יהודית רונן חברתה לעבודה ספדה לה:”ביום חמישי האחרון הלכה לעולמה סגנית בית הספר, יעל רוזנר. יעל הייתה כל מה שנכון בחינוך בישראל : מובילה, מנהיגה, מכבדת, תקתקנית שאין לתאר. חריפה ומצחיקה. תמיד רואה את האחר …ותמיד תמיד רואה את תלמידיה בגובה העיניים.
יעל הייתה מלח הארץ לשמו – אישה שדרך הארץ שבה דלף יחד עם החיוך בכל רמ”ח איבריה. באמת שלא מגזימה. ישרה כמו סרגל.
נותרנו עם בית ספר אבל. נותרנו עם מחנכת טובה פחות בבית. נותרנו עם תלמידים עצובים וצוות שמנסה לעודד שעצוב בעצמו. נותרנו עם המון שאלות פתוחות וכאב עמוק בלב המוסד והלומדים ומלמדים בו. נותרנו עם החובה להמשיך דרכה.
יהי זכרה ברוך והחיוך שלה יישאר עמנו”.
צופית דוני :”יעל שלי. הנינג’ה הפרטית שלי. מזל אריה. לביאה אמיתית. אני עוד לא מבינה איך אני צריכה לכתוב עליך בזמן עבר. את כל כך חיה בעיני רוחי.
את דמות כל כך משמעותית בשבילי, בשביל הילדים. את זו שהאמינה בבן שלי כשכל השאר לא. את לא ויתרת עליו, את ראית את הטוב שבו, ועזרת לו להוציא את זה החוצה. את החזרת לו את האמונה בעצמו. את הרמת אותנו, ההורים, כשכבר נגמר לנו הכוח.
ואז סיימת עם אחד וקיבלת את השני. אמרתי לך שאנחנו חותמים קבע אצלך. הבנת שאין לך ברירה ושברת איתי דיסטנס. הודעת לי שבחיים לא הייתה לך כזו מערכת יחסים עם הורה.
וכל יום, היינו נפגשות בשער ומפנטזות על הים.
ובטיולים, באורח פלא תמיד עליתי בהגרלת ההורה המלווה. בטיול האחרון ניסיתי להדיח אותך לנסוע לים במקום למערת הנטיפים, והסכמנו שאף אחד לא ירגיש.
“נסעתי אתמול בלילה לים, להגיד לו שכבר לא תבואי. הבאתי לך חול ים, שינוח איתך.
כשהתחלת להרגיש לא טוב, דאגתי. הרגשתי שהסוף יהיה רע, אבל האופטימיות שלך הייתה מדבקת. מלאת אמונה, נחושה מתמיד. לא השארת מקום לספק שתנצחי בכל מערכה שתדרשי לה. שידרת כוח לאורך כל הדרך. צחקנו שזו מלחמת יום כיפור יעל סטייל, והבטחת שהיא בלי הרוגים.
“שלחתי לך הודעה בשבוע שעבר ולא ענית. ידעתי שזה לא מבשר טובות. כתבתי לך שוב שלשום. שתדעי שאני פה בשבילך מתי שרק תרצי.
“אני מסתכלת על כל ההודעות שלנו, מסתכלת עליך בתמונות מהטיול. אמרת שתהרגי אותי אם אני שולחת אותן, נראה אותך עכשיו. אני עדיין מחכה שתעני לי. לא מאמינה שלא אדבר איתך שוב. לא מאמינה שלא נפרדנו.
“אני רק שמחה על כך שאת כל מה שאני חושבת עליך, אמרתי לך לא פעם. ואגיד לך עכשיו בפעם האחרונה: את הפכת את חיינו, את העלית אותם על המסלול הנכון. את היית שם תמיד בשבילם ובשבילנו. את הראית לי מהי מורה אמיתית לחיים. אני אוהבת אותך, תמיד, ואמשיך לחכות לך בשער”.
