יעקב ומשפחתו נמצאים שפת הירדן בשובם מִפַּדַן אֲרָם, יעקב נערך למפגש עם אחיו עשיו. הוא נערך לתשורות רבות עבורו, נערך למלחמה עימו (חוצה את מחנהו) ומעל הכל נושא תפילה.
לאחר המפגש עם עשיו, יעקב ומשפחתו מתיישבים בשכם. שכם בן חמור (בנו של נשיא המקום) פוגש את דינה בת יעקב וחוטף אותה ומבקש לשאת אותה לאישה. שמעון ולוי, אחֶיה של דינה, מבקשים לנקום והורגים באנשי שכם על ביזוי אחותם.
שמו של יעקב הופך ל’ישראל” –” וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַֽעֲקֹ֑ב לֹֽא־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ ע֜וֹד יַֽעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם־יִשְׂרָאֵל֙” –מה שמסביר שמי שמחשיב עצמו כישראלי לפני יהודי … כמו בשיח היום… כדאי שנבין, בהגדרתנו, אותנו, כישראלים, אנו רואים עצמנו כמי שיצאו מיעקב אבינו, זכות וגאווה גדולה.
בדרך אֶפְרָתָה שליד בית לחם, יולדת רחל את בנה השני, בנימין, שם מתה בלידתה ושם נקברה. הפרשה מסיימת במותו של יצחק, בשיבה טובה בגיל מאה ושמונים.
” קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַֽחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ”
כשאדם עושה חסדים, הוא אולי מקטין עצמו, אך זוכה למידת הענווה. מסופר על יהודי וגוי שגרו בשכנות. לאחר מכת גניבות בביתו של הגוי, פנה הגוי אל היהודי ושאל: איך בביתך אין גניבות? השיב היהודי: המזוזה שומרת עלינו. ביקש הגוי מזוזה וקבע אותה בפתח ביתו. לאחר כמה ימים, נשמעו דפיקות בדלת ביתו של היהודי. הגוי ניצב בפתח וביקש להחזיר בדחיפות את המזוזה. שאל היהודי: מה קרה, וכי המזוזה לא שמרה עליך מפני גניבות? השיב הגוי: המזוזה דווקא עצרה את מכת הגניבות. הבעיה היא, שמאז ששמתי מזוזה בכניסה, כל רבע שעה דופקים ומבקשים ממני צדקה…
החיים מזמנים בפנינו דילמות לא פשוטות. קשיי פרנסה, בעיות בריאות, דילמות בתוך המשפחה והרשימה ארוכה. השאלה היא, איך אמורים להתמודד מול כל אלו? יש החושבים כי המפתח נמצא רק בידי השם. ובתגובה לכל בעיה הם יתפללו, יתנו צדקה, יבדקו תפילין ומזוזות ויוסיפו במצוות, אך לא ינסו בעצמם לשפר את המצב. שלשיטתם, הכל משמים.
לעומתם יש הסבורים כי המפתח נמצא בידיהם. הם יזנחו כל דבר שבקדושה, ויטענו כי בזמן הזה עדיף לעבוד ולמצוא הזדמנויות להשיג עוד עסקה ועוד רכוש.
יעקב אבינו מלמד אותנו שהשילוב הנכון הוא גם אמונה בהשם וגם עשייה אנושית. כאשר עשו התקרב אל יעקב להורגו, יעקב עשה במקביל שלוש פעולות: שלח מתנות לעשו, הכין את עצמו למלחמה והתפלל.
מחד נדרשת השתדלות בדרך הטבע. אך זה לא נברא יש מאין, והשם מצפה שנפעל בעולם הזה בכלים טבעיים ולא נשען על ניסים בלבד. מאידך, נדרשת תפילה ואמונה בקב”ה, שהרי הטבע נברא על ידו והוא נתון בידיו בכל רגע. לכן, לפני הכל, יש להתפלל ולקיים רצון השם, בכדי שתצליח ההשתדלות מבדרך הטבע.
כאשר יש אמונה וביטחון בהשי”ת , אין מקום דאגה. רבי אריה לוין זצ”ל הסביר פעם, כי במילה “דאגה” יש את כל האותיות הראשונות בא”ב, חוץ מהאות ב’, שכן האות הזו מייצגת ביטחון בהשם.
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
