ועד שהלב ייפתח סופית נתחיל מהסוף דווקא . הצלם המיתולוגי רמי זרנגר מעביר את התמונות הקסומות שלו לחברתי האהובה אירית מרק , המצליחה ביד אומן " לדחוס " את רובינו לקולאז' אחד יחיד ומיוחד . יחד עם עבדכם תבחינו בוודאי בחלק (אפילו אירית לא צלחה בניסיון לאגד את כולנו יחדיו ) מחברים יקרים ואהובים , שבאו כמוני לחגוג את המימונה המרכזית במושבה אצל יהודית וציבי אלון . המופיעים בתמונה המרכזית יחד עם עבדכם ורונית וקובי אוחיון . עם המארח ציבי אלון וניצב בדימוס . עו"ד יוסי סדבון . עם אורלי וחיים הרשקוביץ שהיו הזוג הכי יפה במושבה עד " שברחו " לחריש ( הם עוד ישובו ) ד"ר אמיר גבע שותפי בעבר וחברי היקר בהווה . אלי צורף מהכוכבים של ילדיי הפלא שלי שזכו באליפות ההיסטורית לנוער . חבריי המקסימים אורית טיגלמן וערן וורנר . ואחרון אחרון חביב , מבחירי תלמידיי , שלומי תורג'מן . הסיפור הקלאסי על התלמיד שהתעלה על רבו ונושא היום בעצמו את התואר של הפרסומאי הבכיר . אני גאה בך שלומי …. וגאה בעין החדה שקלטה אותך עוד בהיותך עלם חמודות צעיר .

ועתה אנסה לתת ללב לדבר . לנשמה , לנפש . אנסה לגולל את האבן מעל המעיין , שבימים כתיקנם , הוא נובע ללא הרף . זה לא סלוגן שלי , גם לא של הגששים , ברם הוא כל כך כן ואמיתי : " כשהתותים רועמים המוזות שותקות " וכן , זה כולל גם אותי . שכחתי מתיי העליתי לאוויר את הטור האחרון . זה שלא ניסיתי . ניסיתי . לא עבד . כלום . נאדה . גורנישט . המעיין הנובע והשופע… חרב . ודווקא היום , שאיני חש בטוב אנסה לכתוב בתקווה שההשראה תשוב… ולו בזכותו של רבי דוד זצ"ל והאירוע המרגש אותו מפיקים בנו וכלתו : יהודית וציבי אלון . נצא לדרך , בתקווה שלפחות חלק מההשראה תשוב ( אשמח למשובים שלכם… האם עלה בידי ) . אז ת'שמעו סיפור . חבריי האהובים רוני וקובי אוחיון , אוספים אותי ממעונות הגיל , בואך מעונם של אחיי בלב : יהודית וציבי אלון המדהימים . ברם לא זו תחילתו של הסיפור המרגששש . שנות דור חגגנו את המימונה בשיכון קפלן , בביתם החם של הצדיק רבי דוד אלון זצ"ל ורעייתו הצדקת , הגב' ליליאן תבל"א . האמת ללא רבי דוד… לעולם תבונתו . חוכמתו . טוב ליבו . עיניו הרושפות והחמות . יושרו . ואהבת לרעך כמוך…זה נכתב על רבי דוד . כל זה ייחסר לנו לעד . אך מסורת זו מסורת זו מסורת . וכך נטלו יהודית וציבי את " מקל השליחים " . הרימו את הכפפה , כמו אומרים את החגיגה הזו לא ניתן לעצור . והם עשו זאת כמו גדולים , תוך שהם מביאים את חגיגות המימונה לשיאים חדשים ולפסגה לתפארת המושבה ומשפחת אלון .

והאמת חייבת להאמר : רוחו ודמותו של רבי דוד לא ימושו מליבנו לעד . ימים קשים חולפים על כולנו ודוקא בגין זאת אני עומד ומצדיע ליהודית וציבי על יצירת אי של שפיות . חום . אהבה . חברותא . אחדות . רעות . כמו רוצים לאמר : את המנגינה הזו אי אפשר לעצור . ובצד הכאב והשכול אנו מצווים להמשיך לשאת את העול . אין לנו ארץ אחרת . המימונה , שהפכה ברבות הימים , לחג לאומי ואותה הפיקו ויצרו ביד אומן , יהודית וציבי אלון , לחג המרכזי במושבה . איש לא רצה לשוב הביתה . כולנו לקחנו בוסט של חמצן . אוויר צח לנשימה . בעבורי היו אלי רגעים קסומים של ריפוי . כי הריי אין טוב מחברים . מאהבה . מרעות , לשוב לאתנחתא של ריגעיי קסם . והאמינו לי , כשיהודית וציבי בתווך כל הטוב שיש בנו פורץ . אמרתי לכם , פשוט רצינו להמשיך לחגוג את המימונה של משפחת אלון . אז הגעתי עם רונית וקובי אוחיון אהוביי ליבי ושבתי למעונות הגיל עם שני חברים משכבר הימים . אורית טיגלמן ואסף מגן . תודה אחיי . תודה ליהודית וציבי שעשו את הבלתי יאומן , דווקא בימים טרופים אלה . ולכם חברות וחברים אהובים שלי , המאמינים כמוני בחברות כערך עליון : בזכותכם אני עדיין כאן . בעז"ה ניפגש כעת חיה בעוד שנה בבייתם של יהודית וציבי אלון , לחגוג באהבה גדולה את מימונה 27 . וכן אתם זוכרים : רק אהבת חינם תנצח . הרבה אהבת חינם . שבת שלום . שלכן ושלכם . יואב .