אנו מסיימים את ספר בראשית בברכת יעקב לבניו לפני מותו. אך לפני כן, יוסף מביא בפני אביו את בניו, אפרַים ומנשה, כדי שיברכם, ויעקב מתייחס אליהם בברכתו כאילו היו בניו, שלמעשה מנחיל לנו שני שבטים מיוסף (אפרים ומנשה). יעקב מברך את כל בניו, מראובן ועד בנימין, כל אחד בברכה המיוחדת לו. ובכך למעשה נוסדים השבטים – בני ישראל .
יעקב משביע את יוסף בקבורתו יחד עם אבותיו במערת המכפלה – יוסף מבצע את השבועה וכל האחים יוצאים ממצרים למסע לוויה במערת המכפלה. הפרשה מסתיימת עם מותו של יוסף וקבורתו במצרים. (קבורה זמנית עד יציאת מצרים).
"גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ"
מדוע השווה יעקב את בנו יהודה לאריה. מסופר שביקשו החיות להמליך עליהן מלך. ראשונה הוצע הנמר ומועמדותו הובאה להצבעה בקרב החיות. והמתנגדים שסירבו לקבל אותו כמלך, טענו שהוא אמנם חזק ויודע להילחם היטב, עז כנמר, אולם טבעו האכזרי מראה שאינו יודע לחמול כשצריך. ועל כן, אינו ראוי להיות המלך. מצדדי הנמר שמעו ופנו לחפש מלך שיודע לחמול ולחוס. לבסוף מצאו את הכבש. "כמותו אין חנון ורחום בכל היער", הכריזו בגאווה על בחירתם. אלא שנטען שאמנם הכבש הוא רך מזג ומתנהג תמיד במידת הרחמים, אלא שכאשר נצטרך לגבורה – לא יוכל הכבש להתנהל.
ואז לבסוף גמרו להמליך את הארי. שגם מצטיין הוא בגבורה מחד, וגם יודע הוא להתאפק ולא לטרוף סתם, כאשר אינו רעב.
אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ יְלָדֵינוּ וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מִכַּלל בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּצָרָה וּבַשִּׁבְיָה, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן.
חזק חזק ונתחזק
שבת שלום ומבורך
חזי ברזני
