רעננה עומדת על פרשת דרכים, במבחן החיים המשותפים בין חילוניים לדתיים. שנים רבות נחשבה העיר למודל לדו־קיום ייחודי בין דתיים לחילונים, אך מאז הבחירות האחרונות, ניכרת מגמה ברורה של שינוי, שלתחושת רבים, מובילה הקואליציה החדשה בראשות "הרוב הדמוקרטי". מגמה זו אינה נתפסת בעיני רבים כעדכון טבעי של מציאות משתנה, אלא כניסיון לשרטט זהות חדשה לעיר. זהות שמאיימת על המרקם העדין שנבנה במשך עשרות שנים.

בשיחות עם חברי מועצה ותושבים משפיעים בעיר, עולה תמונה מורכבת של חשש גובר מהאפשרות שרעננה תאבד את ייחודה ותיהפך לתל אביב נוספת. בעיר מתהווה צורך דוחק של הציבור הדתי להתאגד ולפעול יחד כדי לשמר את הצביון המיוחד של העיר. ואכן, מאז שהרוב הדמוקרטי נכנס לקואליציה, העיר מתמודדת עם סדר יום חדש, המערער את הסטטוס קוו ההיסטורי. בתוך מציאות מורכבת זו יש לציין לשבח את ראש העיר חיים ברוידא, שמדגיש בכל עת כי כראש עיר הוא מחויב לכלל התושבים, גם לאלה שלא בחרו בו. מחויבותו מתבטאת בהיענות לצרכים של הציבור הדתי והחילוני גם יחד, ובניסיון בלתי פוסק לחפש אחר המכנה המשותף. יצאנו לשטח…

ד"ר לאה קליינמן, אשת חינוך ופעילה חברתית חילונית, מביטה על השינויים בעיניים מודאגות. "כמעט חמישה עשורים שאני חיה ברעננה", היא מספרת. "עבורי, עצם החיים המשותפים בין חילוניים ודתיים בעיר הזו היה תמיד מובן מאליו – זה חלק מהזהות המקומית שלנו. במשך שנים היה כאן איזון עדין, סטטוס קוו ברור, שבנה מרקם חברתי המבוסס על כבוד הדדי, סובלנות והכרה בזכותו של כל אדם לחיות את חייו כפי שהוא בוחר". היא עוצרת לרגע ומוסיפה: "אבל בשנים האחרונות, עם הגידול המואץ באוכלוסייה ושינוי התמהיל החברתי, נוצרו מתחים חדשים. זה לא נובע מרוע או מכוונה לפגוע – לעיתים זה פשוט חוסר הקשבה, חוסר היכרות, או תחושת איום על אורח חיים מוכר". לדבריה, הפתרון נמצא בידיים של מערכת החינוך: "החינוך הוא הבסיס. עלינו להנחיל לדור הצעיר גם ערכים מתוך המורשת והמסורת היהודית – זהות, שורשים, תחושת שייכות ואחריות הדדית – וגם ערכים של חברה דמוקרטית: חירות, שוויון, זכויות אדם והקשבה לריבוי קולות. אם נדע לשלב בין העולמות האלה, נוכל להבטיח עתיד של דו־קיום אמיתי".

יורם סילברמן עזרא, חבר מועצת העיר מטעם רשימת יחד, נשמע חד וברור: "בעולם כולו – וגם כאן בישראל – מתרחש בשנים האחרונות תהליך עמוק של טשטוש זהות. הגבולות שהיו במשך אלפי שנים ברורים מיטשטשים בשם 'החופש' וה'ליברליות'. בפועל, מי שמבקש לשמור על מסורתו מוצג כחשוך או קיצוני". סילברמן עוצר ומדגיש: "גם הזהות היהודית שלנו לא חומקת מכך. רעננה תמיד הייתה מודל מיוחד של שילוב בין דתיים, מסורתיים וחילוניים. אנשים ידעו לחיות ביחד, מתוך כבוד הדדי, בלי לפגוע אחד בשני. אבל מאז הבחירות האחרונות, האיזון הזה הופר. יו"ר הרוב הדמוקרטי הכריז בפה מלא שהסטטוס קוו מת! ומאז מקודמים שינויים חד־צדדיים, מתוך אג'נדה ברורה, בלי הידברות אמיתית ובלי איזון. זה מסוכן, כי זה לא רק ויכוח מקומי – זה חלק מתהליך רחב יותר של החלשת הזהות היהודית בישראל כולה".

ליהיא ראלף, פעילה חברתית חילונית, מנסחת את הדברים בחריפות: "במודע אישרו הקמת שכונות חדשות עם אוכלוסייה חילונית מבחוץ, שלא מכירה את הקסם של רעננה, את האיזון שהתקיים כאן במשך שנים. זה לא תהליך טבעי – זה ניסיון בוטה לשנות את הסטטוס קוו. סיעת הרוב הדמוקרטי פועלת מתוך אג'נדה פוליטית מובהקת, תוך כפייה אידיאולוגית והסתה". היא מוסיפה: "רעננה חילונית יותר מאי פעם, ויש כאן כפייה חילונית שמובילה לניסיון להפוך את העיר לבית שמש או בני ברק – רק מהכיוון ההפוך. זה לא פחות הרסני. בסוף, מי שייפגע אלה כל התושבים".

שני נינה עמוסי, מהמטה לשמירת הזהות היהודית, מצביעה על קיץ 2023 כנקודת מפנה: "הקיץ ההוא סימן שיא של קיצוניות. הבחירות הביאו רוב דמוקרטי שמכופף את רעננה לכיוונים שאינם מתיישבים עם רוב התושבים. החיים המשותפים כאן חייבים להישמר. הכל פתיר אם מדברים מאהבה, אם מקשיבים באמת. אבל כרגע מנסים לשנות בכוח, וזה מה שמסוכן". עמוסי גם מציפה בעיה פרקטית: "חוסר במוסדות חינוך דתיים גורם למאות משפחות לצאת לערים אחרות או להיכנס לבתי ספר חילוניים מחוסר ברירה. זו אפליה מתמשכת, וזה יוצר תסכול עמוק".

מאיר גרידיש, יו"ר רשימת "שבת אחים" ומשנה לראש העיר, מנסה לשים את האצבע על המשותף: "רוב תושבי רעננה – דתיים וחילוניים – רוצים דבר אחד: לחיות בשקט ובכבוד הדדי. אני בוחר לעבוד יחד כדי לדאוג לכלל התושבים. זו שליחות חשובה, כי רק עבודה משותפת תבטיח את עתיד העיר".

חבר המועצה חיים גולדמן, מסיעת באמונה, תוקף בחריפות: "מתנהל מסע צלב נגד הקהילות הדתיות. יו"ר הרוב הדמוקרטי הכריז שהסטטוס קוו מת, ומאז הם מצליחים לכפות אג'נדה על ראש העיר ועל הציבור כולו. זה משנה את פני רעננה והופך אותה לתל אביב. זה פוגע במרקם החיים של הקהילות הדתיות והמסורתיות". גולדמן מוסיף: "חלק מהאשמה גם אצל מנהיגי הציבור הדתי שלא התאחדו. היה ראוי להתמודד ברשימה אחת, כפי שהיה עד שנות ה־90. כולי תקווה שכך יקרה בעתיד, כי רק איחוד יבטיח שהקול הדתי לא יישאר מאחור".

הרב שבתי יגל, מזכיר איגוד הרבנים ברעננה, קורא לאחדות פוליטית: "המפתח הוא באחדות. בבחירות הבאות חייבת להיות רשימה דתית אחת, רחבה, שתגן על הצביון ותשמור על השפעה בעיר. הפיצול מחליש את הקול הדתי, והגיע הזמן להבין שבלי שותפות אמיתית בתוך המחנה – אי אפשר לשמור על רעננה כפי שהכרנו אותה".

בתנועת "שווים" בעיר רואים את הדברים אחרת. בהצהרה רשמית הם מציינים: "החזון שלנו הוא שוויון הזדמנויות וחירות לכולם. הציבור החילוני זכאי לשירותים מותאמים, בדיוק כפי שהציבור הדתי זכאי לשירותים מותאמים לו. כיום, לצערנו, זה נמנע. אנחנו רוצים רעננה של כולם, לא רעננה של צד אחד".

שמואל וגמן, יו"ר סיעת הרוב הדמוקרטי וסגן ראש העיר, מתאר חזון אחר לגמרי: ברעננה אנו פועלים לחיים משותפים של כלל הקהילות – דתיים וחילונים, עולים וותיקים, צעירים ומבוגרים – מתוך כבוד הדדי ומתן מקום לכל אחד ואחת. השיח הרציף עם רבני העיר ונציגי הציבור הדתי מאפשר לנו למצוא פתרונות משותפים, לטובת כלל התושבים. דוגמא לכך היא ההסדר בבתי הקפה בפארק ובספורטק. נמשיך להוביל את העיר בדרך של הקשבה, שותפות וכבוד הדדי, ונוקיע כל ניסיון להסתה או פילוג. זו דרכה של רעננה, וזו הדרך הנכונה לחברה ליברלית ומכילה. המטרה שלנו היא שרעננה תהיה מגדלור לדו־קיום, לחיים משותפים של דתיים וחילוניים, עולים וותיקים, צעירים ומבוגרים".

כאשר נשאל וגמן בסוגיית הקרקע בנווה זמר – מדוע לבתי הכנסת הוקצו שטחים מוגבלים במעטפת ולא קרקע ייעודית [אגב, דרישה מפורשת שלהם בהסכם הקואליציוני]  – בשכונה כפי שניתנה לתנועת הנוער 'מחנות העולים' ?!
השיב, כי מדובר במדיניות עירונית ובמחסור בקרקע. עבור הציבור הדתי זו נשמעה כתשובה טכנית מדי ולא ככזו שמבינה את עומק הבעיה…

ראש העיר חיים ברוידא משדר מסר ממלכתי: "ימים מאתגרים עוברים על כל מי שנבחר להוביל ולהנהיג ציבור במציאות הישראלית של השנים האחרונות. כל החלטה, גוררת אחריה תגובת נגד ומחלוקת. זה בולט בעידן החדש. כל אצבע על המקלדת המשחררת לחלל הרשתות החברתיות מסרים, מאמינה שדרכה היא הצודקת, ואין מלבדה. רעננה היא עיר חסונה על כל המשתמע. מבחוץ מתנקאים בנו על החינוך, התרבות, הספורט, הקהילתיות, איכות החיים והסביבה.
יאמר מראש, אני מכבד דת, מסורת ומנהגים, בדיוק כפי שאני מכבד את כל אורחות החיים בעיר. שורשינו בארץ נובעים מן התנ״ך ומההיסטוריה היהודית. זו זכותנו וחובתנו להמשיך לבנות כאן חברה ישראלית חזקה. אבל הגדולה היא להפנים שלכל מטבע שני צדדים.
ועל אף, אם לאפיין את רעננה מאז הבחירות האחרונות, נושא דת ומדינה וסוגיית הסטטוס־קוו, הם שהפכו למוקד המחלוקת והמתחים. לא תמיד זה משקף בפועל את האמת והמציאות בשטח. אך בתוכנו קיימים בעלי אינטרסים של קצוות, שדואגים באמצעות הפייסבוק, אינסטגרם, טיק טוק, להלהיט רגשות ומחשבות. הציבור אינו יודע להבדיל. הוא נוהג לבחור צד. ברוב המקרים על פי השקפת עולמו, או אורחות חיּיו עליהם חונך וגדל. זה מפורר בתוכנו.
ממקום מושבי, ויעידו אלה הנמצאים בקרבתי, איש לא מכתיב לי מה לעשות. כראש העיר אני פועל מתוך שליחות למען כלל תושבי רעננה. דתיים, חילונים ומסורתיים. אין כל כוונה להעניק לקבוצה אחת יחס מועדף על חשבון אחרת. אבל לא תמיד החלטות נושאות חן בעיני הצד שרואה עצמו מקופח. מנקודת ראותי זו אחריות לדרך, ממלכתיות, וחתירה לשוויוניות וכבוד הדדי. וכך אמשיך."

כך מצטיירת לה רעננה של שנת 2025 – עיר שנמצאת במבחן לא פשוט של זהות, אמון ודו־קיום. השיח הציבורי בעיר מציף מתחים עמוקים סביב שאלות של דת ומדינה, אך ברור כי רק שמירה על הכבוד ההדדי ומציאת חוזה חברתי מאחד יבטיחו שרעננה לא תאבד את ייחודה. וכפי שהתבטא אחד התושבים החילוניים בעיר: "רעננה לא צריכה להפוך לתל אביב, כי תל אביב יש רק אחת – וטוב שכך. רעננה חייבת להישאר רעננה, עיר של חיים משותפים אמיתיים, מבוססי ערכים, כבוד והדדיות".