לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.

אביב בפתח ואני משתפת אתכם את הסנונית הראשונה שבאה אלי יחד אתו.

יתכן וכשתקראו את השורות הללו, ירד גשם, יהיה קר, כאילו אמצע חודש ינואר, אך אם נביט פנימה, נרגיש את חודש ניסן אשר עומד בפתח ותיכף יפרוץ לתוך חיינו, כשהוא מביא עמו רוח נעימה של התחדשות, חדשה – ישנה.

חודש ניסן (מלשון ניצן) נחשב בתורה לראש השנה, “)החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה(” כל כך הרבה מאורעות קרו לנו בחודש הזה…

זה התחיל ביציאת מצרים (“כי בחדש האביב יצאת ממצרים” (שמות ל”ד, יח). הגאולה, החופש, היציאה מעבדות, העצמאות – אלה הם השאיפות של כל אחד ואחת מאיתנו וכל אלה נמצאים במוחנו, בנשמתנו ומתבטאים באופן בו אנו נוהגים כלפי כולי עלמא, אך בראש ובראשונה מול עצמנו. 

למה הכוונה? אין האדם כבול לשלשלות ואינו נמכר כעבד ובכל זאת, יש מי שירגישו כי הינם עבדים ונטולי חופש. ככל שכך – ישאל האדם את עצמו מה כובל אותו ומה מחזיק אותו כעבד ויבין כי רק לו עצמו, יש את הכוח לצאת לחופשי. 

הייתה לי שיחה עם חברה שאמרה שהיא מרגישה עבד, כי היא חייבת לעבוד מאד קשה כדי להתקיים. חפרנו קצת בדבר הקיום, מה הכוונה להתקיים? להחזיק ראש מעל המים? ללא חובות? האם הקיום הוא בסיסי? עשינו חושבים וגילינו שרמת החיים שלה מאד גבוהה, כזאת שבאמת דורשת הרבה כסף, מה שאומר שהיא צריכה לעבוד רוב הזמן, כדי לקנות מותגים, כי זה חשוב לה, כדי לערוך טיפולים קוסמטיים יקרים מאד וכו’ – בהחלט עבד! עבד לרצונותיה שלה. אף אחד לא אונס אותה ללבוש בגדי מעצבים, או כל דבר אחר, לו היתה צורכת פחות, לא היתה צריכה לעבוד ככ קשה. זאת הבחירה שלה – להיות עבד, עבד לחומר. והאבסורד? שלא נותר לה הרבה זמן כדי להשתמש בחומר הזה- עת היא עובדת רוב הזמן. כדי להשתחרר מהעבדות, עליה לשחרר את הצורך בחומר ולצאת לחופשי. אבל זה הרבה יותר מרכב מכך ואפשר לבחון את הדברים מהיבטים שונים. אמר קונפוציוס (פילוסוף סיני) “האדם העליון אוהב את נשמתו; האדם הקטן אוהב את רכושו”. באופן אישי, אני מאד מתחברת לרעיון הכללי, ההשקעה הרוחנית, היא הכנפיים של האדם, החיבור לנשמה, הוא המדריך שמאיר את הדרך.

כחלק מההתחדשות, נהוג לנקות את הבית בפסח, להוציא חמץ, לטהר… את אותו הדבר עלינו לעשות בתוכנו. נכון, לעיתים זה מפחיד ודרוש אומץ לשם כך, אבל היי..  זה לא אומץ אם לא מפחדים! הרעיון לעמוד מול עצמנו כבני חורין מפחיד. כולנו לוקים באמונות מגבילות כאלה ואחרות, לכולנו יש תאוות וחשקים, חלומות, רצונות, אהבות, חסרונות ועוד ועוד… הניקוי לעולם לא יסיר הכל מאיתנו, עם חלק נולדנו, חלק טיפחנו במהלך חיינו ולחלק אנחנו מכורים ולך תצא מזה עכשיו.. אפשר להרגיש בן חורין כאשר יש לנו מודעות לכל אלה –  המודעות כשלעצמה, יכולה להיות נר לרגלינו ולהאיר את הדרך. נכון, מי שמכור, סביר להניח כי יוותר כך כל חייו ויש התמכרויות שטובות לו לאדם ושווה לחבור אליהן וככל שיש מודעות – היא תאיר את החלקים הטובים שבה. גם התאוות, האהבות, החשקים כל אלה באים במניין – כיצד נחייה ללא תשוקה? הרי התשוקה הזאת היא האש שבוערת בתוכנו, מניעה אותנו וכאן חשוב לעשות שקלא וטריא – האם הכוח המניע את התשוקה שבנו הוא חומרי או שמא הכוח המניע את התשוקה שבנו הוא כוח פנימי הנובע מתוכנו? והתשובה הרי ברורה – ככל שהכוח המניע את התשוקה שבנו הוא פנימי, כמו לבה המאיימת לפרוץ מתוך ההר –  הרי שזה מבורך והחופש, השמחה ואנחנו באים לידי ביטוי ע”י כך, אולם ככל שהתשוקה היא חומרית, המשמעות היא להישאר כבול כעבד, בידיעה שאינך בן חורין ומשהו שהוא חיצוני לנו גובר עלינו.   

מרגע שקיבלנו החלטה – ההחלטה שולטת בנו. האם העובדה הזאת שוללת את החופש שלנו? לא, הרי אנחנו קיבלנו את ההחלטה מרצוננו החופשי ותהא ההחלטה אשר תהא.

אחרי כל זה, האביב מפציע, ריחו פזור בכל פינה,  הפריחה בשיאה, לבלובה שובה נפש, השמש החמימה  זורחת וכמו הטבע – כך גם אנחנו.  

“אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד; ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד; ולא כל המרבה בסחורה, מחכים; ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש” . (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות הלל הזקן, פרק ב, משנה ה’).

שלכם,

אביטל כהן, 

אביטל כהן, עורכת דין ומגשרת. נייד: 0552-4323405 משרד: 079-5555596 כתובת: רח' התעש 18, כפר סבא