד שנפטר מדום לב. הוא היה חבר ועד של ועד העובדים, היה אדם פעלתן והייתה לו היכרות אישית עם יהודה והיה חבר שלו וחבר מועצת העיר עד מותו. במהלך השנים האלה גם כשהיה חבר מועצה וגם לפני הם בנו קבוצה קטנה של יוצאי אתיופיה ביוספטל שני בתי כנסת ומרכז קהילתי גדול שיהודה גייס תרומות, שם גם מלמדים את הילדים את שפתם אמהרית וחוגים בשעות הערב. אני באמת מתרגש לדבר על יהודה ומה שעשה, הוא אדם צנוע, רב פעלים. אני מעולם לא ביקשתי ממנו לעזור לי פוליטית והוא לא ביקש ממני, אך ורק לעזור להורים. אני מאד מתפלא כי עסקתי בקליטת עולים מאתיופיה שהיא קשה, אבל יהודה הפליא אותי שהוא מכיר את כל המשפחות ואם מישהו היה בבית חולים הוא היה מגיע, אם מישהו נפטר היה  מגיע לכל השבעה ומביא מצרכים ומזרנים ועוזר. בקהילה שלנו מתים המון אנשים. לכן, אני אשמח שביהמ”ש יתחשב במעשיו וזה יביא בחשבון את תועלת לרווחת העולים, גם האישית וגם למען המדינה. הרגישות האנושית שיהודה מגלה אין לה גבולות במובן החיובי. ללכת אחד אחד, להגיע לכל משפחה, אני יכול לספר שאחרי שאח שלי נפטר יהודה התקשר להורים שלי, אבי נפטר ואמי תיבדל לחיים ארוכים וממשיך לשאול גם את האחיינים מה שלומם. כל פעם שאנחנו נפגשים ומעלים זיכרונות יהודה בוכה. אני שואל אותו למה אתה בוכה והוא אומר שחבל שאיש כזה לא ממשיך להתקיים כאן. אח שלי עסק לא רק התחום של עולים מאתיופיה אלא גם לטובתם של תושבים בכפ”ס. שניהם עסקו למען רווחת העולים והתושבים אבל אני מדבר על העולים מאתיופיה והקהילה יחסית קטנה אבל כפ”ס מאד באה לקראת קליטת עולים מאתיופיה למדינת ישראל. לייצר גשר כזה שהוא מאפשר ולהסתכל על העולים בגובה עיניים שזה הכי חשוב בקליטה. יהודה הוא כזה. אני באמת מתרגש לדבר בפניו ועליו”.

“אם אני אספר על יהודה לא ייגמרו שנתיים מה שהוא עשה לקהילה שלנו ובמיוחד בשבילי. כשניסיתי לעלות לארץ והייתה עליה, נעצרתי והגעתי לארץ ביקשתי לקבל מעמד של אסיר ציון מצאתי את יהודה, הוא כתב מכתב והיה עובד אז בהסתדרות, הוא עזר לי וקיבלתי את המעמד. שאנחנו הגענו לכפר סבא הגענו דרך סודן היו לנו בתים מוזנחים, יהודה אמר שצריך לעזור לעולים שבאו ול-16 משפחות דאג שנקבל דירות חדשות. כל זה שהוא היה בהסתדרות. היו משפחות שהיו נעדרים בדרך לעליה, 42 נפשות, ובזכות יהודה שכתב מכתב חיפשו אותם והביאו אותם לארץ. גם הילדים שלי היו באתיופיה ופניתי ליהודה ביקשתי שיעזור לי, גם את הילדים שלי שהיו באתיופיה ובעזרתו באו לארץ. בזכות הפעילות של יהודה לאחר שנעשה ראש עיר, לא סבלנו מגזענות ולא מתחושת אפליה לקהילה האתיופית. בכפר סבא כדי לשמור על המורשת שלנו אפילו יהודה דאג שמישהו ימשיך ללמוד את המשך קיומם של המנהיגות הרוחנית. היה מנהיג ציוני גדול של יוצאי אתיופיה, ביקשנו מיהודה שיעזור לנו להשכיר והיה מקום שמועדון שהוקם על שמו. בגלל הפעילות שלו, בני הנוער שלנו התגייסו ליחידות קרביות, אין אצלנו בקהילה שלנו ילד אחד שצורך סמים או אלכוהוליסט בגלל הפעילויות של בני נוער שיהודה עשה”.

“אני אמא של בן בורנשטיין חייל גבעתי שנהרג ב-2001 וכיום משמשת כיו”ר יד לבנים בכפר סבא. שנבחרתי להיות יו”ר יד לבנים פגשתי את יהודה פעם ראשונה, אני לא מכירה אותו קודם אני לא מכפר סבא לא מכירה משפחה ולא פעילות קודמת שלו. הפגישות בינינו היו פגישות של אוזן קשבת קודם כל, נכון שאנחנו משפחות שכולות אבל זה היה מעל ומעבר. קודם כל הוא שאל מה היה המקרה הפרטי שלי, וברגע שפונים אליו ושואלים אותך על המקרה הפרטי שלך אתה יודע שמי שעמד לפנייך הוא אדם בעל לב רחב ומצפון. יהודה היה קשוב לכל הבקשות שלנו ביד לבנים, למעשה עד שהחלטתי להיות יו”ר לא הייתה שום פעילות. הוא דאג להגדיל את חדר ההנצחה, להכניס מערכת אטרקטיבית כדי להנציח את כל הנופים של העיר. אבל מעל הכל הוא בחר להתייחס לדבר אחד שהוא עבורי מעל ומעבר. בכ”ס טקס יום הזיכרון היה בתוך היכל התרבות שהוא למעשה יד לבנים בכפר סבא, המקום מכיל 700 מקומות, ויש בכפר סבא 300 נופלים, טקס יום הזיכרון זה היום שכל עם ישראל מזדהה אתנו ובוודאי המשפחות, החברים, הקרובים כולם אתנו. אנחנו קיבלנו  כרטיסים לאולם, מי שניהלו את הטקס אלו היו הוותיקים של כפר סבא, אני הרגשתי נורא וכך גם משפחות אחרות כאילו אנחנו מוקצים מכניסים אותנו לאולם 4 אנשים ותו לא. שהוא נבחר אמרתי לו הדבר הראשון שאני מבקשת זה להוציא את הטקס הזה לכיכר העיר על מנת שכל כפר סבא תוכל להזדהות אתנו. אמר לי פנינה אם את רוצה אני מבקש ממך שתביא לי 98 אחוז של המשפחות השכולות שמסכימות לכך.

“המשפחות הוותיקות של משפחות יום כיפור הם בד”כ האחים השכולים, כפר סבא כבר הייתה עיר.. והם פחדו להוציא את זה החוצה. עשינו משאל ויצא 95 אחוז. בסוף השגנו 98 אחוז והוצאנו את זה החוצה. לפני הטקס הוא אמר שהוא מפחד שלא יגיע אנשים. ומי שניהל את הטקס זה יד לבנים… כל הקהילה הייתה קשורה לזה וזה בזכותו. באותו ערב, המשפחות הוותיקות לא הגיעו לטקס, עד אחרי כמה שנים שאמרו שתודה שהוצאנו את הטקס, ואת זה אני לא יכולה לשכוח לו”.

“אני יו”ר עמותת אלומה – להנחלת מורשת השואה. עצם הדבר שפתחתי את העמותה הייתה בהמלצתו ועידודו ועזרתו הטובה של יהודה ראש העיר לשעבר. אני הייתי בעמותה אחרת רק של שורדי שואה, ביום מסוים מן חלום כזה לעשות שכל האנטישמיות בעולם להעביר את זה לדורות הבאים שלנו. יהודה תמך בהקמת העמותה. יש לנו הישגים בלתי רגילים, עם תקשורת עם נוער, עם שורדים שאנו  מחברים עדיין את הדור הראשון עם הילדים והנוער. אני בעצמי שורדת שואה, בת 86 היום. ניסיתי להתקרב לעירייה וחשבתי שצריך לעשות משהו יותר מוסדי ולא הצלחתי להגיע. יהודה היה הראשון שקיבל אותי ועבר איתי דרך די ארוכה בלשכנע את מי שהיה צריך לאשר לנו אז לעסוק בכלל בתחום הזה. בסופו של דבר יהודה היה אצלי ואמר לי תשמעי את מסוגלת תפתחי עמותה חדשה, פתחנו  עמותה חדשה לפני 12 שנה, אני עובדת בזכותו ובזכות התמיכה שלו, דרך מרכז החינוך של כפר סבא, הוא תמך בכל האמצעים לקדם את העמותה. אני עובדת עם בני נוער בכל השכבות מהיסודי ועד התיכונים יש לנו פרויקטים שנתיים שאנו מנהלים, גם חד פעמיים כמו יום השואה. לילדים אנו עושים השנה תאטרון עדות זה מחבר את זה, שורד שואה מספר את הסיפור שלו, בונים ממש מופע תאטרלי  והילדים משחקים את התפקיד של שורד השואה. יש לנו עשרות של פרויקטים ואני מאמינה שבזכותו של יהודה שהוא קידם את זה ותמך, נגיע לזה שיותר ויותר נוער. אנו מחוברים גם לרעננה, גם הוא היה שותף בנושא. ראיתי את יהודה במעשיו האנושיים, שזה אולי לא תפקיד של ראש העיר אבל זה האופי של בן אדם, אני עברתי כמה אסונות בחיי ויהודה ליווה אותי בצורה שלא איתי ולא שמעתי שראש עיר מסוגל ועושה דברים כאלה, איבדתי בעל, אח צעיר, ואחת מבנותיי. זה בלתי רגיל הליווי שקיבלתי. אני יודעת לומר שאני לא בת יחידה ליהודה, יש לנו 80 עמותות בכפר סבא, הוא חי את הדברים, הוא רצה לדעת על שורדי השואה, היה מתעניין, לא היה אירוע בעמותה שעשינו שורדי שואה ויהודה לא היה. ולא שהוא נכנס לחמש דקות נואם נאום והולך, הוא היה שם עם כל הנשמה והלב.  מבחינתי לפחות כשורדת שואה שהגענו לרמה כזו של עשיה, זה נותן את אותותיו גם היום, יש דברים שהושרשו בזכותו ונשארו. לפני כן זה לא היה, זה רק עם יהודה. אהבתו לזולת, אפשר ללמוד ממנו. קיבלתי פרס גם שהוא לא היה ראש העיר, על הפעילות שלנו, הוא היה הראשון שקיבלתי ממנו טלפון. זה טבוע בדמו להיות אוהב הזולת ואוהב האדם. אני שמחה שהייתי איתך בעבודה יהודה”.

“אני אימא של נופר, ילדה עם תסמונת דאון, יו”ר אקים. את יהודה הכרתי עוד שהיה במועצת הפועלים שהייתה שביתה ובעצם קבעו שילדים חסרי ישע לא מגיעים למסגרות בזמן שביתה. התקשרתי ליהודה וביקשתי את עזרתו כי הורים פנו אליי ואמרו שלא יכולים לצאת לעבודה כי הילד שלנו מעל גיל 30 נמצא במעש, ויהודה הגיע עם חום גבוה ועזר לנו ופנה למי שצריך לפנות ובזכותו בכל הארץ ילדים  בעלי צרכים מיוחדים במעשים עבדו בזכות טלפונים שלו וטיפול שלו. אחר כך כראש עיר, יהודה הקים את סניף אקים כפר סבא, דאג לנו למקום, גן ילדים בעבר, עזר בשיפוץ המקום, היה חלק פעיל מכל ניהול המקום איך לעזור לאנשים עם צרכים מיוחדים, היה פעיל בהקמת מסגרות דיור בעיר לאנשים עם צרכים מיוחדים, עזר לנו בוועדות מול התנגדויות שכנים, שיפץ את המעש . היה פעיל בכל קייטנות אקים, פעיל בהכל. אחרי זה גייס את כל הנוער שיתנדב באקי”ם להיות שותפים ותורמים לנוער שאומרים לא לסמים שיהודה עמד בראשותה. יהודה הכיר כל ילד וילד שלנו בשמו הפרטי, השתתף במסיבות ימי הולדת. תמיד הייתה כתובת, אני לא יודעת איך הגענו למעמד הזה שיהודה פה, הוא עשה כל כך הרבה למען אנשים שכל מה שאני אומרת זה פסיק קטן למה שעשה למה תרם ואיך מבחינת כפר סבא הזכויות של אנשים עם צרכים מיוחדים במקום אחר לגמרי, במקום של כבוד”.