השבת האחרונה של השנה, נזכה לקרוא בשתי פרשות מחוברות: ניצבים – וילך
אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם רָֽאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל.
משה מסיים את הדברים לבני ישראל הבאים להיכנס ומבהיר להם, כי התורה ניתנה גם לדורות הבאים, ולא להם בלבד. העם מוזהר שאם יפנו לעבוד אלוהים אחרים, הארץ תהפוך שממה והם יוגלו ממנה. אך כאשר יתחרטו על מעשיהם וישובו לעבוד את האלוהים, ישוב השם ויקבצם לארץ. משה ממשיך ואומר כי אף אם נראה שמצוות התורה קשות לביצוע ורחוקות הן – הן לא בשמים ולא מעבר לים – קרובות הן לטבע האדם, ובידו לשמרן. “כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹֽא־רְחֹקָ֖ה הִֽוא”
משה מדגיש את עיקרון הבחירה החופשית: האל נותן לעם את האפשרות לבחור בין הטוב והרע, בין המוות והחיים. אך בחירה זו מלווה בהמלצה – “ובחרת בחיים”.
בפרשת וילך נושא משה דברי פרידה, בטרם כניסתם לא”י הוא מחזק אותם שלא ייראו במלחמה על הארץ כי ה’ עמם, ומחזק במיוחד את יהושע בן-נון – שמונה כממשיך דרכו, והוא אשר ייכנס עמם לארץ. משה כותב את כל הדברים אשר נאמרו לעם בע”פ, את כל המצוות האזהרות ודברי החיזוקים, וצווה שפעם בשבע שנים, בחג הסוכות יתקהלו כל העם אל מקום המקדש ודברים אלו ייקראו באוזניהם, זוהי מצוות הקהל המוכרת לנו.
לאחר מכן נגלה האלוהים אל משה וסיפר לו כי בעתיד יפנה העם עורף למצוות, ולכן הוא מצוּוה לכתוב להם שירה לדורות, (שתופיע בפרשת האזינו) שמטרתה להזכיר להם את דברי השם.
“כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִלְבָֽבְךָ֖ לַֽעֲשׂתֽוֹ”
חסיד פנה אל הרה״ק משה מקוברין זצ״ל (מראשי חסידות סלונים והאדמו”ר הראשון מקוברין) והלין בפניו את צערו: חברי ואני, שנינו, יש לנו בתי מסחר באותו הרחוב ממש, זה מול זה, ושנינו מחזיקים באותה הסחורה, והנה חנותו של השני עמוסה בקונים מבוקר ועד ערב, ואילו אל חנותי כמעט ולא נכנס איש ופרנסתי בדוחק ובדלות. ענה הרבי:
סגולה טובה אתן לך, ואם כדברי תעשה, יפתחו בפניך שערי הפרנסה, בכל פעם כאשר אתה רואה קונה נכנס לחנותו של חברך, תן תודה לשם ותאמר בלב שלם: “ברוך אתה הזן ומפרנס לכל המשפיע פרנסה בריווח לפלוני בן פלוני, חברי וידידי”.
וכיצד אוכל לעשות כן, אמר החסיד והרי עיני רואות וכלות? אמר הרבי: תחילה הרגל את עצמך לומר כן בפיך, וסופו של הלב שיצטרף אחר כך אל הדיבור, כמו שנאמר בפסוק “בפיך” בתחילה, ואחר כך “ובלבבך”, והעיקר קודם כל “לעשותו”.
בימים אלו, אנו ניצבים בפני הקב”ה ומי יודע לאן אנו הולכים, חובה עלינו לעשות את כל ההשתדלות וחשבון הנפש, להקפיד לבדוק את מעשינו, ואם זאת שלעולם לא נשקוט בתפקידנו בעולם הזה. לא הכול ידוע לנו, אך מה שידוע לנו נעשה.
הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת ֹלָֹ֤נוֹּ ֹוֹּלְֹבָֹנֵֹ֨יֹנֹוּ֨ עַד־עוֹלָ֔ם לַֽעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת….
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
