לע”נ כל הנרצחים והנרצחות בטבח עוטף ארץ ישראל הי”ד, לע”נ חיילי וחיילות צה”ל שנהרגו על קידוש השם הי”ד, לרפואת כל הפצועים והפצועות הי”ו, להצלחת כל חיילי וחיילות צה”ל וכוחות הביטחון הי”ו – יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם.
הפרשה מסיימת את ספר ויקרא. והיא פותחת בהבטחת השם לעַם ישראל בברכות, אם ילכו בחוקותיו יהיה ביניהם שלום, ניצחון על האויבים, השגחה פרטית, הצלחה כלכלית. כל אלה יתקיימו בתנאי שעַם ישראל ילך בדרכי השם. אך אם לא יעשה כך – יביא עליו השם גזירות קשות: מחלות, בַּצוֹרֶת, תבוסה במלחמה, חיות רעות, חורבן וגירוש מן הארץ. אך עם כל זאת – אם ישוב העַם מדרכו הרעה, מבטיח השם לזכור את בריתו עימם ולמחול להם.
הפרשה מסיימת בדינים הקשורים בנדרים, הַקְדָשָה וחֵרֶם.
“וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם..”
מסביר לנו המגיד מדובנא זצ”ל: מה יש לעם ישראל אלא התורה, שאם לא היתה קיימת, לא היו ישראל שונים מכל העמים. משל לאומן גדול בחצר המלכות, שהיה נחשב מאוד בין אנשי בית המלוכה, היה לו בית גדול ליד הארמון וכמובן פרנסה בשפע. לימים, חלה ונפל למשכב, ולא הייתה לו אפשרות למלא את תפקידו בחצר המלכות. מטה לחמם של בני משפחתו נשבר, והם נאלצו למכור את חפצי הבית השונים. כשסיימו למכור את כל חפצי הבית, רצו למכור גם את כלי אומנותו של ראש משפחתם החולה. כששמע זאת החולה אמר: “בבקשה מכם, אל תמכרו את כלי אומנותי! כשמכרתם את שאר חפציי אמרתי בליבי אשוב לאיתני ואקנה חדשים, אבל אם תמכרו את כלי אומנותי אפסה תקוותי לשוב לאיתני.
התורה היא כלי אומנותו של עם ישראל. בית המקדש הוא בית המלכות של ישראל. ואם חס ושלום ייטוש עם ישראל את כלי אומנותו – שהם התורה ומצוותיה, תסתלק התקווה מישראל לגאולתו.
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
חזק חזק ונתחזק
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
