מאמר דעה, מאת ד"ר תמי פלד חיון

בשנים האחרונות הפכו פורומים ציבוריים ברשת לזירות שיח מרכזיות בישראל. פורומים אלה, שנפתחים ומנוהלים על ידי אנשים פרטיים, מהווים במה נגישה לשיח ציבורי בנושאים חברתיים, פוליטיים ועירוניים. כאשר הניהול נעשה בידי בעלי אג'נדה ברורה וללא כל פיקוח, הם עלולים להפוך לכלי שליטה בשיח, לסינון דעות ולפגיעה עמוקה ומתמשכת בחופש הביטוי

כבעלת דוקטורט במשפטים, שעסק בהשפעת הרגולציה על התקשורת בישראל, ובמיוחד במרחבים הדיגיטליים החדשים – אני רואה חשיבות מיוחדת בהצפת התופעה ובהצעת פתרונות קונקרטיים.

במסגרת מחקר הדוקטורט שלי בחנתי את הגבולות ההולכים ומיטשטשים בין מרחבים פרטיים למרחבים ציבוריים בתקשורת הדיגיטלית, ואת הצורך ההולך וגובר להתאים את הרגולציה למציאות שבה שיח ציבורי מתרחש בפלטפורמות פרטיות, המשפיעות בפועל על עיצוב דעת הקהל ועל ההליך הדמוקרטי.

הפורומים הציבוריים ברשת הם בבחינת "מיקרו-תקשורת" – זירות דינמיות שמנוהלות על ידי פרטים, אך הופכות למוקד קהילתי משמעותי. יש בהם פוטנציאל דמוקרטי אמיתי. תושבים מכל שכבות האוכלוסייה משתתפים בדיונים, מעלים הצעות, מבקרים את הרשות המקומית ומביעים עמדות מגוונות. אך באותה נשימה, כאשר פורום כזה מנוהל ללא שקיפות, ללא מנגנוני פיקוח או אחריות, הוא עלול להפוך לאמצעי של השתקה, ניגוח פוליטי ואפילו הפצת דיסאינפורמציה.

דוגמה לכך ניתן לראות ברעננה. "פורום תושבים רעננה", בניהולו של אבי גבע, לשעבר מנהל מחלקת הביטחון בעירייה, הפך עם השנים לזירה משפיעה. גבע, שהיה מעורב בתביעת דיבה מצד ראש העיר, נדרש להתנצל על פוסטים שהעלה בפורום נגד עובדי עירייה.
חברת מועצת העיר ענבר סמובסקי טוענת כי נחסמה בפורום זמן קצר לאחר שנבחרה ברשימה של ראש העיר, וכי נמנע ממנה להגיב על השמצות כלפיה. לדבריה, רק לאחר שפנתה באמצעות עורך דין לגבע, הופסקו ההשמצות נגדה.

מנגד, ב "פורום תושבים ברעננה", המנוהל על ידי יוסי גולן [ובנו עידו,] טוען עו"ד אלי אלוש, לשעבר סגן ראש העיר רעננה – כי נחסם בגלל עמדותיו, ללא כל נימוק או מנגנון של ערעור. התוצאה היא ציבור שמקבל תכנים סלקטיביים, תוך דחיקת עמדות לגיטימיות החורגות מקו המחשבה של המנהלים.

על אף שמדובר בפלטפורמות פרטיות, בפועל הפורומים משמשים כמרחב ציבורי לכל דבר – ובכך מתעוררת שאלת האחריות הציבורית. כיצד ייתכן שנבחרי ציבור, עיתונאים או תושבים ביקורתיים ייחסמו ללא אזהרה, וללא זכות תגובה? כיצד ייתכן שפורומים המציגים עצמם כקהילתיים-ציבוריים אינם נדרשים לפרסם תקנון או להסביר מדיניות ניהולית?

כיום, המצב החוקי בישראל אינו מחייב את מנהלי הפורומים בשום אופן. אין חובה לפרסם תקנון, אין חובה לנמק חסימות, אין חובה לאפשר זכות ערעור, ואין גוף מפקח. במסגרת מחקר הדוקטורט שלי עלתה המסקנה כי יש הכרח בעיצוב רגולציה ייחודית לפלטפורמות מסוג זה – רגולציה שתתחשב במעמדן הכפול: הן מרחב פרטי מבחינה קניינית, והן ציבורי מבחינת השפעה.

לפיכך, אני מציעה מספר צעדים קונקרטיים, שיכולים לשמש בסיס להצעת מדיניות, רגולציה או אף חקיקה בתחום –

ראשית, יש לקבוע חובת פרסום תקנון גלוי ומעודכן. כל פורום ציבורי שמונה מעל רף מסוים של חברים – למשל, 5,000 – יחויב לפרסם תקנון ברור שיכלול את כללי ההתנהלות, קריטריונים לחסימה, מנגנון הגשת תלונות, וזכות ערעור. התקנון צריך להיות נגיש, כתוב בשפה ברורה ולעבור עדכון תקופתי.

שנית, יש להטיל חובת שקיפות על פעולות ניהוליות בפורום. מנהלי פורומים יחויבו להודיע לכל משתמש שנחסם על הסיבה לחסימתו, להציע לו אפשרות ערעור ולתעד את ההחלטות. פורומים בעלי היקף פעילות נרחב יידרשו לפרסם אחת לרבעון דוח שקיפות ובו יפורטו מספר החסימות והסיבות הכלליות להן.

שלישית, יש להקים מנגנון ערעור חיצוני ואובייקטיבי. לשם כך ניתן לפעול בשיתוף עם הרשות המקומית או משרד התקשורת כדי להקים ועדות אתיקה עירוניות או אזוריות, בהן יכהנו נציגי ציבור, משפטנים ונציגי זכויות אדם, שישמשו כתובת אובייקטיבית למשתמשים שנחסמו שלא בצדק,

בנוסף לכך, יש לקדם הבחנה בין פורומים פרטיים קטנים לפורומים ציבוריים מובהקים. פורומים שמקיימים תפקיד תקשורתי-ציבורי בפועל – כמו אלה שבהם משתתפים אלפי תושבים – יוגדרו כ"פורומים ציבוריים" ויוחלו עליהם כללים דומים לאלה של עיתונות קהילתית: חובת איזון, זכות תגובה, מניעה מהסתה, והימנעות מהפצת דיסאינפורמציה.

צעד חשוב נוסף הוא חובת זיהוי מלא של מנהלי פורומים ציבוריים. מנהלים של פורומים כאלה יחויבו להזדהות בשמם המלא, ולציין אם הם בעלי תפקיד ציבורי או עסק פרטי שיכול להוביל לניגוד עניינים. הציבור זכאי לדעת מי עומד מאחורי מדיניות סינון התוכן המשפיעה על דעת הקהל.

כל הצעדים הללו נובעים ממסקנה עקרונית אחת: הפורומים הציבוריים הפרטיים הם הרבה יותר ממגרש משחקים של בעלי עניין – הם מרחבים שמעצבים תודעה ציבורית, יוצרים תהליכים פוליטיים ומשפיעים על עיצוב מדיניות. בהיעדר כללים מחייבים, הם עלולים להפוך לאמצעי כוח לא מבוקר, לסכנה לדמוקרטיה המקומית ולכר פורה לשחיתות תקשורתית.

במצב הנוכחי, תגובות מנהלי הפורומים אינן משכנעות. גבע טוען שאין חסומים, אך עדויות כמו זו של סמובסקי מראות אחרת. גולן טוען שהפורום פתוח ומעודד שיח, אך עו"ד אלוש עדיין חסום. הפער בין הצהרות למציאות מחייב הכנסת גורם שלישי לתוך המשוואה – גורם מפקח, נייטרלי ואחראי.

רעננה היא רק דוגמה אחת. בערים רבות אחרות התופעה חוזרת על עצמה – נבחרי ציבור, עיתונאים ופעילים חברתיים נחסמים, מושתקים או מוקעים על סמך דעותיהם בלבד, ללא כל זכות תגובה. אם לא נפעל כעת, נאבד את אחד הכלים הדמוקרטיים החשובים ביותר של העידן הדיגיטלי.

הפורומים הציבוריים הפרטיים יכולים להיות מנוע דמוקרטי אמיתי – זירה חיה, חכמה ורב-גונית. אך כדי שהם יעמדו במשימה הזו, נדרשים סטנדרטים חדשים: אתיים, משפטיים וציבוריים. סטנדרטים שיבטיחו שהשיח ברשת לא יהיה נחלתם של מעטים אלא פלטפורמה שוויונית לכל.

אנחנו חיים בעידן שבו השיח הציבורי עבר לרשת – וזה אינו דבר רע. להפך, מדובר במהפכה דמוקרטית מבורכת. אך כמו כל מהפכה, גם זו דורשת אחריות. עלינו לפעול כדי להבטיח שהקול שלנו לא יסתתר מאחורי מסכים של אינטרסים. הגיע הזמן להגדיר כללים – ולהגן על הדמוקרטיה.

תגובות

יוסי גולן: "ההחלטות בנוגע לחסימות מתקבלות תמיד לאחר שיקול דעת ובהתאם לתקנון הפורום, מתוך מטרה ברורה לשמור על שיח מכבד וענייני לכולם. אני משתדל לפעול בהגינות ולתת לכל חבר הזדמנות הוגנת, וכשיש שינוי בהתנהלות – הדברים נבחנים בהתאם. למען הסר ספק – אלי אלוש איננו חסום".

אבי גבע "אין בפורום שלנו חסומים. הפורום שלנו מונה 65 אלף חברים ובממוצע 12 אלף צופים כל יום בכתוב בפורום , מה שמוכיח על אמינותו. בגדול איננו מאשרים חברות בפורום רק לבודדים שאינם שומרים על תרבות דיבור".

חברת המועצה, ענבר טוענת שחסמת אותה, מדוע? ( החסימה יצויין שוחררה בימים אלו)

גבע:"ענבר אינה חסומה"