אורנה פיכמן, אוצרת התערוכה
אילנה יוסילוביץ נולדה בזימבבואה ועלתה מדרום אפריקה לרעננה לפני כ40- שנה. משך שנים רבות עסקה בעיצוב אופנה ישראלית, ביעוץ, חיזוי ופיתוח מגמות אופנה עבור חברות יצרנים בארץ ועבור מותגים בינלאומיים.
כן לימדה עיצוב אופנה במוסדות שונים להשכלה גבוהה בארץ לצד תפקידה כמרצה בכירה במכללת שנקר להנדסה ועיצוב.
לאורך עבודתה כמעצבת אופנה ערכה יוסילוביץ נסיעות רבות ברחבי העולם בהן שאבה אינספור השראות ליצירתה בעיקר הודות לביקוריה הרבים במוזיאונים, בגלריות ובשווקי עתיקות. החשיפה למגוון העיצובים האתניים של התרבויות השונות העמיקה עוד יותר את ההערכה שלה כלפי האומנויות, המלאכות המסורתיות ובמיוחד כלפי מלאכת החריזה.
כפועל יוצא מכך, החרוזים והיצירות אליהן נחשפה שהוכנו בעבודת חריזה הילכו עליה כקסם, והביאו אותה לחקור את מוצאן כמו גם את משמעותן הניסתרת. במחקרה מגלה יוסילוביץ שמשך מאות שנים השתמשו בני האדם בכל היבשות בעולם בחרוזים וביצירות חריזה כדי להביע את עצמם ואת הייחוד שלהם. יצירותיהם בחרוזים שימשו הן למטרת קישוט והן לטקסיהם. כן הסתבר לה, שמעבר לערכן הדקורטיבי והאסתטי, היצירות בחרוזים מלאו תפקיד חשוב נוסף, שנקשר לכיבוד המסורות והאידאולוגיות השונות של התרבות האנושית לאורך ההיסטוריה .
קורס של אריגה בחרוזים בו לקחה חלק לפני כעשרים שנה ברעננה, פתח בפניה צוהר רחב עוד יותר להיכרות מעמיקה עם התחום, ולהבנה שהוא זה המתאים ביותר לאגד בצורה מושלמת את כישוריה האמנותיים. מתוך הכרה זו החלה יוסילוביץ לפתח את “תחביבה” לכדי יצירה יומיומית אמנותית/מיקצועית לעילא ולעילא, דבר שהביא אותה, עד מהרה, להיות חרזנית מוערכת ומוכרת בארץ ומחוצה לה .
שנות ילדותה של יוסילוביץ בזימבבואה, סיפקו לה, אף הן, מידה רבה של השראה ליצירתה, בזכות חשיפתה בפני שפע אבני החן הטבעיות החצי-יקרות אשר בתחומה, ששימשו את ילידי המקום ביצירת תכשיטיהם המורכבים מחרוזים שהוכנו מאותן האבנים. השראה נוספת ליצירותיה היא שואבת מהמוסיקה האפריקאית, מהטבע ומהתבוננות מעמיקה בו, וכמובן מהחיבור העמוק שלה למסורת היהודית.
את החרוזים המרכיבים את שלל יצירותיה נוהגת יוסילוביץ לרכוש במהלך נסיעותיה בעולם. כך נמצא באמתחתה
מגוון רחב של חרוזים, הכוללים חרוזים אתניים שהוכנו בעבודת יד שמוצאם מנפאל, אפגניסטן, תורקמניסטן,
תורכיה, ישראל, מצרים, מרוקו, איטליה, צרפת וכן חרוזי זכוכית מצ’כיה, אוסטריה ויפן .
את החרוזים היא רוקמת או אורגת בחוט ומחט, תוך כדי שהיא משלבת בהם מגוון דוגמאות, מרקמים, צבעים ואובייקטים תלת-ממדיים. החרוזים הופכים תחת ידיה לאמצעי עוצמתי לביטוי עצמי שלה כאמנית ייחודית, המשקפת, דרך כל אחת ואחת מיצירותיה, את רבגוניותו של מדיום זה הניכר בזכות מומחיותה ומיומנותיה במגוון הטכניקות שלו. בנוסף מוצאת יוסלוביץ בעבודת החריזה “כלי תקשורתי”, המחבר ב”דיאלוג אילם” בין תרבויות, עמים ותקופות .
האמנית תקפיד לשלב בכל אחת מיצירותיה אבני חן/חרוזים מארץ מקור אחת או שתיים לכל היותר. הללו ירכיבו את תכשיטיה: שרשרות, צמידים, עגילים. בכישרון רב היא מתאימה את סקלת הצבעים של החרוזים לאיפיון ארץ מוצאם או לנושא היצירה. כך למשל, ישולבו חרוזים מאבן לפיס לזולי כחולה ממצרים במערכת תכשיטים אשר תאופיין, מלבד הכחול (המאזכר את הנילוס), גם את גווני מדבריות מצרים. במערכת תכשיטים נוספת תשבץ יוסילוביץ אבני קורל בסגנון עתיק ובגווני חולות המדבר יחד עם אבני טורקיז בדגם חרפושית מצרית.
בעבודת חריזה של שרשרת אחרת תשזור האמנית חרוזים קטנים על גבי חרוז אחד גדול, תוך שהיא משלבת עבודת פיליגראן עדינה על גבי חרוזים סמוכים להם. בשרשרות נוספות היא תעשה שימוש בחרוזים בגוונים חמים מנפאל יחד עם חרוזי קורניליון עינברי. חרוזים העשויים ממאובנים עתיקים היא תרקום במערכת תכשיטים בהשראת העגילים אותם עונדת הדמות הנשית (ה”מונה ליזה של הגליל”) בחלק מפסיפס, שהתגלה בווילה הרומאית ב אתר הארכיאולוגי בציפורי.
בחרוזי זהב וזכוכית מצ’כיה יוצרת האמנית תכשיטים, המאזכרים בסגנונם את אלה שענדו נשות הקיסרים והשליטים בתקופה הביזנטית. אבני חן אטומות וחצי אטומות יחד עם שילוב של חרוזי רטרו ופנינים מצ’כיה ומאוסטריה ירכיבו סדרת צמידים מפוארת אחרת מעשה ידיה. בזוג שרשרות נוסף היא תערב חרוזי קלוזונה באמאיל מנפאל עם חרוזים מצ’כיה, כבשיניהם דסקיות עגולות דקיקות מצופות זהב – שילוב שיצור צבעוניות חזקה ומרהיבה המבליטה כל גוון וגוון של כל חרוז.
במערכות תכשיטים אחרות יופיעו חרוזים בשזירה המדמה מוטיבים מעולם הצומח (גפן, למשל); חרוזי צדף מאיטליה המגולפים בפורטרט נשי בפרופיל (קמאו) לצד חרוזי אגאת אפריקאים; שילוב של חרוזי כסף מצרפת לצד חרוזי זכוכית צ’כיים או תכשיטים המורכבים מ חרוזי אמזונייט בגוון טורקיז, שנרכשו בעיר העתיקה בירושלים.
לאחרונה ממקדת יוסילוביץ את כישוריה וחזונה האמנותיים ביצירת חפצי יודאיקה בעבודת חריזה, כשהיצירתיות שלה מתרכזת ביופי ובמשמעות של תשמישי המסורת היהודית הנקשרים ב”הידור מצוות” – המושג השורשי באמנות היהודית שפירושו: “ייפוי המצוות”.
דוגמאות לכך נמצאות אצלה ברקמה ובאריגה של חרוזים המצפים בתי מזוזות; קופסה לספר תהילים; כלי לנטילת ידיים (המעוטר בחרוזי צדף הנקשרים לים/למים); קופסה לדבש (בחרוזים בגווני חום-זהוב של הנוזל או במיכל אחר בגווני מדבר עם נגיעות קלות של חרוזים בירוק המאזכרים נוה מדבר); קופסה לאתרוג (שבשוליה עלי הדר); סביבונים בגוונים של כחול ולבן (בהשפעת אריחי הקרמיקה בבית הכנסת שבמרקש) או סביבון בהשראת כתב יד יהודי מעוטר מימי הביניים. סביבון בעבודת חריזה היוצרת אשליה תלת-ממדית בעת סיבובו; רעשן, אוזני המן וקערה קטנה למשלוח מנות (מחרוזים המאפיינים את אלה בתכשיטי השבטים שבאפריקה); קערות סדר; צלחות
מעוטרות ברימונים או גפן (שניים משבעת המינים בהם התברכה הארץ); חמסות ועוד.
כל יצירותיה של אילנה יוסילוביץ, מבוססות על יישום ידע רב השנים שצברה הן בעיסוקה כמעצבת אופנה ובהמשך כחרזנית, תכשיטנית ומעצבת חפצי יודאיקה, תוך שהיא מקפידה בכולן על דיוק, התאמה צבעונית, מורכבות מעניינת וגימור נקי ומושלם. בזכות כל אלה תהיינה יצירותיה מרהיבות בעיצובן וביופיין.
