לע”נ כל הנרצחים בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים הי”ו, להצלחת כל חיילי צה”ל וכוחות בביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם!
רבקה ויצחק מתפללים לילדים, השם נעתר ונולדים התאומים: עֵשָׂיו ויעקב. עשיו יוצא ראשון. הנערים גדלים, עשיו איש צייד.”וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.”. מהר מאד מוכר עשיו את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים ….
יצחק מזדקן ומבקש לברך את בניו לפני מותו. רבקה שקולטת את המעמד, מחפשת את יעקב לעשיו כדי לקבל את ברכתו של האב. יצחק, שמְאוֹר עיניו נחלש מאוד, לא מְגלֶה בעצמו את המעשה, ומברך את יעקב בברכה שהועיד לעשיו. עשיו הוא שמְגלֶה את הדבר, ומחליט להרוג את יעקב. יעקב בורח בעצת אמו לחָרָן, מקום מגוריו של לָבָן, דוֹדוֹ, אחִי אמו.
יעקב ועשו נולדו יחד כאחים תאומים, גדלו בבית אחד וקיבלו – ככל הנראה – את התנאים הזהים להתפתח בהם. ולמרות זאת, קיים ביניהם הבדל מהותי, ההולך ונחשף ככל שהם מתפתחים ומתבגרים. המדרש מתאר זאת כ”הדס ועצבונית (צמח הדומה להדס) שהיו גדלים זה על גבי זה” אך לאחר זמן ניכר ההבדל שביניהם.
בצעירותו, למד רבי הירש מרימנוב זצ״ל את מלאכת החייטות אצל חייט אחד. יחד עמו למד גם נער נוסף את המלאכה. ברבות הימים נעשה אותו הנער חייט, ואילו ר׳ הירש הפך לרבי ידען ששמו הולך לפניו . כששמע החייט על כך, נסע אליו ואמר: “ודאי זוכר כבוד הרבי כי יחד למדנו חייטות, וכי אפילו ישנו במיטה אחת”. ענה לו ר’ הירש: “אמנם כן. זוכר אני היטב כי ישנו במיטה אחת, אבל אני ישנתי על צד ימין ואתה על צד שמאל”.
אמר ר’ שמעון בן יוחאי זי”ע ” הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב”. כמה נכון! וכמה חשוב שכל יהודי באשר הוא יפנים הלכה זאת.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך , ולימים טובים
חזי ברזני
