הפרשה פותחת בפסוק: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן.
פרשת מצורע הינה המשך ישיר לפרשת תזריע (בשנה לא מעוברת בד”כ קוראים אותן יחד). לאחר שהכהן בוחן את המצורע וקובע כי הוא נרפא מצרעתו, מתבצע טקס על מנת לטהר את המצורע. בתום הטקס טובל המצורע במקווה טהרה וממתין שבוע נוסף – במהלכו הוא חוזר למחנה אך לא לאשתו במשך עוד שבוע.
לאחר שבוע עליו לגלח את כל שערותיו, לטבול שוב במקווה טהרה, ולמחרת הוא מביא קורבן לבית המקדש. גם בבית המקדש נערך למצורע טקס טהרה מיוחד, הכולל משיחת תנוך אוזנו הימנית, אגודל היד הימנית ובוהן רגלו הימנית של המצורע בדם הקורבן וכן בשמן הזית.
צרעת בבית: בכניסתכם לא”י, אומר השם למשה, “יהיה עליכם לוודא כי אין גם אין צרעת בביתכם”. במידה וקיים חשש לנגע צרעת בבית, יש לקרוא לכהן (קודם לכן מפנים את הרהיטים והכלים מן הבית, כדי שלא ייטמאו אם הכוהן יקבע כי הבית טמא). הכוהן יצווה לסגור את הבית למשך שבוע ימים. אם הנגע התפשט במשך השבוע, הוא יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליפן בלבנים טהורות. במידה ונגע הצרעת שוב הופיע בבית, יש להחריב את הבית ולבנות אותו מחדש!
הפרשה מסיימת בסימני טומאה נוספים: זב, זבה ונידה. הם מטמאים את מי שנוגע בהם ואף את מי שנוגע בכיסא עליו ישבו או במיטה עליה שכבו. יהיה עליהם לטבול במקווה טהרה כדי להיטהר, כאשר במקרים מסויימים עליהם להמתין שבעה ימים וכן להביא קורבן טהרה מיוחד אל המשכן.
חז”ל מפרשים כי הצרעת הינה תגובה גופנית להידרדרות מוסרית של האדם. הגמרא מכירה רשימה של עבירות הגורמות להופעת צרעת, וראשונה להן היא הלשון הרע.
אמר רבי יוסי בן זימרא: “כל המספר לשון הרע, נגעים באים עליו “… אמר ריש לקיש: “מאי דכתיב ‘זאת תהיה תורת המצורע’ – זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע [מצורע אותיות מוציא (שם) רע].”
אכן, הקשר בין צרעת ללשון הרע מופיעה בתורה. התורה מראה שני סיפורי צרעת שקרו בשל דיבורי רכילות: כאשר מתגלה השם למשה בסנה וציווה אותו ללכת למצרים, משה ניסה להימנע מן השליחות בטענה שהיא צפויה להיכשל. אחת הטענות היתה, ש”הם לא יאמינו לי”. עם ישראל יסרב להאמין שחירותם קרובה לאחר מאתיים שנות סבל ושעבוד. בתגובה, השם מורה לו להכניס את ידו תחת בית השחי וכשהוציא אותה, היתה מצורעת כשלג.
הסיפור השני התרחש עם מרים הנביאה: באחד הימים היא גילתה לתדהמתה, שמשה עזב את ציפורה אשתו ופרש מחיי אישות. היא מכנסת אסיפה משפחתית עם אהרן ומביעה את פליאתה על הצעד הקיצוני שעשה משה. מיד מרים הצטרעה בכל הגוף.
מסופר בחסידות על רבי אהרן מקרלין זצ”ל, שנסע עם חבורת עגלונים והם דיברו לשון הרע בגנותם של יהודי העיר. התערב רבי אהרן בשיחה והחל לשאול שאלות בענייני סוסים: “כמה עולה הסוס הזה וכמה ההוא”? הם התלהבו מהנושא ועסקו בו בלהט. כשהגיעו לעיר, שאל אחד: “ממתי הרבי מתעניין בסוסים?” “תראו”, השיב רבי אהרן, “בהבל פיכם אתם הורגים בני אדם, אמרתי לעצמי: מוטב שתהרגו סוסים”…
שבת הגדול שלום ומבורך
חזי ברזני
