כל מי שסובל ממשנן לא ישר או מרווח מדי, יכול ליהנות כיום מטיפולי יישור שיניים הנמצאים בחזית הטכנולוגיה. כבר מזמן חלפו להם הימים בהם חייבים להשתמש בסמכים ורצועות, וריבוי האפשרויות בטיפולי אורתודונטיה מאפשר לכל אחד לבחור את המהירות ואת מידת האסתטיות של כל טיפול.

שתיים מהשיטות המתקדמות ביותר כיום ליישור שיניים הן Wilckodontics ו- Propel. מה ההבדלים ביניהן ומתי משתמשים בכל אחת? כדאי שתדעו לפני שתבחרו.

יישור שיניים בשיטת וילקודונטיקס (Wilckodontics)

כשמה כן היא, השיטה נקראת על שמם של רופאי השיניים האמריקאים, ד"ר תומאס וד"ר וויליאם וילקו. שיטה זו פותחה באמצע שנות ה-90, והיא מבוססת על האצת גדילת עצם הלסת, באמצעות טראומה מכוונת: יצירת מיקרו-חריצים בעצם הלסת (Micro osteo-perforation), הגורמים לה להתאחות מהר יותר.

תהליך כירורגי זה, הנקרא קורטיקוטומי (Alveolar Corticotomy), הוא תופעה ידועה גם בתחומי האורתופדיה והשיקום הפיזיולוגי. יש לציין שתהליך הקורטיקוטומי פחות פולשני לעומת שיטת האוסטיאוטומי (Osteotomy), הנפוצה יותר – הראשונה מחרצת את שכבת העצם העליונה בלבד, ואילו האחרונה פולשת אל עומק העצם.

המילה "טראומה" בהקשר לטיפול זה נשמעת בעייתית בתחילה, אך למעשה אותה טראומה היא שמאפשרת לעצם הלסת להתאחות, לגדול ולזוז מהר יותר. תזוזה מהירה יותר של עצם הלסת מזיזה בתורה את השיניים באותה מהירות, עד פי 4 מהר יותר משיטות אורתודונטיות קונבנציונליות. זהו היתרון העיקרי של השיטה.

בשלב הראשון בשיטת וילקודונטיקס מתבצע תהליך כירורגי המחייב להזריק למטופל חומרי טשטוש או הרדמה. על מנת לבצע את תהליך החריצה בעצם יש צורך להזיז את החניכיים, דבר הדורש את התערבותו של רופא שיניים בתחום החניכיים (פריודונט).

לאחר החריצה מתבצע השלב השני בשיטת וילקו, והוא הטיפול האורתודונטי שנקבע על-ידי המומחה ליישור שיניים. מכיוון שמדובר באורתודונטיה המתבצעת באמצעות תהליך פריודונטי, שיטה זו קרויה גם בשם Periodontally Accelerated Osteogenic Orthodontics (או AOO / PAOO בקיצור).

יישור שיניים בשיטת פרופל (Propel)

שיטה זו דומה לשיטת וילקו כמעט בכל פרמטר אפשרי – גם פה יוצרים מיקרו-חריצים בעצם הלסת, הגורמים לאיחוי ולתזוזת שיניים מהירים יותר; גם פה המטופל מקבל חומר טשטוש או הרדמה וגם כאן יישור השיניים מתרחש פחות או יותר באותה המהירות כמו בשיטת וילקודונטיקס.

ההבדלים בין שתי השיטות ניכרים במספר פרמטרים:

·       בניגוד לשיטת וילקו, בה צריך לקפל את החניכיים כדי להגיע לעצם, בשיטת פרופל אין צורך לעשות זאת. הרופא משתמש במכשיר דמוי-עט, המאפשר לבצע את החריצה דרך החניכיים בעומק משתנה, באמצעות סיבוב של בורג במכשיר.

·       בשיטת Propel ניתן לבצע מיקרו-חריצים גם בשן אחת בלבד הדורשת יישור. אין צורך לקפל את החניכיים בשביל ליישר שן אחת; הרופא המטפל פשוט מבצע את החריצה דרך החניכיים, והמטופל המטושטש לא חש בכאבים.

·       ההבדל הגדול ביותר בין שתי השיטות טמון בנוחות השימוש, הן לרופא השיניים והן למטופלים. שיטת פרופל פחות פולשנית לעומת שיטת וילקו, יתרון משמעותי למטופל, והמכשיר יותר נוח וקל לתפעול, יתרון משמעותי לרופא המטפל.

לסיכום

הבחירה בשיטה הרצויה תלויה במספר דגשים: תוכנית הטיפול הדרושה לפי דעתו של הרופא המטפל (שיטת וילקו לא מותאמת לכל המקרים הדורשים יישור שיניים), העלויות השונות הכרוכות בכל שיטה וכן נוחות הטיפול (מידת הפולשניות, תקופת ההחלמה הדרושה ועוד).