מסורת. מסורת. מסורת. זה לא אני אומר , זה טוביה החולב. שימו לב מה היא כוחה של מסורת ומדוע איש אינו יכול לעצור אותה בעודה באיבה. למעלה משלושים שנה חגגנו את המימונה בביתם של רבי דוד והצדקת ליליאן. משפחת אלון. ר’ דוד זצ”ל העביר את השרביט לבנו ציבי חברי האהוב.
המימונה בהפקתם של יהודית וציבי הפכה למימונה המרכזית במושבה . על הניצוח והפיקוח אם השבט : גב’ ליליאן. שימו לב לתהליך שעברה המימונה ממסורת מינורית של העדה המרוקאית לחג לאומי… ובצדק. כשיש בית פתוח. אהבה. קרוב לבבות קורה מה שאני מכנה אהבת חינם…וכך הגיעה המימונה לדרג רם המעלה שלה.
האמת : עמדתי להתקשר לציבי ולסבר את אוזנו וליבו : ציבי , אני תשוש ואחריי שלושים שנה נאלץ אני להיוותר על יצועי. אני עובר סידרת הקרנות יומיומית עוצמתית במרכז דוידוב. המורל גבוה. מצב הרוח מרומם , אך הגוף יגע. מקדים אותי בדקה חברי היקר אמיר גבע. אני בא בערב לאסוף אותך ליהודית וציבי. אמיר… כך סח אנוכי…אני עומד לנפץ מסורת ולהודיע לציבי שאני ” גמור ” ולא אוכל להגיע. תישכח מזה , כך אמיר. שמונה בערב אוסף אותך נקפוץ לשעה קלה ליהודית וציבי משם נעבור לאחל לגב’ אליס אוחיון תירבחו ותסעדו ( על כך בנפרד ) ואשיב אותך למעונות הגיל. מיותר לציין כיצד תמה הסגה.
גשם שוטף אמיר ואנוכי בדרכנו בואך לחבריי האהובים. קבלת הפנים. החיבוק האוהב של ציבי. האנרגיות המדהימות שאני סופג מציבי שנות דור וביתר שאת הערב… השכיחו ממני את כל מכאוביי… ותודה לאמיר גבע שללא התערבותו… הייתי רובץ במיטה עד למועד ההקרנות היום. שאפו ענק ציבי אהובי והרבה חן חן על חברות כה עמוקה. אני אקצר הפעם אך מבטיח לכם טור על המלאך ושמו ציבי. קשה לי לעמוד אך בכל זאת…חייב אני לעמוד ולהריע ליהודית וציבי אלון על הפקת המימונה המדוגמת לעילא ולעילא. תירבחו ותיסעדו אלופים שלי. ולכן ולכם חברות וחברים שלי , לעד זכרו ( ולא רק במימונה ) רק אהבת חינם תנצח. הרבה אהבת חינם. שלכן ושלכם יואב.
