חשיפה בלעדית באתר השרון פוסט: יורם ברינה ישלם לאמיר יעקב מייסד אתר ביקורת בונה 3000 שקלים שכ"ט והוצאות משפט, זאת לאחר שברינה תבע אותו על סך 70 אלף שקלים בטענה ללשון הרע.
מאת: אירית מרק
השופט אורן כרמלי "בהתאם להודעת התובע אני מורה על מחיקת התביעה. לאור השלב בו מצוי ההליך מצד אחד ומאחר שגם עד שלב זה היו לנתבע הוצאות לניהול תביעתו מצד שני אני מוצא לחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 000,3 .₪ ככל שיבקש התובע לחדש את התביעה נגד הנתבע בגין אותו פרסום יישא בהוצאות נוספות של 5000 ₪ כתנאי להגשת התביעה המחודשת"
ב"כ התובע, עו"ד קטש -עורך דינו של יורם ברינה : "מדובר בתביעה שנולדה על רקע הכפשת שמו והוצאת לשון הרע בקצין בכיר במשטרת ישראל שמפקד על מאות שוטרים, טריטוריה מאוד גדולה של הערים כפ"ס, הוד השרון ורעננה. מדובר בתובע שהוא מלח הארץ, עושה את תפקידו 30 שנה, כיום משמש כמפקד תחנת ראשון לציון, דרגה ניצב משנה. שמו הטוב הולך לפניו. מעיון קל בכתב ההגנה, לא פחות מ-43 פעמים כותב הנתבע ומציג עצמו כחושף שחיתות וכמי שמנהל מלחמת קודש, מסע צלב, והטיעונים חוזרים על עצמם פעם אחר פעם שחושף שחיתות. ממיטב ידיעתי, הנתבע מעולם לא חשף שום שחיתות פרט למקרה אחד שיצא לו לצלם שני מתנדבי משטרה שאכפו חוקי תנועה ומייחס את זה לתובע ישירות, שכביכול הוא הנחה אותם. הוא מציג את התובע כמי שמנהל נגדו מסע צלב ורדיפה. יותר מזה, המקרה היחיד שידוע לנו, מפקד התחנה, ובמלי שפנו אליו, קרא לאותם מתנדבים וביטל את כל הפרות התנועה. מה שקורה פה למעשה, האירוע נשוא התביעה.. לא אכנס לראיות, יש המון דברים שאני יכול לציין אך לא אבזבז את זמנו של בית המשפט. למעשה, התנהלותו של הנתבע היא בגדול רכילות זולה, ללא בדל של ראיה… למעשה, לאחר המקרה, העלה הנתבע סרטון שבו הוא מאיים על מפקד תחנת כפ"ס, הוא היה מפקד התחנה. מה שקורה בעקבות אותו פוסט ואותן המילים שכתב.. בסרטון נראה שהוא מאיים ושיבוא בחשבון עם התחנה ובמי שעומד בראשה. הוא כותב "עוד ניסיון חיסול…." – מצטט. בהמשך, אסור לשכוח שבמדובר בתקופת הסגר הראשון, שכל המדינה מבולבלת וכולם לא יודעים מה קורה עם המגיפה. ואז מתחיל אותו מחול שדים וקללות, ואלף ואחד דברים פוגעניים. כשזה ממשיך, במקום לעצור את מחול השדים הנתבע ממשיך ללבות את זה וכל פעם כותב פוסט. הוא ממשיך לחמם, ומלבה את היצרים. אותו אדם שמתיימר להציג עצמו כעיתונאי, הוא צריך להיות אחראי. שלושה חודשים אחרי זה, קצין בכיר לא יכול ללכת בעירו, וכל מקום מצביעים עליו כמושחת. ישנם סרטונים בטלפון הנייד של מרשי, ואפשר לראות לאיזה רמה הנתבע הזה יורד. בנספחים ניתן לראות את כל ההתכתבויות של מה שקורה אחרי זה ואיך כל פעם הנתבע מלבה את היצרים וממשיך. כאדם סביר ואחראי, או למחוק את הפוסט או להוריד להבות. אך הוא המשיך באתרים שהוא מריץ אותם. לא מדובר באתר או בקבוצה של 20 אנשים, אלא מדובר בעשרות אלפי אנשים, ושיתופים על גבי שיתופים, ונוצר מצב שקצין משטרה, שבזמנו היה סגן ניצב שמפקד על 3 ערים, בכל מקום שהולך מצביעים עליו, ויותר מזה, השוטרים שרואים את הפרסומים אומרים לעצמם שאולי המפקד הוא באמת כזה – מושחת. זה הגיע למצב, שאפילו השוטרים שלו מסתכלים עליו בצורה… עומד בן אדם ולכל מקום שהוא הולך.. לשאלת בית המשפט האם השוטרים שלו מסתכלים עליו בעין שונה בגלל הנתבע אני משיב שאספר על הנתבע. הוא לא עובד, הקים קבוצות בפייסבוק, הוא חי בסרט שהוא עיתונאי. הוא באובססיה. הוא מגיע לכל אירוע, מעלה, מצלם, מטריד, פוגע באנשים ללא כל ראיה. יש לעשות איזון בין הדמוקרטיה וחופש הביטוי לבין חופש הביזוי. בית המשפט צריך להגיד שיש גבול מה אפשרי לעולל לאדם. למעשה, אם הנתבע לא היה מעלה את הפוסט לא היה נרשם מה שנרשם, ואחרי זה הוא היה יכול למנוע את זה ומקום זאת היא ליבה את העניינים. אני כשאני רואה שאני כותב משהו שהוא קצת זה.. יש אחריות".
יורם ברינה העיד בדיון "זה היה תקופת קורונה, בה הוטלו סגרים השכם והערב. באותו יום זה היה יום שבת, ביום שבת בסביבות 00:14 בצהריים, אני נמצא בתחנה בגלל שכמות גדולה מאוד של שוטרים עובדים, בכדי לאכוף את הסגר, הכול התנפץ לפתחה שלה משטרה. אני נוסע בעיר כפ"ס, ברחוב הראשי, אין אף אחד ברחוב, זה גם שבת וגם סגר. ההנחיות היו שמותר לצאת מכמה סיבות. האחת, לצורך הצטיידות במזון, העברת ילד לטיפול נזקק, לטיפול רפואי. אני מבחין במישהו שרוכב על אופניים עם הגב אליי ועם קסדה. אני שואל את עצמי מי זה הבחורציק הזה שרוכב עכשיו בעיר. באותה תקופה לא ניתן היה לעשות פעילות ספורטיבית. אני מבחין בו, אני מכיר אותו, הוא מגיע לכל מיני זירות – שריפה בדירה.. הוא מגיע ומצלם, כל עוד זה לא מפריע לי אין לי שום עניין איתו. אני שואל אותו מה הוא עושה פה
בעיר, הוא אומר לי שהוא מתעד את כל מה שקורה בעיר, אני שואל אותו האם הוא רואה אנשים באים? אין מה לתעד אין נפש חיה ברחוב. אמרתי לו לקחת את עצמו ולחזור הביתה, הוא ענה לי בסדר. אני ממשיך לנסוע בכפ"ס, אחרי רבע שעה, אני מגיע שוב לרחוב הראשי, פחות או יותר איפה בית משפט השלום בפתח תקווה
שראיתי אותו, אני מבחין בו משוחח עם מישהו ליד פיצוציה, ממתין על הכביש, עומד על הכביש עם האופניים ומדבר עם בעל הפיצוצייה, לא בתוכה, ולא היה שום תור. אני לוקח את מכשיר הקשר, אני אחראי גם על כפ"ס, גם על הוד השרון וגם על רעננה. קראתי לאחת הניידות, הגיע ניידת של הוד השרון, כי הניידת של כפ"ס לא יכלה להגיע, אמרתי לשוטר לרשום לו דו"ח. מאותו רגע שהוא הבין שהוא הולך לקבל דו"ח – הוא התחיל ללכלך, להכפיש, "אתם תראו אני אוציא את כל החרא עליכם".. והוא אומר במצח נחושה לשוטר, שהוא יצא להצטייד במזונות בסיסיים ולי הוא לא אמר את זה. בזמן שהשוטר בודק כל מיני דברים, היה לו גליל של המדפסת, הבחור נכנס לפיצוצייה, נותן שטר של 20 ,₪ מקבל עודף 15 ,₪ וכביכול מצדיק את היציאה שלו מהבית בזמן הסגר. מהכתובת שהוא גר, למקום שהוא נמצא זה בערך קילומטר. יש שם המון מכולות בהן הוא יכול לקנות מוצרים בסיסיים. מאז הדוח הוא לא הפסיק להכפיש את שמי, אנשים שואלים אותי לגבי הסרטון. בסרטון הוא אמר "אני אוציא עליכם את כל הג'ורה", הייתי מפקד משטרת כפ"ס 4 שנים, אני זוכר את כל האירועים, מהרגע שהוא קיבל את הדוח הוא לקח אירועים שהיו ב2017 ,הצתת רכב בכפ"ס, והוא מעלה לאתר ואומר "מפקד התחנה לא מטפל בפשיעה בעיר", עכשיו זה מ2017 למה פתאום עכשיו? הועלה עוד סרטון בו הנתבע אומר "איפה אתה יורם ברינה?", מראים 4 מכונים על הכביש הראשי ומעלה לאתר וכביכול מעצים את זה שאנשים באים לקנות ביצים בכפ"ס והעירייה לא עושה כלום – שקר וכזב. כל
דבר יש פרופורציות, אני זוכר שלקחו אותי לתגבר בפ"ת בהפגנות, גם ליד ביתו של היועמ"ש, בית המשפט אמר עד כאן, יש גבול מסוים איפה חופש הביטוי עובר. הוא לא הסכים שיפגינו אל מול ביתו. הבן אדם לא מספיק להכפיש אותי, גם על דברים ישנים. אם הייתי אזרח פשוט, הייתי מגיב לו וקורע אותו. אבל בגלל שאני לא יכול להגיב.. לקחת אירועים שהיו מ-2017 ולהוציא אותם בקונסטלציה שלילית, ואני לא עשיתי שום דבר. לקחת 2 מתנדבים ולהציג בסרטון שכאילו אני זה ששלחתי אותם. ואיך שאני שמעתי את זה אני גרעתי אותם וביטלתי מיוזמתי את כל הדוחות. הוא טוען טענות שקריות כמו למשל שהוא חשף, איני יודע איך זה קשור לסיפור, הוא טוען שהוא חשף שחיתות בשיטור העירוני – שקר וכזב. את השחיתות הזו שהוא טוען זה בלוף ושום דבר. כי אותו מפקד שהיה שם באותה תקופה קודם בדרגה. הכול שקרים, ספקולציות, הדבר היחידי שהוא חשף, וזה לזכותו, זה שחיתות של ראש עיריית כפ"ס. מה זה קשור אליי? זה לא אני מטפל זה. הוא מייחס את זה אליי, מה זה קשור אליי? השחיתות בעירייה שייך לעירייה. מאז הוא קיבל את הדוח הוא לא הפסיק לרדת לי לחיים. הוא אומר לשוטר אפי, חכה תראה מה אעשה לכם, אני אוצי עליכם דברים, אני אוציא עליכם את הגו'רה. הוא לקח אירועים משנת 2017 וכביכול הציג מצג שווא שכביכול קורים עכשיו, ואני כמפקד משטרה לא עושה כלום. הגענו למצב ששוטרים בתחנה שלי, שנחשפים לד ברים השקריים באתר שלו, שואלים אותי מה קורה. אני עכשיו צריך להתמודד עם שוטרים במקום עם עבריינים. רואים אותי אנשים בעירייה ושאלים אוית מה הוא רוצה ממני. אם הייתי אזרח הייתי קורע אותו בכלים שעומדים לרשותי. אני בגוף שאני לא יכול להגיב. הוא יודע את זה ולכן הוא ממשיך. הוא לא מרפה חודשים. לשאלת בית המשפט עברתי לראשון לציון והוא הפסיק. גם בתפקיד החדש השוטרים שואלים אותי מה היה בכפר סבא".
ב"כ הנתבע: "בית המשפט שאל אם הביקורת כלפי המערכת או לגופו של אדם, ניתן להבין שהמעשים של הנתבע הם לגופו של אדם. ראשית, כפי שבית המשפט אמר, אין לנו מחלוקת עובדתית על מה שהיה. הדברים לא רק שלא נכנסים לגדרה של עוולת חוק איסור לשון הרע, בא לידי ביטוי באופן מובהק הלשון הנקייה, הביקורת כלפי התובע כנושא משרה ציבורית ראשונה במעלה, הניסיון המופרך שלקחת את האירוע שהיה ב- 2020.3.28 ולהפוך אותו לחזות הכול – יש פה הטעייה מכוונת. לא מדובר בעניין קנס או תשלום קנס, ענייננו פה בהוצאת לשון הרע – כן או לא. היכרות של 3 שנים קודם לאירוע הזה בין הנתבע לתובע, התובע לא אחת אמר לנתבע כי יסגור איתו כבר חשבון וישלם על כל מה שהוא עושה – נקמנות לשמה. הכוח והסמכות נתונה אצל התובע. אכן באירוע הספציפי נעשתה אכיפה בררנית, סלקטיבית. השוטר שהובא מהוד השרון לכפ"ס, אף על פי שהיו שם אנשים נוספים שהסתובבו שם, פנה אליו בשמו "יעקב אמיר", לאחר שעיכב אותו למשך למעלה מ-40 דק', בכוונת מכוון. שום רב מתוך יצר נקמנות. ניתן לו דו"ח, קנס, ישאל השאול " כיצד בתגובות כ"כ בוטות, קללות, איחולים שאני לא מאחל לאף אחד 18
מאתנו, מדוע התובע לא תובע אותם? הכניסה ללשון הרע שם דרמתית הרבה יותר. במי בחר התובע להפנות אצבע מאשימה? כלפי אותו אדם שכל יהבו מלחמה ושחיתות שלטונית בין אם זה במשטרה, בין אם זה בעירייה, אזרח למופת, מלח הארץ, תושב אכפתי ודואג, לא פחות מזה. אמר התובע שבאותה תקופה אסור היה לבצע פעילות ספורטיבית, אז בפניי הנחיות משרד הבריאות לתאריך 2020.3.28" – מותר הצטיידות במזון ללא הגבלת מרחק", בנוסף "מותר פעילות ספורט עד שני אנשים יחד". ועדיין עניינו הוא לא במתן הקנס, גם אם יש על הדבר וויכוח – לא זה העניין. הנושא שלשמו התכנסנו, האם האמירות נכנסות לגדר לשון הרע. הקפיד הנתבע הפקדה יתרה שלא לרדת לגופו של אדם אלא לתפקידו כנשוא משרה ציבורית ראשונה במעלה. יתרה על כך, בתגובות שפורסמו ניתן לראות שהתובע עצמו, בהעלאת הסרטון שעליה דובר בתביעה, כותב הנתבע "השוטר לא שם הוא קיבל הנחיות, לא לפגוע בו". יותר מזה, האם אין מקום לחופש הביטוי, אין מקום להעלאת ביקורת? האם הכול כשר והמטרה של נושאי משרה ציבורית היא בהשתקה? ייסד הנתבע קבוצת פייסבוק בשם "ביקורת בונה" שבה שותפים אזרחים אכפתיים שתורמים לחברה, כל יהבו של הנתבע בחשיפת שחיתויות, דבר שעשה בעבר, משקיע בכך לילות וימים, משקיע בזמנו אף על פי שקצובים לו %100 נכות ויש לו מחלות רקע שבגינם אינו הולך במהלך השבוע לסופרים. גם חשבונית שהציג התובע מצביעה על כך שהנתבע הגיע לשם על מנת לרכוש מזון שלא היה קיים. זה המקום שבו הוא רוכש כדי לא להיכנס למקומות סגורים ולשהות שם המון זמן עקב בריאותו. באותה תקופה היה חוסר בביצים, נייר טואלט וסוכר. ושוב, זה לא ענייננו. קבע התובע שמוטל על הנתבע קנס, ואין וויכוח כי שולם. זה לא ענייננו. אני רוצה להתייחס לטענות שהועלו כאן, פתחו חבריי ואמרו שהתובע שמו הטוב הולך לפניו, שמו הטוב הולך לפניו לא מתיישב עם אותה טענה של פגיעה בשמו הטוב. והעובדה היא שבספטמבר 2020 קודם התובע מדרגת סגן ניצב לדרגת ניצב משנה, הועבר לפקד על תחנה גדולה משמעותית, לתחנה בא פעל קודם לכן. מדברי חבריי על מסע צלב שכתוב בתצהיר הנתבע – לא היה ולא נברא. מעולם הנתבע מנבל את פיו, לא משתמש בביטויים פוגעניים, קללות, כל כולו עסוק בביקורת חיובית על מנת לשפר את השירות הציבורי ולמנוע שחיתויות. עוד הוסיפו חבריי שבאירוע פורסם סרטון מאיים – על מה מדובר? מה איום? שהוא יבוא בחשבון עם תחנת המשטרה על פועלה? זה כניסה לגדרו של חוק איסור לשון הרע? לא היה ולא נברא. לסיכום, הנתבע מקפיד הקפדה יתרה להשאיר את גבולות הביקורת במקום שאינו פוגעני בגופו של אדם, וודאי אינו מבזה ברמה האישית, לא אותו לא את משפחתו, מעולם לא העלה שום דבר שמתקרב אפילו לכך. אך ורק כל טענותיו וכל פרסומיו בטענת אמת דיברתי, בתום ליבו לפרסם את הדברים אף על פי שהיה בעידנא דריחתא. באותו אירוע בו עוכב למעלה מ-40 דק, אף על פי כך, הפרסום שהיה בזמן אמיתי מוכיח לעילא ולעילא שהנתבע שומר על שפה נקייה ומקפיד הקפדה יתרה על כבודו של האדם. הנתבע, חדשות לבקרים, מוטרד על ידי התובע מזה למעלה משנתיים. והנתבע פעמיים בשבוע מעוכב על ידי פקודיו של התובע ללא כל סיבה הנראית לעין.
שתי ניידות היו כל הזמן עליי. הדבר הזה, אשר היה אמור להוציא מכליו כל אדם, לא הוציא את הנתבע מכליו. אף על פי כן, כל פרסומיו רחוקים מרחק רב לכניסה לגדרה של עוולת לשון הרע, אף בעידנא דריחתא. תביעת התובע לא תרתיע את הנתבע ממטרתו לחשוף שחיתויות גם בעתיד. לכך נתונים ימיו ולילותיו, עושה זאת
בהתנדבות מלאה עם המון רצון טוב לשיפור תדמיתה של העיר כפ"ס ולמנוע שחיתויות. אני מבקש, אם אנו מסיימים את הדיון כרגע, להשית על התובע הוצאות ושכ"ט".
הנתבע, אמיר יעקב "ראשית, אני רוצה להתייחס לכך שהוא אמר שאני כל היום מסתובב. אני לא מאחל לאף אחד להיות נפגע פעולות איבה. אני בוחר לעשות עיתונות אזרחית מ2013 חשפתי שחיתויות לכאורה. ראש עיר בכפ"ס כרגע נמצא בהליך משפטי עם כול החומרים שלי. מפקד התחנה לא אהב את הנוכחות שלי באירועים שנשרפו בזמן שלו, 5 פעמים לפחות הוא איים עליי. הוא אמר שאת הטעות שלי אני עשיתי. גם באותה שבת, אמרתי לו שאני בא להצטייד הוא אמר לי ללכת הביתה. אני בכפ"ס חשפתי שחיתות. הדחתי לו שוטרים והוא לא אהב את זה. זה שאני הלכתי ב-2 בלילה לצלם אירועי פשע ושריפת מכוניות- אירועים פליליים זה לא עשה לו טוב ברזומה. העיתונות המקומית לא היתה מגיעה לתעד, אלא היתה מקבלת את הדיוור של המשטרה. אני ראיתי לנכון להיכנס בנישה הזו. הוא לא אהב את זה. המשטרה הסתירה מידע מהציבור ואני חשפתי אותו. הוא ראה שאני הגעתי לאירועים והוא איים עליי. בסה"כ אני עושה עיתונות אזרחית אני לא עיתונאי. המשטרה השתמשה בצילומים שלי בהפרות סדר. הוא היה איתי כל הזמן בקשר. הוא אפילו קיבל ממני מידע מסוים. ראש העיר הפעיל גורמים ואז המשטרה היתה עליי. באוגוסט 77 ניידות שלחו אלי בחודש אחד. כשראש עיר רואה שאני עושה עבודה עיתונאית, אז הוא הפעיל עלי כל מיני לחצים. ואני הייתי צריך לשלם את המחיר. אני מאוים. שמו לי סכין על האוטו. ניסו לדרוס אותי. הגשתי 5 תלונות והמשטרה לא חשבה לעזור לי ולהגן עליי. התובע הוא לא אהב את מה שעשיתי וניסה למנוע שאני אגיע".
ב"כ התובע, עו"ד קטש: "אני רוצה להגיד שהסיפור של הנתבע יפה אך לא מגובה בשום דבר, סיפורים ושמועות. אני מפנה לסעיף 1 לחוק אישור לשון הרע. יש את "לפגוע אדם במשרתו". מעבר לזה, פסיקה לא אחת אמרה שאנו באים לפרש את הנושא ואיך לפרשו, הפסיקה קבעה שהמבחן והמשמעות צריכה להיות לפי ההבנה של האדם הסביר, האדם ברחוב ולא האדם המשכיל. אני אומר זאת ולא בכדי, כי התובע סיפר לבית המשפט על המסכת ומה קורה לו בעקבות הדברים, לכן כל אדם סביר מבין את הדברים כפי שהוא מתאר אותם. לדעתי הדברים נכנסים לסעיף הזה, ויש גם נזק. נגרם נזק מהותי. ולא בכדי כמו שמספר התובע, הוא לא יכל ללכת, הוא הגיע למקום חדש ומרגיש את הנזק. מעבר לזה 77 ניידות, 40 דק' עיכוב זה לא קיים. בכדי לחדד, מדובר לא בביקורת בונה, אלא מדובר בגופו של אדם והמטרה לפגוע באדם נקודתית ולא ביקורת על משטרת ישראל. הוא שם אותו כפרויקט, מאותו יום הוא מפרסם תמונות וסרטונים. אני במקש מבית המשפט לראות את הסרטון שלא בכתב התביעה, אך מזה ניתן לראות את הטענה
שמדובר בגופו של אדם.
ב"כ התובע עו"ד בדור: שמענו ארוכות את בית המשפט, אנו נאמץ את המלצת בית המשפט בשלב זה. נבקש בקשה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.
ב"כ הנתבע: לא ניתן להקל ראש בעוגמת הנפש, בעלויות שנשא מרשי על כתפיו, בשכ"ט עו"ד. נבקש לפסוק הוצאות.
ב"כ התובע, עו"ד בדור: "לשני הצדדים נגרמו הוצאות משפטיות, יתרה מכך כמו שחברי המלומד טוען, כמו שנגרם סבל לצד א, גם לתובע נגרם סבל רב, זו פגיעה פרסונלית של האדם באשר הוא אדם. כאשר אנו מביטים במעוף הציפור על סבלו ופגיעתו באשר הוא אדם, אנו שוב הולכים לסבל הסובייקטיבי. מאחר שאנו מנסים למזער נזקיו של א' או ב' אני מבקשים לאזן בין התובע לנתבע ונסיים את המחלוקת בשלב כזה או אחר. לכן אבקש גם בהתחשב במצב קוביד-19 ,נבקש לא לפסוק הוצאות".
